קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 424
    • I
    שיתוף - לביקורת רישום; רועה אחד
  • I.Q //
    • ב"ה
    אֲלָפִים הִבִּיטוּ בָּאִישׁ.
    לֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם דָּבָר מִן הַשּׁוּרָה
    מִכַּף רֶגֶל וְעַד קָדְקוֹד.
    כָּל מִשְׁפָּט שֶׁיָּצָא מִפִּיו הָיָה בִּלְתִּי מִתְקַבֵּל,
    לֹא עַל הַלֵּב וְלֹא עַל הַדַּעַת.
    מִלּוֹתָיו לֹא חָבְרוּ זֶה לָזֶה.
    רֶגַע הִצְטוֹפְפוּ זוֹ לְיַד זוֹ
    רֶגַע הִתְפַּזְּרוּ לְלֹא רוֹעֶה.
    וּכְשֶׁנָּשָׂא אֶת דְּבָרָיו,
    הַהִשְׁתָּאוּת הָיְתָה מַגִּיעָה לְשִׂיא חֻדָּהּ.
    כִּי הָיָה הוּא מְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ
    וְהַקָּהָל שׁוֹתֶה.
    הוּא מְדַבֵּר
    וְהַקָּהָל מְלָכֵךְ.
    מְלָכֵךְ מְעַט מִן הַמִּלִּים
    שֶׁבְּכָל זֹאת נָשְׁרוּ מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה.
    וְהָיָה הוּא מְדַבֵּר
    כְּאִלּוּ אֵין כָּאן אֲלָפִים וּרְבָבוֹת,
    שֶׁנּוֹתְנִים בּוֹ אֶת עֹצֶם תְּמִיהָתָם.

    כִּי הָיָה הָאִישׁ מעוֹלָם
    שֶׁלֹּא נוֹתַר מִמֶּנּוּ שָׂרִיד וְקָרוֹב אוֹ מוֹדָע.
    לֹא נוֹתַר מִמֶּנּוּ נֵצֶר וּשְׁאֵרִית.
    מֵעוֹדוֹ לֹא יָדַע הָאִישׁ הַלָּז
    חַיִּים שֶׁיְּצֻקִים מִן הַזּוּלַת.
    לֹא שָׁמַע עַל יְצוּרִים
    שֶׁאֵין לָהֶם חַיִּים מִשֶּׁל עַצְמָם.
    שֶׁכָּל מְאוֹדָם נִבְרָא
    מֵהֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת.
    מִזְגָּן וְאֹרַח חַיֵּיהֶם,
    מַרְאָהּ שֶׁל זוּלָתָם.
    לֹא הֶאֱמִין שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם
    שֶׁאֵין שָׁם אִישׁ שמְדַבֵּר
    בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ,
    וְכֹל אדם שם
    יִשְׁעוֹ בְּאֹזֶן חֲבֵרוֹ.

    וְהָיָה הָאִישׁ מוּזָר בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת.
    וְהָיוּ הֵם מוּזָרִים בְּעֵינָיו.
    לְיָמִים סָעֲדוּ יַחַד,
    וּכְטוֹב לֵב כֻּלָּם בְּיַיִן,
    נִדְמֶה הָיָה לְרֶגַע
    שֶׁנּוֹצַר אֵיזֶה שְׁבִיל.
    שֶׁנֶּחְצַב נְתִיב דַּק,
    בֵּין הָאִישׁ הַמּוּזָר לְרִבְבוֹת הָאֲנָשִׁים.
    שֶׁנּוֹצַר מַעְגָּל
    בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה,
    שֶׁאֵין בּוֹ תְּחִלָּה וְסוֹף.
    וּמֵעֹצֵם הַדְּבֵקוֹת מִטַּשְׁטְשִׁים הַגְּבוּלוֹת.
    וּמֵעוֹצֵם הַדְּבֵקוּת הֵם חַגִּים
    כְּאִלּוּ הָיוּ אוֹתוֹ אָדָם.

    וְהָיוּ הָאֲנָשִׁים רוֹאִים עַצְמָם
    לְרֶגַע
    מִתּוֹךְ עֵינֵי הָאִישׁ.
    וְהָיוּ הָאֲנָשִׁים מַבִּיטִים עַל עַצְמָם
    לְהֶרֶף עַיִן
    מִן הַמַּבָּט הַהוּא שֶׁאֵינֶנּוּ בֵּין הַבְּרִיּוֹת.
    וְהָיָה הָעוֹלָם אָז זַךְ יוֹתֵר,
    טָלוּל יוֹתֵר.
    שֶׁאֵין בּוֹ מִן הַקִּנְאָה וּמִן הַשִּׂנְאָה
    שֶׁאֵין הַבְּרִיּוֹת מְכַלּוֹת בּוֹ אֶת יְמֵיהֶם
    בְּצִיּוּר קוֹמָתָם.
    וְקוֹמַת זוּלָתָם.
    שֶׁאֵין הַבְּרִיּוֹת כִּי אִם בְּרִיּוֹת.
    ולָהֶם, לכולם רוֹעֶה אֶחָד.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ❤️אילולה❤️, שיבת ציון, סבתא חביבה ועוד 8 משתמשים11 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    יפהפה! מיוחד! רועה אחד עשה לי קונוטציה של עדר, זאת אומרת שהאנשים הם עדר עם רועה. עדר כידוע...
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת כוחו של הכלל/מיזם חדש
  • א. פרי //
    • המצב האידיאלי של העולם:

    כל אדם מבין שהוא בפני עצמו ואין שני לו.
    שיש לו כוחות מאוד גדולים לשנות ולקדם את העולם
    השינוי מתחיל בעצמו וממשיך הלאה.
    כל אדם מחובר לעצמו,
    אוהב את עצמו,
    מעריץ את עצמו.
    הוא במרכז מול עצמו.

    עד שהוא מתחיל לטפס גבוה ונתקל באנשים שגם מטפסים גבוה.
    וגם אז הוא אמנם נשאר אדם מול עצמו.

    אך מול העולם והאנשים סביבו הוא מבין שכולם 'אחד'. כל אחד תורם מיכולתו לאחדות מתוך הקשבה לעצמו ולסביבה.
    כי זו הדרך האידיאלית לגדול באמת.

    *

    בתחילת השבוע התקשר איש יחסי הציבור של הספר 'סדר הפוך' להודות לי הפוסט שכותרתו 'יח"ץ' בפרוג.

    האמת שאחרי כל כך הרבה מקרים בהם ביקשתי עזרה מאנשים עם יכולת השפעה/מעמד שיעזרו לי לקדם את הכתיבה והספרים שכתבתי - אני כבר לא מאמינה שאדם כלשהו יעזור לי.
    אבל בגלל שהפצת הספר מבחינתי היא לא עזרה פרטית לי אלא יש בה משהו ציבורי - יש לי יותר יכולת להתגבר על ה'אני'.

    ובגלל שהוא הודה לי על הפוסט מצאתי הזדמנות לומר תודה גם כן, ולספר לו שכבר תקופה ארוכה אני מחפשת דרך להדהד את המסרים שבספר 'הצעה לסדר' (ולפני זה נאבקתי וחיפשתי דרכים להשפיע על העולם. את זה לא אמרתי לו אלא אומרת לכם) וכמעט אף אחד פשוט לא ראה אותי ולא את הספר.
    כשאמרתי את המילים האלו ידעתי שיש בהן סיכון מסוים.
    כי הוא יכול היה לשמוע זאת וכמו כל בן אנוש לחשוב; אוקי אף אחד לא רצה לראות אותה? כנראה יש כאן סיבה. למה שארצה לעזור לה.

    אבל לא אכפת לי שיחשבו עלי מה שרוצים, כי אני לא מחפשת פרסום או להגיע לקדמת הבמה. כי האמת היא ש'במה' זה שקר ואין כזה דבר.
    ותכל'ס לאמת שהבאתי בספרי יכולות להיות (ויש כבר כעת) דרכים רבות להתבטא ולאו דווקא דרך הספרים שלי.

    ובגלל שאני ממש מחוברת למקום שלי, בו אני חשה בשוליים, המשכתי וסיפרתי לו עד כמה אני באה מהשוליים אפילו של הציבור שלי.
    ועד כמה, כשכבר הגעתי למצב בו אני רוצה להשפיע, הרגשתי שאני בלתי נראית.
    'את לא בדיוק מהשוליים איך שהתרשמתי'. אמר.
    'הייתי בשוליים די קיצוניים כי חשבתי שהאמת שם וגם ההתמודדות הנפשית שלי מטבעה לקחת אותי לשוליים. אבל הבנתי שכל דבר צריך איזון, וזו הדרך הנכונה'. השבתי. הוספתי ואמרתי עד כמה חסרים בציבור החרדי יח"צנים (והצעתי לו לפתוח קורס ללימוד יח"צנות לציבור שלנו... פחות מתאים לו, חבל. אולי פרוג יחליטו לפתוח כזה קורס?)

    *

    הקטע שהבאתי בתחילת הפוסט בא להביא אמת מאוד גדולה: כל אדם מול עצמו.
    צריך להשקיע בעצמו.
    להיות מחובר לעצמו.
    לאהוב ולהעריץ את עצמו בלבד.
    ו.. לקדם את עצמו
    כמו שהזמר יאיר אליצור כתב "ובאמת אני רק נשמה וחוץ ממני וממך אין עולם".

    עד -
    עד שאנחנו מגיעים החוצה.
    החוצה זה אומר - למקום של השפעה.
    אז אנחנו כביכול אמורים להבין שכולנו 'אחד': אין אדם שהוא יותר מהזולת. אין מישהו עדיף על פני רעהו, ואם יש אז זה משהו חיצוני שאמור לגרום לו להשתמש בכח שלו להיטיב לעולם סביבו.

    כולם בשביל אחד אחד בשביל כולם. זו לא סיסמה זו הדרך היחידה לגרום לעולם להתקדם למקום טוב יותר.
    ומכיוון שכך אין משמעות אמיתית למושג - 'אנשים מפורסמים' - זה לא בריא להם כאנשים ולא בריא לנו כציבור.
    ככל שנתפקח יותר מהר מהמקום הזה בו כל אחד מטפח את האגו של עצמו בתור מישהו שיש לו קהל - וככל שנתפקח מהמקום הזה בו אנחנו קהל שצריכים רק לקבל ולא לתת כי זה כביכול דרך העולם - נוכל להגיע למקום בו העולם פורח ונעשה גירסה טובה יותר.

    חשוב לי לציין שהמקום הזה אליו הגעתי - בו הייתי צריכה לחפש מישהו שיראה את הכתיבה שלי ויקדם אותה - הוא מקום לא נכון ולא בריא.
    כי אם יש לי או לכל אדם אחר כשרון או רצון הוא לא צריך להיאבק שהקול שלו/האג'נדה שלו ישמעו.
    בגלל שזה 'לא בשמים'!
    זה לא אמור להיות רחוק ובלתי מושג!
    בעולם נורמלי אנשים לא צריכים לחוש שאין במה שתקשיב למסרים שלהם.

    כל אדם ראוי לפרסומת בסיסית, הוגנת, עבור עצמו והשליחות שלו בעולם ועבור הציבור שצריך לקבל מידע מגוון.

    *

    הגעתי למסקנה בחשיבות הקמת מיזם חדש, שתפקידו לענות לצורך של הציבור ושל אנשים מתוכו שיש להם דבר מה להעביר הלאה (זה יכול להיות מוצר, עסק שירות, וכד')

    ובגלל שאיני יודעת אילו אנשים קוראים את המאמרים שלי בפרוג ואני לא מכוונת לקהל מסוים אלא יותר באופן כללי - אני רוצה לציין שהמיזם צריך כל אחד ואחת מכם.

    ולא רק זה.
    בלעדי העזרה של הציבור המיזם לא יתקדם.
    הוא אמור להיות נטו עבור כל אחד ואחת ולא עבורי.
    אני רק מדבררת אותו כי אני זו שנתקלתי בצורך הציבורי הזה והחלטתי שצריך שינוי אך כל אחד יכול לנהל אותו, בשמחה.
    אם יש כאן מישהו שיש לו כושר ניהול אשמח להעביר את המושכות.
    מדובר בהתנדבות.
    בנוסף צריך מתנדבים נוספים שיפעילו את הצד המעשי.(רשימת תפוצה ברב מסר ועוד...)

    פרטים על המיזם - בפוסט הבא. (כנראה שבוע הבא)

    האמת שעדיין אין אף אחד שיהדהד את המסרים ב'הצעה לסדר' אבל כעת לדעתי המסרים קצת פחות רלוונטיים בעקבות המציאות שהשתנתה...
    נראה שהמציאות לימדה את כולם את המסרים...
    וזה מפתיע.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שני חיים, בנימין (אחר!), הנשר הקטן ועוד 8 משתמשים11 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    כמו שקל להבין - המיזם הוא עבור כולנו ולא עבורי. אני פונה מכאן לכל אדם שרוצה שהמיזם יתקדם ויצא...
  • 2K
    • ח
    שיתוף - לביקורת היא סופראקטיבית!!!!!
  • .חיה פ //
    • "אומרים שהשירים הכי יפים נכתבים בשעות הקטנות של הלילה", אמר מידד טסה, מתישהו.. אבל לאור השיר הבא אני לא בטוחה..
    בקיצור משתפת פה בשיר, בסגנון קצת מוזר, אבל נראה לי שכן יש לזה שם..
    בהצלחה לכל מי שתשרוד ותקרא עד הסוף, ואותה מישהי שתשרוד - אשמח לביקורת.

    (סופראקטיבית)

    בין אלף דברים
    מתזזת
    רק מתחילה
    ולא גומרת
    כשהיא אקטיבית
    לא פסיבית
    היא בהיי..

    יש לה - דחפים?
    לא
    רק רצונות דחופים
    וקצרים במוח
    ונאומים
    ארוכים..

    היא פטפטנית
    אין לה גבול
    וכשחנוק לה
    אז כבול
    והיא רגילה
    נו ברור
    רק קצת.. שונה
    עם ראש מטורף
    שלא נח
    אף.. לשנייה

    היא.. מפוזרת
    הרבה
    מטורללת
    הרגשות שלה-
    חזקים
    וכשעצוב לה?
    זה סוף
    החיים
    והיא תמיד צריכה להיות
    בעניינים
    ואם לא
    אז בשמים עננים
    הכל על הפנים
    וכולה
    רגשות.. מסכנים: (

    כן היא נוכחת
    וכשטוב לה
    אז היא פורחת
    היא קפיצית
    היא שמחה
    קלילה
    אבל אם בוכה לה
    זה עד בחילה..
    עד
    קללה
    אממ.. כבר דברנו על איזון?
    זה דורש אצלה
    תיקון..
    היא או אוהבת
    או שונאת
    או נמאס לה
    או שכיף
    וומתחשק לה
    איזה מן כביש..
    עוקף
    שיקצר תהליכים
    כי ההילוכים
    שלה.. המנוע
    מהירים קצת יותר
    אז אין לה סבלנות
    ולמנוע.. בכי זה כמעט
    לא מציאותי
    כי הכל חזק לה,
    עוצמתי
    גם שמחה
    אבל גם.. לפעמים, בכלל
    המוח שלה כן איטי
    והיא טסה
    כל היום
    בין ים דברים
    אבל כשהיא פאסיבית?
    ועצובה?
    (וזה לא דורש אצלה
    סיבה)
    אז אין אותה

    רק תמצאו אותה
    ישובה
    על הכורסה
    נמסה
    ובוכה..
    את חייה

    יש בה הכל
    נכון
    היא גם אהובה
    אבל היא תוהה
    לפעמים
    ברגעים של מחשבה
    מה ייצא ממנה
    ומה היא בכלל
    ואולי
    היא מחדל?
    והלב שלה דורש מעיל..
    האם.. יהיה מי שיצליח להכיל?
    את הבאלגן שלה
    או לתת לה אמון
    לפחות
    כמו אבא שלה..
    היא לא בטוחה
    אז קצת מתוחה
    מתוקה.--
    למרות הבאלגן
    תמיד בחדר
    וגם בראש
    ובתיק
    היא רוצה הכל מושלם
    אבל מתייאשת מראש
    זה נוהל עתיק..
    טוב? עזבו
    היא מסובכת,
    אם להיות כנה
    דבר אחד היא מבקשת
    רק הבנה!!!
    זה שהיא לא צפויה
    לא הופך אותה
    ללא שפויה
    תבינו
    היא טובה במהות
    רק כשאין לה משמעות
    אז קשה לה קצת הרבה
    אבל הכל עובר
    היא יודעת
    שומעת
    גומעת
    בלי סבלנות
    והיא משנה רצונות
    חלומות
    בכל הזדמנות?
    זה לא אומר שאין לה עמוד
    שדרה
    זה לא אומר
    שהיא נדנדה
    היא פשוט כזאת..
    לא מוצאת הגדרה..
    רק תהיו שם בשבילה
    והיא תוכיח
    שיום אחד
    היא עוד תצליח.....
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: קולמוס בודד, אילה ר., מאושרת;) ועוד 45 משתמשים48 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    חבל שאי אפשר לתת 2 לייקים :(
  • 2 5K
    • א
    שיתוף - לביקורת סיפורים קצרים עם הגיבורים המוכרים!!!
  • אוראל סולטן //
    • שלום וברכה לכל הנייקים היקרים שלנו!!!

    כאן בעז"ה יעלה כל כמה זמן סיפורים קצרים עם הגיבורים שכולנו מכירים!!!

    אז מה בעצם הולך להיות כאן?

    אני לא הולך לגלות לכם הכל, אבל אני רק אספר לכם שהולך להיות פה, מותח, מצחיק, משעשע, ועוד כהנה וכהנה...

    אז לא נשאר לי אלא לאחל לכם בהצלחה על קריאת הסיפורים!!!
    • תודה
    Reactions: התאומה, גשם יורד, משה דויטש הפקות ועוד 9 משתמשים12 //
    37 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נועה לבין (Tamar)
    צורף קובץ
  • 493
    • ה
    שיתוף - לביקורת ב"שבילי" נברא העולם
  • הווה פשוט //
    • לכל אדם שביל משלו
    וקרוב לודאי שפה ושם יצטלב שבילך בשל אחר
    והוא מטופח ומרווח יותר
    ותרצה לנטות, להתחדש,
    אך מנין תדע לאן לפנות
    איזה צד מוביל ליעד ואיזה מחזיר לנקודת הפתיחה?
    מוטב שתחצה ותמשיך ללכת ישר
    תמשיך בשביל שלך

    וחשוב מזה

    לפעמים שבילי אחרים מצטלבים בשלך
    ושבילך כה נוח מישורי ומלבלב בעיניך
    ואתה מזמין בחיוך, או מושך קצת בכח, ולעתים אף גורר אותם בדאגה
    הרפה!
    הנח להם להמשיך בדרכם

    כי לכל אדם שביל משלו
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מתן מאור, ilan p, nsh ועוד 11 משתמשים14 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני ה.
    אהבתי את המסר גם את הכתיבה
  • 1K
    • נ
    שיתוף - לביקורת אדם שומע
  • נ. גל //
    • אדם שומע שיר, ולא יודע שהשיר הזה נכתב עבורו.
    הוא מצטמרר בתוך תוכו מצליל של געגוע, ולא יודע שהוא מושאו.
    אדם שומע שיר, וחושב שהוא כוסף לעולם אחר, בו לא ביקר מעולם.
    אנחה משברת חצי גופו, ונשמתו מצטנפת בחצי שנותר.

    אדם, אדם,
    מתי תיפתח לדעת?
    מעץ הדעת כבר טעמת דייך, ואיך עדיין לא תדע את עצמך?
    אדם, גן נעול הוא - ולא תמיד היה.
    ובליבו נשברות אלף זכוכיות, והוא אינו יודע - זכוכיות של מה?

    אדם שומע שיר, חושב שציפור הלחינה ברקיע.
    שאיש אחר כתב את המילים, שתוכנה עיבדה את הביצוע.
    אדם אינו יודע שלעולם יש בורא, שטווה את התווים זה לזה.
    ובין צליל לצליל הוא רוקם געגוע - של אדם אל עצמו, אל העומק.

    אדם, אדם,
    מתי תשכיל לגעת?
    הלא אלוקים לא ציווה עליך לבל תיגע בעציו הטובים,
    לבל תברך על אילנותיו המוריקים והמלבלבים.
    והלא כל גן העדן הזה בליבך הוא.
    והשיר?

    השיר הזה הד קריאת גנך הוא.
    שיר השירים.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אדם קדמון, ללי99, סיפור8 ועוד 25 משתמשים28 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    נכון. האמת שקראתי קצת יותר מדי מדרשים ונביאים לאחרונה, מה שגרם לסגנון הכתיבה להיות מושפע...
  • 902
    • מ
    שיתוף - לביקורת כוכבים שנפלו- שיתוף.
  • מהממתתת //

    • כוכבים שנפלו/ מ.ה
    עלטה אפפה עולמי.
    חשכה שעלתה, דפקה בחלוני.
    וממחשכים,
    עוד שוחקים
    את נרי דועכים.

    ובלילותי,
    כבשתי דימעותי.
    טללי נחמה
    על זו הגחמה
    שהרחיקה נדוד
    ומאורי לא נותר מאומה.

    ובתוככי הערפל,
    אפלה שבי - הייתה לאורה
    כי רק בלילות
    נגלים האורות.
    כוכבים שנפלו
    עוד יהיו לרבבות-----

    וממרחקים אז אבוא
    אל אותם שעוד מחכים
    אלו שאלפי לילות
    אותם לא יוכלו לכבות.

    ומול מחיצות
    הייתי לחוצות
    וכרוב הנפילות
    כך גדלו בי התקומות.

    לימדו אותי שלא צריך ערפל כדי למצוא את הנר.
    לא פ'רוז'קטורים רבי עוצמה או תאורת חירום.
    כי האור, הכוכבים, הירח והבוקר
    אצלי בחלון.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דרקונית לוחמי הסהר, מלכת אנגליה, גשם יורד ועוד 16 משתמשים19 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהממתתת
    זה לא מה שאני כתבתי זה השיפוץ של סולטן
  • 562
    • sol key
    שיתוף - לביקורת צמא לאהבה-
  • sol key //
    • בעקבות תחרות כתיבה עם חברותיי,
    והפעם זה היה הנושא- "צמא לאהבה"-
    נכתב בהשראת שיחה עם חברה..
    מקווה שתאהבו..
    אשמח לתגובות:)
    ------


    -"אני באמצע, אתה לא רואה?"
    בטח שאני רואה כל הזמן אני רואה, אבל אני רק רוצה יחס.
    -----
    כל פעם שאני בא לאבא ואמא הם "עסוקים" בעצמם, בטלפון שלהם.
    לי אין פלאפון כזה וגם כשאהיה גדול אני לא רוצה.
    אני לא רוצה שכהילדים שלי יבואו לדבר איתי אומר להם שאני עסוק.
    לפעמים אפילו אני הולך לישון בלי לספר לאבא ואמא על הדברים שחשובים לי,
    חבל שהם לא יודעים שוויתרתי היום לחבר שלי בכדור,
    ושעניתי תשובה יפה לרבה,

    רק בבית שלנו יש מלא כאלו פלאפונים, אני יודע..
    פעם אחת שאלתי את חבר שלי אם גם ההורים שלו עסוקים תמיד,
    והוא הסתכל עלי במבט מוזר.
    מאז אני לא שואל, אני יודע שאם ידעו את זה אז אני יותר לא ילמד בחיידר.
    פעם אחת אפילו התפללתי להשם שיהרוס להם כל את הפלאפונים,
    אבל אז אבא קנה חדש, ואפילו יותר משוכלל.

    אני אפ'פעם לא נוגע בזה, אפילו שלא צריך סיסמא,
    אולי יום אחד ההורים שלי יצטרכו סיסמא ללב שלי,
    מפחד שינעל בסוף.


    # מוקדש לכל הילדים שצמאים לאהבה, אבל ההורים שלהם "עסוקים".​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: טוטו פ, וכאשר אבדתי אבדתי, לבי ועוד 17 משתמשים20 //
    0 תגובות
  • 2K
    • מ
    שיתוף - לביקורת מחכה
  • משולש ברמודה //
    • 03:02

    היא קראה פעם שאנשים לא מתעוררים סתם ככה בלילה.

    הם לא פוקחים עיניים פתאום לחדר חשוך לשתי דקות ארוכות וחוזרים לישון בלי סיבה. מישהו העיר אותם או משהו או כמה משהוים. ואולי הם בכלל לא זוכרים את זה.

    היא לבד שם בחדר החשוך מאד הזה. לבד מאד. וקר שם קצת למרות שכמעט אוגוסט בחוץ, וחם ולח ודביק.

    המזגן מפהק לה מעל הראש בזמזום מנומנם, מבחוץ נשפך אור צהבהב מהמדרכה על הסדקים שבתריס ועל השידה נוצצות ספרות זרחניות ומטושטשות.

    הגרון שלה יבש, איך לא. והאצבעות לחות ומזיעות.

    היא נושמת נשימה עמוקה, בשקט. ומרגיש לה שהריאות שלה מכווצות כל כך חזק עד שהן בקושי מצליחות להתרחב.

    היא לא הטיפוס הזה. כזאת שמסכימה לבזבז ככה את הזמן במחשבות על הגרוע מכל, שמתעוררת בלילה כששדים פרועים פולשים לה ללב. אז היא רק בולעת את הכאב הדוקר בגרון ומדשדשת במסדרון החשוך בקצב שלא תואם בכלל את התקתוק של השעון, אותו תיפוף ששומעים רק בלילה.

    03:05

    היא לא מדליקה אור במטבח, שונאת את האור הלבן של הפלורוסנטים כשהיא לבד. אז היא רק נשענת על המקרר ושותה שלוש כוסות מים קרים בבת אחת בלי להביט בצללים השחורים שרובצים על התקרה.

    היא מנסה לנשום שוב פעם עמוק יותר, משחררת אוויר בשלוש נשיפות ארוכות ומגלה שהאצבעות שלה עדיין רועדות.

    חוזרת למסדרון שוב. הרצפה לא קרה למרות שהיא יחפה, אבל כפות הרגליים שלה מחליקות כאילו נרטבו בשלולית רדודה וחמה.

    גם הסלון חשוך, שותק בדממה אפלולית כזאת של לפנות בוקר. יש עיגולי אורות מהמרפסת, איפה שרואים פסים אדומים על הכביש כל הזמן. והדלת פתוחה לגמרי לנוף אבל האוויר לא זז בכלל.

    היא פותחת את המחשב, האור הלבן מתנגש לה בעיניים והיא מרגישה את המקשים לחים קצת מתחת לאצבעות.

    שום דבר לא קרה. שום דבר וכלום. למה היא כזאת טיפשה.

    היא מזגזגת קצת באתרים עם כותרות אדומות על התקיפה האחרונה בסג'עייה, מרפרשת את הציפור הכחולה מידי דקה וחוזרת לבדוק איזה צ'אט כתבים מנומנם.

    אין מה לראות נכון? כולם ישנים עמוק, מנמנמים על המקלדת. אם משהו היה קורה כבר היה טראפיק באיזה מקום. בטוח.

    היא מתיישבת על הספה, מכווצת את הרגליים חזק ומוצאת כירבולית רכה להתעטף בה.

    הוא בסדר. הכי בסדר שבעולם. אולי הם בכלל יצאו כבר מעזה והוא יתקשר עוד מעט?

    היא כמעט נרדמת כשהראש שלה מתרומם פתאום. אם הוא יתקשר הוא יכול להעיר את הילדים, הטלפון שלה נשאר בחדר מאז שהלכו לישון, חבל שיתעוררו לפני ש—

    03:40

    יש נשימות שקטות בחדר. רכות כאלו, לוחשות. היא מסדרת קצוות של שמיכה אחת, מרימה כרית אחרת, מלטפת ביד מיוזעת תלתלים רכים בניחוח אוקיינוס שקט.

    מזל שלא התעצלה לקלח אותם בערב. איזה מזל, אם יבואו עכשיו לומר לה---

    היא קופצת. יש רעש ברור לחלוטין מהדלת. והשדים בלב שלה מדלגים בין העליות לחדרים כמו רקדנים גרועים על רצפה לא עקומה בכלל.

    האצבעות שלה מזיעות על הידית, והעינית מטשטשת קצת מולה מנשימות כבדות.

    יש אור בחדר המדרגות וצללית מעוותת שנראית כמו הבחור הצעיר שמנקה את הבניין עם מגב וסמרטוט.

    היא בולעת. הגרון מחוספס ושורף והלב שלה דופק לה עדיין באוזניים. באיזה עולם זה רעיון טוב לדפוק לאנשים בכזאת שעה עם מגב בדלת.

    04:32

    היא עושה שוב פעם סיבוב בבית. בודקת חלונות ויוצאת למרפסת. מחפשת בין שלוליות אור כתומות וחתולי רחוב ערניים איזה רכב צבאי כהה. אותה לא יפתיעו ככה בלי להתכונן.

    בחוץ יש צרצרים עייפים וזמזום של מזגנים ורעש של מכונות שעובדות חזק כשהאנשים חולמים על חיים יפים, והעולם חמים ורך ואפל מאד.

    היא עייפה אבל הפולשים שבלב שלה לא יכולים לישון. והיא רק רוצה לחפש בשמים כוכבים קורצים, כאלו עם פסי אור ישרים מהאינסוף עד אליה, אבל פוחדת להרים עיניים למעלה ולפספס איזו תנועה ברחוב.

    היא חוזרת פנימה רק כשנכנסת משאית זבל לרחוב. והשמים כחולים כבר מאד והכוכבים שוקעים.

    05:13

    היא מפעילה מכונה. לפני שאולי יהיה לה אסור. ממיינת גופיות קטנות ואוברולים לפינה אחת, מגבות לפינה אחרת, ומעיפה את הפיג'מה שלו לפינה שלישית.

    פקק של ג'ל, מרכך כביסה, לטרוק את הדלת וללחוץ על כפתור ההפעלה. היא טובה בפעולות ממוקדות. קצרות וחתוכות. הכי טוב למוח שלה כשהיא מנתקת לו את ה-WIFI ללב.

    ומי זה שיודע. ולמה הלב שלה דוהר על מאתיים קמ"ש, קבור עמוק בין המייבש לערמות הכביסות.


    05:22

    האור הצהוב לא מחמיא לה. מול המראה היא מעזה להביט בעיניים לאישה החיוורת שמולה. אבל ההיא רק משפילה את הראש, מזיזה מברשות של מייקאפ ומחפשת במגירה משקפי שמש ישנות וגדולות.

    אנשים יבואו אם תהיה לוויה. אולי גם מהעבודה שלה יטרחו לשלוח נציגות. ובטח כמה נשמות טובות יצלמו תמונות כדי להעלות אותן עם לב שבור ואימוג'י דומע שגורף לייקים.

    היא שונאת לבכות ליד אנשים בכל מקרה. אבל שיהיה. לא מזיק להיות מוכנים.

    06:01

    היא חוזרת לספה בסוף. והעייפות מסמאת לה את העיניים למרות שהן עדיין מתעקשות לבהות בצבעים שמתחלפים על השמים בחוץ. במסדרון מתקתק לו השעון באדישות, פועם כאילו היה לב אנושי.

    בחוץ יש כבר רעשים של בוקר, איזו משאית שעושה רברס בצפצופים שמכאיבים לאוזניים ואופנוע אחד שהחליט לשאוג.

    היא טיפוס אחראי. נחוש. כזה שממשיך לתפוס בחבל גם כשכולם כבר מזמן החליטו לעוף. וזאת הסיבה שהיא יושבת שם עדיין, מכורבלת חזק בפינה של הספה וממשיכה להעביר את המבט מהדלת לחלון בעיניים שורפות.

    07:39

    היא ישנה כשדופקים בדלת.


    "ליל כוכבים הסהר עלה
    את שם יושבת בוהה באפלה
    שעה חולפת יום ושנה
    ואת עדיין לו מחכה
    ...
    את פרי גנך את תבקשי
    מי לך יאמר ומי לך ישיב
    מר כאבך רודפים הימים
    נותרת לבדך רוצה להאמין
    שהנה קרבה אותה השעה
    שבה הבטיח לשוב
    ולא שב"
    (יוני רועה, שיר זיכרון)

    נכתב בהשראת הימים והסיפורים.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: yael305, טוב., מיריכ ועוד 59 משתמשים62 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    קראתי את זה עכשיו. ואני רואה שזה מלפני שנה. ואני יודעת שאסור להקפיץ. אבל אני לא יכולה שלא. סורי.
  • 1K
    • sol key
    שיתוף - לביקורת אני והוא- שיתוף.
  • sol key //
    • הרבה פעמים אני אוהבת לעשות תחרות כתיבה עם חברותיי,
    והפעם זה היה הנושא- אני והוא.. החלטתי ללכת על כיון קצת שונה..
    מקווה שתאהבו..
    (סיפור לא אמיתי כע ? )
    אשמח לתגובות:)


    -------
    ישבתי שם בתחנה וחיכיתי שוב לראות אותו מגיע,

    מידי פעם הסתכלתי על השעון- יצאתי מוקדם מידי,

    הרב קו היה בתוך כיסי וגם כמה מטבעות,

    אבא חשב שהלכתי להתאוורר עם חברה שלי- איתו-

    קבענו שבעשר וחצי אחזור-

    אבל הוא לא שיער וגם אני- שהשעון יתקדם וימשיך הלאה בלעדי.

    הוא הגיע כמו תמיד אבל הפעם ברכב שחור חלונות כהים,

    חיכיתי לו שיצא,

    הוא רק פתח את החלון ושרק לי שהוא מחכה,

    נכנסתי לא יודעת למה?

    נמשכתי כמו מגנט,

    ליופי קסום ולא אמיתי.

    הרגשתי שמשהו כמוהו חיפשתי,

    הוא מבין ומכיל –

    הוא מרפא לי את הלב, את הבדידות,

    את השקט.

    שמתי חגורה והוא נעל את הרכב,

    התחלנו לנסוע.

    בתחילה היה צחוקים וכיף,

    אחר כך הרגשתי קצת עייפות

    משהו באוויר הרגיש לי מוזר-

    התעלמתי-

    פתאום הרגשתי אותן את הדפיקות,

    הלב שלי האיץ עבודה בקצב מהיר,

    הרגשתי פחד שלופת אותי חזק חזק

    שובה אותי בתוכו.

    הראש שלי כאב,

    ורק ביקשתי לעצום עין ל-5 דקות שהתמשכו להרבה יותר,

    אחר כך כבר היה מאוחר מידי,

    מצאתי את עצמי באמצע כביש לא מוכר,

    שאלתי אותו לאן?

    הרי לא סיכמנו שהולכים לאח שלך?

    שגר בשכונה המרוחקת יותר?

    הוא שתק, ורק הביט בי בעינים נוטפות אש-

    אמרתי לו שאני צריכה לחזור לבית ובכלל מה השעה?

    "השעה כבר לא רלוונטית"- שמעתי קול מאחורי- קפצתי בבהלה,

    כל הגוף שלי רעד פחדתי פחד מוות,

    חיפשתי את הפלאפון שלי והוא נעלם.

    ואז הבנתי כמה טעיתי,

    התחלתי לבכות,

    אבל כבר אף אחד לא עזר לי,

    הייתי שם אני והוא וההוא מאחורה- רק שלושתנו לבד,

    באמצע כביש ראשי ארוך חשוך- לבד.

    ואז,

    אז הרמתי עינים- אליו-

    והרגשתי שבסוף כמה שרק ארצה לברוח רק הוא יעזור לי,

    הבנתי שיש רק אחד שבאמת אוהב אותי,

    ולמרות כל הקושי והכאב,

    למרות הבדידות והשקט-

    רק איתו ארגיש באמת בטוחה.

    הבטחתי לו שאם הוא מציל אותי,

    אני עוזבת את הכל וחוזרת אליו-

    להתפלל,

    להיות הבת שלו,

    ילדה טובה שמביאה לו גאווה.

    ואז ברגע אחד היה לי אומץ,

    לתפוס את ההגה-

    ולהזיז אותו במהירות לצידי הכביש-

    הרכב התנגש במעקה הבטיחות-

    ועף באוויר תוך כדי - הוא צרח קללות בערבית,

    ואני "שמע ישראל".

    ---

    ופתאום התעוררתי

    מצאתי את עצמי במיטה החמה בבית,

    עם אבא ואמא אוהבים,

    והפעם כשפתחתי את הסידור והיה לי משמעות אחרת,

    "ברוך.. מתיר אסורים".​
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: נועה noa, אהרן 1, סה"כ בנאדם טוב ועוד 17 משתמשים20 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    sol key
    sol key
    תודה רבה, שנים איתך:) תודה. תודה. (ביקשתי שיתקנו..) תודה, למה איכזב?
  • 354
    • ח
    שיתוף - לביקורת זכרנו ה'
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    זכרנו ה',

    ביום חג המצות הזה,

    אם מצה לשון מצווה היא

    ואם מצה פירושה לחם עוני.



    הלא אתה

    שומע שוועת עניים

    שומע קול אביונים

    ראה נא בעונינו.



    אם שבי קשה מכולם,

    קיים בנו מצוות פדיון שבויים,

    מצוות חג המצות,

    זכרנו ה'.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: yael305, שושנה פרקש, כל שם שתרצה ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 478
    • R
    שיתוף - לביקורת תגידי לי, אמא | מלחמה
  • RPO //
    • שדות עצובים🌾

    למה כל השדות כבר לא פורחים
    אתמול לא היה פה טרקטור
    ואתמול ראיתי פריחה
    היום הכל בצורת והאדמה כולה
    חשופה.

    אולי זו הרוח אולי בה האשמה
    שכלנית כפופת ראש
    וכולה כולה
    אדומה.

    אולי זה הסתיו שמגיע
    ועכשיו תחילה של שנה
    כנראה שלכן רקפת בוכה
    וסביבה אדמה
    רטובה.

    נכון אמא שזה לא קשור
    לכל הקרבות הקשים
    לזה שהאדמה ספוגה
    בדמם של
    ההולכים.

    שזה לא בשל מלחמה
    ולא כי נפלו חיליים
    ולא כי הלכו ילדים
    שרצו לקום אל הבוקר
    ולשחק עם
    חברים.

    וזה לא ששמים בוכים
    ששנה התחילה אחרת
    שרצו לבכות גשם
    והקדימו אותם
    אנשים.

    תגידי לי אמא
    שהכל זה הטבע
    שלכן כלנית כפופה
    שאין קשר בין כל השדות
    לזה שאת
    עצובה.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: kshir, סבתא חביבה, אוראל סולטן ועוד 14 משתמשים17 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה לכן!
  • 487
    • מ
    שיתוף - לביקורת חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול..
  • מימיי //
    • כנגד ארבע בנים דיברה המדינה:
    אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול.

    חכם מה הוא אומר?
    מה העיכוב הזה לכם? למה לכם להתמהמה ולא להיכנס לרפיח? כנסו, תנו בראש, תלחמו וצאו עם חטופים. עד הניצחון המוחלט.

    רשע מה הוא אומר?
    מה הביטחון הזה לכם? כניסה לרפיח רק תעכב אותנו יותר ויותר. הפתרון היחיד הוא עסקה עכשיו.
    עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו.
    בושה, בושה, בושה, בושה.
    רק לא ביבי, רק לא ביבי.

    תם מה הוא אומר?
    מה זאת. לאן נעלמה האחדות שהייתה בשבוע הראשון ללחימה? איך חזרנו להיות אויבים כל כך מהר?

    ושאינו יודע לשאול..
    תגידו, עכשיו איראן נגדנו או שאנחנו נגדם?
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ניק 139167, ניק 119576, נסיך על חלל ועוד 21 משתמשים24 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מימיי
    תודה!!
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת הקוד שפותח דלתות
  • א. פרי //
    • השבוע הייתי צריכה להיכנס לבניין עם אינטרקום.
    ידעתי את הקוד.
    הקשתי את הספרות ובמקום כוכבית - סולמית.
    עוד מספר הקשות כוכבית - והדלת נפתחה.
    המלווה שלי אמרה לי:
    "לא הקשת מספר טוב".
    "זה לא משנה", אמרתי, "העיקר הדלת נפתחה אז זה אומר שמה שהקשתי היה טוב".

    ואז חשבתי על הדלתות בעולם, דלתות ההצלחה.
    גם הן נפתחות בעקבות קוד מסוים
    מה הקוד?

    נתקלתי בסרטון שמבטיח שאם נעשה את הפעולה הבאה נצליח.
    במקום לומר: 'אני אשתדל, אני רוצה' וכו'
    לומר: 'אני עושה,
    אני מוצא, אני מצליח'

    כלומר: עצם השיח על הצלחה בהווה תוביל להצלחה.
    (נראה שאפשר להסביר זאת כי אם אנחנו בתודעת כישלון אנחנו נזמין לעצמנו כישלון
    ואם נהיה בתודעת הצלחה, נזמין הצלחה,
    ממש כמו שאומרים שאם נהיה בתודעת גאולה - הגאולה תגיע).

    אז ניסיתי זאת כשחיפשתי דבר-מה.
    'אני מוצאת, הנה מצאתי,' אמרתי תוך כדי חיפוש ולא מצאתי.
    'הידית נמצאת', שבתי לומר.
    ולא מצאתי.

    ואז התפללתי שה' יעזור,
    ומצאתי.

    מסקנה: דיבור חיובי של הצלחה יכול להצליח - רק עם תפילה.

    התפילה - זה הקוד של ההצלחה.
    היא פותחת את הדלתות.

    ​
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: וכאשר אבדתי אבדתי, אוראל סולטן, מימיי ועוד 22 משתמשים25 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    כשהבנתי שיש קוד לקבלת התפילות ניסיתי לבקש כמה דברים: אמרתי לעצמי: אני בריאה בנפש ובגוף והאמנתי...
  • 406
    • י
    שיתוף - לביקורת חסכתי לך נר
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • השנה חסכתי לך נר, אבא

    אינך צריך לטרוח ולפשפש

    להתכופף לחורים וסדקים



    הפעם הוא גלוי וזועק

    נוכח עד מחנק



    בתמורה, משהו קטן

    שרוף אותו מחר, את כולו



    ואם אפשר,

    נשמח ממש גם להיגאל

    על מלא
    • תודה
    Reactions: AUVI, ilan p, שיבת ציון ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
  • 814
    • ח
    שיתוף - לביקורת לא יודעת איך לקרוא לזה....
  • .חיה פ //
    • בס"ד



    כמה ימים לפני ליל הסדר, אני רוצה לדבר אלייך, נשמה יפה בתוך עולם גדול של....

    ולומר לך, שאת אלופה.

    את אלופה, ואת גדולה מהחיים, גם כשאת מזדהה עם הרצון של הקטנים, לקום ולשחק תופסת מסביב לשולחן הסדר. סתם, כי פתאום נכנסה בך הרוח הזאת, שגורמת לך להאמין שאת יכולה לטרוף את העולם, ומצד שני, גורמת לך להאמין שאולי הוא יטרוף אותך עוד קודם, בגללה. ואת נשארת לשבת, נכון? אז את אלופה!

    את אלופה, גם שכמעט גמרת להגיד את ההגדה לפני כולם, הרבה-הרבה לפני כולם, בגלל אותה רוח שהתפשטה עלייך. את באמת לא אשמה, שהצחיק אותך השקט של הלגימות, הפריע לך לשתות סדיר, גרם לך לצחוק, להצחיק את כל השולחן העננננננננק, ולהשאיר אותך עם, אדרנלין? שגורם לך.. בין היתר, להטיס דברים שאחרים אומרים לאט, את. באמת. לא. אשמה.

    את רק – אלופה.

    ונכון שהיה רגע, שפתאום הבנת שעקפת את כולם בכמה עמודים מכובדים, אז את עצרת לחכות עד ששאר המסובים יגיעו לעמוד שלך, וזה נמשך יותר משתי דקות מורטות עצבים,
    ואת חיכית בלי סבלנות, נכון? אבל עדיין את – אלופה.
    הרי הסבלנות שלך.. גם בדור חסר סבלנות שכזה, קצרה משמעותית.... אז כל רגע שאת ממתינה, נחשב ויקר, אצל מי שנתן לך להיות –

    פשוט, אלופה.

    וגם אם את כן קמה כל שנייה, קופצת על כל רגע של לתת עזרה, וחווה בשבע שעות ארוכות ומשמעותיות, לפחות חמש עשרה ירידות ועליות במצב רוח, דרסטיות ושאינם. את אלופה.
    את עדיין איתי, אלופה? אם כן, אני רוצה שתמשיכי להבין, שזה שבהתחלה הגעת לסדר רוטטת מצחוק, כי זה שוב ה.. אדרנלין? הזה, ואת לא הקשבת לכל מיני נאומים, כי בינתיים ישבת ופיטפטת עם עוד אחת, שהיא אלופה כמוך, או שסתם אחת שמעניין לה לדבר עם אלופות, ואמרו שקט בשולחן העננננננננננק, רק לשתיכם, וזה הצחיק אותך, למרות שזה לא אמור להיות כזה, אז את אלופה.
    את בכלל לא אשמה, שמרבית קאבי הדיבור מתנקזים אלייך כשאת מתרגשת, ובכלל, שמת לב שאת מתרגשת מהערב הזה? רק זה נותן לך את התואר-

    אלופה!!!

    אלופה, גם כשרגע לפני שהתיישבת בכיסא שלך, ורצית שזה יהיה מקום שקל לצאת ממנו בלי ששמים לב (וזה לא קרה, כי הנוכחות שלך דרמטית ותמיד-תמיד שמים לב שאת בורחת?! זה חלק מהאליפות, תדעי!), מישהי דאגה לקרוע לך את הגרביון, וזה עיצבן אותך!!!! כי חלק מהאליפות שלך, זה סף תסכול נמוך-נמוך שגורם לך להרגיש את החור כל אלפית רגע, אבל את נרגעת. ואת שתקת. ולא אמרת שהוא נקרע, וגנב לך כמה רגעים של התרגשות, ואת ידעת שמבחינך, באותו הרגע לחזור הביתה באותה מהירות שגורמת לכל מי שסביבך להיפסל בתחרויות ריצה, ובאמת יכולת לחזור הכי מהר, אבל לא עשית את זה!!! כי ידעת שאולי תאחרי, וחוץ מזה.. לעדכן את כולם בזה שאת יוצאת בשביל חור פיצי-פיצי נשמע לך קטנוני ומציק, אז את נשארת, ובסוף את גם שכחת שיש לך חור פיצי-פיצי, כי יש בסדר עוד כמה אלופים, שדואגים שיהיה לך מעניין, ובכלל, היה לך מצחיק מאוד. רק זה הופך אותך–

    לאלופה!!!!

    ואני לא יודעת אם את עדיין פה, אלופה אחת, אבל בתור אלופה כמוך, כבר נגמרה לי הסבלנות לתאר לך עד כמה את - אלופה,
    דווקא כשנראה לך שאת לא, ודווקא כשקשה לך להיות כזאת....

    אז פשוט תזכרי, שאת, תמיד, אלופה!

    ודווקא בליל הסדר, מי שברא לך את האליפות, ונתן לך להיות כזאת, גאה בך. מאוד-מאוד-מאוד.

    ממני אלייך, אלופה.​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אקסטרה היפראקטיבי, I.Q, אוראל סולטן ועוד 18 משתמשים21 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    בדיוק - בשבילך! ( ממני אלייך - באהבה!!!! (ותודה על המילים הטובות שלך....)
  • 701
    • sol key
    שיתוף - לביקורת חדר בריחה- שיתוף.
  • sol key //
    • אני רואה אותך אחותי, נאבקת מול גלים שקופים,

    מחזיקה את הראש חזק לבל יכנס למים עמוקים וישקע.

    אני משקיפה עליך תמיד מהצד,

    ורוצה לצרוח לך, שאם רק היית מנסה לשכב על הגב לעצום עיניים,

    ולתת לגוף שלך לצוף על פני המים,

    הגליים יובילו אותך אל מקום מבטחים.

    הצרחות שלי שקטות,

    – אני ? שומעת!

    את לא!

    ואת מנסה להאבק ולהתחכם איתם עם הגלים,

    את מנסה בכוח לגמור את האויר,

    בכל פעם שאת פותחת את הפה המים נכנסים לך פנימה,

    ואת נשאבת עוד ועוד אחורה,

    יום יום אני מגיעה להשקיף עליך,

    כדי לראות מתי תחזרי אליו חזרה-

    לחוף.

    בלילות אני חולמת עליך, לא טובעת ולא נלחמת,

    אני רואה אותך, רגועה ושלווה, על החול,

    עוצמת עינים, בטוחה.

    שמורה.

    אני יודעת שהחוף הזה לא ריק,

    ויש בו מלא סודות,

    מסביבך מלא צדפים.

    חלקם יפים וחלקם לא-

    אבל את לא צריכה אותם -את הצדפים,

    את צריכה את הפנינים שבפנים,

    הם אלו שמקרבים אותך אליו-

    אל אבא.

    לפעמים את יושבת שעות מול הצדף,

    מביטה עליו, מדברת איתו, אבל לא מנסה לפתוח,

    את מתייאשת מהר מידי ונופלת,

    —-

    תמיד הייתי בת מפונקת,

    בית על החוף, וחלומות מוגשמים.

    חדר שמשקיף בכל יום מחדש על הזריחה והשקיעה,

    מתעד את נפלאות הבריאה בצורה הכי מקצועית ומושלמת שקיימת,

    ואת,

    בת של.. אבא.. ו- אמא..

    ו- אח ש..

    ו—- טוב נראה לי זה ברור,

    אני בחיים לא אבין אותך,

    את נלחמת שם רחוק ממני,

    עוברת מארגון לארגון,

    מוצצת עוד כמה טיפול של כוח,

    מזויפות.

    ואני, חיה את חיי בנעימים,

    לא מרגישה קושי או בדידות,

    רק רוגע ושלווה, מול גלים ושקיפות.

    תמיד כשראיתי אותך, פחדתי להציע עזרה,

    אז התפללתי,

    קנאתי בך שאת נלחמת ולי מוגש הכל על מגש כסף.

    לא חסר לי כלום,

    לא משפחה לא חברות,

    יש לי קשר טוב איתו,

    וכן גם מקום לברוח אליו כשאני לא מרוצה,

    יש דברים שהם קטנוניים מידי – אני אפילו לא מעיזה לספר לך עליהם-

    את- בוגרת מידי..

    לגילך-

    לגילי..

    בסוף כל יום אני מגיעה אליו,

    פינה שקטה וריקה שאבא בנה במיוחד בשבילי,

    הוא נמצא שם על החוף ממש,

    חדרון קטן, עם חלון מבריק- לשקיעה היפה,

    חלון שממנו אני רואה אותו-

    את אבא-

    באמת אני רואה- אני רואה מישהו שיושב ומקשיב,

    מישהו שדואג ואוהב,

    ותמיד תמיד מחכה רק לי-

    אז תודה אבא-

    תודה שיש לי חדר לברוח אליו-

    אליך.

    ----​
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ילדה של אלוקים, michal2100, אש קודשית שרופה!!! ועוד 13 משתמשים16 //
    0 תגובות
  • 562
    • R
    שיתוף - לביקורת רומא
  • RPO //
    • מעולם לא טסתי רומא
    אף פעם לא חגגתי חלבי
    לא דברתי איטלקית
    ולא נשמתי אלפים.

    יכולתי לעשות גוגל
    להבין אירופה
    לשחק אותה גלובלי
    ומילים לפתנאון.

    ובלי לחיות ובלי לטוס
    עשיתי לי משל
    כי כולי רומא
    והראש שלי
    מגדל.

    אדום ירוק לבן
    גם לרומא ההיא היפה
    מהספרים
    לקח זמן להבנות

    דברים טובים באים
    בקושי
    אולי גם החלומות.

    ואם ליופי לקח שנים
    אולי גם בי יום אחד
    יהיו עתיקות ואנשים
    יהיו בתור
    לקרוא חיים.

    ובסדקים שבי
    לא תראו עולם
    ולא תראו חומות
    כל עיר שבי
    עשויה דמעות.


    (נכתב לתחרות כתביה בנושא "גם רומא לא נבנתה ביום אחד")
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: דיני!, AUVI, אוראל סולטן ועוד 14 משתמשים17 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    איזה כיף לקרוא!! תודה לך!!
  • 504
    • A
    שיתוף - לביקורת בדיקת חמץ. כמו שכולם עושים.
  • Avigail Amram //
    • בס"ד


    בדיקת חמץ שגרתית.

    הוא עבר בבית עם הנר בידו, חיפש חמץ.

    פתח את הארון בחדר הבנות.

    מצא כעס.

    אתמול צעק על ביתו שאוטוטו פסח והארון שלה עדיין לא מסודר.

    עבר לשולחן הכתיבה בחדר.

    מצא קנאה.

    ביתו הקטנה מצליחה לשמור על השולחן מסודר ואילו שולחנו בחדר עבודתו מבולגן ביותר.

    עבר לחדר הכביסה.

    מצא דחיינות.

    כביסה לא מקופלת, שאמר לאשתו שיתלה עוד מעט. עברו מאז שלוש שעות.

    עבר למטבח.

    מצא ביקורתיות.

    ביתו עמלה לנקות את המטבח ביסודיות והעיר לה שזה לא מספיק נקי.

    עבר לסלון.

    מצא חוסר סבלנות.

    בנו הקטן נדנד לו אתמול שיקרא לו סיפור, הוא אמר לו בקוצר רוח שילך לישון ואולי מחר.

    התיישב על הספה. נאנח.

    בדיקת חמץ שגרתית. כמו שכולם עושים.



    ...................
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: devMode, כותב השורות, א. פרי ועוד 15 משתמשים18 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    חזק!!!
  • 549
    • ל
    שיתוף - לביקורת לו לבדו
  • לרקוד על הירח //
    • קטע קצת מוזר...
    אשמח לחוות דעתכם הכנה.



    לילה. שקט. הוא מושך את השמיכה מעל הראש, ולוחש.

    "בבקשה, תן לי לחיות! לא בשבילי, בשבילם!
    מה הם יגידו כשהם ישמעו שאני מת? איך הם יגיבו? נראלי שזה קצת יגרום להם לאבד בך אמון... לא? ואני כל כך אוהב אותם, את כולם. אפילו את יוני מהבית כנסת, שאף פעם לא אומר לי בוקר טוב בחזרה. אני בטוח שאם הוא ישמע שאני מת, גם הוא יזדעזע. אולי אפילו יבכה. אני יודע שהוא רגיש, הוא רק לא נראה כזה.. בבקשה, בשבילם!"
    הוא נאנח.

    שקט.

    "יודע מה, כשחושבים על זה, גם בשבילה. איזו מסכנה היא תהיה, תשאר לבד עם כל הצאן הרועש. היא עדינה. וטובה. ויהיה לה כל כך קשה בלעדי. גם ככה אמא שלה רחוקה ממנה, ולא קל לה. ומי יעזור לה בבקרים עם הילדים? נכון שגם ככה שרי עוזרת כרגע יותר ממני, אבל אני בטוח שהבוקר טוב שלי יחסר לה. בבקשה. בשבילה."
    הוא נאנק.

    שקט.

    הוא שתק. לא יודע כבר מה לומר.
    ואז נשבר. מוריד את השמיכה באחת.

    "די, די! אני לא יכול כבר, עזוב אותם, עזוב אותה, די! רק בשבילי! בבקשה! אני שלך, נכון? אני אוהב אותך, אני עושה מה שאתה אומר, אז למה??? אני הרי כל כך משתדל, כל כך מנסה, רק בשבילך! לא יהיה חסר לך הברכות השחר שלי? מה, כל מה שאני עושה בשבילך זה כלום??? אני הרי יודע שלא. אני יודע. ומנסה לחזק בתוכי את הידיעה הזו כל יום- מי כמוך רואה את זה. אז בשבילי, בשביל שרולי הקטן שלך, שמתאמץ תמיד, למרות שקשה לו, ובסך הכל רוצה באמת לעשות ולהוסיף טוב ואור בעולם שלך,
    בבקשה. תן לי לחיות! "

    והוא נתן.

    לא בשבילם, ולא בשבילה. לא בגלל מה יגידו, ואפילו לא בשביל יוני.

    אלא לו לבדו.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אבינועם גולדברג, קולמוס בודד, שושנה פרקש ועוד 5 משתמשים8 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לרקוד על הירח
    תודה רבה!! ממש מחמם לב... @סבתא חביבה אשמח להבין קצת יותר על מה את את מדברת. אם תוכלי לדייק אני...
  • 498
    • R
    שיתוף - לביקורת מתי שהָיִיתָ 🖤
  • RPO //
    • רוֹצה לדבר מילותיך
    לשער מה הָיִיתָ⁠
    אתה
    אומר
    מה הָיִיתָ אתה.
    שעות יפות
    נגמרו בשקיעה
    אחרונה
    לכל
    החיים.
    ואתה אתה
    ורוח שלך
    הולכת
    רחוק.
    רוֹצה לצעוק
    לעולם לכולם
    מה חשבת
    על מה
    קרה.
    רוֹצָה לשתוק
    מתי שהָיִיתָ⁠
    חכם
    לטעום.
    חיוך גדול
    צחוק בעיניים
    ככה אתה
    חקוק.
    דיוקנים אמירות
    מסגרת ושיר
    ואתה אתה
    לא פה.
    ומתי שהלכת
    צווית חיים
    ולצחוק לשיר
    לחיות.
    זה לא עובד
    לנשום, אחרת
    אמן שהָיִיתָ⁠
    קרוב.
    מבט לכנרת
    לצפון לדרום
    מענין מה הָיִיתָ⁠
    אומר
    היום.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: תמר בן דוד, עמ"י חי וקיים!, סבתא חביבה ועוד 10 משתמשים13 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה גדולה!!
  • 362
    • ח
    שיתוף - לביקורת פתאום יבוא
  • חנה ש. //
    • כשרוצים להבין מילה, מחפשים אותה כתובה במקום נוסף.
    היכן כתובה המילה פתאום?
    "אל תירא מפחד פתאום"...
    זהו הפסוק שאמר מרדכי הצדיק לילדי ישראל לומר כשרצה המן להשמידם חלילה.
    מכאן שהמילה פתאום מתקשרת לעניין הפחד.
    ולכן רציתי לומר, המשמעות של "פתאום יבוא האדון", שכאשר יהיה מצב של פחד,
    או אז יגיע הזמן של יבוא האדון אשר אתם מבקשים,
    ואז----- אל תירא!!!
    • וואו!
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: לוטם, חרדי באמת, yael305 ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 3K
    • ל
    שיתוף - לביקורת למה גברים אוהבים את ערב פסח - ונשים לא - | אין כניסה לגברים |
  • לוטם //
    • כמה שהם חסרי בושה...

    כמה שתנקי את האבק, תקרצפי את הסלון, תגרדי את הרצפות - הוא יסתכל עליך: "את לא מנקה טוב, תאמיני לי, אני הייתי עושה את זה יותר טוב ונקי ממך".

    כמה שתבריקי את הוויטרינה, תבהיקי את החלונות, תאווררי את הספות - הוא יעקם את הפה: "למה צריך את כל זה? למה את עובדת קשה, יומיים לפני פסח נוציא את כל החמץ, וזהו!"

    באחת בלילה, אחרי שאת מסיימת להבריק את המטבח, כולל ארונות, חלון, שני תנורים, מיקרוגל, טוסטר, וכו'... הוא ייכנס אליו בעיניים טרוטות: "משבע בבוקר את על המטבח! אם אני הייתי מנקה כאן, הייתי מתחיל ומסיים תוך שעה!"

    פחות משבוע לפני ליל הסדר, הבית נקי ומוכן לפסח. מבחינתך, ברור שסעודות שבת הגדול, עושים בגינה. אבל הוא: "אין סיכוי! אני לא יושב בגינה! סעודות שבת אוכלים בתוך הבית, לא יקרה כלום! ננקה עוד פעם."

    המטבח מוכשר, ואת מסתערת עליו, מכינה כמויות של אוכל, והוא: "למה צריך כל כך הרבה אוכל?"
    בחול המועד: "למה אין אוכל בבית הזה??"

    שבוע לפני ליל הסדר הוא נכנס לבית בחיוך צופן סוד; "קניתי במאה שקל שוקולדים לפסח, אני יודע שאת בונה עליהם תוך כדי ניקיונות, אבל שלא תעזי לגעת בהם! זה לפסח!"
    באורח פלא, ארבעה ימים אחר כך, שקית השוקולדים ריקה...



    ניקיונות נעימים, בכל אופן (:
    • חחח
    • תודה
    • כועס
    Reactions: וכאשר אבדתי אבדתי, וי שלוק, עזרי מעם ה' ועוד 93 משתמשים96 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    אבחנה טיפולית:)
  • 847
    • S
    שיתוף - לביקורת הגיע זמן גאולתנו☀
  • sh.t.down //
    • תאר לעצמך.
    מחר בבוקר, השמש עלתה לא מזמן, אתה עומד במרפסת הבית המצוחצחת, מריח את ריח הניקיון באוויר.
    במדרכה ממול מבערים את החמץ, ואתה מרגיש איזו שהיא תחושה לא מוגדרת, שאם היה ניתן לבטא אותה במילים אולי היתה נשמעת כך- נו, אז מה עכשיו?
    ניקינו, התכוננו, שטפנו, צחצחנו, הברקנו, והגענו עד כאן, בשביל לזכות בחירות האמיתית.
    אבל... איזה חירות זוהי?
    אנחנו עדיין בין האומות,
    משועבדים לרצונות,
    עולם מלא מלחמות,
    חללים על ימין ועל שמאל,
    וגדול הוא השכול.
    איפה האמת שאמורה להתגלות במצב כזה?
    בעודך שקוע במחשבות, אתה שומע צליל.
    חזק.
    עוצמתי.
    אפילו- מחריש אוזניים כמעט.
    ועם זאת נעים לאוזן.
    משהו שמעולם לא שמעת קודם.
    מין תקיעת שופר אולי?
    רגע התבלבלת בחג?
    אבל לא,
    אתה מוריד את העיניים לרחוב שמתחתייך וצווחות גיל ושמחה נשמעות מכל עבר,
    ''הוא הגיע!!!''
    ''הוא כאן!!'''
    ''לא יאמן!!''
    צמרמורת עוברת לך בגוף, הידיים מחזיקות חזק במעקה,
    זה קרה? מה שאתה חושב עליו? מה שציפית לו? שביקשת? שדמיינת? זה כאן?
    אתה רץ לתוך הבית בפנים סמוקות, אמא שלך יוצאת מהמטבח כשמגבת עדיין אחוזה בין ידיה ודמעות נוצצות בעיניה.
    ''גם אתה שמעת את זה?'' היא שואלת ''לא דמיינתי?'' היא לוחשת.
    גרונך חנוק, אתה לא מסוגל להשמיע אפילו צליל, אתה רק מהנהן בראשך, כן, זה זה.
    אתה רץ לארון שלך ופותח אותו בתנופה, מוציא את זוג הנעליים החדשות שקנית לחג, תופס את החליפה הנוצצת ביד השניה, ורץ לרכב שכבר מותנע למטה.
    הכל נעשה ללא מילים, אף אדם אינו מסוגל לפצות את פיו.
    הכבישים מלאים מכוניות, התנועה זורמת כולה, לכיוון אחד, כמו נחל עצום של רכבים.
    בדרך אתה רואה מהחלון משאית גדולה עם המוני טליים צעירים.
    ''קורבן פסח'' מישהו ברכב לוחש, מתיירא מלהפר את הדממה.
    אתם מתקרבים לכניסה לירושלים, אתה שקוע בטליים הקטנים שמובלים לידכם.
    הרכב נעצר לפתע בחריקת בלמים, והיושב לצידך מסב את תשומת ליבך לסיבה,
    המחזה המדהים שנגלה לפניכם, ענן עצום מרחף בשמיים, ועליו- לא פחות והרבה יותר,
    מבנה עצום שראית בציורים וסיפורים, מלא הוד והדר, קורן, ורק מלהסתכל עליו ליבך מתמלא שמחה.
    דמעות מטפטפות מעיני כל היושבים ברכב,
    אף אחד לא מנסה להסתיר או למחות אותם.
    דמעות על כל מי שפה, ודמעות על כל מי שאינו.
    זה לא מרצון, הרגשות פשוט גואים על גדותיהם, הלב לא מצליח להכיל אותם.
    בית המקדש.
    יורד מן השמים.
    ואתה-
    כן אתה-
    הקטן, הפשוט, מלא התאוות וחטאים,
    ומנגד מלא הכמיהות והשתוקקות לקרבת השם,
    תזכה להיכנס לשם.


    במהרה בימינו אמן.

    זה יכול לקרות...
    שנזכה כולנו, עוד השנה, לאכול מן הפסחים ומן הזבחים בירושלים הבנויה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אנטוריום, מצלמה חדשה, גשם יורד ועוד 27 משתמשים30 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    ilan p
    כתיבה מאוד יפה ומרתקת ---והלוואי ונזכה שזה יקרה כמו שכתבת שמתוך כל הבלאגן בכל המישורים פתאום...
  • 582
    • ה
    שיתוף - לביקורת ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא
  • הווה פשוט //
    • הנה מגיע תור הזהב של החרדתיים,
    ערב פסח.

    מפלי האדרנלין השוצפים מכים בכל עורק אפשרי, וגם שאר הבלוטות פותחות את ברזיהן לרווחה, הורמונים מתוסכלים מתנפלים בפראות על הנפש. המחשבות מסתחררות סביב עצמן במעגלים קצרים, הנשימה שטוחה ומהירה, התחזיות משחירות, המצברוח ברצפה, העצבים דרוכים למקסימום, המתח קרב לפיצוץ אטומי, האמיגדלה חוגגת.

    ומה, רבש"ע בסך הכל?
    בסך הכל הם רוצים בית נקי לפסח.

    אבל פה הבעיה!

    אי אפשר לעשות בית נקי לפסח.

    תקשיבו טוב,

    אי אפשר לעשות בית נקי לפסח.
    אפשר רק לנקות את הבית לפסח.

    "בית נקי לפסח" זו תוצאה, ואי אפשר לעשות תוצאה!
    אדם יכול לעשות רק פעולות לא תוצאות.

    הוא יכול לנקות,
    האם הבית יהיה נקי? זה לא בידינו. וממילא זה לא נדרש מאיתנו.

    אולי זה נשמע משחק-מילים ריק, אבל לא, זה עובד.

    זה עובד בכל תחום בחיים,
    זה משנה את המיקוד.
    המח והנפש מכוונים את כל האנרגיה בחזרה אל מה שהם יכולים יודעים מיומנים ומוכשרים - לעשות.
    ולא מקדישים את כל תשומת הלב לבהיה מתישה בתמונות דמיוניות שאין לנו שום גישה פיזית אליהם.

    אז מהיום חלוקת התפקידים ברורה, אנחנו מזיזים את הגפיים ואלוקים מייצר את האפקטים.

    שנו את המיקוד

    תהיו פועלים לא קבלנים.

    החליפו גם את השפה, זה חשוב
    אתם לא הולכים "לגמור את המחסן" אלא לבלות זמן מסוים בלשים דברים במקומם ולזרוק את מה שלא צריך.
    אתם לא "עושים את המקרר", אתם רק עוברים על דפנותיו בסמרטוט עם חומר.

    פיסחו לי פסח כחודו של מחט, ואני אארגן לכם פסח כשר ושמח.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: קראנצ' פיסטוק, החיים טובים, מתן מאור ועוד 22 משתמשים25 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    N
    nsh
    רציתי להביא לאשתי לקרוא את זה, אבל היא אמרה שאין לה זמן לקרוא דברים, היא עסוקה עכשיו בלעשות בית...
  • 784
    • ח
    שיתוף - לביקורת אימא, מה יש לאכול?
  • חנה ש. //
    • האימא המסתפקת במועט:
    גיי ברענג פיתות מיט א לעבען.
    (פיתות זה הפינוק של ערב פסח, מחר גם כן.)
    האימא המפרגנת:
    לחמנייה ומילקי.
    (תנגבו את הלחמניה במילקי הכשר לפסח)
    האימא המפנקת:
    לחם טרי, טרי, וביצת עין.
    (אבל תכינו אותה בחוץ, בשמש, ולא לחזור עד שהיא מוכנה, שמעתם?
    היא עדיין נוזלית, לא נורא, ככה זה יותר טעים.)
    האמא המשקיענית:
    פיתה עם צ'יפס בתנור כשר לפסח.
    (קחו את התבנית הזאת ותפוצצו את הפיתה, שתהיו שבעים עד הבוקר לפחות)
    האמא הסופר משקיענית:
    פיתה עם חביתה וצ'יפס כשר לפסח.
    (צי'פס קנוי בשקית בטעם גריל, ביצה בשקית, קחו קומקום ותשימו את השקית להתבשל,
    לא, אני לא מרשה להכין בחדר ילדים אפילו שזה כשר לפסח)
    מי שעדיין רעב יש פה קטשופ - תכינו עוד סנדוויץ' ותשימו הרבה קטשופ.
    מי שעדיין רעב יש תפוחים מתוקים.
    • חחח
    • תודה
    Reactions: Ayala10, בשלנית, אננס מצוי ועוד 19 משתמשים22 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    חחח מדויק!! הילדים המפונקים: פיתה? איחחס...
  • 708
    • ל
    שיתוף - לביקורת קטע | לא { מוגדר @
  • לוטם //
    • מחכה לביקורת, תובנות או מה שזה לא יהיה...
    כי גם אני לא ממש יודעת מה זה...


    היא נכנסה למשרד, לא חיכתה להוראה, התיישבה מול המראיינת שלה. "היי, מה שלומך?"
    המראיינת כחכחה. "שלום. את-- הגעת לראיון עבודה?"
    "כן. זו אני. דניאלה. נעים מאוד". המילים שלה מהירות, היד שלה מושטת קדימה, ללחיצה.
    היד נלחצה בהיסוס קל. "אידית. שלום לך".
    "משרד יפה יש לך כאן". העיניים של דניאלה משוטטות סביבה, היא קמה, בוחנת מספר תמונות מקרוב. "תמונות ממש יפות. מי זה? בעלך?"
    "היי סליחה". אידית חורקת שיניים. "את פה בראיון עבודה".
    "כן. כן". דניאלה מתיישבת. "אז?" העיניים שלה נחות על אידית.
    "מאחת עד עשר. כמה את חכמה?"
    "עשר".
    "מאחת עד עשר, כמה את... טיפשה?"
    "עשר".
    • חחח
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: וכאשר אבדתי אבדתי, tovy, סופרוב ועוד 26 משתמשים29 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הטעם המושלם
    הקטע חמוד, אבל לדעתי לא מספיק מוקצן. כאילו- להתחיל עם הציפיות של המראינת- בשמים, הקלילות של...
  • 382
    • ח
    שיתוף - לביקורת והיא שעמדה
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    במלחמה זו הרבה מאוד דברים מתרחשים מאחורי הקלעים.

    איך אני יודעת?

    המבצעים שאנו מתוודעים אודותיהם לאחר מעשה מספרים לנו על מודיעין חזק, התגובות של הגורמים העוינים לפעילות חבלנית כנגדם גם הן מינוריות.

    איך יתכן שיש כמות גדולה של מחוסלים, תקיפות רציניות בסוריה, ועדיין התגובה מינורית.

    לראשונה נחשפנו לתגובה משמעותית לאחר חיסול משמעותי.

    אבל מה קורה שם מאחורי הקלעים?

    אנחנו לא יכולים לדעת, אבל המציאות מספרת לנו שקורים דברים רבים.

    הדיפלומטיה מסתירה אותם, והדיפלומטיה מנהלת אותם.

    אנחנו רק יכולים לנחש שאם ישראל עדיין לא הגיבה למתקפה הקשה כנגדה בליל הטילים במוצאי שבת קודש, יש לכך משמעות אחת.

    הסיפור של התחמשות הגרעין האירנית, הסנקציות שהוטלו עליה, חיסול מהנדסים בכירים, שמועות על התקדמות וניסיון לעצור את את הרגע של הגעה לשלב בלתי הפיך.

    מסתבר שהשיחה של נשיא ארה"ב ג'ו בידן עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו גרמה לו לסגת מפעולה של הרתעה כל שהיא.

    לאחרונה השיחות בין הנשיא האמריקאי לראש ממשלת ישראל נעשו צפופות.

    בהנחה שלא קל לנהל שיחה בה נשיא מעצמה שמעביר סכומי כסף בהיקף של מיליארדים ודורש דרישות, ההתמודדות של בנימין נתניהו עם הצורך להגן על מדינת ישראל והצורך לשמור על החלטות לטובת המדינה מחד והמחויבות לשמור על יחסים תקינים עם ארצות הברית מאידך היא לא קלה ליישום, וכמובן שאינה קלה לשיחה.

    ראש ממשלתנו שנהנה או נכון יותר סובל מביקורת קשה מבפנים, ראוי להערכה על עמידה איתנה קבלת החלטות קשות ומכריעות בצומת הלא פשוטה בה אנו נתונים, צריך הרבה מאוד עוצמה כדי לנהל מלחמה לא פשוטה זו.

    אם עד עכשיו המלחמה היתה מתחת לפני השטח על ידי שלוחי מנהיגי אירן, הרי שכעת המלחמה הפכה להיות מעל פני השטח.

    מה זה אומר לנו?

    המשמעות היא שהמטרות של האירנים הולכות ומתקדמות לעבר סכסוך גלוי.

    חשוב מאוד להבין זאת, כדי להבין שיש כאן מהלך שמתחיל בכך שהאירנים מתחמשים במשך שנים במטרה לפגוע חלילה בישראל.

    הדבר היחיד שיכול למנוע תגובה ישראלית נחרצת למתקפה זו הידיעה כי אירן מסוגלת לתקוף בתקיפה גרעינית.

    רק הידיעה כי יש יד מכוונת מלמעלה, שמזיזה את התנועות הלא שפיות של האויבת המרה שלנו, היד החזקה והזרוע הנטויה שתניע את הגלגל.

    ופסוקי התהילים הנצחיים שמלווים אותנו: "חרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה", הן אלא המלוות אותנו במערכה זו.

    המערכה האחרונה, שתחילתה בהמן האגגי שביקש להשמיד, וסופה בהמינאי.

    כשם שעמדת להם באותה שעה בעת צרתם כך תעמוד לנו, ותצילנו מידם.
    • שכוייח!
    Reactions: -חיה-, פנינה שחורה ו-לוטם3 //
    0 תגובות
  • 607
    • ה
    שיתוף - לביקורת מה נשתנה תשפ"ד
  • הטעם המושלם //
    • ו' ניסן שנת התתס"ד
    אם סבא רבה שמואל היה נגיד היום דופק ספרים, אנחנו שולחים את הרובוט שיבדוק אותם יסודי במקומינו ותןך 10 דקות בלבד.
    אם סבא רבה שמואל היה בתאריך הזה דופק מזרונים מאבק- היום אנחנו בכלל לא יודעים מה זה.
    בכל זאת הלכתי אליו היום. בכל זאת בגיל תשעים קשה לו לנקות לפסח לבד.
    בין המסמכים הישנים, שפעם עוד הדפיסו, מצאתי דף. על הדף היה כתוב "מה נשתנה נוסח תשפ"ד", לשאלתי מה נשתנה באותה שנה? מי כתב את הדף הזה ולמה? חזר סבא אחורה 80 שנה וזכר הכל כאילו היה היום.
    "שנת תשפ"ד היתה שנה קשה מאוד בעמ"י, היא התחילה עם מלחמה קשה שפרצה בשמחת תורה. נרצחו ביום אחד 1200 איש, ונחטפו 250. למרת שבאותם ימים היו גויים רבים בארץ- בין ישמעאלים ובין משאר העמים- רובם המוחלט של הנרצחים והחטופים היו יהודים.
    חלפה חצי שנה של מלחמה קשה בצפון ובדרום, מלבנון ומפלישתים, נהרגו עוד יהודים רבים- רובם המוחלט חיילים אבל לא רק.
    ואז הגיע פורים. שבוע אחרי פורים הלכו לעולם שכולו רע מספר מחשמוי"ניקים השייכים לפרס- איראן. ואז היתה חרדה חרדה גדולה בארץ, מי יודע מה תהיה תגובתם של הפרסים. אולם- והיא שעמדה לאבותינו ולנו- שלא רק פרעה, בלעם, אנטיוכוס והמן- עומדים עלינו לכלותינו- אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו- גם סינואר וחמינאי ונאסראללה- והקב"ה מצינלינו מידם- בתגובה לאיראן שכללה 60 טון חומר נפץ! שה' ישמור מה היה קורה אילו אפילו עשירית מזה היה פוגע! אולם בחסדי שמים גלויים חוץ מילדה בדואית אחת שנפצעה קשה וכמה פצועים קל- לא קרה כלום".
    אחרי סיפור עוצר נשימה שכזה, הסתקרנתי כבר לראות מה כתוב בדף, על מה שרו הילדים שבוע אחרי הניסים הגלויים?
    "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות
    שבכל הלילות אנו ישנים בחדר ממ"ד והלילה הזה הדלת פתוחה
    שבכל הלילות אנו אומרים אחינו כל בית ישראל, הלילה הזה כולו הודיה
    שבכל הלילות אנו קוראים תהילים הלילה הזה הגדה והלל.
    שבכל הלילות יוצאים להפגין, הלילה הזה כולם בבית.
    אבא תענה לי על ארבעת הקושיות
    עבדים הינו ליצר הרע, עבדים הינו בגלות, עתה עתה בני חורין
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אש קודש!, אננס מצוי, נסיך על חלל ועוד 9 משתמשים12 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אביגלוש
    ואוו! אהבתי!
  • 407
    • ח
    שיתוף - לביקורת רק אני
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    האם רק אני

    ליבי מצוי

    עם חטופי עמך

    ו ח צ ו י ?

    נפשי כואבת

    כאב דמי בחורי ישראל

    ו ד ו א ב ת

    עיני כלות

    לראות בשובך לציון

    ו מ י ח ל ו ת

    שומעת תחזיות מלחמה

    ומתמלאת

    ב ה ז י ו ת?



    האם רק אני

    חיה בנפשי

    דבר רבי יהושע

    בניסן נ ג א ל ו

    ובניסן ל ה י ג א ל ע ת י ד י ן

    שובה ה' ע ד מ ת י ?

    דלותי ולי י ה ו ש י ע.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אהרן 1, דוציל, סבתא חביבה ועוד 9 משתמשים12 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שפירא - ישראל
    יפה מאד! נוגע ללב!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה