קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 2
    • סקר
    3K
    • מ"ם
    דיון סקר הרגלי צריכה
  • מ"ם //
    • כמה שאלות למשתתפים היקרים, כמו גם לצופים מבחוץ, היקרים לא פחות.

    א. האם אתם קוראים את כל התוכן בפורום?
    את שאלה זו הראשונה הכנסתי לסקר שגם הצופים מוזמנים לענות עליו.

    ב. מה גורם לכם להיכנס לפורום?

    בהתחשב בזה שכיום רוב הפורום הוא חומר שיתופי (ופחות דיונים ועזרה מקצועית), אתם מלכתחילה באים כדי לקרוא חומרים ספרותיים? האם יש זמן מסוים ביום שמוקדש לזה, מתאים לקריאה ביישוב הדעת או לפי מה שמזדמן?

    ג. כשעולה אשכול ובו סיפור של אחד הכותבים או הכותבות החביבים עליכם.
    ויש בו יותר מאלף מילים.

    אתם עוצרים הכול וקוראים מיד? שומרים לקפה של ההפסקה/ הערב/ הבוקר?


    השאלות נוגעת לתפעול העתידי של המקום, נשמח לתשובותיכם בתודה מראש.
    • תודה
    Reactions: shira bira, כנפיים ו-עט להשקיע3 //
    32 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    יענקי R
    יענקי R
    גגל אחריו. מומלץ בחום.
  • 2K
    • י
    החופשה הגדולה של אבותינו...
  • יוצרת כתיבה //
    • האמת היא, שכשקראתי את פרטי האשכול-( אתגר דו שבועי- מחשב מסלול מחדש), הבנתי משום מה שמדובר בשינוי. בכללי. זה מה שקורה למי שמדלג על שורות. מבינה שלא יכולה לזכות, כי הסיפור לא עונה על כללי האתגר.
    היה לי חבל על הסיפור, לכן פרסמתי, לא נורא:p

    יום ראשון:
    ערימות הכלים התגבהו להן, דוממות. הכביסה חיכתה מבוישת בצד, והשולחן עדיין היה מכוסה במפה החדשה שקיבלה שושי מאימא שלו.
    הוא סגר את הדלת, ונאנח. הציץ בשעון היד, ואנחתו העמיקה עוד יותר.
    רחלי דשדשה מולו בכותונת סתורה, אפילו לא הרימה עיניים. הן היו נעוצות עמוק במותחן האחרון שיצא, הוא כבר איבד ראש.
    היא פתחה את המקרר העמוס, והוציאה תפוח.
    לך תדע מאיזו דיאטה היא התלהבה עכשיו.
    יום שני:
    הכיור היה ריק לגמרי, הרצפה במצב סביר פלוס, והכביסה המקופלת עמדה ערימות ערימות על השולחן הסלוני החשוף.
    אנחה של הקלה נפלטה ממנו.
    לפחות זה.
    הוא עבר במסדרון החשוך, הציץ לחדרה של בכורתו בזהירות. היא ישבה רכונה על ספר עב ממדים, עמוס בשרטוטים הנדסיים שונים.
    הוא כבר למד. מבחן בגיאומטריה.
    רחלי דיברה מתוך שינה. היא צעקה בבהלה משהו על גמר בהיסטוריה. יעבור לה.
    שושי ישבה בחדר העבודה הקטן. ראשה נשמט על ערימת דפי A4, ממולאים בכתבי יד שונים. העט התגלגל. הוא הרים אותו, סגר את הפקק, וכיבה את האור.
    לוח השנה קרץ אליו. הוא התעודד, והכין לעצמו כוס קפה.
    יום שלישי:
    הפעם הוא היה בבנק בבוקר, וקפץ הביתה להפסקת צהריים חפוזה. המקרר היה עמוס הודעות, תזכורות ולוחות שנה קטנים, צפופים, ממולאים במקצועות שונים. היה נראה לו שהוא יודע מהם.
    הכלים הביטו עליו מגובה העיניים. בתורנות של אתמול הייתה כתובה נחמי, כמובן.
    מבחן בגיאומטריה עושה משהו לכלים, יותר מדויק לומר- לרמת הניקיון שלהם.
    יום רביעי:
    הסלון היה מסודר למשעי, כריות הספה עמדו כחיילים במסדר, והמטבח היה מבריק. שושי קרצה לו בעינה. רותי הזמינה חברה. גם לה יש מבחנים.
    הוא שמע אותה משננת מהמחברת, בקול רם ונישא. מחזור המים, סוגי נוזלים...
    שאלו יהיו הצרות שלה.
    יום חמישי:
    הוא העיר את נחמי ורחלי. שתיהן התמתחו, והסתובבו לצד השני.
    רותי כתפה את ילקוטה, והתלוננה (זה לא היה חדש) על החופשות התדירות של הבנות. מבטו שאל את שושי לפשר העניין. היא ישבה בנוחות על הספה וקראה עיתון, מתעמקת בכתבה צבעונית.
    לא רצה להפריע לה, למרות שהתפלא מה היא עושה בבית, במקום בסמינר. היום החופשי היה ביום שני.
    נגמרו המבחנים, הוא הבין, משך בכתפיו ויצא מהבית.
    יום ראשון:
    שוב הסתובבו בנותיו לכיוון השני. שושי התפללה במתינות בסלון.
    הפעם הוא אפילו לא משך בכתפיו, רק סגר אחריו את הדלת.
    כשחזר בשעת בין הערביים, היה הבית מצוחצח. שושי אשתו רכנה על הפאנלים., מוציאה לפועל את חלומה הגדול. הבנות קפצו לעברו, בבקשות שונות ומשונות. הוא נסוג אחורה, מביט בכמיהה על הדלת.
    האסימון נפל.
    סופית.
    החופש הגדול התחיל.
    החופש שלו נגמר.
    • תודה
    Reactions: לילך אור, נחליאלי(ת), אלישבע10 ועוד 26 משתמשים29 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יוצרת כתיבה
    אשמח לשמוע עוד הערות
  • 1K
    • ע
    שיר יפרח בימיהן צדיק!
  • עיתונאות ועריכת תוכן //
    • אלף ממתינות

    ואליה הוא שב

    אלף מחפשים

    ולה הזהב


    קו לה נטוי

    מבוקשה נענה

    כל האחרות

    עודן בממתינה


    שוחה בתלמוד

    מעודו הנער

    יתרת האלף

    טובעות בצער

    *

    מבוקר מונות

    צאתו לבית כנסת

    לחלוחית טומנות

    בסידור ובכסת


    מייקרות בחשאי

    הזמן והסדר

    ממשיכות לחייך

    כאילו בסדר


    אדמת הדור

    ספוגה בתפילות

    בדם ליבן

    באלף משאלות

    *

    עוד יפרח צדיק

    מאותן המונות

    מדמעות האלף

    שהיו ממתינות
    • תודה
    Reactions: סקר קוד, סחלבים, NEMESH ועוד 31 משתמשים34 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מרציפן
    לפי איך שהבנתי, הבית הזה מדבר מנקודת מבטה המתנשא של אשת אותו אחד מאלף, שלוקחת את ההתמדה של בעלה...
  • 828
    • Y
    דרוש עורך לשוני + ניקוד
  • yoyoBL //
    • אני משער לעצמי שזה לא המקום לפתוח את זה, אבל משום מה אני לא יכול לרשום בפורום סופרים.
    כל מקרה זה לא קריטי אני בטוח שהפוסט הזה יגיע לעיניים הנכונות. (אחרי הכל מי שמבין עניין מבקר פה הרבה ;) )

    אני ואחי דן מחפשים עורך/ת לשוני ומנקד שיעבור על ספר הקומיקס שיצרנו.

    אם אתם/ן עוסקים בזה או מכירים מישהו שעוסק/ת בזה אנא שלחו הצעות מחיר למייל - <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

    אשריכם ישראל :)
    • תודה
    Reactions: אנאל- ציור עם לב1 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אשר שרבר
    לא הזדכית על הרשאות בסיום השירות?
  • 895
    • מ
    שיר ...מלאך מכה שאומר לו גדל!
  • מטריה //
    • זהו שיר על לובסטר קטן
    השוחה בים הפתוח.
    כדי לשרוד, הוא זקוק
    לשריון נפוח.

    אך כשהוא גדל,
    כל כמה זמן,
    נהיה צפוף ולחוץ
    ללובסטר הקטן.

    וכבר אין לו מקום
    בפנים לנשום...
    אז הוא נאלץ להשיל
    את השריון הראשון.

    ואט אט נבנה
    שריון חדש וחזק,
    כי לובסטר בוגר
    זה לא תהליך בזק.

    ואילו ---

    לא היה מעיק בפנים
    רק נעים ונוח,
    הוא לא היה שובר המעטפת
    וממשיך לצמוח.

    כי הלחץ,
    במינון הנכון,
    לא תמיד מזיק -
    הוא המנוע לניצחון!
    • תודה
    Reactions: רוצים גאולה עכשיו, תודה לה', רחל סרולוביץ ועוד 14 משתמשים17 //
    0 תגובות
  • 1K
    • A
    כאבי בטן, דברים רעים וגנבים.
  • Almonit //
    • "מתוקה, למה את ישנה עם קרוקסים ?"

    "כי זה מחמם לי את הרגליים. וגם אם אני אקום באמצע הלילה ואני אפחד, אני לא אצטרך לחפש אותן."

    "למה לא תניחי אותן כאן מסודר ליד המיטה?"

    "ואם יבואו גנבים באמצע הלילה?"

    "את חושבת שהם יגנבו את הקרוקסים שלך ?"

    "כן!"

    "חמודה, בעזרת השם לא יבואו גנבים , הם באים בעיקר לבתים של עשירים ושם מתקינים בדיוק בשביל זה אזעקה מפחידה שמרעישה.

    את יודעת מה אנחנו עושים כדי שהם לא יבואו אלינו? קודם כל מתפללים להשם, וגם נועלים את הדלת של הבית והחצר. ומאמינים שהשם משגיח עלינו, כי הוא יותר חזק מכל הסורגים בעולם!

    אבא שבשמיים שומר עלייך , על יעלי הקטנה שלו. הוא דואג שלא יבואו גנבים.

    ואת יודעת עוד משהו ? גם אם יבואו גנבים השם ישמור עלייך שלא יקרה לך משהו רע."

    "השם עושה הרבה פעמים שתכאב לי הבטן, והרבה דברים רעים . וגנבים."

    "השם לא עושה דברים רעים , רק דברים קשים , כמו שכואבת לך הבטן, וזה מעצבן וכואב, ואת יודעת למה הוא עושה את זה? כי הוא רוצה שתתפללי אליו."

    "אבל כל יום בגן אני מתפללת, ואפילו, כואבת לי הבטן!"

    "אולי השם מחכה שתתפללי אליו במילים שלך, שכל פעם שכואב לך תגידי "אבא כואב לי מאד, תעזור לי בבקשה" וגם אז לא תמיד הכאב יעלם , ככה השם רוצה.

    יעלוש, אם לילדה כואבת הבטן ובגלל זה היא מתפללת להשם ,אז זה טוב או רע?"

    חיוך קטן מבין מתפשט על פניה היא מבינה.

    ועם ההבנה מגיעה השינה. שלווה ומלאת תום.

    שינה עמוקה ורגועה שנמשכה על פני עשרים דקות של חסד.

    ועוד הפעם היא ואני מתמודדות ביחד מול סיוטי הלילות המבעיתים.

    היא בוכה, אני מנחמת. היא היסטרית, אני מנסה להכיל. היא מניחה עלי פנים רטובות ומיוזעות, ואני מתפללת. על כל הדברים הרעים. והקשים. והמעצבנים. שלי ושלה, שיתהפכו לטוב אמיתי וברור.
    • תודה
    Reactions: לילך אור, איסתרא בלגינא, כנפיים ועוד 45 משתמשים48 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הפקות כתיבה
    הפקות כתיבה
    מרגש! כמו ש@ב.א. כתב/ה, הרגשתי שזה נכתב לי.
  • 1K
    • מ"ם
    בעל קורחו (38)
  • מ"ם //
    • ב"ה.

    כָּל נִצִּים וְנִצָּבִים,
    הֵם דָּתָן וַאֲבִירָם.
    מֵהֵנָּה וְעַד מִצְרַיִם,
    מוֹרְדִים בְּרֹאשׁ מוּרָם.

    כְּשֶׁסּוֹף סוֹף זֶה קָרָה,
    מַמָּשׁ בְּפָרָשָׁתֵנוּ.
    נָשְׁמוּ הָעָם לִרְוָחָה,
    בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרָנוּ אֱלֹקֵינוּ.

    צִפּוּ לִשְׁמֹעַ מִמֹּשֶׁה,
    פּוווּף אָרֹךְ שֶׁל הֲקָלָה.
    לֹא יִהְיוּ לוֹ לְנוֹשֶׁה,
    הָאֲדָמָה אוֹתָם בָּלְעָה.

    ...

    וְלֹא יָדְעוּ כִּי בְּשֶׁלָּם,
    בַּמִּדְבָּר תְּהֵא קְבוּרָתוֹ.
    רוֹעֶה יִשְׂרָאֵל מֻשְׁלָם,
    לֹא יַעֲזֹב צֹאן מַרְעִיתוֹ.

    (מַבִּיט אֶל הַבּוֹר הַפָּתוּחַ,
    בְּמַבָּט נֻגֶהּ, אַחֲרוֹן.
    וּבְצַעַד שָׁפֵל, שָׁחוּחַ,
    שָׁב אֶל אָחִיו אַהֲרֹן).
    • תודה
    Reactions: קורונער, נירוש, Natan Galant ועוד 28 משתמשים31 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    אולי יש לצרף לזה את דברי הגמרא (מגילה ט''ז ע''א) לגבי מרדכי והמן, שבאויב ישראל נאמר (משלי כד יז)...
  • 1K
    • י
    שיר אִין, הַחִנַּמִי
  • ישיר //
    • בְּשִׂיחַת הַטֶּלְפוֹן עִם נְצִיג הַמְּכִירָה:
    "יֵשׁ שְׁתֵי אֶפְשָׁרוּיוֹת לְפָנֶיךָ לִבְחִירָה -

    הַחֶלְקִי: בְּלִי תַּשְׁלוּם, מַהֲדוּרַת הַנִּסָּיוֹן
    הַמֻּמְלָץ: מוּצָר מֻרְחָב, נָא חֲשׁוֹב בְּהִגָּיוֹן"

    וַאֲנִי כַּךְ בְּטִבְעִי לַחֲסוֹךְ מַעֲיָנַי
    לָמָּה לְבַזְבֵּז מָמוֹן אִם חִנָּם לְמוּל עֵינַי?

    אַךְ הַלָּה בְּשִׁכְנוּעָיו אֶת אָזְנַי הוּא מְמַלֵּא
    וּבַסּוֹף אָכֵן הֶחְלַטְתִּי, טוֹב אֶקַּח אֶת הַמָּלֵא

    אָז עָנִיתִי: "הִשְׁתַּכְנַעְתִּי. בְּהֶחְלֵט, אִין הֲכִי נַמִי"
    "מָה אוֹמֵר?" הוּא אָז שׁוֹאֵל, "מַעֲדִיף אֶת הַחִנַּמִי?!"

    לְעַצְמִי אָז אֲחַיֵּךְ: שֶׁיִהְיֶה, מַאי נַפְקָא מִנָּהּ
    כַּךְ הֵבַנְתָּ? אָז נָכוֹן, נִשָּׁאֵר בַּהֲוָה אֲמִינָא
    • תודה
    Reactions: 8695, מ. י. פרצמן, נחליאלי(ת) ועוד 42 משתמשים45 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    | פנס בערפל |
    איזה יופי של רעיון, הגשה והברקה. (וגם הקיצור ממש כיף)
  • 2K
    • ע
    פּוֹלְסְקָה פְּשֶׁקְלֶנְטִי | יומן מסע
  • עיכוביש //
    • Przeklęta Polska

    אדמת פולין הארורה.
    ארץ שכיסתה דם. כיסתה פניה מלראותו, וכיסתהו עצמו. דם בכמות בלתי נתפסת.
    דם שלוש וחצי מליוני עבדיך, השפוך.

    הייתי שם.

    הנפש מבקשת לפרוק, והיד ממאנת לכתוב.

    מכיר אני מך ערכי. ויודע, שאילולא מחייב יהיה לי, לא אוכל לחזור שוב על החוויות הקשות, לתעד אותן.
    אך אני מכיר בחובה, הגמורה, שלי, כמי שראה משהו 'שם', לתעד, ולהביא לידיעתם, לזכירתם של העולם.
    ששכח.

    מה אתם אומרים. להתחיל?
    • תודה
    Reactions: Natan Galant, ממלמלת, stars ועוד 10 משתמשים13 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    stars
    ועד שנזכה לקרוא... טעימה קטנה...
  • 1K
    • I
    עת- לשיר: לידת תינוק
  • I.Q //
    • לידת תינוק

    כְּשֶׁאַךְ נוֹלַד, נוֹלְדָה עִמּוֹ הַזעקָה,

    הַהֲבָנָה כִּי מַשֶּׁהוּ לֹא שָׁפִיר.


    הוּא חָשׁ אֶת קְצֵה הַהַתְחָלָה וְקצה הַסוֹף,

    וּכְמִיהָתוֹ לְמַשֶּׁהוּ שׁוֹנֶה- מְנַסֶּרֶת אֶת הֶחָלָל.


    וּכְשֶׁהּזְמַן מִתְגַּלְגֵּל לוֹ, לְעִתִּים שׁוֹכֵחַ.

    הוּא נָע מִקָּצּה אֶל קָצֶה, וְהַדְּבָרִים לְפֶתַע נִרְאִים מְחֻוָּרִים- יֵשׁ בָּהֶם מַמָּשׁ.

    פֹּה חִיּוּךְ, שָׂם הַבְרָקָה.


    אַךְ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ קֶשֶׁב.

    ידַע לְהַאֲזִין בֵּינוֹת לָרְגָשׁוֹת וְלִתְפִיסוֹת - לִבְכִי הַתִּינוֹק הַהוּא, שבלבוֹ, שֶׁלֹּא נָדַם לְרֶגַע.

    רֶגַע מַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ, רֶגַע שׁוֹקֵט.

    אַךְ הוּא שֶׁתָּפַס רִאשׁוֹנָה, אֶת הַהַתְחָלָה וְאֶת הַסּוֹף. הוּא שׁכְמָהּ לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר.
    • תודה
    Reactions: דיונון, נירוש, ronitg ועוד 15 משתמשים18 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    stars
    "דע שיכולים לצעוק בקול דממה דקה, צעקה כ"כ גדולה ואיש לא ישמע". לפעמים גם אנו לא נשמע את עצמנו.
  • 2K
    • S
    ממשה ועד משה לא קם כ'מוישה'
  • stars //
    • כבר משחר ילדותו נכרו בו במוישה גינוני רבנות ומכובדות.

    כל רואיו הביטו בו בהתפעלות, דבר שהוסיף רבות לביטחונו העצמי הנפוח גם כך. הוא היה פוסע עקב בצד אגודל אט אט, ומביט נכחו בטרדת מה, כמחפש דבר יקר ערך אי שם בנקודה נעלמת מן העין.

    כשפעם אחת ידידו זלמן שאל אותו מה הוא מחפש, הניע מוישה את ידו בביטול כאומר "מה בכלל אתה מבין?". ובארשת מתחסדת היה מחייך בעדינות ואומר "יש המון מה לחפש".

    מוריו היו משבחים אותו בהתפעלות עצומה "זה הקטן; עוד 'גודל' יהיה! 'מרן' יהיה!".

    "ניכרים דברי אמת" היה אומר הרב של ביהכ"נ, "כאשר אני רואה את מוישה מתהלך בארשת חשיבות שכזו, בטוחני בו שיגדל ויצמח לאילנא רברבא".

    כשעלה מוישה לישיבה קטנה, תפס לו עד מהרה מקום בין חשובי הבחורים בישיבה, והכל תודות לגינוני המלכות בהם נתברך. הכל היו שחים עמו בהדרת כבוד, והיה מעמדו לצנינים בעיני פחותי הבחורים בישיבה.

    אמנם היות ומיודענו ניחן בחוש עסקי חריף, הרי שמצא לו דרכים לשכלול תדמיתו. הוא היה מקמט מצחו כל אימת שהיה יצור חי כלשהו רואהו, וכן את מבטו המוטרד קמעה, הפך למבט מוטרד הרבה.

    הוא היה מסתובב אנה ואנה בבית המדרש עם מבט כועס החודר לנבכי נפשם של עמיתיו לשיעור.

    חדר האוכל זכה להכירו עוד ביום הראשון לבואו אל הישיבה. הוא מיד עורר על בעיית החשמל הידועה. ומששאר הבחורים לא הבינו כ"כ במה המדובר, היה נותן בהם מבט משתומם, ומיד פורח-עף לו אל ראש הישיבה ומדבר עמו בסערה על הבעיה הגדולה. דבר שהוסיף רבות לתדמיתו בעיני הבחורים וצוות הישיבה.

    כמו"כ הוא עורר רבות על עובד הניקיון בישיבה, אשר יש לחשוש שמא משבט בנימין הוא ועל כן הרי הוא יהודי גמור, ואסור להשתמש בו כגוי של שבת.

    כאשר היה רואה בחור שהעז לשבת בשעת קריאת התורה היה נותן בו את עיניו וכמעט עושהו לגל של עצמות, לולא היה הבחור קם מהרה מעל כסאו.

    בהמשך הזמן כבר תפס לו חומרות יתרות שמצא את מקורם בספרי הקדמונים, בדפוס נארוועגיע של האחיינים שימעלעביטש שנת תצ"ד. מדובר בדפוס נדיר ביותר - יחידי בעולם, האוצר בתוכו אוצר שלא יסולא בפז של הנהגות הקדמונים כדוגמת רבינו צרחיה בר ששת וחכם עבדאללה בן חביבא סולחה שחיו בזמן הגאונים המפורסמים רב שירשא גאון מארץ הגלעדי ורב ביש גדא הבבלי.

    בעיקר היו אהובים עליו חומרותיו והנהגותיו החסידיות של רבינו צדקיאל בן צמח השדה אשר היה ידוע ליודעי ח"ן במקורותיו המקוריים מרחבי ים התלמוד.

    עד מהרה רחש לו מוניטין מכובד של אדם היודע את אשר לפניו ומתהלך בתמימות לפני אלוקיו כאשר הוא משתמש בביאור הידוע לתמימות - יודע את רצונו ועושהו.

    כמובן שלא היה די לו בזה והיה הולך ומתריע לפני כל יציר כי ישנה הלכה פשוטה וידועה שמשום מה רבים דשו בה בעקביהם המגושמות, ועלינו לתקן המעוות.

    וכך היה תוכן אחת המודעות שצדו את עינינו בהליכתנו לתומנו ברחבת הישיבה:

    "מיידאע ראבע לציבור שייחרי התיירה!! ידועים הדבורים שישנום מצוועס שאודום דוש בוהם בעקייביו, וחד מינייהו דבכייל בייקר מיד בשעת קימותיי של אודום ממיטותיי עליו ליימר מיידה אני!! ובאמת יש לתמייה הרבה על הורבים שאינום יידעין הלוכע פשוטע זי!! ועל כיין יידע הציבור וייזוהייר שליי להפסיד מליימר כיין אפילו פעם עחוס!! ולשיימעים ינעם, ועד המעייררים".    [1]

    אמנם לקח מעט זמן לפענח את עומק הדברים, אך בס"ד עצומה הבין הציבור ונזהר.

    ותדמיתו של מוישה עולה ועולה...

    כאשר עלה לישיבה גדולה, תפס מהרה כי עליו למצוא חומרות חדשות, מאחר וחומרותיו הישנות היו נתפסים בצורה לעגנית בוטה ע"י הקאלטערס בישיבה.

    הוא חפר במרץ באוצר הספרים, אך לא הצליח למצוא מאום. בסופו של דבר מצא את עצמו מחטט היטב בגניזה המרכזית של גוש דן, ומוצא כתבים ישנים של גדולי הדורות הראשונים. הוא מצא למשל את חומרתו הידועה ליודעי סו"ד של רבי דנדן בן הכנעני והצדיק רבי שילה הנפתוחי מארץ כסלוח, שיש לקשור את הנעליים בסדר מסויים הידוע לכל יודעי ד"ת ודי"ן!

    כמובן שהמודעה שתלה עוררה סערה רבה ברחבי השכונה, עד כי באו אליו מספר בחורים ואמרו לו כי לא ידעו שלבעל המשנה ברורה היה את כתביהם של הרבנים הנ"ל.

    כמובן שתאוותו של מוישה לקיום רצון קונו בשיא השלמות וכל ההידור לא ידעה שובעה, הוא היה מחמיר בשיעורים כשיעוריהם של חזו"א פעמים ח"י והגר"ח נאה פעמים ח"י כפול ח"י (שכן הגר"ח נאה לא החמיר יתר על המידה, והיה זה מחמת אנשי דלא מעלי שהיו בשכנותו, והיה חושש רבות מתגובתם, ועל כן מחובתנו לתקן המעוות לכיוון ההפוך וכדברי הרמב"ם הידועים, כאשר בודאי זה היה רצון הגר"ח). כמו"כ היה משתדל להאריך היטב בקריאת שמע ובשמו"ע. ואם כי בשמו"ע לא היו יודעים על מה מתעכב מיודענו, מ"מ היה דואג להבהיר זאת היטב בשעת קר"ש כאשר הוא קורא כל תיבה ז' פעמים. כמובן שהדבר היה גורם לחיזוק נפלא בקרב בני הישיבה, דבר שגרר התלהבות עצומה בתפילת שמו"ע (לשמחתו הרבה של המשגיח) והתפילה היתה נערכת כיאה וכיאות לכבודו של מלך, באימה ויראה ורתת וזיע, ובבכיות עצומות ונוראות עד כי הגדיל מוישה.

    ברבות הימים שם מוישה ליבו לכך כי חומרותיו נעשות לצנינים בעיני חבריו לישיבה, והחליט כי כנראה שגדל מאד עד כי האפיל על חבריו ומשום כך בוערת בם קנאתם וצדקותו איננה מתקבלת בברכה על ידם.

    בכדי שלא לגרום לקנאה יתירה שכידוע מוציאה את האדם מן העולם; החליט מוישה שעליו לעזוב את הישיבה לטובת מציאת אבידתו קרי זיווגו.

    הוא בירר הדק היטב על שדכנים שונים מי מאתם נמנה על קבוצת יראי השם והחרדים אל דברו, וכך עלה שמו על שולחן הניתוחים השדכני.

    אך דא עקא וטרם נמצאה האישה המתאימה מאחר ולא נמצאה אישה כשרה צנועה וחסודה דיו כיאות למוישה. מי מהן משום שחצאיתם לא ענתה בדייקנות מירבית על תקנות משמרת הצניעות, ומי מהן משום שלא ניחנו ברגשי קדושה מספיקים כיאה וכיאות לבת ישראל כשרה המהלכת ברוח ישראל סבא, וכן הלאה ע"ז הדרך.

    השדכנים אמנם ניסו לרמז לו כי כדאי שיוריד את רף הציפיות, אולם משהצעה זו עלתה על דל שפתם, הגיב מוישה בזעף "וכי נדמה לכם שבגלל דבר כה פעוט (להינשא) אוותר על קצה קוצו של י'; ערכים עליהם מושתתים כל יסודות הדת וההשקפה הטהורה והצרופה???".

    אולם לאחר זמן ניכר בו לא נמצא זיווגו המתאים, נאנח מוישה מרה על כי נאלץ להשתמש בפסוק "עת לעשות לה' הפרו תורתך" ולהתפשר על אישה שהייתה פחות מכפי שרצה. הוא כמובן דאג להבהיר היטב לאשתו החדשה שלקח אותה רק בלית ברירה מאחר וכך ציותה עליו התורה. דבר זה עודד והגביר כמובן את שלום הבית הנפלא ששכן ביניהם.

    אולם לא אדם כמוישה ייפול למרה שחורה בעקבות מקרה שכזה, הוא קיבל באהבה גמורה את הדין ביודעו כי חביבין צדיקים שמקבלים ייסורים, ומיד שב במשנה מרץ לפועלו הסוער בעבודת הקודש לביצור חומות הדת.

    ברבות הימים נתבקש מוישה לשמש כראש ועדת משמרת הצניעות בארה"ק. הוא הגיע עם תכניות מהפכניות בתחום אל אחד מגדולי ישראל ולא הבין מדוע אינו נענה לבקשתו. הוא הסיק שזאת משום שחסר לו ביראת הכבוד לגדולי ישראל ומשום כך החליט שיחל במלאכת הקודש של פרסום הרבנים במלוא הדרתם ותפארתם.

    הוא תלה שלט ענק המייבב בראש כל חוצות: זעקה גדולה ומרה!! הנה פרץ במחנינו פירצה נוראה ואיומה בצניעות בנות ישראל, וכו', ועל כן באנו בזה לחזק ידי השומרים על זה כבבת עיניהם ונתכנס כולנו לכינוס חיזוק וכו', ידברו מרנן ורבנן הרבנים הגאונים והנוראים, מרן שר התורה והיראה עמוד החסד, פטיש החזק, מנורת המאור הגאון האדיר והנורא הנושע לשגב מרן רבינו הגדול והקדוש רבי זונדעל שווארצבארגענדעראביטש (הקרדיט לפ. חובב) שליט"א. ולמעלה בקודש מרן הגאון הגדול והמופלא ארז הלבנון ציון המצוינת פינת יקרת, ערוגת הבושם בכל יקר וסגולה ברה כחמה גולה וסורה וכו' מורינו ורבינו ארי שבבבל רבן של כל בני הגולה וארץ ישראל מרן רבי תנחום גינדערשנאזעלחאלאנאבסקי (הקרדיט לפ. חובב) שליט"א. בכנס הגדול יעלה לזיכרון מייסד משמרת הצניעות מורינו ורבינו מלך התורה ושר היראה מלאך החלומות מהופכי סדום ועמורה אדיר במלוכה דגול מרבבה יכין ובועז עמוד הימיני פטיש החזק שייף עייל ושייף נפיק משנה למלך היציב הנכון הקיים וכו' מורינו ורבינו הרב הגאון הגדול האדיר והחזק הקדוש והנורא מרן כ"ק אדמו"ר רבינו הרב רבי זרחיאל קארצבארגלויבענאביטש זצוקללה"ה זי"ע ועל כל עמו בית ישראל לחטו"ש.

    כאשר הביא מוישה את השלט לאחד מגדולי ישראל הביע הלה את נכונותו להצטרף למעמד הגדול, וכך עזב מוישה את ביתו בשמחה בלי לשים לב לחיוך שעטה את פני אותו הגדול.

    בל נלאה אתכם, קוראים יקרים, בהמשך מסכת חייו הענפה והמסועפת של מיודענו מוישה, ונדלג ל'כד שכיב מוישה'. גם בשכבו על ערש דוי לא זנח כלל את מלאכות הקודש בהם היה מעורב וכאשר נפטר לבית עולמו פתחו את צוואתו, שם נכתב בכתב צנוע ופשוט:

    לכל העוסקים במלאכת הקודש של הבאת המת לקבורה בכבוד הראוי לאיש הישראלי, אבקש כי למען הרבות כבוד שמים יכתבו נא מוידעא על פטירתי בראש כל חוצות למען ידע העם ויבין צורת הכיבוד הראוי לגדול בישראל. ואף שכל ימי ברחתי בכל כוחי מן הכבוד, מ"מ המכירים אותי ידעו שלא אלי נתכוונתי במוידעא זו כ"א לצורת הכיבוד של גדול בישראל ורק למען הרבות כבוד שמים. ושאינם מכירים אותי, אדרבה, יחשבו כי אכן גדול בישראל הוא שנפטר ויבינו האופן האמיתי בו יכבדו גדול בישראל. ועל כן יכתבו נא כנוסח הזה:

    תורה תורה חגרי שק והתפלשי באפרים, אבד קברניטה הדגול של העם!!! פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה!! לב מי לא יחרד ונפש מי לא תזדעזע! בלב נשבר ונדכה קרוע ומורתח ובצער איום ונורא אדיר וחזק נשמיע קול נהי בכי ומספד על שבר בת עמי בהילקח מעמנו שריד אחרון לבית מקדשנו תגלחת השושנים ורד העמקים יופי הניצנים כבוד קדושת רבן של כל בני הגולה וארה"ק יחיד בדורו ממשה עד משה לא קם כמוישה נר התמיד אש הקודש הגאון הגדול האדיר והמופלא מרן רבינו הקדוש והנורא שר התורה והיראה עמוד החסד והתפילה שכל ימיו עבד את אלוקיו בפחד, ביראה ובאהבה, ה"ה כ"ק אדמו"ר הרב רבינו משה בן נח ליפשאצשמערדיגער זצוקללה"ה זי"ע ועל כל עמו בית ישראל בכל מקום שהם וגו' אמן. ומחה וגו'.

    כמה יפחות חנוקות נשמעו מכל עבר.

    אכן, גדול היה מוישה בחייו, אבל במותו ציוה את החיים – 'גדוילים' צדיקים במיתתן יותר מבחייהם.


    [1] תרגום: מודעא רבא לציבור שוחרי התורה!! ידועים הדברים שישנם מצוות שאדם דש בהם בעקביו, וחד מינייהו דבכל בוקר מיד בשעת קימתו של אדם ממיטתו עליו לומר מודה אני!! ובאמת יש לתמוה הרבה על הרבים שאינם יודעים הלכה פשוטה זו!! ועל כן ידע הציבור ויזהר שלא להפסיד מלומר כן אפילו פעם אחת!! ולשומעים ינעם, ועד המעוררים.





    *מאמר זה נדלה במאמץ ממעמקי גניזת המגירה...
    נכתב לצורך המחשת ריבוי התיאורים הנשגבים בדורנו...
    • תודה
    Reactions: טראכטער, mirie, כנפיים ועוד 27 משתמשים30 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מוישה
    מה אתה יודע?... כמו כל מתבגר הייתי לא פעם "מאיץ חומרה" לא רע.
  • 872
    • א
    המלצה לסיפור חדש המתרקם כאן ממש מתחת לאפינו.
  • אפקטכתיב //
    • https://www.prog.co.il/threads/הווה-ממושך-הוא-לא-פשוט-אלישבע-מספרת.455724/
    אישית. אני עוקבת אחר הפרקים ונהנית מאד.
    • תודה
    Reactions: מירה, קנגסריט, שני זאת אני :) ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 760
    • S
    זקן [ואינה] לפי כבודו
  • stars //
    • הה!
    כמה חיכיתי לזה.
    אלף תודות?? מי היה מאמין?!
    נו, העיקר לפני שבועיים, בעודי מדשדש במאות הראשונות, הסתכלתי על בעלי ה"אלף תודות ומעלה" בקנאה בלתי מוסתרת בעודי מייחל "מתי כבר יבוא היום" בו אזכה לחנוך בצל קורתי (פרופילי) את תואר האצולה "משתמש מקצוען".
    לא חשבתי שאעלה כ"כ מהר לליגת המקצוענים.
    'משתמש מקצוען', קורץ לי התואר. ואני מחייך אליו בחזרה בחיוך ש"ג (= שיגעון גדלות).

    אני כבר לא מה"צעירים" (במלעיל), כבר לא מה"תמימים" (במלעיל) שבקושי קיבלו הרשאת כתיבה.
    אני לא "משתמש רשום" וגם לא "משתמש פעיל".

    אני "משתמש מקצוען".
    אני מזקני הדור.
    אני כבר יכול להביט בעיניים מלאות חכמה וטוב לב על "הדור הצעיר", ולייעץ להם ממרכולתי. לשבר אזנם בהגיגי חכמה, והללו יפערו פיהם בשקיקה ויבלעו בצמא את דבריי.
    אני יכול כעת להתהלך בגב זקוף מלא חשיבות, ובצדק. מה?! אלף תודות לא באים ברגל!
    אני אומר לכם זאת מניסיוני הרב.

    אני מדושן מלוא כובדי. לא, לא כבדותי. כובדי. במלוא ה"כובעד" שלי. ה"כבדות" רק מ ו ס י פ ה ל"כובעד". נו! מה לעשות, משא הדור כבד, יש לאלף את הצעירים בינה, ללמדם ארחות חיים, לסלול להם את הדרך אשר ילכו בה. וניסיונות הדור? אהוי ווהי! (שיעול מלווה באנחה).

    ואני גם מתחיל כל משפט במילה "אני", כיאה וכיאות לכבודי הרם. אם אין אני לי מי לי.

    עם הזמן אני גם מסגל לעצמי אי אלו גינוני מלכות, רב כיד המלך. זה כולל לבוש, צורת הליכה, ואיך לא? צורת דיבור. כבר לא ניתן לשמוע אותי מדבר בברור, יש להתאמץ להבין את דבריי, יש להטות אוזן קשבת, להסכית אוזן ובעיקר לב, ולהקשיב. רק להקשיב, כי יש הרבה מה ללמוד.
    ומכל מקום לא ארבה לדבר עם פשוטי העם, כי-אם עם הנכבדים לבדם, וגם אז יהיו אלו מאמרים קצרים בתכלית, הנאמרים במין נהמה זעופה הנבלעת עמוק בשפמי. הלא זקן שקנה חכמה אני, ואי"ז מכפי כבודי לדבר עם כל צרוע וזב חוטם.

    פעמים שאלך בנחת, בהילוך כבד כעופרת, מהלך עקב בצד אגודל, ובעיקר נתמך ע"י צעירי הצאן המשתוקקים למוצא פי. אשב פרקדן, ואקום אט אט, "וינהגהו בכבדות" - צריך להיות בעל הנהגות, למען יראו וילמדו.
    ופעמים שארגיז ארץ. עיני לנוכח יביטו, פני חמורות וזועפות יהיו, ופי יהגה אמרות לשון עוקצניות חדות וחריפות הקולעות אל המטרה - היישר אל תוך ליבו של הצורב הצעיר שההין להרהר אחר דבריי. כן, אפילו במחשבה.


    כך הייתי ממשיך, אלמלא אותה שעה אומללה בה צדו עיני אי אלו תיבות שהסעירו את רוחי, הרעידו את מיתרי קרבי, הטרידו את מנוחתי ואיימו על שלוות נפשי:
    "הי!", אני מכווץ את עיני, "מה כתוב שם? משתמש סופר מקצוען? מה זה? 13,789 תודות???" עכשיו אני כבר פוער את עיני בתימהון.
    אני מסתכל אנה ואנה, מוודא שלא רואים אותי, מכשכש בזנבי וחומק לי אל בין הצללים.
    שלא יראו אותי ככה מובך.

    כעת אני מדשדש לי בתחילת האלף הראשון, מביט בשרי העשרות (אלפי) תודות בקנאה בלתי מוסתרת וברוגז גלוי לעין, ומייחל "מתי כבר יבוא היום" בו אזכה לחנוך בצל קורתי (פרופילי) את תואר האצולה "משתמש סופר מקצוען".
    ביקש לישב בשלוה, מיד קפץ עליו רוגזו.
    • תודה
    Reactions: טראכטער, kola, בר כוכבא ועוד 23 משתמשים26 //
    0 תגובות
  • 2 4K
    • יואל ארלנגר - קקטוס
    טמבל מלידה | סיפור קצר
  • יואל ארלנגר - קקטוס //
    • הלקסוס השחורה קיפצה בשביל העפר המשובש, ומשה לייב שנחר במושב העור, התעורר משנתו ושיפשף את עיניו.
    "הגענו", אמר הנהג ברוסית, "חצי שעה", הוא הוסיף באנגלית.
    בקתה קטנה בין מבני תעשיה נטושים, עושיים מלבנים אדומות, רוכל מקומט שעישן סיגריה עם ריח מוזר, עמד ליד דוכן מלא בזוטות וצעצועי עץ, ובעזרת ביתו הקטנה והאסרטיבית ניסה למכור לו מזכרות.
    "ואן דולר!" הכריזה הבת, "פליז!!" היא התחננה באופן משכנע, והושיטה בבושקה מעץ עם ציור גרוע, מדגימה כיצד אפשר לפרק אותה עד אחרונת הבבושקניות הזעירות.
    היא נשפה לתוך חליל עץ קטן ומעוטר, ממחישה עד כמה יפה ונעים הצליל שלו.
    משה לייב נופף בידו בביטול, אבל הנערה חזרה בקול מתחנן: "פליז!! ואן דולר", אז הוא נפרד מהדולר האחרון שהיה לו בארנק, תמורות שקית של גרעיני חמניה שחורים ולא קלויים, יהיה לו מה לנשנש בטיסה חזור.
    השביל היה יפה באופן קיצוני, כולו מדרגות של עץ, סיגליות וורדים פרחו סביבו בפראות, והאוויר היה צלול והשמיים כחולים עם עננים לבנים כמו בציור.
    הנהר הקרוב רעש לתוך מפל סלעים, ומשה לייב התענג על הצליל, "רבה רבה רבה.." הוא זמזם תוך כדי טיפוס, "איך וויל מקשר זיין צו דיר" הוא נאנח והסתכל על דוכן המזון שהוקם בשנים האחרונות, מוכר אוכל כשר לתיירי הצדיקים, קבוצת נשים חילוניות שראשן עטוף בצעיף, האזינו להרצאה נלהבת שנשאה רבנית צעירה בטורבן גבוה וקול דק.
    הוא סובב את ראשו לצד השני והמשיך לטפס, המעקה היה רטוב, מגשם קל שהענן הלבן והתמים התעקש להמטיר דווקא עכשיו, המדרגות גבוהות, גבוהות, אבל אין לחישות, עכשיו הכל בצעקות.
    מתוך הציון פרץ חסיד אפוף בפאות ארוכות, ועטוף בטלית קטן לבנה ומתנפנפת: "מה קורה אחי היקר!" הוא הכריז בחיוך ענק ובעיניים מתגלגלות, "חיבוק, רבינו?!" הוא הציע.
    למשה לייב לא היה נעים לסרב, והבחור פרש את זרועותיו סביבו בחיבוק חזק, נותן למשה לשאוף את ניחוח השמפו המפתיע שנדף מזקנו המתולתל של הבחור.
    כבר הרבה זמן שאיש לא חיבק אותו, אף אדם.
    הוא חי על מדרגות, המדרגות של הגמ"ח של קופרמן, של הרבנות, ומדרגות החירום של מפעל המגבונים ביוקנעם, שם הוא היה יושב ומעשן סיגריות עם יבגני, העובד היחיד שהיתה לו איזו שפה משותפת איתו.
    אחרי הגירושין הוא לא חזר לכולל, הוא לא יכל להראות את הפנים שלו שם, הוא היה אשם בהכל, טיפש ואידיוט שעשה שטויות בלי לחשוב על ההשלכות, פשוט טמבל, זאת ההגדרה.
    וטמבל לא יכול להמשיך ללמוד בכולל, זה פשוט לא מתאים, פס האריזה במפעל המגבונים הרבה יותר מתאים לטמבלים.
    "הכל בסדר?" המזוקן הרפה מהחיבוק, "מה יש לך אחינו?" שאל בקול צרוד מסיגריות, "דבר איתי".
    "כלום", משה לייב התחמק, אבל זה נפלט לו: "אני טמבל".
    המזוקן התרחק לרגע, הביט בו בעינים חומות ומצומצמות, והניד בראשו מספר פעמים,
    "פעם ראשונה שלך פה?" שאל פתאום והצית סיגריה.
    "אהה", הנהן משה לייב.
    "וכבר אתה טמבל?"
    "נולדתי טמבל", אמר משה לייב, "וכל החיים שלי אני כזה".
    "יפה לך", אמר המזוקן, "אני אסף, מסתובב כאן איזה חמש שנים, פה, ובאומן, ושובר את הראש איך להיות טמבל, אבל טמבל בסגול, טמבל אמיתי, ראש קטן ככה", הוא הצמיד שתי אצבעות, "ופתאום בא לפה טמבל טבעי, בלי שום עבודה, בלי שום מאמץ, 'נולדתי טמבל' הוא אומר לי!"
    "הייתי מתחלף איתך בשמחה", אמר משה לייב ומולל את קצה הגרטל המגולגל בכיס שלו.
    "אתה כזה טמבל!" צחק אסף, "עד שיש לך ביד משהו שווה, אתה נותן אותו בחינם? הלוואי והייתי טמבל כמוך".
    "לא היית רוצה להיות כמוני".
    "הייתי רוצה להיות טמבל כמוני בדיוק, כמו אסף האמיתי, טמבל מושלם, כזה שכולם עובדים עליו, זה שעושה את כל הטעויות, בכיף שלו, בלי לפחד, בלי לחשוב שעתיים על כל מחשבה, לא לטחון במוח תרחישים ובסוף לא להעיז לעשות כלום, כי אתה מודע מדי לתוצאות שעלולות להתרחש, תן לי להיות טמבל מוחלט, והחיים שלי יהיו תותים".
    "אני בדיוק באתי לכאן כדי להתפלל שאהיה חכם יותר"
    "אחי אין סתירה, אתה יכול להיות גם חכם וגם תם באותו בן אדם"
    "נכון מאוד", משה לייב הציץ בשעון שלו, "תכלס יש לי כאן זמן חצי שעה להתפלל, ובמקום להתפלל אני עומד פה מתווכח עם אסף מי יותר טמבל".
    "לך תתפלל אחי, אבל שניה לפני שאתה מתחיל, תגיד תודה להשם: "ברוך שעשני טמבל!" אני אומר לך שאין לך מושג איזו מתנה קיבלת.
    מהעמק עלתה פתאום מנגינת חליל קלושה, כנראה הנערה עדיין מנסה לפתות איזה טמבל להשאיר אצלם את הדולרים שלו.
    ובתוך הציון משה לייב התיישב על כסא, לא העז לקחת שום תהילים או תיקון הכללי, רק בהה בשמים הכחולים שבקעו מתוך הפתח של הציון.
    רק הוא , והשומר האוקראיני שהצטנף לתוך עצמו בדממה.
    וכמו טמבל אמיתי, הוא לא הספיק להתפלל אצל רבי נתן, רק בהה בשמים האלה, ואחרי כמה דקות הוא התרומם, ובלב קל ורגוע הוא הוא התחיל לרדת במדרגות העץ לעבר הלקסוס השחורה, שתיקח אותו אל שדה התעופה.
    רבי נתן.jpeg
    רבי נתן.jpeg
    • תודה
    Reactions: מגבת, הנף מקלדת, אלעזר 1 ועוד 113 משתמשים116 //
    23 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    יואל ארלנגר - קקטוס
    יואל ארלנגר - קקטוס
    אולי זה רעיון טוב
  • 2 4K
    • מ
    עזרה לא מצליח לי להתעלל...
  • מריומה~ //
    • מול חברי הקהילה המקצועית, נבוכה אני לשתף בהגיגי... ומנסה מזלי לפחות בבקשת עזרה לכתיבת ספור.
    אני נדרשת לכתוב לצורך פרוייקט מסוים והעלילה בוששת מלבוא.
    איך עושים זאת??
    טיפים. רעיונות. צורת חשיבה יתקבלו בתודה.
    ( אשמח לשתף בגמר המלאכה)
    • תודה
    Reactions: נקודה אחת, יגואר ו-שני זאת אני :)3 //
    34 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יעקב1245
    אצלי זו הרבה פעמים דווקא הבעיה, כי המוטו הוא לא ספרותי, אלא איזה עקרון שאמור להתגלם בסיפור בשר...
  • 2 3K
    • גולדברג.
    מעשן ורע לו
  • גולדברג. //
    • למעשנים בלבד!

    בוא אחי, בוא נצא לסיגריה..

    יעקובוביץ, יש'ך סיגריה בשבילי?...

    ככה זה, כל יום, שעה שאני יוצא לסיגריה.

    זה התחיל כך. היה זה כשהייתי בשיעור ג' ישי"ק, בתקופה בו נבחנים לישיבה גדולה, ובין שטייגען לשטייגען, בין מבחן למבחן, ישבנו אני וחבריי לשיעור – על כוס קפה, שוחחנו על דא ועל הא, ואופסס.. איצ'ה מאייר מוציא סיגריה, ככה בשקט באין רואים, חוץ מאתנו כמובן. בתחילה נחרדנו. כן, נחרדנו מעצם המחשבה שיש כאן מישהו צעיר כל כך שמעשן, ומהאפשרות שהמשגיח שליט"א יתפוס אותנו בשעת מעשה או לאחריה - יריח משהו לא טוב. וידענו, שאחת דינו של איצ'ה מאייר וכל מי שנחשד בעבירה זו, לומר שלום בפעם האחרונה לספסלי בית המדרש הזה. ונצטרך להרבה רחמי שמים על עתידנו בשנה הבעל"ט. עם זאת, הרגיע אותנו איצ'ה מאייר, כי זה למעלה מחצי שנה שהוא מעשן, וטרם נתפס ע"י המשגיח.

    איצ'ה מאייר, שבעיניי נחשב בחיר החבורה עורר בי את קנאתו. וכבר בשעת צהריים תכננתי לחפש את הדבר המפחיד הזה. לא היה לי כסף, אך שמועה שמעתי, כי בישיבתו של ר' זלמן הסמוכה לישיבתנו, מוכרים סיגריה בשקל וחצי. כשיצאתי מבית הוריי לאחר ארוחת צהריים, לקחתי איתי חבילת גפרורים קטנה, כזו שלא תעורר את תשומת ליבם של הוריי. יצאתי לכיוון הישיבה, בעצם רצתי לשם, נכנסתי, ורכשתי לי סיגריה מסוג מלבורו תוצרת מוסקבה. הלכתי למקום נסתר מעיני מכיריי, הוצאתי את הגפרורים בדחילו ורחימו, והדלקתי את הסיגריה בהתלהבות. אפילו לא השתעלתי, כי פשוט לא ידעתי מה עושים עם זה. בכל אופן המשכתי 'לעשן'. למחרת חזרתי על התהליך, וכבר הרגשתי 'מכור', נהניתי ללקק את האצבעות מלאות העשן. בארוחת ערב, התיישבתי למזלי הפחות טוב באותו היום, על יד גלויברמן, גלויברמן הוא בחור חשדן, חשדן מאד הייתי אומר. והוא כבר הריח והסיק מסקנות. רגע אחד לאחר מכן, לא היה בחור בכל הישיבה כולה שלא ידע שאני מעשן כרוני, כזה שמחסל חפיסות שלמות ביום. ואני, הביישן והעדין, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, מצד אחד, הרגשתי גדול, אני כבר לא מאלו שעומדים תמיד בצד, אני בעניינים, אני מעשן. אך מצד שני רעדתי. מאד. אם ישמע זאת המשגיח – אני עתיד למצוא את עצמי ללא ישיבה, ואף ללא ישיבה גדולה. מאז אותו יום, אחרי כל סיגריה שטפתי את ידיי ואת הפה היטב היטב, שלא יגיע הריח רחוק. למזלי, על אף שהריח לא נמוג מפי ולו לרגע אחד, נותרתי בישיבה, ואף התקבלתי לישיבה גדיילה מהשורה הראשונה.

    אך מאז אותו היום השתנו חיי. למדתי כיצד לעשן לקול תרועת חבריי, ואף התמכרתי לעניין. אך כסף מניין? אז התחלתי לגלגל, לא, לא סיגריות, גילגלתי חובות. קניתי חפיסה ליום בקושי רב, ואז מגיע מוישלה ידידי, וככה מבקש בעדינות, סיגריה אחת, מה זה כבר סיגריה? שקל שלושים... לא יכולתי לסרב. אחריו בא עוד מוישלה וביקש גם כן סיגריה, גם אליו לא יכולתי לסרב, ואחריו עוד אחד, ועוד אחד... ברירה אחרת לא נותרה לי, והתחלתי לגלגל, הפעם גילגלתי סיגריות מסוג וורג'יניה. היה להם לסיגריות טעם של מלח ופלדה, אך לא היתה לי כל ברירה. אך גם כשגילגלתי זה לא הפסיק, נו... באמת, תן לגלגל אחד, כולה חצי שקל. וגם כעת לא יכולתי לסרב, כולה חצי שקל אמרנו. התחלתי ללמוד ליל שישי, ובשישי במקום לישון, ניקיתי בתי כנסיות. גם טוב יצא מזה, התחלתי ללמוד, מכמה מבחנים בשבוע מכניסים עוד כמה שקלים, איכשהו הצלחתי לשרוד.

    גם זמני הגיע, ונישאתי בשעטו"מ, חזרתי לעשן סיגריות רגילות, כי היה לי כסף. עד שנמאס לי. נמאס לי לעשן, יש דבר כזה, וזה קורה לכל אחד שמפסיק לעשן כמה עשרות פעמים בחייו. אז זהו, למחרת בבוקר קמתי בהחלטה נחושה, מהיום והלאה, אני לא רואה יותר, ולא מריח יותר, ובטח שלא נוגע יותר בסיגריות. לפני התפילה פניתי להכין לי כוס קפה כהרגלי, אך נאלצתי לוותר, כיצד אשתה קפה בלי סיגריה? לאחר התפילה, פניתי להכין לי כוס קפה כהרגלי, אך גם כעת נאלצתי לוותר. אכלתי בוקר, משהו כבר התחיל לדגדג לי בבטן או בחזה, חסר שם משהו. שעה אחרי תחילת הסדר, הדגדוג הפך להיות מציק, מאוחר יותר זה התחיל לכאוב, ואפי' לכאוב מאד, ואני מ ת פ ו צ ץ... פשוט משתגע, ראשי הפך להיות סחרחר, אי אפשר לדבר איתי, ואני לא יכול לעשות כלום. פשוט כלום. מאוחר יותר לקחתי מחבר שכטה קטנטנה מסיגריה אלקטרונית, וזה הרגיע קצת את רוחי, לא כמו סיגריה, אבל אפעס, משהו.

    אז שתדעו, שהיום אני מעשן סיגריות רגילות, יש לי מידי פעם מיחושים בבטן, וקצת נקיפות מצפון. גם מתעצבן לפעמים, ולא מבין מדוע עדיין לא מכירים בנו – המעשנים, כקבוצה מיוחדת, כמו שיש זן של שחורים, יש גם זן של מעשנים. אף אחד לא נלחם למען הזכויות שלנו, ורק מחפשים כיצד להציק. מסתירים לנו את הסיגריות, מחליפים את הצבע של החפיסה, מעלים מיסים, ועוד ועוד. אתם מוזמנים להצטרף למפלגה שתדאג לזכויותנו כמעשנים...

    איך בא לי סיגריה...
    • תודה
    Reactions: יוסי ויצמן, 8695, קנגסריט ועוד 27 משתמשים30 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    גולדברג.
    גולדברג.
    אפשר להפסיק. אסור לייאש. אחד הסיבות שאנשים מפחדים להפסיק זה בגלל הידיעה שהם מכורים, ומכורים לא...
  • 2K
    • י
    חישב את הקץ
  • יאן //
    • 9:55

    הספרות ריקדו על השעון בלעג. הוא הביט בהם ולא הצליח להיזכר איזה יום היום. מה שלא יהיה המצב גרוע.

    הבית היה שקט מאוד. הוא החל לשוטט בחדרים. אה. ברור. יש פלטה על הכיריים זאת אומרת ששבת. וזאת אומרת גם שהוא חזר אתמול נורא מאוחר מהשולם זכר של ברוידא, ופטפט למטה עם חבר נשכח מימי הישיבה, וטעם מהצ'ולנט. אז עכשיו כמעט עשר. תתמודד.

    מוחו החל סורק את האפשרויות. זמן קריאת שמע חלף הלך לו בלי יכולת לתקון. המנין הישיבתי הרגיל שלו, לא רלוונטי. וגם לא המנין השני.
    צריך להיעזר במצביעי אגודת ישראל.
    הוא הזדרז להתלבש, מוותר על העניבה כי בכל מקרה הוא הולך למנין חסידי, וגם חוסך בזמן על הדרך. עטיפת הטלית נעשתה אגב קפיצת מדרגות בשלשות תוך כדי שהוא מטיח לקיר תינוק של בית רבן, ששערי דמעותיו נפתחו ולא ננעלו. בדרך הוא מלמל את שאר ברכות השחר בדרך שהזכירה יותר דחיסת גזרים למעבד מזון.

    מחשבה אחת מלאה את כולו. איפה אוחזים עכשיו בז'מירוב. אחזו שם בהוידי. לא להיט.
    נטל סידור בנוסח לא מוכר והרגיש קצת כמו בעל תשובה שמסתבך במילים. עיניו משוטטות בכל. אין להם כמעט ספרים. רק סידורים וחומשים. לא מספיק מאוחר עוד מגיעים כל הזמן חדשים. מתי הם רוצים לגמור היום? מבקר המדינה.

    לפתע קלט שהוא יכול להספיק את זמן תפילה השני.
    הרגשת צידקות מילאה את כולו. כולם פה יתחילו שמונה עשרה בדיעבד שבדיעבד, והוא, יתחיל וגם יגמור בזמן. יש לפניו כברת דרך של פסוקי דזמרה והוא הולך לטחון אותם במהירות.
    עם עין בשעון ועין בסידור, ובשיטת הדילוגים, הצליח להגיע לגאל ישראל כשלוש דקות לפני סוף הזמן. כל התפילה עמדה בו מחשבה אחת: אני. מתפלל. בזמן.
    לאחר התפילה נותר לו זמן להתבונן במצבו. הוא לא מתכונן להישאר בז'מירוב עד שהם יגיעו לשמונה עשרה. חבל על הזמן. ביטול תורה.
    אפשר לקמבן בינתיים מוסף אצל קהילת ברודי ואז ישר לשמוע קריאת התורה בז'מירוב מה שאומר רווח נקי של 22 דקות.
    במהירות תקע את הסידור מול ילדון מסולסל פאות ואץ לברודי.
    היה שקט למדי. הוא פתח את הדלת והאזין.
    די. אוף. למה. איזה פספוס. הם אחזו באמצע העליה של הכהן. אם רק היה דוחס את המילים בפסוקי דזמרה קצת יותר מהר היה מספיק קריאת התורה בברודי שנחשבים לסחבנים יחסית פחות מז'מירוב.
    מושפל, יצא החוצה.
    בעצם, נצנצה בו מחשבה, אולי אני יספיק קריאת התורה באוסטרוב. דקה הליכה. באוסטרוב אחזו באמצע קריאת התורה, אבל הוא לא נתן לעצמו להתאכזב. אם הוא מחשב נכון, הוא יספיק להתפלל מוסף באוסטרוב בזמן שבז'מירוב יגמרו שמונה עשרה. ואז ישמע שם רק קריאת התורה והביתה, לצ'ולנט. נטל ספר כלשהו והתיישב בפינה. קריאת התורה הסתיימה. באיחור קלט שהמילמולים החרישיים שבאו לאחר מכן היו במקום קריאת ההפטרה.
    הוא הרגיש ממש כמפקד במבצע שמקבל עדכונים שוטפים מהשטח, ומכריע ברוב תבונה על המהלכים.
    קפיצה מהירה לז'מירוב לבדיקת מצב. לא איכזבו. אוחזים באמת ויציב.
    חזרה לאוסטרוב. מוסף, חזרת הש"ץ, וריצה מהירה לז'מירוב. הם אחזו כבר באמצע חזרת הש"ץ של שחרית. הפסיד קדושה. אבל בכל אופן כל הכבוד לו שעל אף שקם מאוחר הוא עושה כמיטב יכולתו ללהטט בין המנינים.
    ועכשיו, מכירת העליות. טקס ארוך, נסחב, מלא בדיחות פנימיות שחוזרות על עצמן כל שבוע.
    משום מה יוצא שככל שאתה קם למנין יותר מאוחר כך הוא יותר סוחב. בעצם, זה מאוד הגיוני. אנשים שקמים בעשר זה אנשים שלא ממהרים לשום מקום.
    אף אחד לא נראה לחוץ חוץ ממנו. בשעה טובה התחילו קריאת התורה. אה, מי שברך, איך שכח. בבית כנסת שלו הברכות לא חורגות מטווח מתפללי בית הכנסת ובדרך כלל גם פחות מכך. פה, הוא יברך את, ואת, ואת, ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא. ברוכים כולכם ובלבד שתמשיכו כבר.
    בעצם מפטיר והפטרה הוא כבר שמע, אז הוא יכול ללכת מיד אחרי שביעי.
    וכך, בחיוך של מנצחים, החליק את החומש למדף ויצא החוצה בפסיעות שמשתדלות לא למהר.
    הוא הביט בשעון. לפי חישוביו הרויח בכל הקומבינות יחד כשלוש עשרה דקות תמימות.
    הוא הסיח את דעתו מהמחשבה כיצד נראה המלאך שנברא מתפילה כזו והחיש צעדיו למצוות טועמיה.
    • תודה
    Reactions: HennyS, הנף מקלדת, מוטי ברנט ועוד 53 משתמשים56 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    עט להשקיע
    עט להשקיע
    ירושלמי (ברכות) מפורש..
  • 1K
    • א
    שיר להעיר את הענק
  • אריאל 1 //
    • כחגב הייתי בעיניי
    בלבי ריחפו פרפרים
    יתוש לעג בפניי
    באזני קדחו צרצרים

    וענק שכב נרדם
    שרוע באפיסת כוחות
    וקריאות מקפיאות דם
    לא הועילו, גם צרחות

    והעולם, המשיך לנוע
    אל תכליתו אל סופו
    עודני, החגב הכנוע
    מטלטל הענק בגופו

    מתי תתחיל לחיות
    תרעיד לבבות, תשפיע
    מתי תחליט להיות
    תפרוץ קדימה, תפתיע
    • תודה
    Reactions: דיונון, גוגלית, אלישבע10 ועוד 24 משתמשים27 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    ארבע
    אוצר אגדות התורה?
  • 2K
    • מ"ם
    האשכול שמסנן אתכם בלי בושה, ועוד מרגיש עוגן
  • מ"ם //
    • מה שלומכם כולכם? איך עבר החג?
    אה, ככה?
    ברוך ה'/ ה' יעזור.
    תודה שאתם איתנו.


    לענייננו. בחודשים האחרונים הפורום ממשיך וצועד בס"ד לעבר הפורום המקצועי שהוא יכול וצריך להיות, בדרך אשר התוו המנהלים הקודמים שליט"א.

    גם אנחנו המנהלים הנוכחיים, לחט"א, ביקשנו בחוקה, חזרנו וביקשנו באשכול מיוחד "כשמו כן הוא", ושם פירטנו על הסלידה מאשכולות הפטפטת, ברברת, קשקשת, הטפה והשקפה.
    ביקשנו תגובות מקצועיות. שקשורות ישירות לפורום הכתיבה.

    אנחנו מודים לכל מי שעושה מאמצים בכיוון.
    אבל בין השיטין עלתה טענה מוצדקת. אמרתם ופירטתם מה לא. אבל מה כן? איך נדע?

    וכמו שהגדירה יפה     @RACHELIZ כאן:
    נכתב ע"י RACHELIZ:
    תודה על התגובה הזו. היא עזרה למקד ולדעת טכנית מה כן לעשות...
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אז מה עושים?
    מיזם חדש ומסעיר.

    המומלצים בע"מ. אשכול עוגן מיוחד יוקדש לתגובות ספרות מקצועיות מומלצות,
    ובו צוות הממליצים (בתור התחלה ממליץ אחד וממליצה אחת), יעלה תגובות מקצועיות נבחרות מתוך הפורום - כמובן עם קרדיט וקישור.

    הממליצים יהיו הכותבת @רחל סרולוביץ ומבקר הספרות @ראש לשועלים.

    הרווח הוא משולש:

    א. כבוד לכותב התגובה, תוספת חשיפה ומן הסתם גם תגובות, מה שיגרום לאנשים להתאמץ יותר בתגובתם כדי שתקלע לאזור הספרותי-מקצועי.

    ב. הדגשה של תגובות ראויות כדי שניתן יהיה לדעת איך צריך לכתוב ומה הן התגובות הרצויות בקהילתנו, בכפוף לכל הכללים.

    ג. עם הזמן האשכול יכלול חומר מקצועי וניתן יהיה לדפדף בו, להתמקצע ולהחכים.

    (ועוד!)

    בהמשך הדרך, בכפוף לתנאי השטח, תיבחרנה "תגובת השבוע" ו"תגובת החודש" המקצועיות ביותר, ויהיו אפילו פרסים באדיבות הקרן לספרות מקצועית.


    לינק לאשכול המומלצים:

    https://www.prog.co.il/threads/כתב-המלצה-תגובות-ספרות-מקצועיות-מומלצות.453370/

    הכתיבה באשכול ההוא, לממליצים הנ"ל בלבד.

    האשכול הנוכחי ישמש בהמשך כנספח לדון בו על המומלצים, אם תרצו, ועל החזון, ההגדרות והכללים של הממליצים עצמם - מפיהם אם ירצו.
    • תודה
    Reactions: וי שלוק, sez, shira bira ועוד 26 משתמשים29 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    ראש לשועלים
    שימו לב. יש לינק.
  • 2 3 4 13K
    • א
    בעקבות הממתינות.
  • אשר שרבר //
    • בעקבות הדיונים שעלו כאן.
    אני מתלבט אם זה לא מכאיב מידי, זה בכל אופן נגמר מתסכל. אבל אשמח לתובנותיכם.
    ​
    האמת כשר' שלוימה חזר מהכוילל כמו בכל יום בשבע עשרים ושמונה בדיוק, הוא הופתע למראה הבלונים והחגיגיות שעטפה את הבית. ניסה להיזכר אם פספס יום נישואין, או יום הולדת, ממש חסר לו. אבל לא. הוא נולד באדר, היא בחשוון. והילדים, שלושתם נולדו באותו חודש, כל שנה הייתה חגיגה משותפת.

    שאלוווום, מה נשמעעע, הוא קרא לחלל.

    יוסי רץ אליו ראשון. אבא, תראה איזה יופי הכנו לך. עשינו עוגה עם סוכריות. בגללך.

    בגללי? מה עשיתי? הוא חייך.

    כן. היא הגיחה מהמטבח כולה מלאה סיפוק, מקנחת את ידיה בסינר המוכתם. ומיישרת את המטפחת. כן. בגלל הסיום שעשיתם בכויילל כל כך שמחנו, רצינו להרגיש חלק.

    יופי, נהדר שהילדים יחוו את זה, מקסים.

    כן, היא אומרת ומביטה בו, העיניים נוצצות הוא מכיר אותם. כל פעם שהיא מלווה אותו לדלת בבוקר עם סנדוויץ שהיא עוטפת עם ניילון נצמד ומדבקות, שיהיה לך כוח ללמוד היא לוחשת.

    כשהם היו זוג צעיר ממש היא הייתה מלווה אותו, ומחכה לו בחזור. בהתחלה זה הרגיש לו נעים אחר כך זה נהיה מביך. ושוב זה חזר להיות נעים. היה לו נעים לדעת שיש מי שמחכה לו, אפילו שלפעמים זה העיק, לא היה להם טלפון להגיד לה שהוא מתעכב קצת עם חבר אבל זה היה נעים המחוייבות הזו עטפה אותו.

    פעם אחת הוא חיכה לה כשהיא חזרה מהעבודה.

    אתה חיכית לי? התפלאה.

    כן. יש בעיה?

    לא הכל בסדר, אבל אתה יודע אתה לא צריך לחכות לי.

    אני יודע. אבל נעים לי לחכות לך.

    היא שתקה. הוא לא הבין למה שאלה.

    פעם הוא חזר מהכויילל ערב מוקדם והיא לא היתה בבית, הוא דאג לה, ויצא לכניסה לחכות לה, היא הגיעה בחמישה לאחת עשרה, והוא הפתיע אותה בכניסה.

    מה קרה, למה חזרת מוקדם?

    התגעגעתי. הוא אמר.

    על חשבון הלימוד?

    התגעגעתי אלייך. מה זה קשור ללימוד?

    כי... כי... הלכתי ללוות קישואים ללצ'ו לארוחת ערב.

    נו, ו?

    וזהו חשבתי שאני מחכה שתחזור מהכולל.

    ואני חיכיתי לך. מה הבעיה?

    לא, זה בסדר. אבל אני משקיעה בשביל זה.

    אה. הוא אמר. ושתק.

    הוא חשב להציע לשחק משהו יחד, רמי, דמקה אולי מטקות. חבר סיפר לו שהם משחקים, הוא אהב את הרעיון, אבל הרגע הוא הרגיש שזה לא מתאים, היא תרגיש שהוא מבטל תורה בשביל השטויות האלו.

    הוא חיבר לזה את העיניים שלה מיום שישי בבוקר אחד שלא היה לה בית ספר היא ראתה אותו פורס את יתד נאמן על השולחן עם הקפה של הבוקר.

    בכל יום שישי בבוקר אתה קורא עיתון? היא שאלה אז. והוא ענה כן. והוסיף מהר, לפני שאני הולך ללמוד.

    אבל הוא הרגיש שכשהיא בבית אין לו באמת מקום לשים ת'ראש סתם ככה. צריך סיבה לשים ראש. אולי לא להרגיש טוב. אבל בשביל זה יש מיטה בחדר. לא ספה בסלון. והוא לא אשה שמפטפטת סתם עם חברות, או מעבירה זמן בבית ככה סתם.

    העיניים שהיא מביטה בו עכשיו, והטון שהיא מספרת לילדים על הסיום של אבא מזכירת לו את אותם עיניים של יום שישי ההוא, רק מהצד השני, גם אמא שלו היתה מסתכלת עליו ככה. והוא כל כך רצה לעשות לה נחת.

    בערב הם ישבו לכמה דקות והוא אמר לה שהוא רוצה להתחיל לחזור מהכולל בחמש, הוא רוצה להיות בבית עם הילדים אחר הצהריים. היא לא ידעה מאיפה זה בא לה.

    הוא ניסה להסביר שהוא רוצה להיות יותר בבית עם הילדים, לעזור לה בהשכבה. הוא מרגיש מנותק. בקושי מכיר אותם.

    מה רע באיך שאני מטפלת בהם, אני לא מחנכת אותם טוב? הוא הרגיש משחק בטלפון שבור. מתוסכל הוא נכנע. היא לא תבין.

    את מטפלת בהם נהדר וגם בבית, אני אלך. ותודה שאת ככה מאפשרת לי ללמוד.    ​
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: צל של עצמו, דיאלוג, כפוף לכללים ועוד 171 משתמשים174 //
    71 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    ברוך ד' כעת הגיע תור הבעל ללכת לכולל לסדר ב', לשבת בנוחות מול הגמרא עם מזגן מעולה, ותור האשה...
  • 2K
    • RACHELIZ
    דיון בדיקת שוק הנושאים הקיימים טרום כתיבת ספר
  • RACHELIZ //
    • בוער בכם נושא מציק, מדגדג לכם קצה של רעיון ויאללה, הספר הבא מתחיל להירקם במוח - - -

    שאלה למומחים:
    האם אתם מגששים אחר ספרים לראות האם כבר כתבו על ההברקה שעלתה במוחכם, או שפשוט אתם מסתערים על המשימה ולא משנה אם בדיוק אותו עניין סופר כבר, ללא ידיעתכם כמובן?

    (ברור שאני לא מדברת על נושא כללי מידי וברור שאפילו אם יש אותה הברקה, היא נכתבת שונה.)
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, אפקטכתיב, ש. צ. וינמן ועוד 3 משתמשים6 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    תודה, הרגעתני. לוקחת את זה כצידה:
  • 2K
    • ת
    צאת הכוכבים
  • תופרת חרישית //
    • חזרתי אל ההורוסקופ היומי שלי.
    וזה קרה אחרי ייאוש מר ממר בכל הנוגע לכוכבים שמככבים במזל הכוכב שלי.
    לא די בזה שאני כוכבת, נוצצת, עם שפיצים, כמו בציורים, גם באים לי כמה כוכבים אמיתיים ושוברים לי את הלב שבוע אחרי שבוע, יום אחרי יום.
    למה למען השם, לא נבראה האסטרולוגית שיש לה עניין לחזות ירושה שמנה בדרך.
    למה, למען השם, לא נבראה האסטרולוגית הזו שחושבת שצריך לעודד את הדור של היום, ולסדר לו תפקיד נחשק במשק הנחשק עוד יותר, ואי אפשר לנבא לו כל יום מחדש ידידים מופרעים מהעבר וגלויות ארוכות ביערות החושך.


    טוב, עזבו.
    בואו לא נכנס לפסים אישיים יותר מדי.
    גם ככה הנצנצים התפזרו לכל עבר. ומי יאסוף אותם. מי.

    כל עוד אמשיך לקרוא באדיקות שיא את ההורוסקופ היומי [ותודה למי שמקפידה לפוצץ לי את הג'ימייל בכל התחזיות השחורות האלו], ברור לגמרי שאהפוך ביום מן הימים לייצור מאושר...

    שבוע אחד היא צפתה לי הצלחה עסקית מסחררת.
    הדפסתי את התחזית סגול על גבי לבן, טסתי לבנק, הראיתי לבנקאי האישי שלי את התחזית, שיעשה טובה ולא יחזיר את הצ'קים שהשכבתי לה על השולחן. רחמים. הנה ההצלחה בדרך.
    תבינו, זה מדע מדוייק. זה מדע שאין עליו שאלות. זה חוקי. אין אפס.
    גם כשהיא צפתה לי נתק עם מכרה מהעבר, בחרתי לא ליפול לדכדוך. רק הסברתי לאותה מכרה, שבעקרון, אני אמורה להתנתק ממנה. וחבל שהיא לא זורמת עם התחזית הזאת, האמינו לי.

    אז זהו.
    לפני הקפה שאני לא שותה על הבוקר, אני בוהה בהורוסקופ שנח לי בתיבת המייל, ומנסה להבין ממנו כיצד כדאי לנהל לי את היום.
    אם התחזית מהממת אני מספרת לכולם, טוחנת חסה ושמה תכשיטים עשויים מעצמות שלוקטו מלביאות חנוטות ומאדמות שלא עובדו מאז ימי המבול, כמו של רוחניקיות שממלאות מאפרות.
    אם לא, אני שומרת עליה בסוד ולא שותה את הקפה, סופית. גם הקפה קורא מזלות. בינינו, פחד מוות לגלות את הקצף נעלם בקפה כשהוא בצורת עכביש גוסס.
    מסתפקת במים.

    אוקיי. התחזית להפעם קצרה מתמיד.

    ראשון - מוצ"ש - ללא שינוי של ממש מהתחזית של שש ורבע שנים אחורנית.

    נברתי בג'ימייל שלי, חיפשתי מה היתה התחזית השבועית במאה הקודמת.
    ועכשיו אני בהתלבטות מטורפת.
    כי זה לא חופף, מכל הבחינות.

    כמו שאמר לנו המדריך בסיור בגולן בעקבות אלי כהן:
    "הר אביטל התפרץ לפני מליון שנה ושלושה חודשים.
    למה שלושה חודשים?
    כי המדריך שהיה פה לפני שלושה חודשים אמר שההר התפרץ בפעם האחרונה לפני מליון שנה".


    שתבוא האסטרולוגית הזו, עם שרשראות הצדפים על צווארה, עם כובע הקש האדום לראשה, עם השמלות הפרחוניות לגופה, עם ציפורניה החדות, עם קלפי ה'עבודה זרה' שלה, עם ריח הקטורת הזוועתי שאופף אותה, ותסתכל לי בעיניים. ותגיד לי, מה שונה התחזית שלי להיום מהתחזית שלי מלפני 89 וחצי שנים, ולמה, אלוקים אדירים, נשאר לה עוד כסף להתחדש בכל המחלצות שלה.

    הלכתי לשתות מים.
    • תודה
    Reactions: Angular, רחל סרולוביץ, S ועוד 25 משתמשים28 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עדיאל
    ענק וקורע לחלוטין. סאטירה לא צריכה גבולות, כשהיא סאטירה אמיתית. וזאת סאטירה אמיתית.
  • 1K
    • ע
    אתה חייב לעלות!
  • עיתונאות ועריכת תוכן //
    • בס"ד


    אתה חייב לעלות

    שמעת?

    תפנים!

    תזיז את החיוך התם

    מהפנים

    חייב לעלות

    לא רוצה

    לא יכול

    קח את מה שנותנים

    ותבלע את הכל


    מיום ליום

    משבוע לאחר

    תתקדם ותוסיף

    כי

    לא נוותר

    נתעקש בימים

    ונבכה

    בלילות

    נתפלל ונתרום

    נקבל קבלות


    נקנה לך הכל

    רק תבקש

    במלבני או עגול

    די

    להתעקש

    מותק, תפסיק

    להדאיג את כולנו

    אם לא טוב קנוי

    נשאב משלנו


    נו תגדל

    טיפטיפה

    כי יש תור לטיפה

    ו...

    שלא נצטברח

    מאחות

    רחומה

    שיגידו סוף סוף

    שאתה בעקומה!
    • תודה
    Reactions: איש אחד הלך, תמר21, לאהר ועוד 59 משתמשים62 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפקטכתיב
    גם אני פירשתי לפי מה שפגש אותי. הפאנץ' הוא שבסוף הזדהתי גם עם הרעיון המקורי.
  • 892
    • א
    א שיינעם חלום
  • א יודעלע //
    • ישבתי על הספה כמדי שבוע בשבת אחר הצהריים, שרוע, מנמנם חלקית, ושלוימי יושב לצידי נבחן על לימודי השבוע.
    פעם היה מבצע עליי מדי פעם בדיקות עירנות תקופתיות בסגנון של אבל אבא איך רש"י מפרש כך?
    מה הבעיה?
    אה, הבעיה שאני בכלל באמצע משניות ואין פה רש"י.
    נו לכן שאלתי מה הבעיה.
    פעם הוא לא התאפק ואמר לי ככה בפנים אבא תמשיך לישון זה בסדר, כמובן שהוא ננזף בחומרה ויותר לא העיז להגיד דברים מעין אלו.
    האמת גם הוא כבר התייאש מכך שאקשיב לו אז לפחות הוא מתנחם בכך שברגעי העירנות אני מהנהן בראשי וזורק פה ושם מחמאות לפעמים דווקא המחמאות הם אלו שמתקילות אותי, למשל פעם אחת שאמרתי לו שלומי אתה אומר נהדר, והוא ענה לי במין מבט תמה, עד שקלטתי שהוא בכלל לא אמר כלום, להפך הוא טען שכואב לו הראש והוא לא יכול ולא מכיר כל כך את החומר של השבוע כי חיסר יומיים.

    שום דבר לא הכין אותי למה שקרה השבוע.
    לשם שינוי השבוע הייתי דווקא די ערני, אולי כי לא הלכתי מיד לספה, ו'העיכוב ביצוע' יחד עם 'ריקון מלאי' פוגג מהכבדות,
    אבל גם כך ניתרתי בבהלה בקפיצה שנראתה מתואמת עם שלוימי, רצנו שנינו יחד למרפסת וניסינו לעכל מה משמעות המתרחש סביבנו.
    מזווית העין הצופה כלפי מעלה, הבחנתי שכל שאר המרפסות והחלונות גם כן אוישו בו זמנית.
    אף אחד לא נשאר אדיש לרעש האיום,
    לא ידעתי למה להשוות זאת זה אולי כמו הר געש משולב ברעידת אדמה מלווה ציקלון וטורנדו,
    רעש איום מחריש אוזניים,
    הציפורים חגו כמסוממות,
    כל התינוקות צרחו עם אמותיהם,
    תוך דקות התמלאו השמיים במטוסים, מטוסי קרב, מסוקים.
    התחלתי להרגיש חום עז, מתיך, לוהט, ותוך כדי דיבור המצב התחלף לקור לופת, מרעיד, מקפיא.
    לא היה שום הגיון במחזה שנגלה מול עינינו.
    אנשים החלו מאבדים את שפיותם, רצים ברחובות, מחפשים מחסה בין ההריסות הרבות לשרידי מטוסים מפויחים.
    הרעש פחת בהדרגה לאחר כמה דקות, אך באותו זמן במקביל החלו להישמע פיצוצים עזים מכיוונים שונים.
    למול עיניי הקטסטרופה בהתגלמותה, מבנים אדירים על יושביהם מתנדפים כאבק פורח. אנשים נשרפים חיים.
    אש תופת פורצת מבטן האדמה, ומהשמיים גייזרים הפוכים של לבה רותחת.
    עלטה סמיכה משתררת פתאום, מישהו כיבה את השמש, השמיים מתקרבים אליי בקצב מסחרר.
    סוף העולם.
    אני מחבק את שלוימי ועוצם את עיניי, זהו עכשיו בטח נשמע את שופרו של משיח, ונפגוש שוב את זיידי שנפטר.
    "בא נעלה על הענן" אני לוחש.
    ושלומי נעבאך שואל: "איזה ענן טאטי? שאלתי אם קרבן תודה מביא נסכים או לא?"
    אני פותח עיניים נבוך ומיוזע כולי, חובט במסעד לוודא מיקום סופי, ומנסה לטשטש את דבריי בפסקנות מדומה:
    "תודה?! בטח מביא".

    "נישט געדאגה'עט אידן עס וועט שוין באלד קיין חלום מער נישט זיין"
    בביאת משיחנו מתוך רחמים וחסדים ובלי שום צער ונזק לאף בר ישראל.
    • תודה
    Reactions: HennyS, הפקות כתיבה, נחמי פורתא ועוד 18 משתמשים21 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מוישה
    מזה הכל מתחיל. אבא אמר לי תמיד שכשאני לומד על הספה, אוטומטית יורדים 90 אחוז מהריכוז... כשהתחלתי...
  • 2 3 5K
    • א
    י-ח-ץ(ואולי גם קצת מרורים)
  • אפקטכתיב //
    • י-ח-ץ,על מרורים
    היא/לא,לא חסר
    יום שישי,מרוץ אחרון ורגיל בהחלט של קניות,ניקיונות,בישולים,בדיוק כמו כל אימא יהודייה בכל בית.
    בדיוק כמו כל אישה:המקלחות והמים החמים שנגמרים,שום דבר לא הזכיר את הנעדר.
    טוב, במילא תמיד הוא לא היה בבית ביום שישי,למד והיה בחוץ ואז הגיע מאוחר, כהרגלו לא שותף בכלום,מרחף,חסר אחריות,חשבה בשפתיים חשוקות. דווקא מפלס הלחץ והחרדה של יום שישי השיגרתי,שהוויכוחים הוסיפו לו עוד לחץ, שהפך גם הוא לקבע ולמלחמה,לא היה חסר לה,הכל היה טוב,
    אולי זה היה יותר מידי טוב כי היא התחילה לבכות...
    הילדים הציצו עליה בחצי עין לא מאמינים,היא מעולם לא הזילה לידם דמעות,
    תמיד הייתה חזקה כל כך בשבילם.
    ועכשיו?הכל קורס, כל חומות ההגנה נופלות.
    כמה זמן היא תכננה את הפרידה הזו?לא יאמן שהיא כבר הגיעה,ושככה היא נראית. רק שיהיה לילדים טוב ושרק לא ייקחו את זה קשה מידי,קיוותה.
    אה,בעצם אולי משהו קטן אחד חסר,נזכרה,בזר הפרחים שהיה מביא לפעמים
    (בסוף כשהגיע מתנשף ומתנצל) הוא נורא חסר על השולחן.
    טוב, לא נורא שבת הבאה תזכור לקנות לעצמה איזה אחד.
    מה יש,לא מגיע לה? גם כשהיא כבר לא "אשת",חיל- היא עדיין,אולי אפילו גנרל(ית).

    הם /חסרים
    -"אמא מתי כבר אבא יחזור?אני מתגעגע אליו"
    -"אמא מי יעשה קידוש?,מה את?חי חי חי,אימהות בכלל לא עושות קידושים,את סתם משקרת..."
    -"אמא מה?אבא לא יחזור?את עוד הפעם משקרת!
    -"אמא אתמול שאלו אותי: את מי אני יותר אוהב, אותך או את אבא,אז אמא שתדעי לך: שאני בכלל לא אוהב אותך,אני אוהב רק את אבא אני רוצה אותו, עכשיו!
    -"אבא, אבא שלי אבאא!"

    הוא/חסר תקווה
    יש לפני שבת שלמה של מיטה אחרי כל הריצות:
    'יש זמן לחשוב,אין בשביל מה לקום'
    'יש אפשרות לנוח סוף-סוף,כי אין בשביל מה לטרוח'
    'יש על מי לחשוב ,אין את מי לברך'
    'יש שפע ואין לו על מה לחול'
    הוא עשה שבתו כ'חול',כי הוא זקוק כל כך לבריות,והם כל כך חסרים.

    (נכתב בעקבות הקונפליקטים)
    • תודה
    Reactions: ש. צ. וינמן, פרפר סגול, טינטין! ועוד 20 משתמשים23 //
    44 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפקטכתיב
    מי שאחז את הקניט'ש(לבד), שילחץ כאן על הלייק.
  • 2 3 13K
    • יענקי R
    ביקורת ספרות ביקורת עיתונים - חג הפסח תשע"ט...
  • יענקי R //
    • אז ככה: נכון שרק היום 'משפחה' שווק, וחוץ מלהציץ מלמעלה לא הספקתי, אפתח את הביקורת דווקא עם מחמאה. את כל השאר - אשאיר לכם, כנהוג כאן בכל חצי שנה.
    המחמאה המדוברת היא: השנה לא הוסיפו ל'משפחה' את העיתון הענק שמדלג על כרפ"ס בסערה את יח"ץ.
    אתם מבינים במה מדובר, ההוא מהשנים האחרונות, שמכונה משום מה "עיתון החדשות" שצריכים "לדרוש אותו מהמוכר"... (רמז: הראל). כנראה הביקורת כאן מזיזה משהו.
    א קיצער, התחלה טובה. נראה מה יהיה הלאה.
    חג שמח לכולם!
    • תודה
    Reactions: יוצרת כתיבה, נאר לערנען, מנצפך ועוד 16 משתמשים19 //
    51 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפקטכתיב
    יש עדיין אנשים שלא זרקו את העיתונים שלהם? אני אשמח לקבל.
  • 1K
    • ש
    איני דר אלא... / הווי ע(א)ירוני
  • שיילה //
    • כשהתחתנתי, חשבתי שאני מאבד שפיות,
    לא הורגלתי לחיים משותפים ללא פרטיות.
    לצפיפות המחניקה, לפקקים, להזנחה,
    לרדיפה אחר מטרנה או טיטולים בהנחה.
    רעש המזגן של השכן, המקרר מהבניין ממול,
    השמש שנעלמה לזר הוורדים הקמול.
    לקרטל הביגוד המופקע שמיובא מהסינים
    ולאוטובוסים העמוסים כקופסת סרדינים.
    לבתי הכנסת שהפכו לקהילות סגורות,
    למגמת הוראה שיצרה אינפלציה למורות.
    לחילונים שקלטו את כח העבודה הזול,
    לשירות האנושי בבנקים שהחל לאזול.
    לתור בדואר לקבל חבילה מנקסט,
    לחודשים שצריך לחכות עד הטסט.
    לחנויות שסוגרות ביום שלישי בצהריים,
    לבחורים שבאים לאולמות לאכול כרעיים.
    לעסקים שמוסיפים לשמם את המילה 'חסד',
    למרזבים המשתרבבים וזורמים כאשד.
    לקצרי הרוח בחזרת הש"ץ כשהחזן מכוון,
    לשנוררס שאת סיפורם הטראגי דואגים לגוון.
    לכבישי האספלט הנפתחים חדשות לבקרים,
    לאוויר המרושת בכבלי עירוב וגנרטורים.
    ליחידות הצומחות על כל בניין או חצר,
    לנסיון להבין בחושך איזה פקק מקצר.
    לנהגי המוניות שזוכרים שהכל היה חול,
    לאנשים שהולכים לשטיבלאך כדי לאכול.
    למצלמות החניה ולפקחים המסורים למדי,
    לתקופות שצריך להתקלח עם סנו די.
    לשיבוץ של ילדי הגנים ולחוסר במעונות,
    למזג האוויר ההביל ברוב העונות.
    ישנם גם דברים טובים אם תעמיקו תגלו,
    או שתעשו כמוני, פשוט תתרגלו.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: הנף מקלדת, חנה אביטל, yonatanr ועוד 36 משתמשים39 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הפקות כתיבה
    הפקות כתיבה
    אוי זה מגרד כתוב טווווווב וכאן נדמה שהאומנות היא התוצאה והיצירה גם יחד הידד
  • 2 3 4 9K
    • Natan Galant
    תושבי מודיעין עילית וחברים בפורום כתיבה? קחו אוויר וכנסו - - -
  • Natan Galant //
    • העיר שלכם מיוחדת בכל אספקט. מגיע לכם פעקל׳ע שיעסוק... רק בכם.
    אז אם אתם תושבי מודיעין עילית ויש לכם משהו חשוב לומר לאומה - אנא תעלו אותו על הכתב ושלחו אליי למייל. במידה ותכתבו בלי שגיאות כתיב (שזה המינימום מחברי הפורום...) ועם פיסוק טוב - האגרת שלכם תתפרסם במוצ״ש הקרוב!! כן, גם אם תכתבו על... ועל... ועל... אתם יודעים, כל מה שרציתם תמיד לכתוב. רק בלי פוליטיקה, בבקשה, הפעקלע לא בנוי לשאת על גבו סכסכוכים.

    ואם כל הטוב הזה לא מספיק... אז כל החומרים שלכם יפורסמו גם פה! בפורום כתיבה!
    מחכה לשמוע ממכם,
    נתן
    • תודה
    Reactions: אחת ברקע, ח.נוי, אלי7 א ועוד 3 משתמשים6 //
    61 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    ח.נוי
    בדגש על קרית ספר ולא על מודיעין עילית!! כיון שהאזורים הישנים יותר של קרית ספר מאוכלסים בעיקר...
  • 2K
    • I
    שלושת העולמות של רובי / סיפור לילדים
  • I.Q //
    • רובי היה ילד שמאד אהב את הבוקר. הוא אהב את זריחת השמש שמאירה, את האוויר הנקי של הבוקר, טרם עשן המכוניות ממלא את האויר.


    אבל היתה לו לרובי חיבה גדולה גם ללילה. אומנם מסביב הכל חשוך, וכולם מכונסים בביתם.

    אבל דוקא אז יכול רובי לחשוב, רובי אהב לחשוב ולדמיין.


    בדמיונו היו שלושה עולמות, והוא היה לעיתים, מדלג ביניהם.

    מיד כשהיה מרגיש שהוא רוצה כבר לעבור לעולם האחר - היה רובי מדלג וקופץ אל העולם השני וכן הלאה - לשלישי.


    רובי זכר היטב את הרגע בו הוא יצר את העולם הראשון. הוא בנה בו מיד כל טוב שרק אפשר לדמיין.

    נחלי מים זרמו בכל מקום, אילנות עם פירות יפיפיים, הכל פרח מסביב. אנשים חייכו זה לזה, והרעיפו זה על זה כל מה שיכלו. היה מותר ללכת לכל מקום ולעשות כמעט הכל.


    אבל משהו השתבש לפעמים.

    פה ושם נהיו אנשים, שעשו גם דברים רעים - ולא היה מי שיעיר להם (רק חייכו אליהם).

    פה ושם נהיו בעלי חיים שעשו גם דברים רעים- ולא היו שם דברים שיעצרו אותם.

    פה ושם נהיו אילנות שצמחו לתוך שטח של אילנות אחרים- ולא היו שם גדרות לבלום אותם.


    או אז היה רובי מזנק במהירות אל עולמו השני-



    בעולם השני שרובי בנה, היו כללים ברורים - רובי כבר למד את הלקח.

    אילנות בזהירות, הוציאו ענפים קצרים, והנחלים היו כמו קו ישר שלא מעז לצאת ממסלולו.

    בכל מקום היו שלטים ברורים מה וכיצד לעשות. אנשים לא העזו, למשל, לרדת מן המדרכה אל הכביש.

    אנשים נהגו בדיוק כמו שצריך. אנשים דברו רק מה שצריך ובמילים מדויקות לגמרי.

    היה מאד בטוח להסתובב בכל מקום, כמעט לא היתה פינה בלי שבעה שוטרים, לפחות.


    אבל משהו היה חסר לרובי. הוא לא יכל להסביר לעצמו מה בדיוק.

    הוא חשב-

    ואז נצנצה בו מחשבה, חסר בעולם הזה קצת שמחה. הכל יותר מידי מדויק.


    ואז יצר רובי את עולמו השלישי - וזינק אליו.

    - את העולם השלישי רובי יצר כבר עם הרבה מחשבה.

    הוא יצר נחלים מדהימים, אבל תחם להם גבולות ברורים.

    הוא יצר אילנות מדהימים, אבל הסביר להם היכן בדיוק מותר להם לגדול.

    הוא איפשר לאנשים להרעיף זה על זה כל טוב, אבל דרש מהם להבחין האם משתמשים בכל הטוב הזה כיאות.


    כל כך השקיע רובי בבנין העולם השלישי שרובי התעייף, אבל היה מרוצה.

    - היה נראה לו שיש איזו תקוה, דוקא מעולמו השלישי. אומנם קצת קשה יותר ליצור אותו מהאחרים, אבל יש לו יותר סיכוי.


    רק לפעמים שמשהו מעיק על ליבו של רובי, והוא קצת כועס על דברים שקורים לו, רובי מחכה שהלילה ירד.

    אז הוא חוזר לטייל בעולמו הראשון, ונעשה לו טוב - עד שהוא שוב משתבש לו.

    ומיד מזנק לעולמו השני. אלא ששם, שוב נהיה לו קצת עצוב.

    ואז הוא שב, לעולמו השלישי.
    • תודה
    Reactions: דיונון, nechamizak, נחמי פורתא ועוד 17 משתמשים20 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפקטכתיב
    חשבתי שאם כבר אז :דינה או דיני. אבל מה שהכי עדיף זה לרמוז לכך בסיפור. כמו שעשית יפה.
  • 1K
    • י
    נוקיה C2 עם קריזה (לא קורוזיה)
  • יאן //
    • בטעות. היה צריך להיות באא"ר
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפקטכתיב
    מעז יצא מתוק!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה