קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
כל השנה חיכיתי לחג הזה! נדמה לי שזה אחד החגים שאני הכי אוהב. את כל החגים כמובן אני אוהב, אבל החג הזה הוא משהו מיוחד!

אני חושב שגם אמא שלי התכוננה אליו במשך הרבה זמן, שמעתי אותה מספרת לשכנות על הספסל בגינה שהיא כבר סיימה את כל הקניות של הבגדים לכבודו, והיא באמת הסתובבה בהרבה חנויות בשביל זה וחזרה עם המון שקיות עמוסות, היו שם גם גרביים בשבילי ושני זוגות מכנסיים, ואמא אמרה שהיא מקווה שהפעם אשמור עליהם באמת.

אתמול גם שמעתי אותה מתייעצת בטלפון עם דודה נעמי, שזאת אחותה, מה לבשל, ואיזה עוד מאכלים מיוחדים אפשר להכין, ומבקשת ממנה את המתכון של העוגה החלבית המיוחדת שלה.

כבר שבוע שאמא עומדת במטבח המון זמן, ומבשלת לנו דברים מיוחדים שאנחנו אוהבים, ובכלל המקרר התמלא במעדנים ובבקבוקי שוקו וגלידות חלביות, ואמא הרשתה לנו לקחת שלא נהיה חלילה רעבים.

אתמול שחזרתי מהחיידר ראיתי בבית עוזרת רומניה שמנקה יסודי את הבית, וגם אמא עבדה קשה ושפשפה כל פינה כמו בערב פסח. גם את כל הכביסות היא דאגה לסיים ולגהץ את בגדי החג.

בערב החג אמא דאגה שנלך להתרחץ, ולגזוז ציפורניים. החלפנו כולנו בגדים והתארגנו, לא הבנתי רק למה הרבה בחיידר אמר שצריך להיות עצובים – אני דוקא חושב שאין! אין כמו החג הזה שנקרא תשעת הימים!
  • תודה
Reactions: בדוח1 //
13 תגובות
לזרות פחד ולזרוע פחד, שני ביטויים דומים שהשתרשו בשפה באותו הקשר, מה שגורם להניח כי אחד מהם הוא תולדה של שיבוש, בפרט שבהטיית רבים ובהטיות נוספות (ללא עי"ן גרונית) נשמעות המילים זהות, זורעים - זורים.

אלא, שזרייה וזריעה אף שהמשמעות המרכזית שלהם היא במקור בענף החקלאות, משתלבות שניהם כביטוי מושאל באופן הגיוני בהקשר של הפחדה.

זרייה במשמעות של פיזור והפרדה מוכרת מל"ט מלאכות שבת לגבי השלכת תבואה בתנועת פיזור במטרה להפריד את הגרעין מהמוץ, לפיכך 'זריית פחד' יהיה פירושה - הפצת מידע שיש בו לגרום הפחדה באופן מפוזר (ע"י שמועות).

אמנם למרות האמור, דומני שההשאלה המקורית היא 'זריעת פחד' שכוונתה שתילת "זרעי פחד" - הפצת חלקיקי מידע העתידים להצמיח פרשנות מפחידה.

על אף האבחנה בפירוש הבסיסי של המילים, עדיין אפשרי להחליף בין המשמעויות שכן הפצת שמועות פועלת גם היא ע"י זריעת שמועות באוזני מפיצים בודדים שיעבירו את השמועה מפה לאוזן וייצרו פירמידת שמועות עד להטמעתם כמידע אמין שהרי 'כולם אומרים...', והרי לא לחינם זרע - זרה כה קרובים זה לזה. כמו כן גם זריית פחד עלולה להשתלב יפה עם פיזור רסיסי נתונים.

ניתן גם לזרוע בהלה או בלבול כשאותם בלתי אפשרי לזרות, מי שאין בידו תבואה ומעוניין לזרות יאלץ להסתפק בלזרות חול בעיניים, אותו אין זורעים אלא זורעים בו. אפשרות נוספת היא לזרות מלח על הפצעים.
קראתם את האשכול הזה http://www.prog.co.il/showthread.php?t=266737?
לא ראיתי צורך להקפיץ אותו, וגם נראה לי שהפורום הזה מתאים יותר.
תגידו, למה כל סופר שמכבד את עצמו, ובוחר לשלב שפה זרה בספרו, ירוץ עד קצה העולם כדי למצוא אנשים שמדברים את השפה ויתרגמו לו במדויק משפטים, מילים וניבים, יביאו לו מושגים מהשפה ואת רוחה וסגנונה, אבל רק בתנאי שהשפה המדוברת איננה אידיש!
נכון יש מין 'כיף' בלתי מוסבר כזה לקרוא ספר ולהווכח שחלק מגיבורי משלבים בדיבוריהם את אחת השפות הזרות שאתה דובר? לקרוא את המשפטים ואת הביטויים שהסופר שילב ולהתמוגג מהאותנטיות?

אז תדעו לכם שמדוברי אידיש ה'כיף' הזה נחסך, וחזקה על ספר שמשלב אידיש שיגרום להם רק עצבים ומורת רוח. למה?
כי אידיש זה לא באמת שפה. סתם מקבץ מילים בלי הגיון ובלי כללים דקדוקיים, תחביריים או לשוניים כלשהם.
באידיש, מספיק שהעלטער-זיידע שלך דיבר איתך 3 משפטים באידיש כשהיית בן 4. ואתה כבר יכול לשלב מילים וביטויים באידיש, בדקדוק ובכתיב שנשמעים לך נכונים.
מספיק להתקשר לגיס שמגיע ממוצא חסידי, לסמוך על כל מה שהוא אומר כתורה מסיני, "אתה יודע במקרה גם איך כותבים את זה? לא? לא נורא, אני כבר אסתדר".
הרי האנשים שדוברים אידיש - ממילא רמת המשכל שלהם נמוכה עד בלתי קיימת, והאינטלגנציה הירודה שלהם לא כוללת התפלצות ממילים שגויות עד בלתי קיימות, זה רק בשפות אחרות.
אפשר לכתוב בעיתון ליטאי "מלכי הגיעה מבית של חסידי ויז'ניץ וכל בוקר אמרה 'מוידה אוני לפוניך'". למה צריך לחשוב האם בויז'ניץ, או בכל מקום אחר בעולם, מבטאים חטף-פתח כשורוק? פשוט מוסיפים ווים ועינים וקיבלנו משפט תקני בלשון הקודש.
ואפשר לכתוב בכל עיתון או ספר, מקבץ מילים מוכרות באידיש, ובסוגריים לכתוב להם תרגום. הרי מי שלא יודע - לא ידע, ומי שיודע - לא אכפת לו.

דעתכם?
לאתר ולמגזין תוכן תורני אקטואלי
דרוש: כתב/ת, מגיה/ה, עורך/ת לשון, ומזין/ת תכנים.

כל התפקידים במשרה אחת
אנו מחפשים שחקן נשמה שיחיה את האתר באופן מלא. ניסיון חובה.

להלן דרישות התפקיד:
- הגהה ועריכה לשונית ברמה גבוהה ויסודית, היכרות עם השפה העברית על בוריה – חובה. יכולת כתיבה מושלמת, הבנה בפיסוק, יכולת שכתוב וניסוח.

- יכולת לזהות אייטם טוב ממרחקים

- כושר ביצוע ואחריות מושלם

- הבנה באתרים, שרתים, וממשק וורדפרס

- עבודה מהבית, מדי יום בשעות הבוקר אחה"צ (תיתכן גמישות, אך מעטה)

- משמעת עצמית גבוהה, למידה מהירה. נכונות לעבודה מאומצת, מוטיבציה עילאית, יצירתיות, חשיבה מחוץ לקופסה, סדר וארגון, עמידה בלוחות זמנים והסתגלות לעומסים משתנים – חובה.

- עבודה מהירה וזריזה - חובה.

מאמינים שאתם מתאימים? יש לכם את הזמן המלא? את הכישרון ואת האנרגיות?

שלחו אלינו:
1. טקסט קצר שמספר על עצמכם, ומסביר מדוע הנכם מתאימים לתפקיד.

2. קובץ קורות חיים.

יש לשלוח את הפרטים למייל: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

אנו מתנצלים מראש, אך רק פניות מתאימות ייענו
  • 326
  • מצורף קובץ
    מבצעי קיץ

    לאתר הסטודיו:
    https://nechamaf8.wixsite.com/daror

    לפרטים והזמנות:
    054-768-9263
    <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
    0 תגובות
    שמיים התחדדו מעל ראשו של אמיל טרנובסקי, עיניו המתערפלות ראו טורי עננים מובלים למערב ברוח חזקה, וקרחתו הבוהקת נדקרה מקוצים ואבני חצץ. עשב שוטה עם שם יפה, מהאלה שהוא אהב לצלם ולשתף, ליטף את לחיו באופן מעיק, ועליו הירוקים התלכלכו בדם שזרזף מאפו, אולי מאזניו.
    בר שלום לא ידע בדיוק לאבחן, הוא הזמין אמבולנס והמתין ליד הכביש.
    כביש צדדי, כמעט פרטי, מדי פעם חולף טרקטור עם עגלה, תאילנדים חובשי כובעים יושבים בישיבה מרושלת על פלטפורמה, תפוז או קולורבי מתגלגלים על הכביש, והתאילנדי צוחק ומנפנף ביד עטויית כפפה.
    והג'יפ ויליס אספנות של אמיל הפוך כאן על השולים, עשן עולה מן המנוע, שמן מטפטף על שיח מרווה. סימני צמיגים מעטרים את הכביש החבול שאיש לא שיפץ במשך שנים, מובילים לג'יפ ההפוך שכל טוב הארץ היה מונח על הארגז שלו, מוכן לטעימות של חגיגת שבועות.
    בקרחת היער שבה היו חוגגים את חגיגת הביכורים של הקיבוץ נאספו כבר כל הילדים, שמלות דקות של לבן ומקלעות של שיבולים על הראשים. כמו תמיד אבא פינקל מנגן באקורדיון שירים ישנים, ואחרי שהוא מסיים מוחאים כל הזקנים כפים, ואליקים הרפתן מביא עגל על הכתפיים, וברגע זה דפנה שהפכה לטבעונית רדיקלית עוזבת את המקום במחאה. וריקוד סלינו על כתפנו, ושורה ארוכה של קלנועיות, זקן ופיליפיני בכל אחת מהן, שחוצות את היער בחזרה אל הקיבוץ, ומיכאל אבו מפעיל את הקריוקי בווליום שמבריח את כל הציפורים מהעצים הסמוכים, ומחריד חיות קטנות ממאורותיהן, וכל הצעירים רוקדים לצלילי הבסים ולזיופי הילד או הילדה התורנים.
    אמיל לא הגיע לחגיגה, הוא שכב על העשבים השוטים, עינים לשמים, קרחת לקוצים, והגוף שמתחיל להרגיש את הכאבים, רועה צאן בדואי שהתרוצץ סביבו, קוטף עלה מסוג אחד ומניח על מצחו, ענף כל שהוא נתחב לבית שחיו, וצרור קוצים יבשים מסובב מספר פעמים סביב ראשו תוך כדי מלמול עיקש בערבית.
    אמבולנס מיילל ומציק לטבע השקט והיפה שמסביב, ונהג מתנצל שהוא לא הצליח לעבור את השער של הקיבוץ, גם השומר של הקיבוץ הלך לחגיגות, ונהג האמבולנס נסע דרך וואדי מבחוח כדי להגיע.
    אמיל מפונה על אלונקה וקרש גב, עיניים לפנס מציק, עורף לצווארון מעיק, קרחת לאלונקה הכתומה, לפחות היו מנקים לו את גרגרי הבוץ שנדבקו לו לקרחת.
    שלא כמו בכל הקיבוצים החילונים שחוגגים את חגיגות הביכורים בחג עצמו, הקיבוץ הזה נוסד כקיבוץ דתי, הרב דב צדיקין התהלך בהתבודדיותיו בקרחת היער, וברוב הימים הוא החליט שבניו יגורו ביער הסמוך, קנה את חלקת הקרקע תמורת גביע הכסף המעוטר שלו משייך נאסד רועה צאן בדואי שנדד באזור והוכיח לבריטים באותות ומופתים שהקרקע היא שלו, לפיכך חגגו בקיבוץ את הביכורים כשבוע לפני החג עצמו.
    לא רבים מצאצאיו של הרב דב צדיקין נותרו דתיים, גם אמיל שהיה נינו הראשון לא היה דתי, אבל קנאי חגים מטעם עצמו, כולו לובש אש וגופרית לקראת סוכות, חוטב ענפי דקל מהעץ שליד המועדון, מסתובב עם הג'יפ מלא ברימונים בערב ראש השנה, מחלק לכל משפחה רימון וצנצנת דבש, ובפסח אופה מצות במערה ביער. אבל שבועות זה החג שהוא הכי אוהב: חגיגת חלב ענקית שהוא מארגן בדשא הגדול, ריקוד סלינו על כתפנו נכתב ומאומן על ידו, והכי חשוב זה ג'יפ הוויליס אספנות שהוא מחזיק בחצרו, מלא בתנובת כל טוב הארץ, דבש וחלב וסוכריות קטנות שמוצצים מתחת ללשון.
    ובבית החולים הגיעו מתנדבים וחילקו מארז של גבינות מיוחדות לחג, קממבר, ברי, רוקפור וגם ריקוטה. והחסיד ששכב במיטה שלידו רטן משהו על כך שכל הגבינות אינן בהשגחת הבד"ץ, ואיזה מישהו אחר שישב לידו התווכח איתו ואמר שגבינות בכלל לא צריכות הכשר, ומעבר לווילון הם התווכחו ופתחו אוצר החכמה, והאלמוני שרק את קולו שמע דיבר בלחש, אבל החסיד התווכח איתו בעוצמה רבה.
    ואז אמיל החליט שאם הם לא אוכלים את הגבינות, עדיף שיתנו לו אותן, אבל החסיד אמר שלא נעים לו לתת אותן, כי אם מותר לו לתת אותן, מותר לו בטח לאכול אותן, וגם על זה הם התווכחו.
    ואמיל צחק עליו שאפשר לחשוב שהוא לא אוכל מאכלי טרפות כל יום בקיבוץ, והגבינה רבנות הזאת תגרום לו ללכת לגהינום.
    וככה הם התיידדו, ואיזה יומיים אחר כך הם כבר היו מתווכחים בעצמם, והחסיד שקראו לו אייזנבך הזמין אותו לבית שלו במאה שערים, ובאופן ניסי שקורה רק בסיפורים, הם השתחררו באותו יום בדיוק, ואייזנבך הציע שבחג אמיל ישהה בבית שלו, ואמיל הסכים.
    ואיזה שעתיים לפני החג הוא צנח בדירת שני החדרים בדמי מפתח מכולל ורשא, אמיל והקרחת וערמת עיתונים שלא יהיה לו משעמם, ובדרך מהחניון הוא ראה ילדים קטנים עם ירמולקות לבנות, מכנסים קצרים, וקרטיבים בטעם דובדבן, מקפצים בשלוליות מי השטיפה של הספונג'ה הגדולה של ערב החג. ואיש עטוף פסים עם פנים קנאיות ומכווצות עבר לידו וסינן בין שיניו "א גוט יום טוב". אמיל מלמל משהו בתגובה והאיש הנ"ל המשיך בדרכו, משאיר שובל ריח של נובלס מעורב בריח כלור מקוואות ושמפו נקה 7.
    ואז הוא ראה את אייזנבך יושב בכסא הגלגלים על המרפסת ומצחצח את הנעל שלו, רגל אחת נתונה בגרב ארוכה ולבנה, והרגל השניה נתונה בגבס. אמיל סיפר לו שראה בדרך איזה חרדי קיצוני, ואייזנבך צחק ואמר לו שהוא עוד לא ראה מה זה חרדי קיצוני, והצביע על השלט שתלוי על דלת ביתו "יהודי לא ציוני".
    בלילה הם אכלו מאכלי חלב כאלה ואחרים, אבל שום מוצר לא היה קנוי בחנות רגילה, החלב נמזג מבקבוק פלסטיק לא מזוהה, והגבינות נראו תוצרת בית, פשוט, טעים אבל בלי יומרות. סתם בלינצ'עס עם גבינה, או איזו פשטידה לא מזוהה של בצל וגזר בטעם חלבי.
    אמיל רצה כבר ללכת לישון, אבל אייזנבך הסביר לו שזה בלתי אפשרי, לא בגלל שיש לו בעיה עם זה שישנים בבית, אלא פשוט בגלל שאין לו עוד מיטה, ובליל שבועות בכל מקרה נשארים ערים כל הלילה, אז בבוקר כשנחזור נמצא איזו מיטה פנויה.
    אבל אמיל כבר התכונן להיכנס למיטה עם מוסף הארץ, לקרוא את רוגל אלפר ולהירדם במשפט השני. אז אייזנבך הציע שהוא יבוא לבית הכנסת ושם הוא כבר ימצא לו מקום לישון.
    וככה הם צעדו לבית הכנסת, אייזנבך בקאפטן מפוספס ואבנט רחב, טלית מקופלת תחת זרועו ומגבת על כתפו. ואמיל בחבילת עיתונים תחת זרועו, וכרית פוך תחת זרועו האחרת.
    אייזנבך התרוצץ בין החרדים שישבו שם, ותוך כמה דקות הוא מצא לאמיל מקום לינה, עליית גג נהדרת בבית משופץ, משהו מיוחד. הוא מצא את אמיל עומד ושותה קפה שחור, וילדים בוהים בקרחתו הבוהקת ושואלין ודורשים בהלכות החלקתה, ובדיני התפרים שעיטרו אותה.
    ושעה אחר כך אמיל התהפך במיטה המהודרת של עליית הגג של מושקוביץ, המליונר הצנוע, לא הצליח בשום אופן להירדם, הקפאין השתולל בדמו, והוא התפתל עוד ועוד, קורא מאמר של גדעון לוי, אמירה הס, ואפילו מאמר מתיש על "אמנות קונספטואלית בתל אביב – הסיפור האמיתי", וכלום, הוא לא הצליח להירדם. עיניים לתקרת טמבורטקס, קרחת לכרית פוך שסחב מהקיבוץ.
    חזר לבית הכנסת, בדיוק חילקו אבטיח, ואמיל כבר היה רעב אז הוא אכל לפחות רבע, ועוד קפה שחור, וקצת רוגלך והרבה פיצוחים. ונודניק אחד שלמד איתו מאיזה ספר בארמית, ועוד ילד שבהה בקרחת בעינים אדומות מעייפות, ובשפה רפה שאל אותו אם הוא גוי.
    וכמה דקות לפני עלות השחר אייזנבך הגיח בסערה וגרר אותו לקלחת הרותחת של המקווה של השטיבלאך ולפני שאמיל הבין מה קורה לו, הוא כבר היה שרוי ראשו ורובו במים השעירים מדיפי הכלור, ואיזה חוזר בתשובה עם אש בעינים ופאות שחורות עד המותניים מנהל איתו שיחת התחזקות ואורות.
    את כל זה הוא שרד בלי לעצום עינים אפילו פעם אחת, אבל בבית הכנסת הוא הרגיש פתאום איך הראש שלו נעשה כבד, התפילה התארכה עד אין קץ, וכולם שרים בתהלהבות את ההלל.
    ואז הוציאו את המגילה מהארון, ואמיל התרגש, הוא מכיר את הטקסט טוב, הוא בנה עליו כוריאוגרפיה לריקוד סלינו על כתפנו בקיבוץ ב91, הבעל קורא בשפה אשכנזית חסידית, וכל השמות מקבלים ניקודים שונים ומשונים, והנה מתארים את הרעב בארץ, ואת הירידה לשדה מואב, ואת מיתת מחלון וכליון, וזהו, אמיל נרדם.
    ואייזנבך מסתכל עליו במבט נרגש, הוא מסמן לחברו את האות 'וי' ושניהם מחייכים.
    ובדיוק במילים 'וישי הוליד את דוד' אמיל מתעורר, ורואה את אייזנבך נוחר על הסטנדר. הוא טופח על כתפו בעדינות, ואייזנבך נבהל ומתעורר, וכסא הגלגלים שלו מתהפך מרוב בהלה.
    והוא מחבק את אמיל ואומר לו: "לא ידעתי אם אתה יהודי אמיתי, חשבתי אולי אתה סתם ממוצא יהודי", אמר בהתרגשות, "אבל כשראיתי שנרדמת במגילת רות, אני יכול להיות סמוך ובטוח שנשמתך עמדה תחת הר סיני וקיבלת את התורה כמו כולם".
    אמיל לא הבין, אבל הוא גם שמח, גם בגלל מה שאייזנבך אמר, וגם בגלל שהביאו לשולחן את הקידוש של שבועות, עם עוגת גבינה מצויינת.


    אין זה אתגר ככל האתגרים, בסיפור בהמשכים ככל שהפרשיה מסתעפת מסתבך האתגר בהתאם וככל שיתרחקו הקצוות יקשה לשוב ולנווט אותם ליצירה פסיפסית אחת מושלמת. גיבורים שאחרים ייצרו יהיו בידכם כזכוכית ביד המזגג ובאותה מידה כיוון שאליו הפניתם את התפתחות הסיפור יוסט במחי תגובה של מאותגר מתחרה לרעיון מנוגד ורק פתרון מתוחכם ישיב את הקערה על פיה אל המחוז אליו תכננתם להריץ את הסצנה.

    הפרקים הראשונים יוקדשו להצבת אבני יסוד ובניית נדבכי הבסיס של הסיפור, הגדרת נקודות ההתרחשות ודמויות מפתח, למותר לציין שעל כותביהם להרבות השתדלות לסבך את האתגר ולבחור מוקדים נבדלים זה מזה.

    לאחר שלוש או ארבע פרקים תבנה העלילה עצמה על פיתוליה ונפתוליה כשהאתגר הקשה הוא לפתח בסיס עלילה שאחרים כתבו, לחבר בין חלקיה המנוגדים, ולאחמ"כ ליישר הדורים ולפתור את התסבוכות אליהם נקלעו גיבורי הסיפור.

    לשם שמירה על שיתופיות מלאה של הסיפור יש להקפיד על כמה כללי בסיס
    • הסיפור יהיה מורכב מ'פרקונים' שכל אחד מהם לא ירחק מסביבת 150 - 100 מילים, זאת בכדי למנוע ריכוזיות יתר.
    • תוכלו להוסיף יותר מ'פרקון' אחד אך חלילה לא בקרבת 'פרקון' קודם שחיברתם מאותו טעם של הכלל הקודם (ניקים כפולים, סעיף זה מוקדש גם לכם).
    • שמרו על גבולות ההיגיון, הם גבולות בריאים, כמובן כל אחד והגיונו הבריא שלו, אל תפתרו בעיה האמצעות גמד או מכשפה על מטאטא, אם תרצו - 'אין זו אגדה'.
    • הקפידו בכל תגובה לקדם ולפתח את הפרשיה ולא רק להתבוסס באותו מקום סביב תחושה או נוף שנגלה בשטח, מבלי לזלזל בחשיבותם של אלו.
    זה הוא אתגר ללא זוכה משום ששלבי האתגר יוצרים קשיים ברמות שונות, הזוכים הם כמובן כולנו, כשנקבל לידינו יצירה מסועפת ומורכבת הכוללת קוקטייל של סגנונות ומגוון של כותבים.

    הארות, הערות, שאלות, ביקורת ועוד, אנא העלו בנספח ולא באשכול כאן.
    הערות ספציפיות קצרות ניתן להוסיף כהערה על גבי ההודעה.

    המושכות בידיים שלכם, צאו לדרך!
     תגובה אחרונה 

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה