מידע שימושי תרומת כליה - זה נהנה וזה לא חסר

[געציל]

בנוגע לעידוד אחרים על כך, הבאתי את דעת פוסק הדור זצוק"ל. חושבני שלפחות ראוי לחזור וליידע זאת בכל מקום, ולא להסתיר את המידע הזה שהוא סבר שאסור לעודד כך אחרים.

במכתב שהובא לעיל בהודעה 121 נכתב בלשון עדיין צריך לעיין...

אגב, המכתב הוא משנת תשס"ב, יש למישהו מידע מה היתה דעת מרן זצ"ל בשנים האחרונות? (סוכ"ס השתפרה המודעות והסיכונים והתהליך וכו'..)

 

[moc]

במכתב שהובא לעיל בהודעה 121 נכתב בלשון עדיין צריך לעיין...

אגב, המכתב הוא משנת תשס"ב, יש למישהו מידע מה היתה דעת מרן זצ"ל בשנים האחרונות? (סוכ"ס השתפרה המודעות והסיכונים והתהליך וכו'..)

הרב וואזנר מדבר מדין "חובל בעצמו" - זה "עדיין" לא השתנה. מי יודע...אולי בעתיד.

(אגב, זה כבר הצלצול השני שנתתי בטעות).

 

[תמיש]

הכל נכון כמעט.

כי יש כאלו שמיידעים שיש דעת התורה כפי שהורה גדול ופוסק הדור זצוק"ל, שאסור לעודד אחרים לתרום, ושאמנם שכר גדול מובטח לתורם שהוסיף חיים למישהו אחר, אבל זה לא דבר שאפשר להורות לציבור שמותר וראוי לעשות כך.

יש הבדל בין לאסור לעודד אחרים לבין להגיד שאי אפשר להורות שמותר לתרום, אם מי שתרם שכרו גדול אז חייב להיות שהוא לא עשה מעשה אסור.
כך שקשה לומר שהרב וואזנר אחז בוודאות שזה אסור.

כפי שכבר ציינתי זה נתון למחלוקת בין גדולי תלמידיו, ואני לא מדבר ממה שידוע בציבור, אלא ממה שביררתי בכוחות עצמי בטלפונים ובשליחת שאלות.
יש מתלמידיו שאומרים בשמו שזה מותר.

 

[תמיש]

הרב וואזנר מדבר מדין "חובל בעצמו" - זה "עדיין" לא השתנה. מי יודע...אולי בעתיד.

(אגב, זה כבר הצלצול השני שנתתי בטעות).

לא מדוייק, בתשובה בחלק יא הוא דן על היחס שבין הסיכון לתורם לבין הסיכוי להצלת הנתרם ומידת הסכנה למטופלי דיאליזה, בהחלט יש שם משמעות להתקדמות הרפואית, עיין שם ליתר הרחבה.

דרך אגב, לפי האוסרים, כנראה שכל הניתוחים האסתטיים אסורים, ואולי גם לדעת המתירים במקום שיש הצלת חיים, יהיה אסור כשזה למטרת אסתטיקה.

 

[moc]

לא מדוייק, בתשובה בחלק יא הוא דן על היחס שבין הסיכון לתורם לבין הסיכוי להצלת הנתרם ומידת הסכנה למטופלי דיאליזה, בהחלט יש שם משמעות להתקדמות הרפואית, עיין שם ליתר הרחבה.

1. במקרה שהחולה בסכנה וודאית (שלא מועיל דיאליזה) הרב התיר.
2. ובמקרה של מטופלי דיאליזה "רגילים" אין שום משמעות להתקדמות רפואית, עדיין הוא "חובל".
3. קראתי את תשובתו של שבה"ל בעיון ואולי אעלה יותר מאוחר תמצות.

 

[moc]

לשון שבה"ל לעניין מטופלים בסכנה מיידית: "ואע"פ שאולי אינו בגדר חיוב מכ"מ הוא בגדר מצוה אם עושה כן ונקרא מתחסד..."

ואולי זה הפתרון לאלו שנמנעו לתרום כלייה בגלל דעת הרב וואזנר. שיתנו (מלשון תנאי) את תרומתם, למטופלים שחייהם בסכנה מיידית.

 

[batcheni]

לא קראתי את כל האשכול הארוךךךךךךךךךךךךך
אך נזעקתי להגיב על נושא ההתאוששות והספורט.
אבי שליט"א תרם כליה.
חוץ מזה שהוא תלמיד חכם גדול, הוא גם ספורטאי אמיתי.
הוא המשיך ברוך ה' להתעמל, גם אחרי התרומה, בלי שום בעיה. (והתאושש תוך ימים מספר)
עד כדי כך, שבחור צעיר שהכירו , יצא לו לפוגשו "בשעת הספורט" שלו, ואמר:
אם כך יכול להתעמל מי שתרם כליה, אני עושה את זה גם.........
קם ותרם גם הוא.

 

[DigiTali]

הרגע קראתי באיזה מקום שבבית חולים בלינסון מכנים את הניתוח הזה "לידה" - בגלל שבסופו מישהו נולד מחדש וגם בגלל שברגע השיא של הניתוח המנתח מבצע חתך קטן בבטן ומחדיר את ידו ושולף משם את הכליה...ממש כמו בניתוח קיסרי...

 

[.sima d]

גם אני בעלה של
רק היום נחשפנו לאשכול ארוווווווווווך זה, ראיתי כאן מספר טענות בעד ונגד, ואכתוב את דעתי עליהם.
אני כבר לפני כ-5 שנים רציתי לתרום, אך חיכיתי שאשתי תסכים לזה, אמרתי לה ברור את זה שרצוני בכך, אך היא עדיין חששה, כשפגשתי עלונים של מתנת חיים הבאתי לה לקרוא, לפני כשנתיים אשתי קראה עלון שלהם עם סיפורים שמתארים היטב את הסבל שנמנע מהחולים בעקבות התרומה, ואז היא אמרה שהיא לא רוצה לומר לי לא. וכך לפני כמעט שנה תרמתי כליה.
מסקנה: אם אתם רוצים ובן הזוג חושש, תדגישו מידי פעם שאתם מאוד רוצים אם הוא/היא יסכים/תסכים, והרבה פעמים הזמן יעשה את שלו.
לגבי מה שהביאו שלמשך 3 חודשים אי אפשר להרים משאות, יש רופאים שאמרו לי חודש יש שאמרו חודשיים ויש שאמרו שלוש, זה כנראה תלוי בכל אחד כמה זמן לוקח עד שהמקום מחלים לגמרי, וכשהוא מרים דברים הוא לא מרגיש שזה מאמץ את השריר שם, אלו שכותבים 3 חודשים זה כי הם לוקחים בחשבון גם את ה 0.0001% מהאנשים שלוקח לגופם הרבה זמן להתאושש, אצלי לאחר כחודש וחצי הרמתי כרגיל, לאחר חודשיים ומשהו יכלתי כבר לשכוח שתרמתי, (מלבד פרט מסויים שאפרט בהמשך)
לכל אלו שתרמו, פרסמו זאת כמה שיותר בין המכרים, [אני בזמנו השתדלתי שזה יפורסם היטב בכולל שלי, וברוך ה' כעת יש אחד שכנראה בעוד כחודשיים יתרום.] כמדומני שהסיבה העיקרית שבלידה מוכנים להסתכן ובתרומת כליה לא, זה מכיון שללידה יש מודעות מגיל הילדות שזה דבר נורמלי ושכל אחת כמעט עוברת אותו, אך תרומת כליה זה נראה כדבר חדש ומוזר, לכן מה שהכי עוזר לדעתי זה להכניס למודעות, כשמישהו רואה אדם שתרם והוא רואה איך שהוא מתפקד רגיל הרבה פעמים זה עוזר יותר מאשר קריאת מחקרים שאין בכך סיכון, "מה שנקרא תמונה אחת שווה אלף מילים".
נקודה למחשבה: דיברו פה על הסיכון שכן קיים, נכון, יש איזשהו סיכון של אחוז קטנטנטן, אבל כנגד זה יש גם אחוז קטנטן שחיי התורם ינצלו בזכות התרומה: א. בבדיקות לקראת התרומה יכולים למצוא מחלה שמקננת בתורם, הרבה פעמים עיתוי גילוי מחלה זה שאלה של חיים. ב. תורמי הכליה זכאים לפעם בשנה ביקורת בבית חולים, מה שגם יכול לעזור לגילוי מוקדם של מחלה כלשהי חלילה. ג. אם בעתיד ללא קשר לתרומה יחלו במחלה שפוגעת בכליות, מכיוון שתרמו הם מוקפצים לראש התור, כך שסיכוייהם למצוא תורם במהירות יגדל. כמובן ששלושת הטענות הנ"ל הם רק אחוז קטן מאד, אך גם הסיכון בעקבות התרומה הוא קטן מאד, נראה לי שבשקלול האחוזים הסיכוי להנצל בעקבות התרומה גדול מאחוז הסיכון.
יש שכתבו שאלו שאינם תורמים זה מגיע מאנוכיות וכדו', אני ממש לא מסכים עם זה! ישנם הרבה סיבות למה אנשים לא תורמים, לדוג' הצורה שבה בני אדם מקבלים החלטות היא שונה מאוד מאחד לשני. יש כאלו שבשביל להשתכנע שאין בעיה הם צריכים בדווקא לראות אחד שתרם וחי כרגיל, יש כאלו שצריכים דווקא מחקרים שיטענו זאת, אצל אחרים מה שישפיע זה רק אם יהיה כתוב בתשובה של רב מסוים שאין בזה סיכון, ואילו אחרים רק אם לפני גיל 15 הספיקו להשתכנע, אם עד אז לא, אז זה כבר נשמע להם משהו מוזר ולא נכון. כמו כן יש עוד הרבה הבדלים בצורת החשיבה וקבלת החלטות בין אנשים, כך שיש מספיק מספיק סיבות למה אנשים לא תורמים.
וכמובן הדבר שהכי מעורר אנשים לתרום זה המודעות, ולכן אשכול זה הוא ממש טוב לזה.
אוסיף כאן מעט משלי לעודד לתרום, נסו לחשוב על המגבלה בכמות הנוזלים שיש למטופל דיאליזה, בעלה של זו שתרמתי לה סיפר שהרבה פעמים היא הייתה מאוד צמאה וכבר אסור היה לתת לה עוד מים, אז נתנו לה קוביית קרח למצוץ כדי שהיא תרגיש נוזלים בפה... עכשיו קחו בחשבון שזה לא חודש ונגמר, לא שנה ונגמר, אלא יומיומי עד סוף החיים.
טיפולי דיאליזה זה 3 פעמים בשבוע, כלומר לכל החיים אי אפשר להיות יומיים ברצף במרחק מבית החולים בו עוברים את הטיפול, בראש השנה לדוגמא חובה למצוא מקום לשבות סמוך לאותו בית חולים, פעם ביומיים צריכים לנסוע לביה"ח לעבור את הטיפול במשך כמה שעות (כמדומני 3-4) לנסוע חזרה הביתה, ולהיות ממוטטים לחלוטין בהמשך אותו יום, כלומר לתפקד נורמלי רק בחצי מהימים, ושוב, לזכור שזה כך שנה אחרי שנה למשך חמש, עשר, עשרים וכו' שנים.
אני לא יודע בדיוק את ההגבלה באוכל, אבל אני יודע שזו הגבלה מאוד מאוד גדולה, מזה אסור לאכול יותר מכך וכך ביום, ומזה אסור יותר מכך וכך וכו', כל מי שמכיר אנשים בדיאטה יודע כמה זה קשה להגביל את האוכל לתקופה, וכאן מדובר בהגבלות חזקות הרבה יותר! (מי שיודע מהם ההגבלות בדיוק, מומלץ שיכתבם) ולתקופה קצת יותר גדולה...
וכמובן טיפולי הדיאליזה עצמם, הם סיוט מאד גדול.
לאחר כל הפגיעה הנוראה באיכות החיים, לפחות שתוחלת החיים תהיה רגילה, אך לא, למיטב ידיעתי מטופלי דיאליזה נפטרים כ-10 שנים מוקדם יותר ביחס לנתרמים.
כל זה ניתן למנוע בעזרת תרומת כליה.
נתון נוסף שחשוב לזכור, סיכוי סביר שתרומתך תגרום לעוד מישהו לתרום, כי בנושא זה העלאת המודעות משפיעה מאוד מאוד! ואחד הדברים שמעלים את המודעות זה לראות בן אדם שמכירים והוא תרם, וכך גם התרומה של מי שתורם בעקבותיך היא בזכותך, וניתן גם להמשיך זאת שגם מי שיתרום בעקבותיו זה בזכותך, וכן הלאה.
כתבתי רבות בזכות התרומה, כעת אכתוב גם נקודות לשיקול.
למיטב ידעתי, הכלייה בדר"כ לא נשארת אצל המושתל לעד, החציון עומד על 15 שנים, כלומר יש כאלו שזה מחזיק אצלם שנים ספורות ויש כאלו שמחזיק עשרות עשרות שנים, 15 שנים לאחר ההשתלה בערך חצי מהמושתלים יצטרכו שוב תרומה או טיפולי דיאליזה. [כמדומני שמשנה לשנה, עם התקדמות הרפואה, מספר החציון עולה ועולה, כך שאם תתרמו עכשיו, אז עד שיעברו 15 שנה סיכוי סביר שהחציון כבר יעמוד על 30 שנה, ועד שיעברו 30 שנה אז החציון כבר יהיה ב... או שכבר תהיה כליה מלאכותית או כליה שתיווצר מתרבית תאים של המושתל עצמו]
נקודה נוספת, אצלי ברגל יש כ-4 על 4 ס"מ, שמאז הניתוח אני מרגיש שם 'רדום', כלומר ככל הנראה העצב של המקום ההוא עובר דרך מיקום הניתוח, יש מהרופאים שטוענים שכנראה העצב רק נמתח ולא נקרע ולכן זה עוד יחזור לעצמו, אני כבר כמעט לא מרגיש זאת ואני מסופק מידי פעם האם זה חזר לעצמו או שבגלל שהתרגלתי לתחושה שהמקום שם רדום אז אני לא מרגיש זאת.
עוד נידון שהיה באשכול, זה האם ליתן דוקא לשומר מצוות, רציתי להעיר שאברהם אבינו הכניס לאוהלו לא רק יהודים, ואפילו אלו שכערביים נדמו לו, ומסר נפשו להצלת לוט שכמדומני לא היה יהודי, והתפלל על אנשי סדום שכמדומני לא היו שומרי מצוות. משה רבינו הושיע את בנות יתרו שהיה כומר לעבודה זרה, יונה הנביא נצטווה להציל את נינווה שכמדומני לא גרו שם יהודים, היתה עליו תביעה גדולה כשניסה להימנע מכך, ואיך אמר לו הקב"ה אתה חסת על הקיקיון שבין לילה וגו' ואני לא אחוס וגו'. יש בביתי חוברת של שיחות שנשא ר' חצקל לווינשטין בזמן השואה, ושם טען שאפילו על היטלר אין להתפלל שימות אלא שיחזור בתשובה, זה כמובן חידוש גדול, אבל לאדם שאינו היטלר אז למה להמנע מלעשות עימו חסד. גילוי נאות: אני תרמתי בפועל לאשה חרדית בעיקר משום רצון אשתי בכך.
לסיום: כל אחד שיש לו צד לתרום, שיקרא סיפורים ותיאורים של אנשים שעוברים דיאליזה, תיאורים של אלו שעברו השתלה כמה זה עזר להם, קריאה זו יכולה להשפיע על ההחלטה.

 

[ה. בקר]

גם אני בעלה של
רק היום נחשפנו לאשכול ארוווווווווווך זה, ראיתי כאן מספר טענות בעד ונגד, ואכתוב את דעתי עליהם.
אני כבר לפני כ-5 שנים רציתי לתרום, אך חיכיתי שאשתי תסכים לזה, אמרתי לה ברור את זה שרצוני בכך, אך היא עדיין חששה, כשפגשתי עלונים של מתנת חיים הבאתי לה לקרוא, לפני כשנתיים אשתי קראה עלון שלהם עם סיפורים שמתארים היטב את הסבל שנמנע מהחולים בעקבות התרומה, ואז היא אמרה שהיא לא רוצה לומר לי לא. וכך לפני כמעט שנה תרמתי כליה.
מסקנה: אם אתם רוצים ובן הזוג חושש, תדגישו מידי פעם שאתם מאוד רוצים אם הוא/היא יסכים/תסכים, והרבה פעמים הזמן יעשה את שלו.
לגבי מה שהביאו שלמשך 3 חודשים אי אפשר להרים משאות, יש רופאים שאמרו לי חודש יש שאמרו חודשיים ויש שאמרו שלוש, זה כנראה תלוי בכל אחד כמה זמן לוקח עד שהמקום מחלים לגמרי, וכשהוא מרים דברים הוא לא מרגיש שזה מאמץ את השריר שם, אלו שכותבים 3 חודשים זה כי הם לוקחים בחשבון גם את ה 0.0001% מהאנשים שלוקח לגופם הרבה זמן להתאושש, אצלי לאחר כחודש וחצי הרמתי כרגיל, לאחר חודשיים ומשהו יכלתי כבר לשכוח שתרמתי, (מלבד פרט מסויים שאפרט בהמשך)
לכל אלו שתרמו, פרסמו זאת כמה שיותר בין המכרים, [אני בזמנו השתדלתי שזה יפורסם היטב בכולל שלי, וברוך ה' כעת יש אחד שכנראה בעוד כחודשיים יתרום.] כמדומני שהסיבה העיקרית שבלידה מוכנים להסתכן ובתרומת כליה לא, זה מכיון שללידה יש מודעות מגיל הילדות שזה דבר נורמלי ושכל אחת כמעט עוברת אותו, אך תרומת כליה זה נראה כדבר חדש ומוזר, לכן מה שהכי עוזר לדעתי זה להכניס למודעות, כשמישהו רואה אדם שתרם והוא רואה איך שהוא מתפקד רגיל הרבה פעמים זה עוזר יותר מאשר קריאת מחקרים שאין בכך סיכון, "מה שנקרא תמונה אחת שווה אלף מילים".
נקודה למחשבה: דיברו פה על הסיכון שכן קיים, נכון, יש איזשהו סיכון של אחוז קטנטנטן, אבל כנגד זה יש גם אחוז קטנטן שחיי התורם ינצלו בזכות התרומה: א. בבדיקות לקראת התרומה יכולים למצוא מחלה שמקננת בתורם, הרבה פעמים עיתוי גילוי מחלה זה שאלה של חיים. ב. תורמי הכליה זכאים לפעם בשנה ביקורת בבית חולים, מה שגם יכול לעזור לגילוי מוקדם של מחלה כלשהי חלילה. ג. אם בעתיד ללא קשר לתרומה יחלו במחלה שפוגעת בכליות, מכיוון שתרמו הם מוקפצים לראש התור, כך שסיכוייהם למצוא תורם במהירות יגדל. כמובן ששלושת הטענות הנ"ל הם רק אחוז קטן מאד, אך גם הסיכון בעקבות התרומה הוא קטן מאד, נראה לי שבשקלול האחוזים הסיכוי להנצל בעקבות התרומה גדול מאחוז הסיכון.
יש שכתבו שאלו שאינם תורמים זה מגיע מאנוכיות וכדו', אני ממש לא מסכים עם זה! ישנם הרבה סיבות למה אנשים לא תורמים, לדוג' הצורה שבה בני אדם מקבלים החלטות היא שונה מאוד מאחד לשני. יש כאלו שבשביל להשתכנע שאין בעיה הם צריכים בדווקא לראות אחד שתרם וחי כרגיל, יש כאלו שצריכים דווקא מחקרים שיטענו זאת, אצל אחרים מה שישפיע זה רק אם יהיה כתוב בתשובה של רב מסוים שאין בזה סיכון, ואילו אחרים רק אם לפני גיל 15 הספיקו להשתכנע, אם עד אז לא, אז זה כבר נשמע להם משהו מוזר ולא נכון. כמו כן יש עוד הרבה הבדלים בצורת החשיבה וקבלת החלטות בין אנשים, כך שיש מספיק מספיק סיבות למה אנשים לא תורמים.
וכמובן הדבר שהכי מעורר אנשים לתרום זה המודעות, ולכן אשכול זה הוא ממש טוב לזה.
אוסיף כאן מעט משלי לעודד לתרום, נסו לחשוב על המגבלה בכמות הנוזלים שיש למטופל דיאליזה, בעלה של זו שתרמתי לה סיפר שהרבה פעמים היא הייתה מאוד צמאה וכבר אסור היה לתת לה עוד מים, אז נתנו לה קוביית קרח למצוץ כדי שהיא תרגיש נוזלים בפה... עכשיו קחו בחשבון שזה לא חודש ונגמר, לא שנה ונגמר, אלא יומיומי עד סוף החיים.
טיפולי דיאליזה זה 3 פעמים בשבוע, כלומר לכל החיים אי אפשר להיות יומיים ברצף במרחק מבית החולים בו עוברים את הטיפול, בראש השנה לדוגמא חובה למצוא מקום לשבות סמוך לאותו בית חולים, פעם ביומיים צריכים לנסוע לביה"ח לעבור את הטיפול במשך כמה שעות (כמדומני 3-4) לנסוע חזרה הביתה, ולהיות ממוטטים לחלוטין בהמשך אותו יום, כלומר לתפקד נורמלי רק בחצי מהימים, ושוב, לזכור שזה כך שנה אחרי שנה למשך חמש, עשר, עשרים וכו' שנים.
אני לא יודע בדיוק את ההגבלה באוכל, אבל אני יודע שזו הגבלה מאוד מאוד גדולה, מזה אסור לאכול יותר מכך וכך ביום, ומזה אסור יותר מכך וכך וכו', כל מי שמכיר אנשים בדיאטה יודע כמה זה קשה להגביל את האוכל לתקופה, וכאן מדובר בהגבלות חזקות הרבה יותר! (מי שיודע מהם ההגבלות בדיוק, מומלץ שיכתבם) ולתקופה קצת יותר גדולה...
וכמובן טיפולי הדיאליזה עצמם, הם סיוט מאד גדול.
לאחר כל הפגיעה הנוראה באיכות החיים, לפחות שתוחלת החיים תהיה רגילה, אך לא, למיטב ידיעתי מטופלי דיאליזה נפטרים כ-10 שנים מוקדם יותר ביחס לנתרמים.
כל זה ניתן למנוע בעזרת תרומת כליה.
נתון נוסף שחשוב לזכור, סיכוי סביר שתרומתך תגרום לעוד מישהו לתרום, כי בנושא זה העלאת המודעות משפיעה מאוד מאוד! ואחד הדברים שמעלים את המודעות זה לראות בן אדם שמכירים והוא תרם, וכך גם התרומה של מי שתורם בעקבותיך היא בזכותך, וניתן גם להמשיך זאת שגם מי שיתרום בעקבותיו זה בזכותך, וכן הלאה.
כתבתי רבות בזכות התרומה, כעת אכתוב גם נקודות לשיקול.
למיטב ידעתי, הכלייה בדר"כ לא נשארת אצל המושתל לעד, החציון עומד על 15 שנים, כלומר יש כאלו שזה מחזיק אצלם שנים ספורות ויש כאלו שמחזיק עשרות עשרות שנים, 15 שנים לאחר ההשתלה בערך חצי מהמושתלים יצטרכו שוב תרומה או טיפולי דיאליזה. [כמדומני שמשנה לשנה, עם התקדמות הרפואה, מספר החציון עולה ועולה, כך שאם תתרמו עכשיו, אז עד שיעברו 15 שנה סיכוי סביר שהחציון כבר יעמוד על 30 שנה, ועד שיעברו 30 שנה אז החציון כבר יהיה ב... או שכבר תהיה כליה מלאכותית או כליה שתיווצר מתרבית תאים של המושתל עצמו]
נקודה נוספת, אצלי ברגל יש כ-4 על 4 ס"מ, שמאז הניתוח אני מרגיש שם 'רדום', כלומר ככל הנראה העצב של המקום ההוא עובר דרך מיקום הניתוח, יש מהרופאים שטוענים שכנראה העצב רק נמתח ולא נקרע ולכן זה עוד יחזור לעצמו, אני כבר כמעט לא מרגיש זאת ואני מסופק מידי פעם האם זה חזר לעצמו או שבגלל שהתרגלתי לתחושה שהמקום שם רדום אז אני לא מרגיש זאת.
עוד נידון שהיה באשכול, זה האם ליתן דוקא לשומר מצוות, רציתי להעיר שאברהם אבינו הכניס לאוהלו לא רק יהודים, ואפילו אלו שכערביים נדמו לו, ומסר נפשו להצלת לוט שכמדומני לא היה יהודי, והתפלל על אנשי סדום שכמדומני לא היו שומרי מצוות. משה רבינו הושיע את בנות יתרו שהיה כומר לעבודה זרה, יונה הנביא נצטווה להציל את נינווה שכמדומני לא גרו שם יהודים, היתה עליו תביעה גדולה כשניסה להימנע מכך, ואיך אמר לו הקב"ה אתה חסת על הקיקיון שבין לילה וגו' ואני לא אחוס וגו'. יש בביתי חוברת של שיחות שנשא ר' חצקל לווינשטין בזמן השואה, ושם טען שאפילו על היטלר אין להתפלל שימות אלא שיחזור בתשובה, זה כמובן חידוש גדול, אבל לאדם שאינו היטלר אז למה להמנע מלעשות עימו חסד. גילוי נאות: אני תרמתי בפועל לאשה חרדית בעיקר משום רצון אשתי בכך.
לסיום: כל אחד שיש לו צד לתרום, שיקרא סיפורים ותיאורים של אנשים שעוברים דיאליזה, תיאורים של אלו שעברו השתלה כמה זה עזר להם, קריאה זו יכולה להשפיע על ההחלטה.

דברים נהדרים כתבתם.

כמה דיוקים: יש חולים שעוברים דילאיזה יותר מ-3 פעמים בשבוע ויש סוג של דיאלזיה שעושים כל יום ועוד סוג 3-4 פעמים ביום [בבית].
לגבי נוזלים: מטופל דיאליזה בד"כ לא יפריש נוזלים מגופו. את הנוזלים תסנן מכונת הדיאליזה מדמו. בכל פעם לפני דיאליזה נשקלים. זה נקרא משקל רטוב, כלומר עם נוזלים בגוף. אחרי הדיאליזה שוב וזה משקל יבש- בלי נוזלים. עכשיו- אם מטופל יעלה יותר מקילו-קילו וחצי בין טיפול לטיפול [כלומר שתה יותר מליטר וחצי בערך] זה מסוכן ללב ולריאות מכיון שהם יתמלאו בנוזלים [בצקות, בלשון מקצועית] כי הגוף לא מסמן את הנוזלים. בצקות תהיינה גם ברגליים ותקשינה על ההליכה.
לכן ההגבלה לחולים היא בין ליטר לליטר וחצי, תלוי במצב המטופל. מה שאומר שאם מופל עובד דיאליזה פעם ביומיים [או פעם השלושה ימים] הוא יוכל לשתות רק ליטר - ליטר וחצי בזמן הזה. זה אומר כ-2-3 כוסות מים גם ביום קיץ שרבי ביותר. נסו פעם אחת. תרגישו.

לגבי אוכל: הכליה מפנה את האשלגן והזרחן מהגוף. היא מסננת אותה מהדם. מי שכלייתו לא עובדת, או לא עובדת טוב יסבול מאשלגן וזרחן גבוהים. מה שאומר שתיאסר עליהם אכילה של הרבה מהפירות והירקות או שהם יוגבלו לכמות מצומצמת מאוד. כל אלו שמכילים אשלגן וזרחן כמו למשל: תפו"א, דלעת, פלפל, תירס, עגבניה, אפרסמון, אפרסק, נקטרינה, בננה, אבוקדו. גם קקאו. ויש עוד [לא זוכרת הכל]
כמו"כ הם יוגבו בכמות החלבונים המותרת [מוצרי חלב, דגים, עופות, בשר וביצים] מכיוון שהם סובלים ממה שנקרא פרוטינורה- חלבון בשתן.
קיצור- ממש לא חגיגה.

לגבי חיי כליה מושתלת: 15 שנה היה ממוצע חיי כליה מושתלת לפני כשתי עשורים. זה כשמדובר בתורם חי. כלומר לא תורם שמת בתאונת דרכים שאז ממוצע החיים היה 10 שנים.
ככל שחלפו השנים והתרופות הניתנות למושתלים למניעת דחייה השתפרו, עלה תוחלת חיי כליה מושתלת.
אך חשבו לעצמכם רגע מהו יום אחד של חיים? יום אחד! וכאן מדובר בשנים של איכות חיים.
אגב, כשאומרים ממוצע זה לוקח בחשבון גם כאלו שכלייתם נדחתה אחרי שבוע [יש כאלו, לצערינו] אבל גם את אלו שהכליה המושתלת שלהם מתפקדת כבר עשרים+ שנה- ויש גם כאלו. לא מעט. ב"ה. אני אישית מכירה כאלו עם כליה מושתלת כבר 30 שנה ולאימי יש חברה שמושתלת כבר 40 שנה.

אני לא יודעת אם אי מכם [שלא תרם ושאין לו חולה כזה במשפחה] ראה אי פעם מטופל עובר דיאליזה. אבל בכדי לסבר את האוזן רק אספר שבתהליך הדיאליזה מתחבר החולה למכונה [המו-דיאליזה] על ידי צינור בקוטר של אצבע [פי כמה מעירוי] על ידי מחט בקוטר של כחצי ס"מ לפחות[חשבו לבד פי כמה זה ממחט של בדיקת דם...]. כל הדם זורם בחוצה מהגוף, מסתנן במכונה ומוחדר חזרה לגוף.
בסוף הטיפול החולה מותש, עייף, סובל מכאבים, ומהתכווציות שרירים בלתי נסבלים.
חולי כליה הם גם אנמים, חלשים, עייפים, סובלים מחסרים רציניים בסידן ולא מסוגלים לתפקד באופן תקין.

כליה מושתלת יכולה לגאול אותם מכל הסבל הזה.

עם זאת, כמו שכתב בעלה של ליז, אפשר להבין את מי שלא רוצה לתרום אם מפחד, אם מחשש, ואם בגלל שקיבל דעת תורה שלא לתרום- ואז ודאי שאין טענה נגדו. כפי שכבר כתבתי למעלה.

 

[לאה ורחל]

תודה על המידע
הבקר מי שהגוף שלו דוחה את הכליה
מה עושים?
מוציאים אותה?
יש אפשרות לתת אותה למישהו אחר?
לאותו אחד אפשר לתרום כליה אחרת? או שאין מה לעשות.

 

[למען דעת]

תודה על המידע
הבקר מי שהגוף שלו דוחה את הכליה
מה עושים?

1. מוציאים אותה?
2. יש אפשרות לתת אותה למישהו אחר?
3. לאותו אחד אפשר לתרום כליה אחרת? או שאין מה לעשות.

למרות שאני לא הבקר, אנסה לענות:

1. לא מוציאים אותה, כמו שלא מוציאים את הכליות המתות שהיו לו קודם.
2. אין מה לעשות עם הכליה, היא פשוט מתה.
3. מתחילים את התהליך מההתחלה, ז"א מוצאים מישהו עם 2 כליות בריאות + רצון לתרום, בודקים התאמה ומקוים שהפעם זה יצליח....

 

[מתנת חיים]

פעילות גופנית אחרי תרומת כליה

לא קראתי את כל האשכול הארוךךךךךךךךךךךךך
אך נזעקתי להגיב על נושא ההתאוששות והספורט.
אבי שליט"א תרם כליה.
חוץ מזה שהוא תלמיד חכם גדול, הוא גם ספורטאי אמיתי.
הוא המשיך ברוך ה' להתעמל, גם אחרי התרומה, בלי שום בעיה. (והתאושש תוך ימים מספר)
עד כדי כך, שבחור צעיר שהכירו , יצא לו לפוגשו "בשעת הספורט" שלו, ואמר:
אם כך יכול להתעמל מי שתרם כליה, אני עושה את זה גם.........
קם ותרם גם הוא.

שלום
כאחד שמלווה את מרבית תורמי הכליה בארץ בשנים האחרונות, ליווי קרוב ועיקבי, אשתף מנסיוני בעזרת השם:
כמעט כל תורמי הכליה שאני מכיר - דהיינו קרוב ל 500, מתוכם כמעט 400 שתרמו דרכי, ב"מתנת חיים" ועוד רבים שאנחנו איתם בקשר, כמעט כולם חזרו לפעילות גופנית רגילה, תקופת זמן אחרי התרומה, יש כאלו שאחרי חודש וחצי , ויש שנצרכו לארבעה חודשים, זכורים לי 2 מקרים מתוך 400 שבהם התורם לא "חזר לעצמו" לגמרי בשלמות.
בקרב התורמים של מתנת חיים מהמיגזר הדתי לאומי, ישנם רבים שרצו ריצת מארתון בשנה שעברה (כ 40) ורבים עוד יותר ירוצו השנה בעזרת השם בריצת מרתון ירושלים המתוכנן לחודש אדר, המדובר בריצה של קילומטרים רבים ברציפות.
אחד התורמים שלנו, איש יקר בשם יהודה אוזן, שכמובן נתן רשות להזכיר את שמו, הוא חקלאי בישוב בני נצרים שבגבול מצריים, הוא סיפר לי כי הוא קוטף מדי יום מאות ארגזי עגבניות וחצילים, בעבודה פיזית מאומצת שעות רבות ברציפות גם בחום של הנגב.
כמובן יש להדגיש, כי לא לכל אדם מתאים לתרום כליה, ולפיכך נדרשות בדיקות יסודיות וממושכות עד שמגיעים לאישור לתרום.
תבורכו
הרב ישעיהו הבר
יו"ר מתנת חיים

 

[שלכם]

תודה לרב הבר על השתתפות בפורום

תודה לרב הבר על השתתפות בפורום
נשמח אם תתיחס ביתר פרוט לטענות והשאלות שעלו באשכול

 

[מתנת חיים]

צר לי על השמצה לא ראויה

לצערי נחשפתי למקרה מזעזע, שבו אלמנה כבת 50, החליטה לתרום כליה דרך עמותת "מתנת חיים"
למעשה היא עברה את כל התהליך, אישור משרד הבריאות, עובדת סוציאלית וכו' מבלי לשאול או לבדוק אצל משפחתה הקרובה, אציין שבאותה תקופה, היא ניתקה קשר עם ילדיה, נדהמתי איך שום אינסטיקט בריא לא עצר, בעד אף אחד, קרי העמותה / משרד הבריאות, לבדוק, האם יהיה מישהוא שיתמוך וילווה אותה בתקופת ההחלמה.
מבירור שערכתי בשעתו, העלתי, שמבחינת ההלכה כפי שציינו פה את דעת מרן הגר"ש וואזנר, יש בעיה של חובל בעצמו (ב"ק צ' ע"ב), לתרום למאגר - אסור, לתרום לאדם מסויים - יש חילוק בין קרוב / ת"ח או לחילופין אדם זר.
כמובן שכל אדם שחושב על צעד כזה יש לו לעשות שאלת רב המכירו אישית ולא לשאול באופן תיאורטי.
צר לי שיש גופים ואנשים שהמטרה מקדשת אצלם האמצעים !!!
יש לזכור שמדובר בהחלמה של כ 4 חודשים, שאף אחד לא יספר לכם סיפורים...

ציטוט מתוך אתר כללית שרותי בריאות
http://www.clalit.co.il/he/medical/surgery/Pages/kidney_donation.aspx


בברכת "והסירותי מחלה מקרבך"

כעומד בראשות מתנת חיים, כואב לראות את האשמה שאיננה נכונה, כאילו נתנו למישהי לתרום ללא שנדאג לליווי עבורה בתקופת ההחלמה, להד"ם, כל פונה לתרום כליה עובר אצלינו בירור מעמיק האם יש לו תמיכה מקיפה ואנחנו מצמידים מלווים שתרמו בעבר ומתנדבים.
אנו בקשר לבדוק שהכל בסדר, ולא יתכן שמישהו יתרום בלי שננסה לדחות אותו כמו שדוחים גר ... לוודא שהוא לגמרי סגור ושלם עם עצמו.
יובהר: לא מוכרת לי שום אלמנה שתרמה כליה דרך מתנת חיים, מלבד אחת שתרמה השבוע והיא מוקפת עזרה 24 שעות, שוידינו מראש שיש לה.
מן הראוי שכותב התגובה יעביר באישי אלי את שמה על מנת להוכיח נכונותה.

במקביל, האם ידוע לכותב כמה אלמנות שהיו במצב נורא, זכו לחיים בזכות אותם תורמי כליה יקרים?
האם לקחת בחשבון את אותם עשרות ילדים (בהם כמה יתומים) שבילו את ימיהם במכוני דיאליזה במקום בבית הספר, שזוכים שוב לחייך בזכות ההשתלה שקיבלו?
האם לקחת בחשבון את אותה מושתלת מהשבוע, שבעלה נכה משותק בכיסא גלגלים כבר 40 שנה והיא המטפלת היחידה בו, שנפלה לדיאליזה וקיבלה חיים מחדש?
האם חשבתה על 29 אמהות לתינוקות וילדים קטנים, שנבצר מהם לטפל בילדיהם עקב הדיאליזה וחזרו למשפחתם בשנים האחרונות בזכות התורמים היקרים?

והאמת והשלום אהבו
הרב ישעיהו הבר
יו"ר מתנת חיים

 

[מתנת חיים]

תודה לרב הבר על השתתפות בפורום
נשמח אם תתיחס ביתר פרוט לטענות והשאלות שעלו באשכול

אשמח לענות. אלא שאינני מוצא פנאי לעבור ברצף על כל ההתכתבות הארוכה והמרתקת באשכול. ואשמח אם יפנו את תשומת ליבי לשאלות וטענות ממוקדות.
תודה

 

[ה. בקר]

למרות שאני לא הבקר, אנסה לענות:

1. לא מוציאים אותה, כמו שלא מוציאים את הכליות המתות שהיו לו קודם.
2. אין מה לעשות עם הכליה, היא פשוט מתה.
3. מתחילים את התהליך מההתחלה, ז"א מוצאים מישהו עם 2 כליות בריאות + רצון לתרום, בודקים התאמה ומקוים שהפעם זה יצליח....

תיקון קטן: יש מקרים שבהם מוציאים את הכליה שנדחתה.
יש גם מקרים שבהם מוציאים את הכליה המקורית המתה של החולה בכדי לחבר לכלי הדם שלה את הכליה החדשה [תלוי במצב כלי הדם של הכליה המנוונת]

תהליך השתלה חוזרת יהיה מורכב יותר בד"כ מכיון שיהיה קשה יותר למצוא כליה מתאימה מכיון שהגוף פיתח נוגדנים ואז צריך כליה שלא תידחה מנוגדנים אלו. אני מאמינה שהדברים האלו סתומים קצת למי שלא מבין. אבל זו המציאות. כליה שניה קשה יותר למצוא.

 

[געציל]

מוסר כליות - בתוך המשפחה של השבוע, פרק אחרון כמדומני.

 

[מקצב]

מה עם ה2 שאמרת שלא חזרו ממש לעצמם למה הכונה והאם גם עד עכשיו ? או שהתכונת שהיה להם תקופת התאוששות גדולה יותר,תודה מראש .

 

[DigiTali]

שאלה -
האם יש דברים הידועים כבעיתיים לכליות ועלולים לגרום נזק בלתי הפיך?
ידוע לי שצריכה של משככי כאבים ממשפחת הנורופנים ללא אוכל עלולה להזיק לכליות...
באיזה רמה של צריכה? יש עוד דברים?
תודה רבה