קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 306
    • ח
    שיתוף - לביקורת אמונה שלמה
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    אנחנו רואים את כל מה שכתוב על זמן הגאולה בדברי חז"ל, קם ומתרחש לנגד עיננו.

    ומה שנשאר לנו לעשות זה ל ה ת כ ו נ ן.

    להאמין באמונה שלמה שבורא עולם מגיע על מנת לגאול אותנו.

    ויש השואלים הרי אנחנו מקווים ועד היום עדיין תקוותנו לא התגשמה, האם עדיין עלינו להאמין כי בורא עולם אכן מגיע לגאול אותנו?

    ואולי אם נחדד את השאלה לנקודה המזערית שלה:

    האם עדיין אנחנו מאמינים בלב שלם שמשיח אכן מגיע, האם אין בנו ספק קל שבקלים חלילה שאולי לא?

    ואם הוא לא יבוא חלילה? מתעוררת לה שאלה כפרנית.

    לכן כדאי להבין, האמונה בביאת משיח היא מוחלטת.

    התקווה קיימת בנו בכל רגע, והתקווה אומרת לנו, משיח בוא יבוא, ה' עתיד לגאול אותנו עכשיו!!!

    ואם לא?

    אם אנו נשארים אם ספק, הרי שלא האמנו באמונה שלמה.

    ואם לא?

    לכן צריך להבין שהתקווה – עליה להיות מוחלטת!

    ה' מגיע לגאול אותנו.

    התקווה הזאת היא עצמה התכלית.

    לדעת לקוות.

    לדעת את "אחד מי יודע?"

    הלוואי שנזכה לענות: "אחד אני יודע."

    בורא עולם מגיע לגאול את בניו.

    אני מאמינה באמונה שלמה!!!

    ת ת כ ו נ נ ו.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: לוטם, כל שם שתרצה, yael305 ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 724
    • א
    שיתוף - לביקורת ד' יקום דמו.
  • אחמ //
    • הוא יצא ונלחם
    מול אויבים.
    עם נשק חם
    ורובים.
    הוא יצא להגן,
    על הארץ והאדמה.
    ולפתע פסק הלב מלנגן-
    ושקט. דממה.

    עוד אחד, שיצא לקרב-
    להגן על עמו.
    ועולמו נחרב.
    ד' יקום דמו.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: וכאשר אבדתי אבדתי, **אמילי**, עלות השחר ועוד 14 משתמשים17 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    -חיה-
    עצוב :cry:
  • 2K
    • ח
    שיתוף - לביקורת ללא חשש קטניות וזה
  • -חיה- //
    • דפיקות, שוב ברוכי. "כנס!". הוא שולח גבות מורמות לחייל הלובש את המדים השחורים, תוהה על ההפרעה.
    "אאממ...", הבחור מסתרבל, מנסה לדייק מילים. "אמרתם שתדאגו לכל הצרכים הדתיים, ו-",
    ערן מקשיח פניו, "מה זה אמרתם?! מי זה אמרתם?! כמה פעמים אמרתי לכם שתפנו אלי בכינוי המפקד?"
    "אמרת שש פעמים", ממהר ברוכי, ולנוכח שפתיו המתהדקות של היושב שלו הוא מתקן דבריו, "אמרת שש פעמים, המפקד", מדגיש את המילה האחרונה.
    ערן נכנע, מעדיף לחנך את החייל בהזדמנות אחרת. "מה אתה רוצה הפעם?"
    "לא הרבה. כלומר, לא הרבה המפקד".
    "חייל! אין לי את כל היום! דבר ברור!" גם ככה דפקו את הבסיס שלו עם יותר מידי חברה מהאוגדה החרדית, מי ידע שגיוס חרדים יניב כל כך הרבה כאבי ראש?! ואיך זה שמכל האוגדה החדשה והמבטיחה הביאו לבסיס הכי מוגן בארץ דווקא את הברוכי הזה?
    הוא מתעורר מהרהוריו, שומע: "...ומכיוון שעל פי סקר שערכתי רוב החיילים והצוות בבסיס משתייכים לעדות אשכנז, בהתייעצות עם רבנים הוחלט לבער מהבסיס גם את כל הקטניות".
    "אוקי, אוקי", אין לו כוח לכל המלל הזה. "מאשר לכם, רק לא להיכנס למחלקה ארבע, הציוד שם די רגיש".
    "ואם יהיו שם פריכיות אורז או במבה? זה נוגד את הערכים הדתי-"
    "במבה?" הוא מגרד את מצחו, "טוב טפלו גם שם, רק בזהירות ועם מעקב של פרופסור ביטון".

    ---

    אזעקה משתוללת בבסיס, מעירה הבהובים אדומים, ומקפיצה את ערן ממיטתו יחד עם מאות חיילים ואנשי צוות.
    רעם שיגור עוצר את ריצתם, מדביק אותם לחלונות, מסמן על עשרות טילים מלוכלכים שבורחים ממחלקה ארבע, טסים מזרחה.
    "ערן מה זה?!" ד"ר חלץ ממחלקת פיתוח חיוור כולו.
    "אין לי מושג, אולי מישהו למעלה לחץ על הכפתור האדום". הוא נע בין כעס לפחד, אין לדעת מה יהיו התוצאות של השיגעון הזה! הרגליים שלו רצות לאזור המאובטח ללא סיבה אמיתית, כמו מוכרח לראות בעיניו את המשגרים הריקים.

    ברוכי מקבל אותו בעיניים טרוטות, "המפקד אנחנו לקראת סיום המחלקה".
    הוא סוקר את המתחם באלם, מביט בבחורים במדים שחורים המנוקדים בכתמי אקונומיקה רוכנים תחת המשגרים ומעבירים בהם מטליות רטובות, "אתם מה?!"
    "כן, כן, המפקד. גם אני חשבתי שנגמור כבר לפני שעתיים", קולו של ברוכי עייף. "אבל מסתבר שבתוך הגלילים האלו היו מלא קטניות, אז עזרי שהוא אלוף בחשמל וכל זה העיף את כל הטילים הגרעיניים האלו החוצה, הוא עשה חתיכת הפקה עם כל העשן וזה".

    ערן מתחיל להתנדנד ובסוף גולש על הרצפה בעילפון, משאיר אחריו פלאפון מצלצל. אחד הבחורים שבאזרחות משמש כמתנדב איחוד הצלה בודק את מצבו בעוד ברוכי עונה לשיחה.
    "אז אתה שר הביטחון?! תתבייש מה שעשית בחוק הגיוס! מה? מה אתה שואל? כן, אנחנו שיגרנו את הגרעינים האלה. אל תדאג, הזמנו טילים חדשים בהשגחת הבד"ץ. עבודת יד".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שם משתמש: נחוץ, רוז גרין, moshe_rot ועוד 73 משתמשים76 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    -חיה-
    תודה!!
  • 333
    • ח
    שיתוף - לביקורת שלם תשלם.
  • חנה ש. //
    • קטע חביב שמצאתי בגנזך.
    הודות לאחיותיי שחפרו באתר נידח שהעליתי לעולם לפני פרק זמן נכבד.
    נהניתי לקרא אותו שוב, נראה לי שגם אתם תיהנו, בפרט בערב חג.

    לשלם​





    בס"ד
    יש דברים שעולים כסף אבל אני מוכנה לשלם עליהם את המחיר, הם שווים אותו ואפילו שווים יותר מהסכום של התשלום.
    מוכנה לצאת עם חברה למסעדה, זה כלול ב"ואהבת"...
    מוכנה לקנות בגד יפה זה כבוד האדם, מלבושי הן מכובדי, ואם לפעמים אני חשה שאני רודפת אחרי הכבוד של עצמי, אז בגד טוב הוא תמיד פתרון איכותי, נעים ושווה.
    בגד טוב הוא גם מרגיע גם משפיע, אישה חדשה בבגד חדש.
    גם נעליים, הנעליים נושאות את משקל כל הגוף, והן פריט הכרחי שימושי, ויעיל.
    בלי נעליים מי יכול להתחלף אתנו, לסחוב את כל המשקל הזה, את כל הריצות שלנו, לא סתם אנשים לא מוכנים להיכנס לנעלים שאינן שלהם, גם אני מהססת אם הייתי מוכנה להיכנס לנעליים של עצמי, רק שלפעמים הצורך הוא אבי ההמצאה וגם אבי התוצאה.
    מוכנה להזמין עוזרת, הרי כתוב במפורש עזוב תעזוב עמו, ואם אין עוזר אז יש עוזרת, ועל זה נאמר יעלה כמה שיעלה, בסוף נוותר על זה, ונחזור לעבודה קשה לגב כפוף, דמוי חמור, לא אמרתי חמור ממש, אבל המבין ימשיך עם הדמיון שלו, כיד הדמיון הטובה.
    מוכנה לשלם על כל מיני דברים כמו, אוכל מוכן בערב פסח, הרי אין מצווה לרעוב.
    בכלל בכל מקרה חרום הכסף יענה את הצורך.
    זה הכל עניין של חוסר תכנון, ולכן יש כאן עניין מהותי, לשלם על חוסר תכנון.
    אתה משלם על מה שאתה מקבל, ואם חסר לך אתה משלם כדי לקבל, וכשאתה לא מתוכנן אתה כל הזמן משלם על כך.
    זה מה שנקרא תשלומי כפל, וזה כבר משהו ששייך לחריגה מהתוכנית, ואז זה כבר לא משהו שכל כך שווה לשלם עליו.
    מקרה חרום זה דבר שיכול לכלול הרבה סיטואציות, ראה ערך הכול כלול במחיר.
    אבל מה לעשות בסוף צריך לשלם, ולשלם כידוע זה אומר להוציא את הארנק, ולהיפרד מהשטרות, ואז נוצר צורך הפוך, צריך לצמצם את מקרי החרום.
    או לדאוג למקרי חרום איכותיים בלבד.
    אז עכשיו מדובר על תכשיט יקר ערך, הגיע הזמן, וכשאני אומרת הגיע, סימן הוא לכן, שהוא ממש הגיע, מי החליט, אני בכבודי, במחלצותי, ובעצמי החלטתי זאת.
    וכידוע, אדם קרוב לעצמו, קרוב לצרכיו, מקורב לרצונותיו.
    ומה משמח אישה אם לא בגדי צבעוניים ותכשיטים? ובהערת אגב ברורה מאליה, שיהיה יקר.
    ומה משמח אישה אם לא אפשרות ללכת ופשוט לבחור, ואחר כך להתחרט להחליף ולבחור שוב את מה שהחלטנו לבחור בהתחלה.
    זה כלול בשרות, זה חלק מהחוויה של הקניה, קניה בהמשכים.
    כי עד שאנחנו מפרגנות לעצמינו, לשלם את המחיר, ועד שהמחיר מתאים לנו, ועד שאנחנו מחליטות לאפשר לעצמינו, ועד שאנחנו מחליטות שזה מספיק הכרחי, או הכרחי בהכרח.
    ואם לא אנחנו נפרגן לעצמינו, אף אחד לא יחליט פתאום לשלם עלינו את המחיר שאנחנו שוות.
    הנה הגעתי לשורש העניין, אנחנו שוות, שוות הרבה, וזה עולה, אין מה לעשות.
    אבל מה, שווה לשלם עלינו את המחיר, את זה אני אומרת, חוזרת ואומרת, וגם משננת.
    הקניה, אם שאלתן תחזיק מעמד לפחות ליום אחד, עד שנחליט שיש משהו חדש שצריך אותו דחוף.
    בשביל זה יש לנו זיכרון קצר, וזה גם טוב.
    מי צריך לזכור את כל הרשימה הזאת של ההוצאות? זה מכביד, זה יקר.
    הברכה שורה על מה שסמוי מהעין.
    הכי טוב שלא נדע, מה יוצא, כמה יוצא, ועל מה יוצא.
    העיקר לקבל החלטות נכונות וחשובות, העיקר להתנהל באופן חסכני והגיוני.
    הכי חשוב זו השמחה הפנימית שלנו, בריאות הגוף ובריאות הנפש.
    ואיזה מחיר אנחנו לא מוכנות לשלם בשביל זה?
    עדיין לא החלטתי מה עדיף הוצאות לא מתוכננות או הוצאות כן מתוכננות, כי אם את מתכננת את בסוף מוציאה ואם את לא מתכננת את מוציאה בהתחלה.
    תראו אני מבינה שההיגיון שלי הוא לא משהו, החשבון הוא לא אחד ועוד אחד שווה שתיים אלא החשבון הוא ערך צבור את משלמת חמישים ומופיע בכרטיס שישים ושש.
    אחר כך את לא יודעת על מה ירד.
    אבל בטוח שחסכתי כסף, היה מבצע שווה, על כל שקל שהוצאתי חסכתי שלוש.
    לכן תמיד כדאי לקנות כמה שיותר ככה את חוסכת הכי הרבה.
    יש לי כרטיסי מועדון בשלל רשתות, כרטיסי מתנה ששילמתי עליהן טבין ותקילין, מרוב כרטיסים אני לא מוצאת זמן לסגור איתם חשבון.
    כל חודש יש לי יום הולדת אני מקבלת כל הזמן הטבות, רק תזכירו לי באיזה חודש נולדתי, מה רציתי לקנות, כמה זה אמור לעלות, ואיזה מחיר אני משלמת.
    אחרי הכל, סליחה שאני משתמשת במילים בוטות, לא צריך הטבות ולא צריך טובות.
    ותעשו לי טובה בכל זאת, רק בלי אשראי, אני מאושרת כבר, לא זקוקה לעוד טיפולי בריאות הנפש, זה פשוט מעייף כבר כל הקניות האלה.
    כמו שאמרתי מלכתחילה, המחיר לא שווה את העניין.
    אה, אמרתי הפוך, טוב זה היה לפני ששילמתי.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: yael305, מ.בר, חובבן חביב ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 727
    • R
    שיתוף - לביקורת מוצ''ש שכזה
  • RPO //
    • אל תבטיח לי שתצא שבת ויהיה טוב
    ושעד החתונה זה יעבור
    ושכל שקיעה סופה לבוקר
    ובוקר מביא
    בשורות.

    אל תבטיח מילים יפות
    שאין להם כיסוי
    חרדות ולב שבור
    ולך הכל ברור.

    אל תבטיח נחמות
    ושירים. ומנגינות.
    כי מוצאי שבת הגיע
    ואני בחדשות.

    אל תבטיח שהם מגזימים
    ונו תחייך
    חיים יפים
    אני שבע מהבטחות
    אני קונה ת'חדשות.

    אל תבטיח
    רק תהיה.
    אולי ביחד נאמין
    שיום אחד בלי
    נדר
    פשוט הכל
    יהיה
    בסדר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חוחית, שושנה פרקש, sh.t.down ועוד 31 משתמשים34 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה לכן. מחמם לקרוא את התגובות! מיחלים לכתוב רק טוב. ושמח. בקרוב ממש.
  • 671
    • ה
    שיתוף - לביקורת ואחד שאין לשאול את שמו - סיפור לחג
  • הנף מקלדת //
    • "ברוך המקום ברוך הוא כנגד ארבעה בנים דיברה התורה..."
    מלכה יודעת שיש הרבה אימהות שמתחילות לבכות בקטע הזה. כל אחת מעבירה את בניה לפניה, וכשנזכרת האמא היהודיה, בבן שבעל ההגדה ביקש להקהות את שיניו, פורצת בבכי כבוש. גם מלכה רוצה לבכות, אבל לא על הבן שסר מהדרך, עליו כבר בכתה, יותר על הבנים האחרים שהפנו לו גב. על האבא שיושב עכשיו כמלך ומספר לבניו, מתחיל בגנות מסיים בשבח. ומתעלם בנינוחות אכזרית מהבן ההוא.

    רוצה מלכה לבכות, אולי הדמעות ינקו קצת את הגנות. אך לא מעיזה, בולעת את הדמעות פן יבולע לה.


    ***

    נפתולי רימר לא היה צריך להתאמץ כדי להתעלם מגיסו הגדול, זה היה קל יותר ממה שהוא דמיין שזה יהיה.
    למרות הקלות שבהתעלמות ממי שהיה עד לא מזמן הגיס הנערץ, ייחל נפתולי שהברנש יעלם, לפני שלקוחות מבני הקהילה ייכנסו ויראו את הפורש הנאלח. שלא יחשפו לסצנה המחשידה, שאחד מההם, דורך בתוך החנות המזוהה עם חסידות ברדיוב. ובאותה החנות המשפחתית, חנות הספרים של משפחת רימר, גם אצלה פשה הנגע, והנה הזריז כנראה הולך לקרקר עם העורב.
    "כנראה" יילחשו זה לזה בשטיבלא'ך ובשלוסידעס, שלמרות שהרימרים במהלך זריז ניתקו כל קשר עם צבי מיילך גוטמן, המרים יד במשה ובתורתו, כנראה שעדיין צריך לחשוש מפני הידבקות בתוך המשפחה. מיטה חולה מלאה פישפשים גם אחרי שהחולה סולק משם.

    כהתפרסם בחסידות שם צבי מיילך גוטמן בין הפורשים. העריך צבי מיילך שידברו עליו מאחורי הגב. אך גם בתרחישים המחמירים ביותר, הוא לא ציפה לתגובה כל כך חריפה מצד מוסדות החסידות. כשצוות הקרוי 'הנוטרים' משמש כזרוע הארוכה של 'הועדה לענייני שלום', שהיא מקבלת ההחלטות הרשמית לאיפול בבעיית הפרישה.
    עוד בטרם הספיק לפרסם תמיכה כלשהי ברב' שייע, האדמו"ר הפורש, כבר סולקו ילדיו מהחסידות, הזמנות של מזוזות שיכתוב במסגרת עבודתו כסופר סת"ם, הוחזרו לו, שאר הזמנות בוטלו. גם לאשתו הגננת לא עשו חיים קלים, ולמרות שהגן שלה ממוקם בנווה יעקב הליטאית, לא חשש השפעה מזיקה על ילדי ברדיוב הטהורים, התקשרו מהמשרד של מנהל הרשת, הסמוך על שולחן האדמו"ר, והודיעו לה כי שובצה למשרה חדשה במעלה עמוס.

    עיקר הכאב נבע המשפחה. הגיסים בעלי הילדים ניתקו את הקשר ראשונים, מחשש שמא גם ילדיהם יסולקו בלי אזהרה. אך גם הגיסים הצעירים העדיפו לא ליצור שום קשר. הגדילה לעשות אחת הגיסות, שארזה את כל הבגדים שחיה אשתו הורישה לאחיותיה הצעירות, השאירה שקית עמוסה מאחורי הדלת, עם פלייר חתום על ידי ישישי החסידות, המכריזים על כל הפורשים ככופרים בתורת משה. באווירה כזאת, אפילו ההורים כבר לא מורשים לדבר עם הפורשים, אבא של חיה ר' אברום שמיל רימר, קיבל את הגזירה בחפץ לב, האמא, מלכה, בלב כואב.

    נפתולי הגביר את המוזיקה, הדביק מדבקות מחירים מעל ספרים, והתעלם בכל מאודו מגיסו לשעכשיו.

    צביי מיילך בדק בזהירות שאף אחד לא מסתכל, ודחף לכיוונו של נפתולי הבוהה מעבר לו, מעטפה שעליה רשום 'לאמא'.

    התעלם בעצמו מנפתולי, שעסוק בלא לעשות עסק. ולחש כאילו לתוך מסוף האשראי: " אני יודע שאתה חושב כמוני, אבל מפחד ממני, תעזוב. אתה תמשיך עם ההצקות שלך, אני כבר מוכן חזה נפשית. אבל בשביל האמת הפנימית שלך, תעשה טובה ותעביר מכתב קטן מבת לאמא שלה"

    הסתובב והלך. תודה לה', לפני ששום ברדיובער נכנס.

    חמש דקות, נפתולי לא העיז לגעת בפתק. חושש ממלכודת. אולי ייכנסו פתאום 'הנוטרים' ויתעדו איך נפתולי קושר קשר עם הפורש הנאלח.

    בסוף הוא העביר, בלי שאמא שלו תדע שזה ממנו.

    ***

    גם הוא כמוה הסתכל על כל הבנים שקיבלו מקום ליד השולחן. החכם שעושה מבחנים על כל הש"ס. הרשע, שירד מהדרך וחזר, ור' אברום שמיל מקרב אותו. התם, זה החתן שהצביע פעם או פעמיים למפלגה אחרת, אבל עדיין מאמין באדמו"ר. ושאינו יודע לשאול, בן הזקונים שנולד עם תסמונת.

    רק לחתן אחד ולבת אחת איו מקום מסביב לשולחן.

    מלכה בולכת דמעות המילים שכתבה לה בתה, מרצדים מול עיניה
    "בגזירת איזה פרעה, החלטתם לזרוק את בתכם ליאור?"

    ואז היא קמה פתאום, פתחה את הדלת, הרבה לפני שפוך חמתך. אברום שמיל נדרך, שאל אותה: "אמא לאן את הולכת?"

    "לקרוא לחיה. לקרוא לצבי מיילך, הגיע הזמן להוציא את מצרים מתוכינו."
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: עדר רחלים, סתם שם, ;בינארית ועוד 37 משתמשים40 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    תלוי את מי שואלים
  • 698
    • mic003
    שיתוף - לביקורת כשהחרדים יתגייסו לצבא.
  • mic003 //
    • כאן היה אמור להגיע כנראה טקסט מבדר.
    על חרדים שמביאים את התרבות הקהילתית הייחודית שלהם לצה״ל.
    על חובשי מגבעות שעושים בלאגן במערכת.
    על מדקדקים במצוות שהורסים למפקדים את החיים.
    אבל האמת היא, שכשהחרדים יתגייסו לצה״ל...
    הם יתנהגו כמו כולם.
    הם ינהלו סדר יום כמו כולם.
    הם יחששו לעשות שטויות כמו כולם.
    ובקיצור:
    כשהחרדים יתגייסו לצה״ל...
    הם כנראה כבר לא יהיו חרדים.
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: DAY, Rut_a, יעקב אב ועוד 28 משתמשים31 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    כואב.
  • 490
    • I
    שיתוף - לביקורת בּוֹדֵד הָיָה הַנָּבִיא
  • I.Q //
    • ב"ה

    בּוֹדֵד הָיָה הַנָּבִיא.

    מַבִּיט בָּאֲנָשִׁים הַנִּצָּבִים לְפָנָיו.

    רְבָדִים רְבָדִים.

    וְהוּא אֵינֶנּוּ מִתְרַצֶּה לְשׂוֹחֵחַ עִם הַבָּעַת פְּנֵיהֶם הַמְּחַיֶּכֶת.

    וְהוּא אֵינוֹ מִתְרַשֵּׁם מִכּוֹבָעָם הַגָּבוֹהַּ וּמִדִּבּוּרָם הַמְּלַטֵּף.

    אֵינוֹ נִפְעָם מִתַּפְקִידָם הֶחָרוּט בְּכָל בָּתֵּי הָעִיר.



    כִּבְנֵי מָרוֹן

    הָיוּ עוֹבְרִים לְפָנָיו.

    וְהָיָה חוֹקְרָם וּמוֹנָם וְסוֹפְרָם

    רוֹבֵד אַחַר רוֹבֵד.

    תָּר בְּעֵינָיו אַחַר בְּאֵרוֹת מַיִם

    אַחַר נְבִיעַת מֵי תְּהוֹם.

    מְחַפֵּשׂ אֶת לַחְלוּחִית נִשְׁמָתָם;

    אוּלַי תְּרַוֶּה אֶת הָאֲדָמָה הַצְּחִיחָה,

    אוּלַי יִהְיֶה כָּאן גַּן רָוֶה?



    בּוֹדֵד נִצָּב הַנָּבִיא וְאִישׁ אֵינוֹ מֵבִין אֶת שְׂפָתוֹ הַחוֹפֶרֶת.

    הָעוֹדֶרֶת. בְּעִמְקֵי הַנְּשָׁמָה.

    אִישׁ אֵינוֹ מֵבִין עַל מָה הוּא שָּׂחַ.

    "רוֹאֶה שְׁחֹרוֹת" "חוֹפֵר שִׁיחִין" מְטִיחִים בּוֹ.

    מַדּוּעַ לֹא תֵּלֵךְ עִמָּנוּ

    מֵעַל רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים?

    מַדּוּעַ לֵילֵךְ מַטָּה מַטָּה?

    אֶל בְּאֵרוֹת הַמַּיִם וְהַתְּהוֹמוֹת.



    רַק הַיְּלָדִים וְהַתְּמִימִים הַמַּהֲלָכִים בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים מָשָׁל חֶרֶס הָיוּ

    נִתְקַבְּצוּ סְבִיבוֹתָיו מֵעֵת לְעֵת,

    וּבִשְׂפָתָם הַפְּשׁוּטָה וּבְתֹם לְבָבָם,

    קֹרִאים הָיוּ עִמּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר פְּסוּקִים שֶׁל אֱמוּנָה.

    וְהָיוּ מְבִיאִים אז מְעַט מָזוֹר לִבְדִידוּתוֹ.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: בונדש, Avigail Amram, tmr ועוד 13 משתמשים16 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    I.Q
    אמת.
  • 472
    • כ
    שיתוף - לביקורת צעד ראשון... [אחד מתוך 4]
  • כותב השורות //
    • וְחָשַׁבְתִּי שָׁנִים - שֶׁהֵבַנְתִּי הַכֹּל
    כְּשֶׁהָיִיתִי חָכָם בְּעֵינַי, בְּעֵין כֹּל...
    וּבְאֵין קוֹל מַעֲנֶה –
    שֶׁיָּשִׁיב בִּי הַיּוֹם
    הֶעֱמַדְתִּי פְּנֵי     תָּם, וּבָחַרְתִּי לַחֲלֹם...

    וּלְפֶתַע הָ    רֶשַׁע מָצָא בִּי מָקוֹם
    לְהַתְרִיס לְהַכּוֹת לַהֲרֹס וְלִנְתֹּץ
    לֶאֱהֹב וְלַחֲמֹד פֶּשַׁע, חֵטְא, וְעָווֹן
    וְלִבְעֹט הָיָה קַל, וְלִי - כְּפוֹר הָיָה טוֹב.

    וּפִנִּיתִי לִבִּי מֵהָרַע וְהַטּוֹב
    וְחָזַרְתִּי כְּמוֹ יֶלֶד לִבְכּוֹת וְלִבְכּוֹת
    וְחָזַרְתִּי לְאַבָּא - מַמָּשׁ כְּמוֹ תִּינוֹק
    לֹא יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל, רַק לִבְכּוֹת וְלִצְעֹק.

    וְחִפַּשְׂתִּי עַצְמִי
    בֵּין קוֹצִים בַּנֵּרוֹת
    וְשָׂרַפְתִּי אֶת הַשֶּׁקֶר
    שָׂרַפְתִּי הַכֹּל!
    וּמָצָאתִי מוֹצָא
    כַּנִּרְאֶה – אַחֲרוֹן!
    וּפָתַחְתִּי בִּי פֶּתַח
    וְזֶה צַעַד רִאשׁוֹן...

    [י.מ.י.]​
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שיבת ציון, פנינה שחורה, אוראל סולטן ועוד 15 משתמשים18 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נסיך על חלל
    אהבתי ממש!!! כתוב בצורה כל כך יפה, נוגעת וזורמת.
  • 459
    • א
    שיתוף - לביקורת תודה ה' הטוב
  • איוליס //
    • אלוקים תודה
    על רגעים של קושי
    של קריעה
    תודה על נשמה
    ונשימה
    תודה על אהבה
    ולב ותודה
    תודה על מערבולות
    ועל מצוף
    בין גלים וסערות
    תודה על חיבור
    על אמונה
    על כל רגע
    של פסיעה
    איתך בשממה
    בהרגשה
    תודה על חיבוק
    ונשיקה
    תודה על עליה וירידה
    שנתת יד
    להרים אותי מעל
    על התגברות
    והישברות
    תודה שהיית איתי
    בכל מצב
    שבו אני הייתי
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: לוטם, שושנה פרקש, ;בינארית ועוד 11 משתמשים14 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    ה' תודה לפעמים אני לא מאמינה שעבורי מגיע האושר הזה כל הטוב שאתה מרעיף עלי בכל רגע איזה כיף ומרגש...
  • 839
    • W
    שיתוף - לביקורת המקום הזה בלב שלי
  • winter bear //
    • המקום הזה בלב שלי
    אם תסתכלו בכרטיס מיקרו שלי היום, תראו שם מעט מאד תיקיות, ולא הרבה שירים בכלל. רוב השירים שכן נמצאים שם, הם שירים ישנים.
    ואני מוזיקה זה החיים שלי. הלב שלי מורכב משירים ותווים ומנגינות שנותנות לי אוויר.
    אז איך זה קרה שאין לי שירים כמעט? אני גם שואלת את עצמי, וכשהתשובה עולה לי אני מרגישה גאווה. ובכי.
    כי מוזיקה הייתה כ ל החיים שלי. ומה שהיה הדם בכל המערכת, היה מוזיקה קי-פופ. כל שאר הדברים היו ממוזיקה ישראלי, דרך אנגלית , איטלקית ומעט מוזיקה מזרחית.
    והיו לי את כל הסיבות להישאר עם זה, כי אני בת ואין לי בעיה לשמוע שירת נשים. והמילים הם בקוראנית שככה גם אם הם לא הכי – אני בכלל לא מבינה(לא משנה שעם הזמן התחלתי להבין גם קוראנית).
    ובכלל, אמרתי לעצמי: קודם כל תפסיקי את הסרטים שאת רואה. כי זה יותר גרוע.

    ואז הפסקתי.

    היה לי משבר גדול , וקיבלתי על עצמי קבלה. קבלה שסחטה ממני את חלבי ודמי. והתנתקי. סגרתי הכל. ניקיתי את שלל האונקי'ז והמיקרו שכללו יחד 2000 ג'יגה . למחוק לא היה לי אומץ. אבל הרחקתי אותם ודחפתי אותם במדף הכי גבוה מאחורררההה.
    לעצמי השראתי מיקרו קטן של 16 ג'יגה . השירים שהיו בו הם הטובים ביותר במוזיקה הישראלית הכשרה של יוצרים יראי שמיים בלבד. גם שירים שהיו ממש טובים, אבל של יוצרים חילונים או גויים – לא נכנסו לשם.
    במשך חודש לא נגעתי במיקרו הקטן הזה. לא הייתי מסוגלת. זה הרגיש לי כלום לעומת המוזיקה האיכותי באמת של הקי-פופ.
    אחרי חודש שמעתי את שיר הראשון מהמיקרו. חושבת שזה היה "תוכו רצוף אהבה" של ישי ריבו. ככה לאט לאט התחלתי שוב לשמוע מוזיקה שעושה טוב – מוזיקה כשרה בסגנון שקט . מוזיקה שתמיד אהבתי, אבל הייתה דרגה מתחת לקי-פופ.
    ועדיין, יש לי חור בלב. כל המקום שמוזיקה קי-פופ מילאה. נהפך עכשיו לחלל ריק. דמיינו שיש חדר בלב. ואז תולשים משם את כל הבשר והדם, וקירות החדר הזה מדממות עכשיו.
    אבל למרות הדם ששתת, והריקנות שצרחה את עצמה ולא נתנה לי לשמוע שום דבר אחר במשך חודש, עם הזמן, הרצון נחלש. כמו אבל על מת שנשכח מהלב, ונותן מקום לעוד דברים של טוב. ככל שאני חושבת זה די דומה: לפעמים אנשים לא נותנים לעצם להנות, לשמוח או לשחייך- כי זה פוגע בזכר האבל. אבל האמת שאחרי האבל, יש מקום לתת לנפש שוב את ההנאות , כי רוצים שנקום מזה חזקים יותר. ואנשים לפעמים חושבים שזה תופס את המקום של הנפטר – אם מישהו ממלא את מקומו או משתמש במשהו שהוא אהב לעשות. ומה שנכון זה שטוב שהגענו למצב הזה – כי ככה שוב מתמלא לנו הצורך, רק במשהו אחר. זה לא יהיה אותו הדבר, אבל זה יהיה.
    תכלס, אחרי תקופה הצורך והגעגוע נחלש. וכמו חומה נפלה איפשהו בגוף. הרצון כבר לא חזק ובוער. וגם אני לא רוצה לחזור למקום הזה.. טוב לי איפה שאני, עם המוזיקה המצוינת שיש. למרות או בעיקר מכיוון שהיא לא דומה לקי-פופ משום כיוון או ז'אנר.
    עדיין יש חור בלב , שרק הקוראנית השוטפת תוכל למלא, אבל מי אמר שזה צריך להתמלא? אולי זה פשוט צריך להתייבש ולנשור? ולשכוח? .אני לא יודעת מה התשובה.
    אבל עכשיו טוב לי. ואני גאה שעמדתי בנסיון מטורף. וגמרתי אותו. וניצחתי אותו. וכמו השיר של שולי רנד "אמרתי לו: אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות".
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: דבי יעקבזון, וריטסרום, ❤️אילולה❤️ ועוד 30 משתמשים33 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    W
    winter bear
    היי, תודה על התגובות. זה ממש מחמם את הלב. למרות שמבחינתי אני ממש אחרי זה, התגובות נותנות כח...
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת כך הספר "סדר הפוך" (כמעט) נכנס לחנויות לפני החג...
  • א. פרי //
    • אתמול היה לי אתגר משמעותי בתחום של ההוצאה לאור.

    סופרת אחת נתנה לי טלפון של הפצת ספרים, משהו שלא הכרתי.

    במהלך הזמן האחרון חשבתי שאני מכירה את כל סוגי ההפצות וההו"ל, והתברר שטעיתי.
    היה עוד אחד. (אולי יש עוד כמה... מי יודע?)
    בגלל שאין כמו להתבטא בכתב, שלחתי הודעה מפורטת בה ציינתי גם שהסופרת הזו שלחה אותי.
    התשובה היתה שאתקשר. בטלפון.
    התקשרתי, המפיץ רצה לשמוע קצת רקע ואמר שאפשר יהיה להספיק להדפיס את הספר ביום הקרוב, ולהשתדל להכניס את הספר לחנויות לפני החג, אם אשלח את הקובץ עכשיו!

    שלחתי: כריכה, קובץ, שאלתי מתי תהיה תשובה.
    והוא ענה: עוד מעט.
    כך הספקתי להתלהב מההשגחה הפרטית.
    "הספר שלך יגיע לחנויות, למרות הכל נגזר עליו להגיע לפני פסח", אמרתי לעצמי.

    וואו איזה יופי, אפשר לנשום לרווחה.
    חיכיתי קצת פחות משעה.
    ואז הגיע הטלפון: "עלינו לקרוא את הספר, לא נספיק לפני החג, בהצלחה!"

    ברגע אחד הבלון שלי התפוצץ! אוף.
    התאכזבתי ממש.
    בדיוק הייתי בקבר הרמב"ם (הלכתי לשם לכבוד ראש חודש, אני גרה באיזור).
    והצלחתי להתפלל יותר בכוונה בעקבות תחושת האכזבה. (חוץ מזה שבגלל שמישהי אמרה לי חודש טוב אמרתי בטעות "יעלה ויבוא והלל...)

    פתאום בבת אחת התגלתה לי האמת.

    כי עד אותו רגע הייתי בטוחה שהספר שלי יכול לגאול את העולם.
    אומנם עם הזמן התחלתי להבין שלא. אין בכוחו של דבר מה לגאול את העולם, מלבד כוחו של הבורא, אבל כן חשבתי שהמסרים בספר יכולים לקדם משהו. לא אפרט כאן את החשיבה שלי, אבל הייתי בטוחה שהספר "סדר הפוך" מביא בשורה חדשה לעולם.
    שמחתי שהנה - מצאתי הפצה יעילה וזריזה שתספיק להכניס את הספר לחנויות לפני החג, ככה אוכל להתרכז בכתיבת הספר הבא.

    וברגע אחד - מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.
    הכל בדמיון, ברור שהכל בדמיונות, אבל בכל זאת, התחלתי לראות אור בקצה המנהרה, אבל התברר שזה לא האור הגנוז.

    ואז - מחשבות שונות עלו בי.
    אולי מספיק?
    אולי די?
    אולי הגיע הזמן להרפות??

    עשיתי מה שאני יכולה.
    השקעתי בכתיבה, בחשיבה, פניתי להוצאות לאור, למפיצים, כל זה מתוך רצון להגיע לקהל רחב,
    אולי מספיק?

    אני יודעת שאין בכוחו של איש להניע דבר מה.
    למה חשבתי שבכוחי להניע? שהכתיבה שלי תזיז משהו בעולם?
    הרי כמו שה' עזר לי, ונתן לי חשיבה של גאולה, הוא יכול לעזור לכולם,
    ובלי העזרה שלי.
    הוא עוזר כעת ויכול לעזור הלאה לכולם.
    אין זה מתפקידי להקדיש כל כך הרבה מאמצים!

    *

    הסופרת שכתבה את "פותר הבעיות" שיצא בהוצאה שלי, התקשרה אלי: "הספרים הגיעו, את המשווקת".

    "אני מרימה ידיים", אמרתי לה, "משאירה למי שרוצה להשתדל - להשתדל".

    "לדור הצעיר, הא?" שאלה ספק בצחוק.

    סיפרתי לה קצת מדוע ואמרתי: "אני לא חושבת להפסיק להשתדל כלפי חוץ, אבל זהו, בפנים אני אדישה! פשוט לא מעניין אותי כלום".

    "מצוין, ככה צריך".

    *

    כל כך הרבה תובנות הבנתי היום.

    הן היו מופלאות ממש.

    הבנתי שיכול להיות שהספר ימכור בקושי את המאה עותקים שהדפסתי, במקרה הטוב.
    ולא יגיע לציבור הרחב.
    וכל הדברים הנפלאים שגלומים בו לא יגיעו, ולא יעשו גלים.

    ויתכן שעוד עשר שנים אסתכל לאחור ואגיד לעצמי: איך חשבתי שאני כותבת רב מכר? איך?

    ותוך כדי ההבנה שלפי ההיגיון זה מה שיקרה - השלמתי עם זה.

    הבנתי שהספר, שמבחינתי יכול לעשות שינוי ולהביא חשיבה חדשה, לקדם דברים ולתת ערך מרתק להרבה אנשים, ימכר באופן מצומצם.

    והשלמתי עם זה באמת.

    *

    אני חושבת שהיתה המון עוצמה בהשלמה הזו, היתה הרבה ענווה ואמת פשוטה.
    סוג כזה של אמירה לעצמי:
    כל מאמץ, כל רצון טוב, הוא לא לשווא.
    יש מי שרואה את הכל.
    האדם חושב שיש לו משהו,
    חושב שהוא יכול,
    אבל הוא כלי.
    כלי שאמור להשקיע כי הוא אמור להשקיע, ולא כי הוא יראה תוצאה יום-אחד.

    החלטתי לשחרר את עצמי.
    להפסיק להבטיח לעצמי שאני כן יכולה.

    האמירה הזו אולי לא מידי אחראית, כי אני מאמינה שכל אדם צריך להתנהג כאילו הוא כן יכול,
    אבל בתודעה לשחרר מתוך הבנה שהוא לא יכול.

    *

    האם אני מצטערת על הדרך שעשיתי?
    על ההשתדלות?
    על הכתיבה?

    לא, ברור שלא.
    אין לי חרטה כי אני מבינה עד כמה גם בחוסר הצלחה יש מתנות מופלאות, אם רק מוכנים להקשיב לקול של האמת.
    אני מלאה בהודיה גדולה לה' יתברך על כל הטוב ששלח לי.
    מודה לו על החירות הפנימית שהוביל אותי לשם בביטחה.
    חשבתי שבכוחה של הכתיבה שלי לתת את המסע המופלא שעברתי לקוראים נוספים - אבל אני כעת מודה שזו היתה חשיבה לא בהכרח נכונה.
    כי לצאת ממצרים הפרטית והפנימית - לא נוכל בלי כוחו של הבורא יתברך.

    הייתי מאוד שמחה לתת בשורת חופש לכולם:

    לספר לכולם עד כמה אין כלום בחברה סביבנו ואנחנו סתם משועבדים לדבר לא קיים.
    לספר לכולם עד כמה יש לנו כוחות מופלאים לצחוק על כל העולם ולהיות אותנטיים ומשוחררים.
    ולספר עד כמה גם אם אנחנו כבולים לדבר מה זה ממש בסדר.
    כי זה המסע שלנו, ואיננו צריכים לתת דין וחשבון לאף אחד..

    אני מכירה כתות. כתות שיוצרים אנשים פרטיים, אנשים טובים שחושבים שיש להם כח.
    הם משעבדים אנשים אחרים באופן בלתי מודע.
    זה קורה המון, לפעמים אנשים שעוברים קשיים מחפשים אישור אצל אדם שמצטייר בעיניהם חזק כביכול.
    זה לא חייב להיות אדם, זה יכול להיות גם הרגל או חפץ.
    כדי להשתחרר מהם לא צריך להלחם, לא צריך לצאת בגלוי נגד שליטה, מספיק אם נצהיר לעצמנו שאף
    אחד לא יכול לגרום לנו לחוש אושר או עצב ומצוקה.
    שאנחנו יכולים להחליט איך נרגיש בלי קשר למצב הרוח של האדם שמולנו, ובלי קשר לכלום.
    שאף אחד לא באמת חשוב יותר מאתנו. (כתבתי תהליך כזה מופלא בספר "הצעה לסדר".)

    אמנם איכפת לי ממש ממה שקורה בעולם.
    אך אני לא היחידה שאיכפת לה, מכירה עוד כמוני שעושים הכל שהעולם יתקדם.

    אבל היום הבנתי עד כמה עלי לשחרר את עצמי מהחשיבה שיש לי בשורה חדשה לעולם.
    ממש הייתי רוצה לעזור, אבל מבינה שאף אחד לא באמת צריך את העזרה שלי.

    מבינה שיש כח אצל כל אחד, ואין צורך שאקח על עצמי משא של מליוני אנשים ואחשוב שיש לי בשורה.
    האמת שהכתיבה שלי היא כדי לפתור משהו פרטי, איזו בעיה שרציתי לסייע בה. ותוך כדי כך חשבתי שאכתוב
    לכלל הציבור אולי זה יפתור בין השאר את הבעיה שאני מכירה... חחח... מחשבה נחמדה אבל נאיבית:
    לנסות לפתור את הבעיות של כל העולם ואולי תוך כדי כך הבעיה שאני מכירה - תיפתר.

    מה המסקנה שלי?
    להמשיך להשתדל לעשות הכל להתקדם, כי זה טוב להתקדם.
    לשחרר את הכל. להבין שאין עוד מלבדו, וזה כולל גם אותי:)

    אני עדיין מאמינה שבכוחו של כל אדם לשנות את העולם כולו, וזה כולל גם אותי.
    אבל אני לא היחידה שצריכה להתאמץ בנושא.
    אם אשחרר אולי ההשראה תעבור הלאה למישהו אחר שיתחיל להתאמץ לשנות ולשפר את עצמו ואת העולם.
    ואולי הרבה אנשים כבר עושים מאמצים, אבל אף אחד לא שם לב לכך ולא מסייע להם, כי מדובר בעניין של אדם מול עצמו.

    ואחרי הכל, כל מאמץ חשוב לפניו יתברך.

    *

    קצת פרופורציה שאמרתי לעצמי היום:
    ספר הוא ספר, סך הכל.
    הכל בידי שמים.
    הנשמה רוצה ללמוד ובוחרת את המסע שלה.
    המסקנה: ללמוד לשחרר את הכל, כולל הכל!

    האמת שאחרי שכתבתי את הפוסט התלבטתי אם לעלות לקהל הקוראים.
    "הגזמתי, מספיק שיתפתי", אמרתי לעצמי, "האם יש ערך בתוכן הזה? האם מישהו אמור לקרוא? מה המטרה שלי?"
    המטרה שלי טובה, אני מאמינה ששיתוף זה דבר חשוב.
    בכל זאת יש לי הבנה שיש גבול לכל דבר.
    אם הדברים הועילו לכם, אשמח שתשלחו לי מייל ותכתבו שהתוכן היה מועיל, ולדעתכם זה טוב ששיתפתי. (אפשר לשלוח גם מייל הפוך)
    לא חובה כמובן לשלוח, אבל זה יתן לי פרספקטיבה נכונה יותר על התוכן שלי.
    • תודה
    Reactions: Zeivald.org, Yael770, פנינה שחורה ועוד 24 משתמשים27 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    צודקת שזה נשמע כמו התערבות כשהסופרת מצהירה שהיא רוצה להביא שינוי. כמובן שלא לכך התכוונתי. לגבי...
  • 511
    • ס
    שיתוף - לביקורת למה עשית לי את זה?!
  • ספריה בהכחדה12 //
    • "דיי כבר!", צעקתי עליה. "נמאס כבר! כמה פעמים את לא מקשיבה?!", רתחתי.
    "מה יש לך?? למה את סתם הורסת אותנו???", המשכתי, מוחה את דימעותיי שביצבצו מזוויות העיניים.
    "זה באמת כבר נמאס", אמרתי לה בקול שקט יותר. "למה את לא יכולה להתנהג נורמלי? למה את בכוונה עושה לנו את זה?".
    והיא הסתכלה עליי, בעיניים עצובות וריקניות.
    ושתקה.
    "טוב, את מוכנה לזוז?", ניסיתי לבוא בגישה טובה יותר.
    היא הפנתה את ראשה, ולא זזה.
    "מותק, אני באמת רוצה בטובתך", המשכתי בנימה האוהבת.
    "אנחנו רוצים אותך. אנחנו אוהבים אותך. את הכל בשבילנו", קולי חד, פצוע.
    "אבל למה את לא מחזירה לנו באהבה? בהקשבה?", באמת ניסיתי להבין אותה.
    "את אולי יכולה לזוז קצת שמאלה? קצת?", התחננתי לפניה.
    נהג אופנוע שרק לידינו, ואמר- "זה מסוכן ככה. היא יכולה להיפגע. תעלו אותה למדרכה", הוסיף.
    "תודה".
    "את לא מוכנה לזוז? אפילו לא למדרכה?", אמרתי לה, קולי חסר אונים.
    היא שתקה. כנראה התעלפה.

    לאחר כמה ימים, היא שבקה חיים.
    סוזוקי אהובה, תמיד אהבנו אותך.
    היום אנחנו באמת מרגישים את חסרונך.


    ביקורות, הארות, הערות ...
    • חחח
    • תודה
    Reactions: חדוה טוקר, אביגלוש, מור באכזיב ועוד 22 משתמשים25 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    אמן! ולא בסוזוקי, יש לה סמל ולוק מעצבנים!
  • 396
    • R
    שיתוף - לביקורת הלילה הזה - - -
  • RPO //
    • הלילה הזה
    תאמיני במזלות
    תעצמי עיניים
    תרפי ללילה.
    תסירי שמיכות.
    דקות של שקט
    ותני לעצמך
    לא להרפות
    להאבק על הבוקר
    הוא בטוח יבוא
    אם תאמיני בך
    תראי לו
    שתקומי
    שתזרחי לשמש
    שתשובי לחיות
    והוא לא יבגוד
    מבטיחה
    וגם לחלון שלך
    תבוא
    זריחה.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: נאוס, כל שם שתרצה, דיני! ועוד 12 משתמשים15 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה חיה !! איזה כיף וטוב לקרוא כל מילה שלך!!
  • 2 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת יום אחרון
  • הווה פשוט //
    • כשיגיע יום אחרון
    ואני אבהל ואצרח
    "לא הספקתי כלום"

    צל כהה יחצה את העיר
    ריח חמוץ וקר יתפשט באויר
    ודמות מטושטשת תקרב אלי

    "את נשמתך" יאמר המלאך
    ויעטה כפפות גומי

    "לא הספקתי כלום" אלחש בתחינה

    "כלום"

    והוא ימשוך בכתפיו

    המטבח שלי, האמבטיה,
    האלבומים, המבחן בחומש

    הצ'יפס...
    יש צ'יפס בתנור

    השניות נחלשות,
    התקרה מתערפלת
    אני מחייך כי אינני מוצא הבעה אחרת
    הוא מחייך חזרה "מצטער, רק עושה ת'עבודה שלי"

    צפצוף דק מן הדק שעולה ובא ממימד אחר
    וגל קר מאד
    האויר עומד כאבן.

    להסב מבט לחלון
    החלון הותיק שלי,
    חתיכת השמים בין המרפסת של זילבר והברוש.

    "סליחה" אני אומר, ולא יודע למה.

    נזכר בטיול ההוא כשהייתי נער,
    שנרטבנו מרסיסי המפל, אני והוא,
    ולא אמרתי מה שרציתי.

    אני לא מצליח לזוז יותר, ושלוה גדולה ננסכת על כולי.

    "שלוה"?! אני קורא

    הוא עומד בגבו אלי עסוק בסידור כליו במזודה השחורה

    "תשכח מכל מה שספרו לך על מוות"

    האור הולך ודועך, ועם זאת משהו מזדהר, משהו נפתח לאטו,

    שער.

    הוא מסתובב אלי, מבטו מעשי מאד.
    "נשימה עמוקה בבקשה"

    "אני...אני... לא נושם בכלל"

    "מעולה" הוא סוגר את המזודה בנקישה ומושיט לי יד

    "בוא, הולכים"
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: קרב, sunshay, ללי99 ועוד 35 משתמשים38 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מתן מאור
    לא ניתן לערוך עוד את התגובה. אבל לפני כן כתבתי שהיה לי חבר.
  • 2 9K
    • כ
    שיתוף - לביקורת גיוס חרדים? - הנה זה קורה!
  • כותב השורות //
    • חשיפה!
    הצעדים הדרמטיים שצה"ל מוכן לעשות כדי שהחרדים יחתמו על חוק הגיוס.
    מתוך טיוטה שהציג צה"ל לוועדה המיוחדת שהוקמה לטובת קידום חוק הגיוס החדש
    נדגיש כי ההסכמות אינן סופיות ולכן יש להניח שצפויים לא מעט שינויים עד להחלטה הסופית.


    כדי לאפשר את הקמת החטיבה החרדית יוקמו בצה"ל היחידות הבאות [רשימה חלקית] -

    יחידת מבו"ע [משגיחים בשר ועוף] – תחת היחידה הזו ישרתו בכל גדוד צוותים שידאגו לחלוקת בשר ועוף בארוחות לפי ההכשרים המהודרים השונים לעשות כרצון איש ואיש.

    יחידת תר"ט [המקבילה ההלכתית ל- 669] - תהיה אמונה על חילוצים מיוחדים ממצבי חירום הלכתיים, מציאת היתרים מוסמכים הוראות ופסקי הלכה מגדולי הרבנים בתיאום עם המק"ר הגדודי.

    יחידת ליול"י – [לא יקום ולא יהיה] - תדאג לטהר את המרחב החטיבתי ממי שאינו אמור להיות שם...

    יחידת צב"ה – [צבא השם] - תפעל לשכנע את המתגייסים להמשיך לאחר השירות ללימוד בישיבות ובכוללים.

    כמו כן יופצו נהלים חדשים שישפיעו בין השאר על זמני הפעילויות והתפקוד השוטף
    הנהלים שנחשפו לעת עתה הם:

    'נוהל זק"ש' [זמן קריאת שמע] - בצה"ל כבר דואגים להרגיע שלמפקד בשטח תינתן הזכות לקבוע אם הזק"ש יהיה לפי מג"א או גר"א.
    'נוהל פרוסטער' - באם ייתפס אחד המפקדים בקולא יתירה, יותר לחיילים לנהוג לפי ראות עיניהם, ובלבד שלא יהיה 'חשש יוהרא'.
    'נוהל אישיות' - מלשבי"ם לא יוכלו לפנות בדיבור למגוייסים בפועל, הכבוד למבוגרים חייב להישמר גם בגילאים מוקדמים כנהוג בעולם הישיבות.
    'נוהל שטייגען' – הצו שאוסר על מפקד בכל דרגה שהיא להפסיק חייל מתלמודו, הצו מוגבל ללימוד דף היומי ו/או ההספק הלימוד השבועי בעיון ו/או בבקיאות.
    'נוהל צ'ולענט' – בליל שישי יחולק צ'ולענט, כמיטב המסורת.
    'נוהל שישי' – ביום שישי לא יהיה מסדר בוקר, הצבא ימליץ על סדרי יום, אך לא יאכוף אותם.
    'נוהל בין הזמנים' – השירות יהיה במקביל ללימוד בישיבות, מתוך הכרה בדרך של עולם הישיבות שזמן זה זמן, ובין הזמנים זה בין הזמנים ואין לשנות!

    מתוך הבנה והכרה בציבור שלימוד התורה הוא בראש מעייניו, נאות הצבא להכניס לתכנית הפיקוד החטיבתית סדרי לימוד יומיים שיכללו -
    שעתיים עיון בשעות הבוקר לא כולל שיעור יומי מהמג"ש שיימסר במשך 45 דקות
    שעתיים בקיאות בשעות אחרי הצהריים
    ולאור תנועת המוסר של ר' ישראל סלנטר יוקדשו עוד 30 דקות יומיות ובחודש אלול - 15 דקות נוספות, [בשונה מהשעות שניתנות להספקי הלימוד בעיון ובקיאות, במוסר לא תהיה אפשרות לצבור דקות מיום ליום].
    לימוד הלכה הוא רשות ולצורך כך תינתן שעה במהלך כל היום ושלושים יום קודם החג תינתן מחצית שעה נוספת.

    וועדת המינויים בצה"ל תאשר שורה של תפקידים חדשים בנושאי הלכה והמסתעף...
    ולראשונה בחטיבה החרדית יתווסף למש"ק דת וחינוך גם 'מש"ק השקפה' שידאג לעתידם הרוחני של המתגייסים.

    בין התפקידים החדשים אפשר למצוא למשל את אמו"ש –אחראי מידות ושיעורים, פב"ב - אחראי פתיחת בקבוקים בשבת, המק"ר - 'מתאם קשרי רבנים', וכמובן איך לא, את המק"ק [- משגיח קטן קטן] האהוב מהישיבה.

    מתוך התחשבות עם המנטליות השונה של כל חלקי הציבור החרדי תחולק החטיבה החרדית לשלושה גדודים, הגדוד הספרדי [גע"מ], הגדוד החסידי [גכ"ח], והגדוד הליטאי [גד"ל].
    בגדוד הליטאי יישמרו 30% מהמקומות לספרדים, תנאי הקבלה יהיה - הפעלת פרוטקציה כל שהיא אצל האנשים הרלוונטיים...
    עם הרחבת החטיבה יתפצלו או יתווספו גדודים נוספים, לפי הצורך הפנימי של הגדודים...

    בעניין המדים ישנה מחלוקת בין גורמי הצבא לחרדים, כאשר הצבא מתעקש על צבע זית ולא מוכן להתפשר על זית בצבע שחור...
    גורמים המעורים בעניין מעריכים בזהירות שהצבא יתקפל גם בנושא זה לחרדים ויאפשר שינוי דרמטי במדי צה"ל בכל הנוגע לחטיבה החרדית, כשמסתמן שמדי א' יהיו שחור לבן ומדי ב' יהיו שחור לבן עם בטנה בצבע זית.


    בתקווה שהדמיונות לא יהפכו למציאות...
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: כהן קטן, ניק 3810, איפכא מסתברא'ניק ועוד 112 משתמשים115 //
    25 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מירער
    "ולא שבט לֶיוִי בלבד..."
  • 2K
    • ר' יעקב ישראל
    שיתוף - לביקורת מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה - שיתוף ראשון
  • ר' יעקב ישראל //
    • "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה"​

    בשנת הרנ"ב ביום המר והנמהר ט' באב נגזרה גזרת גירוש על כל יהודי ספרד, אלא א"כ ימירו את דתם רח"ל. בצעד של מסירות נפש העדיפו רוב היהודים לעזוב מאחוריהם בתים מפוארים מלאים כל טוב, גינות ופרדסים, נכסים וחיים של נוחות, וליטול לידם את מקל הנדודים למצוא להם ארץ אחרת בה יוכלו לקיים את מצוות ה' בגאון.

    בין הגולים היה יהודי צדיק שאף הוא ככולם הותיר מאחריו חיים שלמים, ויצא ברשפי אהבת ה' למסע תלאות ונדודים, יחד עם רעייתו ושני ילדיו.

    המשפחה הקטנה צעדה אל הנמל בעיר ברצלונה שם עלו על אוניית נוסעים קטנטנה ומוזנחת, לא לפני שנפרדו כמעט מכל תכשיטי הזהב אותם נטלו כצידה לדרך, כתשלום לבעל הספינה.

    את האמת לא בטוח שאפשר היה לקרוא לחבית העבשה הזאת ספינה, אך במצב הנתון אף אחד לא העז להתלונן ולהתרעם על כך.

    האוניה החלה בהפלגה אל הים הפתוח, רבים מהנוסעים חלו במחלת ים, ואף אשתו של מיודענו הצדיק הייתה ביניהם, ומאחר שכל ימיה הייתה רכה וענוגה ולא הורגלה במסעות כעין אלה, הלך מצבה והדרדר עד של"ע נפחה את נשמתה על פני בעלה וילדיה.

    האב הצדיק חיזק את בניו ועודדם, באמונת אומן שכל מה שה' עושה לטובה הוא עושה, ובהדי כבשי דרחמנא למה לן.

    האוניה המשיכה במסעה אל עבר טורקיה, שפתחה את דלתה ליהודים המגורשים, והשכילה לרותמם לכלכלתה המתפתחת.

    יום אחד בשעת בוקר מוקדמת, זעקה אדירה פילחה את חלל הספינה. המלח הצופה שעמד בראש התורן הבחין בסערה אדירה המתקרבת אל הספינה מקצה האופק.

    רב החובל אסף באופן מיידי את כל האנשים בספינה וחילק ביניהם תפקידים לקראת הסערה הקרבה ובאה, ההתגייסות הייתה מלאה אך מאומה לא עזר, גשם כבד החל לרדת הספינה, וגלים אדירים התנחשלו לעברה, האוניה הטלטלה מעלה ומטה כאילו הייתה קליפת אגוז.

    אילו הייתה זו אוניה ראויה לשמה יתכן והייתה צולחת את הסערה, אך האוניה המדוברת אפי' במים רגילים זקוקה הייתה לנס על מנת שלא תתפרק, כל שכן וכל שכן בסערה שכזו.

    ואז זה קרה.

    רעם אדיר התגלגל ברקיע וגלי הים התנשאו לגבהים חדשים, נושאים את האוניה אל על, ומטילים אותה בעוצמה אל המים. כאן כבר כשל כוחה של הספינה והיא התפצחה לשניים בקול חריקה צורמני, מטילה את כל יושביה אל לב הים. זעקות שבר אדירות עלו מכל עבר, אנשים נלחמו על כל פיסת קרש שתיתן להם עוד מספר דקות לנשום מעל פני המים.

    אט אט הים דמם, הסערה חלפה כלא הייתה, והמים הרגועים לא סיפרו על מה שהתחולל לפני שעות ספורות.

    באי מרוחק מעט ממקום האסון, פלט הים את גופתו המעולפת של אותו יהודי צדיק, אל החוף, בהשגחה פלאית ומיוחדת נזדמן לו דף של ספינה כר"ע בשעתו, והייתה לו נפשו לשלל.

    כשהקיץ היהודי מעלפונו וידע את כל אשר נעשה, שנותר הוא בודד בעולם ללא אישה וילדים, על אי בודד באמצע האוקיינוס, בלי אוכל לאכול ובגד ללבוש, פרצה זעקה אדירה מליבו.

    הוא פנה אל ה' יתברך וזעק "את הכל אתה יכול לקחת ממני, את אישתי, את ילדי, את בגדי, את כל אשר לי, אך דבר אחד לא תוכל לקחת ממני – את אהבתי אליך! אני אוהב אותך אבא בכל מצב! ושום דבר לא יוכל לשנות את זה".

    ---
    למעיינים שבנינו:
    בחובת הלבבות (שער אהבת ה' פ"א) מביא ציטוט דומה וז"ל "כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה קם בלילה ואמר אלהי הרעבתני ועירום עזבתני ובמחשכי הלילה הושבתני ועוזך וגדלך הוריתני אם תשרפני באש לא אוסיף כי אם אהבה אותך ושמחה בך. דומה למה שאמר (איוב ג) הן יקטלני לו איחל".

    נפשי חולת אהבתך!​
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: מאה מם, אוראל סולטן, אסטרונאוטית ועוד 4 משתמשים7 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר' יעקב ישראל
    ר' יעקב ישראל
    ב"ה הוסרו האיקסים מהפוסט הראשון. באדיבות הבינה האנושית של נטפרי...
  • 2 3K
    • א
    שיתוף - לביקורת אף אחד לא קונה את הספרים שלי!
  • א. פרי //
    • מהרגע שיצאתי לאור עברתי מסלול רציני.
    אחד הפערים הגדולים איתם נדרשתי להתמודד היה הרצון והידיעה שאני עומדת לכבוש את העולם בספרים שלי. הם יחוללו שינוי וימכרו במיליוני עותקים. האמת שמיליונים היה קטן עלי כי תודעתית הייתי במיליארדי עותקים.

    התוצאה ביחס לדמיון היתה דלה.

    האמת שהשאיפות הביכו אותי כי עודדתי בספרים הסתפקות במועט ושמחה במה שיש בעוד שאני תודעתית כבר עמדתי בראש הסולם...

    אט אט התפכחתי.

    ובגלל שהמקום הטבעי שלי זה לא מיליארדי קוראים, ההתפכחות היתה נצרכת ומבורכת. (אם כי הפסדתי הרבה כסף בכל התהליך עד שלמדתי את מקומי, אני מחשיבה את הכסף בתור דמי לימוד, כמו שאדם שלומד באוניברסיטה צריך לשלם, ככה הלימוד בבית הספר של החיים דורש תשלום).

    הבנתי שאני הייתי זו שכל העת שכנעתי את עצמי שזה יקרה כי התוכן של הספרים שווה! הוא יכול לשנות ולקדם את העולם! זה לא אני, זה התוכן והמסע שלי!

    אבל אף אחד לא חתם איתי על חוזה שזה יקרה.

    ויותר מכך - עם הזמן - כשאני פחות מתלהבת מהכתיבה שלי אני רואה את הספרים כמו שהם. ויש להם חסרונות.

    התהליך של ההתפכחות היה איטי, והבנתי שהמציאות רחוקה מהדמיונות.

    כעת הספר "סדר הפוך" לא זוכה להתעניינות.

    אני עושה הרבה רעש אבל בתכל'ס אין תוצאות כרגע.

    האמת שזה המקום שייחלתי אליו.
    מדובר כאן בחופש אמיתי.

    ההבנה שזו האמת, והיא המציאות, השחרור מהכבלים שגורמים לנו לחשוב שאנחנו דבר-מה או שיש לנו בשורה חדשה לעולם.

    ויחד עם זה הידיעה שצריך לפעול בכל הכח ולא לנוח ולא להתייחס לתוצאה כי העולם זקוק לנו, וגם אם העולם לא זקוק לנו זה מה שצריך לעשות. כי אם כל אדם יגייס את עצמו לטובת קידום העולם, מתוך תחושת מצוקה וקבלת אחריות אמיתית, אז העולם יהיה חייב להשתנות.

    את הספר "סדר הפוך" אמשיך לשווק באהבה ובשמחה.
    מתוך הבנה שזו אני - הייתי ונשארתי בנקודת האפס. אף פעם לא אהפוך לאחד כי אחד יש רק אחד.

    לעומתי- הספר ראוי. הוא לא שלי אלא יש בו מתנה לי ולעולם כולו!

    כאן אני רואה יתרון גדול בהפרדה שאנו עורכים בינינו לבין ה'פירות' שלנו.

    כי בעוד הערך שלנו נשאר יציב גם אם נצליח וגם אם פחות, הרי שהערך של הפירות שלנו יכול להשתנות.
    כי לא מדובר ברכוש שלנו - אלא במתנה ובערך רוחני שניתן לנו מאת בורא עולם.
    ואם הערך של הספרים ישתנה וגם אם לא - נקודת החופש להיות רחוקים מכבלי הקהל, המעמד וכו' -
    כי זו האמת וכולנו שווים לחלוטין תמיד -
    היא נקודת ציון ראויה ומלאת משמעות לדעתי יותר ממיליארדי קוראים.

    *

    למה אני משתפת את כל זה?
    קודם כל כי אני שברתי לעצמי מיתוס (שאני אמורה לשנות/שיש לי בשורה) וחשוב לי לשתף.
    שנית,
    במשך תקופה ארוכה אני 'מעלה לכאן מאמרים על החשיבות ביציאה לאור, במימוש כישרונות וכו'.

    זה נראה כאילו אני סתם משתלטת על המרחב (יש בזה משהו... באמת לא חייבים לקרוא או להקשיב לאף אחד,
    וכשאנחנו קוראים מישהו אנחנו מחליטים מה זה יתרום לנו בלי קשר מי כותב את הדברים שאנחנו קוראים)

    אני חושבת שזה ממש חשוב לצאת לאור, בתור מטרה ולא בתור אמצעי. העולם שכנע אותנו שבמידה ואנחנו מרווחים כסף/כבוד/קהל -שווה לצאת לאור.
    אבל המסע שלי - מוכיח לי שלא חשוב הכסף, הקהל, הכבוד, וכו'.
    כי האדם שמגשים את הכשרונות שלו יוצא מורווח מעצם היציאה לאור בלי קשר לתוצאות..
    אני רואה איך שהשתניתי, בזכות התהליך והכתיבה שלי, וזו המתנה הכי גדולה שיכולתי לתת לעצמי.
    העובדה שאני מצליחה לתקשר עם הסביבה ולחיות בשלום עם עצמי.

    חשוב שכמה שיותר אנשים יאבקו על הזכות להשמיע את קולם, אף אחד לא חייב להקשיב להם, אבל הקול של כל אחד חשוב.
    זה קצת מורכב, מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי היטב.

    *
    הערה מעניינת שקשורה לתחושת המצוקה והמחסור:

    לפני מספר שנים קראתי שארכיאולוגים מצאו פיסת בד ארגמן שאריות של בגד מתקופתו של דוד המלך.
    פיסת הבד היא סימן לעושר שהיה באותה תקופה. כי צבע ארגמן נוצר מחומר נדיר מאוד.

    בתקופה שלנו יש בדים בכל הצבעים. אנחנו מולטי מיליונרים.

    לפני 100 שנים היה יום מיוחד לכביסה שכלל עבודה קשה, רק לעשירים היתה כובסת.
    היום יש גם לעניים מכונת כביסה מעולה ויעילה ועוד המון מכונות יעילות שלא היו לעשירים בעבר.

    הכותבים של פעם נאלצו להסתפק באפשרות שהחברים יקראו אותם ואם יתמזל מזלם או הם יהיו מספיק נחושים הם היו מוציאים לאור ספר. במרבית הפעמים הספר היה יוצא לאור רק לאחר פטירתם.

    בדורנו יש המון במות להגיש את הכתיבה שלנו.
    והכי חשוב גם אם אין בנמצא אפשר להקים כזו במה בעצמנו.

    הוכחה שאנחנו רק צריכים לפתוח את העיניים ולהביט על הקיים, להעריך את הטוב ולהסתובב בתחושת הודיה.

    ו.. כן, למה לא? תמיד להשתדל להתקדם יותר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: 2359, חשק, נועה :) ועוד 51 משתמשים54 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    תודה רבה:) לאלו שלא נתקלו בפרסומת:
  • 2K
    • S
    שיתוף - לביקורת הראשון באפריל עבר:(
  • Sara led //
    • הראשון באפריל
    עבר ולא
    אמרתי לבוסית
    שלא הגעתי
    כי בעצם הייתי חולה

    הראשון באפריל
    עבר ולא
    עדכנתי את
    מנהל הבנק
    על ירושה גדולה

    הראשון באפריל
    עבר ולא
    סיפרתי לילדים
    שמהיום אין מים
    רק קולה

    הראשון באפריל
    עבר ולא
    הפתעתי את בעלי
    שהשוויגער כבר עולה

    הראשון באפריל
    עבר ולא
    הזמנתי את חמותי
    לשבת הגדול
    ''על אמת''

    הראשון באפריל
    עבר ולא
    אמרתי לעוזרת
    שתנקה יסודי
    כי איפושהו
    יש עכבר מת


    הראשון באפריל
    עבר ולא
    אמרתי לעצמי
    שאני
    באמת מושלמת:(


    מוזמנים להוסיף
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: שיוותי ה’ לנגדי תמיד, אין פאנץ', קרב ועוד 45 משתמשים48 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    אמיתי אמיתי (אני לחברה שלי;)
  • 487
    • ר
    שיתוף - לביקורת אפס כוח סוס
  • רבקהנ //
    • קרה לכם פעם שנגררתם אחרי סוס? כן, במקום שהוא יהיה רתום לרצונכם, אתם הייתם רתומים אליו.
    לא מכירים? טוב שכך, אבל הקשיבו לאלו שכן עברו את זה.

    אין מה לומר, זאת חוויה, כמו שיש אנשים שנהנים להיזרק בין שמיים וארץ, להיות מטולטלים במהירות הקול מצד לצד, להפוך את מעיהם שוב ושוב ולבסוף לרדת מהמתקן ולהקיא את נשמתם.
    אה, וגם לשלם על התענוג הזה שנקרא "לונה פארק".
    אז אולי יש כאלו שיקראו למירוץ המטורף הזה חוויה. אולי יש אנשים שנהנים מלחיות בלחץ, אולי.

    כשאתה רתום לסוס אימתני, אין אתה חש דבר מלבד הצורך העז לרוץ ולרוץ ולא להפסיק לשניה.
    אחרת, הסוס ידהר לדרכו ויותיר אותך הרחק מאחור שרוע על האספלט.
    וכך אתה ממשיך לדהור בקצב של הסוס. אין לך פנאי לשים לב לרוח שעל פניך, לנופים שסביבך, לאנשים שבדרך.
    אתה טרוד במשימתך הבלתי אפשרית. עליך להחזיק חזק את המושכות ולהמשיך לרוץ טרוף נשימה.
    הלחץ העצום כמעט וחונק אותך. המשא הכבד על הכתפיים כמעט גורם לך לשמוט הכל ולנחות על הקרקע, מובס.
    אבל כוח ההכרח דוחף אותך בעל כורחך, להמשיך עד אין סוף.

    איך דבר כזה קורה אתם שואלים? ובכן, בכל פעם יש שלל סיבות שונות ומשונות.
    פעם היו עסוקים בטעינת העגלה ושכחו להשקיע עוד דקה בקשירת הסוס אליה, פעם היו עסוקים בכלל בדברים אחרים ולא יצאו לדרך בזמן, ופעם העגלה היתה כבדה מידי למשא עבור הסוס והוא החליט לפתוח בקריירה עצמאית משלו.

    זה לא כיף לעשות את הדרך בכזאת צורה, אבל איכשהו בכל פעם בסוף זה ככה, המרוץ טרוף החושים הזה, שמוציא כל חשק וטעם לעשות משהו, עכשיו ובכלל.
    אתה מגיע אל היעד ברגע האחרון, עם הלשון בחוץ, מייחל לטיפת רוגע, שלוה וסדר בחיים האלה.
    תמיד אתה חושב שזה המסע האחרון שלך בצורה כזאת כי בקושי הצלחת לשרוד אותו. עד הפעם הבאה..

    פעם חשבתם למה בעצם לא לוותר על התענוג? להניח לו לסוס הפרא הזה, שיברח לאן שיחפוץ לו, לספוג את המכה וסופסוף לשבת ולנוח.
    השאלה הזאת, עבור מי שרץ היא מחשבה בלתי אפשרית, בלתי מושגת, כמעט חלומית.
    הלא הסוס באחריותך, זאת חובתך הבלעדית, ואין איש שיעשה זאת.
    זה מה שעוד יותר מלחיץ, ועוד יותר גורם לך לחזק אחיזה, ועוד יותר גורם לך לרצות לעזוב אותה בשם היד שלך, האדומה ממאמץ, ברגע זה. וחוזר חלילה.

    וכך נותרת בין הפטיש לסדן, לא יכול לעזוב ולא יכול להמשיך. ומה עושים עכשיו???
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: שמואל י, שיבת ציון, כל שם שתרצה ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 683
    • ל
    שיתוף - לביקורת שני חברים
  • לרקוד על הירח //
    • שערו הארוך התבדר ברוח.

    "אתה לא נורמלי!!" בן שאג עליו.

    "למה?" האיש החזיר לו בשאגה משלו, כל קמטוט בפניו זורח.

    "כי..." בן איבד מילים לרגע, מסוחרר. מצביע ביד לא יציבה לעבר המחוגים, שנסקו לגבהים שלא הכיר. לא ממש מתכנן להתרסק בעתיד הקרוב. ובמחשבה שניה, גם ברחוק.

    האיש רק חייך.

    בן דימה לראות בחיוכו את כל העולם. ניצוצות של חופש, של אושר, בערו שם. משלהבות את עיניו הדבשיות למדורה אחת בוערת. הוא דמם, מובס. נותן לאושר של חברו לעוט גם עליו. מרגיש את החיוך משתלט עליו לאט לאט.

    הנופים טסו לידם במהירות כמעט על קולית, ובן בכל זאת השתנק כשהאיש לקח סיבוב חד מדי, מייצב את האופנוע בעונג, קורץ לו. נהנה מכל שניה.

    'כמו ילד' חלף הרהור תועה במוחו, והוא צחקק לעצמו כשהציץ על ידיו המקומטות משהו של האיש שישב לפניו.

    ה'טיסה' נעצרה בחריקה צורמת. הם ירדו, כשחיוך עז על פניהם, שותקים. האיש אסף את שערו הגלי, כשבן חייך לעצמו לכשהבחין בניצוצות החלודים שהסתתרו פה ושם.

    הם היו בסיגריה החמישית, כשבן פלט
    "תודה."




    ממש אשמח להערות הארות וביקורת.
    הערה חשובה: אין טעם לשאול מה הפשר, כי גם לי אין מושג.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: רוח פרצים, קראנצ' פיסטוק, הנף מקלדת ועוד 10 משתמשים13 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לרקוד על הירח
    ותודה רבה לכולם על התגובות! כשחושבים על זה, נראלי זו פעם ראשונה שאני מפרסמת פה משהו שהוא לא שיר...
  • 908
    • צ
    שיתוף - לביקורת גרסאות כיסוי לשירים עם מילים אחרות
  • צופה מהצד //
    • בתור אחד שיש לו בראש הרבה יותר מילים מצלילים
    ואני אף פעם לא מצליח להצמיד לחן טוב למילים שאני מחבר
    אני גם מאמין ש"בסוף זה הלחן ופחות המילים" כלומר הלחן הוא זה שמביא את המילים להמונים
    למילים לבד יפות ועמוקות ככל שתהיינה אין כוח כי מעבר לפורומי כתיבה כאלה ואחרים או דקה אחת של הנאה
    רוב האנשים לא יקדישו יותר מקריאה פעם אחת לשיר שהוא רק מילים

    לאור כל זאת אני מוצא את עצמי הרבה פעמים מנסה לכתוב גרסאות כיסוי לשירים יפים בעיקר שירים שמבחינת התוכן המקורי פחות מתגלגלים טוב בלשון חרדית
    אני כמעט אף פעם לא מצליח להביא תוצר מוצלח שהוא מספיק מדוייק מבחינת המשקל החריזה המסר והאפשרות לשיר אותו מבחינת התוכן
    אני מעלה לכאן כמה דוגמאות אשמח לשמוע את חוות דעתכם ואם יש למישהו חומרים דומים אני ממש אשמח לקרוא
    • תודה
    Reactions: ר' מיילך, קראנצ' פיסטוק, מירער ועוד 3 משתמשים6 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    ilan p
    @צופה מהצד שירים ממש כתובים יפה --מעניינים --עם חריזה עקבית -אהבתי -- "יש לך את זה " סתם כמה...
  • 662
    • ס
    שיתוף - לביקורת בשעות הקטנות של הלילה
  • סבתא חביבה //
    • העולם הלך לישון כבר מזמן.
    יום עמוס וסואן התפוגג לו.
    לילה שקט מתפשט אט אט, עטוף בשמיכה כהה, מנוקדת עם כתמי אור קטנים.

    חושך נעים עוטף את העולם שלי
    בריזה שקטה מלטפת ענפי העצים ברחוב.

    בשעות הקטנות של הלילה אני רואה בקלות אורות קטנים. זהרורי תאורה. עכשיו הם מקשטים את העולם החשוך -

    אור בשתי חלונות בבנין ממול.
    פנס רחוב מהבהב. הנורה שלו חלשה כבר.
    שתי עיניים זוהרות של חתול רחוב רעב.

    בלילה רואים אותם. את האורות היפים האלו. מחר בבוקר שוב ייעלמו בתוך ההמולה המסנוורת.

    שקט
    שקט

    בשעות הקטנות של הלילה אני שומעת את הקולות האלו, שנאבדים ביום בתוך השאון -

    זמזום מונוטוני של מאוורר מחדר הילדים. נשימות שקטות.
    מרחוק נשמע בכי היסטרי של ניובורן. אחרי רגע הבכי נרגע. אמא קמה.
    קולות עמומים של נביחות. כלבים? תנים?

    מקשיבה לשקט שבחוץ. מקשיבה לשקט שמתפשט בתוכי. מסתכלת בנחת על הפנסים המאירים שיש בי.

    נושמת עמוק את האויר הצלול
    בשעות הגדולות של הלילה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: נועה :), נסיך על חלל, הספרן ועוד 20 משתמשים23 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    תודה רבה :)
  • 2K
    • הספרן
    שיתוף - לביקורת הבטחות צריך לקיים - העצמה גברית **1.**
  • הספרן //
    • נכתב ע"י שימנלה:
    ווואאוווווו!!!
    אחד הגדולים!
    לא הצלחתי להבין מה כל התגיות האלה עושות פה ;)
    לחצ/י כדי להרחיב...
    נכתב ע"י הספרן:
    תודה!
    אתה לא הראשון ששואל
    בגדול כל התגיות שלא קשורות לכאן, זה ממחצית הבתים שפשוט נמחקו לי (לא ברור לי על ידי מי)
    ובכ"מ אשתדל לכתוב (מחר כנראה..) בית על התגיות בכללותם שיצדיקו את קיומם... (מקווה שעד אז לא יימחקו הבתים הראשונים)
    לחצ/י כדי להרחיב...
    גם אם הקולמוס עצר מלכת,
    והמחר עזב לתהום הנשייה,
    אך הבטחות צריך לממש,
    לא רק בשבילו, בשבילה, בשבילם,
    אלא טרם כל בשבילך,
    למען מילתך שלא תלך ריקם
    בשביל ללא מוצא

    20 תגיות באשכול העצמה גברית#00:
    אהרלה, אישה, אפס, בהומור, בעל, ברוך המן, גבר, הספרן, העצמה, העצמה גברית, העצמה מינוס, העצמה פלוס, הפרצוף האמיתי, זרש, חרבות בטחון, מקלף, פורים, שלום בית, תאמין בעצמך, תשקר לעצמך

    בניגוד לרושם חיצוני של אזובי קיר
    בתוכך, אתה מכיל המון ולמכביר
    כמו תגית שמופיעה בקטן
    ומאתרת מכל מרחב
    כך אתה בליבך הרחב

    בזמנים קשים,
    כשאתה מרגיש נבוך ומבולבל,
    כמו רשימת תגיות אומללה
    שמופיעה כאן ושם בערבוביה
    שים לבך אל העתיד, וזכור,
    די בצעד אחד לאתר את הדרך
    ולשנות את המצב לאין עֵרֶךְ
    אז נא אל תכרע ברך

    כשאתה מתייג את עצמך לטב ולמוטב
    אתה מצמצם את חייך במילה אחת

    הפרצוף האמתי שלך,
    זה לא מה שאתה סוקר במראה,
    או מה שאתה משקף לסביבה
    אלא מה שאתה מרגיש עמוק
    בתוך לבבך

    אם אי מי טען שאתה מכסה על שקריך,
    והשקר הוא נר לרגליך,
    זכור, כי כך רק הוא חושב,
    והאמת שזה עוד שקר כוזב

    קלף מעצמך בעצמך
    את השכבות,
    כי כל מקלף אחר
    מעולם לא צלח קליפת אנוש

    אם ביטחונך חרב ומושפל,
    הנף את חרבך אל על
    כתר את החורבה
    בצור את חומתך
    ומנע את חורבנך

    אהרל'ה אהרל'ה צא החוצה..
    לעולם על תישבר
    כמו בערל'ה אל תתחפר
    ולנצח תתגבר

    אדם חי על זמן שאול,
    גורלו לוטה בערפל סמוי
    והוא מגלם תפקיד ניצב,
    במשחק הגדול של חייו

    גבר, אתה לא חפץ,
    אל תשכח את עצמך
    בטרמינל של החיים

    מה המכנה המשותף בין אישה גבר ותוכי?
    תוכי ניחן בכושר חיקוי,
    אישה בכושר דיבור,
    וגבר, בכישרון לחקות את שניהם... (סליחה גברים)

    העבר לא מגדיר אותך הוא מחדד אותך
    ההווה לא חומק לך הוא ממתין איתך
    העתיד לא רחוק ממך לו רק תושיט לו יד

    אם האדם עץ השדה והילד שתיל רך,
    והנער לנטיעה פורה והבחור כפריחת האילן
    אז האמא היא הטל שמוריד חיות על כולםן..
    ואתה האבא מסד הבית, שורש האילן המפואר - שמצל על כל בני המשפחה
    זכור זאת ואל תשכח!

    ילדים כמו מבוגרים
    פועלים על פי אינטרסים ומטרה
    ההבדל הוא רק באומנות ההסתרה...

    הספרן במקצועו מתמחה בקטלוג ספרים,
    החייט במקצועו מתמחה בתפירת בגדים
    הסנדלר במקצועו מתמחה ביצירת מנעלים
    אתה כגבר מהווה בסיס למשפחתך הקטנה
    אתה כגבר תופר את עלילות ילדיך במו חייך
    אתה כגבר מתמחה בקטלוג חיים של רכים ונבוכים
    שמחפשים מסדר ומכונן בחייהם הצעירים

    חודש אדר זה עתה התדפק על דלתותיך
    אך פרצוף תשע באב עוד מרוח על פניך
    אתה עצוב ומדוכא לאור המצב ובכלל
    אבל ידידי נא אל תשכח לרגע
    שעוד יבוא יום וירחק הפגע
    והאושר יתנחל בלבבות כולם
    לנצח!

    'ברוך המן ארור מרדכי'
    הן בשגגה המרת בין אוהב לשונא,
    אך זכור להתעשת חיש מהר,
    ברגע שדעתך תתבהר

    לדעתך
    "זכית" באשה בדמות זרש?
    נרגנת ומקטרת ללא הרף
    פשפש בתוכך ברוגע ללא קצף
    אם לא זה שאתה
    מגלם בעצמך
    את תפקיד המן
    בייחס לרעייתך

    אתה שכור ולא מיין,
    צוהל ושמח בהצלחה רגעית,
    אך שוכח ומזניח את התכלית,
    תתאפס על עצמך בנאדם,
    שלא תמצא את עצמך תלוי על עץ הנאשם

    אתה לא אפס אחד (0),
    ולא אפס נקודה אחת (0.1)
    לו רק תדע לשנות את מיקום הנקודה
    ואז לעולם תהיה מספר אחד!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אנטוריום, אוהד הai, ח.ד. וחלק ועוד 21 משתמשים24 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    לך על זה!
  • 592
    • ה
    שיתוף - לביקורת גיוס חילונים הנה זה קורה
  • הטעם המושלם //
    • להלן תוכנית שילוב חילונים בצבא.
    התוכנית יוצאת לדרך לאחר שיקולים רבים, הבנה שבכל זאת גם הם חלק מהמדינה, ולחץ של הסבים והסתות שזוכרים את הימים בהם נלחמו על גיוס של עוד חרדי.
    התוכנית תכלול כדלהלן:
    1- הקמת יחידות מבוססות בינה מלאכותית, שהמפקחים עליהם יגיעו מעולם ההיטק, בהם יוכלו להשתלב גם חילונים. יחידות אלו יפעלו בשבת באופן אוטומטי ללא צורך בחילול שבת, והחילוני לא יחוש בכפיה דתית.
    2- הקמת אגף החילונים במודיעין, בו יבדקו התרעות לפיגועים נגד חרדים מצד החילונים. זאת לאור העברת תיקון מס' 11265 לחוק הלאומנות הקובע כי התעללות בין אנשים, על רקע דתי, יחשב כארוע לאומני. באגף זה ישולבו בעיקר חילונים מתחזקים שיבינו את הלך רוחם של החילונים.
    3- הקלות למתגייס שיצהיר על עצמו כחילוני. הקלות אלו יכללו- פטור מהנחת תפילין רבנו תם, הבדלה במוצאי שבת לא לפי שיטת רבנו תם, הכרה בלימודי ליבה כ12 שנות לימוד לכל יחידה המצריכה זאת.
    הבטחתי וקיימתי, מוזמנים להוסיף
    • חחח
    • תודה
    Reactions: דני הארט, ניק 27551, סבתא חביבה ועוד 15 משתמשים18 //
    0 תגובות
  • 686
    • א
    שיתוף - לביקורת הפוסט הראשון שלי(:
  • אבגדהו2 //
    • אז..
    אני חדשה בקהילה, רק היום הצטרפתי(:
    וזה השיתוף הראשון שלי..
    את הקטע הזה שלחתי לניהול הקהילה ואשמח לביקורת.


    אני יושבת בסלון, חושבת על ילדותי היפה.
    או.. אז, אז היינו תמימים. לא ידענו צרות מהם. היינו משחקים, נהנים, רצים בשמש..
    או.. היטב אני זוכרת את כל המחנות שעשינו, ה'מחניים' הגומי ואפילו אפילו-
    הדלגית הורודה שצילה הביאה..
    או איך שהתרגשנו מהחבל החזק והחדש.. גם הרבה אחרי שהיה חדש, גם כשהיה בלוי ושרוט עדיין היה בשבילנו אוצר יקר, דילגית חזקה ומיוחדת..
    כשאני רואה את הנכדות משחקות, נפתחות לי העיניים מקנאה. אין על הילדות. תקופה יפה, ורודה, קסומה.. פשוט להתגעגע.
    "סבתא, סבתא, את לא שאלת אותי מה שלומי!"
    "בטח מתוקה שלי, בטח! מה שלומך יקרה? איך בלימודים? ו.. מה אתם משחקות?"
    נכדתי היקרה ענתה לי בארשת פנים רצינית;
    "אוו סבתא את לא מבינה.
    יש לנו מבחן בחשבון מחר,
    עוד שבוע עבודה בעברית,
    אתמול היה הכתבה באנגלית,
    איך נוכל לשחק?"
    'מיידעלע מיידעלע,
    לא נורא. משחקים זה לא העיקר בחיים. איך עם החברות?" אני שואלת בחיוך רחב..
    "סבתוש, עדיף לא לדבר על זה, רחלי הזו--- כל הזמן משתלטת!! והיא מסיתה את כול.."
    "נו נו בלי לשון הרע. העיקר המשפוחה"
    "משפחה? הלוואי. חוץ מלעשות בייביסיטר על האחים שלי אין לי שנייה של משפחה! אין דברים כאלה סבתא. כל הזמן לחץ, לחץ, מבחנין, עבודות בית, אני גמורה!!'
    הקשבתי לנכדתי ברוב קשב. הנהנתי במקומות הנכונים, ובעודי תוהה מה לומר עכשיו היא קמה ממקומה וסיימה בזריזות
    "טוב סבתא, היה נחמד לדבר איתך.. אני חייבת לעוף - יש לי מבחן עכשיו!" ואז בנימה קטנה של קנאה הוסיפה
    "איזה כייף לך סבתא. את.. יש לך זמן בשפע, לדבר עם הנכדים, להנות מהחיים, הלוואי עליי!
    זה נראה לי תקופה קסומה.'
    אז ילדות/סבתוש
    פשוט תקופה קסומה!!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ELIZABET, אביגלוש, yael305 ועוד 16 משתמשים19 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אבגדהו2
    וואלה פתאום אני קולטת שאת ההגהה עשיתי בקובץ אחר ויש כאן כמה טעויות..:sneaky: אז קחו בחשבון
  • 2 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת כל ההתחלות קלות
  • הווה פשוט //
    • "רוצה?"

    הוא מושיט לי קוביה חסרת צבע, וידו נשארת תלויה ספק לכיווני ספק לעבר ישות בלתי נראית בפאתי הרקיע.

    עיניו קטנות וצוחקות אלי מתוך יער אפור וסבוך של תלתלים אפורים זקן פרא גבות עבותות בלורית מתפרצת ושפם כבד, הבאים זה בגבולו של זה.
    אני מביט כה וכה, כאילו מחפש את הבמאי המסתתר או את התסריטאי.
    "רוצה?"
    בלי הגבהת קול, בלי טיפת חוסר סבלנות, ניכר עליו שהוא עומד לחזור על המילה שוב ושוב עד שתיבש ידו.
    "מה זה?"
    אני מעיז לעשות צעד לכיוונו, מכווץ גבות מניח יד על הצואר, משווה לפני ארשת של עיתונאי או אנתרופולוג.
    "רוצה?"
    אני לוקח.
    כדי לא להיראות טפש או פחדן או אנטיפת.
    אשליך את זה בהמשך...

    "תודה" אני אומר באגביות תוך כדי שאני מזייף חצי פיהוק ומביט בשעון בשעמום, כאילו אני רגיל לקבל קוביות מסתוריות מעוברי אורח אקראיים בכל רבע שעה.
    "תלקק אותה"
    הוא קורא אל גבי המתרחק, אני מהנהן מבלי להסתובב.
    עורפי מעקצץ.
    אחרי כמה מאות מטרים אני פונה לסמטא, ואז ליתר בטחון עושה פניה נוספת, ומשליך לפח המוצב ליד בית קפה.
    ברוך שפטרנו.

    "סליחה... אדון"
    בחורה עם סינר שחור וקול מרושע יוצאת אלי מעבר לדלפק
    "זה לא פח צבורי זה"!
    "אה... סליחה, באמת חח"
    אני מגחך אליה בתנועה סחבקית של יאללה-למי-אכפת.
    אבל היא לא מוכנה להשתתף בהצגה,
    "מה סליחה?! תוציא את זה, אבנר..."
    "א ב נ ר"
    אבנר מגיח מדלת זכוכית מעופשת, הפרצוף שלו נותן לך להבין, שזה עתה הוא הטמין את מה שנותר מהגופה של הקודם שזרק משהו לפח הפרטי שלו...
    "בסדר בסדר אני מוציא אני מוציא"
    אני אומר מהר מהר, ומוציא את הקוביה מהפח.
    אני מחייך אל שניהם, אבנר מגרד בערפו ומגרגר כמו בולדוג שכוּל והבחורה מביטה בי בעיני דג מת.

    הלכתי בצעדים איטיים, מנסה לעצור את סנטרי מלרעוד, מתלבט אם כדאי לשרוק קלות, או שזה יהיה שקוף מידי...
    הנשימה שלי החלה להסתדר כשיצאתי מטווח האש, הבטתי בקוביה שבידי, ופתאום בדחף בלתי נשלט שהופיע משומקום, הכנסתי אותה לפי ובלעתי.

    ***

    הידעתם שעמודי חשמל אינם כה קשים וחזקים כפי שהם נראים?!
    הם ניתנים לכיפוף בקלות
    עובדה.

    הידעתם שאם נושפים מספיק חזק מהאף יוצא עשן סמיך מהנחיריים?!
    הה, משחק נחמד.

    הידעתם שלעת ערב השמים בירושלים נעשים אדומים?!
    מצחיק שלא הבחנתי בכך עד היום.

    הידעתם איזו מפלצת אני?!
    כן, ודאי. אחרת לא הייתם נמלטים לכל עבר בצווחות אימה.

    זה נעים להיות מפחיד

    חחח

    זה מדגדג לי בעורף.

    אני מתמתח באושר מוזר וחש באנרגיה גועשת המתבקעת אל כל אבריי, פלומות שיער חדשות צצות פה ושם, שריריי מתקשים וצפרני מתעקלות, חום כבד במרכז בטני, כמו כור גרעיני מתחמש.

    הורררא

    אבנר
    כן, אני חושב שנלך לבקר את אבנר...

    רגלי הענקיות חורשות תלמים במדרכה כשאני פונה אל בית הקפה ההוא, ונהמה מחרישת אוזן פורצת מחזי המתנפח,
    זה מענג לראות את השמשות מתנפצות,
    ועוד יותר מענג לראות את אבנר המבוהל דוהר החוצה מסוכך על ראשו במגש קוראסונים,
    בשתי ידי אני מניף את הטויוטה הראשונה שנקרית לידי אל על, ובטרם אספיק להשליך אותה עליו בחימה שפוכה, אני מסובב את ראשי לשמע קול מוכר,
    "אמרתי לך ללקק! לא לבלוע"
    ההומלס מביט בי משועשע מתוך הסבך האפור שלו, ומוציא מכיסו מבחנה עם נוזל כחלחל, תוסס,

    לא
    אני לא יודע איך לסיים את הסיפור הזה בצורה מוצלחת

    נו זה היה ברור מראש שאני הולך להיתקע פה באיזה שלב

    מי שרוצה להשלים, מוזמן...

    ‎
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, דוד פרידמן השני, נער המדבר ועוד 32 משתמשים35 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    אאורקה! עכשיו הבנתי ה כ ל! כולם גלגולי נשמות, לך תדע של מי ומה כל אחד עשה בגלגול הקודם...
  • 545
    • ח
    שיתוף - לביקורת מנקים אצלנו
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    -השנה צריך להתחיל מוקדם.

    -למה?

    -כי אנחנו לא יודעים מה יילד יום.

    -נו, אז?

    -נראה לך שנשב בממ"ד ונסדר כולנו את הארונות?

    -רעיון טוב, אבל למה שנשב בממ"ד?

    -עזוב, אתה מתחיל להתווכח איתי, אני יודעת מה שאני מדברת, ואתה הרי יודע שאני תמיד צודקת.

    -אוהו, יודע, בטח שיודע, את תמיד צודקת, והמילה האחרונה, תמיד שלך.

    -אני לא אמרתי כלום, רק אמרתי שצריך להתחיל.

    -אוקיי, אז בואי נתחיל, נתחיל מהממ"ד.

    -אבל אני לא יודעת ממה להתחיל, תראה מה הולך כאן.

    -כן אני רואה, ערמת כביסה שלא מביישת את שולחנות זארה בסופעונה, ואין מקום בארון.

    -חייבים לפנות מקום.

    -אתה יודע מה, קח את הקטנים לטיול, תחזרו אחרי ארוחת ערב, תקנה להם פיתות, באגטים, ממרח לוטוס, לא יודעת מה.

    טוב ששלחתי אותם, עכשיו אני יכולה לשתות קפה, להציץ בחדשות, היי מה עברה כבר שעה, ועוד לא התחלתי, אני רק מדמיינת אזעקה, איפה אני שמה את כולם.

    טוב, צריך להוציא את מה שיש בארון, אבל איפה אני אאכסן את כל הפיצ'יפקס המעורבבים הללו, תיק למחשב, חוט ישן, תאורת חירום, למה הכל נמצא כאן.

    יש לי רעיון אני אפנה את המדפים בחדר של הבנים, ויצופף יהיה מקום לעוד מקום.

    -ששששלוםםם, חזרנו.

    -בואו תשטפו ידיים, מה זה, שקית עם פיתות באגטים, חלות, עוגות, למה הבאתם את זה?

    -את ביקשת שניקנה.

    -טוב, איפה אני אאכסן את זה עכשיו?

    את המקפיא ניקיתי.

    -אמא איפה נישן, יש בגדים על המיטות.

    -חמודים בואו תזיזו אותם לצד של המיטה תפנו לכם מקום לישון.

    בשקט לעצמי, למה יש כל כך הרבה בגדים, אני הולכת להעביר הכל לגמ"ח.

    -עכשיו עוד הפסקה לקפה, ועוגה, ושוקולד מתוק ומרגיע את הנפש.

    -היי, לא הספקתי כלום היום.

    -אשתי, איפה אני אשן?

    -אמרת משהו?

    -לא, לא, הכל בסדר, עברנו את פרעה נעבור גם את זה.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: לוטם, קרב, ספריה בהכחדה12 ועוד 7 משתמשים10 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    הכל טוב צחקתי
  • 4K
    • ל
    שיתוף - לביקורת פאנפיק דופליקטים
  • לוצ'י //

    • קצת להסיח דעת מהמצב..:(


    הוא התיישב לאיטו על המיטה, מנדנד רגליים יחפות באוויר הקר. הצמא הציק לו בגרון, משתלט לאיטו על כל הגוף. הוא צמא. ממש. אבל בשביל זה להעיר את דוקטור קאלי?

    יוזף הסיט את מבטו לכיוון החלון, מביט בעיניים גדולות בחושך השורר בחוץ. שום כוכב לא הציץ מבעד לזכוכית המלאה באדי קור.

    געגוע פתאומי צבט אותו, גורם לו לתחושה עמוקה של חוסר אונים.

    פעם, לפני לא כל כך הרבה זמן, היה לו אבא. אבא שחיבק אותו תמיד, שאהב אותו. שהיה מוכן לעשות הכל, אבל הכל, בשבילו.

    אבל מאז מה שקרה, הכל השתנה.

    העיניים של יוזף מלאו דמעות, שהחלו לטפטף לאיטן על הלחיים.

    הי! הוא כבר לא ילד קטן, וגם דוקטור קאלי הוא לא אבא כל כך גרוע.

    יוזף ניגב במהירות את הדמעות, מתעלם מכך שקצה השרוול של הפיג'מה החומה האהובה עליו, נרטב כולו. הוא נעמד בהחלטיות על הרצפה, מצטמרר לרגע מהקור העז.

    הוא כבר בן חמש. הוא גיבור, והוא יכול להתמודד עם הכל. הכל!

    טוב, אולי לא עם הכל. עם צמא מציק, לדוגמא, לא. מה לעשות שהכיור כל כך גבוה, ואפילו עם השרפרף האפור המקולף הוא לא מצליח להגיע אליו ולמזוג לעצמו מים.

    כתפיו השתופפו לתוך עצמן, והוא נאנח. אין ברירה.
    הוא ילך להעיר את דוקטור קאלי.

    ***

    "אני לא יודע, אברשה. אני פשוט לא יודע". דוקטור קאלי ישב על ספסל העץ, מכורבל במעיל צמר אפרפר.

    אברשה הניד בראשו. "אני.. אני חושב שכדאי שלא".

    "לא?" תשוקה נשקפה מעיניו של דוקטור קאלי, מעורבבת בפחד מפני הבלתי נודע. "איך נוכל לומר לא לכוח העצום שיש בידינו?" עינו הסגולה בערה באור מהפנט. "תחשוב רק מה יקרה, אם עוד ארבעים ושבעה דופליקטים חדשים יצטרפו אלינו. נוכל ביחד להפוך את העולם, ממש ככה!"

    "אדוני - " אברשה השפיל עיניים, מצטער להיות בעמדה מנוגדת לדוקטור שכה העריץ.
    "אתה הוא זה שאמרת לי לפני כמה ימים, בליל התגלית, שהנך חושש להיות נובל השני.
    אם תיתן להם לגעת בכדור, זו תהיה דרך אל חזור. וזו דרך מסוכנת, מאד". אברשה הצמיד את כפות ידיו זו לזו במהירות, מאפשר לבבואתו לרחף באוויר מסביבם.

    "הם ילדים כה קטנים. ההידפלקטות הראשונית, והכאב העצום שנגרם ממנה, יכולים לגרום לגופם נזק בלתי הפיך, אתה לא חושב?" הוא הרים את מבטו, עיניו מלאות תמימות ונאמנות מוחלטת.

    דוקטור קאלי הנהן, מבטו עייף.

    "אתה צודק. אני צריך לחשוב על זה עוד קצת".

    ***

    יוזף הלך בחשש במסדרון הארוך, הרעשים של נעלי הבית שלו ליוו אותו בקצב. טק. טק. טק. טק - -

    רגע. למה הוא לא מוצא את חדר השינה של הדוקטור? הוא היה אמור כבר להגיע אליו ממזמן!

    הוא נאבד. במקום הענק הזה.

    ההבנה שחלחלה בו, ביחד עם החרדה וחוסר האונים, התפרצו בבכי היסטרי קולני שהרעיד את כתפיו, וגרם לפיגמ'ה החומה להתרטב כולה.

    יוזף התיישב על הרצפה, נואש ואבוד כולו. הוא ילד גדול. אז מה. בכל מקרה אין כאן אף אחד שרואה אותו.

    קרן אור סגלגלה צדה לפתע את עיניו, גורמת לסקרנות המפעמת בו להידלק. הוא ספג את דמעותיו בשרוול החום, ונעמד במהירות.

    היא יצאה מתחת לדלת עץ ענקית וכבדה, ששלט גדול היה תלוי עליה.

    יוזף התרומם על קצות אצבעותיו, בוחן את השלט בעניין. איזה נס שאבא לימד אותו לקרוא!

    "חדר עבודה, ד"ר קאלי".

    *

    דוקטור קאלי עצמו לא היה שם. חבל.

    אבל הדבר האחר שכן היה שם, השכיח ממנו כל תחושת צמא, יאוש, פחד ואובדן.

    זה היה כדור. אבל לא כדור מקולף ואפור כמו של הילדים הגדולים שמשחקים בחצר, כדור אחר. סגול!

    יוזף התקרב אל הענן האוורירי, מביט מהופנט בכדור הזוהר שריחף בתוכו.

    ידו נשלחה כמו מעצמה לגעת בכדור, מכושפת. הוא דמיין איך יעמדו מחר כולם סביבו במעגל אחד ענק, ורק ירצו לגעת בכדור שהוא, יוזף! הביא. הוא יהיה מלך החצר, זה בטוח. אפילו בוריס הגדול יסתכל בו בעיניים מעריצות ויבקש לגע - -

    צרחה נוראית בקעה מפיו, וגופו עף אחורה, נחבט בדלת העץ. הכרתו התערפלה מעוצמת הכאב.
    - -
    -
    - - -
    - -

    יוזף מצמץ בעיניו, והתיישב לאיטו. הוא התנשף, תומך בראשו הכואב.

    הי! זה - זה - - אני!

    הוא התרומם, נדהם. מביט, משותק, בדמותו השניה.

    הוא לא ידע, אבל הוא חווה כרגע את ההתגלות הדופליקטית השלישית בעולם. ההידפלקטות שתגרום לד"ר קאלי להכריע סופית את ההתלבטות. ולהפוך את בית היתומים כולו לדופליקטים.

    דופליקטים שישנו את העולם.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: ספריה בהכחדה12, ניק 27551, ELIZABET ועוד 42 משתמשים45 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    ג'ינג'ונת
    בשביל מה ממי? @לוצ'י פאנפיק מהמם!!!
  • 496
    • ח
    שיתוף - לביקורת קטע מתוך ה"ספר"
  • חנה ש. //
    • נכתב ע"י ר' יעקב ישראל:
    נשמח מאוד לקטעים מהספר!
    אולי דרך כאן זה יצא בסוף לאור.
    אל ייאוש!
    לחצ/י כדי להרחיב...
    מי אחראי?

    צעד ראשון – לקיחת אחריות.

    לקיחת אחריות משמעותה מקוממת לכאורה.

    לא משנה מי אשם, אנחנו זוג, ולכן הבעיות שלנו משותפות; אם לך יש בעיה, אז גם לי יש בעיה.

    באמת יש לי בעיה – הקושי להסתדר איתך.

    המשוואה הזאת היא מתמטית. כל עוד אנחנו שותפים, עלינו להתמודד ביחד, ולכן בעיה של אחד משליכה על השני.

    אנחנו יכולים לבקש מהשני לפתור את הבעיה; אבל כל עוד היא קיימת, הבעיה היא של שנינו.

    ההבדל ביו האשמה ללקיחת אחריות, הוא, שבהאשמה אנחנו מצביעים על הבעיה וזהו.

    בלקיחת אחריות אנחנו מודעים לבעיה, אבל במקום לגרום לה להיות מפרידה בינינו, מרגיזה ופוגעת, אנחנו קודם לכל מכירים בה.

    מה המשמעות של להכיר בבעיה?

    כשמשהו לא מסתדר לנו, אנחנו מגיבים; התגובה היא רגשית, ולכן, הרבה פעמים, היא יוצאת מפרופורציה.

    גם אם התגובה הרגשית היא בפרופורציה, התגובה הרגשית מקשה עלינו לתמחר את הבעיה.

    מה פירוש?

    כשמגדירים בעיה אפשר להתמודד איתה, - אבל כשמגיבים רגשית לבעיה, הרבה יותר קשה להתמודד, - בגלל שכל התמודדות נוגעת להיקף של הרגשות שלנו: אנחנו מציגים את הבעיה בחומרה ואנחנו מוסיפים לה מלח ופלפל וגם פפריקה חריפה, לפעמים אנחנו אפילו מתקשים להציג את הבעיה בגלל שקשה לנו לבטא רגשית עד כמה היא מפריעה לנו.

    לכן חשוב מאוד להגדיר לעצמינו את הבעיה, ההגדרה נותנת פרופורציה ומתייחסת לנושא באופן יותר ענייני מעבר לפרשנות הרגשית שלנו.

    הפרשנות היא אכן מאוד מרכזית כי זוהי התחושה בה אנו קולטים את העניין, והיא הכי משמעותית עבורנו, אולם חשוב להבחין בין המצב האובייקטיבי לתחושה הסובייקטיבית, על מנת שנוכל למקד את העניין.

    כשאנו מגדירים בעיה, אנו תוחמים אותה.

    בעיות צריך לפתור.

    ישנם כמה סוגי בעיות:

    בעיה באישיות.

    בעיה בתקשורת.

    בעיה בהתנהגות.

    בעיה אישיותית מורכבת, תחייב בהכרח פניה לאיש מקצוע לטיפול.

    לעומת בעיית תקשורת או בעיית התנהגות, שהיא ניתנת להתמודדות, - בכוחות משותפים אנחנו יכולים להגיע למצב שאנו מסתדרים.

    כאן השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא כזאת:

    האם מדובר על בעיה שגובלת בהפרעה נפשית ברמה הקיצונית שלה, או שמדובר על משהו שקשור להרגלים שונים, לחוסר הבנה או אפילו לכעס, עצלות שתלטנות ועוד מידות שלא נעים לנו איתן, ואשר לכולנו יש מי מעט ומי הרבה מקום לתקן אותם?

    שאלה נוספת:

    האם אתם מרגישים שהבעיה היא בעיה משותפת או שאתם משליכים את האחריות ממכם והלאה?

    שימו לב

    אם השלכתם את האחריות, גם אם הבעיה אינה שלכם, היא תהפוך להיות בעיה שלכם.

    אם לקחתם אחריות, גם אם הבעיה היא לא שלכם, אתם תצליחו למצוא פתרון שיהיה טוב עבורכם.

    מילה עם חיוך

    את הבעיות שלנו, קל לטשטש; אבל את הבעיות של השני, אי אפשר לטשטש.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אפרת תהל, קרב, ספריה בהכחדה12 ועוד 4 משתמשים7 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    זה הרעיון. למה משתלם לך להתנהג באופן מסוים, שיגרום לזוגיות שלך להצליח. יפה שהובן מתוך 2 פרקים...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה