הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אם אתם עורכים לשוניים או כותבים שרוצים לערוך ולשפר את הטקסטים שלכם - קבלו 10 טיפים שעשויים להקל ולסייע לכם בהשבחה ובליטוש הטקסט.
1. לישון על זה לילה
מכירים את זה שאתם קוראים טקסט שכתבתם לפני תקופה, ולפתע עולות לכם אינספור הצעות לשיפור. פה יש משפט שאפשר היה לכתוב ממוקד יותר, שם יש משפט מיותר, המילה ההיא לא מדויקת, ושם פספסתי ביטוי קולע שהיה יכול להתאים בדיוק.
זה לא שכישורי הכתיבה שלכם כל כך השתפרו בזמן שחלף, אולי גם, אבל יש לזה עוד סיבה.
העובדה שאנחנו כתבנו את הטקסט, היא עצמה מכשול בפני עריכה טובה. כי אנחנו הרי מבינים מצוין את מה שרצינו לומר ודי קשה לראות את הטקסט מנקודת מבט של קורא שלא מכיר את החומר. אחרי תקופה, הטקסט חדש עבורנו ברמה זו או אחרת והראייה שלנו אוביקטיבית בהרבה.
מכאן לטיפ הראשון – סיימת לכתוב את הסיפור / טור / מאמר? מצוין. עכשיו תן לו 'לתפוח' לילה.
כשקמים אחרי שנת לילה אפשר לקרוא את הטקסט במבט חדש. לפתע עולים רעיונות וכיוונים חדשים. פתאום שמים לב לנקודות שלא שמנו לב אליהן אתמול. כשאנחנו עוזבים את הטקסט וחוזרים אליו אחרי לילה, אנחנו קצת יותר מרוחקים ממנו וזה עושה פלאות.
אפילו במקרים שהדד ליין כבר נושף בעורף, מומלץ להניח את הטקסט לשעה-שעתיים שבהן תסיחו את הדעת ממנו ותעסקו בדברים אחרים, ורק אז תחזרו אליו. מדהים כמה שהכלי הזה משפר את רמת הטקסט.
2. פסוק לי פסוקך
אחד הסודות הפחות ידועים של כתיבה בהירה בעלת רמת קריאוּת גבוהה, הוא פיסוק נכון.
לפעמים, עודף פיסוק, הופך את הטקסט למעצבן, בלתי קריא, והרבה פחות זורם, כמו למשל, במשפט הזה.
אבל לפעמים וזה מה שקורה יותר פעמים יש מחסור בפיסוק ואתה מקבל משפטים ארוכים שאתה לא יודע איפה בדיוק אפשר לעצור ולנשום ואיך לקרוא נכון את המשפט.
בניגוד למחשבה המקובלת, אין דרך אחת נכונה לפסק. יש הרבה דרכים ושיטות מתי להשתמש בפסיק, מתי בנקודה, מתי במקף ומתי בסוגריים. את אותה פסקה אפשר לפסק בכמה וכמה דרכים שונות, ויש לזה הרבה משמעות ביחס לקריאות של הטקסט.
כמובן שיש כללים מנחים. פסיק בא לתת אתנחתא באמצע משפט ונקודה באה להפריד בין משפט למשפט. אבל מי מחליט מתי מתאים לתת אתנחתא ומתי צריך לסיים את המשפט ולהתחיל משפט חדש? אתה מחליט.
לכן הטיפ השני הוא – בחנו מחדש את הפיסוק. בכל מקום שאתם רואים פסיק, נסו לשים במקומו נקודה. בכל מקום שיש נקודה, נסו להחליף אותה בפסיק. כשיש סוגריים – נסו לוותר עליהם. נסו להחליף מקפים בפסיקים ופסיקים במקפים.
אחרי כל החלפה קראו שוב את הפסקה, ובחנו האם השינוי משפר את הפסקה או גורע ממנה. ברוב המקרים הפיסוק שבחרתם בו תוך כדי כתיבה יהיה נכון והשינויים שלכם לא יתקבלו על ידכם. אבל במעט המקרים שתגלו שהשינוי תורם לטקסט, תראו שהשינוי היה משמעותי ועשה את ההבדל.
3. להקריא בקול
הטיפ השלישי – הקריאו את הטקסט בקול. הקריאו אותו בהטעמה מלאה. אם זה טקסט עיוני, הקריאו אותו כאילו אתם מסבירים אותו למישהו קצת איטי וקשה הבנה. אם זה טקסט סיפורי, הקריאו אותו כמו סיפור ילדים שמקריאים לפני השינה. אם זה טקסט תורני-ישיבתי הקריאו אותו כמו ראש ישיבה בשיעור כללי.
זה קצת מוזר בהתחלה, צריך להתרגל לזה, אבל זה משיג כמה תועלות.
ראשית, כשקוראים רק עם העיניים מהירות הקריאה היא גבוהה ולא שמים לב לכל מילה. לעומת זאת כשאנחנו מכריחים את העיניים לעמוד בקצב של הפה, אנחנו קוראים הרבה יותר לאט וכך אי אפשר לפספס אף מילה.
שנית, וזה קשור גם לסעיף הקודם, כשמקריאים בקול אי אפשר להתבלבל בפיסוק. אם אתה מקריא פסיק, אתה שומע את הפסיק. וכשאתה מקריא נקודה, אתה שומע אותה. פתאום רואים שבעצם כאן היה אמור להסתיים המשפט, ובעצם הפסיק הזה היה אמור להיות נקודה, וכן להפך.
שלישית, כשקוראים בקול אנחנו מרגישים את הטקסט. הוא הופך מאותיות יבשות למילים חיות. פתאום אנחנו מגלים מילים מיותרות או מילים חסרות. מגלים דיאלוגים לא אמינים. מזהים משפטים ארוכים מדי או פסקאות מסורבלות מדי. מבחינים בדימויים שלא מחליקים טוב. מאתרים שימוש חוזר בביטויים מסוימים, מגלים חוסר אחידות במשלב הלשוני ועוד המון אוצרות שלא נבין איך לא שמנו לב אליהם עד עכשיו.
4. להדפיס
אנחנו רגילים לקרוא טקסטים על מסכים. כל היום אנחנו קוראים מיילים, עובדים על קבצים, מחפשים מידע בגוגל וקוראים סיפורים בפורום כתיבה…
מחקרים מוכיחים שרמת הריכוז וההבנה של טקסט על מסך פחותה בהרבה מאשר בקריאת טקסט מודפס. יכול להיות שזה בגלל שכשאנחנו מול מסך יש יותר הסחות דעת, ייתכן שזה בגלל סוג התצוגה המרצדת של המסך. בשורה התחתונה, מגיהים ומעמדים רבים נוהגים להדפיס כל סקיצה לפני שהם מאשרים אותה.
גם כשעורכים טקסט, מומלץ מאד להדפיס אותו שחור על גבי נייר. כדאי שאיכות ההדפסה תהיה טובה, וכדאי להגדיר את הקובץ עם שוליים רחבים ושורות קצרות. אל תדחפו מילים בצפיפות גבוהה כדי לחסוך בנייר. (למרות שכבר שמעתי על עורכים לשוניים שמסתדרים יופי גם עם דפוס מזערי).
ועוד משהו קטן, יש כאלה שטורחים להדפיס, אבל כשהם קוראים את הדפים הם רק מסמנים לעצמם בראש הערות ובטוחים שיזכרו אותן אחר כך, אבל בסוף לא זוכרים מה ואיפה לתקן. לכן לפני שאתם מתחילים לקרוא את הטקסט המודפס, קחו עט אדום או מרקר כדי לסמן תיקונים או הערות.
5. למחוק
בשביל להיות כותב טוב צריך לדעת לכתוב, אבל לא פחות מזה צריך לדעת למחוק.
לפעמים בזמן הכתיבה קשה לנו מאד לוותר על איזה משפט מחץ או ביטוי מוצלח, ואנחנו מחפשים איפה אפשר לדחוף אותו בכוח. הטיפ הבא עשוי לפתור את הבעיה הזו. הוא קשה מאד לביצוע, אך ככל שתעשו בו שימוש תגלו איך הטקסט שלכם מתהדק ונעשה מזוקק ואיכותי יותר.
קחו כל פעם מילה אחת, משפט אחד, או פסקה אחת, ותמחקו. פשוט תסמנו אותם ותלחצו על דליט. אוי, כמה קל להגיד את זה וכמה קשה לבצע.
מחקתם? עכשיו תנשמו עמוק ותקראו שוב את הטקסט. משהו חסר? משהו לא עובד? תחזירו את המילה / משפט / פסקה למקומה.
עובד טוב גם בלי זה? תשאירו מחוק.
כשאנחנו עובדים עם המחק אנחנו מגלים הרבה פעמים שהטקסט מובן לחלוטין ואפילו טוב יותר בלי כל אותו מלל מיותר.
6. לקרוא הפוך
הטיפ הבא מכוון בעיקר למגיהים, הוא יכול לשמש אתכם אם אתם עורכים את הטקסטים שלכם ולא שולחים למגיה מקצועי: קראו את הטקסט אחורנית, מהסוף להתחלה.
כשאנחנו קוראים טקסט, אנחנו שוקעים בתוכן שלו ולא שמים לב למילים. אם מילה כשלהי לא כתובה נכון לא תמיד נבחין בה. (תקראו את הפסקה הזו אחורנית ותגלו טעות כתיב שכנראה לא שמתם לב אליה…)
בקריאה הפוכה אנו מנטרלים את הבעיה הזו ומצליחים לזהות מילים שלא מאויתות נכון.
חשוב לסייג שאי אפשר להסתפק רק בהגהה הזו, משום שיש הגהות שהן תלויות הקשר. עם למשל השתמשתם במילה 'עם' במקום במילה 'אם' (כמו במשפט הזה), לא יעזור לכם לקרוא אחורנית כי המילה 'עם' היא מילה נכונה בפני עצמה, רק לא בהקשר הזה.
7. לתפוס מרחק
לפעמים קורה שכל משפט כמות שהוא הוא משפט יפה, כל פסקה בפני עצמה ערוכה כמו שצריך, אבל הטקסט בכללותו לא מספיק טוב. אתה לא מצליח לשים את האצבע על הנקודה, אבל מרגיש שמשהו פה לא מספיק ברור.
כדי לזהות בעיות כאלה צריך להשתמש במבט מאקרו. זה כמו ציור גדול שתלוי על הקיר, אם עומדים קרוב אליו אפשר להבחין בכל פרט, אבל לפעמים מפספסים את הפרופורציה והפרספקטיבה של הציור השלם. רק כשמתרחקים מהציור ומביטים בו מרחוק, אפשר להבין את התמונה הגדולה.
הדרך לעשות את זה בטקסט כתוב, היא לקחת כל קטע בטקסט בפני עצמו ולתמצת אותו לכמה מילים. לכתוב רק את עיקר העיקרים של מה שמופיע בו. כמו הספרים העיוניים האלה שיש בהם כותרות צד עם תמצות של תוכן הפסקה.
אחרי שתעשו את זה, תקבלו רשימה של משפטים קצרצרים שמהווים מבט מאקרו על הטקסט.
כשתקראו רק אותם, תוכלו לקבל פרספקטיבה שונה על הטקסט. מהפרספקטיבה הזו תוכלו לפעמים להיווכח שעדיף לשנות את הסדר של הפסקאות, לוותר על חלקן, או למקד חלק מהפסקאות סביב אמירה אחת.
דברים שרואים משם לא רואים מכאן...
8. כלי החיפוש
אחד הכלים שכל משתמש Word מכיר, הוא החיפוש. קונטרול F פותח תיבת חיפוש שאפשר באמצעותה למצוא מילים בטקסט.
אפשר להשתמש בכלי הזה גם כדי למצוא שגיאות. וזאת בשתי דרכים:
א. בכל פעם שאתם מסיימים לכתוב, עשו חיפוש של שני רווחים, רווח ופסיק , רווח ונקודה . כך תגלו הגהות שקשה מאד להבחין בהן בדרך אחרת.
ב. עם הזמן כל כותב יודע מהן טעויות הכתיב הנפוצות אצלו. זו יכולה להיות החלפה בין 'אם' ל'עם', זו יכולה להיות מילה ספציפית שאתם נוטים לכתוב אותה לא נכון. אצלי למשל, כל פעם שאני בא לכתוב את המילה 'עילית' (כמו ביתר עילית או מודיעין עילית) יוצא לי 'עילילת'…
כשתהיה לכם רשימה של הטעויות הנפוצות אצלכם תוכלו לאתר אותן בקלות באמצעות חיפוש.
9. לכתוב מחדש
הטיפ האחרון הוא באמת באמת קשה. זה למתקדמים בלבד, או לטקסט חשוב במיוחד.
סיימתם לכתוב את המאמר / טור / סיפור?
עכשיו תפתחו קובץ וורד חדש ונקי, ותתחילו לכתוב מחדש. כאילו לא כתבתם כלום.
ברור שבחלק גדול מהדברים אתם תשחזרו בדיוק את מה שהיה כתוב בטקסט הראשון, אבל לא ייאמן עד כמה שהדבר הזה פותח את הצ'אקרות.
לסיום יהיו לכם שני טקסטים שונים של אותו תוכן. קחו את הדברים הטובים שבכל אחד מהם ומזגו לטקסט שלישי, מוצלח לאין שיעור יותר מהשניים הראשונים.
10. וזהו בעצם...
אהממ, מה עוד?
טוב, הנה עוד טיפ: לא לשכוח לשים לב גם לכותרת. לפעמים גם היא צריכה עריכה.
כבר היו מקרים שמישהו נתן כותרת כמו '10 טיפים לעריכת טקסט' ובסוף גילה שיש לו רק 9…
1. לישון על זה לילה
מכירים את זה שאתם קוראים טקסט שכתבתם לפני תקופה, ולפתע עולות לכם אינספור הצעות לשיפור. פה יש משפט שאפשר היה לכתוב ממוקד יותר, שם יש משפט מיותר, המילה ההיא לא מדויקת, ושם פספסתי ביטוי קולע שהיה יכול להתאים בדיוק.
זה לא שכישורי הכתיבה שלכם כל כך השתפרו בזמן שחלף, אולי גם, אבל יש לזה עוד סיבה.
העובדה שאנחנו כתבנו את הטקסט, היא עצמה מכשול בפני עריכה טובה. כי אנחנו הרי מבינים מצוין את מה שרצינו לומר ודי קשה לראות את הטקסט מנקודת מבט של קורא שלא מכיר את החומר. אחרי תקופה, הטקסט חדש עבורנו ברמה זו או אחרת והראייה שלנו אוביקטיבית בהרבה.
מכאן לטיפ הראשון – סיימת לכתוב את הסיפור / טור / מאמר? מצוין. עכשיו תן לו 'לתפוח' לילה.
כשקמים אחרי שנת לילה אפשר לקרוא את הטקסט במבט חדש. לפתע עולים רעיונות וכיוונים חדשים. פתאום שמים לב לנקודות שלא שמנו לב אליהן אתמול. כשאנחנו עוזבים את הטקסט וחוזרים אליו אחרי לילה, אנחנו קצת יותר מרוחקים ממנו וזה עושה פלאות.
אפילו במקרים שהדד ליין כבר נושף בעורף, מומלץ להניח את הטקסט לשעה-שעתיים שבהן תסיחו את הדעת ממנו ותעסקו בדברים אחרים, ורק אז תחזרו אליו. מדהים כמה שהכלי הזה משפר את רמת הטקסט.
2. פסוק לי פסוקך
אחד הסודות הפחות ידועים של כתיבה בהירה בעלת רמת קריאוּת גבוהה, הוא פיסוק נכון.
לפעמים, עודף פיסוק, הופך את הטקסט למעצבן, בלתי קריא, והרבה פחות זורם, כמו למשל, במשפט הזה.
אבל לפעמים וזה מה שקורה יותר פעמים יש מחסור בפיסוק ואתה מקבל משפטים ארוכים שאתה לא יודע איפה בדיוק אפשר לעצור ולנשום ואיך לקרוא נכון את המשפט.
בניגוד למחשבה המקובלת, אין דרך אחת נכונה לפסק. יש הרבה דרכים ושיטות מתי להשתמש בפסיק, מתי בנקודה, מתי במקף ומתי בסוגריים. את אותה פסקה אפשר לפסק בכמה וכמה דרכים שונות, ויש לזה הרבה משמעות ביחס לקריאות של הטקסט.
כמובן שיש כללים מנחים. פסיק בא לתת אתנחתא באמצע משפט ונקודה באה להפריד בין משפט למשפט. אבל מי מחליט מתי מתאים לתת אתנחתא ומתי צריך לסיים את המשפט ולהתחיל משפט חדש? אתה מחליט.
לכן הטיפ השני הוא – בחנו מחדש את הפיסוק. בכל מקום שאתם רואים פסיק, נסו לשים במקומו נקודה. בכל מקום שיש נקודה, נסו להחליף אותה בפסיק. כשיש סוגריים – נסו לוותר עליהם. נסו להחליף מקפים בפסיקים ופסיקים במקפים.
אחרי כל החלפה קראו שוב את הפסקה, ובחנו האם השינוי משפר את הפסקה או גורע ממנה. ברוב המקרים הפיסוק שבחרתם בו תוך כדי כתיבה יהיה נכון והשינויים שלכם לא יתקבלו על ידכם. אבל במעט המקרים שתגלו שהשינוי תורם לטקסט, תראו שהשינוי היה משמעותי ועשה את ההבדל.
3. להקריא בקול
הטיפ השלישי – הקריאו את הטקסט בקול. הקריאו אותו בהטעמה מלאה. אם זה טקסט עיוני, הקריאו אותו כאילו אתם מסבירים אותו למישהו קצת איטי וקשה הבנה. אם זה טקסט סיפורי, הקריאו אותו כמו סיפור ילדים שמקריאים לפני השינה. אם זה טקסט תורני-ישיבתי הקריאו אותו כמו ראש ישיבה בשיעור כללי.
זה קצת מוזר בהתחלה, צריך להתרגל לזה, אבל זה משיג כמה תועלות.
ראשית, כשקוראים רק עם העיניים מהירות הקריאה היא גבוהה ולא שמים לב לכל מילה. לעומת זאת כשאנחנו מכריחים את העיניים לעמוד בקצב של הפה, אנחנו קוראים הרבה יותר לאט וכך אי אפשר לפספס אף מילה.
שנית, וזה קשור גם לסעיף הקודם, כשמקריאים בקול אי אפשר להתבלבל בפיסוק. אם אתה מקריא פסיק, אתה שומע את הפסיק. וכשאתה מקריא נקודה, אתה שומע אותה. פתאום רואים שבעצם כאן היה אמור להסתיים המשפט, ובעצם הפסיק הזה היה אמור להיות נקודה, וכן להפך.
שלישית, כשקוראים בקול אנחנו מרגישים את הטקסט. הוא הופך מאותיות יבשות למילים חיות. פתאום אנחנו מגלים מילים מיותרות או מילים חסרות. מגלים דיאלוגים לא אמינים. מזהים משפטים ארוכים מדי או פסקאות מסורבלות מדי. מבחינים בדימויים שלא מחליקים טוב. מאתרים שימוש חוזר בביטויים מסוימים, מגלים חוסר אחידות במשלב הלשוני ועוד המון אוצרות שלא נבין איך לא שמנו לב אליהם עד עכשיו.
4. להדפיס
אנחנו רגילים לקרוא טקסטים על מסכים. כל היום אנחנו קוראים מיילים, עובדים על קבצים, מחפשים מידע בגוגל וקוראים סיפורים בפורום כתיבה…
מחקרים מוכיחים שרמת הריכוז וההבנה של טקסט על מסך פחותה בהרבה מאשר בקריאת טקסט מודפס. יכול להיות שזה בגלל שכשאנחנו מול מסך יש יותר הסחות דעת, ייתכן שזה בגלל סוג התצוגה המרצדת של המסך. בשורה התחתונה, מגיהים ומעמדים רבים נוהגים להדפיס כל סקיצה לפני שהם מאשרים אותה.
גם כשעורכים טקסט, מומלץ מאד להדפיס אותו שחור על גבי נייר. כדאי שאיכות ההדפסה תהיה טובה, וכדאי להגדיר את הקובץ עם שוליים רחבים ושורות קצרות. אל תדחפו מילים בצפיפות גבוהה כדי לחסוך בנייר. (למרות שכבר שמעתי על עורכים לשוניים שמסתדרים יופי גם עם דפוס מזערי).
ועוד משהו קטן, יש כאלה שטורחים להדפיס, אבל כשהם קוראים את הדפים הם רק מסמנים לעצמם בראש הערות ובטוחים שיזכרו אותן אחר כך, אבל בסוף לא זוכרים מה ואיפה לתקן. לכן לפני שאתם מתחילים לקרוא את הטקסט המודפס, קחו עט אדום או מרקר כדי לסמן תיקונים או הערות.
5. למחוק
בשביל להיות כותב טוב צריך לדעת לכתוב, אבל לא פחות מזה צריך לדעת למחוק.
לפעמים בזמן הכתיבה קשה לנו מאד לוותר על איזה משפט מחץ או ביטוי מוצלח, ואנחנו מחפשים איפה אפשר לדחוף אותו בכוח. הטיפ הבא עשוי לפתור את הבעיה הזו. הוא קשה מאד לביצוע, אך ככל שתעשו בו שימוש תגלו איך הטקסט שלכם מתהדק ונעשה מזוקק ואיכותי יותר.
קחו כל פעם מילה אחת, משפט אחד, או פסקה אחת, ותמחקו. פשוט תסמנו אותם ותלחצו על דליט. אוי, כמה קל להגיד את זה וכמה קשה לבצע.
מחקתם? עכשיו תנשמו עמוק ותקראו שוב את הטקסט. משהו חסר? משהו לא עובד? תחזירו את המילה / משפט / פסקה למקומה.
עובד טוב גם בלי זה? תשאירו מחוק.
כשאנחנו עובדים עם המחק אנחנו מגלים הרבה פעמים שהטקסט מובן לחלוטין ואפילו טוב יותר בלי כל אותו מלל מיותר.
6. לקרוא הפוך
הטיפ הבא מכוון בעיקר למגיהים, הוא יכול לשמש אתכם אם אתם עורכים את הטקסטים שלכם ולא שולחים למגיה מקצועי: קראו את הטקסט אחורנית, מהסוף להתחלה.
כשאנחנו קוראים טקסט, אנחנו שוקעים בתוכן שלו ולא שמים לב למילים. אם מילה כשלהי לא כתובה נכון לא תמיד נבחין בה. (תקראו את הפסקה הזו אחורנית ותגלו טעות כתיב שכנראה לא שמתם לב אליה…)
בקריאה הפוכה אנו מנטרלים את הבעיה הזו ומצליחים לזהות מילים שלא מאויתות נכון.
חשוב לסייג שאי אפשר להסתפק רק בהגהה הזו, משום שיש הגהות שהן תלויות הקשר. עם למשל השתמשתם במילה 'עם' במקום במילה 'אם' (כמו במשפט הזה), לא יעזור לכם לקרוא אחורנית כי המילה 'עם' היא מילה נכונה בפני עצמה, רק לא בהקשר הזה.
7. לתפוס מרחק
לפעמים קורה שכל משפט כמות שהוא הוא משפט יפה, כל פסקה בפני עצמה ערוכה כמו שצריך, אבל הטקסט בכללותו לא מספיק טוב. אתה לא מצליח לשים את האצבע על הנקודה, אבל מרגיש שמשהו פה לא מספיק ברור.
כדי לזהות בעיות כאלה צריך להשתמש במבט מאקרו. זה כמו ציור גדול שתלוי על הקיר, אם עומדים קרוב אליו אפשר להבחין בכל פרט, אבל לפעמים מפספסים את הפרופורציה והפרספקטיבה של הציור השלם. רק כשמתרחקים מהציור ומביטים בו מרחוק, אפשר להבין את התמונה הגדולה.
הדרך לעשות את זה בטקסט כתוב, היא לקחת כל קטע בטקסט בפני עצמו ולתמצת אותו לכמה מילים. לכתוב רק את עיקר העיקרים של מה שמופיע בו. כמו הספרים העיוניים האלה שיש בהם כותרות צד עם תמצות של תוכן הפסקה.
אחרי שתעשו את זה, תקבלו רשימה של משפטים קצרצרים שמהווים מבט מאקרו על הטקסט.
כשתקראו רק אותם, תוכלו לקבל פרספקטיבה שונה על הטקסט. מהפרספקטיבה הזו תוכלו לפעמים להיווכח שעדיף לשנות את הסדר של הפסקאות, לוותר על חלקן, או למקד חלק מהפסקאות סביב אמירה אחת.
דברים שרואים משם לא רואים מכאן...
8. כלי החיפוש
אחד הכלים שכל משתמש Word מכיר, הוא החיפוש. קונטרול F פותח תיבת חיפוש שאפשר באמצעותה למצוא מילים בטקסט.
אפשר להשתמש בכלי הזה גם כדי למצוא שגיאות. וזאת בשתי דרכים:
א. בכל פעם שאתם מסיימים לכתוב, עשו חיפוש של שני רווחים, רווח ופסיק , רווח ונקודה . כך תגלו הגהות שקשה מאד להבחין בהן בדרך אחרת.
ב. עם הזמן כל כותב יודע מהן טעויות הכתיב הנפוצות אצלו. זו יכולה להיות החלפה בין 'אם' ל'עם', זו יכולה להיות מילה ספציפית שאתם נוטים לכתוב אותה לא נכון. אצלי למשל, כל פעם שאני בא לכתוב את המילה 'עילית' (כמו ביתר עילית או מודיעין עילית) יוצא לי 'עילילת'…
כשתהיה לכם רשימה של הטעויות הנפוצות אצלכם תוכלו לאתר אותן בקלות באמצעות חיפוש.
9. לכתוב מחדש
הטיפ האחרון הוא באמת באמת קשה. זה למתקדמים בלבד, או לטקסט חשוב במיוחד.
סיימתם לכתוב את המאמר / טור / סיפור?
עכשיו תפתחו קובץ וורד חדש ונקי, ותתחילו לכתוב מחדש. כאילו לא כתבתם כלום.
ברור שבחלק גדול מהדברים אתם תשחזרו בדיוק את מה שהיה כתוב בטקסט הראשון, אבל לא ייאמן עד כמה שהדבר הזה פותח את הצ'אקרות.
לסיום יהיו לכם שני טקסטים שונים של אותו תוכן. קחו את הדברים הטובים שבכל אחד מהם ומזגו לטקסט שלישי, מוצלח לאין שיעור יותר מהשניים הראשונים.
10. וזהו בעצם...
אהממ, מה עוד?
טוב, הנה עוד טיפ: לא לשכוח לשים לב גם לכותרת. לפעמים גם היא צריכה עריכה.
כבר היו מקרים שמישהו נתן כותרת כמו '10 טיפים לעריכת טקסט' ובסוף גילה שיש לו רק 9…
קל לנו להתעלם מזה כשמדובר בטקסט שלנו, שהרי אנחנו מכירים אותו ואין לנו בעיה לדעת כשהעמוד הזה עוקב לעמוד הזה, אבל כשמישהו אחר כתב את הטקסט - לא נזהה שום מילה, ונצטרך לשבת עם מאות דפים ולנסות להרכיב את הפאזל לשווא.
