קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 573
    • נ
    שיתוף - לביקורת הצצה לחנוכה של שרוליק
  • נחומ'לה //
    • שרוליק מדליק את הנר השמיני ברעד.

    זאת חנוכה. הרבה זכרונות צפים בזכרונו, וכנראה גם בזכרונות המשפחה הקטנה שלו, שעומדים ומביטים עליו במבט מצפה משהו, מבקשים 'תנחם אותנו אתה על מה שאיננו, תהיה אתה החזק במקום מי שהלך'.

    שרוליק בולע את רוקו, חונק את הבכי. שנה שעברה עדיין לא ידעו כלום על אבא, הוא רק התלונן שקצת כואב לו הראש וחשבו שזה מיגרנה. ועכשיו...

    אמו, שרי, מסתכלת עליו במבט שואל, לא מבינה למה הוא לא מתחיל לזמר 'הנרות הללו' כרגיל. כאילו שיש משהו רגיל בסיטואציה הזאת של ילד בן ארבע עשרה מדליק נרות חנוכה במקום אבא.

    "הנרות הלל-" שרוליק נשנק.

    גיטי בת השתים עשרה מנסה להצטרף לשרוליק, אולי היא תצליח לעזור לו. אבל במקום מילים נופלות לגיטי דמעות. "שנה שעברה" היא ממלמלת בקושי.

    כן. שנה שעברה אבא הדליק את הנרות בחמימות וב'ברען' שרק הוא היה יכול. עם כל ההתלבות של שמחה של מצווה היה מדליק נרות חנוכה. ובכלל, כשהגיע 'זאת חנוכה' - הנר השמיני, אבא היה מתלהט כאש באמירת הברכות, והריקודים שלו כמעט שברו את המרצפות.

    כזה היה אבא. יהודי חסידי ירא שמים, ששמח בכל מצווה כאילו היא הייתה היחידה שניתנה.

    לפתע מתנער שרוליק וטופח על מצחו. "אוי יוונים נקבצו עליי" הוא מתחיל לשיר במרץ, ולוקח את בנצי הקטן לריקוד סוער, מזמין את כולם להצטרף.

    שרי מסתובבת אליו. "איך קרה הנס, שרוליק?" בשאר הימים שרוליק לא הצליח לשיר אפילו את המזמורים הרגועים, הוא רק היה עוצר את הבכי בתוכו, הרגיש שהוא חייב להיות החזק, והאווירה בבית הייתה בהתאם. כמה ששרי ניסתה, הדליקה מוזיקה, קנתה המון ממתקים ופרסים למי שישיר את השירים של חנוכה, כלום לא עזר, שרוליק בקושי הצליח להדליק עם הקטנים את נרות השעווה.

    שרי כבר חשבה שככה זה, לאלמנות ויתומים חג החנוכה הוא דיכאון אחד ארוך שצריך למצוא דרך לשרוד אותו.

    שרוליק מחייך, עוצר לרגע את הריקוד. "אה, זה שאני ככה רוקד?"

    "ושאתה שר" ולא בוכה. שרי לא מוסיפה.

    "בגלל אבא" שרוליק עונה את המובן לו מאליו.

    "אבא?!" שרי לא מבינה. בגלל אבא הוא אמור להיות עצוב.

    "כן, אבא" גיטי מתערבת. "את זוכרת אמא איך שהוא רקד כשהודיעו לו ש-"

    שאין עוד תקווה. אף אחד לא מעיז לומר.

    שרוליק מתיישב לידן. "ואז שאלתי אותו, אבא, למה אתה רוקד? אני לא מצליח אפילו לחייך" שרוליק נושם עמוק. "ואבא ענה לי שהוא רוקד בגלל שהוא שמח שהוא יהודי, והוא מקבל בשורה כזאת קשה, איך שיהודי מקבל בשורה כזאת. והוא יודע שעוברים לעולם הבא, רק את הגוף קוברים, אבל הנשמה רק עולה למקום שטוב לה".

    "הדברים שאבא אמר נכנסו לליבי והצלחתי לחייך, ואז אבא לקח לי את הידיים והתחיל לרקוד אתי. שאלתי אותו, 'אבא, למה עכשיו אתה רוקד?' אבא רק חייך חזק יותר ואמר לי – 'כשאני רואה אותך מחייך, אני יכול להיות רגוע, כי אתה הבכור, אתה הדוגמא לאחיך, אתה המודל לחיקוי שלהם. אם אתה מחייך, אני רגוע שהבית שלנו יהיה שמח ורגוע גם אם נעבור דברים קשים'." שרוליק מסיט את מבטו לנרות.

    "ועכשיו, כשגיטי התחילה לבכות כשלא הצלחתי לשיר, ראיתי שחלק מהקטנים מוחים דמעות ונהייתה אווירה ממש לא נעימה, ופתאום נזכרתי במה שאבא אמר לי ונזכרתי בתפקיד שלי כבכור".

    שרי מחייכת אליו חיוך גאה של אמא, וגם גיטי מחייכת בביישנות.

    ושמונת נרות שהדליק בעמל מחייכים אליו גם,

    חיוך השמור לבכור...
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: Ins, אמא של הדס, משפחה מעל הכל ועוד 10 משתמשים13 //
    0 תגובות
  • 740
    • EPaP
    שיתוף - לביקורת אהלן וסהלן ראיון חדשותי ראשון
  • EPaP //
    • אני ו @מ. י. פרצמן בסוג של תחרות אתגרית שיצרנו לעצמינו
    במטרה להשתפשף בכתיבה עיתונאית ונושאים אקטואלים.
    (היא כתבה על זה פה, ואני כאן)
    בגדול, החלטנו שאתם הקהל וגם השופטים :)
    זו הסיבה שאנחנו מעלות לכאן את התוצרים שלנו...

    הפעם זה ראיון שהתחיל מהצעה של העורך.
    בדרכ אני קשורה לראיונות מהצד של יח"צ: מסכמת מטרות עם הלקוחות שלי שיוצאים לראיון,
    עוברת על החומר הכתוב שמבאים אלי, דואגת לתמונות וכו.
    סקרן אותי להיות מהעבר השני.

    הדד ליין היה לחוץ מידי אבל הנושא מעניין ולא יכולתי לוותר.
    בין כל הבלאגן של להוריד מודעות לדפוס -
    התקשרתי לעופר רוזנבאום, יועץ אסטרטגי שמתעסק בלוחמה פסיכולוגית.

    אם יצא לכם לשמוע את המושג "אהלן וסהלן יא עזה" - זה הוא.
    המפיק והיוצר של סדרת סרטונים מבעיתים המיועדים לערבים
    שמאיימים בערבית בקול מסתורי ש"הגעתם למזרח תיכון חדש" וש"התחלנו לדבר בערבית"

    אישית נתקלתי במספר סרטונים מהסדרה שזכתה לוויראליות גובהה
    וחשיפה של מאות מיליוני צפיות ברחבי העולם,
    והיה מרתק לגלות את החשיבה הפסיכולוגית שעומדת מאחורי ההפקה
    במיוחד ממי שעד לא מזמן נחשב לשמאלני, ולמשוך את השיחה גם קצת לכיוון פוליטי.

    היה מרתק וארוך. דיברנו למעלה מ 40 דקות
    שיחה מלאת אמוציות, לוחמנית. תענוג בפני עצמו, בלי קשר לראיון.
    הצלחתי להוציא ממנו ציטוטים ואפילו חשיפה קטנה
    שהופכים את הכתבה לשווה לקריאה.

    bizzness.net

    קפטן ג'יהאנום מדבר || "לנו יש נשק, בעזה יש רעיון" - ביזנעס

    "אנחנו צריכים דחיפה אזרחית", אמרו בכירים בצבא לעופר רוזנבאום, יועץ אסטרטגי המספק שירותי מודיעין מבוססי לוחמה פסיכולוגית לארגוני ביון ומדינות ברחבי העולם - ובעיקר, המוח שמאחורי סרטוני ההפחדה לחמאס, 'אהלן וסהלן עזה' | "התחלנו לדבר ערבית", הגרסה המורחבת של האיש שמאחורי הסרטונים | וגם: מה העזו...
    bizzness.net bizzness.net

    הטעות שעשיתי היא להתקשר בזמן שאני לא ככ פנויה לסכם
    כך שהייתי צריכה אחכ להאזין להקלטה, לתמלל את כל השיח
    ולבזבז שעתיים יקרות בלי להתקדם.

    לא הצלחתי לעמוד בדד ליין של כתבה תוך מספר שעות,
    התוכן היה מידי מעניין בשביל להוריד כתבה זריזה וקצרה.
    למעלה משבוע זה היה ב"טיגון עמוק" כהגדרת העורך,
    עד שתפסתי את עצמי והתיישבתי לכתוב.

    העורך הוסיף תיאור צהוב לכתבה וכותרות משנה,
    ומפעם לפעם אני לומדת עוד קצת כמה זה שונה מכותרת של מאמר או סתם שיתוף.
    הוא גם ערך מעט את פסקת הסיכום שבמקור יצא "לוחמנית מידי". נו טוב.

    WhatsApp Image 2023-12-12 at 21.55.30.jpeg

    קיצור, אני אשמח לתגובות, ביקורת ושאר ירקות איך יצא.
    אם יהיה לכם נוח יותר שאניח כאן את התוכן - תגידו.
    WhatsApp Image 2023-12-12 at 21.55.30.jpeg
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: קוראות, ;בינארית, ספריה בהכחדה12 ועוד 11 משתמשים14 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ. י. פרצמן
    מ. י. פרצמן
    @EPaP, אם קראת כאן תחרות הרי שניצחת :) זה מקסים, משובח ומעניין ברמה אחרת. הבאת כאן נושא מרתק שלא...
  • 714
    • R
    שיתוף - לביקורת עוֹד יִרְאוּ בָּךְ אַחֶרֶת
  • RPO //
    • המון פעמים החושך שורד
    אולי כי נתת לו דלק
    אולי כי שאבת מעצמך
    על חשבון על היות
    על גופך.

    המון רגעים שדלק בך הפחד
    ולך לא היו לו מילים.
    לא יכלת לסלק
    לא גרמת לו ללכת
    רק דבקת בשלך
    ושתיקתך.

    המון שריטות שהפכו לצלקת
    וליבך מדמם לימים
    מחשבות מרפאות לא הזרמת
    אל הנפש
    אולי כי ביררת מי
    נגדך.

    המון כוכבים ששרפו את השמש
    הותירו רק אפל ותהום
    וזו את שמועדת
    וזו את ששורדת
    למרות שרק את
    בשבילך.

    תדעי שהמון המון חשכות
    לא יעמדו לאור שבליבך
    אותה אבוקה שחירפת לה הנפש
    שסוככת ביום ערפל.
    אותה להבה עוד תגדל לשלהבת
    ותדבק בה את כולך.

    אז את תאירי
    ותהיי לאחת
    ותדעי שגברת לו לחושך.
    והמון אנשים יראו בך אחרת
    משל לנר שעוד
    דולק.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: כבשה ורודה, יהלום-יצירות מלוטשות, עמ"י חי וקיים! ועוד 4 משתמשים7 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה רבה רבה!!
  • 984
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת רגעים של מבוכה
  • שועל ספרות. //
    • אשמח לדעת עד כמה עמדתי בשני היעדים. 1. מקצועי 2. הומוריסטי. וכמובן הערות והארות!

    אני לא אוהב להיות בחתונות של מכרים שאינני מכיר אדם בחתונה מלבד האדם שבאתי לכבודו.

    הסיבה לכך? די ברורה...

    אני אינני מתנזר ממאכלים בחתונות. מכיוון שכך, כמובן שהנני מתיישב, איך עם ישראל אומרים? 'על סיר הבשר'.

    וכאן מגיעים הרגעים המביכים. לאכול לבד, בלי מישהו לדבר איתו, לא נעים.

    ועוד יותר לא נעים, ליד מישהו שכן מדבר איתך בלי היכרות. מהאלה...

    השבוע זה קרה לי.

    בעל כורחי הזדמנתי לחתונה שכזו. לא וויתרתי על חסכון הארוחת ערב, והתיישבתי ליד אדם שהיה נראה לי הכי רחוק שיתחיל לדבר איתי. לפחות זה.

    "אז מה אתה אומר?" הוא החל פתאום לדבר. 'אויש, חשבתי שהוא הכי רחוק...' חשבתי.

    "ברוך השם!" עניתי כמנהג ישראל. מקווה לסיים את השיחה בסבב הנוכחי ולא לצאת למערכה שלמה.

    "איך מתמודדים עם המלחמה?" מסתבר שהבן אדם עקשן.

    "בסדר אין הרבה שינויים. בכוילל אין אף פעם הפסקת אש..." ניסיתי להיות שנון.

    "אני לצערי לא לומד... קברן..." אמר האיש.

    "אתה?" שאלתי.

    "למה מה הבעיה?" המבט שלו הביע תמיהה.

    "סתם. אומרים שאנשים שעובדים שם הם ציניים ומצחיקים כאלו. אתה לא ממש נראה כזה... לא משנה. בטח יש לכם המון עבודה עכשיו לצערנו..." אמרתי. בליבי חשבתי על מאות הגופות שהוא היה צריך להתעסק בהם.

    "לא הבנתי, למה אם יש לנו עבודה זה 'לצערכם'?" הוא אמר. מבע פניו פגוע.

    "מה זאת אומרת, כולנו מעדיפים שלא תהיה לכם עבודה אף פעם..." השבתי מתנצל.

    "תגיד לי אתה לא מתבייש? לא אכפת לך מהפרנסה של האחר?" הוא ממש כעס.

    "בטח שאכפת לי! מה אתה לא מבין... כולנו מעדיפים שלא ימותו..."

    "לא מאמין! חרדי מדבר כמו ארגון זכויות בעלי חיים... אכפת לך מהדבורים שמתות, יותר מהפרנסה שלנו הכוורנים, זה מה שאתה אומר?!"

    'איזה בושות!'

    "מתנצל, אני חשבתי..."

    "סתם, צוחק איתך! מי אומר היום כוורן? אומרים דבוראי!"
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: Two-Or Music, shimon-or, אני יודע ועוד 40 משתמשים43 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    פשוט נכון. מאוחר מדי... מזמן שהנר כבה אי אפשר לתקן... תודה.
  • 232
    • ח
    שיתוף - לביקורת ימי החנוכה מאירים את ליבנו"; מי שמאיר את ליבי...
  • .חיה פ //
    • אבא שלי
    תמיד אתה
    איתי
    סולל את שבילי
    הכי טוב שיהיה ורק בשבילי
    אוהב לעולמים
    וגם אם לפעמים
    אני מרגיש כבוי
    מרגיש את ליבי -
    שבור, שבוי
    ובנשמה - שם כפור
    אתה - תעזור
    תשלח מזור
    ותדאג שמהר - הגל יעבור!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שיבת ציון, ספריה בהכחדה12, מלכי פריד ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 775
    • י
    שיתוף - לביקורת אל תיפול
  • יחזקאל הגאון //
    • בחורים רבים התחילו עכשיו ישיבה גדולה

    יש מי שמרגיש שהישיבה לא מתאימה לו, אך נשאר בישיבה עקב פחדים רבים.

    לעומתם גם יש בחורים שהגיעו וראו שהישיבה מדי גבוהה לעומת הרמה שלהם.

    בשביל שניבם, יש לי מסר שמבטא את זה מצוין.

    בשיר, "אני" הוא זה שהגיע לישיבה פחות מהרמה שלו...


    אתה הוא זה, שעומד ותוהה/ קצת משתאה/ מסתכל, מקנא בי - שלמעלה.
    איך זה נראה/ מתבלבל וטועה/ כמה טוב שם בפסגה.

    אבל אני, שנמצא אחרי כל העליה/ בראש הגבעה/ כבר אין לאן לטפס.
    אני חושב, לאן מובילה הדרך?/ כאן די פקוק/ כבר אין מה לחפש.

    אז אני צועק/ אל האויר הריק/ אולי תשמע מלמטה.
    לך! חפש לך הר אחר/ הר גבוה יותר/ שקט באזניים כאן למעלה.

    זה קצת מבלבל/ אז רק תתפלל/ שיכוון אותך,
    אל ההר הנבון/ ההר המתאים/ שיקבל אותך.

    לא תלול מדי/ אבל גבוה מספיק/ קרוב לאבא בשמים,
    עם קבוצה מתאימה/ וכלים כמו שלך/ תוכל לנסוק לשמים


    די לספקות/ די לחששות/ די לפיק ברכיים.
    ובלי לחשוב/ יותר מדי/ פשוט צללתי למים.



    חזקי .ט​
    נהניתם?     כנסו לבלוג שלי לעוד תוכן שכתבתי
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: מי שנכנס - אדר!, רק בשמחה0, brachy 100 ועוד 4 משתמשים7 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יחזקאל הגאון
    עכשיו נפל האסימון, ולא הוא לא קשור בחוט, אני לא מתגנב... (מחקתי את המילה נפל האסימון כדי שלא...
  • 1K
    • י
    שיתוף - לביקורת יש לך כישרון? תבזבז אותו!
  • יחזקאל הגאון //
    • משהו שכתבתי, אשמח לביקורת.






    - אפשר לדבר אתך לרגע?


    - בשמחה, עכשיו?



    - בוא רגע לצד, עדיף שזה יהיה בארבע עניים.



    - הנה, פה יש פינה טובה לשבת.



    - אני קצת סקרן, תתחיל ישר עם הנושא.



    - אוקיי, המושא הוא אתה.



    - אני?



    - כן!



    - טוב, תתחיל.



    - אתה בטח יודע, כנראה שכבר אמרו לך פעם, אתה מאד כשרוני.



    - כן, שמעתי על זה פעם.



    - אבל,



    - מה אבל?



    - אבל חבל!



    - מה חבל?



    - אתה לא מנצל את הכישרון שלך מספיק.



    - כן, גם על זה שמעתי פעם...



    - ומה אתה חושב בנושא?



    - אתה צודק ב 100% אבל גם טועה...



    - עכשיו אני ממש סקרן!



    - אני אסביר, אמנם זה נכון שיש לי שכל מהיר, אבל !



    - מה אבל?



    - אבל חבל!



    - תסביר.



    - אמנם בורכתי במתנות שמים רבות, ואפילו חלק מהם השגתי תוך עמל אבל זה לא העניין. ובזה, דרך אגב, אתה צודק ב 100% אבל לעומת זאת גם יש בך תכונות שאני ממש מקנא בך בזכותם.



    - אתה? מקנא? בי? תמיד הסתכלתי עליך בקנאה אבל לא חלמתי שאתה יכול לקנא בי, חוצמיזה אני בחור הכי סטנדרט שיש אז אולי תסביר לי במה אתה בדיוק מקנא.



    - בדיוק בזה.



    - במה?



    - בזה שאתה סטנדרט, שמעתי פעם משפט שמסביר את זה מצויין " לא פשוט להיות פשוט" הוא אומר.



    - אתה שוב לא ברור, מה כבר יש לקנא בי על זה שאני רגיל.



    - אני מייד מסביר, חשבת פעם על זה שאתה יכול לשבת כל הסדר ברצף על המקום בלי שתקפוץ לך פתאום איזו הברקה על דרך חדשה לפתור איזו בעיה בפיזיקה, או שסתם יתפוס לך את העיניים איזה יתוש מציק או כל הסחת דעת אחרת. יותר מזה, אתה גם יכול לשבת שעה שלימה בשיעור בלי שיהיו לך קוצים.



    - וואו, את האמת - אף פעם עדיין לא אמרתי על זה תודה לאבא שבשמים אבל איך זה קשור?



    - מה זאת אומרת איך זה קשור? הכי קשור שיש, אני, לא מסוגל לשבת במקום בשקט ולהתרכז בדבר אחד. תמיד הראש שלי קופץ בין מליון דברים. וגם אם אתה רואה אותי מוסר מערכה של ארבע עמודים שמקיפה את כל הסוגיא עם איזה מהלך חדש, זה עדיין לא אומר שישבתי והמצאתי את כולה ברצף, חיבורים גדולים תמיד באים לי בשביבים שביבים. אפשר לומר שהחיים שלי הם רצף של קטעים לא קשורים. נראה אותך מקשר אותם יחד ליחידה אחת...



    - אף פעם לא חשבתי על זה, תמיד ראיתי אותך ככישרון מבוזבז, אבל אף פעם לא חשבתי על זה שיש לך מלא נסיונות אחרים.



    - תדע, שמנסיון של הרבה אנשים - אין כזה דבר מי שקל לו הדרך ואם מדי קל לך זה סימן שאתה לא בדרך הנכונה. חבר שלי פעם אמר את זה במשפט אחד שמבטא את זה נפלא וגם מעלה חיוך על השפתיים "החיים הם כמו אופניים, אם זה וורוד - זה לא שלך"



    - אתה כל כך צודק. אני באמת צריך לשנות את כיוון המחשבה שלי על אנשים אחרים.



    - אני בטוח שמהיום תדע לא לקנא באף אחד, אתה לעולם לא תוכל לדעת מה כוללת החבילה של השני.



    - תודה לך על השיחה הזאת, היא תרמה לי המון.



    - תודה לך, אתה הוא זה שיזם אותה, אז הקרדיט מגיע לך. ואני בטוח שתעביר הלאה את הדברים לכל מי שזה יוכל לעזור לו, לילה טוב.



    - לילה טוב, נהיה בקשר.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: וכאשר אבדתי אבדתי, אליהו פ, .תמר. ועוד 20 משתמשים23 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יחזקאל הגאון
    דבריך נכונים, כלומר אמנם אצל כל אחד ההפרעה מתבטאת באופן אחר, אך השורש אותו שורש...
  • 505
    • י
    שיתוף - לביקורת מכתב מאחי האוטיסט
  • יחזקאל הגאון //
    • שלום, אני אוטיסט.
    חי עם חלון סגור לא מגיף את התריס.
    לפעמים, אני מנסה לתקשר. בדרך כלל זה לא הולך לי. לא מסתדר. ושוב אני בתוך עצמי מסתגר.

    אני לא אוהב להיות עם חברה, כי בדרך כלל הם לא שמים לב אלי. הם נהנים, צוחקים, משתפים, מדברים, ואני לא נהנה, לא מרגיש קשור. מעדיף להיות בבית למצוא לי תעסוקה, או אפילו להשתעמם לבד על הספה. רק לא להיות עם חברה.
    קורה לי שאני נהיה מתוסכל ממשהו, מעוצבן' כעוס או מאוכזב, ואני לא מצליח לבטא את עצמי, ולהוציא את הרגש מתוכי. ובאיזה שהוא שלב הרגשות צפות לי, ואני מאבד שליטה על עצמי. צועק, משתולל, מתעצבן, מרביץ, וכולם מתרחקים. ועלי צועקים. כועסים. ומוחים. ואני לא מבין למה כך הם לי עושים.
    כי זה לא היה באשמתי, זה השתלט עלי ואני לא הצלחתי כמעט להפסיק. ושוב אני מתוסכל מעצמי, ואין מי שהיה איתי אין מי שיבין אותי. אז אני רק רוצה לבקש ממכם: תבינו אותי, שימו לב אלי כשאני נמצא. אל תחשבו שאני לא מרגיש. כי יש לי לב ויש לי נשמה.
    תדברו ותשתפו אותי, גם אם לא הגבתי או עניתי תשובה. ואם התפרצתי פתאום תשמרו מרחק ותחכו שארגע. ואל תצעקו או תכעסו תתעצבנו או תמחו, כי זה לא מרגיע וזה רק מקשה, מוסיף לי שיהיה לי יותר קשה. וכשאתם איתי רוצים לדבר, לומר משהו או לבקש, אל תדברו ברמזים כי אני לא כל כך מצליח להבין. ותשתדלו לא להשמיע קולות מוזרים, רעשים חלשים/חזקים או לא מובנים כי זה מעלה לי את העצבים.
    ואחרי שתקשיבו ותבינו מה קורה איתי, אולי אני אפתח את החלון ואגיף את התריס ואתן לכם לראות, מה אני חווה ומה אני מרגיש ואולי אפילו אתכם אשתף. ולא רק אשב בצד לא מבין כלום, מרגיש בודד, מרגיש לבד. אני ארגיש: הוא הגיבור שלי, הגיבור שלכם, הגיבור שמנצח, הגיבור שמסתדר, הגיבור הזה, הגיבור שמתקשר. אני אודה לכם ואומר שאני מעריך ואוהב, על זה שעזרתם, ולא הזנחתם, הקשבתם, ולא צעקתם. קיבלתם ולא התעצבנתם.


    מבקש שתפתחו את הלב.
    כי רק אתם תוכלו לעזור לי לנצח.
    מקווה שתבינו אותי.
    אוטיסט.




    אני ערכתי את ההגשה של הטקסט, אשמח לביקורת.
    נהניתם? רוצים עוד תוכן מבית היוצר שלי     כנסו לבלוג שלי
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: מצלמה חדשה, אלחנן כהנא, מי שנכנס - אדר! ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 1K
    • P
    שיתוף - לביקורת עצוב לי בלב
  • photo present //
    • הימים זורמים
    ימים שלמים עוברים
    הרוחות מתחזקים
    והלילות מתקדמים
    שום דבר לא עוצר מלכת
    עוד מעט יש כבר עלי שלכת
    עונות באים והולכים
    זמנים שמחים ועצובים

    אבל כל אלה שייכים לאחרים
    אצלי הכל נעצר
    ליבי בוכה לי מבפנים
    מרגיש במעצר
    שום דבר לא מתקדם
    כאילו העולם עצר

    בא לי לכתוב שיר שמח
    איך שעולמי כולו פורח
    אבל כרגע לי עצוב
    מקווה לחזור שמחה שוב
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: יוסף דיאלידן, rsmרשמ, ספיידרמן ועוד 12 משתמשים15 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    כל הותיקים היו פעם חדשים... וכולם מתחילים מ0 ולאט לאט מתקדמים. נשמח לראות שיתופים נוספים.
  • 556
    • ש
    שיתוף - לביקורת שיחה חשובה
  • שולמית רוז //
    • ימי החורף הגיעו. קר וגשום בחוץ, משפחה מתכרבלת במטבח עם צלחות מרק מהביל. ילדים קטנים ממלאים את הבית בחום.
    אבל בשעות אחר הצהריים זוכה אימם, לביקורו של דכדוך חורפי אפרפר.
    חורף. אין לאן לצאת, והבית חנוק. הילדים דורשים ומתלוננים ומשועממים ומבלגנים את הבית עד חורבן. בין השאר, היא מגלה לפתע לורד ארטליין שחור מונף ביד שמנמנה של זאטוט, וקירות ורהיטים בהירים מעוטרים בקשקושים אומנותיים ואימתניים.
    עוד פתרון גאוני של הקטנים לתעסוקה הוא לריב. לצעוק, להרביץ מכות, להחזיר, לבכות.
    היא מרגישה שכלים כוחותיה. חולשה עוצמתית ממלאה אותה ומשתלטת, כמעט מפילה. רגע לפני, היא מצליחה לתפוס שבריר של רצון, ולבחור.
    לבחור לשלוט על המצב במקום שהוא ישלוט עליה.
    לבחור שיהיה לה טוב.
    לבחור שלמשפחתה יהיה טוב.
    לבחור לבחור.
    היא נכנסת לחדר עם הפלאפון ביד, אומרת לילדים שיש לה שיחה חשובה. נועלת.
    משתיקה את הפלאפון, מעיפה אותו ממנה.
    יש לה שיחה חשובה. שיחת ועידה. עם עצמה, ועם אבא שלה.

    שלום,
    המצב קשה לי, וכבד נורא. גדול עלי.
    אבא, תשמע את הבכי, שליד הילדים חייב להיחנק.
    תשמע רגשות אשמה.
    תשמע אמא שצריכה לתת, ומרגישה ריקה.
    שומעים אותי?
    המשא טיפונת קל יותר עכשיו.
    להתראות בינתיים,
    אמא שבוחרת.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Chaya Lea, כל שם שתרצה, I.Q ועוד 5 משתמשים8 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שולמית רוז
    הערות והארות יתקבלו בתודה
  • 934
    • A
    שיתוף - לביקורת יצר הרע מקורי מידי...
  • Avigail Amram //
    • בס"ד



    ליל שישי. יושבת ליד השולחן. דף מונח מולי.

    מתחנן שאכתוב עליו משהו, אלכלך אותו קצת, אקשט.

    גם עט מונח על יד הדף, דורש שאשתמש בו, אשפוך קצת מתוכנו.

    נו טוב. אני כותבת 'בס"ד' בראש הדף.

    חושבת, מהרהרת.

    שום רעיון אינו מואיל בטובו לבוא, לגאול אותי.

    נאנחת, משרבטת מילים חסרות פשר על הדף.

    מוחקת.

    כותבת.

    מוחקת.

    מוחקת.

    מקמטת את הדף, זורקת בקשת לפח. מחטיאה.

    קיצורי דרך הם לא תמיד רעיון טוב. קמה לזרוק בעצמי. מחזירה על הדרך גם את המחברת והעט למקומם.



    קמה למחרת, יום שישי.

    מנקה, מבשלת, מסדרת. שום רעיון.

    המוח על מצב 'טיסה'.

    מחוגי השעון מתקדמים בתיאום מפחיד עם השמש שכבר שוקעת.

    מתנשמת, מתנשפת. מדליקה נרות. שקט קסום.

    ופתאום רעש. רעש.

    נזכרו הרעיונות כולם לבוא.

    שילוב מתוחכם של יצר הרע ומנוחת הנפש.

    עלילה טווה רשת במוחי, כמעט מעצמה, מחברת שרשרת אירועים גאונית.

    "שבת" אני מהמהמת לעצמי בשקט "זה לא הזמן".

    "שבת!" אני נזעקת, מתוסכלת, ככל שהרעיונות הופכים חדים ומתוחכמים יותר.

    דמויות רצות, קופצות. משלימות פיסות פאזל אבודות.

    "שבת" אני מתחננת. מסיחה את דעתי עם ספר, עלילה מוגמרת שמישהו אחר כתב.



    מוצאי שבת קודש.

    שלושה כוכבים מזמינים אותי להבדלה. מצטרפת.

    ברוך המבדיל בין קודש לחול.



    הבית מסודר, ישתבח שמו.

    קובעת מחדש פגישה עם הדף והעט.

    מתיישבת, נוטלת את העט. מתכוונת לפרוש את אשר במוחי.

    "הנה" אני אומרת לעט בקול תרועה, מבשרת גם לדף שבאה גאולתו.



    מדבר.

    בחוץ כבר יותר משלושה כוכבים, בתוכי שממה, ויצר הרע קטן, לועג, לוחש לי "חכי לחול המועד"...




    .
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: תודה על חיים..., hadassah m, Rut_a ועוד 26 משתמשים29 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Avigail Amram
    מקורי גם ברעיונותיו. ממציא עלילות משום מקום.
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת ימי המילואים
  • הנף מקלדת //
    • כמו כל שנה, ניסה שלוימי בעדינות אופיינית, לרמוז לאפרת על קיומו של הכולל המיוחד לימי החנוכה. כל יום אחרי הדלקת נרות, שעתיים עד שלוש, עם כיבוד קל, ומלגה נאה.

    השיקולים בעד נהירים לו, ומקובלים בעיקרון, גם עליה.
    החברותא המיתולוגי שפנוי להשלים איתו סוגיות ב'איזהו נשך'.
    האווירה הלבבית והלביבתית, כאשר אור נרות מרצד מעם כותל דרום, ומגשי פטיפורים מוצבים במטבחון. חווית לימוד שונה ומפנקת.
    ניצול הזמן. לעומת פטפוטים חסרי תוחלת, וכירסוים מטוגנים עתירי קלוריות. שלוימי מעדיף להרוויח עוד שעה של לימוד.
    המתן שכרה בצידה. גם המילגה המובטחת מעל ומעבר למקובל בשוק. כאשר רוזנר הגבאי הנמרץ, משיג כל שנה תרומה כבדה מאיזה עסקן רפואי, ומבטיח בלי נדר, למעלה ממאה ליום.

    לעומת כל זאת עומדת אפרת. נר חנוכה ונר שבת מי קודם? נר שבת. משום שלום בית.

    לא שיש לאפרת דבר נגד הלימוד של שלוימי. מצחיק לחשוב על זה אפילו. היא זאת ששולחת אותו בשמחה, חוץ מסדרי הכולל הרגילים, אלא גם בשעות הריפיון. במוצאי שבת חורף למשל, שלוימי הראשון שיושב בבית הכנסת, חמוש במחשב מקליד את הקונטרס על ריבית.

    אפרת אוהבת את חנוכה. האווירה הביתית החמה אל מול הנרות, המפגשיים המשפחתיים והביקורים הקטנים. לשבת עם הילדים שעות, לשחק כל המשפחה ולקשקש במטבח, זאת ההטענה של הבטריה, ולמתכנתת בכירה עייפה ורצוצה, יש בטריה שתמיד על הפס האדום. כאשר בשיגרה היא מרגישה שהבית במקום השלישי אחרי העבודה והמיטה, באים ימי חנוכה כמו נר באפילה.

    למילוי הזה של המצבר, היא צריכה את בעלה. זה התפקיד של חנוכה בה"א הידיעה. ושלוימי יודע את זה.
    יודע ומפנים, נשאר בבית, מודה ומהלל.

    גם השנה ניסה לרמוז, בקטנה, למרות שידע מה התגובה.

    תלך.

    מה?!

    תלך! עכשיו! ארזתי לך סופגניה ריבת חלב.

    מה קרה?
    אולי יש לה חום...

    אתה זוכר את פדות נויברג מהעבודה שלי? זאת מהיישוב בגוש עציון?
    אז היא תיארה לי, איך הכינה בכניסה לחצר שלהם במושב, את החנוכיה של בעלה.
    כל ערב היא מוסיפה בזיך מלא שמן.
    למרות שאף אחד לא הדליק את הנרות הקודמים.
    היא עצמה מדליקה בחלון, מתפללת שיחזור מהצבא בשלום.
    בוכהה ומתפללת. אבל גם מודה ומהללת.
    היא באמת מרגישה זכות שלבעלה יש חלק בהגנה על העם.

    אמרתי לעצמי. אצלי אין שאלה על מקומו של בעלי. מבחינתי, בעלי כל יום, כל השנה, בחזית. בעלי מגן פה על העם כל הזמן.
    אחרי שהתחברתי לתחושות שלה, הבנתי שצריך גם מילואים.
    המילואים של לומדי התורה לא תלויים בהם, הם תלויים בנשותיהם.

    אנחנו נשות ישראל, נחכה מאחור ליד הנרות, נתפלל שיחזרו כולם.
    זה המילוי של המצברים שלי. אלו המילואים.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שיבת ציון, הספרן, אחמ ועוד 43 משתמשים46 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    רשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך.
  • 925
    • T
    שיתוף - לביקורת דיאלוג
  • tmr //
    • חשוב:
    [מכיוון שלא איש דברים (כאלו) אנוכי, ומכיוון שלא ניבאתי תוצאה הגיונית מכתיבת רעיון זה במוטציה של 'שיר', ומכיוון שבכל זאת רציתי לדבררו, הרי הוא לפניכם. הערות רבות מאד יתקבלו בברכה אך לא בהכרח שכך גם יקוימו ויטופלו.
    ובלי קשר- תמיד ניסיתי להבין מה פשר האוקסימורון של סוגריים (וספוילרים למיניהם) חשובים כדוגמת- (הערה חשובה מאד : בלה בלה) וכדוגמת מה שעינכם פוגשות ברגעים אלו ממש. ]

    - "אתה חושב שהייתי צריך לבחור משהו אחר?"
    - משהו אחר כמו?
    - "נו.. משהו אחר. אחר ממש. שלא יהיה בו סימן למה שלא רציתי"
    - רצית לבחור משהו אחר?
    - "רציתי להיות מישהו אחר"
    - ובדרך הזו לא תוכל?
    - "בדרך הזו אני נשאר מי שאני"
    - בלבלת.
    - "ייתכן. ואתה לא מועיל לי לפתרון זה"
    - תוהה אם עלי לנסות
    - "חן חן על השתתפותך בצערי"
    - מצטער, אם תרצה להסביר אני כאן
    - "תוכל להתחיל אתה?"
    - אין לי ממה, אני רק גג לתמיהותיך
    - "נשמע שאני מכריח אותך לענות לי"
    - הרי שזה באמת כך
    - "עזוב לא צריך, שכח מזה"
    - .

    - "הי זוכר אותי?"
    - הלוואי והייתי יכול לשכוח
    - "זהו אז יש לי קונפליקט חדש"
    - כן, יודע
    - "אתה חושב שנהגתי בסדר?"
    - אוח. תחסוך ממני את זה
    - "?"
    - .

    "אח'שלי הכל טוב?"
    "כן. בטח. וודאי. מה.. למה אתה שואל?"
    "אתה נראה מוזר קצת. בבחינת שפתיה נעות וקולה לא ישמע"
    "אה.. כן..
    לא. לא יודע
    רק משהו סתמי כזה. קורה לי לפעמים
    דיאלוג ביני לביני
    אני מצפה ממני לתשובה
    לפתרון קסם
    בונה דמות אחרת
    שאוכל להפיל את זה עליה
    וכועס ומתוסכל כשזה לא פועל ישועות
    קרה לך פעם? יש'ך מושג מה עושים עם זה?"
    "אחי, תמשיך, תמשיך. תחפור עמוק בדמות האחרת, תחפור. בלי להתחמק. עד שתראה בה אותך, והפתרון יהיה כל כך בהיר. זה ישתלם"
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אחמ, Chaya Lea, מוריופ ועוד 8 משתמשים11 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    רשמתי:sneaky:
  • 764
    • קוראות
    שיתוף - לביקורת וַעֲדַיִן, מְחַכֶּה.
  • קוראות //
    • הַגִּיטָרָה מִתְנַגֶּנֶת,
    כְּמוֹ קוֹל יֶלֶד שֶׁשָּׁר.
    זְמַן לְהִתְגַּעֲגֵעַ
    לְיָמִים שֶׁל עָבָר.


    הַנֶּבֶל פּוֹרֵט,
    כְּמוֹ קוֹל מִתְבַּגֵּר.
    מִסָּבִיב פּוֹרְחִים פְּרָחִים,
    וַעֲדַיִן, מְחַכֶּה שֶׁיִּתְבַּהֵר.


    שנים!
    שנים לא כתבתי שירים.
    אתמול משום מה,
    אחרי קריאת משפט מסוים.
    נחתה ההשראה.
    תוצאותיה מונחים כאן למעלה.

    ואם מעניין מישהו,
    זה המשפט שבעקבותיו נכתב השיר:
    ''גם בשדות הקרב פורחים פרחים''
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מוריופ, מאה מם, פילפלית ועוד 8 משתמשים11 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    קוראות
    קוראות
    צודקת. תודה על הדיוק. באמת נשמע יותר טוב כך. חבל שכבר אי אפשר לערוך...
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת סיפור - אלגוריה
  • אילה קולודנר //
    • בת:

    אני לעולם אזכור את היום הזה.

    זהו.

    יש ימים שדינם להחקק בלב, לההפך לחלק ממנו.

    הייתי רק בת עשר אז.

    ילדה קטנה.

    "ילדה קטנה" סברה אמא במטבח הרחק מאוזני שהזדקרו תחת שמיכה ניסו להאזין לשיחות לא לי.

    "נו ו..." אבא נאנח "במוקדם או במאוחר היא תדע, זאת מלחמה, אין איך לייפות את המציאות הזאת"

    אמא נאנחה, היום אני יכולה לנחש כי ידה תופפה על השולחן מכה בו בעדינות.

    "יום הגיוס הגדול רק מתקרב, הילדה חייבת לדעת" אבא פסק, אמא לא ערערה.

    כך נודעתי לראשונה על מלחמה, על אויב. ועוד לא ידעתי כמה אכזרית היא מלחמה, תמימה הייתי.

    ***

    אחר כך נכנס אבא לחדרי, הכניס את ידו מבעד לשמיכתי, חדר מבצר שבניתי, פרע את שערי בחיבה, מחליק בידו את גלי שערי, "בת" קריאתו הייתה שקטה, פילחה את חושך הלילה, גרמה לי להתהפך להיישיר את עיני, לתלות אותן בעיניו של אבא.

    "מה" שאלתי בקול לא מנומנם, קול שהסגיר האזנה שביצעתי.

    "בת ,אני רוצה לדבר איתך, זו שיחה רצינית"

    התיישבתי דרוכה במיטה ואבא תיאר את מדינה שלנו, את יופיה, את כבישיה בנינים שהיו בה ואזרחים שהציפו אותה, בקול עשיר תיאר אבא את המולדת שלנו. חבל ארץ נדיר, פנינה קסומה. ושוב כמו בכל פעם שתיאר לי אבא מולדת נצצו עיני בגאוות אין קץ, ובת מדינה הייתי.

    אבל הפעם הועם קולו של אבא, בלחש הוא סיפר לי על צבאות אויב שחדרו למדינה כאלו שמאיימים להשמיד את ארץ, אבא תיאר את אלו שרוצים להשתלט על ארץ ושוב לא היה צחוק בקולו ולא חום, רק כאב אינסופי.

    "בת" אבא התכופף אלי, ייצב את מבטו, "בת יקרה אנו נאלץ לצאת למלחמה, להדוף אויב, להגן על גאווה, על מולדת"

    עיני נצצו ולא גאווה הייתה בהם, רק זעם, זעם אינסופי על אויב שאיים לחדור, למחוק לי מולדת, מקור אושר, צחוק וילדות.

    הנהנתי כלפי אבא, גאה הייתי בכך שאבי ילחם, אם מדינה תצא למלחמה האמנתי, תסתיים זו בניצחונה.

    "היודעת את בת מה קשה היא מלחמה?" הקשה אבא

    "לא אכפת לי, העיקר שננצח" מחיתי בזעם על כבוד ממלכה. ילדה קטנה חדורת אהבת מולדת

    "היודעת את בת, למלחמה יש מחירים ולא תמיד הם קלים, מלחמה היא כואבת ופוצעת, היא ארוכה ומתשת." כאן הנמיך אבא את קולו, צמצם את עיניו, כאילו עומד את מידת כח סבלי, אחר הפטיר, "ולא כולם חוזרים ממנה, לאהבת מולדת ומלך יש מחירים"

    שתקתי, חבקתי לאבא, חופנת את ראשי בחיקו, מחבקת את אבא, את האמיץ שבלוחמים, מגן על מולדת.

    ***

    כמה יקרה היא תמימות ילדותית, כמה מהר אבדה ממני, מותירה אותי חסרת כל.

    מלחמה הגיחה בסערה לחיי, לוקחת ממני אבא, מביאה בכנפיה עשרות שירי מולדת, יושבת הייתי על יד הפסנתר, מוזגת כאב במילים רצופות אהבה למלך, למדינה, מנגנת.

    ערב עבר ועוד אחד. וכח היה לו לזמן, ריפה את ידי הפך את מנגינותיי לעצובות יותר, נוגעות, עדיין היו השירים רצופי אהבת מולדת בוערת, ירושה מאבא, אבל עם התקדמות קו החזית, עם הפגזות שספגנו, הלכו שירי נהפכו נוגים, וגם עצב נמסך בה במנגינה, גם געגוע.

    ***

    ומולדת ספגה נזקים, נכנעת במלחמה, מכניעה גם את רוחי, ארמונות נחרבו, המלך ברח, את עיני מילא רק עצב תהומי, יושבת הייתי ליד פסנתר, וידי רעדה, יד בוגדנית, יד של מולדת, לא מסוגלת ליצוק מילים ותקווה נותרתי רק עם מנגינה.

    ומלחמה השתוללה זורעת הרס, הופכת את כל המוכר והאהוב, אויב מילא כל פינה, אוסר אזכרה של מולדת, הדאגה לאבא הציפה את חלל הבית, את חלל ליבי ונכנעת הייתי במלחמה הזאת.

    שפתיי הודקו לפס, עיני הפכו אדומות.

    אמא הורידה כל סממן מולדת, רק מתחת פסנתר שמרתי דגל, מעבירה את ידי מעל פסנתר בדממה, חורצת מנגינות של מולדת בליבי.

    ***

    הימים עברו, עצובים מאי פעם, אמא נלקחה על ידי אויב, נותרתי לבד. ילדה של מולדת, מלחמה המשיכה להשתולל, לקטול מסביבי, רק בי כמו לא נגעה, המשכתי לנהל שגרה.

    לא יודעת להצביע על שלב בו אבדו דמעות מעיני, מוחלפות ביובש, עומדת הייתי בחדר הורים, מביטה במיטות ריקות ולא מוצאת עוד כח לבכות, כמה ארוכה יכולה מלחמה להיות?, ומי הבטיח לי ניצחון?, וכל אותו הזמן ניקרו מילים של אבא לילדה בת עשר בליבי " היודעת את בת למלחמה יש מחירים" זכרתי שהסכמתי אז לשלם, כשהבטתי בדגל שהטמנתי, גם הבנתי למה.

    ועדיין צרב לו כאב.

    ושוב רפרפו אצבעותיי על פסנתר, מנגנות שיר מולדת עתיק, יוצקות לו מילים חדשות, מילות מלחמה.

    ולא הייתה בו נחמה בשיר, רק עצב, רק אבדן של תמימות. של ילדות. של זוהר.

    ***

    ולילה היה זה ושוב התכרבלתי למיטה, נערה שנמאס לה לבכות, כמה אפשר לצפות לניצחון?,

    כשהתעוררתי אבא עמד שם, כמו בחיזיון תעתועים, פקחתי עיניים לגודל מקסימלי, צובטת את עצמי, מחבקת אותו, הוא לחש לי, לטף אותי כמו פעם.

    שאלתי אותו מה קורה, התעניינתי בו, בשדה קרב.

    הוא סיפר על קרב לא קל, קרב עקוב מדם, הוא סיפר על אבידות גדולות, ועל המלך שנמצא במקום אחר עד שתנוקה ארץ מאויב.

    הוא סיפר על קרב שקרוב להכרעה, אמר שבא להיפרד, שהוא מוצב במקום לא קל, שלא בטוח כי יחזור,

    ופתאום פרצו להן דמעות ושוב לא היו עיני יבשות וקולי זעק כששאלתי "אז למה?, אבא למה?" ושוב כמו באי אז טמנתי פניי בחיקו של אבא, "למה אבא, למה להלחם אם יכול להיות שלא תהיה שם כשיבוא הניצחון?, למה?"

    ואבא הביט לעיני, ושוב כמו אי אז, תיאר לי מולדת של פעם, ימים של לפניי מלחמה, ועיניו הוצפו אהבה למלכה של ארץ, כשהוא הוסיף ותיאר את פלאי מולדת, את ימי השלווה, את מלך החסד.

    "אני פטריוט". חרץ אבא, "אני אוהב את הארץ הזאת, את העומד בראשה, רק למען הארץ הזאת אסכים למות, כי אם לא למה לי חיים?"

    ודמעות היו בעיניו של אבא וכך נמסנו לחיבוק של אב ילדה ואהבת מולדת גדולה

    ***

    ושוב הגיע לילה,

    ושוב ישבתי בסלון,

    ושוב ניתשה בחוץ מלחמה.

    וידעתי כי אבא שם

    ושוב הציף אותי כאב וגעגוע.

    אבל הפעם ישבתי אצל פסנתר וניגנתי שיר תקווה למולדת שנסכים למות בעדה, כי בלעדיה למה לנו חיים?

    ואהבה הציפה את מנגינתי, יוצקת אור בשדה קרב, במלחמת חיי.

    ***

    איני יודעת מתי יבוא ניצחון, איני יודעת מה מחיר יגבה.

    אני יודעת רק דבר אחד.

    את אהבתי למולדת.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: תהילה בצלאל, גאווהסקריפט, Ahuvipoem ועוד 22 משתמשים25 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיבת ציון
    ממש תודה רבה!
  • 951
    • א
    שיתוף - לביקורת היה ואיננו...
  • אנדרומדה //
    • מתרגשת להעלות שיתוף ראשון שלי פה : )
    בדרך כלל פחות כותב שירים, אז ממש אשמח לביקורת...

    כאב.

    חונק כל כך,
    סמיך
    עד כדי מישוש,
    ומיטה אחת.
    ריקה.

    לב.

    שנקבר בחול,
    באדמה
    שאהב כל כך,
    בארץ לה
    חיכה.

    ועיניים תמות,
    טהורות עד אין קץ,
    משקפות בעוצמה את הרקיע.
    וים.
    ושמיים.
    אש בוערת,
    ומים.
    ודמעה אחת,
    קטנה.
    לא באמת מבינה-
    את מה שהיה,

    ואיננו.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: וריטסרום, תמר אליסון, קוראות ועוד 14 משתמשים17 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אילה קולודנר
    אם יש משהו שמפריע ןבאמת רק כי ביקשת אז לי מפריע ה"את הרקיע" הייתי מורידה את ה"את" אבל בכללי זה...
  • 2 4K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת הדוקטור הבדרן (כששועל ספרות משתנה...)
  • שועל ספרות. //
    • בעקבות ביקורת שקבלתי על אופי טוריי האחרונים, סגנון טוריי עומד להשתנות, או שמא יש לומר לחזור לסגנון העבר. מה הייתה הבעיה, ומה עומד להשתנות? ניתן לכם להבין מהטור!

    האולם היה מלא מפה לפה.

    רופאים ואנשי מדע שהתקבצו ובאו מכל קצוות הארץ ישבו והאזינו להרצאותיהם של דוקטורים ואנשי מדע נודעים.

    המרצים עלו וירדו.

    זה דיבר על 'התהוות החומר הגולמי כתוצר דו שלבי עד כדי יצירת איבר להשתלה'.

    זו דיברה על 'התפתחות חקר דלקות האוזניים בקרב בני השש עשרה וחצי'.

    הכל הלך כמתוכנן.

    עד ש... דוקטור שטוכסמן הוזמן לדבר.

    הוא עלה על הבמה, לקח את המיקרופון, ופתח.

    "מה אנחנו הכי שונאים כרופאים. להיות מצוננים, נכון? כשפציינטים מדברים אתנו אנחנו מרגישים כמו חייט עם קרע ענק בחולצה..."

    הציבור נשפך מצחוק.

    "מה עוד מגוחך?" הוא שאל. אך נקטע על ידי מארגן הכנס שעמד לידו.

    "תגיד לי מה קורה?"

    "מה זה, מה קורה?" הוא לחש. "קראתם לי להרצאה!"

    "נכון! אבל קראנו לך להרצאה מקצועית, לא להרצאת סטנדאפ! אתה יכול לקח הרצאה רפואית מקצועית ולהגיש אותה בהומור שלך, אבל הרצאת סטנדאפ?"

    "נו, באמת... מקצועית, לא מקצועית. תראה, אנשים הרבה יותר נהנים מזה הרבה יותר מכל הרצאה מקצועית!"

    "והם צודקים, כי זה באמת מצחיק! למופע בידור זה מושלם! אבל הכנס הוא לא מופע בידור אלא כנס מקצועי!"
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: חוי!, אוראל סולטן, YAQOV.G ועוד 36 משתמשים39 //
    29 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מירער
    ..
  • 498
    • כ
    שיתוף - לביקורת 'ראו באורי שזורח' #דיבורים טובים
  • כותב השורות //
    • בסייעתא דשמייא


    והנה הגיע חנוכה!

    הזמן עבר מהר...
    ואיתו, הריגושים של הלולב והשופר...
    עכשיו הגיע הזמן להדליק שוב את האש בעיניים!
    אהה?

    ותודה לא-ל
    הרוח הביאה איתה גשם
    אבל הגשם...
    הגשם מאיים לכבות את האש
    שנדלקה לנו בנשמה בתחילת השנה
    כשהימים הנוראים האירו אותנו באורות עליונים.

    ועכשיו, כשאנחנו רטובים מגשם
    מלוכלכים בבוץ חורפי
    בעיצומם של ימים קרים
    כשהשמים אפורים
    חנוכה בא, בול בזמן!

    אז רצתי לקנות את פתילות הפלא
    ושמן זית זך מכבישה ראשונה [של היצר...]
    עם כמה שיותר חומציות שתישרף בלהבות הקדושה

    ועכשיו אני מוכן ומזומן
    להדליק את האש שכבתה
    ולגלות את הנס למי שעוד לא מודע...

    לגלות את הנס –
    שאין חושך שאי אפשר לגרש
    עם האור של הקדושה!
    עם האור של התורה!

    וזה לא קל, אבל...
    הניצחון מובטח למי שמאמין בניסים
    בניסים שבטבע ובניסים שמעל הטבע
    למי שמאמין שלכל הכוחות כולם
    לכל הצדדים המוארים והאפלים
    יש קו מנחה אחד ואינסופי...

    וכל מה שנשאר זה להמשיך את האור
    גם למקומות החשוכים.

    להמשיך...
    את מה שעשו החשמונאים
    שהדליקו את המנורה הטהורה
    בתוך החושך הגדול של תרבות יוון.

    וכך, החושך האימתני שהפיצה המעצמה הכי גדולה בעולם
    גורש בבושת פנים בידי
    מעטים וחלשים...
    אך צדיקים וטהורים!

    כשכלי הנשק שהכריע את המערכה
    לא היה כלי מלחמה...
    באמצעות פך שמן קטן וטהור שהם מצאו במקום נסתר
    הם הצילו את העולם!
    עם מעט אור הם דחו הרבה מן החושך.

    עם מעט אור זך ונקי
    הם החלו בתהליך של תיקון עולם במלכות שד-י

    הם מסרו נפש!
    כדי להשאיר את אבן הפינה של העולם בטהרתה.

    הם נלחמו בכוחות דלים מול צבא אדיר
    כדי שבמקום שעליו מושתת העולם -
    תוצת מחדש אש הקודש של המנורה הטהורה.

    בתקופה שבה החושך היה על פני תהום
    באו המכבים ונשארו נאמנים לקריאה של בורא עולם
    יהי אור!
    ויהי אור!

    החושך של יוון נעלם ונמוג
    כשפוגע בו האור האלוקי.

    ולא!
    אין לנו עניין בהשמדתה של יוון
    אין לנו עניין בהעלמתה של חכמת הטבע והמדע מעל פני האדמה

    להיפך!
    'יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם'

    המטרה בניצחון על יוון
    היא להאיר כל מקום שהיא החשיכה
    בכל מקום שממנו מחקה יוון את שם ה'
    עלינו לפרסם את שם ה'
    לפרסם את הנס שבטבע
    את יד האלוקים שמחזיקה בכל הכוחות כולם
    ברצון ה' המתמיד שרוצה בכל רגע בקיומו של הטבע
    'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית'
    'ואתה מחיה את כולם'
    את כולם!

    הפניית הזרקור אל הנס הטמון בתוך הטבע
    היא גילוי מואר של אין גבול בתוך הגבול
    ואין לך פרסום הנס גדול מזה.

    אז עוד לפני שנלך רחוק אל מאחורי הרי החושך
    לפני שנזחל במנהרות חשוכות במרדף אחרי מפלצות יווניות
    הבה ונאיר את עצמנו
    נאיר     את הפינות החשוכות בתוך הלב שלנו
    נאיר את הכוחות הכבויים במעמקי האישיות שלנו
    נצית את נר ה' נשמת אדם שנמצא בתוכנו

    ואת הנר הקטן הזה
    קטן אך טהור וזך
    נעמיד בפתח הבית הפונה החוצה
    ואיתו
    נאיר את העולם!
    נודיע בשער בת רבים כי אין חושך בביתנו!

    אין מקום חשוך
    יש מקום שאליו לא הגיע האור!

    והוא יגיע!

    אם לא בנר ראשון, בנר שני
    אם לא השנה, אז עוד שנה...
    כי מלך המשיח בדרך...
    בדרך לתקן את כל העולם במלכות שד-י

    'ואם אין אתם מאמינים...
    ראו באורי שזורח!'

    בפתח ביתך הקט
    מול החושך העצום שמכסה את הארץ
    תעמוד עם הנר הטהור שלך
    עם האור הזך שבך
    ותאיר, את עצמך
    ואת העולם כולו.

    חנוכה שמח!

    #דיבורים טובים
    י.מ.י.
    ​
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: בתיה רחל, .חיה פ, מוריופ ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 677
    • ה
    שיתוף - לביקורת הגיבור הבלתי נודע
  • הווה פשוט //
    • מכל הררי התוכן על חנוכה שכחנו את הבחור האלמוני שבזכותו הכל הכל.

    זה שבתוך להבות האש ושאגות הקלגסים מבוסס בשלוליות הדם שברי הכלים ונהרות הדמע,
    ובעוד הטומאה מוטחת לכל עבר, הוא מהלך בישוב הדעת ובידו כד קטן חתום, הוא מחפש מסתור הגון,
    באמונה זכה ובהירה הוא יודע שעוד ישובו לכאן, ודואג שיהיה להם במה להדליק...

    מתוך ההוה החשוך הוא כבר חוזה את אור התקוה, וגם אם הוא ידרס בעוד רגע במגף מסומר, נצח ישראל לא מת.

    הבה נקדיש לו את אחד הנרות.
    לעלוי נשמתו נפנים איך מתמודדים עם חושך, באור התקוה שבעתיד.



    וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם, וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ,

    וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: Chaya Lea, רואים שקוף, אני_רק_שאלה ועוד 9 משתמשים12 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    אשמח לקבל פרטים על המידע ההיסטורי הזה.
  • 359
    • P
    שיתוף - לביקורת תחזיק אותי ד'
  • photo present //
    • יש עוד משהו קטן שכתבתי בימים האחרונים והייתי רוצה לשמוע מה אתם אומרים עליו
    וגם איך אפשר לשפר אותו......

    תחזיק אותי ד'

    כל כך רוצה
    להיות קרובה
    כל כך רוצה
    להיות חזקה
    להיות יראת שמים
    מי כמוך יודע כמה שאני רוצה

    לפעמים קשה
    ולפעמים עוד יותר
    אבל אני מנסה
    מתרחקת ומתקרבת
    אבל תמיד בתנועה

    ד' תן לי יד
    תהיה איתי שלא אפול
    תראה לי את אהבתך
    על תסתיר ממני את פניך
    תן לי את הכח
    להישאר בדרך הנכונה
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: יהלום-יצירות מלוטשות, תמר צלמת, מלכי פריד ועוד 4 משתמשים7 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    P
    photo present
    תודה..... בואי נגיד שהעברית שלי די חדש יחסית ככה שיש לי המוןןןןן טעויות כתיב
  • 636
    • R
    שיתוף - לביקורת יוֹתֵר מִנֵּס אֶחָד
  • RPO //
    • שבענו מרורים
    למודי צל מוות
    מותירים חגיגות
    וריח סוכות עצרת.

    הרבה מים זרמו אז
    בימים.
    וצבעם אדום וריחם
    אימים.

    המון יאוש צובע
    אופק הופך אותו
    שחור.
    אנשים סוגרים חשון
    ומר מיום ליום.

    ועוד בשורות
    וחדשות שורפות
    את המילים
    ושק דמעות
    נדם חדל
    מלהבין.

    ואי שם
    כשאין תחמושת
    וקרב חדש מתחיל
    רואים אותם
    כתומות כשמש
    להבות ושיר.

    אוהבים אותך כסלו
    חיכינו שתבוא
    כי כולך נס ופלא
    כולך לטוב
    ואור.

    שלהבת חנוכה
    שורדת לתמיד
    את היא התקוה
    את זו שתעיד
    רבים ומעטים
    בידו לבד
    והוא יביא גם לנו
    יותר מנס אחד.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: הספרן, שולמית רוז, tmr ועוד 10 משתמשים13 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה רבה! צודקת לגבי ההערה!
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת הכל מאוחסן בענן (הקודר)
  • הווה פשוט //
    • דפיקות עדינות בקצב מוזר ומלא חדווה נשמעו.

    קמתי מליד התנור.

    בדלת עמד נער בהיר שיער וחייכני לבוש קייצית ולראש זר ורדים רענן.

    "אפשר לקבל מטאטא"?

    "עם ידית ארוכה"! קרא אחרי כשהלכתי למרפסת השירות.

    כשחזרתי עם המטאטא הוא זמזם לעצמו זמר קיץ עליז, בגדיו היו לחים מהגשם.

    "זה עם הידית הכי ארוכה שיש לנו" אמרתי והושטתי לו.

    "כבר מחזיר" צלצל קולו כשדלג את המדרגות שלוש שלוש.

    סגרתי את הדלת ועשיתי פרצוף לעצמי בראי.


    אחר כך הלכתי לחלון וראיתי אותו מניף את המטאטא כלפי מעלה, ומתחיל לפזר את העננים.

    זה לא היה קל, הם נאבקו.

    ורוח חזקה ניסתה לחטוף מידו את המטאטא, נפחה בבגדיו, הקפיאה את עצמותיו, פרעה את שערו והעיפה את זר הורדים שהתפזר וטבע בשלוליות העכורות.

    אבל העקשן המתוק לא ויתר, ופסים תכולים לרוב החלו להיראות בשמים.
    הקדרות האפרורית הלכה והצטמקה מרגע לרגע, ובשלב מסוים נחשפה גם השמש, לקול צהלת השמחה של הנער המיוזע, ואני הלכתי לכבות את התנור ולהחליף לטריקו.

    שוב נשמעו הדפיקות העליזות

    "תודה" אמר.

    "אבל הזר שלך... חבל, יש לי שיח וורדים, אולי אפשר להציע לך חדש?" אמרתי בחשש.

    "זה יהיה נחמד מצדך"

    הובלתי אותו אל הגן,
    שקט משונה קדם את פנינו.
    השיח היה יבש וקמול, וכל הוורדים מתו מצמא.
    הבטתי בעיניו הנאות והמאוכזבות ולחשתי

    "אסור לשכוח כי מקור החיות הפריחה והיופי טמון בקרבם של העננים השחורים והעצובים"

    ‏
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אלישבע סלומון - Epic, RIVKA W, קרב ועוד 38 משתמשים41 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל י
    רציתי להפריד בין המילים העמוקות שרשם @הווה פשוט לפירוש הצנוע.
  • 546
    • כ
    שיתוף - לביקורת שיר מתוך חלום...
  • כותב השורות //
    • וחלמתי אותי יושב על כיסא
    וכולם מסביב מחייכים

    וחלמתי אותך עומד בקצה
    מקנא ויורה בי חיצים

    וחלמתי אותי מטפס על ענן
    מתקן צינורות בגבהים

    וחלמתי אותך מניף את ידך
    מתחנן שאוריד קצת גשמים

    וחלמתי אותי מרקד ברחוב
    מקפץ על גגות הבתים

    וחלמתי אותך ספון בביתך
    מקלף וחותך תפוחים

    וחלמתי אותי מהלך בין הרים
    ומלטף את תמרות העצים

    וחלמתי אותך מנכש עשבים
    ומחפש ומוצא אבנים

    וחלמתי אותי וחלמתי אותך
    וחלמתי עוד אלף דברים

    וחלמתי שיום אחד, מישהו הקשיב
    אז הפסקתי לחלום, והתחלתי...
    להגשים!


    ​
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: חנה ש., קרב, נועה noa ועוד 14 משתמשים17 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    אני מבין את ההערה, לאו דווקא בגלל המקצב אלא יותר מצד הסגנון בשיר כמו בחלום, הכל הולך אחר הפתרון...
  • 612
    • ש
    שיתוף - לביקורת טיפה
  • שיבת ציון //
    • בס"ד

    ישבתי על ספסל שמידת חומותו תקשרה עם הירוקת שלמרגלותיי וצפיתי
    בטיפת הבדולח שירדה מן השמיים אל תוך כף ידי.

    שאלתי אותה: "מה שליחותך כאן?", היא התמזגה עם גופי, מחייכת בצלילותה המעורפלת.

    שאלתי אותה: "מה בידך למסור מהשמיים הגדולים?", היא גלשה אל בין אצבעותיי.

    שאלתי אותה: "האם את מביאה בקרבך שלום?", היא נפלה אל הארץ,
    ממזגת רקיע ואדמה, מים עליונים ותחתונים. מחייכת.

    שאלתי אותה: "האם מלאת את שליחותך עלי אדמות?", היא חלחלה
    במבואות העפר הכווץ, חיים בתוך אחרית האדם.

    שאלתי אותה: "מה הייתה תכליתך?", לא ראיתי דבר. ראייתי
    החושית הוגבלה מול מסך האדמה.

    ישבתי. שתקתי את הדממה ששדרו לי עיניי.

    היקום הזדעזע רבות בשנים, צבעים הפליגו מלב אל לב,
    טובעים בחיקם יגון וצהלה.

    שתיל קטן בירוק צלול ומעורפל צמח ליד רגלי הספסל.
    שאלתי אותו: "האם אראה גם את תכליתי?".

    טיפת בדולח גלשה אל תוך אצבעותיי,
    שאלתי אותה: "האם אני מביאה בקרבי שלום?".
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: הספרן, לרקוד על הירח, הווה פשוט ועוד 13 משתמשים16 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיבת ציון
    תודה! לפעמים מותר להמציא מילים בשביל יופי הקטע...
  • 1K
    • ו
    שיתוף - לביקורת ילד דני
  • וריטסרום //
    • ילד דני

    סוזוקי מקרטעת,
    זה מה שנשאר להם, מכל הירושה שלהם מסבתא.
    את הכל הם מכרו, לממן טיפולים שאולי יאריכו חיים ולו במעט.
    לדני היו כמה חלומות:
    1. שאמא תחיה
    2. שאבא יהיה שמח
    3. ללכת לגן החיות
    החלום הראשון נטמן באדמה יחד עם הקבר שחפרו לאמא.
    השני לא היה נראה אפשרי ליישום, אבל דני ניסה בכל זאת,
    הוא החליט להיות הילד הכי טוב שהוא יכול, אולי ככה אבא יחזור לחייך.
    החלום השלישי היה תלוי רק באבא, והוא קיווה שאולי הוא יתגשם.

    יום אחד היה מבצע בכיתה של דני, דני ידע שהוא ינצח בו, ואבא יהיה שמח,
    הוא יחבק אותו חזק חזק, ויקרא: "מי הילד הכי אלוף בעולם?"
    ודני יצעק הכי חזק שהוא יכול –"דני"
    ואבא יאמר: "נכון ילד חכם שלי, אתה הכי אלוף שיש."
    דני הלך יום יום לספריה, הוא קיווה לקרוא כמה שיותר ספרים,
    ושהספריה תיסגר הוא יחליף הביתה ספרים, כך שבטוח שהוא יהיה מי שינצח, במבצע של הקריאה.
    שבוע וחצי עברו, ודני זכה.
    אז הוא הגיע הביתה וצעק: "נחש מה, אבא? ניצחתי בביה"ס. מקום ראשון."
    ואבא חייך, חיוך גדול יחסית, אפילו ראו לו את השיניים.
    דני החליט שהחלום השני התגשם ועבר לשלישי.
    אבא ודני נסעו לסאפרי ברמת גן, הסוזוקי חרחרה לאורך כל הדרך, אבל הם הגיעו בשלום.
    זה היה פרס על הזכיה, ודני היה מאושר.
    הם טילו בין הכלובים. צבי ים שחו להם במים, כדי להגיע להיפופטם כבר היה צריך ליסוע.
    אבא ודני עלו על הרכבת, שאיתה מטיילים בשטח של כל הספארי.
    דני צעק: "אבא, הנה טווס", ואבא הנהן לעברו,
    ואז היה פיל ענק, ודני חשב שהפיל הזה הוא הדבר הכי גדול שאי פעם ראה.
    אבא בכלל לא הסתכל, הוא היה שקוע בלבהות באנשים שנסעו איתם בקרון.
    ואז הוא ראה-
    לביאה ענקית ישנה, והגורים הקטנים שלה נמים מתחת לזרועותיה.
    דני ידע שהוא ילד גדול, ולבכות זה דבר שמותר לעשות רק כשמאד עצוב.
    אבל הוא לא הצליח להתאפק.
    הוא ידע שעצוב לו מאד אפילו שמגשימים עכשיו את החלום שלו.
    והם המשיכו ליסוע, ילד ואבא.
    משפחה שבורה, חסרה.
    ודני ידע שהוא יגדל והוא יהיה הלביאה במשפחה הקטנה שלהם,
    הוא ישמור עליה, כמוה.
    הוא ילחם כמוה, בשביל אבא שלו.
    הוא לא יתן שיקרה לו משהו עצוב יותר.


    לדמותם של כל אותם ילדים. שהופכים כמו דני- לילדים הוריים, וההשפעות מהדהדות לטווח ארוך...

    להשלכות היפוך התפקידים, לפיו הילד מקבל על עצמו את תפקידי ההורות, שתי פנים עיקריות; מצד אחד, יש בהורות של ילדים אמפתיה ואחראיות, הילד יכול להרגיש את האחר ומגיע ליכולת זו בשלב מוקדם. מצד שני, כשהאחריות והסמכות שניתנות לו הופכות להיות תלותיות, הן פוגעות בהתפתחותו האישית, גוזלות ממנו כוחות או מביאות אותו למקום שאין הוא אמור להיות בו, שכן ילדות אמורה להיות נטולת אחריות.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: 28 people28 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהורם
    עמוק ופשוט באותה מידה וזה מדהים. אוי, עצוב... נוראי. קשה.
  • 667
    • ת
    שיתוף - לביקורת טיפוסים מלחמה
  • תהילולי //
    • קטע ישן שכתבתי עם פרוץ המלחמה
    אשמח לביקורת בונה כי הכתיבה שלי עוד בוסרית מאוד ורק לאחרונה התחלתי לכתוב
    מקווה שתהנו:


    הדרומית שקרובה לגבול- מיד עם צאת השבת והחג קיבלה היא עשרות טלפונים ששאלו את בסדר מה היה בחג ומה את צריכה ולאן תתפנו ומה תעשו היא נאלצת לדווח על כל שינוי במצבה עקב דאגתן של חברותיה ולעדכן לאחר כל אזעקה שהיא שרדה את היירוט או הנפילה האחרונה אפילו אם הטיל נפל 100 ק"מ מביתה.

    החרדתית- זו שעל כל התרעה שהיא שומעת לאמשנה אם זה ברדיו בטלוויזיה נופל לה הלב והיא נכנסת ללחץץץץ כבר כשהחלה המלחמה הלכה היא לקנות 80% מהסופר כדי שאם תהיה אזעקה מאשקלון היא תהיה מוגנת לא משנה שאין לה מה לעשות לאחר המלחמה עם 70 שימורים של מנגו היא גם קנתה את כל תכולת חנות מוצרי התאורה שליד ביתה כולל תאורת חירום ותאורת לילה ועוד העיקר כדי שהיא לא תתיקע.

    המעודכנת- היא מחוברת כמו באינפוזיה לכל אתרי המידע על המלחמה עד כדי כך שהיא יודעת דברים לפני שערוצי החדשות יודעים כמו הרגו להם בכיר בעזה לא משנה שזה מה שקורה שם כל יום כל היום היא מודכנת איפה יש טילים היא גם בטוחה שכל הצפון וכל הדרום מסוכנים למרות שתכלס רק האזורים שליד הגבול מסוכנים היא גם הגורם המציק לחברותיה מהדרום מהצפון ומהמרכז שאחרי כל נפילה היא מתקשרת אליהן אפילו אם זה ב2 בלילה רק כדי לעת אם הם בסדר.

    הלא מתמצאת- בתקופת המלחמה היא מכירה ערים ומקומות חדשים רק לפי התרעות פיקוד העורץ בנינו מי ידע על רעים ואיבים לפני המלחמה טיפוס זה אינו יודע שיש עיר כזו אופקים והיא בדרום מבחינתו אילת זה בצפון ובאר שבע במרכז אז מזל שיש טילים שיעזרו לטיפוס זה למקם את עצמו.

    הצוחקת מהמצב-זו שכל בדיחה וסרטון מצחיק שמעלים לרשת היא יודעת ומייד דואגת היא לשלוח אותו לחברותיה כמו אסור לאכול אבטיח כי הצבע שלו הוא כמו צבעי הדגל של החמאס היא גם אומרת לחברתה החרדתית נפל טיל וחברתה בחרדתית מייד נכנסת לממ"ד ןאז שואלת איפה בעזה עונה לה חברתה הצוחקת וצוחקת עליה.

    המדומיינת- זו שבטוחה שזהו מחר משחררים את כל אסירי החמאס לעזה ומפציצים אותם איך שהם נכנסים לעזה ואז יום אחר כך כל עזה נקייה מערבים והיא נהיית שלנו והיא כבר קונה לה קרקע בעזה ליד הים כדי שיהיה לה נוף
    ואיזה כיף יהיה לגור בעזה.

    המתנדבת לחיילים- היא כל יום מכינה אוכל בכמות שתספיק לחיילים לעוד 20 שנים שיתגלגלו בתוך עזה מכל כמות האוכל שהיא תביא להם היא נוסעת לכל בסיס בכל חור לא משנה כמה קשה להגיע לשם.





    האמיצה- זו שעם כל אזעקה יוצאת לבחוץ לראות את היירוט וכמובן גם לצלם לחברותיה למען יראו ישמחו אף הן למורת אמה הלחוצה בממ"ד שמשכנעת אותה להיכנס אך היא בשלה.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אחמ, מרציפן, Chaya Lea ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 433
    • מ
    שיתוף - לביקורת נר אלוקים - נשמת אדם.
  • מאושרת;) //
    • צילום מסך 2023-12-04 183126.png
    צילום מסך 2023-12-04 183126.png
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: כל שם שתרצה, קרב, דו משמעי ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 417
    • ר
    שיתוף - לביקורת אל אחינו אנשי הגלות
  • רצתה //
    • אל אחינו אנשי הגלות.

    תודה לכם כי בזכותכם אנחנו כאן.
    תודה לכם נשרפי או טו דה פה שעמדתם בניסיונכם בגבורה.
    תודה לכם עקודי מסעות הצלב שהלכתם אל מותכם בשמחה של מצוה.
    תודה לכם טבוחי כל הדורות שצעקתם צעקה גדולה ומרה.
    תודה לכם תינוקות שלא חטאו, כי בזכותכם אימהותיכם בכו.
    תודה לכם נערים שנעלמו, כי בזכותכם אבותיכם דמעו.
    תודה לכם חולים, שגרמתם לאנשים לעמוד בתפילות ותחנונים.
    תודה לכם אלמנות ויתומים, שאנחתכם עלתה למרומים.
    כי-
    כל אנחה, דמעה, צעקה ובכיה.
    כל תפילה ותחינה.
    הכל נשמר, ובסוף השק התמלא.
    תודה לכם.

    מאחיכם אנשי הגאולה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ;בינארית, R.E.Y, תמר בן דוד ועוד 9 משתמשים12 //
    0 תגובות
  • 2 4K
    • ה
    שיתוף - לביקורת דל"פ
  • הווה פשוט //
    • נמצא רשום בפנקסי הבלוי
    דבר ממש ממש לא פופולרי, והחלטתי לפרסם אותו כדי לבחון את האומץ שלי, וגם מעניין אם אי מישהו יזדהה עם הרעיון

    ִִִִִִ ִ ִ ִ ִ לצחוק אמרתי מהולל​


    אמנם משבחים את הצחוק וממליצים עליו והוא יפה לבריאות וכו וכו, אבל בעיני הוא מצב לא תקין, מין עוית כזו, מצב תודעה משובש,

    מתי צוחקים? כשמוצאים סתירה פנימית, כשמישהו מתבזה, כשפרה מפוארת נשחטת.



    כשמתארים את השטן או את מלאך המוות תמיד הם צוחקים.

    הרוצחים הסאדיסטיים צוחקים,

    הסוטים צוחקים,

    אם תרצו לבקש עזרה מאלמוני ברחוב תפנו לזה שצוחק או לזה שרגוע?



    אני אומר לכם בתור אחד שההומור מלווה אותו כל החיים, סוג של ליצן חצר, אנחנו הצחקנים מרגישים רע עם עצמינו.

    אחרי מסיבה של צחוקים אנחנו מרטיבים את הכר.



    אולי זה מועיל בתור תרופה זמנית, כמו כימותרפיה שמחסלת תאים רעים אבל אינה מבחנת בין צדיק לרשע ויאכל חצי בשרו.



    אנשים מאושרים באמת אינם מסוגלים לצחוק,

    כשאתה בשלווה עמוקה אפילו לחייך זה קשה.

    קומדיות ובדיחות הן כמו כל התאוות שמציפות אותך לרגע בדופאמין, ואחר כך מערכת העצבים שלך מותשת, ואתה מרגיש ריק ואובדני.

    כן, כמו בספור הידוע "אני הוא אותו ליצן".



    שמחה?

    שמחה זה משהו אחר לגמרי.

    ‏
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: קראנצ' פיסטוק, אלי @@@, אולטימטיבי ועוד 30 משתמשים33 //
    31 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    לא מדיי קשור לפה הנושא אבל- אמונה, קירבה. אין ספק.
  • 1K
    • ר
    שיתוף - לביקורת טום וג'רי - כשהמציאות דוקרת
  • רואים שקוף //
    • ג'רי העיף את הקרפדה בבעיטה מוצלחת יחסית הישר אל תוך כוסו האדומה של טום, טום בלע את הקרפדה אגב כמה לגימות הגונות מהנוזל הוורדרד שהיה בכוסו. אל תשאלו איך בדיוק הקרפדה הצליחה לפלס את דרכה בחלל הצר שבקשית הצהובה, אך עובדה! הקרפדה הצליחה להקפיץ את גופו של טום, כך שהפעם טום באמת לא היה יכול להבליג. כאילו שבכל פעם טום אכן הבליג, אך נניח לזה...
    טום נטל את האלה הצהובה בידו, והחל חובט בזעם בראשו של ג'רי האומלל, ג'רי לא נשאר חייב, וגייס לעזרתו את כל צבא הנמלים שירעידו את טום, שלא יעלה בידו דקת מנוחה.
    ג'רי נטל בידיו את המגרפה הירוקה, ובעזרתה הצליח להעלות את צבאו לראש העץ, הם כבר ידעו איך להתנהל שם, הערסל של טום כבר לא יהיה כזה נוח, ג'רי חייב להגיע למשוואה כל שהיא אל מול טום. שטום ידע שג'רי הוא נחש. לא סתם עכבר. נוקם ונוטר כנחש.
    טום התעורר מרבצו אגב נענועים חזקים ביותר, וכבר החל גופו רוחש נמלים, טום התנער מהם בקפיצה, נטל בידו את הדלי הכחול, והחל חובט בנמלים אחד אחרי השני, לכל אחד מהם מכת מוות. סביבותיו של טום מלאו בגופות נמלים, כל מה שנותר לו הוא רק לחסל את ג'רי בעצמו. באמת לא הרבה עבודה.
    טום ניגש לג'רי עם סכין הקצבים שלו, והחל לנסר את גופו של ג'רי, ג'רי מתייסר אך מרוצה, נאנח וצוחק, הצלחתי להרגיז את טום!!!
    לפתע טום נעצר בבהלה. רגע. אם אחסל את ג'רי לא יהיה לי עם מי לריב. טום היה נחוש. על אתר הוא עזב את ג'רי המתייסר לנפשו, והלך לישון שנת ישרים על הערסל שהספיק להיתפר מחדש בינתיים. באמת לישון. לא לשחק אותה ישן.
    כדי שיהיה לג'רי מספיק זמן להתארגן. שג'רי ישיג ציוד חדש, לוחמים חדשים, ואולי, אולי כעת ג'רי יביא אפילו את הבולדוג שיעזור לו.

    אולי.

    אולי בפנטזיה טום לעולם לא מצליח על ג'רי, אבל המציאות עולה על כל דמיון...

    ימים יגידו.

    כשהמציאות דוקרת...​
    • תודה
    • חחח
    • עצוב
    Reactions: גשם יורד, 5407, M . A ועוד 17 משתמשים20 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רואים שקוף
    זה לא ברור מספיק?!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה