הנושאים החמים
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
עריכה תורנית
הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
- נושאים
- 793
- הודעות
- 7.6K
קהילת סופרות מקצועיות
פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
20 תגובות
מעשה בעגלון
ובכן, סיפור עלילתנו מתרחש לו אי שם באחת מעיירות אירופה. בין שביליה הציוריים מכרכרת כרכרתו של מוטל העגלון. מוטל יושב גבוה ומנדנד את רגליו על פי קצב דהירות סוסו. מוטל, חובה לציין, איש הגון הנו, מרוויח לחמו בעמל וביושר על כן בגדיו מרופטים ומגפיו סדוקים. מבוקר עד ליל משוטט בעיירה שמא תזדמן לידו נסיעה שתמלא את אמתחתו בשכר נאה. אך מה לעשות כי בעיירתו ישנם אנשים נוספים ששולחים ידיהם במלאכה זו כמותו. איי איי איי, לא קלה פרנסתו. אך לא אדם כמוטל ירים ידיו. בעצם, כן אדם כמוהו ירים ידיו בתפילה, בבקשה ובתחנונים.
יום אחד והנה - חלום. ובחלומו: יער עבות. עצים רבים נטועים שורות שורות וקול הד הולך ולוחש 'ביער הסמוך, בשורה ל"ג הימנית, תחת עץ מספר קמ"ד, מוחבאת תיבה ובה אוצר. גש מהירה שמא יקדימך אחר'. מוטל קם כקפיץ, משפשף את עיניו ושוקל במוחו האם חלומו בגדר 'חלומות שווא ידברון' או בגדר 'חלום הוא אחד חלקי שישים מנבואה'?
מוטל שלנו מחליט לחפש. וכי כיצד יתרץ הקושיה ללא חיפוש אחר התשובה?
ויהי בוקר. מוטל משכים קום. שיר עליז בוקע מגרונו. רץ לבית המדרש. חולץ תפיליו מבתיהן. מתפלל ברגש חם ובדמעות יוקדות. אחר, פוסע בדילוגים לחצרו, חולב הפרה, אוכל עם זוגתו פת שחרית ואץ רץ לעבר פתרון חלומו.
היער עבה. צמרות העצים הגבוהות מסתירות כמעט את אור השמש. מוטל מביט על השורה הימנית והחל סופר עצים, נכנס לעובי היער. לפתע, קופא על מקומו: שלושה שודדים וחרבות שלופות בידיהם, עומדים כנגדו. "הב לנו את כל רכושך!" פוקד אחד, נראה כראש החבורה. מוטל רועד כולו ומגמגם: "יייש יש בידי מטבע אחד שחוק, אין שוויו רב".
"זאת נראה תיכף. ערכו חיפוש על בגדיו, ואף במגפיו" לא אחרה הפקודה להגיע. השניים מבצעים את דברו ומשרואים כי דובר אמת הוא, חדלים. "קחוהו לעגלה, חלק היער הזה חשוף מדי לשומרי היער. בהמשך הדרך נטפל בו".
מוטל מבין כי כלתה אליו הרעה ומחליט לגלות את סודו וזאת בתמורה לחירותו. שמא יעמדו במילתם. ברירה אחרת לא נותרה בידו.
לעת עתה, נתנו את מילתם.
מוטל חוזר לקצה היער מלווה באחד משודדיו ויחד סופרים שוב:
ע'.. ק'.. קמ'.. קמ"ג.. קמ"ד.
הנה העץ. חופרים תחתיו. מקיפים את גזעו. טרם נמצאה התיבה.
ליבו של מוטל החל שוקע בקרבו. עוד רגע קט מסיימים להקיף את הגזע, ומה יהא על חייו? על חלום העושר לא חשב כלל. הנה מגיעים לקצה הגזע וקול רעש עמום נשמע. המעדר נתקע בחפץ קשיח. אכן, יש תיבה. יש תיבה!
התיבה, עשויה עץ עתיק שהעתים נתנו בה את אותותיהם, חתומה בחותמת שעווה שלמה המעידה כי טרם נפתחה.
לרגע משתררת דממה. גם ליבות השודדים, המורגלים באוצרות שנופלים לידיהם, מבינים כי מדובר באוצר נדיר ויקר ועל כן מחסירים פעימה.
מוטל מתכבד לשבור החותמת.
חותמת נשברת.
התיבה ריקה.
כמעט.
קלף מתפורר מונח בתוכה. מה כתוב בו? האם כל התלאות שהיו מנת חלקם היוו התחלה למסע מפרך?
מוטל מגלגל את הקלף וקורא: "לא יהיה כלום כי אין כלום".
חרישית פוסע מוטל אל חירותו.
****
בעקבות הדיון באשכול יש לי חלום,
נזכרתי שכתבתי את זה פעם (לא בגלל המושג 'חלום'
).
ובכן, סיפור עלילתנו מתרחש לו אי שם באחת מעיירות אירופה. בין שביליה הציוריים מכרכרת כרכרתו של מוטל העגלון. מוטל יושב גבוה ומנדנד את רגליו על פי קצב דהירות סוסו. מוטל, חובה לציין, איש הגון הנו, מרוויח לחמו בעמל וביושר על כן בגדיו מרופטים ומגפיו סדוקים. מבוקר עד ליל משוטט בעיירה שמא תזדמן לידו נסיעה שתמלא את אמתחתו בשכר נאה. אך מה לעשות כי בעיירתו ישנם אנשים נוספים ששולחים ידיהם במלאכה זו כמותו. איי איי איי, לא קלה פרנסתו. אך לא אדם כמוטל ירים ידיו. בעצם, כן אדם כמוהו ירים ידיו בתפילה, בבקשה ובתחנונים.
יום אחד והנה - חלום. ובחלומו: יער עבות. עצים רבים נטועים שורות שורות וקול הד הולך ולוחש 'ביער הסמוך, בשורה ל"ג הימנית, תחת עץ מספר קמ"ד, מוחבאת תיבה ובה אוצר. גש מהירה שמא יקדימך אחר'. מוטל קם כקפיץ, משפשף את עיניו ושוקל במוחו האם חלומו בגדר 'חלומות שווא ידברון' או בגדר 'חלום הוא אחד חלקי שישים מנבואה'?
מוטל שלנו מחליט לחפש. וכי כיצד יתרץ הקושיה ללא חיפוש אחר התשובה?
ויהי בוקר. מוטל משכים קום. שיר עליז בוקע מגרונו. רץ לבית המדרש. חולץ תפיליו מבתיהן. מתפלל ברגש חם ובדמעות יוקדות. אחר, פוסע בדילוגים לחצרו, חולב הפרה, אוכל עם זוגתו פת שחרית ואץ רץ לעבר פתרון חלומו.
היער עבה. צמרות העצים הגבוהות מסתירות כמעט את אור השמש. מוטל מביט על השורה הימנית והחל סופר עצים, נכנס לעובי היער. לפתע, קופא על מקומו: שלושה שודדים וחרבות שלופות בידיהם, עומדים כנגדו. "הב לנו את כל רכושך!" פוקד אחד, נראה כראש החבורה. מוטל רועד כולו ומגמגם: "יייש יש בידי מטבע אחד שחוק, אין שוויו רב".
"זאת נראה תיכף. ערכו חיפוש על בגדיו, ואף במגפיו" לא אחרה הפקודה להגיע. השניים מבצעים את דברו ומשרואים כי דובר אמת הוא, חדלים. "קחוהו לעגלה, חלק היער הזה חשוף מדי לשומרי היער. בהמשך הדרך נטפל בו".
מוטל מבין כי כלתה אליו הרעה ומחליט לגלות את סודו וזאת בתמורה לחירותו. שמא יעמדו במילתם. ברירה אחרת לא נותרה בידו.
לעת עתה, נתנו את מילתם.
מוטל חוזר לקצה היער מלווה באחד משודדיו ויחד סופרים שוב:
ע'.. ק'.. קמ'.. קמ"ג.. קמ"ד.
הנה העץ. חופרים תחתיו. מקיפים את גזעו. טרם נמצאה התיבה.
ליבו של מוטל החל שוקע בקרבו. עוד רגע קט מסיימים להקיף את הגזע, ומה יהא על חייו? על חלום העושר לא חשב כלל. הנה מגיעים לקצה הגזע וקול רעש עמום נשמע. המעדר נתקע בחפץ קשיח. אכן, יש תיבה. יש תיבה!
התיבה, עשויה עץ עתיק שהעתים נתנו בה את אותותיהם, חתומה בחותמת שעווה שלמה המעידה כי טרם נפתחה.
לרגע משתררת דממה. גם ליבות השודדים, המורגלים באוצרות שנופלים לידיהם, מבינים כי מדובר באוצר נדיר ויקר ועל כן מחסירים פעימה.
מוטל מתכבד לשבור החותמת.
חותמת נשברת.
התיבה ריקה.
כמעט.
קלף מתפורר מונח בתוכה. מה כתוב בו? האם כל התלאות שהיו מנת חלקם היוו התחלה למסע מפרך?
מוטל מגלגל את הקלף וקורא: "לא יהיה כלום כי אין כלום".
חרישית פוסע מוטל אל חירותו.
****
בעקבות הדיון באשכול יש לי חלום,
נזכרתי שכתבתי את זה פעם (לא בגלל המושג 'חלום'
).
6 תגובות
7 תגובות
בהשראת האשכול השכן של @מרציפן , מצרפת שיר שלי על אוזלת ידן של המילים וסבלם של המשוררים.
כְּמוֹ פַּרְפַּר שֶׁכְּנָפָיו חֲזָקוֹת מִן הָרוּחַ
כְּמוֹ צִפּוֹר שֶׁזִּמְרָהּ חָמִים מִן הַקֹּר
כָּךְ הַשִּׁיר בְּלִבִּי לֹא יִשְׁקֹט אוֹ יָנוּחַ
עֲדֵי אוֹצִיאֵהוּ מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת טִיבוֹ שֶׁל זֶה מַהוּ
בּוֹכֶה הוּא לוֹמַר, אַךְ מָה בְּחֶפְצוֹ
רַק זֹאת אֵדַע: הַחוּצָה גּוֹעֵשׁ הוּא
וְכָל מִילּוֹתַי דַּלּוֹת מִלְּחַלְּצוֹ
הוּא נוֹקֵשׁ וְסוֹעֵר וְדוֹפֵק בְּתַבְהֶלֶת
וַאֲנִי חֲפֵצָה לְהוֹשִׁיט לוֹ הַיָּד
לִפְתֹּחַ הַצֹּהַר, הַכְנִיסוֹ מִן הַדֶּלֶת
אֶל תֵּבָה שֶׁתַּבִּיעַ הַכֹּל וּמִיָּד
אַךְ לְקוֹל תְּחִנּוֹתָיו, נוֹתֶרֶת בְּאֵלֶם
וּכְמוֹ נְטָשׁוּנִי אַלְפֵי הַמִּילּוֹת
אוֹתָן הַמְּיֻחָדוֹת רַק לְזֶה שֶׁבְּצֶלֶם
וְנוֹתַרְתִּי לְבַד -
לְהִתְגַּעְגֵּעַ
עַד כָּלוֹת
כְּמוֹ פַּרְפַּר שֶׁכְּנָפָיו חֲזָקוֹת מִן הָרוּחַ
כְּמוֹ צִפּוֹר שֶׁזִּמְרָהּ חָמִים מִן הַקֹּר
כָּךְ הַשִּׁיר בְּלִבִּי לֹא יִשְׁקֹט אוֹ יָנוּחַ
עֲדֵי אוֹצִיאֵהוּ מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת טִיבוֹ שֶׁל זֶה מַהוּ
בּוֹכֶה הוּא לוֹמַר, אַךְ מָה בְּחֶפְצוֹ
רַק זֹאת אֵדַע: הַחוּצָה גּוֹעֵשׁ הוּא
וְכָל מִילּוֹתַי דַּלּוֹת מִלְּחַלְּצוֹ
הוּא נוֹקֵשׁ וְסוֹעֵר וְדוֹפֵק בְּתַבְהֶלֶת
וַאֲנִי חֲפֵצָה לְהוֹשִׁיט לוֹ הַיָּד
לִפְתֹּחַ הַצֹּהַר, הַכְנִיסוֹ מִן הַדֶּלֶת
אֶל תֵּבָה שֶׁתַּבִּיעַ הַכֹּל וּמִיָּד
אַךְ לְקוֹל תְּחִנּוֹתָיו, נוֹתֶרֶת בְּאֵלֶם
וּכְמוֹ נְטָשׁוּנִי אַלְפֵי הַמִּילּוֹת
אוֹתָן הַמְּיֻחָדוֹת רַק לְזֶה שֶׁבְּצֶלֶם
וְנוֹתַרְתִּי לְבַד -
לְהִתְגַּעְגֵּעַ
עַד כָּלוֹת
13 תגובות
8 תגובות
2 תגובות
26 תגובות
13 תגובות
26 תגובות
8 תגובות
ההשראה מכאן (: תודה.
הבטתי בו. הוא הביט בי.
לרגע אחד הצטלב הקו הזה שיצרו העיניים.
הסטתי את הראש הצידה הראשונה. לא הייתי מסוגלת לשאת את השנאה התהומית הזו שנשבה מכל שריר שבו. את הבוז. את קריאת התיגר.
לא יכולתי יותר.
הוא נשאר שם, בחדר, עוד זמן ארוך. התעלמתי בהפגנתיות. ידעתי שמי שינצח במלחמה הזאת זה מי שישחק את הסנוב.
לא רציתי לשחק את הסנוב. אבל הוא לא השאיר לי ברירה.
פעם, כשהייתי קטנה ותמימה, אהבתי אותו. אם לא אותו, את אחיו. לא ידעתי אז כמה אכזר הוא עשוי להיות, לו רק ירצה בכך.
והוא רצה בכך. אוהו, כמה רצה. רק למצוץ את דמי, ולחגוג אחר כך את נצחונו.
ואת הניצחון הזה לא הייתי מסוגלת לאפשר לו. גם לא על חשבון משחק הסנוביזם.
יצאתי למלחמה.
חצי שעה שרד הקרב. במהלכו מצאתי את עצמי נחבטת בקיר, סופגת מהלומות, מותשת ומושפלת עד עפר.
והוא, עדיין בשלו. עם אותו חיוך ציני, מחליא, סדיסט.
בסוף נפלתי שדודה. לא יכולתי לו.
רק בבוקר, כשקמתי וגיליתי שלא אונה לי רע, נזכרתי שאלו היתושות שעוקצות.
הבטתי בו. הוא הביט בי.
לרגע אחד הצטלב הקו הזה שיצרו העיניים.
הסטתי את הראש הצידה הראשונה. לא הייתי מסוגלת לשאת את השנאה התהומית הזו שנשבה מכל שריר שבו. את הבוז. את קריאת התיגר.
לא יכולתי יותר.
הוא נשאר שם, בחדר, עוד זמן ארוך. התעלמתי בהפגנתיות. ידעתי שמי שינצח במלחמה הזאת זה מי שישחק את הסנוב.
לא רציתי לשחק את הסנוב. אבל הוא לא השאיר לי ברירה.
פעם, כשהייתי קטנה ותמימה, אהבתי אותו. אם לא אותו, את אחיו. לא ידעתי אז כמה אכזר הוא עשוי להיות, לו רק ירצה בכך.
והוא רצה בכך. אוהו, כמה רצה. רק למצוץ את דמי, ולחגוג אחר כך את נצחונו.
ואת הניצחון הזה לא הייתי מסוגלת לאפשר לו. גם לא על חשבון משחק הסנוביזם.
יצאתי למלחמה.
חצי שעה שרד הקרב. במהלכו מצאתי את עצמי נחבטת בקיר, סופגת מהלומות, מותשת ומושפלת עד עפר.
והוא, עדיין בשלו. עם אותו חיוך ציני, מחליא, סדיסט.
בסוף נפלתי שדודה. לא יכולתי לו.
רק בבוקר, כשקמתי וגיליתי שלא אונה לי רע, נזכרתי שאלו היתושות שעוקצות.
8 תגובות
9 תגובות
8 תגובות
2 תגובות
4 תגובות
14 תגובות
10 תגובות
8 תגובות
2 תגובות
7 תגובות
זה נגמר ברע
לא באשמתן
הן רצו רק
לממש פוטנציאל
לגלות קצת עוצמה
להתבטא חופשי
בסוף נותר חורבן
מכוונות הבוסר
מן השובבות
החיננית
הצבעוניות הזוהרת
הן יכלו
להישאר על אש קטנה
מתחת סיר
של ארוחה
להיות ראש
של נר
מבדיל או מנציח
הן בחרו
ללכת בגדול
להרשות לעצמן
לפרוץ קצת
גבולות
בסוף, הן גילו
שלא נותר סיר
לארוחה
ובית, להבדיל בו
במבוא מודיעים
ורק בנס
אין צורך בנר מנציח
כי טוב
לא לגדול מדי
לקחת דברים בפרופורציה
לא להתלהם
ולשרוף
את מבוא מודיעים
או כל מקום אחר
מאתנו
*ניצוץ ההשראה מכאן
לא באשמתן
הן רצו רק
לממש פוטנציאל
לגלות קצת עוצמה
להתבטא חופשי
בסוף נותר חורבן
מכוונות הבוסר
מן השובבות
החיננית
הצבעוניות הזוהרת
הן יכלו
להישאר על אש קטנה
מתחת סיר
של ארוחה
להיות ראש
של נר
מבדיל או מנציח
הן בחרו
ללכת בגדול
להרשות לעצמן
לפרוץ קצת
גבולות
בסוף, הן גילו
שלא נותר סיר
לארוחה
ובית, להבדיל בו
במבוא מודיעים
ורק בנס
אין צורך בנר מנציח
כי טוב
לא לגדול מדי
לקחת דברים בפרופורציה
לא להתלהם
ולשרוף
את מבוא מודיעים
או כל מקום אחר
מאתנו
*ניצוץ ההשראה מכאן
2 תגובות
זו הפעם הראשונה שאני כותבת ביקורת ספרותית, והיא הולכת להיות בלתי מקצועית בעליל.
אבל נהניתי כל כך מהספר, ואני יודעת ש @רותי רפפורט נמצאת פה, אז הרשיתי לעצמי. תסלחו לי על החובבנות
אחרי הספרים הקודמים בסדרה, היו לי ציפיות גבוהות מהספר הזה, ואני מוכרחה לומר שהוא עולה בהרבה על קודמיו. הכתיבה משובחת, העלילה זורמת היטב, הרגשות מעובדים עד דק, התובנות מוגשות בצורה בהירה - אבל לא מכבידה.
בספר אנחנו פוגשים את כל הדמויות המוכרות והאהובות מהספרים הקודמים. שמשון ויהודית, שימי ויערה, דולי, קובי, נתנאל ושיראל וגם ד"ר רותם ואחותה.
אבל גיבורת הספר ללא ספק היא דוקא ג'יין דאו האלמונית. רופאה מבריקה, מנתחת מוכשרת, כמעט כל יכולה, אך חסרת רגשות לחלוטין. ההתנהלות שלה מזכירה לעיתים רובוט שמנסה להתנהג כמו אדם, אבל שכחו להתקין לו את תוכנת הרגשות, האמפטיה והטקט.
האישה הזו היא תעלומה, סימני שאלה רבים מרחפים סביבה, ורק לקראת סוף הספר ממש, הערפל מתבהר. בנקודה הזו חשתי שהקצוות נותרו פתוחים. חסרה לי פה סצנת סיום - לאו דוקא הפי אנד דביק, אבל כן משהו שיסכם את הסיפור, ולא רק סערת רגשות מתפרצת.
יערה ושימי פוסעים את צעדיהם הראשונים בעולם זוגי. בונים את ביתם החדש לאט לאט. עם הרבה חששות ותהיות מצד שימי, והמון (אולי יותר מדי, זה הרגיש לפעמים מלאכי ממש) אמפטיה ורגישות מצד יערה.
התהליך שהם עוברים משוקף בצורה עדינה ומדויקת, היה חבל לי שהוא הסתיים כבר באמצע הספר.
נתנאל ושיראל עומדים בצומת דרכים. נקרעים בין ההוה לעתיד, בין השכל לרגש. כשדולי, מהצד, חווה שוב את חוויות ילדותה, הפעם ממבט בוגר יותר.
בחלק הזה, כמו בספרים הקודמים, חשתי קצת חוסר אמינות. המחשבות והמשפטים מנוסחים בצורה לא תואמת גיל. ילדים לא יודעים לזהות רגשות בצורה כל כך מדויקת, ובטח לא להסביר אותם לאחרים.
מענין לשמוע את דעת האחרים בנושא.
זירה נוספת בסיפור היא בין ד"ר ליהי רותם לאחותה רננה. שנים של טינה ותחושת אפליה וקיפוח הגביהו ביניהן חומה. ורק צעד דרסטי במיוחד, מצליח לשבור אותה.
זירה נוספת, מורכבת ומדהימה בפני עצמה - אבל קצת מנותקת מהסיפור הכללי, היא על מאיר ומיכל עם השלישיה-לא שלישיה שלהם.
סיפור נוגע ללב, מרגש, ונוגע בסוגיות משפחתיות-חברתיות עדינות. התחברתי מאד למיכל, הרגשתי אותה וכאבתי איתה.
הדבר היחיד שהציק לי - הוא שהסיפור הזה לא באמת קשור לספר. מרגיש כאילו הדביקו אותו עם קשר קלוש בסופו.
(זה אגב הפריע לי מאד כבר בספר הקודם, שהרגיש קצת כמו ספר סיפורים ספורים, בלי קשר ביניהם).
לסיכום - ספר מצוין, סוחף (קראתי אותו כמה שעות ברצף, למרות שהבית שווע ליד מטפחת), ונוגע עמוק בלב.
@רותי רפפורט תודה על שעות של הנאה!!!
אבל נהניתי כל כך מהספר, ואני יודעת ש @רותי רפפורט נמצאת פה, אז הרשיתי לעצמי. תסלחו לי על החובבנות
אחרי הספרים הקודמים בסדרה, היו לי ציפיות גבוהות מהספר הזה, ואני מוכרחה לומר שהוא עולה בהרבה על קודמיו. הכתיבה משובחת, העלילה זורמת היטב, הרגשות מעובדים עד דק, התובנות מוגשות בצורה בהירה - אבל לא מכבידה.
בספר אנחנו פוגשים את כל הדמויות המוכרות והאהובות מהספרים הקודמים. שמשון ויהודית, שימי ויערה, דולי, קובי, נתנאל ושיראל וגם ד"ר רותם ואחותה.
אבל גיבורת הספר ללא ספק היא דוקא ג'יין דאו האלמונית. רופאה מבריקה, מנתחת מוכשרת, כמעט כל יכולה, אך חסרת רגשות לחלוטין. ההתנהלות שלה מזכירה לעיתים רובוט שמנסה להתנהג כמו אדם, אבל שכחו להתקין לו את תוכנת הרגשות, האמפטיה והטקט.
האישה הזו היא תעלומה, סימני שאלה רבים מרחפים סביבה, ורק לקראת סוף הספר ממש, הערפל מתבהר. בנקודה הזו חשתי שהקצוות נותרו פתוחים. חסרה לי פה סצנת סיום - לאו דוקא הפי אנד דביק, אבל כן משהו שיסכם את הסיפור, ולא רק סערת רגשות מתפרצת.
יערה ושימי פוסעים את צעדיהם הראשונים בעולם זוגי. בונים את ביתם החדש לאט לאט. עם הרבה חששות ותהיות מצד שימי, והמון (אולי יותר מדי, זה הרגיש לפעמים מלאכי ממש) אמפטיה ורגישות מצד יערה.
התהליך שהם עוברים משוקף בצורה עדינה ומדויקת, היה חבל לי שהוא הסתיים כבר באמצע הספר.
נתנאל ושיראל עומדים בצומת דרכים. נקרעים בין ההוה לעתיד, בין השכל לרגש. כשדולי, מהצד, חווה שוב את חוויות ילדותה, הפעם ממבט בוגר יותר.
בחלק הזה, כמו בספרים הקודמים, חשתי קצת חוסר אמינות. המחשבות והמשפטים מנוסחים בצורה לא תואמת גיל. ילדים לא יודעים לזהות רגשות בצורה כל כך מדויקת, ובטח לא להסביר אותם לאחרים.
מענין לשמוע את דעת האחרים בנושא.
זירה נוספת בסיפור היא בין ד"ר ליהי רותם לאחותה רננה. שנים של טינה ותחושת אפליה וקיפוח הגביהו ביניהן חומה. ורק צעד דרסטי במיוחד, מצליח לשבור אותה.
היה לי קשה להבין איך אמא שלהן הסכימה למהלך הזה. עם כל הכבוד לסכסוך הכואב ביניהן, בימוי מוות הוא דבר קיצוני מאד, שקורה רק בספרי מתח. הפריע לי השרבוב שלו לספר שאמור לדמות מציאות. בפרט שנלקח פה סיכון גדול, איש לא יכל להבטיח שאכן היחסים ביניהן יחזרו להיות תקינים, ושגילוי המהלך לא יצור משבר אמון בין ליהי לאמה.
זירה נוספת, מורכבת ומדהימה בפני עצמה - אבל קצת מנותקת מהסיפור הכללי, היא על מאיר ומיכל עם השלישיה-לא שלישיה שלהם.
סיפור נוגע ללב, מרגש, ונוגע בסוגיות משפחתיות-חברתיות עדינות. התחברתי מאד למיכל, הרגשתי אותה וכאבתי איתה.
הדבר היחיד שהציק לי - הוא שהסיפור הזה לא באמת קשור לספר. מרגיש כאילו הדביקו אותו עם קשר קלוש בסופו.
(זה אגב הפריע לי מאד כבר בספר הקודם, שהרגיש קצת כמו ספר סיפורים ספורים, בלי קשר ביניהם).
לסיכום - ספר מצוין, סוחף (קראתי אותו כמה שעות ברצף, למרות שהבית שווע ליד מטפחת
), ונוגע עמוק בלב.@רותי רפפורט תודה על שעות של הנאה!!!
27 תגובות
7 תגובות
75 תגובות
8 תגובות
0 תגובות
16 תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
נווה עמוס- וילת נופש ברמה גבוהה
וילת נופש יוקרתית וחדשה, 7 חדרי שינה מרווחים...
אהבת את הפורום? שתף>>
Reactions: Natan Galant ו-shira bira2 //