עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

שלום וברכה. יש לי מספר סימנים שזהו זיוף, אבל אני רוצה לנסות להבין בכל זאת למה התכוון הכותב. אתם מצליחים להבין משהו ממה שכתוב פה? האם זו עברית בכלל?






(את שלושת אלה סובבתי, המלומד החזיק את הספר הפוך)

או נתב"ג מספיק?

אני רוצה לשלוח בקשת סליחה לחבר
ורציתי ניסוח
אם יש למישהו אשמח לקבל

שמתי לב שכאשר המלה "אִשֵּׁה" מגיע יחד עם צמד המילים "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ", הסגול שבשין נהפך לצירי, מדוע?

כאשר מנקדים לילדים, צריך לנקד 'בּוֹקֶר' מלא?

איך מנקדים את האות אל"ף?
באקדמיה ללשון מופיע אָלֶ"ף.
האם אין המקובל לנקד עם חטף פתח, ולא עם קמץ?

במגזר החסידי לא אומרים אוּלף...

מה הפירוש של המילה מהמם ?

בִּרְחוֹבוֹת קָהִיר שֶׁבְּמִצְרַיִם הִסְתּוֹבֵב לוֹ עֶלֶם צָעִיר, נָאֶה בִּמְיֻחָד, הַכֹּל הִבִּיטוּ בּוֹ בְּהִשְׁתָּאוּת. נַעַר כֹּה יָפֶה לֹא רוֹאִים כָּל יוֹם, בְּכָל מָקוֹם שֶׁעָבַר בִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת אִתּוֹ 'סֶלְפִי', מֵאַיִן בָּאתָ וְאָנָה תֵּלֵךְ, שְׁאָלוּהוּ בְּסַקְרָנוּת,
יוֹסֵף שְׁמִי, וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאתִי, עָנָה בְּקוֹל מְהֻסָּס, בֶּן זְקוּנִים לְאַבָּא יַעֲקֹב, עַד לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים הָיִיתִי גַּם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעָיו, וּמָה לְךָ פֹּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם? אהמ.. סִפּוּר אָרֹךְ וְכוֹאֵב..
וְכָךְ עֶלֶם צָעִיר מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ בְּאֶרֶץ נֵכָר מְסַפֵּר אֶת סִפּוּר חַיָּיו לַחֲבוּרַת מִצְרִיִּים לוֹטְשֵׁי עַיִן, בֶּן טִפּוּחָיו שֶׁל אַבָּא הָיִיתִי, גְּדוֹל הַדּוֹר, נֶכְדּוֹ שֶׁל אֲבִי הָאֻמָּה אַבְרָהָם, אַחַי שֶׁלֹּא רָאוּ יָפֶה אֶת קִרְבָתִי לְאָבִי,
חָשְׁבוּ שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר בָּהֶם סָרָה וְרוֹצֶה לְנַשְּׁלָם מִבֵּית אַבָּא, לְנַתֵּק אֶת חֶלְקָם בְּהֶמְשֵׁכִיּוּת דּוֹר הֶעָתִיד שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן דָּאֲגוּ 'לְהַעֲלִים' אוֹתִי מֵהַשֶּׁטַח,
'לְהַעֲלִים' זוֹ מִלָּה עֲדִינָה לִזְרִיקָה לְבוֹר שׁוֹקֵק נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, לֹא לִפְנֵי שֶׁשָּׁחֲטוּ גְּדִי עִזִּים וְטָבְלוּ אֶת כֻּתָּנְתִּי בְּדָם, לְהַרְאוֹתָהּ לְאַבָּא יַעֲקֹב, וְלוֹמַר רְאֵה אַבָּא,
כְּתֹנֶת בִּנְךָ הִיא, חַיָּה רָעָה אֲכָלַתְהוּ בַּשָּׂדֶה.. וְכָךְ אִשָּׁכַח מִלִּבּוֹ שֶׁל אַבָּא,
מוֹדָעוֹת אֵבֶל הֻדְפְּסוּ, אֹהֶל אֲבֵלִים עֲנָק הוּקַם בַּחֲצַר בֵּיתֵנוּ, אַלְפֵי מְנַחֲמִים בָּאוּ כָּרָאוּי לִכְבוֹדוֹ שֶׁל אַבָּא יַעֲקֹב, לְנַחֲמוֹ עַל מוֹתִי הַטְּרָגִי בְּטֶרֶם עֵת,
וְרַק אַחַי יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי בְּדַרְכִּי לְמִצְרַיִם, נִמְכַּרְתִּי לְעֶבֶד לַחֲבוּרַת מִדְיָנִים וְיִשְׁמְעֵאלִים שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם, וּמֵאָז אֲנִי כָּאן,
שֶׁמָּא תָּבוֹא אֵלַי הַבַּיְתָה? שָׁאֲלוּ כָּל אֶחָד בְּתוֹרוֹ, בְּחַמְדָנוּת כְּבוּשָׁה, אֶת זֶה יַחֲלִיט הָאָדוֹן הַיִּשְׁמְעֵאלִי הַשְּׁמַנְמַן, עָנָה יוֹסֵף, לְכָל הַמַּרְבֶּה בִּמְחִיר..
שְׁאוֹן מֶרְכָּבָה הֲדוּרָה מְפַלֵּחַ אֶת שׁוּק הָעֲבָדִים, הַכֹּל מְפַלְּסִים לָהּ דֶּרֶךְ, הֲלֹא הִיא מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפַר מִבְּכִירֵי הַמַּמְלָכָה שֶׁל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם,
שַׂר הַטַּבָּחִים, הָאִישׁ שֶׁאַחְרַאי עַל כָּל עִנְיְנֵי הַהוֹצָאָה לַהוֹרֵג בְּמִצְרַיִם, גַּם אֶת עֵינוֹ צָדָה דְּמוּתוֹ הַתְּמִירָה שֶׁל יוֹסֵף, יֶלֶד יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה,
זֹאת נֶאֱמַר בַּעֲדִינוּת שֶׁאָכֵן בְּמִצְרַיִם שֶׁל אָז לֹא יָדְעוּ לְפַלֵּחַ מִגְדָּרִים סְטִיּוֹת וּנְטִיּוֹת,
וּבְכָל זֹאת פּוֹטִיפַר לֹא הָיָה 'תְּמִים כַּוָּנוֹת' בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה כְּשֶׁרָצָה לִקְנוֹת אֶת יוֹסֵף לְעֶבֶד, וְכָךְ מִבְּלִי לַחֲשֹׁב פַּעֲמַיִם הוּא קוֹבֵעַ בְּלַהַט, 'הַיֶּלֶד הַזֶּה שֶׁלִּי' וַאֲשַׁלֵּם עָלָיו כְּכָל שֶׁיִּדָּרֵשׁ,
יוֹסֵף מוּבָל לְבֵיתוֹ שֶׁל פּוֹטִיפַר, וּבֵנְתַיִם הַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם עַל נַעַר עִבְרִי יְפֵה תֹּאַר אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹא יָדְעָה כְּמוֹתוֹ,
שָׁם כְּבָר הִמְתִּינוּ לוֹ צַלָּמֵי פַּפָּרָצִ'י וְעִתּוֹנָאֵי רְכִילוּת, כֻּלָּם בָּאוּ לְהַבִּיט בָּרֶכֶשׁ הֶחָדָשׁ שֶׁל מִשְׁפַּחַת פּוֹטִיפַר,
וְאָכֵן, מֵאַחֲרֵי כָּל אָדָם גָּדוֹל עוֹמֶדֶת אִשָּׁה גְּדוֹלָה.. אַחַת הַנָּשִׁים הַחֲזָקוֹת וְהַמַּשְׁפִּיעוֹת בְּיוֹתֵר בְּמִצְרַיִם, אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, וְגַם הִיא מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאֲתָה אֶת יוֹסֵף אָמְרָה ''הַיֶּלֶד הַזֶּה שֶׁלִּי הוּא''..
וְכָךְ הַגְּבֶרֶת הָרִאשׁוֹנָה בַּאֲחֻזַּת פּוֹטִיפַר מְנַסָּה לָצוּד רְגָעִים עִם יוֹסֵף, קוֹרֵאת לוֹ אֵלֶיהָ, לוֹחֶשֶׁת לוֹ מִשְׁפָּטִים בַּסֵּתֶר, וְיוֹסֵף מַשְׁפִּיל אֶת רֹאשׁוֹ וְשׁוֹתֵק,
מִפֹּה לְשָׁם הָאִשָּׁה הֵחֵלָּה לְהַשְׁקִיעַ בְּעַצְמָהּ, וּבְתֹם מַסַּע שׁוֹפִּינְג מְיַגֵּעַ, הִתְחַדְּשָׁה בְּבִּגְדֵי יֻקְּרָה, זוּגוֹת נַעֲלַיִם, שְׂמָלוֹת וַחֲלוּקִים, וּבְעֶצֶם מָה לֹא..
מֶלְתָּחָה שְׁלֵמָה, כָּל יוֹם בֶּגֶד חָדָשׁ, שֶׁאוּלַי יִקְלַע לְטַעְמוֹ וְיַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁמָּא הַיֶּלֶד הַזֶּה יַסְכִּים לְהַבִּיט לְעֶבְרָהּ,
וְהוּא נַעַר יְהוּדִי עַקְשָׁן, עוֹמֵד וּמַשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו..
מָה יֵשׁ לְךָ, הִיא שָׁאֲלָה בְּיֵאוּשׁ, בְּתֹם יוֹם חִזּוּרִים מְיַגֵּעַ לְאַחַר שָׁעוֹת מָנִיקוּר וְקוֹסְמֵטִיקָה, אַבָּא שֶׁלְּךָ בָּטוּחַ שֶׁאַתָּה מֵת, אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ מִמְּךָ וּמִמַּעֲשֶׂיךָ,
לֹא הָרַבָּנִים שֶׁלְּךָ בַּיְּשִׁיבָה, לֹא הַשְּׁכֵנִים, מָה אַתָּה דָּבֵק בָּאֱמוּנָה הַזֹּאת שֶׁלְּךָ, הִנֵּה תִּרְאֶה מָה הָאַחִים הַצַּדִּיקִים שֶׁלְּךָ עָשׂוּ לְךָ, יַאלְלָה תִּתְנַקֵּם בְּכֻלָּם וְתַעֲשֶׂה מָה שֶׁבָּא לְךָ,
וּבִכְלָל אַתָּה בָּחוּר צָעִיר וְיֶלֶד יָתוֹם מֵאִמָּא, מָה אַתָּה עָשׂוּי מִפְּלַסְטִיק? אַתָּה בֶּן אָדָם.. כְּאִלּוּ מָה?..
וְיוֹסֵף נַעַר עִבְרִי עַקְשָׁן שׁוֹתֵק וּמַשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו..
''וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי'' בְּרֵאשִׁית לט' ז'. כָּכָה פָּשׁוּט..
''וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם, וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ'', שָׁם פָּסוּק י'. יוֹם יוֹם, וַאֲפִלּוּ רַק לִהְיוֹת אִתָּהּ הוּא לֹא מַסְכִּים..
וְאָז מַגִּיעַ יוֹם הַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל, אֵרוּעַ גָּדוֹל בְּאַרְמוֹנוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, יוֹם חַג, תְּחִלַּת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה, כָּל אֶזְרְחֵי מִצְרִיִּים נוֹהֲרִים אֶל שִׁדְרַת אַרְמוֹנוֹ הָאֵינְסוֹפִית שֶׁל פַּרְעֹה,
חֲגִיגָה גְּדוֹלָה, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר, אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר אוֹמֶרֶת לְבַעֲלָהּ, לִמְשָׁרְתֶיהָ, צַר לִי אַךְ לֹא אוּכַל לְהִשְׁתַּתֵּף בְּאֵרוּעַ, חוֹלָה אֲנִי, וְאֵינִי יְכוֹלָה לָלֶכֶת,
הִיא יָדְעָה שֶׁיּוֹסֵף יִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ, לְבַדָּהּ.. הַבַּיִת יִתְרוֹקֵן מִיּוֹשְׁבָיו, וּלְבַד מֵהָאַבְטָחָה בְּשַׁעַר הַכְּנִיסָה אֵין אִישׁ.
וּכְמוֹ תַּם כּוֹחַ הַסֵּבֶל שֶׁל אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, מָה שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ בְּטוֹב יֵלֵךְ בְּכֹחַ וּבְעוֹד יוֹתֵר כּוֹחַ, ''וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי'' [פָּסוּק יב'], וּכְשֶׁלֹּא נוֹתְרוּ הַרְבֵּה בְּרֵרוֹת בְּיָדָיו, ''וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה'',
יוֹסֵף אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר רֶגַע אֶחָד כְּדֵי לָקַחַת אֶת הַבֶּגֶד שֶׁלּוֹ, יָדַע יוֹסֵף שֶׁכָּל רֶגַע מְסַכֵּן אֶת עֲתִידוֹ, בִּשְׁנִיָּה הוּא יָכוֹל לִפֹּל אִתָּהּ, וְהוּא הֲרֵי נָסִיךְ שֶׁל בֵּית אַבָּא..
וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה, וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם, רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ, בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל, שָׁם יג'-יד'
אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר רוֹאָה שֶׁיּוֹסֵף בּוֹרֵחַ הַחוּצָה, הִיא מְבִינָה שֶׁהָעֲלִילָה מִסְתַּבֶּכֶת וְיֵשׁ מַצָּב גָּדוֹל שֶׁהוּא מְסַפֵּר מֵאֵיפֹה וְלָמָּה הוּא בּוֹרֵחַ,
אָז הִיא מַקְדִּימָה תְּרוּפָה לְמַכָּה, וּבְגִלְגּוּלֵי עֵינַיִם וְחַסְדָּנוּת הִיא מְסַפֶּרֶת שֶׁהָיְתָה כָּאן הַטְרָדָה וְהִיא כָּכָה בְּנֵס נִצְּלָהּ מֵאֹנֶס,
וְכָךְ מַהֲדוּרוֹת הַחֲדָשׁוֹת בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הֵחֵלּוּ בְּגַל פָּתוּחַ בְּכוֹתָרוֹת דְּרָמָטִיּוֹת, שִׁדּוּר חַי מֵאֲחֻזַּת פּוֹטִיפַר, וְהִיא אֵינָהּ חוֹסֶכֶת מִלְּתָאֵר אֶת מָה שֶׁעָבַר עָלֶיהָ, וְעַד כַּמָּה הִיא שְׂמֵחָה שֶׁנִּצְּלָהּ בְּעוֹר שִׁנֶּיהָ מֵהַנַּעַר הָעִבְרִי שֶׁבָּא מֵאֶרֶץ כְּנַעַן,
''וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר, אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים, וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר'',
בּוֹאוּ נְדַבֵּר רֶגַע עַל מָה שֶׁעוֹבֵר יוֹסֵף, מָה הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁאֲמוּרוֹת לַעֲבֹר לוֹ בָּרֹאשׁ כְּשֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת הָרֹאשׁ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן עַל הֵיכָן שֶׁהָיְתָה אֲמוּרָה לִהְיוֹת כָּרִית,
אֱלוֹקִים, יְחָסֵינוּ לְאָן?...
הָיִיתִי יֶלֶד טוֹב, נָסִיךְ שֶׁל אַבָּא, לֹא עָשִׂיתִי רַע לָאִישׁ, וְהִנֵּה תִּרְאֶה מָה אַחִים שֶׁלִּי עָשׂוּ לִי, זָרְקוּ אוֹתִי לַבּוֹר, מָכְרוּ אוֹתִי לְעֶבֶד, נִמְכַּרְתִּי לְבֵית פּוֹטִיפַר, הֻטְרַדְתִּי 24/7 עַל יְדֵי אַחַת הַנָּשִׁים הַחֲזָקוֹת בְּמִצְרַיִם,
אִתָּהּ גַּם יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחִי, הִתְעַקַּשְׁתִּי, הִתְגַּבַּרְתִּי עַל עַצְמִי, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי בֵּן שֶׁל מֶלֶךְ, בֶּן שֶׁלְּךָ,
וּמָה?.. זֶה מָה שֶׁקִּבַּלְתִּי? לְהִזָּרֵק לַצִּינוֹק חָשׁוּךְ עִם כַּמָּה מִצְרִים לְחַדְרוֹן שׁוֹרֵץ עַכְבְּרוֹשִׁים, לֹא לִרְאוֹת אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ,
לְהִנָּמֵק פֹּה עַד סוֹף יָמַי? וְאִישׁ לֹא יֵדַע מָקוֹם קְבוּרָתִי לָעַד..
נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ מִישֶׁהוּ נִגַּשׁ אֵלָיו לְיוֹסֵף שָׁם בְּמַרְתְּפֵי הַכֶּלֶא הַמִּצְרִי, וְאוֹמֵר לוֹ, יוֹסָלֶ'ה, בַּל תִּפֹּל רוּחֲךָ, תַּמְתִּין עוֹד קְצָת,
אַתָּה עוֹד תִּהְיֶה הַמִּשְׁנֶה לְמֶלֶךְ, הַמִּשְׁנֶה לְפַרְעֹה, הָאִישׁ הֲכִי חָזָק בְּמִצְרַיִם אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, הָיִינוּ מַבִּיטִים עָלָיו כַּחֲסַר דֵּעָה, שֶׁמָּא לֹא הָיִינוּ טוֹרְחִים כְּלָל לְהִסְתַּכֵּל,
הָלוֹ, זֶה כֶּלֶא גואטנמו כָּאן, לֹא יוֹצְאִים מִפֹּה חַיִּים,
הוּא הָיָה מַמְשִׁיךְ וְאוֹמֵר לוֹ, אַתָּה תִּרְאֶה, עוֹד תִּהְיֶה הָאִישׁ הֶחָזָק פֹּה, תֶּכֶף יָבוֹאוּ שְׁנוֹת בַּצֹּרֶת, וְאַחִים שֶׁלְּךָ,
כֵּן, אֵלֶּה שֶׁמָּכְרוּ אוֹתְךָ יָבוֹאוּ עַד אֵלֶיךָ, יִתְחַנְּנוּ עַל מְעַט אֹרֶז וְקִטְנִיּוֹת, אַבָּא יַעֲקֹב גַּם הוּא יֵרֵד לְמִצְרַיִם, יָבוֹא לָגוּר בָּאָרֶץ גֹּשֶׁן,
אַתָּה תִּתְחַתֵּן וּתְגַדֵּל פֹּה שְׁנֵי בָּנִים עַל בִּרְכֵּי אָבִיךְ יַעֲקֹב,
כָּל אֶחָד מֵהַחֲלוֹמוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁלֹּא לוֹמַר כֻּלָּם יַחַד אֲפִלּוּ לֹא אַשְׁלָיָה, סְתָם שְׁטוּת שֶׁלֹּא שָׁוָה הִתְבּוֹנְנוּת,
אָכֵן הָיָה לְיוֹסֵף אֶת כָּל הַסִּבּוֹת לָקוּם וְלוֹמַר, נִסִּיתִי, סוֹרִי, לֹא הָלַךְ, אֲנִי לֹא מֻשְׁגָּח,
אַף אֶחָד לֹא מְעַנְיֵן אוֹתוֹ שָׁם לְמַעְלָה מִמֶּנִּי, אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל וּמִתְעַקֵּשׁ וּמַאֲמִין וּמִתְגַּבֵּר וְנִלְחָם, נוּ ו.. צִינוֹק רוֹחֵשׁ עַכְבָּרִים..
אֲבָל יוֹסֵף מַמְשִׁיךְ בֶּאֱמוּנָתוֹ, הוּא מַמְשִׁיךְ לְהִלָּחֵם כְּמוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַמַּצְלֵמָה עָלָיו בְּזוּם,
הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מֻשְׁגָּח וּלְכָל מָה שֶׁקּוֹרֶה אִתּוֹ יֵשׁ סִבָּה מֵאֵת מְסוֹבֵב הַסִּבּוֹת, וְהוּא מַמְשִׁיךְ לְהִתְעַקֵּשׁ..
''וַיְהִי הַשֵּׁם אֶת יוֹסֵף, וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד, וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר'', יוֹסֵף מַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת דָּבֵק בֶּאֱמוּנָתוֹ וּבְשֶׁלּוֹ, וּמַתְחִיל לְהִתְקַדֵּם בְּהִירַרְכְיָה בְּבֵית הַסֹּהַר,
מִפֹּה לְשָׁם נִכְלָאִים שָׂרֵי פַּרְעֹה חוֹלְמִים אֶת חֲלוֹמוֹתֵיהֶם וְיוֹסֵף פּוֹתֵר אוֹתָם, וְכָךְ הָיָה, פַּרְעֹה גַּם חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת קוֹרֵא לְכָל מְלֻמְּדֵי מִצְרִיִּים וְאֵין פּוֹתֵר לוֹ,
בָּאָה הַשְּׁמוּעָה עַל יוֹסֵף כְּפוֹתֵר חֲלוֹמוֹת נְכוֹנָה,
וְאָז מַגִּיעַ הָרֶגַע הַדְּרָמָטִי, בּוֹ הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת ''וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר, וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלוֹתָיו וַיָּבוֹא אֶל פַּרְעֹה'', יוֹסֵף שׁוֹמֵעַ אֶת חֲלוֹם פַּרְעֹה וּפוֹתֵר אוֹתוֹ אֶל נָכוֹן,
וּמִשָּׁם קְצָרָה הַדֶּרֶךְ לְדִבְרֵי פַּרְעֹה, ''אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ, אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי'', וְהַשְּׁאָר הִיסְטוֹרְיָה..
לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵשׁ הַנְּפִילָה אֶל הַבּוֹר, אֶת הַסָּפֵק אוּלַי אֲנִי לֹא מְעַנְיֵן מִישֶׁהוּ, אוּלַי אֲנִי לֹא מֻשְׁגָּח,
לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵשׁ אֶת רִגְעֵי הַתְּהִיָּה וְשִׂיחַת יְחָסֵינוּ לְאָן,
אֲבָל כֻּלָּנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד מִיּוֹסֵף אֶת הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן שֶׁיֵּשׁ סִבָּה וּמְסוֹבֵב, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ שְׁלִיחוּת בְּכָל מָקוֹם בּוֹ נִתְגַּלְגֵּל, וּלְהַאֲמִין שֶׁבָּרֶגַע שֶׁתַּגִּיעַ הַיְּשׁוּעָה הִיא תַּגִּיעַ בִּמְהִירוּת, בְּרִיצָה, כְּהֶרֶף עַיִן, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר..
רַק נַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי יֶשְׁנוֹ שָׁם, וְלֹא נַעֲזֹב יָדַיִם..
וְשֶׁנִּזְכֶּה תָּמִיד לִשְׁמֹעַ אֶת הַקּוֹל שֶׁזּוֹעֵק מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ
''דַּע בְּנִי אֲהוּבִי כִּי מִלִּבִּי לֹא נֶעְקַרְתָּ, לְעוֹלָם אַתָּה לִי יֶלֶד חֵן, בֶּן שַׁעֲשׁוּעִים.

אשמח לדעת מה המחיר לתמלול הקלטות ללא עריכה?
לפי שעה או לפי פרוייקט? וכמה לשעה?

מלשון לשפר את התפקוד, תוצאה. שיפור בהתייעלות
האם בשני יודים או אחד ? (כשכותבים בלי ניקוד)
תודה

לקוח שלי אמר לי שאם יש י' אחרי האות לא שמים בה חיריק (בש' של המילים "שירת הנבל")
מישהו שמע על זה?
תודה

אני צריכה לנקד את השמות הבאים. אלה שמות של יהודים מתוניס:
בנים: מניני, שחייק
בנות: מימה, ליאן, ביאה

תודה רבה!

מחלף של כבישים, האם היחס אליו הוא כמכשיר או כמקום?

???????

היי אני עורך כעת עבודת מחקר בנושא גזירתו של בנט במעונות היום על אברכי הכוללים. אני מחפש מאמר אקדמאי העוסק בתחום אשמח אם תוכלו לשתף ולשלוח לי מאמר בנושא

אודה לעזרתכם

יש מתג בו' של 'ויכוננה', ואין דגש בי'. האם השוא בי' נחשב שוא נח או נע? או מרחף? תודה.

בוקר טוב
אני עורך ומגיה, בקי גם במלאכת פענוח כתבי יד. בעל תעודה בעריכה לשונית וידע תורני נרחב. אני נמצא עכשיו בין שני פרויקטים גדולים ומקבל עבודות בעריכה והגהה.

מחירים נוחים, דיוק וזריזות

אפשר לפנות אלי גם במספר 0544401975

מתוך שאני בורה ועמת הארץ בדקדוק, אני נתקלת לא פעם בשאלה - כיצד נכון לכתוב מילים שונות?
כגון:
ברייה או בריה (וה"ה לגבי: דחיה, גביה וכן על זו הדרך)
לווה או לוה (אדם שמלוה כסף לשני)
מתכוין או מתכוון?
כונה או כוונה?
עיסקא או עיסקה?
דוקא או דווקא?

ויש עוד דוגמאות, שכרגע אינני זוכרת.
האם יש כללים בכתיבה? האם יש איזה 'מורה נבוכים' בו אמצא תשובה לכל שאלה שתתעורר?

לעזרתכם אודה.

לדוגמה: הרגשתי סיפוק עצום אחרי...

אני חושב שהמלה 'צופרידנקייט' לא מספיק.

בתפילת קל מלך... יש מחזורים שהכ"ף בחולם יש מחזורים שהכ"ף בקמץ, האם מדובר בשינוי נוסח עקרוני? או בטעות? ואם כן מהו הנוסח הנכון?
וזְכוֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה,
וּזְכָר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה,

בדומה לתוכנות להסרת ניקוד שנמצאות במרשתת.
אשמח לשמוע. תודה.

האם יש איזושהי סברה לנקד 'מִיָּד' (במשמעות של תכף) בפתח? כי יש לקוח שממש מתעקש על זה...

אם איש יושב בביתו ומקבל עבודות תפירה, הוא נקרא "חייט". תמיד. גם אם הוא תופר עקום וגרוע כמו... טוב, כמו גבר מצוי.
לעומתו, אשה היושבת בביתה ומקבלת עבודות תפירה, לעולם תיקרא "תופרת". גם אם היא תופרת שמלות יוקרה לנשות בית המלוכה בריטי.
למה?

קהלת מכיר במציאות ה'. יודע הוא שאין תכלית נעלה יותר לחיי האדם יותר מקיום מצוות ה' בעולם הזה וקבלת השכר לעולם הבא. מה עוד חסר לו בהשקפת עולמו? על מה הוא חוקר בכל מגילתו הארוכה?


החכמה והשמחה -שני נושאים המעסיקים את קהלת ביותר, אולם בשני הנושאים דבריו לכאורה מעורפלים וסותרים...

כמה מקובל לבקש לשעת עריכה ללא ניסיון קודם בעריכה תורנית כי אם לחומרים עצמיים. תודה!