למסירה 20000 פריטי לבוש חינם - רק היום !

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #61
אדוני יודע, התגובות האלה מעצבנות אותי !

אל תכעסו! ואני אשתדל לענות בנחת...

ראשית

אתה יודע בכלל איך עובדת שרשרת הייצור ?
יש לי יותר ממושג או שניים ירוקים בתחום. אני עובד לא מעט שנים עם יזם בתחום.
והשאלה ששאלתי לגבי מתפרה ישראלית/יהודית היא לא תיאורטית. כי אנחנו חיפשנו בנרות ספק ישראלי. אוקי. לא להטיף לי.

יש מעצבת ? היא "אחותי" היא למדה בשנקר ועשתה תואר שעלה לה הון
יש שרותי פלוטר לדגם ראשון
יש תדמיתנות
יש מודליסט לגזרן
יש את הגזרן ואת עוזר הגזרן
יש אורזות אחרי הגזירה
יש נהגי משאיות שמובילים את הגזרה למתפרות בחברון ?
יש מכבסות שמכבסות את הג'ינסים למראה משופשף?
יש אנשי קשר ומנהלים ישאלים שמנהלים את כל האנשים האלה
ויש ויש ויש
כולם יהודים טובים אחים שלך שרוצים פרנסה - אף אחד לא חי מסיפורי סבתא שלך


גם ביבוא יש את כל התפקידים הללו ויותר. מה דמם של אלו סמוק מאלו?


כולם יהודים טובים אחים שלך שרוצים פרנסה - אף אחד לא חי מסיפורי סבתא שלך


מצויין. אבל אני לא אמור לסבסד אותם. אם יש להם ייתרון כלשהו, שיציגו אותו, ואם לא, שייצרו ייתרון.
כשם שאף מעצב כאן לא יגיד יש לי משפחה גדולה בבקשה תשלמו לי יותר...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #62
סתם מעניין- אולי נחזק את תוצרת כחול לבן
איזה חברות היום מייצרות בארץ?
אף חברה לא באמת מייצרת בישראל.

יש את דיסקרט ובנותיה שמספקת מספר שירותים מוגבל בתחום.

אף אחד לא באמת טווה חוטים בארץ ומייצר בדים (למעט תעשייה קטנטנה של השבחת בדים מיוחדים).

כולם מייצרים הרוב בחו"ל.

ומה ההבדל אם הפועל הוא מחסנאי או גזרן.

הדם של הגזרנים כחול יותר?
(כמו שחושבים עובדי הנמל שדמם סמוק יותר)
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
למעשה מה שקורה עם הקניות באתרים מחו"ל הורס את כל הייצור, הייבוא, העסקים המקומיים ללא הבדל בין יבואן סיטונאי ליצרן. ומה בסך הכל מבקשים, תשוו את ההטבות של האדם הפרטי לחברות. אם לאדם פרטי יש פטור ממסים ביבוא - תתנו גם לסיטונאי כדי שיוכל להתחרות עם המחירים באתרים. הרי אותו בגד שאתם קונים בנקסט, אם היה צריך להוסיף 17% מע"מ לא בטוח שזה היה נחשב לזול. אז למה שלא יורידו את המע"מ על בגדים בארץ ותהיה תחרות הוגנת יחסית. כנ"ל שאר מיסי היבוא.
בסופו של דבר הכלכלה בארץ נפגעת מכך. הייצור המקומי מכניס למדינה כסף, גורם לאפשרויות תעסוקה מקו הייצור עד הנהלת חשבונות. העסקים המקומיים משלמים ארנונה לעיריות ועוד.

אף אחד לא קונה בחו"ל בשביל הנחה של 17% בלבד.
קונים בחו"ל בגלל היחס הנוראי בחלק מהחנויות.
קונים בחו"ל בגלל המבחר המצומצם מאוד בארץ
קונים בחו"ל בגלל שבארץ יש רק מידות מסויימות בלבד (Regular בד"כ) וכל מי שבמידה "מעניינת" לא מוצא את מבוקשו.
[יש לי קרוב משפחה עם כך רגל רחבה, אף יבואן בארץ לא מביא מידה שתתאים לו בצורה ראויה. אומרים לו: "תקנה 3-4 מידות יותר גדול". בחו"ל הוא מוצא את מבוקשו בהרבה חנויות].

הרשתות הישראליות ברובן התרגלו לזלזל בקהל הלקוחות שלהן, ולפתע הלקוחות נחשפו לחנויות שלא מזלזלות בהן. והם עטים על חנויות אלו.
הטייקונים הישראלים במקום להתייעל, כדרכם מיללים ומבקשים מהממשלה להכביד את העול על האזרח הפשוט (לעלות מסים).
כמה רוע

ואגב, הייצור המקומי בתחומים הללו לא מכניס יותר כסף ויותר משרות איכות מיבוא. ידע בסיס בכלכלה יפתור לכם את כל הבעיות הללו.

ובקשר להורדה כללית של מסי יבוא ומכסים - אני בעד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
א

אכפת לך ועוד איך.
כי כשאין שם פרנסה הולכים לחפור מנהרות ב2 דולר ליום..

כמה נכון.
אם מישהו היה מארגן קיטנה לכל משועממי עזה היינו חוסכים הרבה עפיפונים.

אני היחידה שקונה בגדים בארץ?
פשוט כי בלי למדוד אני לא קונה...
(למרות שאעדיף לקנות תוצרת חו"ל מאשר תוצרת של יהודים מחללי שבת)
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
לפרנס חנויות של יהודים זה חשוב ונכון (ויש בהלכה גם גדר עד כמה החיוב [במקרה שיותר יקר])
אבל היהודי היקר מוכר בין היתר סחורה מחו"ל...

לגבי התאוריה השמאלנית והמטופשת להחריד ש"אם תתנו להם עבודה הם לא ירצו לרצוח אותנו". אני לא יודע אם זה נובע מנאיביות יתר, או שסתם חילחלה לכאן התעמולה של השמאל (שרואים בערבים גזע נאצל, ובאחייהם היהודים - אויב).
בפועל - הטרור התחיל אצל השכבות המבוססות ובתקופות הכי טובות שלהם. כן, לפני האנתיפאדה הראשונה שהאוניברסיטאות הישראליות היו מלאות בסטודנטים ערביים מיו"ש ורובם עבדו (והרוויחו יפה!) בארץ...

את הטרור מתדלקת קבוצה עשירה ושבעה מאוד.

לא.
זו לא תאוריה שמאלנית מטופשת, לצערי.
וכשמעבר כרם שלום פוצץ ופגע בין השאר בשירותים חיוניים לעזתים, כגון מסועים להעברת סחורות וקווי חשמל, לא סתם מיהרו בישראל לתקן את העניין. למען שלומנו בטחוננו ותדמיתנו האינטרס המובהק של ישראל הוא לגדה יצרנית ואנשים מתפרנסים כראוי.

אני לא מדברת על קבוצה מסוימת שלא חסר לה כסף, אני מדברת על קבוצה שאם יש לה איך לפרנס את הבית והילדים הם יחשבו פעמיים לפני שיהמרו על כל הקופה כי "מה יש לנו להפסיד".

אני לא מעודדת ייצור בארץ, ולא מעודדת ייצור בחו"ל. אני מעודדת ייצור במקום שיתן מענה איכותי והבגדים לא ילכו לפח אחרי חצי עונה.
מנסיוני בנתיים סין היא המובילה בתחום. (טורקיה לפעמים משתווה לה ולפעמים קרובה אליה באיכות)
שימו לב שחברות ענק כגון נקסט, פריימרק וכדו' מייצרות בכלל בארצות כגון מלזיה, בנגלדש ואינדונזיה, שבהן מה שארבע כתבה
הביגוד הזול מיוצר לעתים קרובות בתנאי סחר לא הוגנים - עבדות ילדים, כפשוטה.
אני לא כזו צדיקה, לצערי, וכן חושבת בעיקר על הכיס שלי ומחפשת לשלם את המחיר הזול (כי הלוואי לבוסים שלי ושל בעלי גם היתה תודעה סוציאליסטית קצת... לפחות בקטע של הביומו תיתן שכרו), אבל נקיפות מצפון יש לי מכך. כן הייתי רוצה לרכוש תוצרת ישראלית.
בהחלט מתקיים בהן.
גם בסין, באזורים מסוימים. אבל ברוב המפעלים שבהם מייצרים אין עבדות ילדים / תנאים מחפירים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
קונים בחו"ל בגלל היחס הנוראי בחלק מהחנויות.


[יש לי קרוב משפחה עם כך רגל רחבה, אף יבואן בארץ לא מביא מידה שתתאים לו בצורה ראויה. אומרים לו: "תקנה 3-4 מידות יותר גדול". בחו"ל הוא מוצא את מבוקשו בהרבה חנויות].

הרשתות הישראליות ברובן התרגלו לזלזל בקהל הלקוחות שלהן, ולפתע הלקוחות נחשפו לחנויות שלא מזלזלות בהן. והם עטים על חנויות אלו.

הטייקונים הישראלים במקום להתייעל, כדרכם מיללים ומבקשים מהממשלה להכביד את העול על האזרח הפשוט (לעלות מסים).
כמה רוע
בשביל לא להתחיל שבוע ברגל שמאל...
אני יענה לך רק על התלונות של קרוב משפחתך -
התגובה מוכיחה חוסר הבנה בייצור ושיווק
יש מושג שמכונה "אין שוק"
בארה"ב אפשר לקנות בסופר נייר טואלט שבתהליך הייצור שלו מכניסים לנייר ואזלין :eek:
למה ? כי 1% מהאוכלוסייה סובלת מטחורים..והנייר הזה מקל עליהם מאוד את החיים..
יודעת כמה תושבים יש בארה"ב ? יודעת כמה זה אחוז מהם ?
זה שוק מספיק גדול בשביל להקים מפעלי ענק לנייר עם וזלין.

ואיזה כבוד אתם מקבלים באלי אקספרס או בנקסט - תשלם בארץ באתר ותקבל את מה שהזמנתה עם אותו דואר ישראל ועם אותו הכבוד.

אף אחד לא מבקש להעלות מיסים - מבקשים את אותו היחס שמקבל היבוא
אם יש פטור עד סכום מסוים במע"מ תן אותו גם בישראל
אפשר להשוות על הדרך את שכר המינימום שלנו לשלהם..

באלף ואחד תחומים הממשלה הבינה שצריך להגן על היצרן/החקלאי הישראלי עם מיסוי מגן
ביגוד להמונים הפך להיות כפי שכתבתי "לחם להמונים"
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
אסם מעבירה לאוקראינה את הניהול הפיננסי
גם זה בגלל הממשלה פשוט החברות רוצות להרויח מיליארדים לא מספיק להם מיליונים אחרי שקבלו את בל ההטבות מהמדינה הם מפטרים עובדים ישראלים ועוברים לכח עבודה זול יותר
כל זאת בגלל שיש להם עינים גדולות מדי
צריך לעשות חרם צרכנים שיאשירו את העבודה פה על מנת שעוד משפחות יצליחו לעבוד ולהביא לחם הביתה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

רובכם מכירים אותי מכאן, אני כותבת כאן לא פעם. אני הסופרת א. פרי ואני רוצה לספר לכם משהו עוצמתי שעבר עלי.

לא פעם שיתפתי את ההתמודדויות מהן הגעתי ליציאה לאור: אילמות סלקטיבית, גמגום, סכיזופרניה פראנואידית, חרדות ועוד...

סיפרתי גם על המסע שלי בו למדתי פעם אחר פעם שכולנו שווים ויש עוד הרבה שעוברים מסעות כמוני, מחושך לאור...

כעת אני רוצה לשתף אתכם בהתמודדות חדשה שהופיעה, הפראנויה שלי חזרה בעוצמה מפחידה לפני שבוע.

לא אספר לכם מה הרקע לזה, וגם לא מה עברתי, אבל כן אשתף אתכם בתחושה החדשה שנולדה בי, בעקבות כל הסבל הזה:

התחושה היא: אני רוצה קשרי אנוש.

'עד אז לא רצית', תשאלו?

עד אז היה לי ריחוק מסוים מהעולם ומהאנשים.

אבל אז הפראנויה גרמה לי להיות מטורפת מרוב פחד, וחיפשתי עוגן ויציבות.
והבנתי שאין תחליף ליחסי אנוש חביבים, חמים נעימים, בגובה העיניים, בלי רגשות פרוד, זלזול או נחיתות.

זה היה מטורף כי מרוב פראנויה לא הייתי לגמרי צלולה כל הזמן, ולא היה אכפת לי להתנהג מוזר, או שיחשבו עלי משהו שלילי, פשוט רציתי לדעת שהכל בסדר, זה הכל.

פתאום מצאתי את עצמי צמאה ליחסי אנוש, מתעכבת ליד דמויות שיש לי היכרות מעטה מאוד, משוחחת, מנסה לשאוב אנושיות ושפיות בתוך תחושת הכאוס שהייתי. וראיתי שזה ממש נחמד לתקשר ככה, בלי רגשות כלשהם.

כל המסכות ירדו ממני, תחושות כמו ריחק, קינאה, כעס, פגיעות הכל נמחקו, רק רציתי לדעת שהרגע הבא יהיה תקין.

הרגשתי שאני בעצם לא קיימת כ'אני', שאני יכולה להכיל באופן מלא את הזולת ולא לחוש מאוימת.
ושאני ממש אוהבת את כולם.

פתאום הבנתי איזה פספוס יש לי שאני לא רוצה לשווק את הכתיבה שלי בגלל ענווה כוזבת...

הבנתי שהעולם חייב לקרוא את המסרים שלי... את הספר גיבור הסיפור... וזה לא הופך אותי ליותר מאף אחד, אלא כולנו שווים גם אם מישהו קורא מה שאני כותבת זה לא נותן לי ערך אלא זו חובה שלי, כי לכל אחד יש אמירה ותפקיד.
פתאום למדתי דברים חדשים...

המוח שלי וכל כולי עברנו טלטלה עצומה שעוד לא התאוששתי ממנה.

אני עדיין עם הרבה סימני שאלה בגלל הטריגר שהוביל אותי לשם.
אני מתחילה להחלים ופוחדת לאבד את התחושה הנפלאה של 'כלום לא חשוב לי, כולנו שווים, אין צורך לחוש זלזול או נחיתות, שווה לחיות ביחסי אנוש, כולם כל כך מתוקים ויש בהם משהו מרגיע הם חשובים לי כל כך'.

אני עדיין בתוך זעזוע נורא, מחפשת את הטוב.

עדיין מחפשת אמונה שלמה בה' ועדיין לא יציבה באופן מלא.
במהלך ההתמודדות שלי חשבתי על רעיון מעניין להקים מפלגה של אנשים מפורסמים, שיש להם קהל, אנשים שמדברים על חזון של גאולה. שיתאחדו וירוצו לכנסת.
תוך כדי סבל נורא מצאתי את עצמי שולחת הודעות לכל האישים שנראו לי מתאימים וסיפרתי להם על הרעיון הזה.
רבים ענו לי תשובה, שללו בכל תוקף כניסה לפוליטיקה או סייגו במידה ויהיו מספיק אנשים.
הרעיון לא הצליח לבסוף, אבל העשייה והחשיבה סביב זה נתנו לי כוחות להחזיק מעמד למרות הקושי.
*
אין לסיפור הזה מסר מסוים או אמירה מסוימת.
זה סך הכל רצון לספר לכם על ההתמודדות, ועל העובדה הפשוטה שאין כמו יחסי אנוש בריאים ותקינים ואפילו אדם כמוני יכול להגיע לשם איכשהו.
וכן , שאפשר להגיע לאהבת חינם גם בלי פראנויה וסבל מיותרים אלא מתוך הבנה פשוטה שכולנו צריכים אלו את אלו כדי לחיות.

שהתמיכה ההדדית, האכפתיות, החיוך, ההסכמה לעצמי לא להיות בריא ונוצץ תמיד, בתוכנו, וגם אם זה מתבטא בחוץ זה בסדר. אלא זה בסדר גם להיות חלש ולא תמיד מאה אחוז בסדר, שמותר לי לתת מעצמי ולהישאר אני, והכי חשוב: רק ה' הוא בעל הכוחות כולם, הוא אוהב את כולם, אין עוד מלבדו. ואנחנו עבדיו ובניו, כולנו.
הנה לכם תיאור מקרה בשינוי ובטשטוש מגדרים, מגזרים, ושאר פרטים מזהים. הטלפון הסלולרי שלי (להלן: הפלאפון) שבק חיים לכל חי, ובשל העובדה שהתיקון שלו עולה בדמים מרובים וכן הוא שייך לדור 3 הגוסס, שמתי פעמי אל חנות פלאפונים בעירי הקטנה.

בבואי אל הקיטון הצנוע שבו שוכן החנות, התגלה בפני מוכרן נחמד וידידותי למשתמש, שהיה עסוק בלהבהיר ולהסביר לקונה כלשהו את החסרונות והמעלות של המכשיר הספציפי שאותו הוא ביקש לקנות. נעמדתי בצד ממתין בסבלנות לתורי. אך ההסבר התארך מאחר שהקונה החליט לנייד כמה מספרים לחברת סלולר אחרת על מנת לקבל הנחה על קניית הפלאפון, (גלוי נאות: אף אנוכי תכננתי לעשות זאת) המשכתי להמתין בסבלנות לתורי.

תוך כדי התרחשות הניוד התגלעו מספר תקלות שפתרונן נמשך משך כמה דקות ארוכות נוספות, עדיין המתנתי בסבלנות לתורי, ובינתיים אף נוספה אחרי לקוחה נוספת שהמתינה לקבל שירות כלשהו. לאחר פתרון כל התקלות, הפעלה מחדש של מסוף האשראי וחתימה על תעודת האחריות, נפנה הלוקח המאושר לצאת מן החנות ופלאפונו בידו.

והנה רק פונה אלי המוכרן לשאול לרצוני, נכנס אל החנות איש נכבד לבוש בחליפה מוקפדת פאותיו וזקנו עשויים מעשה חושב, וכל כולו אומר כבוד האדם, הוא פוסע פסיעה גסה ומעודנת אל עבר הדלפק ותיכף מתחיל להנחית את שאלותיו, מה ההבדל בין 4x4 ל־5x5 והאם זה נכון שחברת QLYX וחברת Escolls הם בעצם אותה החברה שיש לה שני מותגים ובעצם אין שום הבדל טכני בין Q22 ל־6x6.

אני לא יודע מה גרם לאיש הנחמד מאחורי הדלפק לענות לשאלותיו של הלה במקום לעזור לי. אבל ברגע שזה קרה, הסבלנות הנצחית שלי, שעזרה לי להמתין בתור במשך רבע שעה בלי לפלוט שום רמז לחוסר נחת או לשעמום גובר, אותה מידה מפוארת התאיידה ובמקומה הופיעו כעס ועלבון.

אך היות שאני אדם ביישן (יש שיקראו לזה: פראייר או נמושה), מסוג האנשים שישלמו קנס שהם קיבלו מהפקח שלא בצדק ולוּ כדי לא להרים טלפון כדי להסביר או להתחנן. מאלו שאם אתה גורם להרגיש שאתה מאכזב אותם הם ייקנו ממך מקרר בשלושת אלפים ₪ מאותם טיפוסים שנכנסים לחנות מודדים חליפה ותוך חמש דקות הם בחוץ, למרות שהם לא לגמרי בטוחים שהדוגמא מוצאת חן בעיניהם והשרוול נראה להם קצר מדי, רק בגלל שהזבן אמר שזה בסדר. בגלל כל זה – לא דפקתי על הדלפק, לא צווחתי ולא צעקתי, גם לא אמרתי את דברי באסרטיביות – פשוט הלכתי משם.

וזאת לא הפעם הראשונה, הסיטואציה הזאת חוזרת על עצמה בחיים שלי לא פעם, בכל מקום שבו נדרשים מרפקים כדי לקבל שירות אני פשוט הולך, ולכן יש חנויות שלעולם לא אכנס אליהם כמו אותה חנות שנמצאת ליד ביתי חנות מסוג "טמבור" (אין לי מושג מה המילה הזאת אומרת). וכשאני זקוק לכל מיני דברים שנמצאים בה, אני תמיד אצעד עשרים דקות כדי להגיע לחנות שנמצאת בצד השני של השכונה והיא יקרה יותר בעשרה אחוזים בממוצע רק כי אני יודע שאם אמתין בסבלנות, אני פשוט אקבל שרות.

אני לא יודע כמה אחוזים מאנשי העולם יש להם אישיות מזעזעת כמו שלי, אבל גם אם אלו רק חמישה אחוזים תדעו לכם שאלו הלקוחות הכי טובים שתוכלו לקבל לעסק שלכם, רק תנו להם שירות כמו שאתם נותנים לאנשים שיודעים להתעלם מהתור, והם לא יעזבו את החנות שלכם לעולם. רק אל תדחו אותם מפני אנשים "חשובים ועסוקים" והם ייקנו אצלכם וישובו כלקוחות חוזרים, ולא יתלוננו (כמעט) על שום דבר, לא יבקשו הנחות, לא ישגעו אתכם חצי שעה ובסוף יצאו בלי לקנות.

ולאותם אנשים שהם כמוני, שחוזרים הבייתה אחרי ביקור כזה ואין להם פלאפון עכשיו, כי הוא נשבר ולחנות היחידה בסביבה יש תודעת שירות של חדר אוכל בישיבה גדולה בליל שישי – נכון, אתם פגומים, אין לכם את כישורי החיים כדי להסתדר לבד בעולם הזה. אבל מי שמתעלם מכם, הוא לא רק פגום הוא גם טיפש.
בחצי השנה האחרונה כתבתי תוכנה שמפיקה את זמני היום על פי מודול חישובי שנקראת NOAA.
מתוך כך, חקרתי את נושא החישובים של הזמנים ובחנתי לוחות שונים.
לאחר בדיקות והשוואות רבות בין לוחות שונים — “חזון שמים”, “עיתים לבינה”, “לוח ירושלים”, וגם חישובי NOAA ו-VSOP — הגעתי למסקנה חד-משמעית:
אין דבר כזה “זמנים מדויקים”.
כל לוח טוען שהחישוב שלו המדויק ביותר, אך בפועל קיימים ביניהם הבדלים של דקות שלמות — וכל אחד מהם “צודק” על פי ההנחות שעליהן הוא מבוסס.
אבל האמת הפשוטה היא שאין שום דרך לדעת בוודאות מתי באמת מתרחשים הזמנים האלו במציאות.
הלוחות אינם אלא אינדיקציה משוערת, המבוססת על נוסחאות מתמטיות ותנאים תאורטיים — ולא על מדידה ממשית של תופעה פיזית.

למה אי-אפשר לדעת בדיוק?
1. שבירה אטמוספרית משתנה מדי יום לפי טמפרטורה, לחות ולחץ אוויר.
2. גובה המקום והנוף הסובב משפיעים על השקיעה והזריחה עד דקה-שתיים.
3. הגדרות שונות – האם מחשבים לפי מרכז השמש או שפתה, לפי גובה ‎-0.833°‎ או אחר – יוצרות הבדלים ניכרים.
4. אין “מד” טבעי שאפשר להצמיד לאופק ולומר “כאן בדיוק השקיעה”.


גם אם המחשב משתמש במודל מדעי מדויק כמו NOAA או VSOP87 – מדובר רק בהערכה גיאומטרית, לא בתוצאה מדודה מהשטח.

ומה לגבי “חזון שמים” ודומיו?
גם “חזון שמים” אינו אלא מודל חישובי – משוכלל מאוד, מותאם להנחות הלכתיות, אך עדיין מודל בלבד.
אין שום הוכחה אמפירית שהחישוב הזה מדויק יותר ממודל אחר; לכל היותר ניתן לומר שהוא עקבִי ומתבסס על שיטה מסוימת.

המסקנה:
הלוחות אינם “מציאות” אלא אינדיקציה.
הם כלי עזר חשוב – אך אין להסתמך עליהם בצמצום ובדקדוק של שניות.
ההבדלים בין לוח ללוח משקפים הנחות שונות, לא “טעויות”.

לכן נכון לומר:
אין זמני היום מוחלטים – רק חישובים משוערים.
והשכל הישר הוא להשתמש בלוחות כהכוונה כללית, לא כמכשיר מדידה מדויק.

לשם דיון:
מה דעתכם?
האם אפשר בכלל לדבר על “דיוק מוחלט” בזמני היום, או שכל לוח הוא בסך הכול אינדיקציה נוחה?
האם לדעתכם יש דרך מעשית לבדוק את הזמנים בפועל, למשל באמצעות תצפיות מצולמות או מדידות אור?
אשמח לשמוע דעות, מקורות וניסיון מהשטח.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה