שלום לכולם.
הכותב הוא בעלה של תמיש.
אשתי הפנתה אותי לקרוא את האשכול ולא יכולתי שלא להגיב, בהסכמתה אני מגיב תחת השם שלה.
אם יש כאן כאלו שמכירים אותה וממילא גם אותי, הם יופתעו אולי מההודעה.
בחסד ה' אני נמצא בתהליך של תרומת כליה לחולה שאינני יודע את זהותו כמובן, עברתי את שלב הבדיקות הראשוניות בקופת חולים וב"ה נמצאתי כשיר מבחינה רפואית.
אני מלא התרגשות וציפיה לקראת הצעד הזה, התחושה היא שאני עומד לקראת אירוע חגיגי ומשמעותי בחיי, בדומה אולי לשמחות שעברתי בחיי, כמו לידת ילדים וכדומה, זה מלווה גם בתחושת התרוממות.
היות ואני בשלב התחלתי, אין לי אפשרות להעיד על החלקים הקשים והפחות נעימים שבתהליך כמו גם על החלקים המרוממים והנעלים של הכניסה לניתוח וההחלמה.
אשר לדיון שמתקיים כאן:
א. אכן המחקרים מראים שאפשר לחיות מצוין עם כליה אחת, במקרה של מחלת כליות היא פוגעת ב2 הכליות וסיכויים נמוכים מאד מאד שהמחלה תפגע בכליה אחת, כך שתרומת כליה לא מגבירה סיכון מהבחינה הזאת.
ב. חשוב לדעת שיש מחקרים כיום שכן מראים על סיכון מסוים שגדל אצל תורמי כליה, אך מחקרים אלו זוכים גם להסתייגות, ניתן לראות התייחסות למחקרים אלו באתר של 'מתנת חיים' ובניוזלטר שלהם .
ג. הרפואה כיום רואה בתרומת כליה פעולה עם סיכון נמוך מאד מאד ביחס לתועלת הגדולה שיש בה לנתרם.
ד. כמעט כל פוסקי הדור האחרון פסקו שמותר לתרום כליה וחלקם אף הגדירו זאת כמצווה, מבירור עצמי שערכתי אצל פוסקים, גם חלק מהפוסקים שלא פרסמו את דעתם ברבים להיתר, באופן פרטי הורו שמותר ויש בכך מצוה, אלא שהם אינם רוצים לעודד תעמולה בעד תרומה כדי לא לכפות על הציבור את התרומה.
ה. אחרי שרואים את דעת ההלכה בענין, לטעמי השאלה אם כליה אחת מיותרת מדוע נבראנו עם 2 כליות, לא רלוונטית, שכן אין לנו עסק בנסתרות ואת דרכי הבורא לא נוכל להבין, אבל אם מותר לתרום הרי שזה לא נקרא להיכנס לסכנה.
ו. למותר לציין שיצאתי לדרך רק אחרי הסכמתו וברכתו החמה של רבי שליט"א ובירור דעת ההלכה בענין ברר היטב.
ז. לא הייתי יוצא למהלך לולי הסכמתה הנלהבת של אשתי תחי', שכן אינני אדון לעצמי, אני בעל ואב לילדים.
ח. ארגון מתנת חיים לא מייפה את המציאות בפני איש, הם מציגים במלוא ההגינות את כל הצדדים למטבע, לא לוחצים לתרום וודאי שלא מפעילים לחץ רגשי, להיפך, הם נותנים את התחושה שאני יכול לסגת מהמהלך בכל רגע, ובמקרה שבחרתם לתרום הם נותנים ליווי יעיל מאד.
אבל כאחד שיצא למהלך הזה, אני לגמרי לא מבין את הביקורת על אלו שבחרו לא לעשות את זה, אחרי הכל מדובר בתהליך רפואי, בנטילת סיכון גם אם הוא מזערי, בפגיעה כלשהיא במשפחה ובתפקוד בתקופת ההחלמה, לעיתים בני המשפחה חוששים מזה ולדעתי אסור לעשות זאת ללא הסכמתם, וגם יש כאלו שרבותיהם לא התירו להם לצאת למהלך זה.
לא חושב שיש הצדקה כלשהיא להסתכל בעין עקומה על מי שלא מתנדב לזה, זה פוגע ולא הוגן.
אני גם לא יודע להתייחס להשוואה ללידה או לניתוח אחר שכן ב"ה לא עברתי שום ניתוח עד היום, אך לא נראה לי הגיוני לעשות השוואה בין דבר מקובל ורגיל שחייבים לעשות אותו או שיש צורך רפואי לעשות אותו, לבין תרומת כליה וכך ללחוץ על אנשים שיתרמו.
במקביל אני גם לא מבין את גלי ההערצה שאני נתקל בהם לשמע החלטתי לתרום כליה, באמת ובתמים מדובר בצעד שמי שמתחבר אליו רגשית לא עושה מעשה כל כך גדול ונאצל כפי שאתם מציירים זאת, להרגשתי החלטתי לצאת לדרך תרמה לי נפשית הרבה מאד.
מודה אני לפניך מלך חי וקיים שנתת לי בריאות איתנה ואת הכח לצאת למהלך הזה.
הנושאים החמים
