Title

איש את רעהו • מידע ועזרה הדדית

ברוכים הבאים למעצמת החסד של פרוג!
פורום אא"ר - הלב הפועם של פרוג הוא המקום בו מתרכזים כל תחומי העזרה והסיוע: פתרונות, עזרה הדדית, טיפים, מידע חיוני ושיתוף ידע אנושי של חכמת ההמונים. עם מיליוני הודעות ואלפי פרוגיסטים פעילים שמעניקים יד זה לזה מדי יום - איש את רעהו יעזורו.
8,325 נשאים חדשים של נגיף ה'קורונה' נוספו במהלך ימי ראש השנה ולרשימת המתים מהנגיף נוספו 60 חולים - בתוך יומיים, וזאת בצל הסגר שהוטל על ישראל מאז ערב ראש השנה.

בפוסט מטלטל שפרסמה פרופ' שרון ענב, מנהלת טיפול נמרץ בבית החולים 'שערי צדק', היא מתארת את המצב החמור, מזהירה מפני העתיד ומתחננת לציבור לשמור על ההנחיות.

"איני יכולה עוד לשתוק", כותבת פרופ' ענב, ומתארת את קול השופר שהדהד מעל עין כרם והרי יהודה ואת סיפור העקידה שקראו בבתי הכנסת. "אני מבית 'חילוני', נשארתי 'חילונית' ואהיה תמיד 'חילונית'. ולכן, אין דבר ציני מכך שדווקא אני רואה את משמעות העקידה היום, פה ועכשיו. העקידה הוא סיפור על הקרבה. ויש בארץ הזו כרגע שתי קבוצות של אנשים שהעליתם כולכם על המזבח, אך בשונה מאברהם אינכם מסירים מגרונם את הסכין".

"בואו נדבר תחילה על הזקנים והחולים. אז אתם חושבים שלהקריב אותם זה בסדר. כן, שמעתי על דרוויניזם. האמת שקראתי את כל כתביו. דרווין כתב על survival of the fittest אבל התהליך שהוא תיאר הוא שנים של דילול גנטי טבעי ופסיבי. לא תהליך של השמדה אקטיבית, ביודעין. הגישה הזו של "אני ובלתי אין" לא מתוארת בספרים של דרווין. לא סתם חברות אנושיות נמנעו מלהשמיד את הקשישים למרות שדבר זה תיאורטית היה מאפשר לצעירים "לחיות יותר טוב".

"זה מעולם לא קרה כי זה לא באמת יותר טוב. זקני השבט היו והם גם היום הגוף הממתן, המלמד והמוביל. לא הזקנים המתלהמים על המסכים אלא אלו שיושבים בבית וחוששים לדבר. הם חוששים מכם, מהצעירים. אם קשיש התנדב למות זו בחירתו. אבל מי שמכם להחליט עבורו?


"רבותיי, תאמינו לי שקשה לשבת מול משפחות שבחרו (ביודעין או שלא) להקריב את זקני שבטם ואח"כ שואלות ממה הם מתו. וזה יכול לקרות לכל אחד. גם לכם. גם לאמא/סבתא שלכם וגם לאבא/סבא שלכם. זה קורה כאן ועכשיו. מה באמת יותר חשוב – אחריות כלפי החלש ממך או בילוי בבית קפה?".

פרופ' עינב ממשיכה וכותבת כי "יש בארץ כרגע משפחות מתאבלות בגלל מוות של בן משפחה מקורונה. לא עם קורונה. מקורונה. לא משלמים לנו לכתוב על תעודת הפטירה קורונה. אם זה הולך על 4 רגליים ויש לזה פסים זה זברה. קשה לטעות. התמונה של מוות מקורונה ברורה. רק מי שלא ראה את זה יכול להעלות על דעתו שלא.

"אז בואו נדבר על המספרים: יותר מ- 1000 משפחות. בשל"ג מתו כ 660 איש. במלחמת לבנון השנייה מתו כ-200 איש. במלחמת יום כיפור מתו כ-2700 איש. על כל הרוג היו בין 3-5 פצועים. יש בארץ כרגע יותר משפחות מתאבלות מאשר מספר המשפחות המתאבלות בגלל של"ג ומלחמת לבנון השניה גם יחד, ואנחנו בדרך ליום כיפור. גם מספר החולים לא יותר קטן ממספר הפצועים במלחמות. יש למעלה מ-4000 אנשים סימפטומטיים. לא כולם "היו צריכים" למות. יש אנשים צעירים ממני מונשמים ועל מכונת לב ריאה. יש גם בריאים ממני. ואני די חושבת שיש לי עדיין תרומה לחברה ולכם.

"אל תבנו על כך שאם אביכם יחלה - תשלמו שר"פ והוא לא ימות. מי שמטפל בחולים הללו הם צוותי המחלקות של מיון, פנימיות וטיפול נמרץ. הצוות הזה לא קיבל ולא מקבל, לא לקח ולא ייקח כספי שר"פ. אלו הרופאים, האחיות וטכנאי ההנשמה שלא דופקים שעות כדי לצאת מוקדם לקיצורי תורים, לססיות ולמרפאות פרטיות. אלו אנשי הצוות שחיים משכר של 80 ש"ח עד 100 ש"ח לשעה ברוטו ועובדים יותר מ -100 שעות בחודש כי יש תקנים ריקים (כי מי רוצה ללמוד רפואה ולעבוד כך? רק צדיקים...). אלו הרופאים שלא שילמתם להם מעולם כי לא הבנתם כמה שהם חשובים שהם באמת מצילים חיי אדם. והם גם לא יבקשו כי לא בשביל הכסף שלכם הם למדו רפואה. אחרי ניתוח של שעתיים עבורו שילמתם 40000 ₪ לכירורג ולמרדים, הם יטפלו באהוב שלכם חודשים ללא שקל של שר"פ. יותר ויותר מהם חולים ונכנסים לבידוד. כן, יש מכונות הנשמה. אין צוות שיפעיל אותם. נגמרים הצדיקים. אלא אם אתם מחשיבים סטאג'רים (ולא, אני לא מגזימה)".

בהמשך דבריה היא מבהירה: "לא, אני גם לא "מקבלת" כלום כדי לספר לכם את זה. מה שאני וחבריי בחזית כן מקבלים זה זלזול מכם. כל שעה, כל יום. זלזול בחיי אדם. זלזול כלפי ערך החיים. זלזול כלפי הזולת. ויותר מכך - זלזול כלפי הצוותים הרפואיים המשקיעים ימים כלילות, מתפרקים חדשות לבקרים ובוכים בפינות חשוכות. צוותים המתחננים שתקשיבו להם. אנשים הנמצאים בחזית המלחמה הזו. כי זו מלחמה - שלא תטעו לחשוב אחרת.

"אין לנו דוברים כי אנחנו עובדים ולא מדברים. אין לנו תקציב לדוברים כי אין לנו שר"פ ואנחנו לא עובדים תחת 'חוזים אישיים'. אין לנו גם זמן לאולפנים ולראיונות כמו אלו ממחוזותינו המוצאים זמן להתראיין במדיה בשעה שאנו כורעים תחת הנטל. המדינה הזו כולה היא קורבן של מדיה בלתי אחראית הנותנת במה לאנשים המכחישים את אשר עיני כולנו, כל מי שנמצא בחזית, רואה את האמת.


"דמיינו מצב בו אתה נמצא בחזית בלבנון ובבית מתראיינים באולפן ומודיעים ש"אין מלחמה". דמיינו מצב בו אתה מטפל בפצועי פיגוע ובאולפן מסבירים ש"זה לא שונה מניתוח אלקטיבי". כך נשמעים לנו הקולות המושמעים על ידי המדיה ועל ידי הציבור. אתם בוגדים בנו ובחולים. החל ממי שמראיין רופאים "מומחים" שמעולם לא למדו אפידמיולוגיה ולא יודעים איך נראה מודל, וזוכי פרס הנובל שמעולם לא ראו חולה, המשך במובילי המדיניות שמעולם לא שמעו יד ראשונה ולא מול מצלמות את הצוותים המטפלים במונשם על מכונת לב ריאה, מעולם לא מצאו לנכון לזמן אנשי צוות מהשטח כדי לשמוע מה קורה בחזית ואינם מחשבים איפה קצה גבול היכולת של אנשים שמצאו את עצמם בחזית באמצע החיים.

"גם כל המתראיינים שמעולם לא נכנסו לאוהל קורונה ולא חיבקו את בני המשפחה המיבבבים על יקיריהם - מוטב להם לשתוק. מדינאי גנרל שלוחץ יד במסדרון מול מצלמה עם רופא המטפל בקורונה הוא בדיחה. תתלכלכו. אחר-כך נדבר. לגנרלים אסור להוביל קרב מאולפן. ואפילו מדינאי באולפן ומראיין צריכים להתבטא באחריות ומתוך ידע בעת מלחמה. כן, בין המראיינים, מתראיינים יש יחידי סגולה שאינם רואים בראיון במה שנועדה לקדם את העתיד העיתונאי/פוליטי שלהם אלא מקום ללמד את הציבור אחריות מהי. אלו הם המתונים, השקטים. ודווקא על אלו המדיה התנפלה, אותם היא סירסה. את מי שאתם אמורים לשמוע אתם לא שומעים. ובעיקר אינכם שומעים או רואים את מי שבשטח".

פרופ' ענב מתייחס לסגר השני וכותבת: "אז, מה דעתי על הסגר? האמת – מעט מידי מאוחד מידי. ובזה לא רק הממשלה אשמה. די עם ההאשמות. ובעיקר די להאשים את האחר. מי שרוצה לשפר חייב להסתכל על עצמו בראש ובראשונה. זה אשמת כולנו. כל מי שלא הבין שאנחנו עכשיו בקרב הישרדות. שיש לנו מטרה משותפת לא להיות מדינה שחיה עם אות קין על כך שהקריבה את זקניה. מדינה שהפכה למלאה בנכים צעירים - חולים שיסבלו ממחלת ריאות כרונית אולי במשך שנים - שאותם כולנו נממן. מדינה מלאה בחולים שאנחנו אפילו לא יודעים מהם - הסיבוכים הנוספים לטווח ארוך שאותם נגלה בעתיד. למחלות זיהומיות רבות (ובעיקר לוירוסים) סיבוכים קשים מאוחרים – סרטן של הכבד המופיע 20 שנים אחרי הפטיטיס, לימפומה שנים אחרי זיהום בוירוס HTLV-1, עקרות בקרב גברים בוגרים שסבלו בילדות מחזרת. אל לנו להיות קצרי רואי. קחו אחריות. זו מלחמה. לא פחות מלבנון, לא פחות מיום כיפור. מתים אולי פחות צעירים. אבל אין מוות אחד "מוצדק" יותר מאחר. מוות הוא מוות. נכות היא נכות. סבל הוא סבל".

לסיום היא כותבת: "היום, אני מבקשת, הסירו את הסכין מצוארנו. תנהגו באחריות. דתיים, חילוניים, עצמאים, אמנים, אנטי-ביביסטים ואלו שבעדו. היו כל ישראל ערבים זה לזה".
רוצה לשתף בחוויה לא נעימה שחוויתי בחג.
כבת שומרת מצוות צעדתי גם אני ככולכם לשמוע קול שופר בבוקרו של יום.
אכן עטיתי מסיכה על פני וצעדתי לכיוון הישיבה שמול ביתו.
עזרת הנשים היתה דלילה וכמו"כ היתה שמירה על כללי מרחק
וכמו בת טובה של ד', מבינה שאין באפשרותה להתנחל בתוך בית הכנסת, עומדת צנופה בפינה יחד עם קרובת משפחה, רק לקיים את מצוות היום ולהמשיך לפלל בביתנו.
לא חלפו שתי דקות של דומיה עד שנגשת אלינו אשת הרב, ראש הישיבה, מסבירה לנו בטוב טעם עד כמה שהמקום מאוכלס כבר יתר ומשום שהיא אינה חושקת ליפול לחולי עם קשיי נשימה ללא טעם וריח, לא נעים לה ממש, אבל בעדינות, אם אפשר...

וכך, הלכנו חפויות ראש, כך צעדנו ברחובותיה של עיר, בשמש חמה, ובדילוגי עקב, לחפש מפלט, בית מקדש קטן, שנוכל לקיים בו מצווה לשמוע קול שופר.

לרגע לא תטעו, אינני שופטת את אותה אשת רב, אינני רוצה לקטרג על אף אדם מעמ"י, אני מבינה את החשש שמא ה'כוביד' ירדוף אחריה כשהיא בורחת ממנו....אני מסכימה איתה שהיא אינה צריכה לקחת חסות על חובת המצווה שלי, מרחמת עליה שהשהות שלי מאיימת יותר מאימת הדין..

רק שאלה, תגידו, לא איבדנו את זה??

בתקווה ליו"כ יותר מלבב,
שנה טובה
וגמר חתימה טובה.
הרהורים על הסגר בחגי תשרי

נכון... כואב מאוד, מאוד מאוד אפילו.
עשרות אלפי יהודים יאבדו את פרנסתם, ממוכרי הנעליים ועד סוחרי ארבעת המינים.
מאות אלפי ילדים שיסתובבו משועממים בין ארבע קירות בצפיפות בלתי נסבלת במשפחות ברוכות.
במקום המניין הגדול ואוירת תפילה מרוממת נתפלל בחצר במניין של עשרה.
במקום סעודות חג חגיגיות נשאר לבד.

אבל חייב לשתף אתכם במחשבה שעלתה לי...

כולנו יודעים שהשנה בראש השנה ביומו הראשון לא נתקע בשופר, מצווה מן התורה ובכל זאת לא נקיים אותה. למה? מדוע?
חכמינו ביטלו את תקיעת השופר שמא יעביר את השופר בשבת ויטלטל אותו ויעבור על חילול שבת.

ובכנות, אני לא מבין... אני שם את השופר מערב שבת בבית הכנסת, הרבנים יתנו הוראה גורפת לכל בתי הכנסת להכין שופרות מערב שבת וכולנו נתקע בשופר בשבת ונקיים מצווה חשובה כל כך. מדוע לא?

התשובה חייבת להיות רק אחת! אם יהודי אחד יחלל את השבת ואפילו בטעות בגלל תקיעת שופר אין ערך למצווה הזו. חכמינו העדיפו לוותר על המצווה החשובה הזו כדי להציל יהודי אחד מחטא.

אתם מבינים מה זה אומר?
אתם מבינים מהי המשמעות של השבת לעם ישראל? מהי החשיבות של כל יהודי?

הרי כולנו יודעים שמי שישכח את השופר ויטלטל אותו בשבת זה לא איזה רב בבני ברק או במאה שערים... זה יהודי פשוט ממושב נידח שלא ידע את ההלכה ויעבור עליה.

אבל חכמינו הקדושים ידעו מה חשוב יותר ומה חשוב פחות והנה התשובה השבת חשובה מכל.

אז רבותי... קטונתי . באמת קטונתי. אבל אם יהיה סגר מראש השנה הבא עלינו לטובה ועד מוצאי חג הסוכות כמה חילולי שבת בפהרסיא נחסוך... ארץ ישראל היא פלטרין של מלך, וחילול שבת בפהרסיא הוא חילול כואב ועצום מאין כמוהו.

נזכה לראש השנה , יום הכתרתו של מלך מלכי המלכים למדינה שלימה שסגורה בשבת שחל להיות בו ראש השנה .
ליום כיפורים-שבת שבתון של שביתה מוחלטת.
לימים של קדושה שמועדון אחד לא יהיה פתוח בו.

עם ישראל זוכה ומסובב כל הסיבות מסובב זאת!

אני אחרי המחשבה הזו שמח שיהיה סגר. אני בטוח שגם אבא למעלה שמח.

ותודה לחיים היקר שעורר אותי למחשבה הזו, בשבת לפני כחודשיים בסעודה שלישית בבית הכנסת, שח לי חיים לפי תומו, הרב מה אתה אומר על לעשות סגר בסופ"ש? חשבתי לרגע והקב"ה שם לי את המילים בפה "בטח" "הלוואי" יהיו פחות חילולי שבת , הכי טוב שזה יקרה.
חיים שמע זאת וממקום של יהודי שבחר את השבת למתנה טובה רץ והתרוצץ להציע את הרעיון הזה, וזה רץ ואושר... לצערי זה לא החזיק ובוטל. אולי אם אז היו מצליחים להחזיק בזה היינו זוכים להבטחת חכמינו "אלמלא שמרו ישראל שני שבתות מיד היו נגאלין"
ואם לא אז אז לפחות עכשיו שנזכה לזה בגאולה שלימה מהרה אמן ואמן

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה