קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 439
    • מ
    שיתוף - לביקורת קטע מסיפור לא גמור
  • מה שניחשת //
    • היא מטלפנת במהירות. בקושי שומעת את קול החיוג בין הרעש שמייצרים הילדים סביבה. צליל תפוס.
    קול ניפוץ נשמע מאחוריה, היא מסתובבת בתנופה, מביטה עצבנית בבניה. נושכת שפתיים בחוזקה. למה היא מתנהג כמו תינוק? גיל 10 הוא מניין שנים מכובד מספיק, לדעתה.
    היא מסתובבת שוב, מביטה במסך הקטן. מתנשמת.
    החיוג החוזר מעלה פירות, ב"ה.
    "שילה?" הקול שלה עייף. "הלו? אמונה? מה קורה שם? פרץ לנו עדר פילים לבית?" חיוך מוסתר בקולו "זה האחים שלך שהחליטו להפוך לפילים. מקווה שזמנית" היא מנסה לכעוס בכוח, שהדמעות לא יברחו לה פתאום.
    "למה התקשרת?" שילה ממוקד כמו תמיד, קולו מרצין מעט. "זה.. זה אבא" היא מנסה למשוך את המילים, לא מסוגלת.
    "אבא הוא--"
    "מה קרה לו?" קולו עולה, חרד. "דברי כבר, אמונה!" יפחות עלו מעבר לקו.
    "הוא נעצר הבוקר, באשמת.. באשמת.. רצח"
    "מה???" הוא המום. "א--איך?" אמונה מתרחקת מההמולה, טורקת את דלת החדר שלה. "זה היה בחזור מירושלים, כמעט היה שם פיגוע. מזל שלאבא היה נשק והוא ירה בו. בול" חיוך מבליח לרגע. "את.. את היית שם?" מנסה שילה להבין. היא מהנהנת, שוכחת שהיא בשיחה. "ונחש מה? תוך דקה הימ"ר ש"י היו במקום. כדי שהרוצח המתועב יבוא על עונשו, כמובן. טרור יהודי" היא צינית, מרירה.
    "ונפצעתם או משהו?" קולו מלא חשש. "לא משהו רציני" היא מושכת באפה "כמה שריטות.. זה היה פשוט נס. הוא התחיל לזרוק בקתבי"ם לחלונות, ונעמד ממש מול החלון של הנהג.. עם האקדח.. והפלתי את כל הילדים לרצפה של האוטו, ובניה—נראה לי שהוא בטראומה. הוא מתנהג נורא.." היא נעצרת כדי לנשום.
    "בטח טרואמה.." הוא מסנן. "איך לא יהיה לו כשהוא ניצל בנס מפיגוע ואבא שלו נעצר שניה אחרי"
    "הם פשוט אסרו אותו" אמונה ממשיכה לשפוך "מול העיניים שלי ושל כולם. גרם אחד של לב אין להם." היא מסננת חנוקות. "כל הקטנים התחילו לבכות ולילל בתוך האוטו. והם? לא איכפת להם. קלגסים ש---" היא מתאפקת, בכוח "אל תשאל איך חזרנו הביתה. תזכור כשאתה בא להגיד תודה אליהו שהיה שם בול בזמן.. ואמא, היא לא מסוגלת לזוז בגלל ההריון כבר שבוע, ואבא בכלל תכנן לנסוע איתה היום לבית רפואה, ו--" היא מתנשפת, שוב. "אוף. למה, למה הכל מסתבך כל כך, השם??"
    שילה שותק. רק יפחותיה של אמונה קורעות את הדממה. היא לא מרוכזת בכלום, גם לא בשקט המוזר שנשמע פתאום מהסלון.
    ***
    הידיים שלו עפו לכל עבר בתזזיתיות. הוא לא יכול כבר עם השקט הזה מאז שלקחו את אבא. חם לו מבפנים, לוהט.
    נמאס כבר מהערבים האלה, והימ"ר ש"י הזה, גם כן.
    ועכשיו כל הסיפור עם אמא. פשוט בא לו לבכות. אבל הוא לא בוכה. הוא גבר, רק ילדות קטנות בוכות..
    כאילו מישהו מתואם עם המחשבות שלו, הוא שומע מהמסדרון בכי כזה קטן, חנוק.
    הוא מתקרב, מתנשף.
    זו אמונה. אמונה בוכה. למה? חשבתי שבחורות גדולות לא בוכות. הוא בכל אופן, בחיים לא שמע אותה בוכה..
    הוא משתתק, מבוהל. אם אפילו אמונה בוכה סימן שהמצב ב א מ ת גרוע. אמאל'ה!
    פתאום הוא קולט את כל הקטנים סביבו. שקטים, כמעט מתחילים לבכות בעצמם.
    הוא לא מסוגל. פשוט לא.
    תוך שניה הרגליים שלו ניתזות משם, מדלגות מעל הדלת. החוצה.

    אשמח ממש לתגובות וביקורת!
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אני וביתי, יוסף בן שאול, מוז'יניקית ועוד 13 משתמשים16 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מה שניחשת
    וואי. תודה רבה על הביקורת! אני ינסה לסדר את זה.
  • 366
    • מ
    שיתוף - לביקורת סיפור ללא סוף, אולי לכם יהיה אחד כזה להציע לי..
  • מימיי //
    • ''בין העצים וההרים לנהר שקט, שכן כפר קטן ומנותק.

    לאנשי הכפר לא היו פלאפונים או מחשב, גם חשמל היה רק לפעמים, אבל רוב הזמן – הם חיו לפי חוקי הטבע''.

    ''חוקי הטבע? מה זה אומר? ובכלל, הם נורא מסכנים שלא היה להם מחשב. מה הילדים עשו אחרי הלימודים?'' קול קטן ודי ערני בהתחשב בכך שהוא אמור כבר להיות בחלום השלישי, קוטע אותה באמצע התיאורים החיים.

    ''היי, היי, חמודי, אתה רץ. רק התחלנו את הסיפור. חכה מותק. אז איפה היינו.. כן, כמו שאמרתי, לא היה חשמל, ולכן מהרגע שהשמש שקעה ועד לאור הראשון – אנשים היו ישנים, ובאור ראשון של הבוקר, הם היו קמים ליום חדש. כך היה הסדר מאז ומעולם, עד שיום אחד, יותר נכון – לילה אחד, הכל התהפך''. הקול של אמא הפך מסתורי מרגע לרגע, ורועי גם הוא דמם וחיכה לבאות.

    ''זה קרה בפתאומיות'', אמא ממשיכה, ''באמצע הלילה, כשכולם ישנו, ילד אחד התקשה מאוד להירדם. הוא החליט לקום מהמיטה ולצאת בשקט בשקט מהבית בלי שאף אחד ישמע, ולטייל בחוץ. לבד.

    ''הילד צעד ברחוב החשוך עם פחד גדול. זאת הפעם הראשונה בה הוא נמצא לבד מחוץ לבית בשעה כל כך מאוחרת.

    ''אחרי שהסתובב בכמה רחובות, החליט לעצור ליד הבאר הקרובה כדי לשתות, ושם ילד שלי, קרה השינוי הגדול בתולדות הכפר. אבל על זה חבוב, נדבר מחר, אם תהיה מוכן בזמן לשינה''.

    רועי אפילו לא מוחה על כך שהסיפור נעצר לו ברגע ואחרי כמה שניות נרדם, כנראה חלם על ילדים שמשחקים בבארות. הוא לא דואג, כי יודע שמחר אמא תספר לו את ההמשך.
    אבל ההמשך של הסיפור מעולם לא סופר.

    ***

    אז האמת שהמחשבה הראשונה הייתה לגמור את הסיפור הזה בצורה טראגית ואפילו הסוף הטראגי נכתב, אבל אז מחקתי, כי הרגיש לי מאוד בנאלי לכתוב שפתאום האמא או הילד או שניהם מתו.
    לכן באתי לכאן, תנו לי סוף משלכם.
    מעניין לאיזה כיוונים תקחו אותי.

    ולגבי הקטע - ביקורת והערות יתקבלו בברכה. (בלי לנשוך חזק, כן?).
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חסיד הנודד, איש אחד הלך, yael305 ועוד 4 משתמשים7 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מימיי
    תודה! נתת כיוון מעניין לסוף של הסיפור. ולגבי החינוכי - אממ, כל עוד זה באמת לא הולך להיות סיפור...
  • 233
    • מ
    שיתוף - לביקורת הם היו שם.
  • מוז'יניקית //
    • הם היו שם, כבר מהרגע הראשון, בשביל להילחם. והם נלחמו.

    נלחמו בשביל העם שלהם.

    המשיכו גם כשאיבדו חברים, איבדו כמעט את עצמם.

    לא הפסיקו לרגע גם כשהכאב צרב אותם באלפי וולטים.

    לא חדלו אפילו שהיה נראה שהכל אבוד.

    לא עצרו אף שלא היו בטוחים שיש להם לאן לחזור.

    הם היו שם בשביל להגן. והם הגנו.

    הם היו שם למען מטרה קדושה. והם לא חיללו אותה.

    הם היו שם.

    חלקם עדיין שם, וחלקם לא חזרו.

    בואו לא נשכח,

    אותם, ואת סיבת לכתם.

    יזכרם.


    לא נשכח אותך,דוד
    הי"ד
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: tehila photography, @Shoshana ו-;בינארית3 //
    0 תגובות
  • 377
    • A
    שיתוף - לביקורת *קצת על דד ליין והגזמה פראית*
  • Avigail Amram //
    • בס"ד



    הדממה ששררה בבית הופרה רק על ידי תקתוקי מקלדת נואשים.

    היא חייבת לסיים. חייבת.

    "ישראל?" היא אומרת, פותחת את דלת חדר ההורים, מלי הקטנה בזרועותיה. "נראה לי כדאי שתרדו", לוחשת.

    "יום שלישי היום?" הוא נאנח. "לא שוב..."

    "מה אני אעשה? אתה יודע שזאת העבודה שלי, אסור לי להיכשל".

    "צודקת" הוא מהנהן בהשלמה, הולך לקחת את שלומי מחדר הילדים.

    הוא ניגש לסוף המסדרון. ממשש את הרצפות, נאחז בזיז קטן. שניה לאחר מכן הוא מניף באוויר ריבוע עץ, מתחתיו נמצאת דלת הסתרים. הוא יורד ראשון.

    לאחר שהוא מגיע לקרקע המרתף, הוא מרים ידיו למעלה. היא מוסרת לו את שני הילדים.

    "בהצלחה איילה", ישראל אומר בקול מהוסה.

    "תודה", היא מחזירה, סוגרת בעדינות את הדלת. הם יחכו למטה עד שהכל יסתיים.

    נושמת עמוקות. חוזרת להתיישב מול המחשב. יש לה עוד שעה.

    מנסה להירגע. לא מצליחה. שגיאות הכתיב הרבות מעידות על המתח בו היא שרויה.

    הטלפון שלה מצלצל. היא מתעלמת.

    'אני צריכה עוד קצת זמן. בבקשה. אני תכף אשלח'. היא כותבת מייל, שולחת ליעד.

    דקה עוברת ועוד אחת. בחוסר התחשבות מזעזע הדקות נוטפות כך, משאירות אותה נטולת זמן. חסרת הגנה.

    הטלפון של הבית מצלצל, היא מנתקת. ממשיכה בנחישות לגרד מילים נעלמות.

    הודעות קופצות על הצג של המחשב. מייל חוזר. תם הזמן.

    היא ממשיכה לכתוב בגבורה, נאבקת על כל אות. 'רק עוד קצת זמן ואת אחרי זה'. מנסה לעודד עצמה.

    הנה, היא מתקדמת. שיחה נכנסת בנייד. היא מסננת, בולעת את רוקה.

    רוכנת על המחשב בחרדה כשדפיקות רמות נשמעות מעם דלת הבית.

    היא ידעה שזה יגיע. השם. לא שוב. בבקשה.

    הדפיקות לא מתחשבות בלב שלה שמנתר בבהלה.

    "אני יודעת שאת שם!" קול נשי גבוה מכריז.

    איילה לא עונה, שותקת. עד לפה היא הגיעה!

    "אני לא רוצה לבטל לך את החוזה", הקול מצחקק. "נו תפתחי".

    איילה ניגשת אל הדלת רועדת. הטלפון שלה אחוז בידיה, "למה באת?" היא שואלת את הדלת הסגורה, עוד לא פותחת.

    "יום שלישי היום", היא מתזכרת אותה מחדר המדרגות. "ועוד לא קבלתי את שלי".

    "אני יודעת, סליחה", איילה מתנצלת, פורצת בבכי שקט, אומלל. "לא הייתה לי ברירה. הילדה שלי חולה כבר כמה ימים, לא היה לי זמן לזה", דמעותיה יורדות על פניה, מבוישות. הטלפון שבידיה רוטט, ישראל.

    "תפתחי", היא דורשת.

    "רגע", איילה מגמגמת, מנסה למשוך זמן, עונה תוך כדי לישראל. "כן?" היא לוחשת.

    "אני לא מסוגל להיות פה במרתף", הוא אומר, "לדעת שאת מתמודדת איתה לבד, תני לי לעלות", הוא מתחנן.

    "לא", איילה נחרצת. "אני צריכה להתמודד איתה לבד, זו בעיה שלי. אתה עם הילדים, זה חשוב יותר. תשמור עליהם", היא נשנקת, מנתקת.

    "נו?", הקול מעבר לדלת דורש את שלו.

    "תני לי עוד זמן!" איילה מבקשת על נפשה.

    "השעה כבר שלוש בלילה!" נזעקת ההיא.

    "תני לי עוד שעה, שעה אחת ואני גומרת. אני מתחננת, תרחמי עלי, יש לי בעל וילדים".

    המהום נשמע מצידה השני של הדלת. "טוב, נו. פעם אחרונה שלך. שבוע הבא אני רוצה לראות את זה כבר ביום שני, בלי משחקים!" היא רועמת.

    "תו.. תודה", הלב של איילה פועם בקצב היסטרי. "אני מודה לך. שעה והחומר אצלך".

    טפטוף נעלי העקב המהדהד בחדר המדרגות מעיד על עזיבתה של העורכת.

    "תודה השם", פולטת איילה, נשענת על הדלת הסגורה. דמעות הקלה שוטפות את פניה.


    שעה לאחר מכן הפרק הבא בסיפור מצא עצמו בתיבת המייל של העורכת.

    כמה שעות לאחר מכן הוא הודפס כבכל יום רביעי, נשלח היישר אל הקוראים שלא יידעו לעולם מה הסופרת עברה עד שהוא הגיע אליהם.






    מיותר לחלוטין לציין שהקטע הומוריסטי. אין לקחת אותו ברצינות ולהיפגע קשות בשם כל העורכות בישראל ובתפוצות.
    • חחח
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: ספרות בנשמה, הווה פשוט, -רות- ועוד 20 משתמשים23 //
    0 תגובות
  • 722
    • %
    שיתוף - לביקורת היו שלום.
  • %תמר% //
    • @לאונרד כהן השיר הזה עלה לכאן בגלל הדיון שהעלת.
    הדיון על הנושא חייב אותי להעלות משהו מהמגירה.
    מסכימה עם כל מילה שנאמרה שם בדיון.
    מצרפת קישור לדיון https://www.prog.co.il/threads/כנות.1000961/


    ותהיתי לעצמי
    אם מישהו
    אוהב אותי
    בכלל
    שאלתי
    דמעה
    עלתה מעיני
    הרטיבה לחי
    סללה בה שביל
    מלוח
    שקוף
    נעלמה בתוך פי
    המליחה לשון
    הותירה אותי
    סתם
    ילדה
    ומלח בפה.

    ותהיתי לעצמי
    אם מישהו דואג
    חושב עליי
    בכלל
    עלה בי פחד
    שיום אחד
    אפול חזק
    מידי
    ואף אחד
    לא ירים
    יספיג בטישו
    דם
    יקשיב
    לליבי
    יעטוף
    בנחמה
    גוף
    ונשמה.

    ותהיתי לעצמי
    אם מישהו רואה אותי
    בכלל
    עלה בי
    רצון
    להראות
    לגלות
    אותי
    באמת
    כמו שאני
    יפה.

    ותהיתי לעצמי
    אם מישהו
    מרגיש בי
    בכלל
    עלה בי רצון
    לצעוק
    לשאוג
    לרוץ
    על חוף
    וחול יכנס
    בין אצבעות רגליים
    ידגדג
    וארגיש שהייתי
    ראו אותי
    כבר לא שקופה.

    ותהיתי לעצמי
    אם מישהו
    יודע עלי
    בכלל
    שכמעט ואינני
    ועוד רגע אגמר
    אשבר לרסיסים
    על רצפת מדרכה
    ויבוא מטאטא
    יאספני לאשפה
    אתפזר לי
    בין חתולים,
    ולכלוך
    יכסה
    יקבור
    לנצח
    רסיסי חיים.

    ואני עוד יושבת כותבת
    מחכה לך
    שתגאל אותי
    מעצמי
    מבדידות אין קץ
    מעולם אכזר
    קר.

    לוקחת לי עט
    כותבת מילים
    וצוואה
    תִשַרפו
    תִכְאַבו
    פעימות המצפון
    לא יותירו לכם
    ברירה
    אל תחייכו יותר
    אנשים
    רצחתם אותי
    בדם קר
    והגוף שנשאר
    אין בו פעימות
    תדעו
    אינני עוד.

    אהבתי אתכם
    אנשים
    וחבל שכך.

    היו שלום.


    נכתב בהיותי בת עשרה מתבגרת
    תסלחו לה על הרצון למות...
    היה לה קשה...


    תנו ביקורת כי אני תמיד אשמח לקבל.😉
    אבל תזהרו לא למתוח אותה על רגשות.
    תמתחו אותה על המקצועיות.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: לוידת מי אני, אהבת עולם, סטודנטית קלאסית ועוד 20 משתמשים23 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    צורף קובץ
  • 433
    • R
    שיתוף - לביקורת הנה זה בא.
  • RU1 //
    • בס"ד

    והנה אני שוב כאן, בוהה מול גלי הטורקיז המתנפצים שוב ושוב אל החוף. הם כל כך חזקים, ואני חלש כל כך, הם שוב ניצחו אותי, כמה צפוי.

    השמים שחורים ורותחים, יש להם על מה.

    אני משכל את רגלי היחפות על החול, נותן לגרגירי הזהב לכסות אותן. פני צפונות בכפות ידי ואני יושב. בלב מלוכלך ואטום, מנסה לחזור אל כל אותם רגעים קטנים וגדולים שהחזירו אותי אל אותו המקום.

    הצוק הלבן מיתמר מימיני, לועג לי בעצם קיומו. כמה רציתי להיות עליו עכשיו, כמה נלחמתי וקיוויתי וצרחתי רק כדי להיות גבוה יותר, להפוך את המלחמות שלי לנעלות יותר, לזקק את לב הבשר שלי להיות נאמן, ושלם.

    אני מנסה לחשוב, להתחרט, למצוא את הרגעים בהם ויתרתי במקום להילחם, או את אילו בהם נלחמתי במקום לוותר. להבין מתי נתתי לעצמי להיאטם כל כך, שחרטה פשוטה כל כך אני לא מצליח להרגיש.

    אבל אתה היית שם, אילו לא היו אבנים בדרך, שבמקום ליפול בהם, יכולתי לעלות עליהם, להפוך אותן למדרגה. אילו היו גלים, גבוהים מדי להילחם בהם.

    אתה היית שם, כשלא הייתה לי שום ברירה מלבד להרכין בפניהם ראש, לתת להם להצליף אותי אל אדמת הסלעים, רק כדי לצעוד לעברם מחדש ולהילחם בהם שוב.

    אתה היית שם, נתתי לי את הגלים שיפילו אותי, ואת הכוח להתמודד מולם שוב, להחזיר אותי עם הראש לאדמה, רק כדי להרים אותו גבוה יותר.

    אסור לי לשאול למה, גם אם אני לא מבין למה בחרת להשאיר אותי נמוך כל כך כשכל התכלית לשמה שמת אותי פה היא להיות קרוב אליך, לקרוע מעצמי שכבה אחר שכבה כדי לגלות מתחת את אותך ואותי.

    אסור לי לשאול למה, גם אם שנינו רוצים שאהיה על הצוק היפהפה הזה, טהור יותר, טוב יותר, אבל כל הדרך שלי זרועה בסורגים שמונעים ממני להגיע לשם.

    ואסור לי לשאול איך, איך שאגתי אליך חזק כל כך שלא נותר בי עוד קול, אבל לא שמעתי אותך עונה לי, אתה ענית, אבל אני הייתי חרש מכדי לשמוע.

    אז אני יושב כאן, באותו המקום. קטן ועלוב, ואין לי אפילו את עצמי להאשים.

    אני יודע, שכל מה שאתה רוצה זה את המלחמות שלי, קטנות ועלובות, גם אם הן לא מובילות לשום מקום, גם אם הארמונות שבניתי מתמוססים חזרה אל החול.

    אני יודע, שרוח לא נמדדת ביעד, כי אם במרחק, גם אם הוא מוביל עמוק למטה.

    אבל זה לא עוזר לי להרגיש טוב יותר, מסך של זכוכית מפריד בין השכל והלב.

    ואני שוב כאן, כבר לא יודע מה לומר או להרגיש, מרוקן. הגל האחרון עוד נוטף משערי.

    ושקט, הוא לא מרפא, או תקווה, רק סימן שאין כבר עוד קול שישמע.

    ואז הוא הגיע, שקט כמו מים ובוער כמו אש. יציב כמו אדמה, אבל הוא היה הרוח, הרוח שהחלה לנשוב ולפורר את כל הפינות האפלות שבי. בלי לחשוב או להסביר, בלי לבקש רשות בכלל. האחד שכל כך חיכיתי לו שכבר שכחתי שהוא בא.

    אני מרגיש את כל השאלות שכבלו אותי מתאדות ללא מענה, בלי הגיון. רק טוב צרוף אחד שהוא כולו לב ושכל וכליות.

    הוא אור שפורץ דרך אישוני וזולג על סנטרי. איך אפשר להרגיש כל כך קטן וכל כך גדול בו זמנית ?!

    זה כל מה שאני צריך, לא הבטחה להצלחה, לא מרפא לכאב, רק אור אחד שנמצא עכשיו לידי, בתוכי.

    מילה אחת, אילו הייתי יודע כמה אני זקוק לה, הייתי רץ אליה מוקדם יותר.

    אלול.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, NOA#, מתגעגע ועוד 16 משתמשים19 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    בואו חשבון. יוסי לוי
    בואו חשבון. יוסי לוי
    וואו. לקרוא, לקרוא שוב. כמה דימויים מטורפים! פשוט הרגשתי שם.
  • 635
    • בואו חשבון. יוסי לוי
    שיתוף - לביקורת שיתוף ראשון. ברררר.
  • בואו חשבון. יוסי לוי //
    • הודעה שנייה שלי, ראשונה הייתה כמובן חתמתי ונושעתי :)
    כשכתבתי את הקטע בן מאתיים המילה שצריך בשביל להיכנס לקהילה הנחשקת, החלטתי לכתוב במקום, ולא להעתיק קטע קיים שלי.
    הוא יצא די יפה אז העתקתי אותו לקובץ וורד. והנה הוא לשיתוף. אשמח מאוד לביקורת, מה אני צריך לשפר וכדומה, אבל תהיו עדינים, אני חדש בזה.




    את האמת, עד אותו יום לא ידעתי להעריך את גדולתו של היהודי הפשוט. גדלתי לי כליטאי גאה, בוגר הישיבות הקדושות שליט"א. בטוח בצדקת דרכי, יודע שאין דבר שישווה לגדולתו של הבן-תיירה. שאין אדם שיוכל להגיע לדרגת המלאך-הנדמה-כבני-אדם.

    לימדו אותי את מעלת הביקורת, את מעלת המחשבה וההבנה, לא הציות העיוור.

    אימנו אותי לחשוב ולבצע, אף פעם לא לעשות בלי לחשוב. להאמין עם לדעת.

    ריחמתי על אותם תמימי-דרך. על אותם 'עובדי ה' בשמחה'. על פשוטי העם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם, אבל לא מבינים. לא יודעים מהו. לא מרגישים.

    ובסתר ליבי, גם בזתי להם קצת.

    את 'מעשה בחכם ותם' ביטלתי בהינף יד, אמרתי, זה סיפור מעשיות בסך הכל, אגדת עם, בחיים האמיתיים זה לא היה קורה ככה. זה ברור.

    אבל אז פגשתי אותם פנים אל פנים. נתקלתי בהם בלי חומות ומעצורים. בכולל שבו למדתי היה עוד חדרון מאחור, והם היו שם.

    היו שם יוני התסמונות, וישראל הברסלבר, לוי המשוגע, שיוצא ונכנס מהבית משוגעים, ואהרן השקט. היו שם מבוגרים קצת סנילים וצעירים לא בדיוק. והיו שם גם סתם אנשים פשוטים, הכי פשוטים שאפשר.

    וקינאתי בהם. קינאתי בהם מאוד.

    קינאתי ביכולת לעבוד בשקט, להאמין בלי לדעת, לא להסתפק על דרכם בחיים. ולחייך. לחייך גם אם קשה, כי יש בורא גדול מלמעלה, ואנחנו לא צריכים להבין את דרכיו. אין לנו רשות לגעת.

    ולרגע, הבנתי את הבעל שם טוב.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: שיוותי ה’ לנגדי תמיד, אלישבע סלומון - Epic, STRONG ועוד 40 משתמשים43 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    בואו חשבון. יוסי לוי
    בואו חשבון. יוסי לוי
    סליחה אם פגעתי, לא הייתה כוונתי.
  • 307
    • ל
    שיתוף - לביקורת 'נח בשבע שגיאות'
  • לילך חצי האי //
    • נֹחַ

    נו"ן, דג, בארמית ועוד, חי במים, בשלווה, ברוגע, בשלימות, בתמימות, בלי סטיה.

    חטא, חי"ת, סטיה מהמסלול הנכון, חֶסֶר שדורש תיקון והשלמה.

    רק הנו"ן יכולה להשלים את החטא, יישוב הדעת, השלווה והתמימות, הנו"ן גם יכולה למנוע את החטא ולתקנו.
    אל תישגו בנֹחַ הוא מאוד מטעה, קיראו אותו נכון בצורה בריאה ומתוקנת.

    והנה לכם נֹחַ בשבע שגיאות

    1. ... מודעות, אותו אחד שאינו יודע לכתוב, הוא אינו מודע כלל ל'נֹחַ', הוא איננו יודע שהנו"ן וה'חטא' שונים הם, פעם הוא דג במים, צולל ומעמיק, ופעם הוא עמוק בחטא. אמת ושקר, שלווה וחטא משמשים בעירבוביא, אף אתה אמור לו איך כותבים...

    2. נח במילרע: יאוש, חשבתם פעם על איך אומרים נח במילרע, אמנם הכתיב מדויק אך המנגינה גרועה, מילה רעה, שמה את הדגש על ה'חטא', מסבירה לאדם עד כמה הוא חוטא, עד כמה הוא רחוק, מסבירה לו שכבר לא יכול, יאוש.

    3. נך: אשליה, הכ"ף כבר תכריע את ה'חטא', היא תמגר אותו, תעלים אותו כלא היה, הוא לא זקוק אפילו ליחס, הכל יהיה בסדר, אשליה.

    4. נוח: הדחקה, אותה ו"ו שמדי פעם מחברת, יודעת גם להבדיל, לחצוץ לכל האורך בין הנו"ן ל'חטא', יודעת להרחיק אותו למקום רחוק, בלתי ידוע ומוכר, לא נראה, לא קיים, הדחקה.

    5. נוך: פחד, כף המאזניים נוספת על הנו"ן, היא זורעת פחד, הנו"ן לא מוצאת את עצמה, כבר מסיקה שהמאמץ לא שווה, היא משלימה עם המצב.

    6. נואח: שקר, החטא מתחפש ל'אח', מצרף את עצמו לנו"ן, הוא מסביר לנו עד כמה הוא הדבר הנכון, מצדיק את עצמו, ומסביר לנו עד כמה כדאי לנו להיות איתו בקשרי ידידות, צבוע.

    7. נואך: הַקְּטַנָּה, הוא יעמיד פנים שהוא ממש לא מפריע לנו"ן, שהוא 'אך' קטן וחסר משמעות. הוא יגיע בתחפושת של 'כנות', יעמיד פנים שהוא מבין את הבעייתיות, אך לא מבין על מה כל המהומה, גימוד.

    אם רק נדע לכתוב ולקרוא 'נֹחַ' בלא שום שגיאה, נוכל לצלוח את מבול המים כמו שצריך...

    בלי חוסר מודעות, יאוש, אשליה, הדחקה, פחד, צביעות והקטנה, אלא עם מודעות, תקווה, חכמה, אכפתיות, אומץ, כנות ואמת...
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: kshir, לוטם, נסיך על חלל ועוד 16 משתמשים19 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רינתיה
    כמה עומק ויופי!
  • 116
    • א
    שיתוף - לביקורת כותל של אלול
  • איוליס //
    • ריח של סליחות
    אוויר שקורא לנו
    תלוי בדמעות
    אוושה קלה ורוח
    אור קטן מציץ
    מבין אבנים עתיקות
    כותל של אלול
    מקום הגעגוע
    לחישה רכה נלחשת
    ויונה תמה
    בכנפיה מנופפת
    נושאת
    משאלות כמוסות
    תחינות רטובות
    קריאות נואשות
    מניחה בדממה
    בתיבה קרובה לאבא
    אחר חוזרת היא
    לאסוף לו
    עוד כמה רסיסי דמעות
    יהלומי החרטות
    ילדים של אבא
    מדברים אתו בלילה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אריאל ריבו, אביגלוש, אנד & דינו ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 295
    • מ
    שיתוף - לביקורת מותק של אבא
  • מה השאלה?! //
    • אהוב שלי, יקר שלי, מתוק שלי, בן שלי.
    אתה בחיים לא תבין כמה אני אוהב אתך, כמה אני מעריך אותך.
    אני חושב עליך כל הזמן. רק טוב אני חושב עליך, אהוב שלי.
    דע לך, כל רצון טוב שיש לך אני רואה. אין לך מושג כמה נחת רוח יש לי ממך.

    אני רואה את הבלבול שלך, את רגשות האשמה שלך,
    את מחשבות העצב והייאוש שבאות לבקר אותך,
    את האומץ שלך, את העוצמה שלך למרות הכל.

    אני רוצה לקחת אותך, להושיב אותך בחיקי,
    ולחבק אותך חיבוק עוטף וחם.
    אני רוצה לנשק אותך ולהגיד לך,
    אהוב שלי, איך יש בך עצב?! אתה כל כך טוב, כל כך יקר לי.

    אהוב, אני לא רוצה אותך שונה ממה שאתה.
    אני לא רוצה בך שום דבר אחרת.
    בראתי אותך כך, כי כך בדיוק אני אוהב אותך.
    אותך ואת הדרכים שאתה מוצא לעצמיך ללכת בהם אלי.
    אני יודע, קשה לך לפעמים לתת בי אמון. אני מבין אותך, אני ממש מבין אותך.
    אבל רק את זאת תאמין לי, שאם היית יודע כמה עונג יש לי ממך,
    כמה אהבה אני חש כלפיך, מבטיח לך, היית פשוט רוקד ברחובות משמחה ואושר.

    ואני רוצה לומר לך, שפשוט תמשיך. תמשיך לעשות את הדברים שאתה קורה להם קטנים.
    בסוף אהוב שלי, בסוף גם אתה תראה, כמה טוב היה, וכמה טוב יהיה.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: יום הפוך, איש אחד הלך, ST.R ועוד 8 משתמשים11 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מה השאלה?!
    תודה מחמם את הלב. ותודה לכל המלייקים.
  • 157
    • ל
    שיתוף - לביקורת טכנאי ברזים, יש?
  • לרקוד על הירח //
    • אשמח לתגובות.




    לא בוכה.
    זה לא עובד אצלי,
    הברז.
    משהו החליד.
    נתקע.
    אולי מישהו מכיר טכנאי,
    שיבוא לבדוק.
    מה קורה.


    או....
    שלא יבוא.
    כי אין לדעת מה הוא ימצא שם.
    פדיחות.


    בעצם,
    שלא יבוא,
    אבל לא בגלל הפדיחות.
    זה (לא) בסדר.
    אני יודעת לבד.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: bat 7, אריאל ריבו, אחת כזאתי;) ועוד 12 משתמשים15 //
    0 תגובות
  • 853
    • ש
    שיתוף - לביקורת השכן מהקומה העליונה | נכתב לפני שנה
  • שירה שקד //
    • להורים שלי היה שכן זקן שצעק כל לילה.

    אני זוכרת את עצמי שוכבת במיטה, ילדה קטנה, נבהלת מהצעקות. לא הבנתי למה הוא צועק ככה. הוא כבר גדול.

    אחר כך התוודעתי לזוועות השואה. לאקציות, לבורות גדושי המוות, לנהרות צבועי הדם.

    לא הצלחתי לדמיין.

    אבל דיבוק בן שבעים זעק את חורבנו בכל לילה, מבעד לחלון של השכן של הוריי.

    *

    לנינים שלי יהיה שכן זקן שצועק כל לילה.

    הוא בן תשע עשרה היום.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אמא של :-), ~yg~, מרים ליף ועוד 36 משתמשים39 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    ימים טובים יבואו
    כמה קצר ככה מדויק. מבטא ברמות שלא יאמנו. אין מילה מיותרת.
  • 147
    • א
    שיתוף - לביקורת קרקורי מוסר לקראת חיתום הדין
  • איש המילה הכתובה //
    • במבט מלמעלה הכול נראה אחרת. אני קרוב נורא אבל כל כך רחוק, רואה את הסיטואציה מהצד ולא מתערה בה. לא כי אני לא רוצה, אלא כי אני לא יכול. יש לי הרבה מה להגיד, אבל אתם לא מבינים את השפה שלי. אני מקרקר לכם מסרים חודרים שאמורים לטלטל אתכם, ואתם מקרקרים סביבי באדישות ומעודדים את ילדכם להצטעצע בי.

    אני לגמרי מבולבל. באתם להתנקות מעבירות או לפינת ליטוף? אני עובר מיד ליד כמו חבילת הפתעה, כנפיי כמעט קרועות ושבורות משימוש יתר.

    כאן למעלה, בגובה של 30 ס"מ מעל לראשכם, אפשר לחוש היטב את אימת הדין מתפשטת באוויר. היא מתפשטת ועולה בסערה, כמו עשן סמיך שמיתמר כלפי מעלה, ומכה במלוא עוצמתה באפי הקטנטן. אני מבין את גודל הרגע וגאה למלא את הצד שלי בו. לעומת זאת, למטה אני מזהה אצל חלקכם ניתוק רגשי מסוים. אתם מתייחסים לכל זה כאל טקס רוטיני וסמי משעשע, ולא משקיעים הרבה כוונה מאחוריו.

    הכיפה, המגבעת או הפאה שעל ראשכם לא באמת מסתירים את תוככם. אני רואה הכול ולעומק. שנה עמוסה הייתה לכם, אהה? אלו הספקים, וואו! לפי הידוע לי, הורי היו כאן לפני שנה. במילות הפרידה שלהם ממני בצאתם מהלול, הם אמרו שהם הולכים לטהר וללבן לכם את הנשמה, לקראת עתיד מחודש ובורק. הם הסבירו לי שזהו תפקיד חייהם והם שלמים איתו לגמרי, אז נתתי להם את ברכת הדרך, וייחלתי ליום שבו גם אני אמלא את שליחותי זו.

    עכשיו תורי להסתחרר מעליכם, ולמגנט לעצמי את הסחי והמאוס שיצרתם השנה. אכן תנובה נאה (?) כמה מלוכלך פה, כאילו שהוריי לא ניקו כאן אך לפני 13 חודשים.

    אני מסוחרר לגמרי, לא מהסיבובים סביב ראשכם, לזה דווקא התאמנתי כל השנה. אני מסוחרר מהטרנספורמציה שאני עובר זה עתה: מעוף כפרי תמים שלא יודע טעם חטא, למעין כרטיס זיכרון של עוונות וחטאים. שלא תבינו לא נכון, אני לגמרי שמח ושלם עם השליחות שלי, אך לתחושתי אתם מפספסים מעט את המטרה, ועל כך חבל לי.

    לא באתי לקנטר ולהתבכיין. ההפך, באתי לעורר אתכם דווקא עכשיו, כי ממש עוד לא מאוחר. ובעצם, זה בדיוק הזמן שלכם להתחבר באמת ובכל הלב למהות של המנהג הקדוש, ולאפשר לו להשפיע עליכם לטובה.

    בכל מקרה, אני את חלקי ממלא בלב שלם ובהמון כוונה. מחר לסעודת ערב החג כבר אופיע על הצלחת שלכם טרי, רך וטעים, ובעיקר והכי חשוב נקי ומצוחצח מכל מה שהיה בעבר, עם העיניים קדימה לעתיד מתוקן ומלא משמעות. ומה איתכם? אנא ממכם קחו ברצינות את קרקוריי הכנים!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: לי@.ס, מחוברת לעצמי, אביגלוש ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 631
    • ה
    שיתוף - לביקורת שתים חלב
  • הווה פשוט //
    • הייתי כל כך עייף שקראתי את אותה שורה שוב ושוב מבלי שאצליח לתפוס מה בעצם היא באה לומר
    "חבל"
    זה מה שנכנס למוחי המעורפל, ולא חבל אחד אלא 'שתים חבל' ואיזה מלמול כלשהו על תאריכים.

    העינים נפקחו לי שוב, כמה זמן הן היו עצומות, שתי שניות? שתי דקות? ואולי שעתיים?
    חצי מהגוף שלי קפוא משום מה,
    דברים מוזרים, באמת.
    ומה זה "שתים חבל"?!

    ושוב נעצמות לי העינים, ושוב הספר כמעט צונח מהיד.
    זה בכלל לא ספר, זו מחברת.
    או משהו בכיוון הכללי של מחברת,
    וקר כל כך הכיסא, כאילו התיישבתי על בלוק קרח.

    אנשים עוברים לפני, אני בטוח בזה.
    למרות שהעפעפים שלי מותירות רק חרך הצצה צר. אבל דברים צבעוניים חולפים לכאן ולכאן ומדברים בשקט,
    או בקול, זה לא משנה כל כך כל עוד זה משתלב לי עם החלימה בהקיץ.

    אופס
    נפלה לי מהיד,
    המחברת,

    איזו מחברת? זה פנקס, פנקס קטן.
    אני מרים.
    זה בעצם רק דף אחד.

    רשימת מצרכים למכולת.

    תודה לקל התעוררתי לגמרי.
    ועכשיו אני מפהק בעוצמה כזו שגורמת לשני הבחורים שם לצחקק, ואני נבוך אבל לא מצליח לסגור את הפה, הפיהוק חזק ממני,
    "שתים חלב עם תאריך טוב" התבהרה לי השורה הארורה.
    קמתי מהמקפיא של הגלידות, ופסעתי כצפרדע לעבר החלב (הרגל נרדמה),

    הבחורים עקבו אחרי קצת, וכשראו שאינני עומד לספק להם שעשוע נוסף פנו לדרכם.
    הייתי ערני וחד מאד, קלטתי את מקרר החלב והמח שלי התביית עליו, חישב את המסלול הכי קצר ונתן הוראה מתאימה לרגלים. מזוית עיני ראיתי את השמנה עם העגלה העמוסה מגיעה בהפתעה מהצד במהירות כזו שודאי תחתוך אותי. המח שלי שינה את המסלול בשבריר שניה ועם זאת הספיק לקרוא את המודעה על המבצע של ארבע בעשר. הבחנתי ברצועה בלתי שזופה על האצבע של האשה, והבנתי שטבעת הנשואין הוסרה לא מזמן והסקתי שההשמנה שלה נובעת מאכילה רגשית מופרזת. ראיתי שיש לה סלרי בעגלה והבנתי ש... כבר לא זוכר כרגע, אבל הייתי מפוקס כמו טייס קרב, כל מראה כל ריח כל תנועה הכל נקלט ועוּבּד והתגובה האולטימטיבית נבחרה. בארגזי החלב חישבתי אם התאריכים המאוחרים צריכים להיות למעלה או למטה, וכמו שרלוק הולמס מצאתי ברגע את שתי השקיות הכי הכי.

    השלמתי את כל הרשימה של אמא, והגעתי לקופה.
    קופות הן מקום טוב לשקיעה במחשבות אלא אם כן אתה אוהב להשתעשע במחירים של סוללות וסוכריות מנטה שמתנדנדים מול חוטמך.
    אני אוהב לחשוב.
    ומכיון שמוללתי בידי את הפתק ההוא, התחלתי להגות בו, ונזכרתי בחלימה שלי ביושבי מנומנם על המכסה של מקרר הגלידות, לעומת הבהירות שלי אחר כך.
    והתקשיתי לקבוע איזה מצב תודעה עדיף יותר, אמנם בשביל לפתור בעיות ובשביל לשרוד המצב החד יעיל יותר. אבל אני אז רק מכונת חישוב קרה עם מצלמות וחיישנים ומעבד עוצמתי. אבל האם זה אני?

    כשהטלטלתי בין עֵרות לשינה הייתי כל כך קרוב לעצמי, הייתי ממש אני. גם אם האני הזה הוא משהו גולמי מאד, חייתי, לא מפותח, איש מערות שעיר שפיסת עור צבי תלויה על מתניו ואַלָה חסרת צורה בידו. אבל כל לבושי התרבות והאינטליגנציה העוטפים את הפרא הזה שכבה אחר שכבה, עם כל יופים ויעילותם הם לא עונים לצעקה הארכאית שלו לחופש.

    חבל שאני לא יכול לרבוץ בנמנום מעורפל זמן ממושך, ולהכיר יותר את הגורילה הנעולה בתוך המחשב המשוכלל שלי.
    חבל.
    באמת חבל, ואפילו "שתים חבל"...
    ‏
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: הלוחשת לתווים, בחלל הריק, נער המדבר ועוד 32 משתמשים35 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מיהי
    ממש יפה! כל הקטע הזה קצת צרם לי, במחילה.
  • 196
    • י
    שיתוף - לביקורת אני הולך להעביר חוק
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • אני הולך להעביר חוק
    שכולו חיבוק ומילים טובות

    כפיים אדירות
    שיהדהדו לכל אחד
    שמתמודד, שנלחם

    לכל נפש שלא מתפשרת
    וגם כשלפעמים כן
    בסוף מתעוררת, נלחמת

    אני הולך להעביר חוק
    של הערכה, הערצה

    לכל אחד
    לי, לך
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אריאל ריבו, נסיך על חלל, רינתיה ועוד 16 משתמשים19 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    מחכה לו בכליון עיניים. כתיבה יפה .
  • 125
    • C
    שיתוף - לביקורת קול מבשר ואומר
  • CE3D //
    • קולות של שלום

    לא פקודות בצריח 2, 3, ש-גר
    רק איש צר ואויב חמאס מ-גר
    לא נסראללה ולא חיזבל-לה
    רק עוד ועוד תפי-לה
    במקום למרחב הסגור כ-נס
    זאב עם כבש יגור ב-נס
    לא גיוס בצו שמונה בק-בע
    רק שמור וזכור צו ביום ש-בע
    לא ישמע עוד צבע א-דום
    רק והיה מחניך קדוש עמוד דום
    אין צורך בתצפיתנית רואה יו-רה
    שטייגניסט עושה חיל בגמ-רא
    אל תירא ישראל, אל תפ-חד
    רק שמע ישראל ה'... א-חד
    לא גיוס אנשי מילו-אים
    במקדש נחוג 8 ימי מילו-אים
    אין צורך להכנס למיגו-נית
    אדיר אדירנו יגאלנו ש-נית
    חג ועצרת לא יוש-בת
    צופרים על כל גג יזמרו שירי ש-בת
    כיפת הברזל תשאר רק ח-לום
    תחת כיפת השמים סוכת ש-לום
    את האויבים ה' יז-מר
    אין צורך בטנק ובנ-מר
    לא יהיו עוד מטחי טי-לים
    בכל תפוצות רק תהי-לים
    במקום אזעקות וצפי-רות
    מתיר אסורים בכוש-רות
    מהשבי בעזה ישובו יהו-דים
    מארץ אשור יבואו האוב-דים
    לא תהיה עוד מלח-מה
    קול ששון ושמחה יש-מע
    יגון ואנחה ה-סר
    אליהו הנביא גאולה ב-שר
    נדחי ישראל כ-נס
    לקבץ גלויותנו שא-נס
    ירוצו ולא ייעפו יעלו אבר כנ-שר
    ומלאה הארץ דעה את ה-שם​
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: איש אחד הלך, מצפה לישועת ה׳, מיהי ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 1K
    • ד
    שיתוף - לביקורת "שואגים בתפילה ומבקשים רישיון..." - טסט בעשי"ת
  • דוכסוסטוס //
    • הבוקר האיר לי פנים. התעוררתי מפוקח, אבל לא יותר מדי. עירנות מוגזמת עלולה לגרור אופוריה מיותרת. כמובן שגם ראש כבד נושא מחיר של טעויות הרסניות. אך כאמור המינונים שיחקו לטובתי.

    יצאתי לדרך בלב פועם אבל בידיים בטוחות. המסלול היה מוכר לי היטב והכול פעל כשורה. הגעתי לכיכר של 'זכרנו-לחיים' וצלחתי אותו באופן ראוי לציון. בהמשך חיכה לי העיקול של 'מי-כמוך-אב-הרחמים', גם אותו לקחתי בהליכה, הוי אומר: בנסיעה בטוחה.

    בשלב הזה העליתי כוננות ושמרתי על ריכוז מירבי, בפנייה הבא מסתתר התמרור של 'המלך-הקדוש', מי שזוכה ל'ברקס' על אי-ציות לתמרור כזה, ללא ספק ייאלץ לחכות לטסט הבא.
    זיהיתי את התמרור וביצעתי את העצירה כראוי.

    סימנתי לעצמי 'וי' קטן בלב, כי מכאן יוצאים לכביש מהיר קל ונוח, כמעט ללא אתגרים, למעט תשומת לב לבחור את הנתיב הנכון ב'המלך-המשפט'. התקדמתי במהירות ובבטחה כזקן ורגיל.

    השעון מצידו תקתק כל העת, והנה לפני כבר הנופים המוכרים מקו הסיום של הטסט, 'שמע-קולנו', 'רצה', 'מודים'. אופס... ברגע האחרון הבחנתי בתמרור של 'וכתוב-לחיים-טובים'. למזלי הספקתי לתקן.

    חבל לפגוע בטסט מוצלח עם טעויות של מתחילים. לשלב של 'בספר-חיים' הגעתי עם דריכות שיא, וכשקיימתי אותו ככתבו וכלשונו, הרשיתי לחיוך קל להתפרץ ללחיי.

    לסיום נתתי תצוגת חנייה לפנתיאון, כולל 'עושה השלום'. זה היה נראה כנצח, אבל הנה זה נגמר.

    רגע לפני שפתחתי קונפטי, פזלתי לכיוון הטסטר פזילה זחוחה שפירושה 'שחרר מילה טובה, אין לי כוח לחכות עד לפרסום התוצאות הרשמיות', אבל להפתעתי מבטו הכואב לא בישר טובות. כיווצתי את עיני לכל הכיוונים בתנועות אקרובטיות שפירושן 'לםפןדגחכןםח, מה הסיפור'.

    עינינו המשיכו את המפגש הבלתי לגאלי לעוד רגעים אחדים עד שהוא ניסר את השתיקה במילים חדות כג'קסון "עברת תיאוריה, אתה יודע את החוקים מצוין, אבל אתה לא יודע לנהוג".
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שיוותי ה’ לנגדי תמיד, דני הארט, Menuchah ועוד 83 משתמשים86 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מירער
    חזק מאוד. לעילא ולעילא!
  • 237
    • 2
    שיתוף - לביקורת פעם שלישית ... זכה לו!
  • 2u2 //
    • הקטע הבא פורסם במגזין "חזק" המיועד ל"מאותגרי פוריות", אך היות ואני למשל לא נחשפתי אליו כשהייתי זקוק לו, אני מפרסם את התוכן (ואת המגזין) במקום נוסף.
    אבל הסיבה האמיתית שדחפה אותי לפרסם את המאמר, היא, שיחת טלפון שקיבלתי הבוקר מ"בוני עולם" - שפשוט התחננו לתרומות כדי שיוכלו לעזור לעוד זוגות לממש את החלום. אז אנא עזרו להם.
    סגול זה פשוט צבע מושלם; יפה, טהור, נקי, מרגיע ושליו. הוא חוצה זרמים ומגדרים, אפשר לשלב לו ורוד וגם לשדך לו כחול, בקיצור הוא צבע של כולם.

    טוב, יש לו בכל זאת חסרון, סגול מזכיר לחלק מאיתנו "סגולות", ומה לעשות שעוד לא זכינו שהן תפעלנה בשבילנו...

    עכשיו זה השלב שחובה להוסיף כמה קלישאות, אבל שווה להישאר - יש טוויסט בעלילה.

    לסגולות יש זמני פעולה, עת-רצון קוראים לזה. סגולות הן לא הדבר בעצמו, הם הדובדבן שבקצפת. סגולות צריכות גלגלים, תפילות מקדימה וזכויות מאחורה.

    אבל בואו תשמעו סגולה חדשה, מין סגול עמוק כזה שעוד לא ראיתם, כזה שקונה אתכם במבט ראשון. סגולה שהיא גם תפילה וגם עת-רצון, את הזכויות תביאו מהבית.

    3 פעמים בשבוע היא מנצנצת לדקותיים, בחגים יש לה מופעים חזקים יותר. לא יודע אם הגברים הבינו, אבל בואו ניתן רמז: אתן פוגשות אותה בדרך כלל בימים נוראים.

    בזוהר פרשת ויקהל נאמר כך:

    אמר רבי שמעון: כַּד מַפְקִין ספר תורה בְּצִבּוּרָא, לְמִקְרֵא בֵּיהּ, מִתְפַּתְּחָן תַּרְעֵי שְׁמַיָיא דְּרַחֲמִין, וּמְעוֹרְרִין אֶת הָאַהֲבָה לְעֵילָּא, וְאִבְעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵימַר הָכִי: 'בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ' וכו'.​
    [תרגום: בשעה שמוצאים ספר תורה לקרוא בו בציבור, נפתחים שערי שמים, ומעוררים את אהבה העליונה, וצריך האדם לומר כך: 'בריך שמיה' וכו'].​

    הבנתם מה קורה שפותחים את ההיכל? מעולה!

    אבל בוא נראה משפט מיוחד שאנחנו אומרים שם, מילים של רבי שמעון בר יוחאי:

    וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעַבְדִין רְעוּתָךְ [תרגום: ותיתן לי בנים שעושים רצונך].​

    עת-רצון, מילים כל כך מיוחדות, מה צריך יותר מזה?!


    אבל הבטחתי לכם טוויסט, סגולה פרימיום, עם צבע מיוחד, והבטחות צריך לקיים...

    האמת שאני גבאי בבית הכנסת [הגר"א, אם שאלתם], כך שמיד תבינו מהיכן אני מייצר רעיונות שכאלו.

    אם ראש השנה ויום הכיפורים הם זמנים מסוגלים, אז תתארו לכם מה קורה בשמים כשפותחים את ארון-הקודש קודם קריאת-התורה, ובתוספת אמירת י"ג מידות של רחמים.

    איזה התעוררות של אהבה, דליים.

    אבל רגע, למה שלא תעוררו בעצמכם את האהבה העליונה?

    כשהגבאי מתחיל למכור את העליות, תקפצו על זה (קחו עצה של גבאי: אל תראו נלהבים מידי, כי מיד יקום הנודניק שירצה לבדוק כמה אתם רציניים, אז תזרקו את המספרים מתחת לשפם...), פעם שלישית... זכה לו!

    שימו את הטלית על הראש (בעזרת נשים יש חלופות מקבילות), תכניסו את הראש לארון קודש, ועכשיו רק אתם שם - אתם והוא - מדברים עם ריבונו של עולם:

    וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעַבְדִין רְעוּתָךְ,

    וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעַבְדִין רְעוּתָךְ,

    וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעַבְדִין רְעוּתָךְ,

    ---

    אָמֵן.    ​


    אני בטוח שתיבת המייל שלי תתמלא השנה עד גדותיה, בתודות מ... גבאי בית הכנסת.

    אבל אני עוד יותר בטוח, שאתם תמלאו אותה בשנה הבאה!

    וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאי, וְלִבָּא דְּכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם, אָמֵן.​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אדריכלית מתחילה, ברטה, לוטם ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 381
    • כ
    שיתוף - לביקורת שתיקה. גם אחרי שנה
  • כותב השורות //
    • שְׁתִיקָה.
    וְעוֹד שְׁתִיקָה.
    וְעוֹד שְׁתִיקָה.

    שְׁתִיקָה אֶל מוּל מַבּוּל הָרֹעַ שֶׁשָּׁטַף אֶת הַכֹּל
    שֶׁהִטְבִּיעַ קוֹנְסֶפְּצִיַּת שַׁלְוַת עוֹלָמִים

    שְׁתִיקָה הַנִּשֵּׂאת עַל גַּלֵּי הַשִּׂנְאָה
    וּמוּטַחַת יוֹם יוֹם לְהִתְנַפֵּץ בַּסְּלָעִים... כִּי אֵין חוֹף, וְאֵין מִבְטָחִים...

    שְׁתִיקָה לְקוֹל הָרַעַם
    לְשֵׁמַע צַהֲלַת מִפְלָצוֹת וּשְׁאוֹן מְרַצְּחִים

    שְׁתִיקָה לְקוֹל הָאֵשׁ שֶׁפָּרְצָה בַּבָּתִּים, שֶׁאָכְלָה רְכָבִים וְשָׂרְפָה הַחַיִּים
    שְׁתִיקָה לְקוֹל תּוֹתָחִים הַנּוֹקְמִים נִקְמָתָם אַךְ הֵמָּה - עֲדַיִן מֵתִים...

    שְׁתִיקָה לְאוֹר יוֹם וּלְחֶשְׁכַת לַיְלָה
    שְׁתִיקָה כְּמוֹ מִנְהָרָה, אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה...

    שְׁתִיקָה חֲנוּקָה מִדְּמָעוֹת כְּמוֹ מַיִם
    עוֹד שְׁכוֹל וְעוֹד שְׁכוֹל, וְרַק חוֹל בָּעֵינַיִם

    שְׁתִיקָה לְמַרְאֵה גִּבּוֹרִים מִתְרַסְּקִים
    שְׁתִיקַת הַמַּקְשִׁיב לִשְׁתִיקַת הַנּוֹפְלִים

    שְׁתִיקָה. גַּם אַחֲרֵי שָׁנָה, גַּם כְּשֶׁנִּדְמֶה שֶׁמַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה
    שְׁתִיקָה כִּי גַּם אִם אֶפְתַּח בְּשִׂיחָה, יִכְלוּ הַמִּלִּים, וְהִיא - תֵּחָשֵׁב עוֹד שְׁתִיקָה...

    שָׁתַקְתִּי אָז, אֶשְׁתֹּק גַּם הַיּוֹם!
    כִּי אֵין לִי הֶסְבֵּר, גַּם לֹא פִּתְרוֹן
    רַק שְׁתִיקָה נֶאֱמֶנֶת לְקוֹל הַדְּמָמָה

    שְׁתִיקָה.
    אוֹ אִם תִּרְצוּ –
    אֱמוּנָה!

    י.מ.י.    ​
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: HennyS, שריתינקה, מוריופ ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    'גם אויל מחריש לחכם ייחשב' שמעתי פעם ששתיקת האויל והחשבתו לחכם איננה טעות כי השתיקה היא הצעד...
  • 338
    • ש
    שיתוף - לביקורת שנה טובה ומצוקה
  • שם שצריך להיות מקורי //
    • קצת בדיליי.
    אבל היה באלי בכל אופן:

    השתרכתי לאיטי בתור הארוך.
    מחזיקה את הכרטיס הקטן בחוזקה.
    כרטיס התקווה העתידי שלי.
    כמוני היו עוד עשרות.
    האויר היה דחוס.
    המזגן הזיע וקירטע. מנסה להשתלט על כמות מוגזמת של אנשים. לא מורגל בעבודה שכזאת.
    כולם נטפו.
    נדחפו.
    וחיכו.
    ועוד משהו משותף- הנחישות שבעיניים.
    אני ראיתי אותה מבצבצת מעיניהם כולם.
    זה בער בהם.
    כולם רצו לצאת עם שנה טובה ביד.
    מי לא רוצה??
    כולנו השקענו, עמלנו, עבדנו.
    ועכשיו- כולנו כאן.
    מחכים לתוצאה.
    הבטתי בקנאה במאושר הנוכחי שעשה את דרכו לכיוון ההפוך ממני.
    הוא היה מאושר.
    מחזיק מעטפה בחוזקה.
    הדגל בידיו.
    הוא בפנים.
    . . .
    התור שלי הגיע- - -
    תחבתי את הכרטיס הקטן.
    לחצתי על אישור.
    הלב רץ על 200.
    והופ.
    קצה של נייר בצבץ מפתח היציאה.
    כבר היה אפשר להתחיל לזהות את האף של אליעזר הקטן.
    את הסרט בצבע תפוח שקשרתי לנחמה בדחילו.
    וזהו.
    יש לי שנה טובה.
    להביא לסבתא.

    בשולי הדברים:
    כתבתי את הקטע הנ"ל בעודי בתוך הסיטואציה.
    מזיעה ומיוגעת אחרי עמל היומיים האחרונים.
    בחירת המיקום, התפאורה, הצלמת, הבגדים הראשונים והשניים. והַסְפֶּר.
    מתיחת החיוך הבלתי נגמרת, הציקצוקים ונסיונות ההצחקה שכבר לא הצחיקו.
    ניסתי להמיר את התיסכול להומור.
    כשקראתי את זה למפרע.
    ראיתי שאפשר למצוא גם נימה בקורתית בדברים.
    לא זאת היתה כוונתי.
    שנה טובה ומתוקה.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: כוכב צפון, קווארק, Take it Easy ועוד 11 משתמשים14 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ש
    וואו פאנץ' מקטע לא מוכר. חמוד ממש
  • 451
    • מ
    שיתוף - לביקורת ילדה אחת
  • מתעניינת:) //
    • ילדה אחת
    חזרה מבית ספר
    קיבלה חיבוק
    אכלה מרק גזר
    ישבה עם אימוש
    פתחו ילקוט
    קיבלה צלש מהמורה ליהדות.

    ילדה אחת
    חזרה מבית ספר
    מצאה בארון
    פריכיה או קרקר
    אמא כעסה
    "תכיני שיעורים!"
    לבד ניסתה לפענח תרגילים

    ילדה אחת
    קיבלה תעודה
    "תלמידה מצטיינת,
    ראויה להערכה"
    ילדה אחרת
    כבר לא בוכה
    "לא מספיק מתאמצת"
    קבעה המורה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראור, רוז גרין, לבי ועוד 15 משתמשים18 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ש
    כתוב פשוט ונוגע
  • 791
    • ה
    שיתוף - לביקורת כאבי גב
  • הווה פשוט //
    • כשבקשו ממני לכתוב משהו על גב הכריכה של הספר, התפלאתי.
    תמיד חשבתי שמי שכותב את זה זה המוציא לאור או איזה מבקר ספרותי עלום. זה מלחיץ קצת לכתוב על עצמך ועל כתיבתך.
    אז התיישבתי לשרבט משהו, ומרוב מתח יצא לי מין קטע פואטי פילוסופי כבד, שכשהראתי אותו לעורכת האמנותית שלי (אשתי) היא עקמה את האף ואמרה שזה יפה אבל ממש לא מתאים לגב של ספר, צריך משהו קליל שמספר מה יש בפנים, וגם חובה - עד כמה שזה מביך- להלל את עצמך.
    נורא נעלבתי, והתעקשתי להשאיר את זה ככה, אבל אחרי שעבר זמן ובדקתי גבים של ספרים אחרים הבנתי שהיא פשוט הצילה אותי.
    זה היה ממש לא מתאים.
    אז כתבתי משהו קליל, ושבחתי את עצמי עד בחילה ושלחתי לגרפיקאית.
    אבל עדיין קטע הגב הראשון שכתבתי הסתובב חסר מנוחה אצלי בפנים התחבט ללא מוצא וגרם לכאבי בטן (או אולי כאבי גב), אשתי הציעה שאכתוב אותו בתור מבוא לספר, אבל גם האפשרות הזו נפסלה.
    אין לקטע הזה ערך מי יודע מה. אבל אתם בטח מכירים את זה, כל דבר שיצרת דורש מימוש כלשהו, אחרת הוא חונק אותך.

    בקיצור, זה מה שכתבתי שם:

    ___________________


    יש מי שלוקח ספר ליד כדי לשכוח לרגע את המציאות הלא נעימה, מין בריחה שכזו.
    יש מי שרוצה להזדהות עם גיבורים מדהימים או מאורעות יוצאי דופן כדי לטעום קצת ממה שלעולם לא יהיה לו, רגעים של דמיון.
    יש שקורא להרחיב אופקים, להפיג שעמום, לספק סקרנות או כדי לא להיות היחיד שלא קרא את הספר שכולם מדברים עליו.

    אבל יש שקוראים בשביל ללמוד על עצמם, לחוות את ישותם בסיפור, לגלות שלא רק להם יש את החולשות הקטנות, המאוויים הכמוסים, והחלומות הילדותיים.
    ומאידך תעצומות נסתרות, כוחות חבויים ושאיפות גבוהות. ואיך שכל אלה מתערבלים בתהומות ספק, בחוסר אונים וחיפוש עצמי באפילה הגדולה.
    ובקיצור כל מה שעושה אותנו למה שהננו, בני אנוש.

    כולנו דמויות בתוך הספר הגדול של החיים, חלק מהעלילה המדהימה המורכבת והמקסימה שרק בורא העולם מסוגל לכתוב.

    אפשר להביט בספר ולראות בו תמונות של עולמות רחוקים ומופלאים.
    אבל כשאתה שותק ונותן לדפים הכתובים לצייר אותך...
    זה כבר סיפור אחר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: יום הפוך, מוריופ, בחלל הריק ועוד 29 משתמשים32 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לא כמו כולם
    זה הכי חשוב... שלא יכאב הגב ולא הבטן.... נכון. כבר מזמן פרוג הגדירו מילות מפתח שהופכות...
  • 289
    • ח
    שיתוף - לביקורת קרוסלה!
  • .חיה פ //
    • בס" ד


    איכשהו אני לא מהטיפוסים המתלבטים, אבל אתזה כן התלבטתי אם להעלות, כי מרגיש לי שלא ברור מה הכוונתי להעביר פה.
    ולכן בעיקר פה אשמח לקבל ביקורת.



    קרוסלה!!!!!!

    וזה לב קטן, מול עולם שלם, ששנים הוא היה מבולבל. מבוהל, שרודף אחרי הזנב של עצמו. שואל שאלות ומנסה לחיות את החיים בקצב שפוי. מתחיל דברים ולא גומר, מפוזר, מפוזר, מפוזר, עם אפס יישוב דעת.
    כל שנה מחליט מחדש, שהשנה הזו תהיה שנה אחרת. אבל תכלס כלום לא היה משתנה. חוץ מקבלה נוספת שנשכחה. עוד אחת שנוספה לרזומה העשיר גם ככה.
    לב רגיש.
    כמה דמעות, ועוד דמעות, ועוד, הוא שפך בלי סוף. מתחנן שהשם יאסוף אותם, ישקיט את הסערה שבתוכו.
    היה מתחנן לקבל אפילו רג ע א ח ד של שלווה. רק שהראש המופרע יירגע ,יתחיל לחשוב דברים טובים, ויפסיק להתחרבש עם עצמו ולהנפיק רעיונות הזויים.
    אבל את השלווה הוא מצא רק לפעמים בודדות.
    אולי מצליח להיטען לכמה שעות, אולי לא, איכשהו תמיד אחרי זה הסערה שבה בעוצמה כפולה.
    הכל כזה שחור או כל כך לבן, אין גוון אפור כלשהו. זה היה סיוט.
    ומי אני בכלל, אלוקים. סתם נשמה סתומה שירדה לעולם, אין סיכוי. אתה ואני יודעים כמה עושר יש בלב סוער'. היה שואל בלי סוף.
    והמרטון, לא מפסיק!!!
    לימודים-שיעורים-תסכולים-איחורים-הערות-שאלות-קבלות-נפילות -תקומה. בכי -צחוק -צחוק-צחוק-בכי -צחוק. כיף-רע -כיף-רע-גרוע-טוב-מושלם. מן קרסולה מסוחררת שלא נעצרת. ואם מישהו היה אומר שהיא כן תרגע מתישהו, הקרוסלה, ותהיה סגורה על עצמה, הוא לא היה מאמין.
    אבל עדיין, כשאף אחד לא היה רואה. בשעות המאוחרות של הלילה, או המוקדמות של הבוקר. אז כשהציפורים כבר התחילו לקום, הוא היה היה מבקש מהשם שיגאל אותו.
    שידליק לו רצון ענק וכנה להיות צדיק. או לכל הפחות לרצות - לרצות להיות צדיק באמת.
    כי משהו במוח כבר הבשיל, התחיל להבין שזו המהות. וטעות לפספס אותה.
    וזהו. אחרי זה הגיע הבוקר, והוא רק המשיך לרצות. חי, נושם, לפעמים אפילו היה שוכח שהוא בתוך סערה, ושהיא אמורה להירגע מתישהו. היה מחרטט לעצמו שככה החיים הכי מעניינים. מאבד את הגבול בין קצב סוער, לסערה סוררת.
    והכי הכי נמאס לו מכל ההבטחות האלו של כל המומחים והמבינים. שהבטיחו שעוד יצא ממנו משהו ענק ומוכשר מאוד. שלא היה כמוהו וגם לא יהיה.
    לא הוא לא ישקר שזה לא עודד אותו, אבל פשוט באמת כבר נגמר לו הכוח. הכוח להילחם על האמת של עצמו, הוא נשבר.
    אבל לילה אחד. הברקה של אמת קפצה עליו משמים. הוא החליט שהוא תופס את עצמו בידיים, איכשהו פתאום ברור לו מה היעד!!!! מתוך בכי מטלטל ומטהר, הגיע הרגע הזה שהוא חיכה לו שנים!!!!!
    ורק הוא הצליח להרגיע את הסערה. להרוג אותה.
    פתאום יש לו שאיפות ברורות ומובנות. פתאום הוא כבר לא קרוסלה!!!!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Noa❤️, מצפה לישועת ה׳, שפירא - ישראל ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 331
    • C
    שיתוף - לביקורת הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת־צִיּוֹן (ישעיהו נב/ב)
  • CE3D //
    • כִּי אַתָּה ה' בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ. וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ.

    לכל העם היושב בציון ובמיוחד בעוטף עזה: נא להעביר הלאה
    בנחמת ציון תנוחמו
    [המילים המופיעות באלכסון הן משבעא דנחמתא]

    שובי השלומית עוד ישבו זקנים וזקנות בשובה

    ותאמר ציון אספני אליך ה', ריחם על רוחמה

    הוסר המצור מבני-נצרים אין אזיקים לזיקים

    נס יגון ואנחה לסעד ותקומה למבטחים,

    יושיט אבשלום יד ליד מרדכי לשלום ולהודיה

    וקראת ישועה לישע ואיש על משענתו בתושיה

    מעוז צור ישועתי על עמיעוז ועל עם אוהד

    קומי אורי כי בא אורך אור הנר שיר דברי בלי רעד

    יבקע אור במבקיעים, כבר לא עניה סוערה וסופה

    אופקים     חדשים במרחב, בזוהר הרקיע צוחר עטופה

    ששון ושמחה ישיגו בכיסופים, זמירות בזמרת

    שוש אשיש עם רעים האהובים, באיבים גיל ושירת

    שוקדה המגן כי ה' שב לשקוד ולשמור בגבוליך

    אנכי מנחמכם, מפלסים בנתיב העשרה דרכיך

    רני עקרה, צאי במחול בארי עם מרים בתופים

    ברחובות עין השלושה ילד עם פתן משחקים

    נחמו נחמו בבשורות טובות בעין הבשור בגבול

    בנווה המדבר יזרום הנחל עוז יצמח שוב היבול

    יבנה הַבַּיִת גֵּבִים ואֲרָזִים בשדרות ובבני נצרים

    דקל     הניב תמריו וארז ישגה בחוות השקמים

    גפן פורי'ה פורחת בכרמיה של פרי גן

    בשדה דוד הנצו ניצנים וגם בשדה ניצן

    גבר-עם     על אויב, בכפר עזה לבטח ללא תיל

    חידשו ימיהם כקדם עלומים כעלם ברור חיל

    תלמי יוסף     חרושים ותלמי אליהו זרועים

    כפר מימון קצרו ברינה, ניר-עם נירו נירים

    ניר יצחק     יספרו לדורות, על ניסי שדי אברהם

    יתקע היתד בשעריך ובחוצות יכיני גבורתם

    כל נתיבותיך בנועם, ירוצו בחולית לא ייעפו

    ה' בניר עוז לעמו יתן, ה' יברך בכרם-שלום

    ***

    על הר ציון ששמם:
    וכבר היה רבן גמליאל ורבי אליעזר בן עזריה ור' יהושע ורבי עקיבא נכנסין לרומי ושמעו קול המונה של רומי מפוטליילוס עד מאה ועשרים מיל. התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק. אמרו: עקיבא, אנו בוכים ואתה משחק? אמר להם: ואתם למה בכיתם? אמרו לו: לא נבכה, שהגוים עובדים עבודת כוכבים, להוון משתחוים לעצביהון ויושבין בטח ושאנן ושלוה, ובית הדום רגלי אלהינו היה לשריפת אש ומדור לחית השדה, ולא נבכה? אמר להם: לכך אני משחק. אם כן למכעיסיו, ק"ו לעושי רצונו. פעם אחרת היו עולין לירושלים הגיעו לצופים וקרעו בגדיהם. הגיעו להר הבית וראו שועל אחד יוצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הם בוכים ור' עקיבא משחק. אמרו לו עקיבא לעולם אתה מתמה עלינו אנו בוכים ואתה משחק? אמר להם אתם למה אתם בוכים? אמרו לו ולא נבכה? מקום שכתוב בו: (במדבר א') והזר הקרב יומת, והרי שועל יוצא מתוכו?! ועליו נתקיים הפסוק: על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. אמר להם: אף אני לכך אני משחק. הרי הוא אומר: (ישעיה ח') - ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו. וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא מה אמר אוריה: (ירמיה כ"ו) כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה. ומה אמר זכריה (זכריה ח'): עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובת ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים. וכתיב בתריה: (שם) ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה. אמר הקדוש ברוך הוא: הרי לי שני עדים אלו, ואם קיימים דברי אוריה יהיו קיימין דברי זכריה. ואם יבטלו דברי אוריה יבטלו דברי זכריה. ושמחתי שנתקיימו דברי אוריה. ולבסוף דברי זכריה עתידין להתקיים, ובלשון הזה אמרו לו: עקיבא נחמתנו, תתנחם ברגלי מבשר. (איכה רבה ה/יח)

    הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת־צִיּוֹן (ישעיהו נב/ב)
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ELIZABET, תמר!!, 0719 ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
  • 388
    • ח
    שיתוף - לביקורת אזעקה והתקף... צחוק.
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    אחרי שעדכנו את הבינה, צ'אט gpt, בהגדרת "חלמאי" לפי ההבנה שלנו: חכם חלמאי עונה תשובות שלא ממין העניין ומגוחכות, שלא פותרות את הבעיה אלא מחמירות אותה ומעלות בת שחוק על השפתיים.

    ביקשנו מהבינה לענות לנו על מספר שאלות בענייני אזעקות, במטרה לרכך את הקול הצורמני של האזעקה, ולהוסיף לה ממד של הומור, שכה נצרך ברגעים הללו.
    כמו האמירה: ברגע שאתה מתחיל לצחוק אתה סוף סוף מחוץ לסיטואציה ולא בתוכה.
    אחרי שאי מי התבטא: אני לא מפחד מהאזעקה, אבל כל אפצ'י מקפיץ אותי.

    שאלנו את הצ'אט על הקשר בין קול רעש מלחיץ לבין אזעקה וזו תשובתו:
    כששומעים אזעקה, במקום להיבהל, אפשר לדמיין שהיא בעצם "עיטוש" גדול של השמיים, משהו רגעי ולא מאיים. אז, אפשר להגיד בחיוך: "אוי, השמיים התעטשו! בואו ניכנס למרחב המוגן ונחכה שזה יעבור."
    המחשבה על אזעקה כמשהו פחות רציני, כמו עיטוש, יכולה להפחית את הלחץ ולהכניס רגע של צחוק לסיטואציה.

    שאלה: אם תפגוש טיל, מה תגיד לו?
    כמובן! הנה תשובה בסגנון חכמת חלם:
    "שלום טיל! אם אתה כל כך מהיר, אולי תוכל לקחת אותי לסופר? אני רוצה לחזור הביתה עם מצרכים לפני שיגמר לי החלב!"

    שאלה: מה לעשות בעת אזעקה,
    תשובה בסגנון חלמאי:
    "בעת אזעקה, אני אקח כיסא, אשב עליו ואמתח את הרגליים – כי אם כבר צריך לברוח, לפחות שיהיה לי נוח בדרך!"

    כשהערנו לצ'אט שהתשובה לא מספיק מצחיקה, הוא ענה לנו:
    אין בעיה! בואי ננסה לתת תשובה חלמאית יותר מצחיקה ואולי גם קצת יותר מתוחכמת:
    "מה לעשות בעת אזעקה? אני ארים את הידיים ואשאל את השמיים: 'אם אני לא צריכה לדאוג, למה אני לא יכולה לקבל פיצה במקום?'"
    אבל זה עדיין לא הצחיק אותנו, אז הוא נתן לנו דוגמה נוספת:
    "בעת אזעקה, אני אקח את הספר שלי, אעשה לי פופקורן ואגיד לכולם: 'אם זה סוף העולם, לפחות שיהיה לי משהו טעים לקרוא!'"

    שאלה: איך להירגע לפני אזעקה:
    " לפני אזעקה, אני אקח לי עוגה, אשאל את השכנה אם היא רוצה חתיכה, ואגיד לה: 'אם זה סוף העולם, לפחות נהיה במצב רוח טוב!'"
    שאלה: יש עוד דרך להירגע בזמן אזעקה:
    " בזמן אזעקה, אני אשים מוזיקה ברקע ואגיד לכולם: 'בואו נעשה מסיבת ריקודים! זה כמו טיסה, רק בלי כיסאות נוחים!'"
    שאלה: איך להירגע אחרי אזעקה:
    " אחרי אזעקה, אני אכין לי שוקו חם ואגיד: 'זה היה רק חימום לפני המופע, עכשיו אפשר לשתות ולצפות בקטעים מצחיקים!'"

    שאלה: איך להירגע תוך כדי אזעקה:
    תשובה:

    • קפיצה על רגל אחת: "תוך כדי אזעקה, אני פשוט אתחיל לקפוץ על רגל אחת ואגיד לכולם שזה טיפול טבעי בהתקפי חרדה – כי זה בטוח ימשוך את תשומת הלב!"
    • שיחה עם הטלפון: "אני אוציא את הטלפון ואגיד לכל החברים שלי: 'הלו, זו האזעקה? אתם שומעים את זה? זה חינם עכשיו, אני בפגישה עם האוויר!'"
    • ללכת לסופר: "אני אצא לסופר ואגיד, 'אני כאן בשביל הקניות שלי – כי חלב לא מחכה לאף טיל!'"
    • אימון יוגה: "אני אשב ואגיד לעצמי: 'אם הטילים לא יכולים לגעת בי, לפחות אני יכול להרגיש שאני באי של שקט!'"
    אחרי אזעקה:
    • סדנת צחוק: "אחרי אזעקה, אני אקבץ את כל השכנים ואגיד להם שיש סדנת צחוק – כי אחרי כל זה, אנחנו צריכים להוציא את כל האנרגיה הזו החוצה!"
    • ספורט לא מסודר: "אני אתחיל לעשות ספורט לא מסודר – קפיצות, ריצות, הכל! כי מה זה חשוב אם נראית כמו ליצן, העיקר שהלב יפחד פחות!"
    • הכנת פשטידה: "אני אכין פשטידה ואגיד שזו 'פשטידת ההצלה' – כי אחרי אזעקה, כל פשטידה היא נס!"
    • שיחה עם השולחן: "אני אשב עם השולחן שלי ואגיד לו: 'היו לך ימים יותר טובים, נכון? אבל לפחות אתה כאן לצדי!
    שאלה: איך עוברים למצב שינה אחרי אזעקה?
    תשובה חלמאית: "אחרי אזעקה, אני פשוט אתחיל לספור כבשים – אבל לא סתם כבשים, אלא כבשים שעושות יוגה! ככה אני יודע שהם רגועים ומוכנים לעזור לי לישון."
    שאלה: איך עוברים למצב שינה אחרי אזעקה?
    תשובה חלמאית: "אני אשים על השולחן מזרן עם פיצה ואלך לישון על זה – כי אם כבר יש פיצה, אני בטוח שאצליח לחלום עליה!"

    שאלה: אם אני באדרנלין ואני חכמת חלם, מה ירדים אותי?
    תשובה חלמאית: "אם אני באדרנלין, אני פשוט אקח שואב אבק ואשאל אותו אם הוא רוצה לשאוב לי את האדרנלין! כי אם אני לא יכול לישון, לפחות אני יכול להרגיש שהמקום נקי!"

    שאלה: אם שמעתי בום חזק, מה ירגיע אותי כאן בעיר חלם?
    תשובה חלמאית: "אני אכנס למיטה ואשים כרית על הראש, ואגיד לכולם שאני עושה ניסוי על איך לספוג רעשים – כי אם אני לא שומע, זה לא קיים!"

    שאלה: אם שמעתי אפצ'י חזק, מה ירגיע אותי כאן בעיר חלם?
    תשובה חלמאית: "אני פשוט אקח לי קפה ואגיד לקפה: 'תשמע, אתה צריך לעבוד שעות נוספות היום – אני צריך אותך כדי לעבור את זה בקלות!'"

    תודה לצ'אט על התשובות, מקווה שהעליתם בת צחוק על השפתיים, מקווה שהתחברתם לרוח הדברים, גם אם הרוח הזאת היא עיטוש גדול של השמיים.

    תכניסו רגע של צחוק לסיטואציה.

    (*מאמר מעובד על סמך תשובות צ'אט לשאלות שיצרנו)
    • חחח
    • תודה
    Reactions: הדסה9999, פס, רוז גרין ועוד 22 משתמשים25 //
    0 תגובות
  • 708
    • ש
    שיתוף - לביקורת תוגה בחדר אפל
  • שירת הכוכבים //
    • טוב, האמת שמדובר בקטע שכתבתי לא מזמן, כחלק מסיפור ארוך.
    הקטע נכתב בסגנון קצת שונה מזה שאני רגילה אליו, וחשוב לי לשמוע ביקורת עליו.

    .....​

    האפלה שלטה בכל חלקי החדר.
    מן אפילה מוחשית, כזו שאפשר למשש.
    החדר מלא גם בעצב. תוגה אמיתית, שנמרחה על הקירות, על הקרקע, על התקרה. על הכל.
    היא ישבה בקצה, בפינה. היא לא הייתה לבד.
    מהצד השני של החדר היא שמעה יללה חנוקה. הוא בוכה.
    היא הזדקפה, מנסה לראות אותו. לא מצליחה.
    היא נאנחה, ואחר התרוממה ממקומה. "איפה אתה?".
    קול חלש נשמע. הוא לא ענה לה.
    "אתה מרגיש טוב?" היא המשיכה לשאול, דאוגה מעט.
    "עזבי אותו, אמאנס" קול אחר קרא אליה ממקום אחר בחדר, "את לא באמת יכולה לעזור לו".
    היא התעלמה ממנו, מאחיה הגדול. פסעה אל עבר אחיה הקטן. התיישבה לידו.
    "אמאנס" הוא נאחז בזרועה כבחבל הצלה, "את כאן..." ושוב הוא ייבב.
    היא פתחה את פיה, והחלה לשיר. קולה היה רך ושקט, ומילא את החדר כולו. משהו מן התוגה שאפפה את החדר- נמוג.
    היא שרה עוד, מגלה פתאום שאחותה הקטנה גם היא נצמדת אליה. "שירי עוד, אמאנס".
    אמאנס חייכה קלות. אפלת החדר כמו נסוגה מעט אחורנית, כשהיא פתחה שוב את פיה.
    בסוף גם הוא הגיע, מתיישב לצידם. אחיה הגדול.
    "אמאנס" הוא לחש, "את בחורה מיוחדת".
    היא הביטה אל אחיה הקטנים. הם נרדמו.
    "לא מגיע לך... להיות כאן" הוא המשיך ללחוש, "את... צריכה להתחתן".
    היא העוותה את פיה קלות, "גם אתה".
    "לך זה מגיע יותר ממני" הוא לחש, קולו נחנק מעט. "את-".
    דלת החדר נפרצה פתאום. ריבוע של אור מסנוור חדר פנימה, חושף ארבעה אחים ותוגה גדולה.
    "אמאנס..." אצבעותיו של בן השבע עשרה התהדקו על זרועה של אחותו. "את צריכה-" הוא לא המשיך עוד לדבר. איכשהו, הם הבינו שניהם שפתיחת הדלת על ידי חוטפיהם לא מבשרת טובות.

    .....​

    כמו שכבר כתבתי למעלה, אשמח לביקורת!
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, מוריופ, תמרוז ועוד 14 משתמשים17 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מה שניחשת
    אה. אז יכול להיות שהמילים אחר כך בלבלו אותי קצת. כאילו (אני יודעת שאני חופרת..) קודם דיברת על...
  • 585
    • י
    שיתוף - לביקורת ננעלתי בחנות
  • ירושלמים 2 //
    • ננעלתי

    אתמול קרה לי

    משהו עצוב

    טימו נעלו את החנות

    ולא שמו לב שנשארתי שם

    ממשיכה את הקניות

    מאחורי הדלת

    כל הלילה
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: צמחים, גיבסנית, י. הגרשוני ועוד 25 משתמשים28 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לא כמו כולם
    דווקא נראה לי מאד משמח להינעל בטימו... זה כמו לנעול ילד בחנות צעצועים אני רק מקווה שבבוקר אבא בא...
  • 652
    • א
    שיתוף - לביקורת הרהורי קיבה בעקבות שלושה ימי חג
  • איש המילה הכתובה //
    • הקיבה האנושית לא מתוכנתת לאירוע קולינרי נפיץ ורב-שלבי שכזה. היא ניצבת בודדת בחזית לאורך שלושה ימי חג שלמים, מנסה להתגונן מפגזי האוכל הנוחתים עליה היישר מקנה הוושט בשישה גלי תקיפה שונים ועצימים, לא כולל תקריות אוכל סוררות רבות שניטשות בינות לארוחות-המלחמות הגדולות.

    הקיבה זועקת לעזרה, באמצעות מילים עמומות שיש מי שקורא להן קרקורים. האומללה מנסה לכפות על הכוחות התוקפים הפוגה זמנית, אך היא נוחלת הצלחה חלקית בלבד, ובמילים פשוטות יותר כישלון קולוסלי. בשלב מסוים היא כבר מתייאשת ולא מתיימרת לבקש עצירה מוחלטת של שיגור חימושי המזון. כעת היא מסתפקת בבקשה צנועה אחת: הטלת חימושים כבדים פחות, כאלה שהיא אולי תצליח להכיל ולעכל.

    הקיבה לא שוחרת מלחמות, היא מעדיפה לחיות בשלום עם הגוף בתוכה היא פועלת, אך בהעדר ברירה היא יודעת גם להשיב מלחמה שערה, באמצעות פתיחת חזית תקיפה משל עצמה. אומרים שאויב שאין לו מה להפסיד הוא היריב הכי מסוכן, הקיבה מוכיחה מצוין את נכונות האמירה. האחרונה לא משתעשעת ברובי צעצוע, אלא ניגשת מיד לנשק הבלתי קונבנציונלי. בחמת זעם היא מתחילה לשגר חומרים מסוכנים וחומציים למעלה הוושט, דרך מיתרי הקול והגרגרת ועד לחך, וכך היא צורבת ליריב את הנשמה, כצרוב השף את הסטייק.

    בצוק העיתים מתגלית הקיבה כמצביאה עטורת דרגות. היא לא פועלת באימפולסיביות אמוציונלית, אלא מתוך חישובים שכלתניים טקטיים מדויקים. בזמן התקיפות היא מורידה את הראש בהכנעה, שמה עצמה חסרת ישע, אך כאשר האויב נופל שדוד מעמל הקרב, היא שולפת את החרבות.

    האיש שבע עד להתפקע. הלעיסה האחרונה בארוחה עדיין עומדת בבית בליעתו - תוצאה של פקק עצום שנוצר במנהרת העיכול התת-גופנית. הפחמימות הכבדות מחשיכות את עיניו והוא נרדם לו בשקט לדקות בודדות של חסד. ההתעוררות באה מהר מהצפוי והיא טראומתית. בשלב הראשון הוא בטוח שהבית שבו הוא שוהה עולה בלהבות, אך מהר מאוד הוא מבין שזה רק בית החזה שנשרף. עתה הדילמה היא אכזרית: להעיר את השכנים ב – 2 בלילה להלוואת טאמס בהולה עם מימיקות מביכות ויד לוחצת על החזה, או חלילה להישרף כליל. בחירה מורכבת בהחלט.

    לצד המסר התקיף, שולחת לנו הקיבה גם תובנה מחכימה. בעומדנו לקראת שנה חדשה עלינו לבקש על שפע רב בכל רבדי החיים, אך עלינו לזכור גם שלשפע מופרז, עשויות להיות תופעות לוואי. נבקש אפוא את השפע הנכון לנו, במינון המדויק והמבוקר בעבורנו ובמנות שיטיבו עימנו. או איך שסבא היה מברך אותי: שתמיד יהיה לך שקל אחד יותר ממה שאתה צריך! איזו ברכה, איזו תבונה. כן יהי רצון.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: י"ג מידות, נסיך על חלל, תמר בן דוד ועוד 28 משתמשים31 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לא כמו כולם
    אולי זה געגועים לחלבי...
  • 577
    • הלוחשת לתווים
    שיתוף - לביקורת חוק שימור האנרגיה- ערך בויקיפדיה!
  • הלוחשת לתווים //
    • אני עם האתגרים שלי 🤭
    ניסיתי לכתוב ערך ויקיפדי שעוד לא קיים, אתם תכריעו אם הצלחתי או לא...
    נסו גם, זה ממש כיף!! אבל לא לשכוח לשתף
    (השתדלתי להשתמש עם מושגים פיזיקלים אמיתיים, וגם עם מושגים אמיתיים מהעולם, אבל בשינוי קל (כמו שאני הכי אוהבת- משחקי מילים)

    חוק שימור האנרגיה
    היסטוריה
    חוק שימור האנרגיה התגלה בשנת 2026 על ידי הפיזיקאי והחוקר המוערך, ד"ר יונתן בלר.
    ד"ר בלר, שנחשב לאחד המובילים בתחום הפיזיקה התיאורטית, הצליח להוכיח באופן מתמטי את קיומו של חוק זה. גילוי החוק חולל מהפכה בתחום הפיזיקה והאנרגיה, והיווה בסיס לפיתוחים טכנולוגיים רבים בתחום האנרגיה האלטרנטיבית. החוק קובע כי האנרגיה אינה רק עוברת מצורה אחת לאחרת, אלא היא גם מאפשרת להעביר אנרגיה בין אנשים.

    התפשטות הטכנולוגיה
    בשנת 2027 הוקם המפעל הראשון להפקת אנרגיה חלופית במקום הנקרא עין לי-כוח. מפעל זה היה הראשון מסוגו ונחשב לפריצת דרך משמעותית בשימור וניצול אנרגיה בצורה יעילה ובטוחה.
    בעקבות הקמת המפעל הראשון הוקמו תחנות כו"ח (כוח ואנרגיה חלופיים) רבות ברחבי העולם. תחנות אלו מאפשרות לייצר שימורי אנרגיה קינטית ופוטנציאלית שמשווקות בטעמים שונים.
    במפעל בעין לי-כוח ניתן אף להשיג שימורי אנרגיה קוונטית, הנמכרים ביחידות של ניוטון (N).
    בנוסף, הוקמו תחנות דלק חדשניות שבהן, במקום למלא דלק למכוניות, ממלאים אנרגיה מכנית. תחנות אלו מאפשרות לכלי רכב לפעול בצורה יעילה יותר ולהפחית את הזיהום הסביבתי.

    השפעה כלכלית
    -בשנת 2028 נחשפה תרמית של חברת כו"ח זיקית, שטענה שהיא מסוגלת לייצר אנרגיה שתאפשר לאדם לשנות את מראהו. בפועל, המוצר גרם לתופעות לוואי של "אנרגיה אביבית", שכללו עייפות וחוסר איזון פיזי. חקירה יסודית העלתה שבעלי המפעל ייצרו את האנרגיה דמה הזו מ"איזוטופ אורניום" שגורם לפליטת אנרגיה שלילית ומסוכנת
    -חברת Sour-Sticks, שהייתה ידועה במוצרי החמצוצים שלה, שינתה את שמה ל-Power-Sticks בשנת 2029, והחלה למכור "קמצוצים" בטעם אנרגיה, שהפכו לפופולריים במיוחד בקרב צעירים ומבוגרים כאחד. המוצר החדש משלב טעמים שונים וייחודיים שמעניקים תחושת אנרגיה ורעננות.
    -חברת XL, שמוכרת כיום פחיות אנרגיה פופולריות, הכריזה בשנת 2030 כי תתחיל לייצר משקאות אנרגיה אמיתיים. המשקה החדש יקרא Extra-Live, והוא יבטיח לספק אנרגיה גבוהה וזמינה למשתמשים בו. Extra-Live מבוסס על טכנולוגיה חדשנית לשימור ושחרור אנרגיה, והוא מתוכנן להחליף את המשקאות האנרגיה המסורתיים.
    (לכל המתעניינים- משקה האנרגיה EL לא יהיה בטעם, ריח או צבע של פנטסטיק עם גזים...)

    אכיפה ובטחון
    במהלך השנים האחרונות, ה-FBI הקים יחידה מיוחדת בשם Dark Energy Tesk שתפקידה מתבטא בגילוי וסיכול פעילות לא חוקית של אנשים המייצרים משאפים המכילים אנרגיה אפילה ואנרגיה שלילית. משאפים אלו מופצים בשוק השחור ומהווים סכנה לציבור בשל תופעות הלוואי הקשות שהם גורמים.

    אתרים ואטרקציות
    בעיר לונדון נפתח בשנת 2031 לונה פארק בשם Power-Lend, המציע למבקרים מגוון אתגרים המבוססים על ניצול אנרגיה. בין האטרקציות המיוחדות ניתן למצוא מתקנים המונעים באנרגיה קינטית, מסלולי מכשולים המבוססים על אנרגיה פוטנציאלית ועוד. Power-Lend הפך ליעד פופולרי בקרב תיירים ומקומיים המחפשים הרפתקאות ואקשן בסגנון חדשני ומרגש.

    קישורים חיצוניים
    מקס מלכיאל - איך מכינים אנרגיה משומרת ב-5 דקות

    אשמח ל...
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אחמ, שם שצריך להיות מקורי, ר' יעקב ישראל ועוד 23 משתמשים26 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    חזק!
  • 226
    • י
    שיתוף - לביקורת מילים לתשפ"ה
  • ירושלמים 2 //
    • שנה טובה

    שנה מתוקה

    פחות דיבורים

    מקום לשתיקה

    שנה מבורכת

    בכל הטובה

    פחות נחרצות

    יותר ענווה

    שנה שנצליח

    שנה שנפרח

    שנה שיפלו

    שונאינו בפח

    שנה עם בריאות

    דבש ותפוח

    רק בלי מאמץ

    שנה שננוח

    שנה שלא

    נרגיש את הגיל

    נוכל לקטר

    כמעט כרגיל

    שנה בלי מצפון

    שנה בלי ספק

    שנה בלי כאב

    שמציף את הלב

    שנה שילדי

    לא יביט ברחוב

    על תמונות חיילים

    שעושות לי רטוב

    שנה שנקום

    עם כח וצחוק

    ובלילה בשקט

    נישן כתינוק

    שנה שנגדל

    שנה שנשפל

    נאהב את אחינו

    עשיר הוא אם דל

    שנה עם חיבור

    מבחוץ לבפנים

    שנה של דיבור

    עם מחליף הזמנים

    שנה שנשיר

    שנודה

    למלך

    מציל ופודה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: M . A, צלמת מירי, פרפרזה ועוד 9 משתמשים12 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    ירושלמים 2
    תודה רבה למי שהגיבו הנה גירסה משופצת קצת: שנה טובה שנה מתוקה פחות דיבורים מקום לשתיקה שנה...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה