קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
אֵם הַבָּנִים

וְעוֹמֶדֶת מַמְתִּינָה
שׁוֹמְמָה גַּם מְגוּנָה
וְזִכְרוֹן עָבָר יָשָׁן
כְּבָר נֶחְלַד בְּרֹב קִינָה

מְצַפָּה הִיא לַבָּנִים
נֶעֱלְמוּ מִקַּדְמוֹנִים
עֲקֵבוֹת דָהוּ עָבְרוּ
נִשְׁאֲרָה חַסְרַת אוֹנִים

מְחַכָּה הִיא כַּחֲלוֹם
כְּדִמְיוֹן עַל יוֹם שָׁלוֹם
עוֹד יָבוֹאוּ, כֵּן בָּאִים
עוֹד יָשׁוּבוּ הֵם הֲלוֹם

וּסְבִיבָהּ שׂוֹנְאִים רַבִּים
וְגַסִּים כְּעוֹר דֻבִּים
קוֹל צְחוֹקָם גַּם הוּא נָמוֹג
עַל תִּקְוַת זְקֵנַת סַבִּים

וְעוֹדֶנָּה מְהַרְהֶרֶת
שׁוּב עוֹלָה תִּקְוָה דּוֹהֶרֶת
קוֹל מֻכָּר מִתּוֹךְ נֵכָר
נִשְׁמָתָהּ תַּתְחִיל זוֹהֶרֶת

וְזוֹקֶפֶת הִיא אָזְנֶיהָ
כֵּן אָכֵן הוּא קוֹל בָּנֶיהָ
צְפִיַּת דּוֹרֵי דּוֹרִים
מִתְגַּשֶׁמֶת מוּל עֵינֶיהָ

וּלְחִבּוּק אֵיתָן צוֹפָה
אֵם בָּנִים הָעֲיֵפָה
וַהֲרֵי כֹּה מְצַפִּים
לִרְאוֹתָהּ בְּעֵת יָפָה

אַךְ הִנֵּה הֵם מִתְקָרְבִים
בְּקוֹלָם קוֹל לְהָבִים
הֲלַהֶבֶת אֵשׁ קְדוֹשָׁה
מַדְרִיכָה הִיא בִּנְתִיבִים?

אָז קָרְבוּ וְהֵם דּוֹרְכִים
אַךְ שָׁאוֹן כִּקְרַב עוֹרְכִים
בְּרַגְלַיִם כֹּה גַּסּוֹת
עֲפָרָהּ הִנָּם פּוֹרְכִים

לֹא הִכִּרוּ אֶת אִמָּם
לֹא רָצוּ שׁוּב הֲקִימָם
אַדְמָתָהּ רָמְסָה רַגְלָם
וְדָרְסוּ חָרְפֵי יוֹמָם

אָז נוֹפֶלֶת הִיא אָחוֹר
וּבְעֵינָהּ עָשָׁן שָׁחוֹר
מִי יוֹדֵעַ אֵימָתַי
שׁוּב יָשׁוּב מַזָּל צָחוֹר

___

מצורף המאמר שעל רקעו נכתב השיר, למי שמתעניין.
הערה: השיר נכתב כהתראה-אזהרה לבל נגיע למצב המדובר חלילה, לא כהתייחסות לעובדה קיימת בדווקא.

אֶל מוּל אֶדְווֹת יָם הַמִּתְנַפְּצִים בְּסַעַר,
מְפַזְּרִים אַלְפֵי נְגוֹהוֹת הַמִּתְנוֹצְצִים מִזּוֹהֲרָהּ שֶׁל חַמָּה;
דְּגֵי זָהָב הַפּוֹעֲרִים אֶת פִּיהֶם, וְכּוֹּשִׁי שֶׁעוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ -
יוֹשֵׁב נַפְתּוּלֶע אֶחָד עַל הַמֵּזַח וּמִתְגָּרֵד.

מְגָרֵד לוֹ לַמִסְכֵּן.
מְחַכֶּה הוּא עַד כְּלוֹת לְצִפּוֹר גַּן עֵדֶן
שֶׁתַּחֲלִיף מִשְׁמֶרֶת
עִם הָעוֹרֵב הַמְּצַוֵּחַ לְמוּלוֹ.

מְשׁוֹרֵר הוּא עַל הַחַיִּים הַיָּפִים שֶׁמֵּעֵבֶר,
וְעַל הַקְּשָׁיִים שֶׁמִּכָּאן,
כְּשֶׁרַק קַו דַּק שֶׁל דִּמְיוֹן
מַפְרִיד בֵּינֵיהֶם;

עַל אֶחָד מִסְכֵּן, שׁוֹכֵב עַל סַפְסָל בַּגַּן,
סְבִיבוֹ עֲלֵי שַׁלֶּכֶת;
עַל זֶה שֶׁאִבֵּד דַּרְכּוֹ בַּיַּעַר, וְנִשְׁאַר שָׁם,
נִיזּוֹן מִגַּרְגִּירִים שֶׁל פֶּטֶל וְשֶׁל תִּקְוָה;

עַל מַצְבִּיא גָּדוֹל,
שֶׁחָזַר מֻכֶּה וְחָבוּל מִמִּלְחֶמֶת הַקִּיּוּם הַיּוֹם יוֹמִית;
עַל כָּאֵלּוּ שֶׁתָּמִיד מְחַיְּיכִים,
וְלֹא בִּגְלַל שֶׁטּוֹב לָהֶם;

וְעַל נַפְתּוּלֶע אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב עַל הַמֵּזַח וּמִתְגָּרֵד.
מְגָרֵד לוֹ לַמִסְכֵּן.
מְשׁוֹרֵר הוּא עַל הַחַיִּים הַיָּפִים שֶׁמֵּעֵבֶר, וְעַל הַקְּשָׁיִים שֶׁמִּכָּאן,
כְּשֶׁרַק קַו דַּק שֶׁל דִּמְיוֹן מַפְרִיד בֵּינֵיהֶם.

וּכְשֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא חוֹצֶה אֶת הַקַּו -
הוּא מַתְחִיל לְהָבִין דְּבָרִים
שֶׁלֹּא הֵבִין, כְּשֶׁהָיָה
נוֹרְמָלִי.

*

נַפְתּוּלֶע אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב עַל הַמֵּזַח.
כְּבָר אָמַרְנוּ.

נקלע לידי ספר קומיקס חרדי בשם 'ההולנדי המעופף'. המחבר ידידנו מנהלנו @מ"ם, הציורים של האמן הדגול אברהם זמורה. ההולנדי המעופף.jpg

הציורים משובחים מאד, מהממים ביופיים וממש חיים מול הקורא. הדיוק בפרטים, לצד החיות של הציורים, הוא מדהים. יצירת מופת.

הסוגה היא ראשונית יחסית בציבור החרדי, סוגת ה'פיראטים', סוגה שמוכרת הרבה מאד בציבור הכללי, ובשנים האחרונות עלתה לתודעה בסדרת סרטים פופולארית מאד בשם 'פיראטי הקאריביים'.

ניכר שהמחבר שאב משם מלוא חופניים, למרות שלא ציין שלקח השראה משם (@הגיבן, לשיפוטך). איך אפשר בלי הקפטן עם הרגל האחת, עם הזקן הארוך, הכובע המשולש והמלבוש המלא, אי נידח מלא בפיראטים, ספינות ספרדיות, ומה לא. ואיך לא, 'ההולנדי המעופף'. אותה ספינת פלאים שהאגדה מספרת עליה שהיא שקועה בים עם קפטן שלעולם לא מת, וצוות מלחים שדומים לחיות ולפירות ים [כמדומני שעל האגדה האחרונה בהחלט 'כל הזכויות שמורות' לדייוי ג'ונס וצוות היצורים שלו]. אם חשבתי שהסופר יעלה אותה ממעמקי המצולות על ידי שימוש בקמיעות ובמופתים, התברר שלא. התאכזבתי במקצת. גם שם הספר מטעה.

אבל על כל זה מעיבה עננה כבדה מאד. הסיפור מתרחש בספרד של כמה שנים לאחר גירוש ספרד, עם כמה ילדים יהודיים שמנסים להסתתר במנזר מאימת האינקוויזיציה. בכל הספר הציורים מנסים להתאים לתקופה, מלבד ענין משונה ותמוה זה – פאותיהם של הילדים סדורות להם תלתלים בצידי ראשם! עיזבו את זה שמן הסתם ילדים יהודיים בספרד לפני 500 שנה לא נהגו ללכת עם פאות מסולסלות כמו בפולין שלפני 200 שנה. אבל האם באמת המחבר לא חושב שלקחת ילדים שמנסים להתחבאות מאימת האינקוויזיציה, ולשים להם פאות מסולסלות יפות וגלויות, לא פוגם באמינות הסיפור?! ולא זו בלבד, אלא שגם היהודי המבוגר שבא להצילם, גם הוא הולך עם פאות מסולסלות יפות מאד בשווקיה הרחבים של ספרד, וכך הוא מנסה להסוות את עצמו כנוצרי נאמן! האם אין גבול לחוסר ההגיון? האם אנו מעוניינים שילדינו יחשבו שכל הגויים בעולם הולכים עם פאות מסולסלות וכיפה שחורה? זו תמונת העולם שאנו מעוניינים להקנות להם?

@מ"ם, מצפה לתגובתך.
 תגובה אחרונה 
סִפּוּרֵנוּ הִתְחִיל בְּיוֹם קַיִץ חָמִים
כְּשֶׁדַּיָּר לֹא מֻכָּר הִתְמַקֵּם בַּשְּׁכוּנָה
חָשַׁבְתִּי: נִרְאֶה קְצָת טָרִי וְתָמִים
אַךְ מֵאָז כְּבָר הַכֹּל, אַלְלַי, הִשְׁתַּנָּה

בַּתְּחִלָּה הוּא הָיָה עוֹד נֶחְמָד וְחָבִיב
שָׁקֵט וְעָדִין, לֹא הִפְרִיעַ כִּמְעַט
אֲבָל כָּל אוֹתָהּ תַּפְאוּרָה מִסָּבִיב
קָרְסָה עוֹד לִפְנֵי שֶׁשָּׁקַע עֶרֶב קָט

כְּשֶׁחִיַּכְתִּי שָׁתַק, לְגַמְרֵי הִתְעַלֵּם
לֹא שָׁלוֹם, בֹּקֶר טוֹב אוֹ אֲפִלּוּ תּוֹדָה
בַּהֶמְשֵׁךְ הִתְבָּרֵר: הוּא אֵינֶנּוּ אִלֵּם
לְדַבֵּר בְּעִבְרִית לֹא נִסָּה אוֹ יָדַע

לְעִתִּים הוּא דִּבֵּר בְּשָׂפָה עֲלוּמָה
לֹא הִצְלַחְתִּי אֶל עֹמֶק פִּשְׁרָהּ לְהַגִּיעַ
כְּשֶׁפַּעַם נִזְקָק לְעֶזְרָה בִּדְבַר מָה
שֶׁאוֹשִׁיט אֶת יָדִי הוּא תָּבַע בְּמַפְגִּיעַ

בְּאֹרַח שֶׁל קֶבַע זְמַנּוֹ הוּא כִּלָּה
רַק יָשַׁן וְשִׂחֵק בְּחֶדְוַת נְעוּרִים
בְּחֹסֶר נִימוּס, בְּשִׂמְחָה, הִלּוּלָא
הָיָה אוֹכֵל וּמוֹתִיר בַּסְּבִיבָה שְׁיָרִים

הַמַּיִם הִגִּיעוּ עַד נֶפֶשׁ, עַד גַּג
חָדְרוּ אֶל מִבַּעַד כָּרִית וּשְׂמִיכוֹת
כְּשֶׁהוּא בְּבוֹא לַיִל רָקַד וְחָגַג
בִּמְסִבּוֹת וְשִׁירִים, וַאֲפִלּוּ צְרָחוֹת

בַּבֹּקֶר בִּקַּשְׁתִּי לִשְׁמֹר עַל הַשֶּׁקֶט
הוּא חִיֵּךְ כְּמֵבִין חֲשִׁיבוּת הָעִנְיָן
וּבַלַּיִל הָיְתָה שׁוּב שְׁנָתִי נֶעֱשֶׁקֶת
כְּתָמִיד, הוּא הִרְעִיד אֶת כָּל הַבִּנְיָן

הַסִּפּוּר טֶרֶם תָּם, שְׁכֵנִי עוֹד נֵעוֹר
אַךְ מָלֵא הוּא לִבִּי בְּתִקְוָה נוֹשָׁנָה
שֶׁסּוֹף לַיְלָה קָרוֹב, וְתֵכֶף הָאוֹר -
וְיִגְדַּל תִּינוֹקִי בִּמְלֹאת לוֹ שָׁנָה



(כמובן, נכתב בהשראת התקופה הרעה של
עבדקן. הקרדיט לרעיון שייך למר)
זו היתה שבת נוראית. והנורא מכל, שלא הייתה לה סיבה להיות כזו.
עוד שבת בבית, בלי לארח או טוב יותר – להתארח, שבת בבית אחרי יום שישי בבית, חמישי בבית וחצי מרביעי , זה היה הרבה יותר מידי.

להיות בבית זה כיף, אתם חושבים עכשיו. ובכן, תלוי באיזו צורה, בצורה מאוזנת. פחות.

הכאבים שתקפו אותה ביום רביעי לא היו פוטוגניים בכלל , לא כאבים מטורפים ששולחים למנוחה בלי יכולת לזוז,
סתם כאבי גב מעצבנים, עמומים , שלא מניחים לעמוד, ללכת או לשבת בלי תזכורת מטרידה שהם כאן כדי להישאר.

היא שכבה במיטה , לא היה לה כח לתזכורות כאלו. אבל שקט לא היה שם.

הרגשות חגגו את ניצחונם עליה, התסכולים הקטנים מהחיים, הייאושים השקטים מכל מה שלעולם לא ישתנה,
העייפות, הכאב, הבדידות. כולם עשו יד אחת נגדה, והיא לא יכלה לברוח.

איפה איזו ערימת כביסה לקיפול כשצריך אותה. איפה.

אף ערימת כביסה לא היתה שם , הכבסים שכבו לבטח בסל הכביסה ,וכשהוא לא הכיל אותן הן לא נרתעו מלהתפזר על רצפת חדר הכביסה ולמלא אותה בקומות.

ככה הזדחלו הימים בשכיבה, והגיעה השבת , שבת שקטה, בלי לארח או להתארח, בלי לצאת קצת לגינה ולנקות את הראש מכל העומס, בלי לפגוש שכנות ולשקוע בפטפוט מבורך.
שבת אחרי שישי, חמישי וחצי רביעי של מחשבות נוגות.

ואחרי השבת הגיע מוצאי שבת. והיא ידעה שאפילו סיפור אי אפשר לכתוב על השבת האיומה הזו.
למה? ככה. כי בסיפורים יש תסכול אחד או שניים ,ואף אחד לא כורע שם תחת עומס רגשות שעושה חשק רק לישון , לברוח, או גרוע יותר.

הסיפורים החד שבועיים שהיא קוראת בקביעות, כל שבוע בלי דילוגים, בעיתון לאישה,מסתיימים תמיד בתובנה מדהימה ששופכת אור על המהלך מתחילתו, בתפילה עמוקה שיוצאת מלב שבור, או תקווה מחודשת לימים טובים יותר שיבואו.

והיא , אין לה כאלו.

אין לה תובנות , אין לה תקוות, ויותר מהכל אין לה תפילות.

היא יודעת שכדאי לה להתפלל, מרגישה שזה בדיוק מה שהיא צריכה. תפילה עמוקה אחת , שתגיע עד המקומות העמוקים ביותר, ותביא את התקווה לשם .
תפילה שתנקז, שתבכה, שתיגע, שתנחם, שתרפא.

אבל היא לא מסוגלת.

לא יכולה בשום אופן להרגיש את כל המפלצות המאיימות שבתוכה ולתת להן מקום אפילו לרגע, ואם היא תדבר, הן תבואנה.

היא שוכבת במיטה, לידה כמה ילדים ישנים שפזורים בצורות שינה מגוונות. ומרגישה שבא לה רק לישון.

"אבא" היא אומרת במאמץ, מתוך החושך והמפלצות "תעזור לי. אבא, בבקשה . תעזור לי . אין לי כוח"

ואז, סוף סוף, מגיעה השינה הגואלת.

כשהיא מתעוררת, השעון מראה על אחת עשרה וחצי, והיא בבגדים . במיטה.
היא קמה להתארגנות לילה, מוצאת את בעלה שרוע על הספה בסלון.

אנשים מהוגנים מהסיפורים תמיד ישנים במיטה אחרי ארוחת ערב שפויה. רק אצלם בבית זה נורמלי.

מתארגנת לשינה והפעם עד הבוקר. היא הולכת בבית, ומשהו שונה, הכאב זז קצת.
אולי הוא עוד שם ואולי לא. היא רוצה להאמין שלא.

"מותר לי להאמין , אבא, נכון?" היא שואלת בתקווה " מותר לי להאמין שלקחת את הכאב המעצבן הזה,

שמחר בבוקר אני אקום כמו חדשה, בלי זריקה ובלי לקבוע תור טלפוני אצל הרופאה?

אני יכולה לחשוב ששמעת אותי , אבא? את התפילה המיואשת שלי במיטה, את הצעקה בלי מילים ?

מותר לי להרגיש שאכפת לך ממני?" היא תוהה. ופתאום היא יודעת את התשובה. לא יודעת, מרגישה.

סתם ילדה קטנה של אבא, לא אישה עוצמתית מהסיפורים המחכימים בעיתון.

ואין לה תובנה, אפילו אחת, מרגשת. רק אהבה אינסופית של אבא שצפה מעל הכל.

ויש נוחם גם בשבילה. תמיד.
בְּפִסְגוֹת הָרִים אֲשֶׁר בָּעֵמֶק;
מִבֵּין שִׂיחִים וַעֲשָׂבִים,
תַּחַת צַמְּרוֹת עֵצִים בַּשַּׁלֶּכֶת;
גֶּשֶׁם, טַל וּרְבִיבִים-

יוֹשֵׁב לוֹ נֹחֶעם, נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים,
וְחוֹלֵם חֲלוֹמוֹת שֶׁל כָּבוֹד.
חוֹלֵם כִּי נוֹשֵׂא אֶת בַּת הַגְּבִיר [זֶה שֶׁאֵין לוֹ בָּנוֹת];
עַל שִׁבְעַת טוּבֵי הָעִיר וְהוּא מִבֵּינוֹת;

לְרֹאשׁוֹ כְּפוֹרַחַת עָלְתָה נִיצָה - כַּרְבֹּלֶת,
בְּיָדוֹ שְׁאֵלָה עַל תַּרְנְגֹלֶת;
הוּא רוֹצֶה אֶת הָרַב,
וְזֶה בָּא אֵלָיו.

פֶּתַע, עָלֶה נוֹשֵׁר עַל רֹאשׁ הַנֹחֶעם-
עָלֶה שֶׁל שַׁלֶּכֶת,
מְעַקְצֵץ בְּאַפּוֹ,
מִסְכֵּן.

מִתְעוֹרֵר לוֹ נֹחֶעם, וְקַר לוֹ,
כִּי רוּחַ סוֹבְבָה -
זְרוֹעַ שֶׁל יֵאוּשׁ כִּמְעַט לוֹפֶתֶת,
כָּל תִּקְוָה.

וְחוֹלֵם שֵׁנִית,
עַל אִישׁ אוּלַי קְצָת אַלִּים,
שֶׁיָּבֹא וְיִשְׁבֹּר אֶת הַכֵּלִים;
וְהוּא, כָּךְ הוּא חוֹלֵם, יִישָּׁאֵר שָׁלֵם...

*

וְהַתִּקְוָה נִמְשֶׁכֶת.
גַּם כְּשֶׁעָלֶה נוֹסָף נוֹשֵׁר עַל רֹאשׁ,
עָלֶה שֶׁל
שַׁלֶּכֶת.
קודם כל תודה ל @מ"ם על ההודעה שאפשר להאריך את הזמן עד אחרי שבועות.
לא יודעת אם זה נצרך, אבל הדבר היחיד שלחץ גורם לי הוא איבוד יכולת החשיבה-יצירה-ביטוי וכל שאר כיוצא באלו כישורים ויכולות שפעם חשבתי שיש בי.
אז באמת תודה.

האתגר הפעם הוא להעלות סצנה מורכבת, מביכה, קשה, מבלבלת, בלתי אפשרית להכלה-לכו עם זה כמה רחוק שאפשר----משני צדדים.
חייב להיות בסיפור או בקטע תיאור דמויות עם מחשבות ורגשות משני צידי העניין, משני עברי הקונפליקט, משני קצותיו של החבל הבלתי ניתן לתפיסה, משתי החתונות שאי אפשר לרקוד בהן יחד, מפרוסתה של העוגה ומשלמותה, בקיצור, הבנתם.

לא דיון, לא מאמר בסגנון בעד נגד, אפילו לא דיאלוג.
תיאור מצב, התרחשות, סיטואציה, סצנה וכד', שיובאו ויובעו בו דמויות משני הצדדים באותה האותנטיות.

כלל הברזל- אסור בשום אופן שהקורא ייצא בהרגשה שמישהו מהדמויות צודק או טועה.
רק להביא מקום של אנשים ורגשות בצורה נקיה ולא שיפוטית.


קטעים מוטים מלכתחילה, לא יישפטו. (איך אני קשוחה?)

נקודות זכות לשיפוט- (ולא רק)

1. אותנטיות, כנות. דברו באמת, מכל הלב. נסו להיות שם ממש.

2.תיאור חי. האתגר הקודם עשה לי חשק. רדו לפרטים, תארו סביבה. צרו חיבור של הקורא עם ההתרחשות.

3.סוגיות מורכבות באמת. אל תעשו מזבוב פיל. אל תולידו הרים מעכברים. יש בחיים מספיק דרמות משמעותיות באמת. ואנא, אל תשתמשו בציניות.

שוב, האתגר יינעל בעז"ה במוצאי חג השבועות הבא עלינו לטובה.

הערות הארות פרגונים על חומרים וכל השאר כאן:https://www.prog.co.il/threads/נספח-לאתגר-הדו-שבועי-ניהול-קונפליקטים.446852/
מול ביתי יש ספסל. אמנם עקום הוא מקושקש בצדדיו, אך דבר לא מפריע בעד אדון עזריה לשבת כל בוקר להנעים בקולו. לסלסל, לקשט, להרעיד לבבות יבשים כמו הספסל למול ביתי, כמה ערב הוא למרות שהוא עקום, אדון עזריה קורא שניים מקרא ואחד תרגום.

בעודי ילד, עומד הייתי במפתן הדלת, שלום, הייתה אומרת אמא, ונושקת על מצחי, ואדון עזריה שצעיר היה, אף שער שיבה לא נקווה בזקנו, עצם אז עיניים בעוד הספר מולו, את השירה הזאת, היה קולו מלטף, כלחלוחית שבפרח, או כריחו המנצנץ, קולו נושב ברכות, מרעיד את העשב, מרעיד את הלב. אדון עזריה, אייכה חצי יובל אחרי, שדלתי כבר שלי, והספסל נותר בשלו, ועוד מעט כבר חצות ועתה מי ימשיך את השירה זאת.

ניגונים לפעמים הם כמו עדת עבדים, שעומדים עבורנו, מטשטשים את הזמן, משחקים עבורנו חיים מזוייפים למחצה. האמת, שהאמת קצת שונה, והניגון כציפור חופשיה, שחוצה את האופק נישא עם הרוח, מרוה את ליבנו שממתין כחקלאי לשטף בריא, עומד בשדה ומביט בסדקים, מאופק קצת חושד כשטפטוף מבוייש נדחף מכופף, פתאום הוא בטוח, מריחים אותה, את האדמה, לא מזמן שעמדה לבדה, וכעת החקלאי ואדמתנו חביבה, ציפור וחיטה, עוטים חדוות עולם, ואולם, שירה כזו מפכה כאשד נאוה, ענוגה ובוטחת כתפילה חרישית, אמיתית כל כך, עד שליבי מתפרץ ביגון וכאב אל ספסל אחד עקום, שהתעקם לגמרי, טפל חסר צורה, אפל נופל, ממש כמו הלב, ששוב כמו עובד אדמה, אוצר את צערו, עייף להתנחם, פתאום נישא באופק.

ועתה כתבו לכם...
SAF.gif
ויקם שמואל ביום ההוא שמח וטוב לב, כשזמר עליז מתנגן על שפתותיו, שפת משקהו על מכונו, ויברך את רעייתו וכל אנשי ביתו לשלום, ובלב מתרונן פנה להפיל תחינתו בבית האלוקים.
בברכה שגורה ועליצות ברוכה קידם כל בריה ששפר גורלה להימצא בסביבתו ביום הזה.
ולאחר שהטיב את ליבו בפת שחרית כהלכה, פנה לעמל יומו בחדווה,

ויהי באותו היום בבית אחר בשכונה, קם יחיאל על רגל השמאלה.
בחמה שפוכה וקללה ערוכה, על מורה השעה, שאיחר מלהעירה, על בניו ובנותיו על שכניו וידידיו, ועדיין לא נח זעפו, ולא שכך כעסו, עד כי שפך מררתו על עובדיו ופועליו. על רוע מפעליהם עצלות מעשיהם וחולשת ביצועיהם.
וכאשר שם אל ליבו כי בסביבות שמואל פועלו, שורה השמחה, עלתה בו חמתו עד להשחיתה.
וצעק
וצווח
והשפיל
ורמס
עד כי השיג מטרתו והצליח למחות החיוך הנלוז מפניו,
ויתרווח יחיאל על כסא מלכותו, וישבע עונג מעוצם שליטתו, ועל פניו פשט חיוך מלא עונג ונחת, ולעצמו לחש בקול רם, כי כך ולא אחרת מחנכים פועלים עצלים, ואם לא היה נוהג כך היו מכלים הם את זמנם ואת כספו בחדא מחתא.

והיה שמואל והיו הפועלים מאבדים טעם וסיפוק, והיה שמואל מעציב והולך, עד כי החליט בהחלטה שאין עוררין אחריה, כי לא תדרוך כף רגלו עוד על מפתן המפעל.

ובת קול צווחת ואומרת, אוי לכם בוסים ארורים, שופכי דמים ומרירים, יתגלגל הגלגל ויתהפך על פניכם, וישיב לכם כגמולכם.
לממשלת צפון קוריאה ישנה מסורת עתיקת יומין הנשמרת באדיקות רבה. על כל שליט הנכנס לתפקיד להרכיב משקפיים מיוחדים המיוצרים בייצור מיוחד עבורו.

המשקפיים מיוצרים ע"י ז'קלין רסטואר, המעצב הצרפתי המפורסם, יחד עם שותפו האיטלקי רוברטו פנסלו, יצרנו של מותג הביגוד האיטלקי המפורסם ממילאנו - 'לוגיסטו'. במשך זמן ייצור המשקפיים המעצבים מעתיקים את מגוריהם לצפון ברזיל, שם עומדות לרשותם המכונות המשוכללות בעולם אשר יוצרו במיוחד על אדמת הירח.

מסגרת המשקפיים עשויה זהב צהוב טהור הנכרה במכרות הזהב בצפון יוהנסבורג בכרייה מיוחדת במעמקי האדמה, בעומקים אליהם אין רשות לאף אדם להגיע, מלבד במקרים חריגים המצריכים את אישורן המיוחד של ממשלות דרום אפריקה, ארה"ב, סין, רוסיה ובריטניה. הכרייה נעשית ע"י חברת דניאלוס דיגינג המעסיקה את טובי הכורים בעולם המגיעים מ-47 מדינות בחמישה יבשות.
שווי המסגרת עומד על סך 250 מליון דולר.

אפוני המשקפיים עשויים יהלום גמיש המלוטש במפעל היהלומים הגדול בבלגיה, המעסיק את גדולי מומחי היהלומים בעולם. היהלומים מיובאים במיוחד ממעמקי האדמה במיקום סודי בצפון רישיקש - הודו, ועובר טיפולים קוסמטיים במשך שנתיים וחצי. העברת היהלומים מהודו לבלגיה נעשית ע"י חברת ברינקס המפורסמת, תחת אבטחה כבדה של חיל האוויר והים של מעצמות העולם: ארה"ב, סין, רוסיה, בריטניה, גרמניה וצרפת.
שווי האפונים עומד על סך 178 מליון דולר.
ע"פ דיווח סודי שזלג, היהלומים הבאים שירכיבו את זוג האפונים יובאו מהחלל - מכוכב לכת שטרם נתגלה לעולם.

עדשות המשקפיים עשויות זכוכית יהלומית המבטיחה עמידות גבוהה. העדשות אינן מאושרות לשימוש טרם בדיקת העמידות. בדיקת העמידות מורכבת משלל ניסויים ומבחנים, החל מהשלכתו ממרומי מגדל בורג' חליפה בדובאי, המשך בהנחתו תחת גלגלי טנק מרכבה במשקל 60 טון, וכלה בניסיון מחיצתו בהתנגשות בין 2 רכבות בעלות 10 קרונות משא הנושאות 50 סלעי בטון במשקל טון וחצי האחת. ההתנגשות נערכת במהירות של 300 קמ"ש על מסילות הרכבת ביערות סיביר. בבדיקה האחרונה, שרשרת הטנק העשויה פלדה כבדה במשקל 2 טון ובעובי 35 ס"מ עוקמה ע"י העדשה. במידה ובאחד המבחנים נשרטה העדשה, היא אינה מאושרת לשימוש, ותהליך ייצור המשקפיים מתחיל מחדש. העדשות מיוצרות באופן פרטי במפעל העדשות הגדול בעולם 'אופטידל' בטוקיו, יפן. לצורך יצירת העדשות, המפעל מושבת מייצור סיטוני למשך שנה שלמה, והמפעל כולו מוקדש לייצור עדשות אלו.
שווי העדשות עומד על סך 192 מליון דולר.

מרכיבים נוספים במשקפיים עומדים תחת מעטה חשאיות בינלאומי, ואסורים לפרסום.

עלותן הכוללת של זוג המשקפיים המפורסמים (כולל שלל המלווים את הייצור, כגון חיל האוויר והים, הכורים, ועוד) עומד על סך 4.5 מליארד דולר. זמן ייצורם עומד על 7 שנים.


אה, סליחה. יכול להיות שהוא מרכיב בכלל עדשות מגע? [לא]


הבהרה- לנכתב אין קשר למציאות
סתם תוצאות של שחרור הדמיונות באישון ליל...
לכשתרצו: חלומות בהקיץ.
נכתב לצורך תיאור יוקרתי מוגזם
ב"ה.

הָיֹה הָיָה צַדִּיק הָאֱמֶת,
לָנוּ נוֹתְרוּ רַק הֵדִים.
דּוֹר שֶׁל גְּדוֹלִים נִכְחַד וּמֵת,
לָנוּ נוֹתְרוּ מְעַט עֵדִים.

הַצַּדִּיק הַנִּסְתָּר הִפְלִיא בְּכֹחוֹ,
יֶשְׁנָם שֶׁעֲדַיִן זוֹכְרִים!
לֹא הוֹתִיר פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ,
לְעֵדֶר בַּנְשַׁ"קִים בּוּרִים.


"אֲשֶׁר קִדֵּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן,
וְחֹק בִּשְׁאֵרָיו שָׂם,
וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת הַקֹּדֶשׁ.
עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת -

יָבוֹא יָדִיד בֶּן יָדִיד בֶּן יָדִיד,
בֶּן יִשַׁי בֶּן דָּוִד בֶּן יִשַׁי בֶּן דָּוִד.
כְּמַלְאֲכֵי צְבָקוֹת יְדִידִים יִדֹּדוּן,
וְאַנְשֵׁי בַּיִת יַחְלְקוּ שָׁלָל".


צֵל עֲנָקִים יֵרָאֶה כַּעֲנָקִים,
זַמְזֻמִּים יֵחָשְׁבוּ כִּרְפָאִים.
רֹאשׁוֹ הַשָּׁמַיְמָה, גּוֹרֵד שְׁחָקִים,
כַּחֲגָבִים נוֹתְרוּ רֹב צֶאֱצָאִים.

***

כִּי אֶת הָאָרֶץ תַּרְנוּ
בְּכֹסֶף, כָּלִים,
צְמֵאִים עַד מַחֲנָק.
אַךְ אוֹיָה, שָׁם רָאִינוּ
צֶאֱצָאִים וּצְלָלִים,
רַק אֶת יְלִידֵי הָעֲנָק.
עם כל פסיעה התגבשה בו ההכרה יותר ויותר. זה מה שצריך לעשות. אין ברירה. זה רצון השם. בכל הדורות היו זבולונים וצירפו אותם למנין. וכשם שקיבל שכר על הדרישה כך יקבל שכר על הפרישה. הדברים ברורים ואין מה להפך בהם יותר. וגם הרב אמר שיש מצבים שצריך הרבה סייעתא דשמיא לדעת איך לנהוג בהם.

אבל מצד שני...

אבל סיכמנו שאין מצד שני!

ההרהור החצוף השתחל בכח לתודעתו. מצד שני, מה... מה יגידו? אחחח.
הכל מהתחלה.

היה קשה לו לשים את האצבע על הקש ששבר את גב הגמל. נראה לו שזה קרה אחרי הטלפון מציגלמן. תמים שכמותו. כבר כשבא לחתום חוזה עשה עליו רושם של תמל'ה. אבל לפעמים זה גורם נזקים, כמו עכשיו. הנה, דפק אצלו טכנאי גז בדלת ושאל אם אפשר לעשות בדיקת תקינות לגז. חינם. וציגלמן הכניס אותו בשמחה. כצפוי, הטכנאי מצא תקלה, ורשם שהחברה מנתקת אותו מהחיבור עד לתיקון התקלה. רק 99₪. ציגלמן התקשר וביקש לקזז החודש מהשכירות את ה 99₪ ששילם. הוא לא רב איתו. אבל מי ביקש ממך להכניס אותו?

נראה לו שהוא יודע למה בא עליו הנזק הזה. הרי ידוע הסיפור עם רבי חיים מוולוז'ין שנפל לו הדלי והגרזן לבאר וכו', וגם אצלו, בגלל שהם נסעו לשבת האחרונה והוא התקמצן להעביר לגנרטור וכל השבת המקרר בבית עבד על חשמל. אז בגלל זה.

הקב"ה מחליף עליו את הזמנים. רצה יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוזגו של... של החיים. החיים עולים כסף. ולו אין. אז צריך לעשות משהו. זה מוחלט אצלו. יש סיפור על רבי יוסף חיים זוננפלד שאשתו הוצרכה ללוות כיכר לחם, ואמר שאם כך צריך לעשות השתדלות לפרנסה, ויצא החוצה ומצא נפוליון זהב. אולי הוא גם יעשה השתדלות כזו.

אבל מה עם צנצנת המן? אולי הוא מהרשעים שצריכים להרחיק עד למנה שלהם? באמת ככה מחשיבים אותו בשמים? כנראה גם בגלל הגנרטור.

השאלה במה לעבוד. זו חייבת להיות עבודה תורנית. לא סתם עבודה תורנית אלא שתהיה רובה תורנית ומיעוטה עבודה.
הוא פחות מתחבר לעריכת ספרים. עם מחשב וזה, פאסט נישט. לא צורה של בית מדרש בכלל.

כתיבת סת"ם, ובכן, הוא בירר. צריך הרבה עצבים וריכוז. ואם נפסל לך אות אחת בתחילת המזוזה הכל הלך. וגם מי אמר שיש לו את החוש לזה? לא נראה לו.

רב'ה בחיידר, לא-לא-לא. שהוא יהיה הדמות הנלעגת שבתור ילדים לא גמרו לחקות אותה? חס ושלום. זה מעבר לגבול ההשתדלות הנדרשת ממנו.

שוחט? נו, באמת. מה תורני בלחתוך בשר.
משגיח כשרות, אוי ואבוי. כל הסיפורים על מלונות שהאכילו טריפות ונבילות ידבקו בו ובזרעו.

לקדם תלמידים. כן, אבל, וכולם יראו. לא. לא.

מה נשאר? זהו, שלא נשאר. כמעט, חוץ מההצעה של שבקס. אבל היא לא רלוונטית כמובן. כי...
באמת הוא ישב במקווה ויגבה תשלום?

בהתחלה הוא עוד שאל אותו אם יוכל לפתוח ספר בין גברא לגברא. שבקס רק צחק. איזה ליטוואק אתה. רואים שאתה הולך למקווה רק בערב יום כיפור.
אבל זה סכום נחמד, וממילא הוא לא לומד בזמן הזה. אחרי פעמיים הוא יוכל לסלוח לציגלמן בלב שלם. הוא כבר סלח אבל נשאר משהו. עכשיו הקב"ה ממלא לו את חסרונו.

מחייג- שבקס. אין מענה. אולי מראים לו מהשמים שלא. הוא צריך להיות עולה תמימה.
שבקס חוזר אליו. אז מראים לו מהשמים שכן.
כבר לא רלוונטי. אין לו מושג מה מראים לו.



נכתב בעקבות הקונפליקטים, והממתינות, וכל המסתעף.
מוקדש באהבה לכל הנמצאים בשלב הזה של החיים.
הבוסית הקשה שלי

כל היום היא אומרת לי מה עליי לעשות, למעשה אני בכלל לא קיימת מבחינתה וכשאני לא מוכנה להיכנע לדרישותיה ולגחמותיה,זה בכלל נורא כי אז היא פשוט צורחת עלי בקול שכולם ישמעו. תדעו שהיא לעולם לא נותנת הפסקה ,אפילו קצרה. היא בודקת כל דבר שיש לי מאיפה הוא הגיע ,והכי גרוע,
היא מקשיבה לכל שיחת טלפון שלי וכשזה לא מוצא חן בעיניה?תסמכו עליה שהיא יודעת בדרך שלה לגרום לי לנתק. היא עוקבת אחריי,לכ-ל מקום ואם לא הצליחה,היא תמיד יודעת בסוף איכשהוא מה עשיתי.
לאחרונה היא יותר ויותר סומכת על עצמה ולא נותנת בי בכלל אמון, היא פשוט מנפנפת אותי ומשתלטת עליי ביד חזקה. האמת? החולשה הגדולה שלה זה, שהיא לא מצליחה לשלוט בדחפים שלה
ובטיימינג גרוע היא פשוט מוציאה את התיסכול שלה עליי בכל הכח . בכלל היא נהייתה כזו מרובעת ומקובעת ,שכל כך קשה להסתדר איתה... אבל מה שמדהים זה השינוי החד,
פעם היא היתה הרבה יותר רגועה ושקטה,ואיך שזה קרה פתאום---

כשהיא גדלה ונהייתה בת שנתיים.

@עבדקן .מה אתם אומרים?(ושתדעו שעוד לפני שהכרתי את הפורום כאן,תיכננתי לכתוב קטע כזה "המנטורית שלי" שהפך לבוסית)

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה