Title

איש את רעהו • מידע ועזרה הדדית

ברוכים הבאים למעצמת החסד של פרוג!
פורום אא"ר - הלב הפועם של פרוג הוא המקום בו מתרכזים כל תחומי העזרה והסיוע: פתרונות, עזרה הדדית, טיפים, מידע חיוני ושיתוף ידע אנושי של חכמת ההמונים. עם מיליוני הודעות ואלפי פרוגיסטים פעילים שמעניקים יד זה לזה מדי יום - איש את רעהו יעזורו.
 תגובה אחרונה 
האקרים אנטי ישראלים פרצו למצלמות האבטחה הביתיות של אזרחים
הגנת סייבר לאזרח הגנת סייבר לארגון, תאריך פרסום 30.06.2020

אזרחית במרכז הארץ גילתה שהאקרים פרצו למצלמות האבטחה הביתיות שלה, איך זה קרה ומה ניתן לעשות בעניין?


הודעת ווטסאפ על פריצה למצלמה הביתית
מערך הסייבר הלאומי

במרכז לניהול אירועי סייבר 119 של מערך הסייבר התקבל באחרונה דיווח ממנו עולה כי האקרים אנטי ישראלים פרצו למצלמות האבטחה הביתיות של אזרחית מאיזור המרכז, ושלחו לטלפון הנייד שלה צילומים מתוך הבית בליווי מסרים אנטי ישראליים.
מחקירת האירוע שביצע המערך, עולה כי ההאקרים הצליחו לחדור למצלמות האבטחה הביתיות תוך שימוש בסיסמאות ברירת מחדל של יצרן המצלמות, שככל הנראה לא הוחלפו בזמן התקנתם. לאחר הפריצה, זיהו ההאקרים כי המצלמה מקושרת לנתב הביתי שסיסמתו היתה מורכבת ממספר הטלפון של בעלי הבית. באמצעות מספר הטלפון, שלחו אליהם ההאקרים צילומים מתוך מצלמת האבטחה בצירוף מסרים מאיימים ואנטי ישראליים.
הקלות שבה ניתן לחדור למצלמות ביתיות ולנתבים ביתיים נובעת ממספר סיבות, ברמה הטכנית:
  • יש לבצע במכשירים אלקטרוניים עידכוני תוכנה תדירים - אך ברב המכשירים זה לא נעשה.
  • יש להחליף את סיסמת ברירת המחדל אך במכשירים רבים מוגדרת עדיין הסיסמה הראשונית שנקבעה על ידי היצרן או בעת ההתקנה ולעיתים אינם מוגנים בסיסמה כלל.
"תקיפה תוך שימוש בסיסמאות ברירת מחדל נחשבת לא מורכבת ודי בסיסית, ולרוב מאפשרת גישה לנתיבים נוספים המקושרים למכשיר", מסבירה דנה תורן מנהלת המרכז לדיווח על אירועי סייבר 119 במערך הסייבר הלאומי. "המקרה ממחיש שוב כי נתבים ביתיים ומצלמות אבטחה מהווים טרף קל להאקרים".
מה ניתן לעשות על מנת לצמצם את סיכוני הסייבר? הנה מספר המלצות:
במצלמות ביתיות:

  • לשנות את סיסמאות ברירת מחדל וסיסמאות שהגדיר המתקין במצלמה, כיוון שהן לרב פומביות וידועות, ולהחליף אותן בסיסמאות מורכבות.
  • להקפיד על ביצוע עדכוני תוכנה וקושחה בהתאם להמלצות היצרן.
  • לאחר כל טיפול ושדרוג במצלמות על ידי טכנאי לוודא כי הגדרות הבסיס לא שונו והוחזרו להגדרות שנקבעו.
  • רצוי להימנע מהתקנת מוצרי תוכנה שאינם מתוצרת יצרן המצלמות.
למידע נוסף בנוגע לצמצום סיכוני סייבר ממצלמות אבטחה.
נתבים הביתיים:
  • הגדרת שם משתמש וסיסמה נפרדים - האחת לניהול (Administrator) והשניה לשימוש ב-wifi.
  • שינוי סיסמאות ברירת המחדל של היצרן.
  • שינוי שם הרשת כך שלא יעיד על מאפייני הנתב – דגם, יצרן, בעלים ומיקום.
  • הגדירו אימות והצפנה גבוהה בהגדרות האבטחה של הנתב
למידע נוסף בנוגע להגנה על הנתב הביתי

15 המלצות הגנה לנתב אלחוטי ביתי
מערך הסייבר הלאומי
15 המלצות הגנה לנתב אלחוטי ביתי
 תגובה אחרונה 
בסיתא דשמיא בלבד בלבד!
מלחמה​

"זה הוא" החיל שליווה אותו הצביע על אחת המיטות בקצה החדר.

"תודה" וילם חייך אליו קלות, וחיכה שילך, הוא לא רצה שיהיה עדים למעשיו.

וילם נכנס מהוסס, לא שהוא פיחד ממשהו, אבל הוא לא ידע אם הוא באמת מסוגל לראות רוצח, ולא סתם רוצח אלא רוצח שרצח משהו שהוא ההיה ממש חשוב לו, וליתר דיוק הוא הרג את אבא שלו.

את אבא שלו האהוב והמסור שאותו הוא כל כך אהב, אז האיש הזה ששוכב כאן פצוע חוור וחלש הוא רצח אותו, אבא שלו מת והוא חי, אולי פצוע אבל חי, ואבא שלו, כבר לא.

אז הינה הוא הרוצח שוכב כאן עצום עינים וחיוור בצבע שהזכיר לו חלב, שמיכה בהירה מכסה אותו והוא נושם חלושות, הוא עקב בדממה אחר גופו שעלה וירד קצת, קצת כסדר הנשימות החלשות, הוא הסתכל בו מקרוב יותר מנסה לתפוס את פרצופו, הוא התאכזב קצת כי לא היה לו פרצוף של רוצח או של מכשף, אלא סתם פרצוף של אדם רגיל, והוא היה ניראה לו אפילו עדין, יחסית למי שרצח את אבא שלו.

הוא התישב על כיסא שהיה בצד מנסה להבין מה הוא אמור לעשות עכשיו כי הרוצח ישן.

בעיקרון הוא רצה להסביר לו עד כמה הוא רשע ואכזר ועד כמה אבא שלו היה חשוב לו, אבל הוא ישן ולא היה ניראה כאחד שהלך להתעורר בזמן הקרוב. ווילם כעס, כעס על האיש הזה, כעס שאין לו אבא, כעס על כל נשימה שהאיש נשם. הוא רצה נקמה.

#

הרבה ימים וילם הגיע וצפה באיש שישן וישן ללא הפסקה, הרופא אמר שהוא חלש והוא פצוע קשה והוא בקושי ער וגם כשהוא ער אי אפשר לדבר איתו כי הוא מעורפל, אבל הוא המשיך להגיע מחכה לרגע שהאיש התעורר.

יום אחד וילם הגיע והתישב כהרגלו ליד המיטה של האיש, ופתאום הוא ראה שהאיש ער ובוהה בו. הוא קם והתקרב אליו והתחיל לדבר, בלי סדר, בלי הגיון, לדבר.

"אתה רצחת את אבא שלי, בגללך אין לי אבא, אני כועס עליך, אני יגיד לדוד שלי שישים אותך בכלא, דוד שלי הוא המלך והוא יקשיב לי, אני אשים אותך בכלא למלא זמן עד שבכלל ישכחו שאתה קיים. אני לא מוחל לך, בגללך אין לי אבא, למה הרגת אותו? אתה יודע איזה איש טוב הוא היה וכמה הוא אהב אותי?" הוא רצה לומר לו עוד הרבה דברים הוא אבל הוא כבר לא יכל כי הדמעות עמדו לו בגרון וכבר לא נתנו לו לדבר, הוא השעין את הראש על המיטה של האיש ובכה.

אחרי כמה דקות הוא התעצבן שככה הוא בוכה על מיטה של איש רשע, והוא הרגיש לא נעים כי למרות שאין לו אבא הוא עדיין גדול ובוגר ולא אמור לבכות כמו נשים, ובלל מה זה יעזור, הוא כעס שוב, אז הוא קם ועזב את המקום בלי הסתכל באיש עוד פעם אחת.

#

אחרי הצהרים של יום שלישי כרגיל הוא הגיע לארמון, כך זה, כל יום שלישי הם מגיעים.

ג'ורג' הנסיך ממש בגילו והם מדברים הרבה מרגישים מנהלי המדינה מדברים בעינינים ברומו של עולם.

"היום הוא התעורר" הוא סיפר לו. לפני שבוע הוא סיפר לו שהוא מחכה שהתעורר בשביל לצעוק עליו, ג'ורג' לא זילזל בו על הרעיון למרות ששתיהם בני שש עשרה' ובא נגיד לצעוק על בן אדם למה הוא עשה משהו זה לא יעזור שהמשהו שנעשה לא יקרה.

"ומה היה?" התעניין.

"לא יודע. ניראה לי הוא עדיין מתושתש, דיברתי וההוא לא שם לב, ואגב יש סיכוי שאתה דואג לי לפרוטקציה אצל אבא שלך? אני רוצה אותו עמוק בתוך איזה כלא שחור וטחוב ולא מתחלף באיזה עיסקת החלפת שבויים, אתה יודע הוא הרג את הגיס שלו, את דוד שלך."

"אני אנסה, לא יודע אם זה אפשרי" צינן גורג את התלהבותו, "המדינה שלו יכלה לדרוש שנשחרר גם אותו."

"אז שהמלך יגיד שהוא רצח את גיסו ועל כן מגיע לו עונש כבד."

"אתה סתם לא מבין בפוליטיקה" סיכם הנסיך את השיחה כמו עוד הרבה שיחות אחרות.

וילם כעס עליו באותו רגע, אבל לא היה לו כל כך מה לעשות עם הכעס הזה.

#

למחרת וילם לא הלך לבקר את האיש הוא כעס עליו עדיין רק לאחר יומיים הוא הגיע שוב, הוא קיווה שהוא כבר יותר בריא.

הוא ניכנס חוצה את החדר הגדול המלא במיטות ומגיע למיטה האחרונה, המיטה של "האיש"

הוא קרא לו האיש בגלל שלא רק הוא לא ידע איך קוראים לו אלא גם הרופא והחילים שראה שגם מנסים לברר את שמו, השם שלו לא שינה לו, מבחינתו הוא היה או איש או רוצח.

לא תמיד חלומות מתגשמים אבל הפעם כן. האיש הרוצח היה ער.

הוא התישב על קצה הכיסא קרוב קרוב למיטה מעביר מבט מצומצם מלמטה למעלה מתעכב על ידו העדינה של האיש שהיתה אזוקה למיטה ממשיך ומביט בפרצוף שזיק של הכרה ניצנץ בו, אז הוא מזהה אותי הוא הבין, וזה עיצבן אותו והוא לא ידע להביר לעצמו למה, אז הוא ישב ושתק מחכה שהאיש ידבר, אבל האיש לא דיבר הוא רק הביט בו.

"אתה הרגת את אבא שלי" הוא התכוון לצעוק את זה אבל זה יצא לו בשקט אולי כי הוא פיחד לבכות בפומבי שוב.

המבט של האיש מולו לא השתנה הוא לא עיפעף או הזיז איזה איבר, זה היה ניראה שלא אכפת לו, או שהוא לא שמע.

"אין לך מה לענות לי?" הוא התגרה בו.

"אני מצטער" הוא לחש לאט. ווילם התעצבן.

"אתה הורג משהו ואחר כך מצטער? הצער לא יחזיר אותו חי" הוא רצה להוסף עוד כמה מילי שיסבירו את דעתו לגבי האיש, אבל הוא הרגיש גולה בגרון ששכנעה אותו להפסיק לדבר ומהר.הוא ישב ובהה באיש שלא ענה דבר, הוא היה ניראה חלש מכדי לדבר, והחולשה שלו הזכירה לו שוב מה שאי אפשר לשכוח שלו אין כבר אבא שיהיה חלש, והאיש הזה זכה בחיים מההפקר.

וילם רצה לומר לו שוב שהוא ישים אותו בכלא עד סוף כל הדורות אבל נזכר במה שאמר לו ג'ורג' בקשר לפוליטיקה אז הוא לא אמר כלום רק ישב והסתכל באיש הרוצח וחיכה שאולי הוא ידבר.

האיש הסתכל עליו ולא אמר כלום, ווילם לא נבהל ממנו הסתכל לא בעיניים וחיכה לתשובה, הוא חשב שהאיש ישפיל מבט, אך האיש המשיך להביט בעיניו, והיה ניראה לו שיש בהם צער.

לבסוף נמאס לו להסתכל בעיניים משעממות אז הוא קם והלך.

#

"הי, וילם אבא שלי אמר שברור."

כך קידם את פניו ג'ורג' ביום שלישי.

"מה ברור?"

"שהוא ישים אותו באיזה בור טחוב לכל החיים, או איזה שהו חור אחר."

וילם חייך אך להפתעתו לא הרגיש שמחה.

אחרי שנגמר הביקור הוא הלך ישר לבקר את האיש.

האיש כנראה חיכה לו משבוע שעבר, כי הוא שכב באותה התנוחה. רק בפניו היה צבע חי יותר.

"שלום" לחש לו האיש.

הוא התישב לידו, הוא רצה לספר לו על גזר דינו אבל האיש שאל אותו פתאום:"מי זה אבא שלך? ולמה החלטת שאני רצחתי אותו?" האיש דיבר בשקט ולאט מילה אחרי מילה, והיה ניראה שכל מילה מכאיבה לו.

"החילים אמרו לי שהם זיהו אותך בין השבויים כמי שהרג את המפקד שלהם."

האיש עצם עיניים לרגעים מספר והיה ניראה שהוא נזכר במה שקרה. עווית של כאב עברה בו. הוא פתח עיניים והביט בנקודה עלומה במבט חולמני ודיבר: "לקחו אותי מהבית ושמו אותי בצבא, עשו גיוס המונים, לא היה מספיק חילים לשלוח לחזית, תלשו אותי מהבית ישר לשדה הקרב, שמו לי חרב כשאני אפילו לא יודע מאיזה כיוון מסתכלים עליה ואמרו לי"תלחם".

ואני מה בסך הכל רציתי? לחיות, לחזר הביתה חי לראות שוב את אשתי ואת התינוקת שלי בת השבוע, ופתאום באמצע שאני עומד שם בוהה אני רואה את המפקד שלי מותקף, רצתי לעזור לו ולא שמתי לב שאני חוצה את קו הגבול בינינו לבינהם,

פתאום איש אחד שהיה לידי תקע בי חרב ארוכה ומכאיבה, חשבתי עלי על החיים שלי של אשתיי ושל ביתי התינוקת, שלפתי את החרב ונופפתי בה לכל הכיוונים, ונפלתי רואה רק..." הוא התנשם, "רק שחור".

וילם הביט בו, באיש ששכב מולו ועצם עיניים חלשות והתנשם חזק מנסה לתפוס אויר לבטן פצועה מחרב אביו, ובכה.



ככה זה, במלחמהה אין מנצחים.



כולם מפסידים.



קרדיט: מ.ל.ב.י
תודה להקב"ה ולחושך של 3 בלילה ולכל אלה שעזרו לי בלשלול את כל שאר השמות, תודה לכם, וכולי.... אשמח להארות ולהערות, ותיקוני פסיקים
 תגובה אחרונה 
אליך יושב ראש ארגון יקר
אליך שיושבת ומקבלת משכורת במתנ"ס
אליך נבחר ציבור איי שם במועצה

כן, אתם שם...

אתה שתבוא בעוד כמה שבועות לקראת הימים נוראים, תחלך לנו פרספקטים הדורים על פעילות העמותה, על כל העזרה שלך לאלפיי פונים וכל כך הרבה נעזרים עכשיו בתקופת הקרונה...

את ששולחת גרפיקאית (כמובן בלי שום מכרז, רק במקרה זה אחיינית שלך) שיודעת לשרבט בכל עלון מזדמן, על ערכות יפות לכל הילדים בבידוד, כל מה שנשאר, זה 'רק' להרים טלפון, וכל הטוב בדרך אליכם...

אתה שתבוא בעוד כמה זמן, ותנפנף לנו שכל עיסוקך זה בעזרה לזולת... ואחריות מחייבת... ועוד כהנה וכהנה... תספר לכולם על סלי מזון ותופינים ששלחת למקורבך...

דיי זה נמאס!

אנחנו משפחה שמיום רביעי בבידוד, עוד שבוע שלם לפנינו... עם כל ילדינו...
לתומנו פנינו אליכם,
בראש מושפל, לבקש את עזרתכם...

ברגעינו המושפלים לא הייתם לצידנו, לא דאגתם, לא דרשתם, לא התאמצתם...
כן, לקחתם את הפרטיים, תוכלו להשתמש בזה קבל עם ועדה, תוכלו לנפנף בריבוי הפניות אליכם, הנה עוד משפחה הגיעה לעזרה...

לא.
אתם לא חייבים לנו כלום, אבל במטותא מכם, אל תשלו לא אותנו ולא את הציבור שלכם, אל תעבדו עלינו בעיניים...

כן,
מאוד רצינו שיהיה לנו כמה מלפפונים ועגבניות, כמה תפוחים וגמבות שאזלו ונגמרו, חלב ולבן...
אין מה לדאוג עכשיו, יש לנו שכנה מבוגרת שסחבה והביאה.. כן, לא נעים...
דאגתם לומר לנו, שאם אין לנו חולה בבית אז אין באפשרותכם לעזור... למה?? כי הוא יוכל לצאת אחרי 10 ימים ואנחנו לא?? כי אם אין חולה אז לא צריך בידוד?? כי אם כן יש חולה אפשר ללכת למלונית על שלל תוכניותיה, ואנחנו לא??

אליכם קוראים סבלניים, סבלתם אותי עד כה, אז עוד קצת...
תובנות.
אתם מכירים מישהו בבידוד, רק שיחת טלפון, רק קצת ייחס, הוא משועמם!! ואם לא אז הוא עסוק באמצע להוציא קרניים...
יש לכם כמה דקות שאתם מימילא בסופר? אולי רק תקדישו מחשבה...
לא, הם לא מבקשים בחינם...

גלגל חוזר בעולם, היום זה אתם, מחר זה אנחנו שנעזור...( בעצם עוד שבוע ;) :eek:).

ולפינת התודות:
יש קרן אור, יש ארגון יקר בשם רפואה ושמחה, תוך שעתיים הם דאגו למשחק לכל ילד פלוס ממתק, אחר כך שוב!!
אז אם הם כן יפנו אליכם... או שאתם תפנו אליהם תדעו ותזכרו את זה, תדעו שזה ארגון נפלא,
מנסיון...
לנופשים היקרים!
איך אנחנו מרגישים את בין הזמנים.
פתאום העיר שלנו שמלאה תמיד בכלבלבים, מתמלאת ברגליים הקטנות והמתוקות של ילדים.
פתאום הרדיו באוטובוס מונמך כי מדברים באוטובוס על "מנחה-מעריב".
פתאום אנחנו מרגישים "בבית", בערך כמו שאתם מרגישים בבני ברק.
אבל מה,
פתאום, לפעמים, אנחנו נדחפים באוטובוסים הפנימיים שלנו, אלו שמביאים אותנו לסבא וסבתא או לעבודה, כמו שנדחפים בחזור מהכותל.
פתאום הפארקים מתמלאים בעטיפות, שיירי אוכל, טיטולים (!), כאילו הייתה פה תחרות "לכלוך הסטאר של המגזר"
והכי כואב, שפתאום שומעים את השכן נושף מתחת לשפם: "מתי יעופו מפה החרדים".
ולמה זה כואב? כי הוא לא טיפוס "לפידרמן", ממש לא. הוא אוהב אותנו כל השנה, הוא צובט בלחי של תינוק חמוד ברחוב ומשתתף איתנו גם בשמחות היהודיות.
אבל יש מי שגורם לו לשנוא אותנו. פשוט לשנוא.
יכול להיות שזה מיעוט. יכול להיות שזה לא יפה לומר ככה. אחרי האשכול הנוסף בנושא שנפתח היום- הרשיתי לעצמי לפתוח את האשכול הזה.
בסופו של יום, כשאתם תחזרו לבני ברק, תהיו עמוק ב"זמן" ותשכחו שעשיתם זיץ בשלוש בלילה עם חברים, ככה ברחוב, אנחנו עוד נהיה פה,
ננסה לגשר בין מגזרים בלי הרבה מילים- בהתנהגות ראויה ומכבדת.


הלב ממאן להאמין, המקלדת מתקשה להגות מילים אלו: הרב ישעיהו הבר זכר צדיק לברכה.
האיש שכל כולו היה חיות, כל כולו היה 'מתנת חיים', כל כולו היה 'חיים של תורה', כל כולו היה לתת חיים לאחרים, האיש הזה, שכל כולו שופע חום ורוגע, כל כולו מעודד ומדריך, מנווט ומורה דרך, כבר אינו בינינו לדאבונינו.
לא מדובר רק באבל פרטי של המשפחה ומכריו הברים, מדובר כאן באבל של כלל ישראל, הרי מדובר ב'אבא לשמונה מאות', תחת ידיו האמונות, הדריך, ניווט, והוציא לפועל, שמונה מאות השתלות כלייה!!! במשך עשור. כאשר בשנתיים האחרונות היה הממוצע 130 השתלות בכל שנה, מדובר במספר לא יאומן, מאחורי כל השתלה עומדת פרוצדורה שלימה, ספיקות והתחבטויות, בדיקות מבדיקות שונות, והרב הבר זצ"ל עומד מאחורי כל תורם ומאחורי כל מושתל, מדריך מה לעשות, מנווט איך להתקדם, מקפיד מאד שלא ללחוץ על התורם ומשפחתו, ובתווך מנסה לעודד את המושתל ומשפחתו, עומד בצד ומנסה לעזור ככל יכולתו והרבה מעבר ליכולתו.
כמה חכמה ותבונה היה באיש הזה, ראינו עליו שהוא לא באמת חי ונהנה מהפרסומת שהוא זוכה בה, הוא סיפר לי שבתחילת הדרך כשיצא עם הפרסומים ההמוניים על תרומת כליה, הוא ביקש שלא לפרסם את שמו וקל וחומר לא את תמונתו, זה היה זר לרוחו ולנפשו, נפש צנועה שאינה אוהבת את ההילה והפרסום, אך אנשי הפרסום אמרו לו שלמען חולי הכלייה הוא מוכרח להתפרסם, כי אנשים לא יתרמו כלייה לארגון שהעומד בראשו נשאר באנונימיות. רק עקב הוראת מומחי הפרסום עשה זאת בקושי רב. הוא סיפר לי שלאחר שיצאו העלונים הראשונים ובו התנוססה תמונתו, הבן שלו התקשר ואומר לו: אבא, ראיתי אנשים דורכים עליך ברחובות, התמונה שלך מתנוססת על העלונים ואנשים דורכים עליך. אך האבא היקר השיב לו: בני יקירי, עבורי זה קשה יותר ממך, אך, אני מסכים שידרכו עלי - העיקר כדי להציל עוד חולה שיקבל תרומה בזכות זאת.
גם כשהארגון שלו התפתח למימדים גדולים יותר, כשדיברו עם הרב הבר זצ"ל, לא הרגישו שמדברים עם אדם שעומד בראש מערך כה גדול ואיש עם זכויות כה כבירות, הוא נתן תחושה שהוא רק בורג במערכת. השתתפתי בשבת התורמים שהתקיים אך לפני כמה חודשים, נאספו מאות אנשים מכל הארץ ומכל הגוונים, הרב הבר זצ"ל ומשפחתו נמצאים יחד עם הציבור, אך הם ממש לא במרכז, הם נותנים לאחרים את הבמה, הם מבקשים לברוח מאימת הפרסום וההילה.
הסיבה המרכזית לצניעות מופלאה זו, הוא ההכרה והידיעה שלו, שהוא רק שליח של החולים שמבקשים להירפא, זה לא משהו אישי שלו, הקריירה האישית של הרב זצ"ל הוא בלימוד בישיבה עם הבחורים, אך בפעילות של ארגון מתנת חיים שיזם במו ידיו, הוא הרגיש רק כשליח של החולים, ולכן הוא בז לכל הפרסום והשליטה. רק בהכרה וצניעות זו, הצליח ליזום ארגון כה גדול וענק, רק בצניעות מופלאה זו הצליח להיכנס ללבם של התורמים, של הרופאים, ושל מקבלי ההחלטות בכל מקום שהוא. כולם הרגישו שלפניהם נמצא איש עם לב שפועל בשליחות עבור החולים כאשר הוא לא ייהנה כלל מההתפתחות של הארגון. נפעמתי לדבר עם המנתח בהדסה עבד חליילה אשר לא נמנה על בני עמינו, והוא דיבר על הרב הבר זצ"ל כמי שהוא המורה דרך שלו, סיפר לי שהזמין אותו לסוכה שלו בחג הסוכות, איש של השראה עבור כל מכריו.
לא יאומן על סדר היום הפעיל שעסק מידי יום ביומו, לא היה לו דקת מנוחה, כשהגיע לבקר אותי בשעות הערב יום למחרת הניתוח שעברתי, הוא הגיע אלי בבית החולים בהדסה כאשר כבר הספיק באותו יום לבקר בשני מרכזים רפואיים במרכז הארץ שגם שם נערכו ניתוחי השתלה, במסדרונות בית החולים הארוכים הוא נסע עם קלנועית קטנה עקב היותו נכה, אך האנרגיות שלו היו בלתי מוגבלות, גם אחרי יום מפרך כזה, הוא סיפר שמבית החולים הדסה הוא נוסע מיידית לישיבה בהר נוף להשתתף בלימוד סדר ג'!!!
הרב הבר מחייב את כולנו. אם אדם נכה ומוגבל, חולה ובעל עבר רפואי, הצליח לפעול ולצאת במיזם כה ענק, הרי זה מחייב אותנו כל אחד ואחד, להתקדם עוד קצת במישור האישי, לעזור לאחרים, לא להרפות, להמשיך להתקדם עוד צעד ועוד צעד - עד שנגיע ליעד. עלינו ללמוד מהנחישות שלו, להזיז את כל המניעים האישיים, ולהתמקד במטרה. כל אחד בתחום שלו, יכול וחייב להתקדם!!!.
אין לנו הרהורים על גזירה נוראה זו, כמו שאמרנו היום בהלל 'מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעיננו', אך בפטירתו של אדם גדול זה, עלינו מוטלת החובה והזכות להמשיך בפעליו הגדולים, כאשר הוא הרים את הדגל והנס, ועתה יש להמשיך בכוחות משותפים בפעולותיו הכבירים, הרב הבר זצ"ל הציב לעצמו יעד כביר, ולדאבון לב לא זכה לראות בקיום היעד, והוא: לחסל את רשימת ההמתנה.
הרב הבר מצטרף לגדולים מבני עמינו, שכבר אינם עמנו, אך המיזמים שהקימו קיימים עד עתה, כמו שרבי מאיר שפירא מלובלין ייסד את הדף היומי, ועד עתה הכל פועל מכוחו, כן הרב הבר זצ"ל הקים את ארגון מתנת חיים, והמיזם שלו עומד להתעצם ולגדול עד שיצליחו לעמוד ביעד שהציב לחסל את רשימת ההמתנה.
השי"ת יעזור שהמשפחה החשובה, אשתו החשובה והילדים שיחיו, וכל העומדים מאחורי הארגון היקר, יזכו להמשיך בפעליו הרבים, ונזכה במהרה לגאולת עולמים ובתחיית המתים אמן ואמן.
הכותב בדמע
דוד בריזל
תורם כלייה​

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה