קהילת הפרסום והקופירייטינג

פורום קהילת פרסומאים וקופירייטרים מהחברה הדתית והחרדית.
מנהלי הפורום: hershy sh, גבריאל פ.
להצטרפות לקהילת הפרסום, הקש כאן

פרסום וקופירייטינג >> תוכן מקצועי

הפקות דפוס

כל מה שקשור להפקות דפוס, הוצאת ספרים לאור וכדו'.
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
[FONT=&quot]בס"ד[/FONT]
[FONT=&quot] [/FONT]
1) [FONT=&quot]טוב, פעם חיפשתי ב'גוגל-תמונות' את בנימין נתניהו. לא זוכר בדיוק למה.[/FONT]
[FONT=&quot]
[/FONT]
[FONT=&quot]ראיתי משהו נורא מעניין: בתמונות הפרופיל הרשמיות שלו, הוא מופיע כשמאחוריו אחד החפצים הכי מוזרים במדינה... תלמוד בבלי מהדורת טל-מן.
[/FONT]
[FONT=&quot]
מה הולך פה? מה לביבי ול'בכורות-ערכין-תמורה-כריתות-מעילה'? לא רק ביבי; גם אולמרט, וגם שמעון פרס, וגם קצב... כולם כאחד, גמרות ישנות, תנ"כים קרועים. מזה פה, כולם חוזרים בתשובה?

[/FONT] 2) ולנושא הבא רק דקה[FONT=&quot].[/FONT]

[FONT=&quot]
[/FONT]
[FONT=&quot]ישנו איזה זמר בישראל, מפורסם מאד, שלא שירת בצה"ל. סליחה - לא 'לא שרת' אלא - השתמט מצה"ל. קוראים לו אביב גפן. לא מכירים? טוב שכך. לא פספסתם. גם אני לא מכיר. אבל הוא מפורסם מאד מאד, והוא אחד הדמויות הכי נערצות על הנוער הישראלי, וגם מפורסם בעולם. מה מעניין? שכל הבלוגרים בישראל כאחד, אלו הנחשבים כמובן - עם 'הדיעות הנכונות', כוולם כאחד טוענים שהשירות שהיא עושה למדינה הוא הרבה יותר מאשר אם הוא כן היה הולך לצבא.[/FONT]
[FONT=&quot]
[/FONT]
[FONT=&quot]מההה? איך ייתכן? כן כן – כך הם מסבירים בהגיון, תרומה לישראל זה לא רק תרומה בטנקים או בצנחנים. התרומה לישראל בכדי למצב אותנו כמדינה נורמלית ונאורה, חשובה לא פחות. אז [/FONT]אביב, עם הדיעות הנאורות שלו, וחזותו המופרעת, מהוה חלק ממארג המיתוג של ישראל.

[FONT=&quot][/FONT]

3) [FONT=&quot]טוב, אם כך, הייתי מצפה מאנשי משרד ראש הממשלה למרוח מאחורי תמונתו של האדם המייצג ביותר את מדינת ישראל – נתניהו, את תמונתו של אביב גפן. מה לא? מה הקשר לשים מאחוריו ספרים עתיקים שחוץ מכמה מצומצמים במאה שערים איש לא מסתכל בהם?[/FONT]

[FONT=&quot][/FONT]
4) [FONT=&quot]אבל זהו, שלא. אנשי הצמרת שלנו במדינת ישראל, יודעים את האמת. הם מכירים במה שטורחים להסתיר לכל ילד יהודי קטן שגדל בארצינו הקדושה.[/FONT]
[FONT=&quot]
[/FONT]
[FONT=&quot][/FONT][FONT=&quot]יש לנו כמדינת היהודים אוצר מיתוגי שאף מדינה לא יכולה להשתמש בו: הבעלות על התורה. הבעלות על התלמוד הבבלי. על היהדות שכל-כך השפיעה על העולם ועל ערכיו. [/FONT][FONT=&quot]אמריקה הגדולה לא יכולה להשתמש בו. פוטין לא יכול להצטלם עם התנך. ברק אובמה יגחך עצמו לדעת כשמאחריו מסכת בבא מציעא. מה לעשות.[/FONT]

[FONT=&quot][/FONT]
[FONT=&quot]לכל מותג בעולם יש אלמנטים תומכים שנקראים 'ערכי המותג'. אלו הערכים שמבדלים אותו משאר המתחרים בשוק.[/FONT]
[FONT=&quot]
[/FONT]
[FONT=&quot] זה לא המוצר עצמו, זה רכיבים צדדיים שמגלפים את הייחודיות שלו וגורמים לו להיות מוצג כ'אחר'.
[/FONT]
[FONT=&quot]
[/FONT]
[FONT=&quot]רק אוסם משתמשת בבובה של הבמבה בכדי למצב את עצמה כשייכת לתינוקות. רק תנובה משתמבת בביתינו הפרטי כבביתה שלה.
[/FONT]
[FONT=&quot]
[/FONT]
[FONT=&quot]ה'בובה במבה' של ישראל, זה התורה. הערכים שלנו לעומת המתחרים בעולם הם אוצרות הרוח הרבים המטופחים כאן. אנחנו המדינה היחידה בעולם שבאמת יכולה 'לגנוב' לעצמה את התורה ולשים מאחורי ראש הממשלה. כי באמת אנחנו מחזיקים כאן קבוצה ענקית ששומרת על האוצר הזה, מפתחת אותו, חוקרת אותו, וחייה בדרכיו צמוד צמוד.[/FONT]

[FONT=&quot][/FONT]
[FONT=&quot][/FONT]
5) [FONT=&quot]והנה לך תשובה פשוטה למי שפוגש אותך בתחנת האוטובוס ושואל את השאלה הכי מעצבנת בעולם: למה אנחנו צריכים לממן אותכם ככה? מה זו הפרזיטיות הזו של החרדים? אנחנו נשפוך את דמינו לצבא ואתם מתנדנים על הטקסט המיושן הזה?[/FONT]

[FONT=&quot][/FONT]
[FONT=&quot][/FONT]
[FONT=&quot]ובכן. אנחנו החרדים, תורמים למדינה הרבה יותר מאשר כל צה"ל ביחד. רק בזכותינו אתם יכולים כך להתגאות ולרשום על עצמכם את הטיקט 'עם הספר'. אם לא אנחנו, מה יש לאהוד אולמרט הזה שמעולם לא פתח ספר יהודי להצטלם על רקע תורני? מה, למען השם, יש לשימון פרס עם 'שלא לחתוך מהבהמה אפילו אבר אחד בעודה מפרכסת ובו סעיף אחד'?[/FONT]

[FONT=&quot][/FONT]
6) והערה קטנה לסיום: הפוסט הנוכחי נגע ממש קצת בקטע הפרסומי. אבל הוא חלק ראשון מכמה פוסטים שבעזרת השם יעזרו לנו באמת כיצד להתמודד עם אחינו הטועים, בכלים פרסומיים טכניים מפורסמים.


הכי חשוב: הפוסט הבא בעז"ה, ינפץ לחלוטין את כל מה שכתבתי בפוסט הנוכחי! אז עדיין לא כדאי לך להשתמש בו כנגד החילוני מתחנת האוטובוס...
[FONT=&quot][/FONT]

[FONT=&quot]
[/FONT]
אי"ה, כשיעלה לי ה'שמע-קוליני', אקווה לכתוב את פרק ב.

אלי
חיכינו להכרעת השופטים בכליון עניים...

...ובסוף זה הגיע!


מקום ראשון:
סבא והנכד (עפרה)

מקום שני: (שניים זכו) ידיעות אחרונות (ש.ב.) והירח בחושך. (eti2030)

מקום שלישי: תקף אשוב

מקום רביעי: המגלשות (shoshi)


השופטים:
דינקיס. חוצניק. נוחעם. יוסי צלניקר. שוקי שטארק.

הפרסים כמובן כבר אצל הזוכים שע"י ההצבעה, התוצאות האלו ישר מבית המשפט העליון לעניין פרסום ושיווק וקראייטיב.

תודה ל'אלי אלימלך' שעמד מאחורי השופטים.

תודה ל'נעמי ברקאי' על ההשקעה בתחרות.

ותודה ענקית ל'סולו' שהשקיע לילות כימים למען התחרות. (צריך אולי לדאוג לעוד פרס :rolleyes:)

תודה לכולכם! תמשיכו לסנן...
ראשית, תודה ענקית ליזמי התחרות, המארגנים והמתחזקים, וכמובן המשתתפים. רב שכרכם מן השמים. כמו שכתבו כאן, גם אם לא תירשם עזיבה המונית מהאינטרנט, עדיין, אם בזכותכם מישהו שמר על עצמו יותר אפי' פעם אחת - הכל היה שווה.

המתנתי הרבה זמן לראות אם המודעה הזו תעלה לדיון, ומשהבנתי שלא, אני מוכרח לפרוק:
לטעמי (וכך גם דירגתי), המודעה המנצחת היא פחיות הציקלון בי שעליהם מוטבע סמל הE של האינטרנט. (מי היוצר???) המודעה הזו פוגעת בול בלב.
יהיו שיצעקו מיד (וזו כנראה הסיבה שבגללה המודעה לא טיפסה כ"כ), שבבריף כתבו לא להפחיד, ומודעה זו מאד מפחידה.
ובכן, 2 תשובות:
1 - המודעה לא מפחידה. מודעה מפחידה היא זו האומרת "אם תשתמש באינטרנט יקרה לך כך וכך". ייתכן שזה פסול. המודעה הנ"ל לא באה לומר שמשתמשי הרשת יטופלו בציקלון בי, רח"ל. היא באה להמחיש את סכנת השואה הרוחנית הניצבת לפתחנו, באמצעות המחשה מהשואה הגשמית הנוראה שעברנו. לאלו שימחו על ההשוואה, בא הציטוט למטה: "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו".
המודעה הזו מטלטלת, מי יודע אם לא יותר מדי, וטוב שכך. אם לא נקום ונעשה מעשה (ואכן נעשה, בדמות הכנס האדיר בארה"ב. מי שחושב שלגר"מ סלומון ולאדמו"ר מסקולען יש זמן מיותר בערב חג השבועות - טועה. הם נחשפו לנתונים שהצדיקו הפקה כזו) אנו עלולים רח"ל לעמוד בפני גזירה נוראה.
אמר לי בן משפחה, אשר מתוקף תפקידו נחשף לשיחות המגיעות למוקדי הייעוץ והסיוע החרדים כמו לב שומע וכו', שלדעתו, כל עוד לא עשו בכנס הזה קריעה בבגדי כל המשתתפים, לא יצאו ידי חובה. לדבריו, לו ידעו באמת מה המצב של חורבן האינט' בתוככי משפחותינו הטובות ביותר, כמה נערים ונערות איבדו את קדושתם, כמה גיטין נכתבו בשל כך לא היינו מסתפקים בכנס עם קבלת עול מלכות שמים.
המודעה הנ"ל איפוא ממחישה בלי רחמים את סכנתו האמיתית של האינט', כאשר מהבחינה הזו היא ראויה לענ"ד למקום ראשון.

2 - בבריף אכן נכתב שאסור להפחיד. יורשה לי לחלוק, ודוקא לאור האמור בדברי לעיל. לו נבין את חומרת המצב, אזי נדע שאם בכוחה של ההפחדה למנוע את הטומאה - עלינו להשתמש בה! (אני לא מדבר עכשיו האם חברות האינט' הכשר ילכו על פרסום כזה. הם לא מעונינים בדוקא לטהר אותנו, הם מעונינים בכספנו).
בקמפייני זהירות בדרכים לא מפחידים? עך הסיגריות לא כותבים - "העישון הורג"!? מי שראה סיגריות מחו"ל, נחשף לצילומי ריאות קשים ומבחילים, וזה לא רק מותר ע"פ החוק, זה חובה ע"פ החוק!
אני נגד שימוש בעונשי שמים, דוגמת אינטרנט - סרטן וכד', אך לא בגלל אפקט הפחד שבזה, אלא בגלל אמונתי כי אנו לא בקיאים בחשבונות שמים. אך העובדה שאינטנרט הורג את הנפש אינה עובדה רוחנית, היא עובדה מצערת ומתפתחת בממדי ענק, רח"ל. מדוע לא להפחיד? נזקי האינט' חמורים פחות מתאונות דרכים וסיגריות? לא צדקה הכרזה שהביאה את הציטוט "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו"?

ולסיכום: סכנת האינט' היא סכנה קיומית על קדושת דורנו וצביונו התורני, ומתוך גישה זו יש לגשת לביצוע קמפיין לבלימתה. כך שביצועים גרפיים מהמיים ככל שיהיו, לא פוגעים בנקודה, ולא ממצים את נוראוּת הסכנה. המודעה הנ"ל ממחישה את זה בצורה מזעזעת (במובן החיובי והנצרך) ביותר, ומכאן לדעתי כתר הזכייה.
בפרסום, יש הרבה כללים חשובים. אך יש שני מדדים מכריעים.
1. רמת המוסריות של הפרסום (זה דבר שמזכירים בזמן הלימודים בדרך אגב, בפועל הוא מהווה את המחסום העיקרי) - שזה דבר המתייחס לקשת רחבה מאד של תחומי מוסריות, החל ברמה האישית וכלה בענינים שהיהדות עומדת עליהם.
2. ההשפעה של הפרסומת על קהל היעד והשגת היעדים המוצבים מראש.

בואו נבדוק, בראש נקי מדעות קדומות, את הפרסומת של בקבוקי הציקלון בי.
היה כאן נסיון לדמות שימוש באינטרנט, לחשיפה לנשק משמיד באופן שקט וקטלני, המון בני אדם. כשהפסוק המצורף מכוון את הצופה לעשות את ההשואה בין השמדה פיזית לשמד רוחני.
יחוס ערכי השמדה וקטילה לאינטרנט, נכון ואמיתי ביסודו, ועל כך אין ויכוח. השאלה מה הדרך שאנו בוחרים לעשות זאת.
האם היינו עוברים בשתיקה על מודעה שמציגה את החייל הי"ד, כשהוא מבותר בלינץ' אכזר ע"י פורעים ערבים, והרוצח מנפנף בידיו נוטפות הדם, תחת אותו פסוק ממש?
רק מעצם המחשבה תופס אותנו זעזוע. אסון שעבר על מישהו ועוד על יהודי קדוש, לא ניתן לשימוש בשום צורה והסבר.
היו כאלו שדיברו על הפרסומות של זהירות בדרכים. האם יעלה על הדעת, לקחת אסון תאונה אמיתי, שבו נכחדה משפחה בשנים האחרונות ולהציג את זה תחת משפט אמיתי ונוקב: "כי זה כל המשפחה שלך"?!?!?!
כלומר. גם המסר הנכון ביותר, לא יכול לבא על חשבון שום צרה או אסון שארעו לאי מי. וכל זה כאין וכאפס לעומת שימוש בשואה, שהוא אסון של כל עם ישראל, ברמה שעל כולנו לקיים בחרדת קודש "של נעליך", בכל הקשור להזכרה שלו, גם בהקשר ישיר.
עד כאן באשר למוסריות הקריטית של הענין.
ובמבט מקצועי, על ענין ההשפעה.
בבריף הוזכר ענין "כף הקלע" ולא בכדי.
בא נאמר שאנחנו רוצים ללכת עם הרעיון הזה ולמצוא דרך נכונה לבצע אותו. מציגים אבא מכין לבנו כוס שוקו ומכניס בפנים גלולת רעל. מזעזע! ומתחת "גדול המחטיאו..."
מה זה עושה לקהל היעד?
מה שראינו בפועל. אנשים עוברים מהר מהר למודעה הבאה, בלי לצלצל ובלי לספוג. למה? שמעתי משפט חכם שאומר:
"כשיש דרמה בבמה, אין דרמה בקהל. כשיש שקט בבמה, יש דרמה בקהל".
כשרוצים לגעת לאנשים במקומות הנכונים ולהשפיע עליהם למעשה, לא נכון להכתיב להם את המסר בצורה הצעקנית שלו בלי להשאיר מרווח התמודדות. אנשים מפתחים אדישות ואפילו גיחוך מול מסר צעקני, גלוי ודרמטי. לעומת זאת, שידור של מסר פשטני עם עומק ושקט נוגע ללב, יש בכוחו לעשות את העבודה פי כמה וכמה, ועיין ערך הכרזה הזוכה...
אפשר?...

אז נגמרה התחרות.. אבל הזכיה היא לא חזות הכל ואני חושבת שעשינו פה דבר גדול ביחד. אני גאה להיות חלק מהמהלך הזה ומעריכה כל מי שנטל בו חלק.

במשך כל היום עקבתי אחרי הבחירות, ושמחתי עם כל קול שהענקתם לי
עם כל זאת, בסוף היום, הזכייה הייתה מפתיעה ומרגשת,
רציתי להודות לכל אחד מכם באופן אישי.

היו כאן כל כך הרבה כרזות יפהפיות וחזקות שהיו ראויות לזכות.
בין הבחירות שלי היתה גם הכרזה שהגיעה למקום השני, וגרפה לפי שיטת ההצבעה הראשונה מספר קולות רב משלי, וכמו שכבר הצעתי - אפשר לחלוק בפרסים בצורה הוגנת שכולם יהיו מרוצים.

רציתי להסב תשומת לב לדבר נוסף -
במהלך הבחירות, חלוקת הקולות הייתה יציבה מתחילת ההצבעה ועד שעות הערב, כאשר התפרסמה ההודעה הזו.
http://www.prog.co.il/showpost.php?p=778869&postcount=150
מאז השתנה המאזן, לטובת כרזה מספר 42.
אודה ואתוודה שלפני שהבחנתי בהודעה הזו, לא חשבתי לבחור בכרזה הנ"ל.
רק אחר כך (חמש אחה"צ... ראיתי את הכרזות כבר עשרות פעמים) הגדלתי אותה, התעמקתי בה הרבה ופתאום שקלתי לבחור.
לא יודעת כמה אנשים נוספים הושפעו.
אבל אח"כ נשתנתה שיטת הבחירות, פתאום והן התנהלו מחדש תחת השפעת ההודעה הזו, שראוי היה שתימחק לפני שתיראה על ידי הציבור.

תודה שוב למנהלים, לטורחים,
ולה' הגדול שאנחנו מנסים פה, בקטנה, לנהל איזה מאבק רוחני למען שמו באהבה.




נ.ב. אני מעלה את הכרזה שלי עם קרדיט למי שרוצה להשתמש -
צפה בקובץ המצורף 128316
נתקלתי בפורום השכן בדילמה של גרפיקאית שמנסה "לשחק" עם ההגבלות (המוצדקות!) שבעיצוב כרזה לשמלות כלה.
החלטתי להעלות את הנושא דווקא בפורום זה, עם קטע נרחב ממאמר מרתק שמתאים לכך, לפרסום בכלל ולפרסום החרדי בפרט:



על ד"ר סוס... אילוצים ויצירתיות
(מאת: עמית מאיר)



לעתים דווקא אילוץ שנראה במבט ראשון כמכשול מתגלה בהמשך התהליך כגורם שהוביל לפרץ יצירתיות והיה אחראי ללידתן של קלאסיקות.



בשנת 1954, בעקבות דו"ח שפורסם במגזין לייף בנושא אנאלפביתיות בקרב ילדים, כתב דר' סוס את אחת מיצירות המופת המוכרות ביותר שלו - The Cat in the Hat ("חתול תעלול"). בספר זה עשה ד"ר סוס שימוש באוצר מילים שכלל 236 מילים בלבד, מתוך רשימה של 400 מילים שבחר המוציא לאור שלו. הספר זכה להצלחה גדולה עם פרסומו, ושומר על פופולריות יוצאת דופן בקרב דורות של ילדים (והורים) עד היום.



6 שנים מאוחר יותר, בשנת 1960, התערב המוציא לאור עם ד"ר סוס שלא יוכל לכתוב ספר ילדים כשהוא מוגבל לשימוש ברשימת מילים קצרה עוד יותר בת 50 מילים שונות בלבד. אלא שלד"ר לא הייתה שום כוונה להפסיד בהתערבות. הוא השתמש ב-50 המילים כדי לכתוב את Green Eggs and Ham ("לא רעב ולא אוהב") - הספר שהפך ברבות הימים למוכר ולאהוב ביותר שלו, ולרביעי ברשימת רבי-המכר של ספרי הילדים בארה"ב.



אז מה קרה כאן? איך הפך האילוץ הבלתי סביר של שימוש ב-50 מילים שונות בלבד לקטליזטור שהוליד את אחד מספרי הילדים המצליחים והאהובים בכל הזמנים? הרי כאשר אנחנו מנסים להיות יצירתיים אנחנו עושים בד"כ מאמצים גדולים בכדי לפרוץ את האילוצים המגבילים אותנו, ובוודאי שלא בוחרים לקחת על עצמנו אילוצים חדשים. האם ההסבר להשתלשלות האירועים הזו מסתכם בכישרון יוצא הדופן של דר' סוס, או שיש משהו שגם בני אנוש כמונו יכולים ללמוד ממנו?


...


אז מה היה לנו כאן? ראינו דוגמא בה קיים קשר מפתיע בין נוכחותם של אילוצים לבין היכולת להגיע לפתרון או תוצר מקורי ויצירתי. נוכל אפילו לומר שהתוצר או הפתרון היצירתי לא נהגו למרות האילוץ הרלוונטי, אלא דווקא בגללו או בזכותו.



אבל עם כל הכבוד לאילוצים, לא הם עשו את העבודה היצירתית. מי שאחראי לה הם אותם אינדיבידואלים שבחרו להתייחס לאילוצים שמולם לא כ"כוח עליון" שחייבים לקבל בהכנעה, אלא כחומר גלם - לא כסוף פסוק, אלא כנקודת מוצא למשא ומתן. וזו בדיוק התובנה שאנחנו יכולים לקחת אתנו.



לא כל אילוץ, בכל מצב, ובכל תהליך יצירתי, יוביל אותנו לפיתוח קמפיין עטור פרסים או יצירה ספרותית מצליחה ואהובה, אבל חלק מהם עשויים לעשות את זה - אם רק ניתן להם צ'אנס. המחשבה שאילוצים פוגעים ביצירתיות שלנו אינה משוללת יסוד - הרי אילוצים, מעצם טבעם, מגבילים את האפשרויות העומדות לרשותנו. אבל אם נשנה את האופן בו אנו מתייחסים אליהם נגלה שבמקרים רבים הם פשוט מונעים מאתנו לפנות אל הפתרונות הפשוטים, המתבקשים והגנריים יותר - ודווקא בכך שהם מונעים מאתנו ללכת בדרך הקלה, הם מאלצים אותנו לחפש רעיונות שבנסיבות אחרות פשוט לא היינו מגיעים אליהם.




אנא שתפו אותנו בכל מיני "אילוצים" שגרמו לתוצאות מפתיעות!



(אגב, תוכלו לתת גם פתרונות יצירתיים למעצבת הכרזה הנ"ל...) ;)

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה