קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 3K
    • Natan Galant
    אתגר חדש- ומסתורי...
  • Natan Galant //
    • הפעם- לאחר שטובי כוחותינו הפליאו בעלילות הגבורה של חזי ושל אחרונת הנורמלים, הגיע הזמן לפרק חדש בחיים. שלב חדש. עתיד חדש- ומסתורי!
    לפניכם תמונה של טיילת שוממה בארץ ישראל תובב"א. שעת לילה, הטיילת ריקה, מוארת, מאתגרת. אם נטה אוזן אליה- אולי נשמע ממנה סוד, אולי לא.
    הביטו בה היטב, הביטו. אולי תגלו שהיא לא כל כך ריקה כמו שחשבתם....
    וזה בעצם כל האתגר- התמונה הזו. הסצנה המסתורית הזו.
    כתבו סיפור, או חמשיר, או מגילה ארוכה, או מאמר מדעי קריר וצונן, או סיפור אימה, או כל מה דמיונכם יבקש. בכך אורך שתרצו. 20 מילה, 200 מילה, 3000 מילה, וכן הלאה. על הסצנה המרכזית להתרחש אך ורק בטיילת שלנו.

    והנה הם, הכללים, בלעדיהם חיי האתגר לא יהיו חיים:
    1- כל ניק יכול להעלות כמה קטעים שירצה, אך כל הודעה צריכה להיות "יחידה" שלמה בפני עצמה, ולא פרק שני או המשך להודעה קודמת.
    2- ככל שהיצירה תהיה קודרת יותר- הניקוד יעלה.
    3- בסיום האתגר (מועד הסיום יוכרז ע"י וועדה מקצועית שתמונה לשם כך) יוכרזו שמות המנצחים הגדולים.
    4- נא לשמור את עמוד האתגר לאתגר בלבד. שאלות, מענות, תלונות, מחמאות, מילות שבח, מילות הערכה, הכל בכל מכל כל - נא לשמור     לנספח.

    בהצלחה!!!
    • תודה
    Reactions: בר כוכבא1 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גילת ורנן
    איזה יופי של אתגר:D נו, תעלו כבר אתגר חדש הכי כייף לקרוא את האשכולות הללו משאר ההודעות:)
  • 298
    • ע
    עזרה
  • עם ישראל //
    • מישהו מכיר תוכנה לתמלול? (אם אפשר גם מדריך)
    תודה רבה.
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    לא יודע אם לזה אתה מכוון, אבל ימות המשיח מפרסמים עכשיו על אפשרות לקו שכל מה שיישמע בו יתומלל...
  • 3K
    • ג
    תור ברבים
  • גפיל תפיש //
    • אני כותבת הוראות למשחק קופסא.
    איך נכון לכתוב: המתן שני תורים או המתן שני תורות?

    תודה רבה
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גפיל תפיש
    אני לא כ"כ מומחית. זה היה הוראות למשחק קופסה שנעשה במסגרת בגרות בביולוגיה..
  • 4K
    • ת
    מי זו / זה- א. מרגלית?
  • ת'כלס //
    • מחילה על הבורות ....
    מי יודע לספר לי עליו / עליה פרטים?
    תוודה
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בבוש
    אני מתגעגעת לשיעורי ספרות שה בסמינר הישן
  • 489
    • ס
    הצעת מחיר לכתיבת מחזה----
  • סטודיו פוינט //
    • שלום,
    אני שנים עמוק בתוך תחום הכתיבה, אך פחות בתחום העסקי.
    התבקשתי לתת הצעת מחיר לכתיבת מחזה שאמור לשמש לתוכנית בת 3/4 שעה לערך...
    יש לכם מושג איך מתמחרים את זה??
    אשמח לשמועע.
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פרלי
    כמי ששנים בתחום, אין לזה מחיר מוגדר את צריכה לבדוק עם עצמך באיזה סכום תרגישי שהיה שווה לך ההשקעה...
  • 3K
    • יואל ארלנגר - קקטוס
    ידידי דוברי היידיש, באוריינטציה ויז'ניצאית משהו, שלום.
  • יואל ארלנגר - קקטוס //

    • אני צריך את המילים של השיר הנפתח במילים:
    "גוט שאבעס, גוט שאבעס,
    גוט שאבעס גוט שאבעס גוט שאבעס"
    ואז יש ילד מסלסל ששר:
    "אויי אווייי אוייי אוייי אוייי
    אויי אווייי אוייי אוייי אוייי"
    ואז גונח כזקן ורגיל, וזועק:
    "אוויייי ווווויייייי!!"
    ואז מתחיל מילים ביידיש שנראה לי שמתחילות במילים:
    "טייערע יידעלע גוט שאבעס"
    ומסתיימות במילים:
    "הייליגע שאבעס לעכטיגע שאבעס"
    או משהו כזה.
    כל הקטע של הטקסט לא ברור לי
    אנא השלימו לי אותו.
    אני משתוקק ממש לדעת איך שרים אותו.
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אסתיג
    סליחה, בטעות כתבתי בלשון יחיד - שרייטשע במקום ברבים, כי מדברים על רבים - יודעלעך, צ"ל שרייטשעט עם ט'
  • 354
    • מ
    אוצר החכמה בהזדמנות
  • מוסד //
    • למכירה, חדש מהאריזה, גירסא 15 מקורית ומלאה של אוצר החכמה,
    4,900 ש"ח בלבד. בירושלים: 050-4118259
    0 תגובות
  • 1K
    • Natan Galant
    שוב זה קורה: יעקב דולר מפתיע שנית והפעם מצליח לגשר בסכסוך בין הנהלת הבנק לעובדים---
  • Natan Galant //
    • פרק שני בעלילות הגבורה של מיודענו, יקיר הציבור, זוכה פרס "אביר השלטון"- יעקב דולר
    ---

    ביום רביעי זה התפוצץ. העובדים הכעוסים הכריזו כי לאור תנאי העסקתם העגומים, יוקר המחיה ומזג האוויר הלוהט- הם יוצאים לשביתה. "שביתה ללא הגבלת זמן!!" לדברי ז'קי, יו"ר העובדים.

    המדינה הייתה כמרקחה. איך יתכן שבנק "האוצר האוניברסלי" סוגר את דלתותיו? איך מעיזים העובדים הפשוטים לנעול את שערי הסניפים? ועוד להעיז ולעמוד איתנים בסירובם, גם לאחר פניותיהם האישיות של מנכל"י הבנק - מיטיביהם ומשלמי משכורותיהם? הלם, זעם.

    למרות כל מאמציו של יעקב דולר, השביתה נעשתה לעובדה מוגמרת.

    יום חמישי, הכותרות הראשיות זעקו: זעם נרחב בכל שדרות הציבור לרגל השבתת פעולתו של בנק "האוצר האוניברסלי"! / תדהמה בקרב אברכי הכולל! העובדים! מצוקה קשה בקרב הגננות! מתארגן וועד הפעולה לפתיחת הסניף הראשי בבני ברק. להצטרפות נא לחייג.... /

    ח"כ יעקב דולר בראיון מיוחד לעיתון: "אתנגד בכל כוחי לשביתה המופקרת הזו"- הכתבה המלאה בעמוד 6 / האזרחים מדברים: יהודה אלמליחי משדרות: "אין לי לחם בבית, כבר שבוע שאנחנו נאלצים לחיות על פיצה קפואה ולא טריה מהמקפיא" בצלאל כהן מטבריה: "אין לי שקל בבית והתחלתי לשלם על הכל בדולרים" משה דקל מרמת הגולן: "אני תמיד אמרתי שהבנקים גנבים"- הכתבה המלאה בעמוד 17 / אלו האנשים שחייהם נהרסו בעקבות השביתה- פרויקט מיוחד מרים צוקרמן מירושלים: "הלכתי שעתיים ברגל מהבית עד הבנק כדי לראות מה קורה ואז ראיתי שאין מה לראות".

    חיים רבינוביץ- יו"ר שכונת מעיינות השלווה בית שמש: "כתושב בית שמש אני המום מהזלזול של הבנק בלקוחות החרדיים". נחמן צדיק מצפת, חבר המועצה ואחראי תיק התיירות: "אנשים משלמים על לחם עם צ'קים" / ראש הממשלה בתגובה ראשונה: "אנו נעשה הכל כדי לפתור את המשבר. אנו פועלים בצורה מהירה ביותר. אנו מצפים ששיחות השלום עם עובדי הבנק יתחילו בתוך חודש מהיום".

    אך לא איש כיעקב דולר יניח למדינה שלימה לסבול בגלל זוטות. לא ולא. יעקב התרוצץ ברכבו המפואר הלוך וחזור בין בית שאן (מגורי יו"ר העובדים) ובית השען (כינוי החיבה לארמונו של מנכ"ל הבנק) וניסה לשכנע את הצדדים לרדת מהעץ עליו הם טיפסו. הוא נעמד ערב ערב ללא לאות ונאם במסיבות עיתונאים, רץ הלוך חזור וניסח טיוטות. הוא היה עסוק מאוד. אפילו לא ישן כמעט כלום. "אולי רק 12 שעות ביום וזהו" כפי שאמר ברצינות תהומית למשה בן נעים- כתב העיתון חדשות עבשות. ואכן- מאמציו המרובים נשאו פרי (בשילוב עם קסמו האישי הטבעי): כעבור ימים ספורים בלבד, ולמרות משבר האמון עמוק - נפגשו יו"ר העובדים המקופחים מר ז'קי ומנכ"ל הבנק למרתון שיחות טעונות של שעות ארוכות. שוב ושוב הוכנסו אל החדר פחיות 'רד בול' ומאפים מלוחים מהקונדיטריה הסמוכה.

    בסופו של דבר ז'קי דפק השולחן: "כבר התרענו מזה חודשים ארוכים שאיננו מוכנים עוד לעבוד בתת תנאים שכאלו, אני לא מבין- איפה הייתם עד היום??"
    מנכ"ל הבנק: "בוא נפתור את המשבר ברוח טובה. תחזרו כולכם לעבודה ואנחנו אולי לא נפטר את כולכם".
    ז'קי (קם בזעם ומפוצץ את הישיבה): "אתם עושים צחוק מאיתנו! אתם לא מחפשים לפתור את המשבר..."

    יעקב התערב ברגע המכריע: ז'קי! תתנצל! בואו נהיה רציניים... (הוא דאג קודם לכן שדלת החדר תישאר פתוחה כדי סדק, כך שקולו המהדהד יתגלגל למיקרופונים הדרוכים של העיתונאים המקושרים שהציב שם קודם לכן, כמובן) אני אומר- ירון (הוא הניח יד חברית עבה על כתפו של המנכ"ל) תלך קצת לקראתם. וז'קי (הוא הצביע ביד נחושה ובעיניים מזרות אימים לעבר ז'קי אך עם זאת חייך חיוך גדוש אמפטיה)- תנסה גם אתה לכבד את המעמד...

    ז'קי התעלם לחלוטין מיעקב וקם בזעם כדי לצאת לעיתונאים ולהכריז כי לא הושגו כל הבנות.
    המנכ"ל גער בזעם, סמוק ומיוזע: "שב, שב, שב בבקשה ז'קי! אנו נשפר את התנאים"!

    ז'קי (בשפת גוף מתוחה ותקיפה): "אוקיי. אני מוכן לשמוע."

    המנכ"ל: "כל עובד בבנק- החל מהסגנים שלי וכלה במאבטחים- יקבלו העלאה דיפרינציאלית קוגנטיבית נומינלית של 2/4 אחוז כל חודש שלישי בשנה אי זוגית, ובנוסף כל עובד יהיה זכאי לבקבוק קוקה קולה אישי פעם ביום על חשבון הבית. ו.. אתה יודע מה? שיהיה, תקבלו גם חופשה מוזל באיים החציליים בבוספורס."

    ז'קי (קצת יותר נינוח): "יפה, התחלה טובה, נראה שאתה רציני אדוני הפעם. הצעה יפה. אבל זה לא מספיק. אנחנו דורשים פיצוי מיוחד על החודשים האחרונים שהיו קשים ביותר לכל העובדים ובמיוחד לעובדים בסניף חירבאת אל בטאט שעבדו שעות נוספות ללא מזגן."

    המנכ"ל: "אני מוכן ללכת עוד טיפה, למרות שכבר ממש עברתי את מה שתכננתי מלכתחילה לתת לכם... אני יפצה את כלל העובדים בצורה נדיבה עוד יותר: כל עובד יוכל לקבל יום מחלה נוסף פעם ב 3 שנים ללא אישור רופא."

    ז'קי (סוגר את הכפתורים החליפה ונעמד ללחיצת יד): "סגרנו. תודה לך אדוני."

    יעקב דולר קפץ ממקומו ואילץ את הניצים לשעבר ללחוץ ידיים אגב חיוכים מוגזמים. הוא קרא בקול לעיתונאים להיכנס לחדר באופן מיידי ולהנציח את המעמד, וכך ווידא כי תמונתו תופיע בכל מהדורות הערב. זחוח ונרגש...

    לאחר שכל העיתונאים סיימו את מלאכתם, הדי הפלאשים התפזרו באוויר, המנקים גמרו לנקות את השולחן משאריות הסיגריות וחצאי הבקבוקים הריקים וכל המהומה שככה, סימן יעקב דולר באגביות לז'קי שהוא רוצה להחליף איתו כמה מילים "בארבע עיניים".

    ז'קי הנהן לאות הבנה בראשו הרחב, הצביע לעבר חדר הצדדי, וידא שאין אף עיתונאי שנשאר בטעות-ופנה לשיחה פרטית עם יעקב.

    קודם כל- אתה מרוצה? הכל בסדר? שאל ז'קי. לגמרי! ענה יעקב, וטפח שוב על שכמו של הז'קי. עכשיו- אנחנו תיקו לגמרי, נכון? שאל ז'קי.

    לגמרי, הודה יעקב. אני רוצה לומר לך תודה רבה. תודה רבה לך אדוני שהסכמת לעזור לי ככה ולייצר את המשבר הזה. זה מאוד יועיל לי בוויכוח מול צ'וצ'ו מהמפלגה שלי על תפקיד יו"ר הוועדה לחקר ההיסטוריה של המזרח התיכון...

    ז'קי חייך, שילב ידיים והמתין לפרעון החוב. יעקב ידע למה הוא מחכה: הוא הוציא מכיסו חוזה חתום של מכירת "מפעלי ים כנרת- אבץ" ומאושר ע"י כל הגורמים הרלוונטיים ומסר אותו לז'קי.
    "שים לב- לא כתוב פה שהמפעל שייך לך, כן? הוא יהיה רשום על שם הבן החורג שלך... ואף מילה לאף אחד, כן? פשוט תגיד שהצעת את ההצעה הכי גבוהה במכרז.."

    ז'קי לקח את החוזה, בחן אותו היטב היטב בשבע עיניים (זה לא שהוא לא סומך על יעקב דולר, הוא פשוט לא מאמין לאף מילה שלו), ואישר. הוא קיפל אותו היטב, טמן אותו עמוק בתיק המסמכים, המתין עד שיעקב יצא ויעלם מהאופק- ופנה גם הוא לדרכו.

    וככה עוד משבר נפתר.



    וכמו שיעקב דולר תמיד אומר: כשיש ידידות אמת ללא אינטרסים- מצליחים לגשר מעל התהומות הכי עמוקים....

    • תודה
    Reactions: שיר ושבחה ו-בר כוכבא2 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גדי ישראלי
    תמונתך מזכירה את חודש אלול [פלצות]. ובכל זאת, יש סיכוי שתחליף אותה? אני מוכן לשלם לך... תחשוב על...
  • 2 3K
    • ת
    מזימת כתיבה
  • תפנית בעלילה //
    • הראש שלי נטוי אחורה.עיגול של אור מסנוור את פי הפעור.רופא השיניים מכניס לתוכו גוש.
    "תסגור ת'פה ותנשום דרך האף,אבל אם הוא סתום אז...אז...אל תנשום וזהו...!"אומר ויוצא.
    השעון הכתום מולי מראה על שש.בתמונה שבקיר מקציפים הגלים.מוזיקה רכה מתנגנת.
    אני רוצה לבלוע את הרוק אבל יש לי גוש.
    בחדר ההמתנה הרופא מדבר עם מישהו.הפקידה מדברת עם האסיסטנטית.
    אני סורק את הזרוע שמעלי,עוצם עינים,מתנמנם לכמה רגעים,פותח עינים,עיגולי אור מרצדים לי בעיניים.
    השעה שש.שש?!מה פתאום שש?!התור שלי בכלל בעשר.עשר בבוקר!
    המוזיקה מתנגנת ברקע עדיין.שיניים יפות מחייכות אלי מהפוסטר בקיר.
    אני רוצה לקרוא לרופא שיניים אבל יש לי גוש בפה אז אני נושם דרך האף ושותק.עדיין מחכה.
    הרופא מסיים את השיחה בבת אחת כי קולות נרגשים מגיעים מבחוץ והוא ואיש שיחו והפקידה והאסיסטנטית-יוצאים באחת מהמרפאה.הדלת נטרקת.נראה שנשארתי לבד.
    הרופא לא חוזר.אף אחד לא נכנס למרפאה.
    אין לי שום תחושת זמן כאילו שכחו אותי והלכו.בעצם למה כאילו?
    שכחו אותי והלכו!
    בסוף נמאס לי.אני מוציא את "הדבר הזה" בעדינות ומניח אותו על המגש לידי.קם מהכסא,יוצא אל הכניסה.הכל שומם.אני רוצה לפתוח את הדלת אבל היא...נעולה!אני דופק מבפנים.קולות עמומים נשמעים מבחוץ והם הולכים ומתרחקים,הולכים ומתפוגגים.
    השעון בדלפק דופק כמו שעון.הוא מראה על עשר ועשרים.עשרים דקות שכבתי על המיטה עם הפה הפתוח כמו דג תפוס בקרס ואיפה כולם,איפה?
    לאן הם הלכו ונעלו אותי באמצע הבוקר?
    אני מכניס את ידי לכיס הפנימי של הז'קט,מחפש את הפלאפון.הוא לא שם.הוא נשאר על כסא המלווה בחדר הרופא.חוזר לשם.
    השעה עדיין שש בשעון הכתום,הגלים עדיין נשברים על הקיר,הלסת עם השיניים היפות ממשיכה להיפער בחיוך,המוזיקה הרכה עדיין מתנגנת באויר והפלאפון שלי..נעלם!

    המשך יבוא לפי מידת הענין.
    36 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    ציפה דריפה
    חח... פנס בעין תעשה עם זה משהו..:cool:
  • 620
    • ט
    פעמייך בנעלים
  • טעמו וראו //
    • בוהקות הן הנעליים ובעלות חרטום חד ומחודד, מראה צר ועקב חשוב. בשעה שהן נענות לקצב פסיעותיו, נוקשות על הרצפה ומשמיעות קול נוכחות. מכריזות 'הנני' לכל מי שטרם הבחין בכך. "מודרניות" במלה אחת האומרת הכל. חדשניות. הצעקה האחרונה.

    לא הסתפק ברכישת נעלי יום-יום בחנות מן השורה - למרות שהיה מוצא אותן נוחות יותר, תואמות יותר את מידותיו ואופיו הכללי. בריאות, גמישות ושקטות מן הספינות ההדורות והקולניות שהוא מהדס בהן על פני החיים. טרח עד חנות יוקרה, שילם מחיר מפולפל – על מותג מוזהב החתום בכמה אותיות לטיניות מסולסלות על שולי הסוליה. כך ניצב כאן, בתור לבנק הומה, בצהרי יום רביעי שגרתי ומאובק – ענוד בנעלי חתן ליטאי עשיר היוצא עתה מחופתו.

    התייאש כנראה מלהיות בעצמו חתן - מי יקח אותו, מי שם על לב. רואה עצמו נפלט מן המסלול היפה המעביר רווקים אל חיי נישואין. אינו יודע כמה זמן יתארך עד שיואילו לקבלו בחזרה, אם בכלל. לכל הפחות תהיינה נעליים.

    ואם לא מביטים בו בגלל עצם מה שהוא - ואם עיניו ומראהו ואופיו, ועצבונו וערגונו, וגליו ומשבריו ונפשו ולבו אינם ענין לאיש תחת השמש – לכל הפחות יראו וישמעו את נעליו. אולי יבחין מישהו כי תחובות בהן רגלי יציר עלי אדמות, שגם הוא זקוק לאהבה, לישיבה, לחברים, לשידוך.

    סביר להניח שאינו מודע אל התהליך הפנימי שגרם לו – בן למשפחה אדוקה ומצטנעת – לצאת ולרכוש את הנעליים. פעל המנגנון הנפשי בלי לשתפו בסודותיו. אולי ראה כמה מן החבר'ה נעולים, תרתי משמע, בכאלה - ורצה להידמות, להיחשב, לבל יהיה שונה או דל בעיניהם.

    יתכן והוא אישית מואס בהן, כי אינן נוחות כלל וכלל. הקודמות, הפשוטות, שאמא האוהבת קנתה איתו בחנות ליד הבית – היו רכות יותר. מעולם לא לחצו כל כך על רגליו שאינן רגילות לסטייל הזה. אבל לא ירשה לעצמו להופיע שוב בשגרתיות ההן. מרגיש בהן אביון בין עשירים. הצניען במזוודתו, להשתמש בהן רק בשעה שהוא בינו לבינו – אך בצאתו אל הרחוב, יתהדר רק באלה.

    ושכח.

    שכח כי נעליים כאלה זקוקות לגרביים תואמות, לא האפורות המהוהות, המחוררות וכמעט פרומות. שכח – או לא ידע - כי מכנסים מאובקות וחולצה מוכתמת, סותרות את חזיון המנעלים החגיגיות. עובד כנראה בעורות ויצא להפקדה, תיכף ישוב. לקח איתו מהעבודה את המראה הכללי, הטבעי, המפוזר והמיוזע מרוב מסירות ונאמנות לתפוקה; לקח גם את הנעליים, נלחץ אל תוכן, והגיע כך לבנק.

    הן לא שייכות לו, והוא לא להן – למרות ששילם עליהן ביושר. עוד ישוב אל היפות, הרגילות, הרכות, השקטות. עוד ישוב אל שלו. עוד ישוב.
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    ציפה דריפה
    מושלם! איחולי שימצא שדוך מהר, אמן! (אבל שיהיו לכלה עקבים, כן?!:-))
  • 1K
    • Natan Galant
    חכה בסבלנות אדוני! אני באמצע שיחה, אתה לא רואה?? אין לך עיניים?? (מחשבה לכבוד אלול..)
  • Natan Galant //
    • ******הבהרה חשובה******
    אבקש להתייחס בתגובות לכתיבה עצמה, האם היא ארוכה? מסורבלת? משמימה? קודרת?
    מייגעת? יבשושית?

    או שמא:
    מעניינית? שווה קריאה?
    אשמח לשמוע חוות דעת על הכתיבה. דיונים על התוכן אפשר לנהל בפורום איש את רעהו!
    (אשרי הפורום שמנהליו מאשרים פתיחה חוזרת של אשכול שננעל וננטש כמו ספינה טובעת או גרב אבודה מייללת בסל הכביסה. ר' אברהם- יישר כוח!)
    -----------------------------------------------------------------------

    לאחרונה פורסם בפורום המקביל- איש את רעהו- טור נוגע ללב המתאר את הקושי של עובדת בנק שיש לה חיים משלה, ומבקשת מאיתנו, ובצדק: אנא, אל תדחקו לסניף ברגע שאחרי האחרון. גם לנו יש חיים. תתחשבו בבקשה ותנסו להגיע מוקדם יותר, במיוחד בימי בין הזמנים שאין כולל עם סדרים קשיחים.
    בקשה הוגנת, פיירית, אנושית. אתם לא חייבים, אבל בבקשה, תבינו את הצד השני.
    בתגובות- כמובן- הסבירו לה כמה היא טועה ועד כמה הבנק נוראי ועד כמה הפקידים העצלים לא עונים לטלפונים....

    והאמת? לא בחינם. כמה פעמים קרה לכם שהגעתם לקבל שירות כלשהו בבנק, קופת חולים, משרד ממשלתי, דואר ישראל, והפקידה הייתה עסוקה מאוד בשיחת טלפון ארוכה?
    קרה וקורה.

    הפקיד או נותן השירות, כלל לא מודע לדרך הייסורים שעבר האדם מצידו השני של הדלפק- עד שזכה להגיע אליו. במרבית הפעמים. פקיד הממשלה האיטי והעצל שמשאיר את העמדה שלו ריקה- לא מתעניין בכך שבזבזתם בוקר שלם על נסיעה למשרד הרישוי ברחובות. מבחינתו- אתם רק עוד טיפוס מעיק שעומד בינו ובין שיחת טלפון קצרה שברצונו לערוך עם הדוד הזקן שלו שמשקיע עבורו בהוואי.


    המוטיב החוזר על עצמו שוב ושוב הוא כזה:
    נותני השירות פשוט לא מעוניינים לתת אותו. בעיניהם הלקוח הוא אוויר.
    ולמה, למה? חייבת להיות סיבה לכך. הרי לא ייתכן שכל אדם שגרתי שמתפקד ומתחיל לתפקד כפקיד- מיידית יהפוך את עורו ויהיה אנטיפת מצוי, כמו נותני שירות רבים.

    ובכן- כמובן שיש סיבה למסיבה. והיא פשוטה: הקודקודים, הקברנטים, המנהלים, איך שתרצו לקרוא להם- מזלזלים כמובן בלקוחות (/אזרחים) וכמובן- בעובדים שלהם. ולכן- הם לא נותנים מספיק כוח אדם, או מספיק אמביציה לעבוד. חשבתם פעם מה האינטרס של פקיד ממשלתי לתת שירות ולהיות נחמד? ובכן, אין לו אינטרס כזה. הוא לא יקודם, לא יצ'ופר, ואולי אפילו יחטוף על הראש אם 'יחליק' משהו או יקל על האזרח! כמה פשוט ככה כואב. כל עובד חדש באחד ממשרדי הממשלה, מבין מהר מאוד את המצב, ומתרגל להיות קצר רוח, חסר סבלנות, ולהקשות ככל יכולתו על האזרחון הקטן והחלש היושב מולו מותש. אין לו ברירה, ואין לו שום סיבה להתאמץ להיות נחמד.

    יש פה דפוס מעניין. כולנו כועסים, ובצדק, אבל על האיש הלא נכון. על החוליה הכי חלשה בשרשרת, על נותן השירות הכי זוטר.

    סיפר לי ידיד , לבבי וחם באופיו, מעשה שארע עימו לפני שנים מספר. שיחת טלפון משעשעת במיוחד עם נציג שירות של חברת אינטרנט רימון (מייבשת לקוחות ידועה ומושמצת). הנה לפניכם המעשה, ערוך:

    הנציג ענה לי באפאטיות ובאדישות על גבול האנטיפטיזם. אין לי איך לעזור לך. כן, לא, שחור לבן, תלך, תנתק, תמות. בקיצור- השעה הייתה מאוחרת ושיערתי שבחורינו הנמרץ פשוט גמור לאחר יום שלם של מענה טלפוני.

    לא התאפקתי, ושאלתי אותו בלבביות ובחברות, בקול שונה לחלוטין מקולו של הלקוח המצוי והמקטר: היה לך יום קשה, נכון? הרגו אותך כל הלקוחות היום, נכון? עבדתי פעם במקום שלך ואני מכיר את זה. סיוט. (ידידי השקרן. הוא מעולם לא עבד שם!)
    ואז- משהו אצלו זז והתנמס ("כמעט הצלחתי לשמוע את הגלו-גלו") והוא אמר לי בקול שונה לחלוטין:
    אין לך מושג מה עובר עליי. אין לך מושג. לך או לכל הלקוחות האחרים.
    כל מי שמגיע אליי הוא לקוח שחיכה בערך חצי שעה או יותר כדי לקבל אותי. והוא זועם, וכועס, ומיובש, ורגוז. על מי נראה לך שהוא מוציא את הכעס שלו?? עליי, כמובן.
    הלקוחות מבקשים ממני שירות בקול לא נעים, צועקים עליי, מאיימים להתנתק מהחברה. ביניניו? שיתנתקו! הם צודקים! אבל אני לא יכול להגיד להם את זה, כמובן...
    אז מה אתה רוצה? שאני יחייך ללקוחות? שאני יהיה עם סבלנות? אין לי סבלנות! ואם הם כועסים- ובצדק- שיפנו להנהלה, שיטרטרו אותם! שיהיו עוד נותני שירות!
    לסיום השיחה הוא הדהים אותי כאשר סיפר שהוא עצמו לקוח של החברה, וצריך לקבל ממנה שירות ו... מוצא את עצמו מתקשר אליהם לפעמים כאחד האדם, ומתייבש ומתייבש כמו כולם בתור הטלפוני האינסופי...
    עד כאן.
    ואם תרשו לי- כל מילה- במקומה!

    ולכן, בסופו של יום, ובסופה של שנה, ולקראת תחילתה של שנה חדשה, שתהיה בטוח בטוח טובה יותר מהשנה הזאת.
    אנא, אל תכעסו ולא תפגעו בנותן השירות העומד מולכם (פרונטלית, טלפונית, או וירטואלית). הוא בסך הכל- בן אדם!

    ואם אתם רוצים לפרוק את התסכול שלכם- שגרו מכתב נזעם למחלקת תלונות הציבור, ושגרו אותו שוב ושוב- עד שתקבלו מענה.
    ואם מדובר במשרד ממשלתי נוסח משרד הרישוי- פשוט תקמטו חתיכת נייר ותפרקו עליה את התסכול. איך לכם באמת למי להתלונן ושום דבר שתעשו לא יעזור. (כן, אדוני ראש הממשלה מר בנימין נתניהו. רוב מוחלט של הפקידים במשרדי הממשלה- חסרי תודעת שירות, בהחלט)
    • תודה
    Reactions: בר כוכבא1 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    מסכים עם כל מילה כנ"ל.
  • 2
    • נעול
    3K
    • יואל ארלנגר - קקטוס
    אבאלה שצועק טאטע, סיפור למבוגרים
  • יואל ארלנגר - קקטוס //
    • "טאטע!!" הוא צרח לחדר הריק, משליך את נעליו על הרצפה, מקלף את הגרביים הדביקים מרגליו, וצועד לתוך שלולית של שוקו.
    "טאטע אין לי כוח כבר", גנח לתוך עצמו, מנגב את הרגל בסחבה מטונפת שהיתה תלויה שם על כסא.
    "טאטע", הוא לחש לתוך הספה שעטפה אותו בקרעי הריפוד שלה, "אל תתן לי לכעוס, פשוט אל".
    שפרה עמדה בפתח הסלון, עייפה כאילו לא ישנה כל היום כמעט, מטפחת סתורה על ראשה, רגליה תחובות במין נעלי בית עתיקות צורה וצבע, חלוק דהוי עוטף אותה ברישול.
    "שלום אבאלה", היא אמרה לאיש שרבץ על הספה ובהה בעיתון.
    "אה, שלום", המהם מתוך החינמון, שקוע בפרסומת לתנורי חימום: "אל תחכו לחורף, אל תחכו לקור, קנו עוד היום תנור פלא של ארקור".
    "מפרסמים פה על תנורים כבר מעכשיו", גיחך בלי להרים את העינים מהתמונה המפוקסלת של תנור הפלא, "ואני נמס כאן מחום על הספה".
    שפרה הבינה את הרמז, גררה בעייפות מאוורר על עמוד מהחדר הקטן, חיברה אותו לחשמל והדליקה אותו על העוצמה הכי גבוהה.
    "מה את עושה?" הוא רטן, "אני כמעט עף".
    "חשבתי שחם לך", התנצלה.
    "טוב שאת חושבת עלי לפעמים", עקץ אותה וחזר לעיתון.
    הוא כזה מתוק אבאלה, נוח לכעוס ולצעוק טאטע, ונוח לרצות ולהתנצל.
    שפרה ידעה שעוד רגע יבוא הריטואל הקבוע, הוא יתנצל, יסביר שלא התכוון, ולא מגיע לה לקבל את היחס, וזה פשוט ברח לו מהפה בגלל החיים הקשים שלו וכל מה שעובר עליו, ובכלל הוא לחוץ רצח מהבנק וכל הסיפור עם הדירה שיושב לו על המוח ומציק לו בערך כמו היתוש של טיטוס או האולקוס של משה דיין המנוח.
    ושפרה התחמקה, נכנסה למיטה ועשתה את עצמה ישנה, ככה היא מתאפקת לא לצרוח עליו, כמה הוא אנטיפת וחסר חוט שדרה, ואת ההתנצלויות שלו ישמור לעצמו. כל השיפוטיות הזאת עלתה לה עד לכאן, נראה אותו עם כל הילדים בבית שומר על רצפה נקייה ממשחקים ומכל מיני דברים, שבדיוק צריך להחליף טיטול ועזרא הקטן שפך שוקו, ולמה בכלל היא הסכימה שיקראו לו עזרא?
    הרי מחר הוא יבקש שתכין לו את הסנדוויצ'ים שלה, הוא יצלם אותם ויעלה אותם לפורום שלו: "הסנדוויצ'ים של שפרה הכי טובים בעולם", ואז הוא יפרט את המתכון המלא שכולל לחם מלא, עלי חסה, מלפפון, עגבניה, גבינה צהובה, חביתה, סחוג לא חריף בכלל, חמאה בנדיבות, פלפל שחור גרוס במידה, ומלח שהיה צריך להוסיף כי שפרה מתקמצנת על המלח... תמיד הוא ישחיל עקיצה בתוך המחמאה, כזה הוא אבאלה, טיפש ונחמד בו זמנית, יודע הרבה דברים על העולם, אבל לא על איך להתנהל בתוכו.
    אחרי העיסקה השלומיאלית הראשונה שלו היא עודדה אותו להמשיך לסחור, היום היא מתחרטת על זה, הוא הסוחר הכי גרוע שאפשר להיות, כל היום בודק בטלפון המדדים וכל היתר, היא הגבילה אותו אל מחוץ לבית, רק במרפסת הקדמית הוא יכול להשתמש במכשיר, והוא מנצל את זה טוב מאוד, מבקש קפה, ויוצא החוצה לעשן עם הפון, העשן הופך לתכול מהתאורה של הטלפון והיא רואה אותו דרך החלון, צוחק מבדיחה מטופשת שקרא בווטסאפ, פעם אחת הוא הקריא לה בדיחה כזאת ופרץ בצחוק, היא בכלל לא הבינה מה מצחיק בדיוק, וכנראה שהיא הצודקת.
    "שפרה", הוא קרא לה שוב, "את יכולה לבוא רגע"?
    "כן אבאלה", היא ענתה, "רק מחתלת את עזרא ובאה".
    היא התקרבה לספה בצעדים שקטים, הוא קרא מכתבים למערכת, קורא בעיון כמו שהוא יודע, והיא עמדה מאחורה בדממה, רואה את התנועות שלו, לא שקטות, הוא עצבני כי קרה משהו, או כי עומד לקרות משהו.
    "מה רצית?" שאלה פתאום מאחוריו והוא קפץ בבהלה.
    "אוח!" הוא פלט צעקה, "איך הבהלת אותי!"
    "קראת לי", היא התנצלה, אבל בלב הבליעה חיוך קטן.
    "הנה", הוא אמר. שלף מהכיס שקית קטנה ושם לה ביד, "זה בשבילך", אמר, "ירדתי העירה היום, היה לי קצת זמן וטיפונת כסף, אז קניתי לך".
    "איזה מדהים", היא אמרה, מחזיקה עגילים יפהפים בסגנון יפני, פורצלן עדין עבודת יד, עם כיתוב מניאטורי ביפנית, וענף של דובדבן פורח על כולו. "אתה תמיד קולע לסגנון שלי", ציינה, "תודה אבאלה".
    "אין בעד מה", ציין אבאלה, "זה עלה לי זיל הזול", סיפר, "קניתי אצל איזה כורדי שהסתובב בשוק עם כזה מגש מלא בזבל סיני מפלסטיק, הוא בא מולי והוריד לי את המגש מול העיניים, ומיד ראיתי את העגילים"
    "שאלתי אותו כמה זה עולה", סיפר אבאלה, "אז הוא אמר לי איזה מחיר בריצפה ממש.
    שאלתי אותו איך כל כך נמוך, אז הוא סיפר לי שהם משומשים, אשתו זכרונה לברכה שהיתה אריסטוקטית עם דם אנגלי לבשה אותם לאירועים של המעמד הנמוך, שם לא רצתה לבלוט בתכשיטי זהב.
    הוא הבטיח שאין מה לדאוג, וזה עבר ניקוי יסודי עם אלכוהול, ואפשר ללבוש את זה בלי בעיות בכלל, אז שילמתי לו עוד עשרים שקל ממה שהוא רצה, כי היה נראה לי שזה לא מכבד את אשתו זכרונה לברכה שאני אקנה את התכשיט ככה בלי להוסיף כלום", סיים אבאלה את הסיפור.
    "זה מדהים!" אמרה שפרה, "אני אלבש את זה לכבוד המסיבה ביום ראשון".
    "כל הכבוד", אמר אבאלה, "זה מאוד משמח אותי שאת עושה לי מסיבה, אף אחד לא עשה לי מעולם מסיבות כמו שאת עושה".
    "אבל סיימת מסכת בבא בתרא", מחתה, "צריך לעשות משהו בשביל זה".
    אבאלה עזב לרגע את העיתון, "רק אל תגזימי יותר מדי עם הכיבוד", התרה בה, "עוגה ושתיה, לא צריך יותר מזה".
    "אל תדאג", העינים שלה צחקו, עייפות אך גאות.
    ביום ראשון חיכו לאבאלה על השולחן שלוש עוגות יפות, ושלושה סוגים של שייק פירות טבעי.
    "ממש לא הגזמת!" התעצבן אבאלה, "אמרתי עוגה ושתיה, לא עוגות ושייקים משונים!"
    "עוד לא ראית את הסושי".. צחקה שפרה, "זה במקרר".
    אבאלה רץ אל המקרר, פתח אותו, ובלי ווסאבי ורוטב, בלי כלום, פשוט חיסל חצי רול של סושי.
    "טאטע", נאנח בחיוך, "את עושה את זה כל כך טוב".
    שפרה הסמיקה, היא עדיין זוכרת את ה"טאטע!!" הרועם שלו ביום רביעי כשכנס לבית. את הצליל של הנעליים עפות לפינה, ואת העקיצות שזכתה לקבל ממנו.
    הוא כזה טאטעאיסט, כל טאטע בטון אחר, לפעמים מתחנן לפעמים כועס, לפעמים גם היא הצטרפה לשאגה או ללחישה, גם היא קצת כזאת.
    מצד שני העגילים והסיום של המסכת, והשולחן הערוך והרצפה המבריקה שהתגלתה בסלון.
    היא הסתכלה על הרצפה, והוא אחריה, "טאטע"... הוא לחש.
    "מה?" היא שאלה מתוך אינסטינקט.
    "כל כך נקי פה", הוא שיבח אותה, "תענוג להיות כאן עכשיו".
    "נשארת ציני", היא אמרה, הפעם בחיוך ועיניים קורנות, "אני מחכה כבר שתסיים את סנהדרין"
    • תודה
    Reactions: rachelita, שני חיים, דיונון ועוד 2 משתמשים5 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    ציפה דריפה
    עסיסי!! נוטף עסיסיות. איך שאתה מצליח להוציא את הטוב מכל אחד זה הזוי! אבאלה שהופך את עורו ומנקה...
  • 507
    • שבתאי ספרא
    פירוש התוספות על התורה שנמצא ב DBS
  • שבתאי ספרא //
    • מי חיבר את פירוש התוספות על התורה שנמצא ב DBS?
    0 תגובות
  • 971
    • פ
    נס, בלי פירוש רש''י
  • פלאפונית //
    • הרב חיים ולדר עם סיפור נס מדהים ומרגש!!
    מאתר קול חי ..
    [h=1]נס, בלי פירוש רש"י[/h] 21:57 י״ג באלול תשע״ז 04.09.2017 חיים ולדר

    אני רץ לכיוון הדלת כדי לפתוח אותה ולהשתלט על הרכב, אך במאית השניה פספסתי את ידית הדלת, מעדתי ונפלתי והרכב ברח ממני. ואם זה לא מספיק, הדחיפה שלי היתה את מסלול הרכב והוא עשה את דרכו היישר אל העץ שמתחתיו ישבה בתי היחידה יעל… • סיפור מדהים מהחיים הסיפור שלי הוא סיפור מתח לכל דבר ועניין, והוא גם סיפור של נס. נס אמיתי, נדיר ומיוחד במינו. קראתי את כל ספרי אנשים מספרים על עצמם ולא נתקלתי בסיפור כל כך מפחיד ועוצר נשימה.

    אני מספר אותו, למרות שיש בו כשל מצידי שיגרום לביקורת עליי מצד הקוראים שלך, אך אני עושה זאת מתוך תחושת חובה והכרת הטוב כלפי שמיא וגם בכדי להתריע ולגרום לזהירות בקרב הציבור שלא יעמוד במצב שאני עמדתי.

    נישאתי בגיל 35, שזהו נס בפני עצמו. כל השנים בררתי ובררתי, עד שמשמים זכיתי להינשא עם מישה שצעירה ממני בחמש עשרה שנה.

    נולדה לנו ילדה מתוקה שהיא ממש כל עולמי. אני בפירוש נחשב לאבא משקיע, לא רק מבחינה טכנית אלא מבחינה רגשית. אני נוסע עם הילדה מדבר איתה המון, ממלא אותה בתכנים ובידע, וממש אופף אותה בחום ואהבה. [h=3]• • •[/h]
    לפני שאתחיל את הסיפור, אני חייב לציין, שאני טיפוס שכלתני, מאד לא רגשי, וכחלק מזה תמיד פקפקתי במעשי ניסים. כשהיו מספרים לי סיפורים כאלה המושכל הראשון היה לא להאמין, ואם היו מוכיחים לי הייתי מנסה לתת לזה הסבר הגיוני.

    לפני חודש בלבד "עליתי דרגה" ואם אדייק יותר, למעשה ירדתי לדיוטא תחתונה. מישהו סיפר את הסיפור על רש"י שאמו ההרה הלכה ברחוב בוורמייזא, ופרש נוצרי שדהר על סוסו כמעט פגע בה. האם פנתה אל הקיר שבשולי הרחוב ונלחצה אליו, ובקיר נוצר שקע, וכך היא והולד הלא הוא רש"י נצלו.

    היו שם עשרה אנשים ואני התחלתי לפקפק בסיפור הזה. ואפילו השמעתי את המילה "מעשייה". כולם מסביב השתיקו אותי ואני הבנתי שהגזמתי לכן השתתקתי, אבל לא שיניתי את דעתי.

    העובדה שהנס שקרה לי היה כל כך סמוך לסיפור הזה אינה מקרית כלל וכלל. [h=3]• • •[/h]
    נשוב לסיפור:

    יש לי מנהג שאני ממליץ עליו להורים אחרים: כשאתם מספרים לילד שלכם על טרקטור, לכם ברור שהוא יודע מה זה, כי הלא ראיתם המון טרקטורים. אבל לילד שלכם אין שום מושג מה זה טרקטור, וגם אם ישנה תמונה, הוא לא בדיוק מבין מה תפקיד התמונה הזו.

    לכן, אם קראנו על טרקטור, ברגע שאהיה איתה ואראה טרקטור אמיתי אני אעצור את הרכב, אוריד אותה ואראה לה איך זה עובד במציאות ומה התפקיד של הטרקטור.

    הדברים אמרים גם ברפת של פרות, חוות סוסים, ים סירה ואוניה. זה מאד מפתח את הילדה. [h=3]• • •[/h]
    יום אחד נסעתי איתה באיזור רמלה והיא אומרת לי: "אבא הנה מטוס".

    אכן היה מטוס בשמים, שהראיתי לה כמה פעמים. שתבין מהו המטוס שהיא ראתה בספרים. אבל הפעם אמרתי לעמי אני צריך להראות לה את זה מקרוב.

    יש מקום ליד בית דגן שבו המטוסים מגיעים ישר לנחיתה בבן גוריון. החלטתי לקחת אותה לשם כדי שתראה מקרוב מטוס נוחת.

    הצטיידתי באטמי אוזניים בשבילה (כי הרעש הוא בלתי נסבל, וגם מסוכן לדעתי), והגעתי למקום אותו אני מכיר היטב, שבו יש נקודה שרואים את המטוסים נוחתים.

    עליתי עם הרכב הקטן שלי לדרך כורכר, הנמצאת מרחק קרוב מאד לתחילת מסלול הנחיתה של בן גוריון.

    הוצאתי את הילדה מהרכב ולקחתי אותה ליד עץ, כדי להגן עליה מפני השמש.

    חיכינו דקה, ממתינים למטוס שינחת ולפתע אני רואה את הרכב מתחיל להידרדר.

    כל מה שקרה מכאן ואילך התרחש בתוך דקה לכל היותר, אך בעיני היה כנצח.

    אני אומר לבתי: "יעלי, שבי כאן, אבא רץ לעצור את האוטו אל תזוזי.

    אני רץ לכיוון הרכב שבינתיים נסע די לאט ונראה שפשוט לא משכתי את ה"הנד-ברקס"

    אבל המציאות היתה חמורה פי כמה.

    למעשה ההנד-ברקס היה דווקא משוך, אך הרכב היה מונע וההילוך היה על d.

    כל נהג מבין מה קרה כאן.

    למעשה הרכב נסע עם מנוע, בכל העוצמה, כשהמנוע מתגבר על בלם החירום כנראה לא היה משוך די צרכו.

    אני רץ לכיוון הדלת כדי לפתוח אותה ולהשתלט על הרכב, אך במאית השניה פספסתי את ידית הדלת, מעדתי ונפלתי והרכב ברח ממני.

    ואם זה לא מספיק, הדחיפה שלי היטתה את מסלול הרכב והוא עשה את דרכו היישר אל העץ שמתחתיו ישבה בתי היחידה יעל… [h=3]• • •[/h]
    אני לא יכול ולא כל כך רוצה לתאר מה שקרה בשניות שלאחר מכן.

    אני מתרומם ורץ אחרי הרכב שכבר תפס תאוצה. מפי יצאו צרחות לא אנושיות. אני הבנתי בדיוק מה שהולך לקרות: הרכב היה מכוונן בדיוק לכיוון של יעל ובעוד מספר שניות הוא ינגח בה והיא תמות על המקום.

    לא היה שום תרחיש אחר אפשרי. הרכב, העץ ובתי בתווך. ראיתי את עיניה המתעגלות בהפתעה ובאותם שניות ידעתי שברגעיה האחרונים היא מבינה שאבא שהבטיח לה תמיד לשמור ולהגן עליה פשוט לא עשה זאת.

    הגעתי עד לרכב כדי לנסות למשוך אותו מאחורה אך זה היה מאוחר מדי. הרכב נתקע בעץ בקול רעש עצום. הוא מעך לי את הילדה מול העיניים. שמעתי צריחה נואשת ולאחר מכן שקט.

    אני רץ לקדמת הרכב, יודע שאת הנעשה אין להשיב. פעלתי כאוטומט אני מגיע אני רואה את הראש שלה בין האוטו לעץ אני רץ אליה…

    ורואה את בתי יושבת. עיניה פקוחות והיא אומרת "אבא". [h=3]• • •[/h]
    כעת תקשיב מה שקרה.

    לעץ היתה מיגרעת, בלתי נראית. אפילו לא שקע, אלא בליטה בלתי נראית. מין קימור עליון שרק התמונה שאשלח לך תגרום לך להבין, וגם לאח מכן עדיין לא תבין איך הבת שלי ישבה בדיוק בתוך המגרעת הזו כשסנטימטר לכאן ולכאן, היתה מביאה למותה.

    הרכב פשוט פגע בעץ, אך בתי נותרה מוגנת על ידי שקע בעץ. ..



    [IMG2=JSON]{"alt":"\u05e8\u05db\u05d1 \u05e2\u05e5 \u05d5\u05d9\u05e2\u05dc","data-align":"none","data-size":"full","height":"1067","width":"800","src":"http:\/\/www.93fm.co.il\/wp-content\/uploads\/2017\/09\/%D7%A8%D7%9B%D7%91-%D7%A2%D7%A5-%D7%95%D7%99%D7%A2%D7%9C-e1504535396105.jpg"}[/IMG2]

    ממש כמו הסיפור של רש"י שבו פקקתי רק שבוע לפני כן… אבל ממש.

    לקחתי אותה חיבקתי ונשיקתי ובכיתי בכי נורא לאלוקים על חסדו הגדול. ידעתי שאין זה סתם שלקראת ראש חודש אלול אני מקבל כזה איתות. זהו איתות הקורא לי לחזור בתשובה, להאמין אמונה תמימה בקב"ה ובחסדיו הגדולים.

    הקדוש ברוך הוא אמר לי: "חיפשת היגיון? כעת תראה מה זה נס, בלי שום היגיון".

    אני שולח לך את הסיפור הזה בכוונה שתפרסם אותו, למרות אי הנעימות שכרוכה בו. אני חש חובה לתקן את הפקפוק שהיה לי במעשי ניסים, אבל לא פחות חשוב מזה: לעורר את הציבור להישמר ולהיזהר לא רק לקחת את הילד מהרכב, אלא לדאוג שהרכב יהיה כבוי, עם בלם חירום משוך, שלא לסכן את הסביבה.

    קיבלתי על עצמי קבלות גדולות ואני מקווה ומאמין שאעמוד בהם. אני מאחל לך ולקוראיך שנה טובה ומתוקה, שלא יאונה לאף יהודי כל רע, שנה שאפילו לא יזדקקו לניסים, אבל אם כן, שיהיו ניסים אלה גדולים, כפי שזכיתי שהקב"ה יעשה לי ולבתי.

    אסכם את הסיפור בשבע מילים שכעת מקבלות משמעות חדשה:

    "לנס שקרה לנו, לא צריך פירוש רש"י".
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מירי ו
    אם את מעוניינת, אני יכולה להעתיק, ולשלוח לך במייל.
  • 474
    • ד
    מלך החיות, יש לזה מקור יהודי?
  • דוכסוסטוס //
    • האריה ידוע כמלך החיות, הוא או לפחות הלביאה חזקים יותר מרוב בעלי החיים, הרעמה העוטפת את ראשו יש בה בכדי לשוות לו מראה מלכותי. אבל למישהו ידוע על מקור יהודי לכינוי שהוצמד לבן משפחת החתולים?
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נקדן זריז
    וכדאי לחדד את הכלל שהעולם נקבע על פי התורה ולא שאת הדברים שראינו בעולם מצאנו גם בתורה..
  • 483
    • א
    רעיון חובה לכל עצמאי! אבל לא רק....
  • אהרן סופר //
    • לשלש את החיים-הרב אהרן כהן
    הכיסאות הכחולים בלטו בריקנותם, ניכר היה שמחצית המשתתפים לא הגיעו. מה קרה היום, לחשו אחד לשני בתמיהה שהורגשה באוויר החדר. חיוכו של המרצה הראה שהוא חשב על זה מראש.
    היה זה בקורס למנהלים בכירים לרכישת ידע ולהחכים בדרכי ניהול באופן מקצועי. למען הצלחת הקורס סכום משתתפים בכל סדנה מוגבל וקצוב למספר מועט של משתתפים, הנדרשים כמובן להעביר מראש את התשלום המסתכם בסכום לא צנוע בכלל.
    בכל מקרה, במפגש האחרון דן המרצה בדרכים לפתרון הבעיה הידועה, שרוב בני אנוש מתמודדים עמה לא בהצלחה מלאה, והוא, בעיית ה'אין זמן'. כשהבעיה נהיית לקושי רציני כשמדובר על מנהלי עסקים ומוסדות המוצאים עצמם בסוף היום, לפני שטיפלו ברבע מרשימת המטלות...
    עם סיום השיעור הפתיע אותם המרצה. "הפעם. תעשו משהו קל ולא קשה לביצוע" למול אנחות רווחה מהפטור משעורי בית המשיך "אך אני מודיע מראש. בשבוע הבא, מי שלא הכין את ה'שיעורי בית' לא יורשה להיכנס להמשך ההרצאה בפתרון הבעיה"
    "כן. אבל מה אנחנו צריכים לעשות?" לא התאפק אחד שכבר עמד ליד הדלת "ממחר בבוקר צריך לבלום ולעצור בכל תחילת שעה עגולה במשך היום ולכתוב את השעה ואחריה בקיצור. מה עשיתי בעשרים דקות הראשונות של השעה, מה עשיתי בעשרים דקות האמצעיים, ואחר לקינוח, מה עשיתי בעשרים דקות האחרונות. ובמפגש הבא, יביא לי כל אחד את הסיכום הכתוב."
    "זה לא משהו קשה מדי" הפטיר בחיוך "אין צורך לשנות כלום בסדר היום, תמשיכו את חייכם וסדר יומכם העמוס כרגיל. אבל, כל תחילת שעה תעצרו לחמש/עשר שניות ותכתבו בכמה מילים, מה עשיתי בכל עשרים דקות. מובן?"
    "כל שעה?" ניסה מישהו להמתיק את הגזרה כשנענועי ראשי הנוכחים מאשרים שכולם מצטרפים לתקווה. "אתם יודעים מה" נעתר המרצה "מי שזה קשה לו מדי. יכול קצת להוריד. לא צריך בכל שעה, בכל שעתיים לעצור לדקה, לחשב ולכתוב מה היה ב 20 הדקות הראשונות של השעה הראשונה ומה בעשרים דקות שאחריהם וכך לסכם כל עשרים דקות. כה שבתכל'ס יהיה רישום פרטני; מה עשיתי בכל 20 דקות."
    כשהוא כופל את האזהרה "אני מדגיש ומבקש מראש, מי שלא הצליח במשימה זו. אין שום סיבה ותועלת שיגיע למפגש הבא. שיתחיל אז שוב את התרגיל, ואחר שבוע, כשיהיה לו פתק מלא ומסוכם, שיגיע. אנחנו נחכה לו." הפטיר בצחקוק.
    כעת. חצי מהמשתתפים הקבועים שהגיעו, זעו באי-נוחות, בכיסם פנימה טמון הפתק הגורלי עליה התעצבנו כל השבוע האחרון. די הרבה פעמים התקשו להגדיר בדיוק את מעשיהם בזמן הזה, כך שממש לא נעמה להם הרעיון להוציא ולהגיש את הפירוט השבועי למרצה.
    "לפחות הגעתם לפה. עשיתם כבר כברת דרך, אולי לא מרנין מדי.." ניסה המרצה לחמם מעט את האווירה, "מקווה שבשבוע הבא, כולם כבר יבואו."
    "נראה לי, שאין כבר צורך בהשלמת ההרצאה" נשמע מישהו מפטיר עודו תופס בידו בפתק מקופל ומקומט. תנועת ראשם הנמרצת של החברים הראו שהם מסכימים עמו.
    ---
    זה קורה לכל אחד, בלי שימת לב וידיעה, לכל אחד מאתנו, אף אלו העסוקים ביותר, נשמטים ונמחים פירורי דקות ושברי זמן, שבסך הכל הולכים ומושקעים בדברים שלא מביאים לנו שום תועלת.
    הרבה שנתוודעו לרעיון זה מספרים ומעידים; תרגיל מעניין זה, 'הוסיף' והביא להם הרבה זמן במשך היום, להתקדם כל אחד כפי רצונותיו ומגמותיו.
    נסו ותיווכחו.
    בכל מקרה; הרווח כולה שלכם.
    התפרסם בעלון "יגדיל תורה" פרשת כי תצא.
    לתגובות: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>    ​
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חגי פאהן
    חגי פאהן
    בעזהי"ת יפה מאד. שנזכה. יש מערכון מפורסם שבתחילתו הקריין אומר: "יש בעולם שני סוגי אנשים: כאלה...
  • 2 4K
    • ד
    אשכול - קוראים פלוס / 'אין הזדמנות שניה'; תגובות, רשמים, סקירה וביקורת
  • דוכסוסטוס //
    • אני מניח שהכותבים והקוראים הנכבדים לא פסחו על תפוצת המילים של 'קוראים פלוס' המשגרת בעת האחרונה לתיבותינו סיפור חדש בהמשכים הנושא את השם 'אין הזדמנות שניה', תוצר פרי העט של מיה קינן, ומי שלא הצטרף עדיין, הנה לו כתובת המייל להצטרפות <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>.

    מה שמייחד את הסיפור הוא מהלך חדשני של שיתוף הציבור בניווט התפתחות הסיפור (ע"ע אתגר קיץ ז"ל), בכל פרק מועמדים לשיקול הקוראים ולהכרעת רוב קולות המשיבים, שני המשכים אפשריים. השולחים מתחייבים לבחור בכיוון הזוכה ולהמשיך את הסיפור בהתאם לו.

    בכל מקרה, כדרכה של הגברת, הסיפור איננו מתוך ה"קלאסיקות" הנפוצות והמוכרות בשוק, צעיר חוזר בתשובה, בוגר הצבא האמריקאי באפגניסטן, מתפרסם שהסגיר את חבריו ליחידה לידי הטאליבן, וכו'.
    ------------
    בס"ד האשכול ככותרתו כן יהא, משכן לדיון ושיח סביב השתלשלות והסתעפות הסיפור הנ"ל. מוזמנים.

    34 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    שלחי הודעה לכאן:
  • 519
    • א
    תחרות כתיבה של משרד התרבות...
  • אהרן סופר //
    • אשמח באם מישהו יוכל להאיר את עיני בכללי התחרות וכדומה
    בתודה מראש
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אהרן סופר
    תודה רבה הרבה הצלחה
  • 2 3K
    • פרוגיוזרית
    אתגר - להמציא את הסיפור מחדש
  • פרוגיוזרית //
    • אז הרעיון של דבורי זכה ברוב קולות (http://www.prog.co.il/forum/%D7%9B%D...AA%D7%92%D7%A8)

    והאתגר - לפניכם.

    לקחת שם של ספר ידוע ולחבר לו תקציר חדש. עד מאה מילים גג. רצוי לשמור על השם המקורי של הדמויות.
    ועדה מיוחדת תבחר את הזוכה (@פנס בערפל, עוד לא הודעת על הזוכה באתגר שלך!)

    דוגמאות:

    ילדי שי מאמצים את תמי.

    שייקו ויענקי מוצאים חתולת רחוב ליד הצפרדע השכונתי. הם מחליטים לאמץ אותה וקוראים לה תמי. תמי מוסתרת ב... (שכחתי איך קראו למקום המחבוא שלהם), חני חושדת בשייקו שהוא מוכר את כל שקיות החלב שהיא קונה במכולת תמורת שקל לשקית. היא עוקבת אחריו, במטרה לדרוש נתח מהרווחים, אבל מוצאת רק שקיות חלב ריקות. בתיה מוצאת המון שערות ג'ינג'יות על הכר שלה ומפתחת פריחה מוזרה על כל הפנים. תמי יולדת ארבעה גורים. שייקו מנסה ללטף אחד מהם. תמי מתנפלת עליו, שורטת אותו ומתעללת בו כמו אם פולניה מצויה.
    ועל מה שקרה בהמשך - תקראו בספר שלעולם לא ייצא

    אנוכי מבקש

    אני אנוכי. יהיו כאלה שיקראו לי נרקיסיסט. לא תמיד ידעתי שאני כזה. חשבתי שככה כולם. מתי פעם ראשונה הבנתי שאני שונה? שאלה טובה.
    במילים אלו נפתחת העלילה, המספרת את סיפורו של יענקי קליינר שמעולם לא היה אכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו, והוא גם לא ידע למה. עד שפגש את איציק, המיזנטרופ הידוע, ואת אשתו שרהל'ה, ומשם חייו התהפכו.
    הספר גם מספר את סיפורה של אשתו, רייזלה, שמתלבטת בשאלה מהי אשה כשרה, של אחיו נחומקו, שחושב על כולם חוץ מאשר על עצמו, ושל עוד רבים אחרים.
    בין רחובות בית וגן, שבילי יער ירושלים, ונבכי מוזיאון המדע - העלילה הזו תשאיר אתכם עם נשימה עצורה, עד הסוף המפתיע.
    • תודה
    Reactions: Doe1 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שירו
    אנוכי מבקש אני אנוכי. יהיו כאלה שיקראו לי נרקיסיסט. לא תמיד ידעתי שאני כזה. חשבתי שככה כולם...
  • 373
    • י
    עזרה לעריכת ערכים בספר
  • יוסף שטיין //
    • אשמח לכל מידע אודות הדרך והצורה לערוך מפתחות ערכים מסודרים בבחי' עימוד ועבודה .

    והאם יש תוכנה או שיטה שעוזרת לערוך אותם?
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יוסף שטיין
    אשמח לשמוע על שיטות עבודה..
  • 2 2K
    • יואל ארלנגר - קקטוס
    הרגלי הריקוד של הרב מרקו
  • יואל ארלנגר - קקטוס //
    • הרב מרקו סגר את הדלת הרעועה של ביתו, ביד אחת דחק את הידית כלפי מטה, וביד השנייה סובב את המפתח בחור המנעול.
    המפתח הסתובב כמעט בסיבוב שלם, עוד קצת, עוד קצת והבית יהיה נעול, עוד טיפה, לחץ על הידית כלפי מטה והנה, המפתח נשבר.
    "ירחם השם יתברך שמו" קרא הרב מרקו לחלל חדר המדרגות המתקלף של בנין 3 ברחוב שרנסקי בקרית חיים, הוא כבר כמעט בן שישים, היום בלילה הוא יחגוג לבד יום הולדת, אפה עוגה קטנה ואישית, ובכתב עילג צייר עליה בשוקולד את המספר '60'.
    זה היה הבנין הישן האחרון ברחוב, את כל הבניינים הישנים כבר הרסו, בנו בתי שיש לערסים שהתעשרו מעסקי השיפוצים וחומרי הבניה, מקצתם מהשוק האפור, וכל השאר משפרי דיור יוצאי ברית המועצות, שילמו במזומן על דירת 3 חדרים ומרפסת עם דשא סינטטי ונדנדת עץ.
    "מה קורה רבינו?" שאל אותו חזי מקומה 4 בלי מעלית. "איך אפשר לעזור לכבודו?"
    הרב מרקו הראה לו את המפתח ללא מילים.
    "אין בעיות", ענה חזי, ותוך דקה חזר עם כלי עבודה, פרץ את הדלת בקלות מרגיזה, פירק את הצילינדר, הרחיב את חריץ הנעילה, גיצים עפו לכל עבר כשהוא ניסר פה ושם את המשקוף.
    עשר דקות של דפיקות ניסורים והברגות, בסופן השתרר שקט.
    חזי סובב את המפתח בחור המנעול, חלק כמו חמאה, נועל ופותח, נועל , ושוב פותח.
    הרב מרקו הושיט יד לארנק, "שלא תעז לחשוב על זה אפילו!" הזהיר חזי, "זאת מתנה ממני, כבוד הרב".
    והרב מרקו נאנח והחזיר את הארנק לכיס.
    חוץ משטר של עשרים שקל וכרטיס אשראי חסום לא היה בו כלום, אם לא סופרים פתקאות זעירות שבכתב קטן נכתבו בהן שטרי חוב בסכומים שונים.
    לפעמים הוא היה נאנח, מתחרט קצת על הקבלה שקיבל בשעת סערה, לא לקבל תרומה על דברי תורה בעולם הזה, יש שיאמרו שבצדק, כי מי שישלם לו על דברי תורה – שם כספו על קרן הצבי.
    מה כן עזר לו איכשהו להתפרנס? מעט שמן זית שהיה מוסק באזור שפרעם ומוכר לאברכים קשי יום בפרוטות, לימודי תגבור במתמטיקה לתלמיד או שניים, והפרנסה העיקרית שלו: רקדן בחתונות
    הרב מרקו היה רקדן מחונן, מתחת זקן מאפיר ופראק בלוי, הוא הסתיר גוף אתלטי וגמיש, זריז כמו עז הרים, מרחף כמו נשר, אצילי כמו סוס.
    הוא למד לרקוד בצרפת, אצל הרקדן ההונגרי-צרפתי פייר דה לה פפריקה.
    אחר כך התגייר לחומרא והחל ללמוד תורה.
    למשך כמה שנים הוא חשב שהוא גדול בתורה, רכש פראק וכובע המבורג, והחל לשוטט ולערוך חופות לאחינו התועים, עד שמהרה גילו את בורותו חסרת התחתית, והוא נאלץ לחזור למקצועו הישן – רקדן.
    את ההמבורג והפראק המשיך ללבוש.
    פעם בשבוע היה נוסע לכפרי הערבים המוסלמים האדוקים, שם עוטות הכלות רעלות והגברים גלביות לבנות, וכרוז בערבית הכריז על בואו של הרבי המרקד.
    פלייבק של מוזיקת כלייזמר עם נגיעות אוריינטליות התחיל להתנגן, והרב מרקו נכנס לרחבה, דוחה בנימוס מגש בקלאוות עמוס שהושיט לו מלצר צעיר וחד גבה.
    הרמקולים השמיעו את האוי-בוי-בום-בום, והרב מרקו התחיל להניע את הגוף לצלילי הקלרינט, קהל של חאג'ים בכיפות ושייכים בכאפיות עקב אחריו בעיניים נוצצות.
    והאוי-אוי-אוי של השיר משקף את התחושות שלו, הוא אוהב לרקוד, אבל לא כשחקן, אלא כחלק מקהל שמח כמוהו, לא זר בין זרים, אלא שווה בין שווים.
    לפעמים הוא היה יורד לאיזו חתונה של מישהו שהוא כמעט לא מכיר, ושם היה נעמד בצד, מקשיב למוזיקה ומתופף באצבעו על שולחן נטוש כלשהו.
    ואם התמזל מזלו היו מזהים אותו, שלושה עד שבעה בחורים היו גוררים אותו למעגל, ומנופפים לתזמורת לאמור: חדל קשקשת – תן בראש!
    לרגע היה נעמד כמו חייל, מבט קשוח מאין כמוהו נעוץ בשמאל, יד בכיס, עקב מופנה לכיוון מבט, פראק נפתח ומתנופף. והנה הוא מקיש בעקביו על המרצפות המבריקות – בקצב הולך וגובר, וכל הרחבה מתחילה להימתח לדום לצידו, כמו חיילים של ברון פשע.
    והתוף דופק בבום-בום-בום, עולה ונמתח גם הוא, כמו מכונת ירייה, כמו מנוע, כמו מלחמה.
    ואז הוא מתחיל לזוז, וכל האולם נמרח בקסם שלו, הצבעוניות שלו פורצת וקורנת באהבה אל כל הקהל, שמחקה את תנועותיו באדיקות, רגל אחת שלו מרימה מאות רגלים מולו.
    והזיעה שוטפת את הפראק הבלוי, ומשקפי הזהב טובעים בה בייאוש, והמבט הקשוח מתובל בחיוך, והנה הוא בדו קרב ריקודים עם אחי החתן, צעירים ואתלטים, והוא זקן וגמיש.
    הוא ממשיך כאילו אין מחר, והם נופלים אחד אחד, נגררים משם על ידי חברים, טובלים את יגונם בוודקה מתובלת, על כסא נצרים בחצר נמרחים בייאוש.
    ורק אחד שורד את הכל: הרב מרקו. במבט הקשוח שלו הוא מביס את כולם, אפילו את התקליטן המתלהב ונטול הסיבולת, אפילו את המלצר המרקד, ששמור לו פרק בספר שלי.
    ובסוף הוא נופל על כיסא מרופד שכיסוי לבן רופף עוטף אותו ברישול, מלצר תועה מגיש לו כוס מים, והוא מברך את המלצר בכל הברכות שיש. מסביבו מרימים את הכיסאות לשטיפת הרצפה, ורומני בעל שן זהב אוסף סכו"ם אבוד מהרצפה, ובלי שאף אחד שם לב, הוא מניח למפית טובה אך משומשת קצת, להיזרק לפח האשפה הגדול.
    ושוב הוא מדדה לדירה ברחוב שרנסקי, בידיעה גמורה שאף אחד לא מחכה לו שם, אשתו שרה נפטרה בטיול ממכת שמש, ופשוט לא חזרה הביתה. אביגדור התחתן והשתכנז, החליף את השם למרקוביץ, מתפלל בהברה כמעט אשכנזית, ומתבייש באבא שלו.
    הוא דמיין את הטעם של העוגה בפה, עוגה אישית שהוא הכין בעצמו ממתכון שהיה במאחורה של הקמח, יצאה טוב לדעתו.
    צביה ועמנואל כל אחד בפנימיתו שלו, לא יכלו לגדול בבית שאבא מטייל בלילות, הרווחה הוציאה אותם. משפחת מרקו היתה שבורה, אבל הרב מרקו לא נפל מזה, הוא עשה הכל בשביל שיוכל לפגוש את הילדים לפחות פעם בשבוע.
    "אני יודע שיותר טוב לכם בחוץ", אמר להם בטיול השבועי בפארק הלאומי, "אל תשכחו שיש לכם בית שמחכה לכם, ואבא שאוהב אתכם", והם הנהנו בשקט.
    עלה במדרגות של הבניין המקומט, כתובות במשחת נעליים על הקיר, תיארו מערכות יחסים בין ילדים שכיום כבר מגדלים ילדים בעצמם, לבין מושא הערצתם באותה תקופה, למשל "זוהר ארגוב המלך" שמישהו כתב בארטליין בין קומה שתיים לשלוש.
    ולמשל הבקבוק הזה של הוודקה שאפרים השתיין השאיר ליד הדלת שלו, הדגיש לו את העליבות של החיים שלו, את כל מה שסבל מהשכן שממול, שרק האשים אותו ואת כל הדתיים בהכל, ואף קילל בזמנה את שרה בקללה נמרצת, ועד היום הרב מרקו חושש שמהעין הרע שלו היא מתה.
    עכשיו הוא מנסה לפתוח שוב ושוב את המנעול במפתח השבור, עד שנזכר במה שקרה בבוקר, ואיך חזי החליף לו את הצילינדר. מפשפש בפראקו ומוצא את המפתח בתוך כיס פנימי.
    סיבוב אחד כמו חמאה, סיבוב שני קל כמו נוצה, והדלת נפתחת בבום אדיר.
    מטח קונפטי עף אליו מתוך הסלון, בלונים התפוצצו ומתוכם עפו עשרות בלונים קטנטנים, ואביגדור, צביה ועמנואל התנפלו עליו בחיבוקים עזים.
    וחזי אדריכל ההפתעה הפעיל את מערכת הסטריאו בווליום מחריש אוזנים ומקפיץ שכנים "היום יום הולדת", והרב מרקו נעמד דום באמצע הסלון, סופר "אחד", ואז "שתיים", ו"שלוש", והופ יוצא לדרך בצעדי ריקוד, אביגדור והילדים מצטרפים אליו בתנועות מדוייקות.
    ובסוף הריקוד הוא צונח על הספה הבלויה, מתנשף, וחזי מגיש לו עוגה קטנה, מקושטת במספר "60" וכל אחד מקבל פרוסה זעירה ממנה, כי לאכול את כל העוגה לבד זה הכי לא כיף בעולם.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: מנחם דרורי, הנף מקלדת, Natan Galant ועוד 33 משתמשים36 //
    27 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    השמח בחלקו
    ----
  • 396
    • ע
    מחפשת דחווווף מקור לסיפור משה גנב!
  • עוצמה של הפקה //
    • סיפור של משה הגנב שבקש ברכה מהבעשט כל פעם שגנב, וכשנפטר הגיע לתולדות יעקב יוסף והוא לא הבין כיצד מעז לבקש ברכה, הלך לנכד הבעשט והוא ברכו שישוב בתשובה
    0 תגובות
  • 519
    • מ
    תתייחסו אלי!
  • משה מנחם //
    • בעצם - אם אני מתייחס לסבא רבה שלי, ולסבא רבה שלו, עד אדם הראשון, וכנראה גם אתם כך, אז איך אתם יכולים להתייחס אלי?
    בקיצור: האם הביטוי הזה נכון? לשים לב למישהו/לדבר על נושא מסוים, זה נקרא להתייחס? יש מקור למשמעות הזו?
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפכא מסתברא
    במילון 'אבן שושן' יש סימון על כל מלה (ועל כל משמעות שונה של מלה) לאיזו תקופה היא שייכת. אכן...
  • 1K
    • Natan Galant
    הקדמה לביוגרפיה המרטיטה של יעקב דולר, סגן זוטר לשר הגינון:
  • Natan Galant //
    • יעקב דולר הוא פוליטיקאי מוכשר. מוכשר מאוד. הכישרון הטוב ביותר שלו: כושר הדיבור. כמו כן הוא מצוייד בכושר הנאום, בכושר רטורי מופלא, בכריזמה, בקסם אישי. אך אויה! דבר אחד חסר לו ליעקב. מצרך אחד זעיר חסר באישיותו פורצת הדרך: היכולת לשתוק.
    התוצאה: יעקב מדבר ללא הרף:
    בכל כנס זוטר של האגודה לשלום השומר, או כנס צפרי ישראל 2014. יעקב שם.
    מסיבת עיתונאים בעקבות גילוי סיליקון בבמבה? יעקב שם, זועם על המחדל.
    מסיבת עיתונאים על שערוריית הדולרים המזוייפים מאוגנדה? יעקב שם. מתווכח בלהט ("הדולרים לא מזוייפים! הם אוגנדיים! ככה נראים דולרים אוגנדיים! והנשיא בתמונה הוא בכלל מקים אוגנדה הדמוקרטית של קונגו!")
    פאנל מומחים בנושא שואת הארמנים בטורקיה? יעקב שם. מהנהן נמרצות לשגריר הטורקי הזועם: אין ארמנים, אין שואה. הוועדה נסגרת עכשיו. מתנצלים.
    יום עיון לשוטרי תנועה? אורח הכבוד הוא יעקב: "מדינת ישראל חייבת להעלות את שכר השוטרים! לא ייתכן שישראל תהיה המדינה המערבית הנמוכה ביותר בדירוג של נאס"א במוטיבציה של שוטרי התנועה!"
    כינוס וועדת הצמחיה בנושא הכחדת הקקטוסים בגולן? יעקב שם. כעוס: הקקטוסים הם חלק מנופה הייחודי של מדינת ישראל! לא ניתן יד להמשך הזלזול המתמשך בקקטוסים! ואני באופן אישי מתכוון להקצות לשם כך מערכות השקיה מתקדמות ובטוחות! יחי הקקטוס! אחד מסמליה הייחודים של רמת הגולן..

    מיקרופון פתוח? אין בעיה, יעקב מייד מתייצב שם. נואם. מסביר. מעודד. כועס. מתרצה. מנמק. יש לו תוכניות כלכליות מופלאות לשיפור חייה הכלכליים של בני ברק, בית שמש ויבנה. בעבר הוא הזדעזע מהעוני הפושה בפריפריה ומייד פעל: חיבר תוכנית מקיפה ומפורטת להקמת מפעל טקסטיל בדימונה. מסיבת עיתונאים כבר הוכרזה והעוזר רץ פנימה ולחש לו: צריך לבטל את הכל, אדוני רב החסד! שימון פרס בנה ממזמן מפעל לטקסטיל.. בדימונה...
    הדולר לא התרגש: שם זה כור, לא? אני רוצה לבנות שם מפעל לטקסטיל אמיתי...
    העוזר הנמיך את קולו ב3 דציבלים: אדוני, אין שם כור. זאת רק המצאה מחוכמת.

    המצאה מחוכמת? תמה יעקב והביט במבט מרוכז בעוזר. מה הכוונה?

    אדוני- הסביר העוזר- מה יותר הגיוני: שמדינה טריה בת שנים ספורות תבנה כור גרעיני? נשמע לך הגיוני? מה שבאמת קרה זה שהיא בנתה מפעל כושל לטקסטיל וגרמה לעולם להאמין שזה כור גרעיני...
    יעקב שתק. לעס את קצה הסיגריה. כעבור חצי דקה הוא קם בתנופה: הגיע הזמן למסיבה העיתונאים! הוא יצא אל העיתונאים הגועשים, ניצב בעמדת הנואם. הניח את ידיו על הקדרה הכבודה, הניף את ידיו בתנועות מלכותיות, נעץ עיניים מזרות אימים בקהל ואמר בקול רועם: עלינו לתמוך בסגירת כל מפעלי הטקסטיל במדינה. כולם כושלים ומכבידים על המשק!
    השקתי תוכנית מקיפה להתמודד עם הבעיה, והעוזר שלי מייד יציג את עיקריה...

    (המשך יבוא, תלוי בסקרים)
    • תודה
    Reactions: שיר ושבחה, הפצחן ו-בר כוכבא3 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מרשמלו
    מרשמלו
    עוד יותר חזק!!! :D:D:D
  • 460
    • פ
    למומחים בלבד!!
  • פיקס //
    • ליטוש....
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    ערך רב
    לדעתי הכיתוב ארוך מדי מכדי להופיע על לוח בתוך המודעה. כיתוב כזה מקומו מחוץ לתמונה. אולי כדאי...
  • 416
    • N
    תוכנית לימודית בעברית לכיתה ח'
  • nezach //
    • [h=2][/h]
    השנה קיבלתי את מקצועות העברית בכיתה ח' במעיין החינוך התורני
    אשמח לעזרה בתוכנית השנתית במקצועות ספרות, חיבור והבנת הנקרא
    0 תגובות
  • 532
    • נ
    דרוש כותב ברמה גבוהה מאד
  • נענע //
    • אנו מחפשים כותב (גבר) ברמה גבוהה מאד
    בעל זיקה תורנית
    לצורך כתיבת ברכה לאדם חשוב...

    מכירים אחד כזה?
    נשמח לשמוע המלצות+ פרטי יצירת קשר
    ;)
    תודה!
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נענע
    הסתדרנו, תודה!
  • 1K
    • פ
    סיפור לכבוד אלול
  • | פנס בערפל | //
    • אף פעם לא חיבבתי את הרב שלמה. היה לו קול עבה כזה, מהסוג שעוקר הרים ואז מניחם בצד, מפוררים.
    לא רק אני, אף אחד לא אהב אותו. בהתחלה, כלומר. לפני שנחמן הדהים אותנו. אבל רגע, אני קפצתי לסוף עוד לפני ההתחלה ואז נהיה פה צ'ונט, שזה רע, כי היום רק יום ראשון ואף אחד לא אוהב צ'ונט ביום ראשון.
    אף אחד הכוונה רוב האנשים. לא כולם.
    הבן של זלמניו למשל מאוד אוהב לאכול צ'ונט ביום ראשון, אבל הוא מסוגל לאכול גם את העוגות של סבתא צילה, אז זאת לא חוכמה.

    אז אני יתחיל מההתחלה ויספר לכם על הרב שלמה, ועל מה שלמדתי ממנו לכל החיים:
    הייתי אז בחורצ'יק קטן קטן בישיבה קטנה, שהייתה גם היא- אתם יודעים- קטנה. עם קירות סדוקים ועכבישים על הברזים וחלונות קרועים. נו, ישיבה קטנה.
    בשנה השניה איתרע מזלנו (ככה חשבנו) וקיבלנו את הרב שלמה. אף 'שיעור' לא חיכה לקבל אותו. היה לו קול דק דק דק כמו העוגות שמביאים ב'קידוש' של ראש השנה בשטיבל. ולא היה לו כריזמה או רטוריקה.
    סתם רב משעמם (ככה חשבנו) וקפדן. כולנו טעינו אבל נגיע גם לזה, אם יש לכם סבלנות. אם אין לכם סבלנות אתם יכולים להתכבד בפרוסה מהעוגה של סבתא צילה, אתם תלמדו לקח לכל החיים מה קורה אם עושים דברים בלי סבלנות.

    בכל אופן.
    הרב שלמה היה יהודי של צורה: יהודי בר אוריין, מעמיק, למדן, ת"ח מיוחד מאוד. אבל אחרי שנים של מסירת שיעורים הקול שלו הלך ונחלש, ונחלש, ונחלש, טוב הבנתם את הרעיון:
    נגמר לו הקול, כמעט. נשאר לו רק קמצוץ.
    הרופא המומחה אמר לו: רעב שלוימה. תשבו בבית או בבית כנסת חצי שנה ואל תדברו כלום. תשמרו על המיתרים של הקול (אין קשר למיתרים של גשר המיתרים המפחיד בירושלים, מיתרי הקול זה משהו אחר לגמרי אבל אני לא מתמצא בתחום אז אם חשוב לכם לדעת מה זה מיתרי הקול ואיך זה עובד תשאלו את ד"ר קונץ, הרופא המיתולוגי של פתח תקווה שהחזיר לחיים את הקול האבוד של החזן חיים עבוד ופתח פתח של תקווה בפני כל צרודי העולם) שלך! אל תדבר!
    ורבי שלמה ענה לו:
    אני לא יכול לווותר על יום אחד של הרבצת תורה. יהיה מה שיהיה.
    אז מה שהיה היה והקול של רבי שלמה הלך לאיבוד, כמו אירופאי צמא במדבר סהרה.

    ויום אחד ר' שלמה הבין שאין לו ברירה: אף אחד לא שומע אותו! ולכן הוא קם בוקר אחד ועשה את המעשה:
    הוא קנה רמקול קטן. רמקול שחור, צורמני. רב שלמה האכיל כל בוקר את הרמקול ב ארבע סוללות AA טעונות ומלאות והקיבה של הרמקול הייתה שמחה והרמקול עבד יום שלם.
    ורב שלמה היה מרכיב את המיקרופון הקטן (ובגלל שנחמן הלץ ישב הכי בקצה של החדר שיעורים אז רב שלמה לא שמע את הבדיחות של נחמן על רב שלמה הטייס המצחיק) בתחילת כל שיעור והקול שלו היה רועם כל כך חזק עד שזלמניו מהחדר של הפנימיה ליד היה מתעורר סוף סוף ומתחיל להתפלל שחרית.

    מה שיפה שאף אחד לא העיז להפריע לו בשיעור כי ר' שלמה החזיק קצר את ה'שיעור' (שיעור זאת מקבילה של 'כיתה' בבית-ספר היסודי אבל קוראים לזה שיעור על שם השיעור הנמסר בפני בחורי השיעור, לא חשבתם על זה נכון?) ואם מישהו היה מדבר או מפריע באמצע - ר' שלמה היה תופס את השור בקרניו: מכבה את הרמקול וקורא למפריען התורן לסדר ולוחש לו באוזן מיני מחאה שונים. מלחיץ.

    ופתאום לא היה לאף אחד תירוץ וכולם היו חייבים להקשיב לכל השיעור של ר' שלמה ואף אחד (גם לא השכנים ממול הישיבה או זלמניו העייף או נחמן הלץ המנמנם) לא פספס אפילו פסיק אחד מהשיעור של ר' שלמה.

    וכל זמן 'אלול' היינו מתלוננים שאנחנו רוצים מג"ש אחר כי ר' שלמה לא מעניין והשיעור שלו משעמם. היינו בחורים צעירים ולא חשבנו שמאחורי המיקרופון וחוסר הכריזמה יש יהודי תורני עשיר שיש לו תוכן מפה ועד אנטארטיקה.

    וככה המשכנו קצת להקשיב וקצת להעביר את הזמן עם פתקים גם בתחילת זמן חורף.
    הייתה בשיעור אווירה כזאת'י של: "לא צריכים להקשיב בשיעור של ר' שלמה כי הוא משעמם"
    אבל באמצע זמן חורף קרה המפנה הגדול.

    יום אחד מעונן נחמן הלץ אסף אותנו אחרי השיעור- הוא עשה זאת בקלות, הייתה לו כריזמה בגודל של יבשת.
    ונחמן אמר לנו:
    אין לכם מושג מי זה ר' שלמה! הוא יהודי מיוחד! אין פה עוד ר"ם אחד בישיבה כזה!
    הוא יהודי כל כך חם! כל כך איכפתי! כל כך מקבל ומבין! תפסיקו כבר לזלזל בו!
    ואנחנו הסתכלנו עליו בתדהמה גדולה כמו שזלמניו הסתכל על הוויקער בתחילת הזמן שבא להעיר אותו בשעה 9 בבוקר המוקדמת.
    ר' שלמה? יהודי מיוחד? נחמן הלץ??

    ואז נחמן הראה לנו כמה שהוא צודק.
    דבר ראשון כל מי שמפריע בשיעור רבי שלמה היה גוער בו, נכון. אבל---
    הוא אף פעם לא שפך את דמו בפרהסיה! אף פעם לא! הרי הוא יכל בקלי קלות לעשות לו: "ששששש" כזה גדול שכל השכונה הייתה רועדת והבחור היה מסמיק לנצח נצחים. במקום זה הוא פשוט היה מכבה את הרמקול ומסמן לבחרו לגשת אליו ולוחש לבחור באוזן, בשקט, בכבוד את הגערה.
    ודבר שני...
    מתברר שאפשר לגמרי לסמוך על ר' שלמה! אפשר לספר לו דברים! אפשר להתייעץ איתו!
    אז כולנו ניסינו, לאט לאט.
    ופתאום ר' שלמה נהיה מבוקש ממש, עוד יותר מהמנהל הרשע של חמאס, להבדיל מלא מלא הבדלות.
    ואחרי כל שיעור התגודדו סביב השולחן שלו חצי מהשיעור וכל אחד ניסה לקבל קצת תשומת לב מר' שלמה.
    אני זוכר שיום אחד הצלחתי גם אני, ושוחחתי עם ר' שלמה ממש דקות ספורות, אולי רק חמש דקות. וסיפרתי לו כמה לבטים ומצוקות שהייתי שרוי בהם אז והוא הקשיב לי במאור פנים ועודד אותי כל כך בכזה חום ואהבה שפשוט גירדתי את הראש בתדהמה איפה הייתי עד היום!

    ולא רק אני, כולם כולם התחילו לבוא אליו ולהתייעץ איתו. במיוחד נחמן הלץ היה "גונב" אותו מידי פעם לשעה שעתיים כל פעם ומספר לו את כל התלאות שלו בחיים. היום אני יודע שנחמן הלץ לא היה באמת לץ מצחיק אלא בחור מתוסכל וממורמר מבית קשה ולא יציב שרק רצה קצת אוזן קשבת וקצת כתף.

    תוך זמן קצר כל הישיבה שינתה את היחס לר' שלמה וגם ב'סדר' בחורים התחילו להגיע אליו ולשאול אותו שאלות. והבחורים התחילו להתלחש אחד עם השני איזה יהודי נפלא הוא ר' שלמה ואיזה אהבת תורה יש לו.

    והוא באמת אהב את התורה! הוא אהב אותה!!
    בכל נושא בגמרא או בהלכה הוא ידע הכל ממש, ממש הכל. הכל ממש. הבנתם את העקרון. אבל באמת- הוא ממש ידע הכל.
    והוא היה עונה בכזו הנאה גדולה, ובכזו חן, ובכזו הנאה, שכולנו איחלנו לעצמו בסוף זמן חורף רק איחול אחד:

    הלוואי שנזכה גם אנחנו לאהוב את התורה כמו ר' שלמה!

    ואת הלקח למדנו לכל החיים. גם אני וגם זלמניו וגם געציל הרחפן:
    אף פעם לא לשפוט אף יהודי! אף פעם!

    והדבר הכי כייף?
    בגלל שהתיידדנו נהיה לי אומץ כזה ויום אחד העזתי לבוא לר' שלמה לפני השיעור ולבקש ממנו להחליש את הרמקול שלו קצת... והוא חייך והנמיך וכאבי האוזניים נגמרו!
    • תודה
    Reactions: הפצחן ו-איסתרא בלגינא2 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פיר
    בסד ספור מרתק לחודש אלול ישר כח
  • 1K
    • ח
    כתיב חסר ניקוד
  • חולדי 2 //
    • למה בכתיב חסר ניקוד נטייה עם 2 י', ואילו קיום עם י' אחת? הרי בשני המקרים הי' ליד אם קריאה?
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קדיתא
    ומוצא אני מר ממוות ;)
  • 2 3K
    • מ
    ערעורי סליחה
  • מלפפון //
    • אני סולחת בזאת לכל מי שפגע בי בשוגג ואפילו לא יודע על כך.

    להיא שאמרה: "הבגד הזה מרזה אותך" ולא ידעה שזה לא הבגד, אלא עשיתי דיאטה.

    לשכנה שהבטיחה לשלוח לי לשבת אחרי שילדתי, טשולנט, ושניה לפני הצפצוף, כשבעלי כבר הוציא תפו"א כדי לבשל משהו מהיר העיקר שיהיה לנו מה לאכול, והנשמה שלנו כמעט יצאה, הבן שלה דפק בדלת עם סיר מהביל.

    לשוכרים של הדירה שלנו שהצהירו שהשאירו לנו דירה נקיה למופת, וכשהגענו ראינו מזגן דלוק, וחלקי משחקים מתחת לספה מארון משחקים סגור.

    לאמא של גילי, שהתקשרה להתלונן שסימי שלי לקחה לבת שלה את הקלמר, וכשהיא מצאה אותו בבית, היא אפילו לא מצאה לנכון להרים טלפון ולהתנצל.

    לכל הרוצות בטובתי שהעירו לי והמליצו לשמור על הילדים שלי טוב יותר בגינה.

    לכל אלו ששלחתי להם מיילים, וחיכיתי ליד המחשב כדי לקבל תשובה, וטרחו להתייחס רק אחרי שהתקשרתי לבסוף כדי לנדנד.

    לעיתונאית שביקשה ממני חומר כתוב על נושא שאני אמורה לכתוב עליו בעיתון אחר במקביל, ולא נתנה לי מקום להתחמק בלי להרגיש אנוכית למדי.

    לזה שביקש מבעלי להפקיד את המשכורת של אשתו לתוך החשבון שלנו, וכשנענה בשלילה הוא ממש נעלב איך אנשים רואים רק את עצמם.

    לזו שהמליצה לי בפרוג על תכשיר/תכשיט/מוצר בחום רב, ולא טרחה להודות שהיא בעצם המשווקת שלו.

    לזאת שישבתי לידה על הספסל בגינה, והמשיכה לדבר מעל הראש שלי, עם זאת שיושבת לידי מצד שמאל.

    לחברה שהתקשרתי לספר לה בכאב לב מה עשו לי בעבודה, והיא קטעה אותי ואמרה: "ואו, גם לי עשו את זה" והתחילה לספר באריכות מה עשו ואיך.

    לדודה שלי שהוציאה חבילה עטופה והזכירה לי שבדיוק היום יש לי יומולדת, ואמרה: "תוכלי להעביר את זה לשכנה שלך"? עד שכבר חשבתי שמישהו מפתיע אותי.

    ולכל אלו שהצעתי להם הצעות ייעול, שמעו אותי, ובסוף עשו מה שהם רוצים:D.

    לכל מי שהוציא דבריי מהקשרם באשכולות פרוג, עד שהיה עליי להתנצל על מה שבכלל לא כתבתי.

    למי שראתה אותי חוזרת סחוטה הביתה אחרי יום מעייף ואמרה: "תגידי תודה להשם שיש לך עבודה".

    אני סולחת לכולם בזאת על הכל.
    ואם בכל אופן תרצו לבקש סליחה. אפשר גם אחרי שסלחתי:)

    ובזאת אני מוחקת את כל הטינות, ומנקה את הלב כדי להשאיר מקום לעלבונות של שנה הבאה..:p
    • תודה
    Reactions: סמילי ו-undo2 //
    31 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מרים יעל
    מסכימה, אם מצד החוק והיושר וההגינות, ואם מצד שאנשים יפסיקו לעשות דברים כאלו. פשוט.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה