קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 1K
    • ש
    שיתוף - לביקורת עלילות ירושלים: קו של גשם
  • שמואל י //
    • בס"ד

    כמו בנקישת אצבע, הגשם הראשון מתחיל לרדת. בריקוד נועז, הוא מטפטף על צללי מנורות הרחוב, מאורר את הלילה. בדואט קליל, הוא מקפץ על גג תחנת האוטובוס, ואחר כך מתגלגל ממנה ויוצר שלוליות מבריקות על גבי המדרכה.

    רובם של תחנות האוטובוסים ריקות. הרי מועטים האנשים שיחכו לאוטובוס בשעה בה קווי היום האחרונים מתחלפים בקווי לילה.
    אחד מאותם מעטים הוא אברהם גוטליב.

    שקית קטנה אחוזה בידו האחת ומקל ההליכה שלו בידו השנייה. ניגון שליו מתעלה מקולו הצרוד, ואצבעותיו הקמוטות תופפות בעדינות.

    ביתו אינו רחוק כך כך מתחנת האוטובוס, אך בגילו גם מחצית השעה הליכה אינה דבר קל. למעשה, הדרך קשה עד כדי כך שהוא ממשיך לשבת בתחנה, גם אם קיים סיכוי מכובד שקווי היום סיימו את עבודתם והוא יאלץ לחכות שעה שלימה לקו הלילה הראשון.

    ניגונו העליז ממשיך להסתלסל כשהדקות חולפות, מול הכביש הדומם.
    אך לבסוף אורותיו המסנוורים של האוטובוס דוהרים על הכביש.

    "נהג!" מר גוטליב מזנק כשהאוטובוס כמעט ומדלג על התחנה, ונשימתו משתחררת רגע לאחר מכן, כשהנהג עוצר.

    "לאן אתה צריך?" שואל הנהג, משל הוא נוהג במונית.

    "קו 31" עונה גוטליב בהיסוס.

    "עלה." מפטיר הנהג, פוזל לשעונו.

    וגוטליב עולה,
    והנהג דוהר.
    הוא חולף על פני התחנות במהירות, בקושי מפנה אליהם את מבטו. ביד בוטחת עוקף ופונה חדות, מתיז שלוליות קלות.

    וגוטליב קם בשלווה, מספיק ללחוץ על כפתור העצירה רגע לפני שהנהג יחלוף ברגע על פני התחנה.

    "תודה רבה," אומר מר גוטליב, מביט על ביתו השוכן מעל המרכז המסחרי בעוד דלתות האוטובוס נפתחות.

    הנהג מהנהן בראשו, "מה השם?" הוא זורק את השאלה לחלל.

    "אברהם" עונה אדון גוטליב.

    "אברהם, אני מנחם. עיצה שלי, רבי אברהם" הנהג מסדר את כיפתו בקרחתו "בפעם הבאה תלך לתחנה מוקדם יותר, לא כל אחד יעצור לך בשעה הזאת".

    אדון גוטליב מחייך ברוחב "אבל אתה עצרת, שוב תודה".

    והוא יורד מהקו, פוסע אל ביתו בנינוחות.
    ...​
    "אוווו תראו מי בא!" יעקב כ"ץ קורא לעבר קו 71 הנעצר במסוף "לקחת ת'זמן, אה?"

    האוטובוס נדמם, והנהג יוצא. "מה נשמע, קובי?" הוא שואל, אך יעקב בשלו.

    "ראינו שיצאת מהמסלול הרגיל שלך לאיזור שמה ליד הקניון. קפצת סוף סוף למאפייה שאמרת לך? מה קנית שם? בורקסים? משהו מתוק?"

    "כן..." מחייך מנחם של קו 71, מסדר את כיפתו בקרחתו "משהו מתוק."



    לסיפורים קודמים בסדרה:
    סביבון
    צלילים של בוקר מעורב ירושלמי
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: devMode, אפרת תהל, תמרוז ועוד 17 משתמשים20 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    הסיפור מקסים. הכתיבה משהו. שאבת אותי לתוך הסיפור.
  • 400
    • כ
    שיתוף - לביקורת אין כאן שקט...
  • כותב השורות //
    • וכשהיינו שם בתוך התופת
    גם בקצה מנהרה
    שררה עלטה

    וכשהיינו שם בתוך החושך
    קרן אור לא בקעה
    לא סדקה את הרע

    וכשהיינו שם במרתפי הרוע
    לא ספרנו שעות
    לא יכולנו לראות

    וכשבכינו שם בשקט
    רועדים לא מקור
    צועקים בלי קול

    ידענו שאתם שומרים עלינו
    לא מפסיקים לנסות
    עוד תפילות עוד תפילות

    ידענו שאתם דומעים איתנו
    לא מפסיקים לנסות
    עוד תפילות עוד תפילות

    וכשחזרנו אל הבית עוד כאבנו
    על אחים אחיות
    הנשארים בין חיות

    ולא הפסקנו כי עוד לא התחלנו
    לשקם הריסות
    לבנות החורבות

    ואין זמן לחייך, ואין זמן גם לצחוק
    הכאב לא עוזב
    ומוסיף לחבוט

    ואין, אין כאן שקט
    רק זמן לפציעות
    שנוכל קצת לבכות

    ואין, אין כאן שקט
    רק מרווח נשימה
    שנוכל עוד לצעוק...
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: רואים שקוף, קרב, שיבת ציון ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 516
    • ר
    שיתוף - לביקורת עד הגל הזה ועדה המצבה
  • רואים שקוף //
    • אני פוסע בבית הקברות.
    בחלקה של הפשוטים יותר.
    לא בחלקת הרבנים.
    איפשהו בגשר בהר-המנוחות.
    ואז אני רואה את המצבה הזו.
    מצבה שכלל לא תואמת לנוף.
    מצבה משיש שחור, מין אוהל עליה משיש לבן מנומר, וסביבות המצבה מרוצף בקרמיקה יוקרתית.
    רב, זה לא. זה חלקה של פשוטים.
    חייב להיות שקבור פה גביר.
    ואני, חייב לגלות מי הוא הרוטשילד 2 שקבור פה.
    חייבבבבב!!!!!!
    שואל פה, שואל שם, ואין איש יודע לומר.
    חוץ מ'פ.נ. איש תם ויקר דרך השפל באדם, החבר ר' יחיאל יקותיאל בן ר' זלמן גרשון ערוטניטקיינגלט ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.', אין כל רמז לזהותו של הנטמן.
    אין כל רמז לרוב עושרו של הטמון במקום הזה.
    פתע הגיע אדם כל-שהו, כנראה מבני המשפחה, הניח אבן על קברו וקרא כמה פרקי תהלים.
    המתנתי לו שיסיים.

    והוא סיפר;
    זה היה אברך כויילל. דלפון. אב לעשרה ילדים. והוא רצה לקבל תמיכה מהמדינה.
    לשם כך התדלפן והתדלפן עוד ועוד
    עד שמת ברעב.
    המצבה נבנתה מכספי התמיכה שלהם היה זכאי כשכל משפחתו כמעט גוועו אף הם ברעב כמותו.
    לתפארת מדינת ישראל.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: רוב, אין פאנץ', כל שם שתרצה ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 3K
    • ח
    שיתוף - לביקורת דופליקטים- פנאפיק
  • -חיה- //
    • בס"ד

    מיקום הפנאפיק- לפני שדני גילה על המסדר וכל זה, כמה ימים אחרי שפגש את הקבוצה.

    דבר ראשון הוא שם לב שהחלון שליד מיטתו נעלם, הוא לא בחדר שלו כנראה. הוא מתרומם מעט ומלמל מודה אני, מביט סביב. הוא כנראה באיזו פנימייה לפי שאר המיטות שבחדר והבחורים שנמים בהן, איך הגיע לכאן?
    ליד מיטתו שוכנת קערה ובתוכה ספל גדוש מים, הוא נוטל ידיו בעודו בוחן את הסביבה.

    "דני", קול מנומנם יוצא מאחת המיטות, "יש ספר כחול בשידה ליד המיטה שלך, פתח אותו".
    גבותיו של דני מתרוממות, הוא סוקר את הבחור שמולו.
    "נו, קרא כבר את מה שכתבת לעצמך, שאיבדת את הזיכרון וכל זה".
    הוא מסתכל על השידה, מביט על הספר שזרוק עליה, הוא לא ראה אותו אף פעם, זה ברור לו. "סלח לי בחור, אני לא מכיר אותך ואני חושב שאתה מבלבל ביני לבין מישהו אחר. אתה יכול להגיד איפה אנחנו נמצאים?"

    "הכל בספר דני, גם השם שלי שם. פשוט תקרא". הבחור עוצם עיניו, גורם לדני להיזכר במה שהוא באמת צריך לעשות. הוא מוצא על יד הספר קופסה לבנה חלקה, מחלץ ממנה תרופה מאורכת ובולע. השקט גורם לסקרנות שלו להתעורר, הוא פותח את הספר הכחול, מופתע לגלות אותיות שדומות כל כך לאלו שלו.

    "בוקר טוב דני", אומרת השורה הראשונה, "בעצם בוקר טוב לעצמנו. הדבר החשוב ביותר הוא שאיבדת את הזיכרון בגיל חמש עשרה ומאז הזיכרון שלך מתאפס כל בוקר (בתאריך ד' שבט תתצ"ד- 2134).
    אני לא יודע אם תספיק לקרוא הכל אז דבר ראשון דפדף לעמוד האחרון שכתבת לאחרונה, זה העמוד של אתמול, אחר כך נסה להספיק כמה שיותר, לטובתך. יום טוב!
    אהה וכדי להוכיח לך שאיבדת את זיכרונך אני אזכיר את זה שיש לך כוח להקפיא דברים באמצעות תנועות ידיים, בהצלחה!"

    השפתיים שלו מתעקלות לחיוך מבודח, אלחנן התעלה על עצמו לגמרי, בטח אלישבע עזרה לו לחקות את הכתב שלו. הוא מפזם לעצמו בזמן הדפדוף לעמוד האחרון, מסוקרן לגלות עד כמה אחיו הקטן יצירתי.
    משהו מנצנץ לו בזיכרון, מחשבה קטנה שמספרת לו שהוא באמת יכול להקפיא דברים אם רק ירצה. היא מתעצמת מרגע לרגע, גורמת לו להביט בידיו. יש לו כוחות מיוחדים בין האצבעות, אבל היכולות האלו לא מספיקות כדי להוכיח דבר משמעותי כמו אובדן זיכרון.
    הוא מרפרף על הפסקאות, קורא כל מיני פרטים מעניינים על שנת התגלות שהוא הלך אליה וחברים לקבוצה שתמונותיהם מופיעות כמה עמודים לפני. דוד בן הלך לשנת ההתגלות, מעניין, אבל מה הקשר אליו?

    הבחור השלישי בשם דיוויד דומה לבחור שדיבר קודם, העובדה הזו מעלה את קצב הדופק שלו, מה אם כל זה אמיתי ולא בדיחה? והוא עוד לא הצליח לגלות איך הגיע לכאן בכלל! זיעה לחה מרטיבה את פניו, מישהו חטף אותו! מישהו יודע על הכוח שלו!

    "הנה זה מתחיל, עוד רגע הוא ירוץ לבדוק שהדלת פתוחה ויחפש חוטפים", אומר קול נוסף שהתעורר, זה ששייך לתמונתו של ישי.
    "אתמול הוא דווקא חיפש סוהרים", מצחקק הראשון, "ושלשום הוא חשב שהוא בבית משוגעים".
    "די", אומר בחור נמוך יותר, סנדי כנראה, "דני השנה היא תתצ"ח, אתה בן עשרים עוד מעט ואתה באמת שוכח. זה קשה, אבל אנחנו חברים שלך ונעזור לך בדיוק כמו אתמול ושלשום. עכשיו תתלבש כי יש לנו תפילה להספיק".

    הוא בוהה בהם, אולי הוא באמת בבית משוגעים?

    "לך למראה ותראה שאתה השתנת מאז גיל 15, הפנים שלך התארכו. חבל שאתה לא מגדל זקן גם, זה היה עוזר אפילו יותר".
    הם צודקים, הדמות שקורנת מהמראה שונה מזאת שהוא מכיר. הוא מתיישב על מיטתו רועד, מנסה לעכל את האובדן. המוח שלו פגוע!

    סנדי נעמד על ידו וטופח על גבו. משהו ציני בתוכו אומר לו שככה סנדי ניחם אותו גם אתמול ושלשום. "הכל בסדר חבר, יש לך חצי שעה לקרוא על מה שעבר עליך בחמש השנים האחרונות ואז נלך יחד לתפילה, תוכל לשאול אותי לגבי אנשים שאתה לא מזהה, אני אעזור לך בשמחה".

    האווירה מסביב קלילה, רק ליבו כבד, לא ממש מעכל שהוא פגוע מוח, הוא. שכל מה שיהיה היום יעלם מחר, כמו שאתמול כנראה נעלם. שהוא הולך לחיות רק יום אחד בעולם, והוא יחיה את היום הזה כל יום מחדש.
    "מחר גם יהיה ככה?" הוא שואל את סנדי, מנחש את התשובה.
    סנדי שותק, מביט בציפורניו ולבסוף עונה: "גם אתמול שאלת את השאלה הזו".
    באתמול שהיה פעם, האתמול שלעולם לא יזכור.
    הגרון שלו כואב. "ומה ענית אז?"
    "שאולי אני יודע את העבר, אבל רק אחד יודע את העתיד. תתפלל אליו. אתה אולי לא זוכר, אבל הוא לעולם לא שוכח".
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חוי!, נערה חרדית גאה, זה אני ולא אף אחד ועוד 44 משתמשים47 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    Yitty Kahana
    וואו כמה יפה ממש התענגתי:sneaky: ובו זמנית ממש כאב לי בלב על דני ששוכח...אמיתי כאב לי!
  • 888K
    • ה
    שיתוף - לביקורת תראה אותם, אבא
  • הודיה לוי. //
    • בס"ד


    תראה אותה, אבא. עם הפלאפון הכשר. מי בכלל חלם שאחת כמוה נאבקת לא להחזיק במשהו אחר.

    תסתכל עליו, אבא. קשה לו לבד. הוא בודד שם מול הגמרא. שום דבר לא באמת מתוק למי שלא מצליח להבין אף מילה.


    תראה אותה, אבא. עם הסינון על המחשב. זה מאט את התוכנות וגורם לבוסית להתעצבן יותר.

    תביט בו, אבא. כמה איתן הוא עומד. המוח אטום. רק הצמא ללמידה כל יום מתרחב.



    תסתכל עליהם, אבא. הם כל יום נלחמים. מחוץ לתוויות, מחוץ לכינויים. לא נוער מתמודד, ולא ילדים בסיכון.

    רק אנשים שורדים שכל יום מחפשים עוד סיכוי.



    תראה אותם, אבא. תראה ותביא כבר גאולה. בשביל נשמות בדור אחרון שכל יום בוחרות להתחיל מהתחלה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אין שמות מקוריים..., :)CHANI, נועה :) ועוד 74 משתמשים77 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הודיה לוי.
    אחת הקוראות עיצבה את הקטע מבלי שביקשתי. תודה רבה לאותה אלמונית. הנה הגרסה המשופרת:
  • 690
    • ר
    שיתוף - לביקורת זהירות - ממכר!
  • רואים שקוף //
    • אף פעם לא חשבתי שזה באמת ככה.
    לא דמיינתי מה התמכרות יכולה לעשות לבן-אדם. או, התמכרות יכולה לעשות ללא בן-אדם...
    אבל היום ראיתי את זה. בחוש. במוחש.
    הלכתי מאחוריו ברחוב. לא אחריו, מאחוריו. באקראי לגמרי. במקרה.
    אני פשוט הייתי המום מזה.
    הלכתי אחריו אולי חמש דקות, שבמהלכן הוא הוציא את זה מהכיס לפחות עשר פעמים.
    מוציא מהכיס, פותח.
    מוציא מהכיס, ופותח.
    לא יודע מה עבר לו בראש.
    מה כבר יכול להשתנות בעשרים ושבע שניות.
    מה יכול להיות חדש?!
    פיגוע?!
    אבל אני אומר לכם.
    זו עובדה.
    אילולא ראיתי לא האמנתי.

    השפתון!!!
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: הספרן, אפרת תהל, קרב ועוד 11 משתמשים14 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אין פאנץ'
    בשבילי זה סתירה על סטרואידים...
  • 369
    • ה
    שיתוף - לביקורת הם הבינו!
  • הקה //
    • שנים הם צועקים יום יום בלי להתיאש
    שנים הם משכנעים את כולנו ש"כל מי שיש לו סמאטרפון הוא כזה מסכן"
    שנים הם מפגינים מול החנויות בלי להתעייף
    שנים הם מבטיחים לנו שיגיע היום וכולם יתפכחו ויבינו
    והנה הגיע היום!
    "פלאפונים בלי תוכנות איתור מסוכנות יחולקו לחיילים הנמצאים בעזה" זאת הכותרת שאומרת לנו- שהנה- גם הם הבינו!
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: הספרן, ללי99, ר קרין ועוד 11 משתמשים14 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אין פאנץ'
    אל דאגה, בקרוב ממש, קמפיין לחסימת קווי ימות המשיח בפלאפונים שמחולקים לחיילים.
  • 210
    • ר
    שיתוף - לביקורת על זה היה דוה לבנו
  • רואים שקוף //
    • ראיתי אותם.
    בפנים חתומות.
    פנים נפולות.
    מכונסים בתוך עצמם.
    הם הלכו ברחובות העיר, ולא שתו למתרחש סביבם.
    הם היו שקועים בתוך עצמם.
    חתומים כאלה.
    עצובים כאלה.
    אבלים כאלה.
    ניסיתי לשאול אותם מה קרה, אולי איזה אסון בינלאומי שלא שמעתי עליו, אולי איזה פיגוע נוראי.
    הם לא ענו לי.
    ולא, הם לא התעלמו ממני, הם פשוט היו שקועים כל כך בעצבות שלהם, עד שהם לא שמו לב לשאלתי. הם לא שמעו את שאלתי.
    תפסתי את אחד מהם, ממש אחזתי בו, עוררתי אותו לרגע מהאבלות, ושאלתי אותו, תגיד, מה קרה? איזה אסון התרחש? איזו טרגדיה באה? האם ישנה קורונה חדשה?!
    והוא ענה לי, עזוב, זה לא בשבילך.
    לא תבין את זה.
    לא הרפיתי.
    אני חייב לדעת מה קרה. חייב לדעת למה כולם באבל.
    בכל מקום שהלכתי, הייתי נראה כחתן בין אבלים, אני חייב לדעת מה קרה. מישהו מת חלילה?
    ואנוכי לא ידעתי???
    עד שאחד מהם התנדב לענות לי.
    כשקיבלתי את התשובה, גם אני התעטפתי באותו יגון העוטף אותם.
    גם אני השתתפתי בצערם.

    דיכאון חורף
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: שירה 333, .חיה פ, ניק 119576 ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 173
    • ח
    שיתוף - לביקורת שׁוּבָה
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ
    מַרְעִידִים אֶת הַלֵּב
    כַּאֲשֶׁר שָׁבוּ.
    אֹשֶׁר מְלַבְלֵב,
    הִנֵּה הֵם בָּאוּ.
    הֵם שָׁבוּ,
    הֵם שָׁבוּ.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: קרב, שולמית רוז, מאה מם ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 1K
    • S
    שיתוף - לביקורת כשאהיה גדול
  • SRW //
    • כשהייתי ילד, רציתי להיות בנאי.

    אני זוכר את עצמי עומד ליד השער של הגן, מחזיק בסורגים, ומסתכל למעלה, גבוה גבוה, אל הבנאים שעל גג הבניין ממול. הם היו גבוהים, גדולים, ענקיים, ואני הערצתי אותם, ורציתי כל כך להיות אחד מהם.

    אחר כך אמא הגיעה לקחת אותי, ואני הסתכלתי לעוד שנייה אחת על המנוף ונכנסתי לאוטו.

    כל ערב אבא היה משכיב אותי לישון. אבא היה איש עסוק, הרבה אנשים רצו תמיד לדבר אתו. אבל כל לילה הוא היה משאיר את הפלאפונים והכל בחדר העבודה שלו, ומגיע להיות רק איתי. הוא היה שר לי ומלטף אותי, עד שהעיניים שלי התחילו להיעצם.

    "כשתגדל, רוני", הוא היה לוחש לי, "אתה תהיה עורך דין, כמוני".

    עורך דין הוא אדם חשוב, ככה למדתי מתישהו בין גיל שש לשמונה. ככה לימדו אותי העיניים של המורה ששאל אותנו במה האבות שלנו עובדים.

    "אבא שלי עורך דין", אמרתי, וידעתי שהמורה התרשם. יאיר אמר שאבא שלו מוכר, והמורה הנהן. עופר אמר שאבא שלו רופא. אבא של גל היה מזכיר. ורק איציק אמר: "אבא שלי בנאי".

    ואני כל כך קינאתי בו.

    הייתי ילד חכם, אולי הכי חכם בכיתה. ולילד חכם כמוני, אמר המורה, מתאים להיות עורך דין.

    ככה כולם אמרו.

    ולהיות עורך דין זה באמת דבר חשוב.

    אז כששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, עניתי: "עורך דין". ואמא חיבקה אותי ואמרה: "ברור, מותק שלי".

    זה באמת היה ברור.

    אני לא זוכר מתי בדיוק, אבל איפשהו בין גיל ארבע עשרה לשש עשרה התחלתי להסתכל על הבנאים שעבדו מול התיכון שלי מלמעלה למטה. הם היו אנשי עבודת כפיים, אנשי הצווארון הכחול. אני הייתי אינטליגנט, מוצלח, חכם. שונה מהם. שייך לליגה אחרת.

    צחקתי בליבי על הילד הקטן שרצה פעם להיות בנאי.

    התבגרתי מאז.

    אבל עדיין, בדרך הביתה מהלימודים, לא יכולתי שלא לעצור לרגע כדי להביט למעלה, אל הבנאים על הפיגומים.

    *​

    אני עורך דין היום, מהידועים בארץ.

    יש לי בן, בן שש עשרה. כשיגדל, גם הוא יהיה עורך דין.

    אבל כשהוא מביט על הפועלים בהתנשאות, משהו בתוכי מתכווץ.

    כי הילד שבי, עדיין חולם להיות בנאי.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: כוכב צפון, moshe_rot, אמא של הדס ועוד 40 משתמשים43 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    B
    .B.B
    @SRW כתיבה משובחת! ורעיון יפה ברוכים הבאים
  • 245
    • מ
    שיתוף - לביקורת יהודי גלוי.
  • מאושרת;) //
    • אבא ,

    שבור לי הלב , על תדמית של שלמות.

    כואב לא מבין - את אוהב שמבין.

    עצוב לי באמת , על שמחה משכרת .

    פוחד בתוכי , על הרוגע החיצוני.

    בוכה על מת , בטוח שחי מאושר.

    דואג על מתנדנד , בטוח שעומד.

    תוהה על מבולבל , חושב שמסודר.

    מתחנן על חלש , שקיבל עצמו חזק.

    --------------

    שואל בשקר – משיב באמת.

    בטוח בהסתר , מאמין בגלוי.

    מפסיק להיות , מתחיל לחיות.

    יתום מצוי, בן רצוי.

    יהודי גלוי – גלוי!!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חנה ש., אדריכלית בליגה אחרת, הווה פשוט ועוד 3 משתמשים6 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    חזק
    • שאלה
    452
    • מ
    שיתוף - לביקורת מדינת הלכה - הלכה המדינה
  • מירער //
    • מי נתן היתר עיסקה??

    סינוואר, יחיא סינוואר

    מה? הוא פוסק?

    כך אומרים, הוא יפסוק וישראל תפסוק, לכמה ימים.

    איך סומכים עליו? יש לו הסכמה? ממי?

    יש הסכמה רחבה משרי הממשלה ומגורמי הביטחון, למרות שלא ברור איך סומכים עליו.

    יש לו יורה יורה?

    זו הנקודה הבעייתית, הנשק שברשותו...
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: התאומה, ללי99, שולמית רוז ועוד 25 משתמשים28 //
    0 תגובות
  • 570
    • ח
    שיתוף - לביקורת נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    אֵיךְ זֶה שֶׁיְּלָדִים קְטַנִּים
    הוֹפְכִים לִהְיוֹת "עִסְקָה"?
    וּמַדּוּעַ בָּחוּר צָעִיר בֶּן עֶשְׂרִים
    כְּבָר לֹא נֶחְשָׁב כְּיֶלֶד?
    מִי הִמְצִיא אֶת חֹק יְסוֹד
    כְּבוֹד הָאָדָם וְחֵרוּתוֹ?
    וּמָה לֹא מוּבָן ב
    זַכַּאי לַהֲגָנָה עַל כְּבוֹדוֹ?
    עַד מָתַי אֱלוֹקִים,
    יְחָרֵף צַר?
    וְעַד מָתַי רְשָׁעִים
    יַעֲלֹזוּ?
    עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ
    בִּתְפִלַּת עַמְּךָ?
    הַלָּנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ?
    • תודה
    Reactions: הווה פשוט, חיליק E, (deleted member) ומשתמש 1 נוסף4 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפרוח מבושל
    "הֲלוֹא יי זוּ חָטָאנוּ לוֹ... וְעַתָּה כֹּה אָמַר יי בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ...
  • 434
    • ה
    שיתוף - לביקורת השבת ההיא
  • הנף מקלדת //
    • זוהי עדות אותנטית לחלוטין. ביצעתי בה שינויי עריכה קלים ומתבקשים.
    ייתכן מאד שכבר קראתם את הסיפור, או ראיתם את הראיון בערוץ 14, אבל ביקשו להפיץ.


    לא יודע איך, אבל כל המהומה מבחוץ כאילו לא נגעה אלינו, ישבנו לסעודת השבת כאילו העולם מסביב לא מתהפך.

    ללא שום התראה, זיהתה אישתי באינטואציה החדה שלה, שמתפתחת איזו סכנה, כנראה קולות חשודים או פיצוצים, היא סחבה אותי כמעט בכח לממ"ד.
    טורקת אחריה את הדלת מסמנת לי בפרצוץ הכי מצמית שלה שכדאי שאני אשתוק.

    בדרך כלל הפרצוף הזה גורם לי דווקא לדבר, אבל הרגשתי שאיזה כח עליון, אולי הרב ענתבי שאני משתדל לשמוע את השיעורים שלו, פעל עבורי, ובאמת שתקתי.

    כדי להראות לה שהבנתי את חומרת המצב סגרתי גם את דלת העץ שהוספתי לממ"ד מאז שהוסב לחדר שינה שלנו, נעלתי את שניהם.
    אחרי דקות ספורות, באמת נשמעו צעדים. רצים מתרוצצים מחפשים אחרינו.
    זה היה הרגע הכי מפחיד בחיים שלי. והיו לי כמה כאלה.

    הם רצו ישר לממ"ד, כאילו קיבלו מידע מדוייק איפה אנחנו ישנים. ניסו לפתוח... השתוללו קצת.. צעקו בשפה זרה..

    אחרי כמה דקות מתוחות ששנינו מקבלים על עצמנו שבת ביתר רצינות, הסתלקו השועלים הקטנים.
    קצת נשמתי לרווחה.

    "כנראה שהם הלכו" ניסתי לומר לאשתי.
    "ששש..." היא סיננה, כאילו יודעת שהם אובססיביים לחדור לחדר שלנו.
    אבל השקט דווקא נמשך, "כנראה הלכו לשכנים" חשבתי. מרחוק מאזור השכנים נשמעו פיצוצים חזקים. כאילו לאשר את דברי.

    לא יודע כמה זמן זה נמשך. נראה לי אפילו נרדמתי קצת, מרוב תשישות ופחד.

    הייתי חייב לצאת להביא קצת מים.

    בדממה מוחלטת יצאתי. אחרי שהקשבתי מאחורי הדלת לוודא שהם לא באזור.

    "ווואה!!"
    המארב היה מושלם הם סגרו עלי מכל כיוון.
    מרחוק שמעתי את אשתי טורקת בחשאי את הממ"ד פן יבולע גם לה.

    הייתי בידיהם והם יכולים לעשות לי הכל. הכל.
    המבוגר שבהם ניגש ישר לעניין:
    "אבא פעקלע! ישנתם כבר המון."

    נו טוב...
    • חחח
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אפרת תהל, גן הפעמון, Rut_a ועוד 13 משתמשים16 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפרוח מבושל
    מעולה! מבחינת איכות הכתיבה. מה שכן... מסכימה עם כל מילה
  • 571
    • T
    שיתוף - לביקורת נוֹתַר הָאָדָם וְעַצְמוֹ
  • tmr //
    • כְּבָר נֶאֱמַר הַכֹּל
    הַשְּׂרֵפוֹת הַקָּשׁוֹת בְּיוֹתֵר דִּלְּגוּ עָלַי בִּשְׂחוֹק
    עֵינַיִם מְאֻבָּקוֹת קִלְּלוּנִי עַד מָוֶת
    אַחַי שֶׁלִּי לִוּוּנִי אֶל הַקֶּבֶר

    כָּעֵת נוֹתַר הָאָדָם
    הָאָדָם וְעַצְמוֹ
    אֲנִי

    וְהֵחֵל הַסֶּכֶר לְהֵאָטֵם
    שִׁיטוּט בְּאָדָם אַחֵר הָיָה נֶחָמָה לְרֶגַע
    עַד הַכְּנִיסָה לַשַּׁבְּלוּל
    הַחֹשֶׁךְ הַשּׂוֹרֵר בּוֹ
    וְהַפַּחַד וְהַחֹסֶר אוֹנִים

    כָּאן לֹא תַּתְאֵמְנָה כּוֹתָרוֹת
    לֹא פַּחִית קָרָה
    לֹא שֶׁלֶט תַּעֲמוּלָה אָדֹם זוֹרֵחַ
    אֲנִי
    צְעָקָה עֲדִינָה מִכְּדֵי לָשִׁיר אוֹתָהּ
    מִלְּפָרֵק אוֹתָהּ בְּמִלִּים
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: F.M, התותח מאמזון, הווה פשוט ועוד 8 משתמשים11 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    וואו הדמיון אכן גדול יש בו בהחלט כמה הקבלות מעניין מאד תודה על זה.
  • 568
    • ח
    שיתוף - לביקורת אַתֶּם וַאֲנַחְנוּ
  • חנה ש. //
    • אַתֶּם חֲטַפְתֶּם יְלָדִים וּקְשִׁישִׁים

    לָנוּ אִכְפַּת מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד,

    אַתֶּם מְשַׁחְרְרִים רוֹצְחִים בְּעַד

    אֻכְלוּסִיָּה אֶזְרָחִית שֶׁלָּנוּ

    אַתֶּם מְקַבְּלִים שָׁלוֹשׁ

    תְּמוּרַת אֶחָד שֶׁלָּנוּ.

    שָׁלוֹשׁ רוֹצְחִים שֶׁלָּכֶם

    כְּנֶגֶד חָטוּף אֶחָד שֶׁלָּנוּ,

    מִשְׁוָאָה כָּל כֻּלָּהּ נֶעֱלָמִים.
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: תמרוז ו-פרפרזה2 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    צעקת הדל תקשיב ותושיע. מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו, (מחומסו) מי ידמה לך!
  • 1K
    • S
    שיתוף - לביקורת היי את!- תבחרי!
  • sh.t.down //
    • בס"ד

    "מיכל!" הקריאה מהדהדת במסדרון, היא נעצרת באנחה, מורחת חיוך מנומס על השפתיים ומסתובבת לאחור,
    "כן המורה?". המורה מתקדמת לעברה קולה חמור מעט "את מודעת לכך שעגילים אלו אינם לרוח בית ספרנו?" נימת קולה כאילו קובעת עובדה.

    "לא?" היא באמת מופתעת "מה הבעיה בהם המורה?, הן ממש עדינות, חיפשתי בחנות את העגילים הכי דקות שיש".
    "זה לא משנה" קולה של המחנכת מתרכך מעט "מותר עגילים צמודות בלבד, לא ידעת?".

    "אהמ..."

    "היכן למדת לפני כן?" מביטה בה המורה במבט חוקר. "במילר" היא ממהרת לתקן לשם הרשמי "דעה חכמה". "אההה" מהמהמת המורה במבט מבין, "ולמה הגעת לסמינר שלנו? גם ב'דעה חכמה' יש הוראת חינוך מיוחד אם זכרוני אינו מטעה אותי".

    מיכל משפשפת את כפות ידיה זו בזו "אהמ.. כן יש, אבל זה לא כל כך סמינר כמו פה, זה.... כזה יותר פתוח...." היא שונאת את השיחות האלה, יודעת להיכן זה מוביל.

    "אז אני מבינה שקשה לך להתרגל לכללים פה, זה בסדר, רק הקפידי לקרוא את התקנון היטב בפעם הבאה" מסכמת המורה, "קראתי" אומרת מיכל "לא היה כתוב כלום על עגילים צמודות, רק שיהיו עדינות ",
    המורה נבוכה מעט "זה... זה כנראה כל כך ברור מאליו שאין צורך לכתוב, בכל מקרה אלו הכללים פה, אני בטוחה שהגעת לכאן בידיעה עד כמה המקום יחייב אותך, נכון?", "כן, בטח" מסכימה מיכל, היא ידעה שזה לא יהיה קל, במיוחד ההתנשאות הקטנה הזו שהיא שומעת בקול של המורה, אבל זו אולי פשוט הרגשת הנחיתות שלה פה שגורמת לה לדמיין את זה?

    "מצוין מיכל, אני מאחלת לך כאן הרבה הצלחה , ושתצליחי לרכוש כמה שיותר כלים נכונים לדרך שלך" מסיימת המורה ופונה לדרכה.

    רגלה של מיכל בועטת קלות בקיר לצידה,' תצליחי לרכוש כלים לדרך שלך...' למה מה היא עשתה עד היום?, כל האופציות היו פתוחות לפניה, עם ממוצע בגרויות גבוה ותעודה מרשימה כמו שהיתה לה היא היתה יכולה ללכת ללמוד גם פסיכולוגיה, במכללה, כמו עוד כמה מהחברות שלה.

    במקום זה היא כאן, עם תלבושת גם אחרי התיכון, עם תיק צד שכשמו כן הא כמעט מפיל אותה הצידה ולימודי קודש ארוכים בנוסף להוראה.

    היא ניגשת לחלון, נושמת נשימה עמוקה.

    היא מביטה בשמיים ולאחר מכן מורידה מבטה לאדמה, תלמידות יושבות שם ומפטפטות, צוחקות.

    משהו זז לה קצת לה בלב.

    לרגע מרגישה שוב את אותה אש, אותה אש שבערה בה כשחיפשה בשנה שעברה מקום לימודים מתאים, אותה אש שגרמה לה להכריז בבית שהיא תלך רק לסמינר ולא למכללה, אותה אש שגורמת לה כעת להיות חנוטה בתלבושת.

    אותה אש שתוביל אותה בעתיד לבית שהיא משתוקקת אליו, לבית של תורה.

    ושוב היא מרגישה את האש הזו נותנת לה אנרגיה ומזרימה אליה כוחות, מזכירה לה מי היא ומה היא בוחרת להיות, וגורמת לה לבחור עכשיו מחדש.

    כל יום היא בחרה עד עכשיו, כל יום היא גם תבחר.

    נכון שלא עם הכל היא מסכימה ולא את הכל היא מבינה. אבל מספיק לה כרגע ההבנה שהדרך הזו יותר טובה משאר הדרכים, ויש לה יותר סיכויים להצליח בה.

    חיוך קטן עולה על פניה,

    חיוך מבחירה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: רוז גרין, נועה :), שיוותי ה’ לנגדי תמיד ועוד 33 משתמשים36 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפרוח מבושל
    וואו
  • 782
    • ח
    שיתוף - לביקורת הסכם חמס עם חמאס.
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    תגידו לנו ממה אתם מפחדים.

    הדרך שלכם לומר היא פשוט לבקש, אז הנה אנחנו קשובים.

    אתם רוצים שלא יצלמו אתכם, צילומים גורמים לכם נזק תדמיתי, ובנוסף,

    הצילומים חושפים אתכם, את שיטות העבודה שלכם, את המסתורים שלכם,

    ואת החלק הכל כך לא פוטוגני שלכם.

    אתם רוצים שיתנו לכם תנאים סבירים בכלא הישראלי, פיתות, מקלחות, טלוויזיות, אפשרויות לתקשר, אפשרויות להבריח ולפעול מתוך הכלא, להמשיך ולתכנן פעילות טרור.

    אתם רוצים שיחזירו לכם את הנשים והנערים הקטינים שנמצאים בכלא על ניסיונות רצח.

    אתם רוצים כמה ימי הפוגה בימים הללו תתארגנו מחדש, תעלימו ראיות, תשדרגו מסתורים, תתמנו מוקשים, תברחו ותצאו מגבולות הרצועה, שם תשאירו את השפוטים שלכם כדי להמשיך לשלוט.

    אתם רוצים דלק כדי להמשיך להפעיל את מערך המנהרות התת קרקעי, וכדי להמשיך להפעיל את המערך הרקטי, אתם גם צריכים זמן כדי להעמיד בסיסי שיגור.

    אתם רוצים לפעול מתוך מגן אנושי של אוכלוסייה מוחלשת, אתם רוצים לשלוט עליהם, ולקחת מהם את כל מה שיש להם.

    אתם רוצים חסינות לעיתונאים שלכם, אתם רוצים שידידכם שונאי ישראל יתמכו בכם ויגנו את ישראל, אתם רוצים לייצר דרמה ברשת ולתאר בו את סבלכם הרב.

    אתם רוצים לתעתע בנו באמצעות לוחמה פסיכולוגית, לומר משהו אחד ואז לחזור בכם, לשדר סרטוני זוועה, לשקר ביודעין, להאשים אותנו בטעויות הנוראיות שלכם, להפחיד את כל תושבי הארץ עד כדי חרדה קיומית.

    יש דברים שאתם אפילו לא מבקשים, כמו להמשיך ולפגוע בנו, כמו ליצור מכנה משותף עם ציר ההתנגדות.

    טוב, הבנו. הפחד שלכם הוא הנשק שלנו.
    • תודה
    Reactions: מרציפן, תמרוז, אמת מארץ תצמח ועוד 5 משתמשים8 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    השקר שלכם מכוון אותנו. נכון יותר מכוון אתכם, מדויק יותר שם אתכם על הכוונת. אתמול הבנתי שהשקר...
  • 632
    • ל
    שיתוף - לביקורת יש אנשים, ויש לבבות.
  • לרקוד על הירח //
    • יש אנשים,
    שיודעים לחמם לבבות.
    למרות שאולי הלב שלהם-
    קפוא.
    ---
    יש אנשים,
    שתמיד ישמרו על הגחלת.
    לא משנה מה יקרה.
    ---
    יש אנשים,
    שהלב שלהם הוא כמו מדורה גוססת.
    פעם נדלקת, ופעם נכבית.
    ---
    יש אנשים,
    שקפוא בהם כמעט תמידית,
    וקשה מאוד,
    לחמם אותם.
    ---
    ויש אנשים, שנשלחים משמיים.
    לחמם.
    להאיר.
    ובכל פעם כזו,
    לב אחד, נפגש בלב אחר,
    לב קפוא בלב בוער,
    והאש,
    האש הטובה הזו,
    עוברת.
    לאט לאט,
    בשקט בשקט,
    מתגנבת.
    מלטפת, מחבקת,
    עד שמחממת.
    והופכת ללהבה.
    לאהבה.



    אשמח לביקורת ולדעתכם הכנה :D
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: קרב, Avigail Amram, חנה ש. ועוד 13 משתמשים16 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לרקוד על הירח
    תודה לכולן! בהחלט מחמם את הלב... בהחלט. כמו כל דבר.. ;)
  • 551
    • ר
    שיתוף - לביקורת כשנותנים לחתול לשמור על החלב
  • רואים שקוף //
    • מאז שהוא זוכר את עצמו, ההובי שלו הוא לגדל חתולים.
    מכריו אף יודעים לספר כי לכל אחד משבעים ושמונת החתולים שבביתו, יש שם נפרד, ותכונות אופי שונות.
    והוא, כמובן שהוא מכיר כל אחד מהם על כל גווניו וצבעיו.
    הידידים הכי טובים שלו אלו החתולים. עובדה.
    יום אחד זה קרה.
    כמה שהחתולים שלו היו מבוייתים, הם לא חונכו איך להתנהג על יד כלב.
    אויבם של החתולים.
    הכלב הגיע לביתו.
    זה הפתיע אותו מאוד, עוד לפני שהוא הספיק לאחוז מה קורה, שניים מתוך החתולים כבר נקרעו לגזרים על ידי הכלב.
    הוא כבר ידע מה לעשות.
    חייבים להכין לכלב מלכודת מוות. כאן ועכשיו.
    בראש ובראשונה הוא גרש את הכלב, ואף לא נתן לו לקח עמו את בשר החתולים שנקרעו על ידו.
    אחרי כן הוא התיישב לסרטט כמה סרטוטים כיצד יכין את מלכודת המוות לכלב.
    אך עוד הוא מטכס עצה, הכלב מאיים לחזור שוב, הוא כבר רואה את הכלב חושף את שיניו.
    בלי לחשוב פעמיים, הוא לקח חתיכה מהחתולים הקרועים, וזרק לעברו של הכלב.
    כעבור שעה, הכלב בא שוב, ושוב הוא פינק אותו בחתיכת חתול.
    וחוזר חלילה.
    כמובן, כל חתיכות החתולים היו מאותם שני חתולים שכבר נקרעו לגזרים על ידי הכלב.
    ואז, בעודו יושב עם סכין מטבח, וחותך חתיכה נוספת מבשר החתול, נכנסה אשתו בפתאומיות ושאלה אותו 'ג'ו, מה אתה עושה?!'
    -עסקה לשחרור חטופים! הוא ענה לה בלי להעיף מבט לעברה אפילו.

    ככה נראה לי.
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: שיבת ציון, מאה מם, לרקוד על הירח ועוד 4 משתמשים7 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מלכי פריד
    וואו. פשוט אין מילים... רק דורש תיקון -"לשרטט כמה שרטוטים".
  • 740
    • R
    שיתוף - לביקורת רַק רְעָמִים #
  • RPO //
    • רַק רְעָמִים יִזְעֲזוּ אֶת הַבַּיִת
    יַפִּילוּ שְׁתִיקָה בַּת שְׁנַיִם.
    רַק רְעָמִים יִגְרְמוּ לָהּ לָסֶגֶת
    לְהוֹדוֹת שֶׁקָּר בַּפְּחָדִים.

    רַק רְעָמִים מַקְנִים לָהּ ת'רעש
    לִבְכּוֹת כְּשֶׁכֻּלָּם לֹא שׁוֹמְעִים.
    רַק רְעָמִים מְנִיעִים לָהּ ת'רגש
    מְעִידִים שֶׁהִיא חַיָּה, בִּפְנִים.

    רַק רְעָמִים בָּאִים עִם הַגֶּשֶׁם
    מְנַקִּים אֶת הַבֹּץ בְּעֵינַיִם
    רַק רְעָמִים מַבְטִיחִים אֶת הַקֶּשֶׁת
    וְלָכֵן הִיא חוֹלֶמֶת צְבָעִים.

    רַק רְעָמִים מוֹרִידִים מַבּוּל
    שֶׁמַּחֲרִיב וְנוֹתֵן לָהּ חָדָשׁ
    רַק רְעָמִים צוֹעֲקִים בַּחוּצוֹת
    אַחַר כָּךְ בּוֹכוֹת הַטִּפּוֹת.

    רַק רְעָמִים
    וְלָכֵן הִיא אֵשֶׁת חֹרֶף
    וְלָכֵן הִיא בּוֹכָה לִגְשָׁמִים.
    רַק רְעָמִים
    וְעַכְשָׁו שְׁנַת בַּצֹּרֶת
    וְשָׁמַיִם עֲדַיִן שׁוֹתְקִים.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מוריופ, מונולוג, הווה פשוט ועוד 13 משתמשים16 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה רבה לך!! הכרגיל מחמיא במיוחד : ) תודה רבה! תודה על תגובה מיוחדת שכיף לקרוא!
  • 988
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת תודה ענקית לצה"ל! (כשהמציאות יוצרת טור...)
  • שועל ספרות. //
    • שעת בוקר.

    אני פוסע במהירות אל עבר ביתי ביישוב סמוך גדר עם הרש"פ, קרי מודיעין עילית.

    צפירות חדות נשמעות מאחוריי, והנה שני רכבים בולמים את טיסתם לידי.

    מתוך הרכבים פורצים בריצה חיילים במדים, תופסים ברוביהם במהירות.

    'רגע, דברו על תרגיל. אבל לא היום, ולא כאן! השם ישמור!'

    "לתפוס מחסות!" צועק אחד מהם. ליבי מחסיר שבע פעימות.

    'מה אני עושה? מה עושים במקרה כזה?'

    ----------

    אני עולה לביתי, שם אשתי מחכה לי באימה.

    אני מנסה להרגיע אותה שזה בטח תרגיל.

    "לא!" היא אומרת לי. ומחווה בידה על שניים ששוכבים על הרצפה והחיילים מעליהם.

    ליבי מחסיר שלוש פעימות נוספות.

    ----------------------

    מסתבר שבצה"ל יש תרגילי פתע.

    אני מאוד מקווה שיש להם גם תרגילי פתע, בהם הם מתרגלים איך לטפל בנפגעי החרדה מתרגילי הפתע...

    תודה ענקית צה"ל! בלעדיכם לא היינו נבהלים כך! אין מילים, הקפצתם את ליבנו!
    • תודה
    • חחח
    • כועס
    Reactions: ~yg~, תלתל=), כוכב מאדים ועוד 30 משתמשים33 //
    0 תגובות
  • 446
    • מ
    שיתוף - לביקורת כיבוי אורות.
  • מאושרת;) //
    • מוקדש בהערכה לכל השחקנים הגדולים .....[וסיפור חייהם - סרט]


    כיבוי אורות.....


    כבו האורות

    ירדו הצללים

    נותרה במה,

    מעט תפאורה

    ושחקנים עייפים...

    - - -

    אך

    הוגדר שם

    חזון

    והוצג שם

    חלום

    ירדו שם

    דמעות

    צמחו שם

    תובנות

    - - -

    הוארו מחשכים

    עלו מסכים

    נפלה חומה

    נותרו במה,

    שחקנים וכוחות.

    - - -

    וכל הזכויות שמורות.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שיבת ציון, לרקוד על הירח, ספריה בהכחדה12 ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 619
    • י
    שיתוף - לביקורת לבבות שפועמים בשקט
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • שוב זה קרה. הפעם לפני מוסף.
    הראש, שהסתובב פתאום, צלל כנראה לתוך התהום העמוקה.
    השחורה.

    קם באנחה, מתיישב על הספסל הקרוב.
    נובר ביד רועדת בכיס החליפה העמוס.
    מצליח למצוא שם שתי קוביות שוקולד.

    מכניס לפה בדממה.
    לא מגביה עין.
    לא רוצה את המציאות מולי.

    לועס ומשפיל את המבט,
    מסתכל על יד, ועוד אחת.
    הן לא צעירות.
    עשרים ושמונה השנים, נראים עליהן היטב.

    ובפתע חמלה גדולה מאיימת לשטוף עיניי.
    על איש בודד.
    שזקוק, אולי יותר מכולם, ללב אחד שיהיה אתו. יחד.

    ונכון שהמגבלה המתלווה לחייו - היא מגבלה.
    והיא קיימת ופעילה.

    אבל גם הלב שלו - הוא לב.     ​

    לכל המתמודדים הכאובים - שכריתם סופגת ים של בדידות קפואה, מעבר לנחשול הכאב.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: הווה פשוט, brachy 100, (deleted member) ועוד 4 משתמשים7 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    קצת רקע: מכיר מהשכונה דמות מסכנה ואומללה, בודדה - שמתמודדת עם מחלת הנפילה ל"ע. הכאב: דווקא אדם...
  • 468
    • T
    שיתוף - לביקורת תִּמְלוּל
  • tmr //
    • אֲנִי רוֹדֶפֶת אַחֲרֵי הַמִּלִּים
    שׂוֹחָה פַּרְפַּר לְעֵבֶר כָּל הֲבָרָה סְבִיבִי
    מְנַסָּה לִכְתֹּב כָּל הִרְהוּר
    לִמְחֹק אוֹתוֹ מִשָּׁם לְאַלְתָּר

    עַל יָדִי מִתְנַהֲלוֹת שִׂיחוֹת
    עַל פְּרָחִים, עַל הַחַיִּים
    אֲנִי מִשְׁתַּתֶּפֶת בָּהֶן בְּמוֹחִי
    מְסַכֶּמֶת נְקֻדּוֹת סְלִידָה עַל
    כַּפּוֹת יָדַי

    אֲנִי
    רוֹדֶפֶת אַחֲרֵי הַמִּלִּים
    תִּמְלוּל

    אֲנִי
    כְּבָר וְכִמְעַט לֹא מְדַבֶּרֶת

    כִּמְעַט וְלֹא מְדַבֶּרֶת
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: חשק, וריטסרום, דיונון ועוד 4 משתמשים7 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיבת ציון
    וזה טוב לך או לא? כמו תמיד, קטע מיוחד בסגנון הייחודי שלך.
  • 1K
    • כ
    שיתוף - לביקורת על אבא לא שואלים שאלות? ['דיבורים טובים' #5]
  • כותב השורות //
    • בסייעתא דשמייא

    דיבור לפרשת וירא / י.מ.י.​

    דיבור #5
    מתוך פרוייקט אישי שלי [בינתיים] בשם - 'דיבורים טובים' לפרשת השבוע, שהתחלתי לכתוב בס"ד מבראשית
    אשמח לקבל פידבק וביקורת על הסגנון כתיבה
    כשהמכוון הוא לכתוב מסרים עמוקים בשפה קלילה

    דיבור לפרשת וירא / י.מ.י.

    על אבא לא שואלים שאלות...
    על אבא,
    לא שואלים שאלות!

    ונניח...
    נניח שהמשפט הזה נכון

    מעניין לדעת
    על מי כן שואלים שאלות?
    על הסבא? על הדוד?
    אולי על אמא?
    אולי על אף אחד לא...

    ובינינו
    על עצמנו
    אנחנו אף פעם לא שואלים שאלות
    אולי הגיע הזמן...

    אולי הגיע הזמן ל...
    תשובות!
    והתשובות ידידי
    נמצאות בדיוק היכן שנמצאות השאלות

    אז אם השאלות תהיינה עלינו
    ובצדק...
    התשובות תהיינה בנו...
    כי מתחת לכל שאלה
    מתחת לכל קושייא
    מסתתרת התשובה
    מחכה שיפסיקו לחפש אותה
    מחוץ לקופסא...

    שאלת חכם, חצי תשובה
    כי החכם עיניו בראשו
    הוא יודע איך לשאול
    הוא יודע על מי לשאול
    וזה, כבר אמרנו
    חצי תשובה...

    ובחזרה לאבא
    אבא והשאלות

    ואולי שוב נזכיר
    למי שלא מכיר את השיר...
    שעל אבא
    לא שואלים שאלות!

    רגע!
    באמת?
    אולי כדאי לשאול את אבא
    לשמוע מה הוא אומר
    אולי הוא דווקא מוכן שישאלו שאלות
    אולי הוא דווקא אוהב כשמפנים אליו את השאלות
    ואולי
    אולי הוא אפילו מבקש מאיתנו שנשאל

    הנה כמה מילים
    מתהילים פרק ב'
    ה' אמר אלי – בני אתה
    אני היום ילידתיך
    שאל ממני, ואתנה...

    שאל ממני!

    מילים של אבא
    לא שלי

    אבא אוהב א השאלות של הבן שלו
    בליל הסדר הוא אפילו עוזר לו לשאול...
    אבא אוהב כשהבן פונה אליו
    כשהבן מבין שהוא היחיד שיכול לתת את התשובות
    בשביל מה יש אבא?
    אם לא בשביל לשאול אותו שאלות
    איך אמר לי פעם אבא אחד -
    יאיבני, אם לא תשאל, איך תדע?

    אז אבא אוהב כשמפנים אליו שאלות
    אתה יודע מה הוא לא אוהב?

    הוא לא אוהב כשמפנים אליו
    אצבע מאשימה

    אין שאלות על אבא
    יש שאלות לאבא

    על אבא שכולו טוב לא שואלים שאלות
    מהסיבה הפשוטה –
    אין רע יורד מלמעלה
    הרע נוצר למטה
    במקום שבו כביכול אנחנו שולטים

    הרע נוצר כתוצאה מהמעשים שלנו
    מהראייה המעוותת שלנו
    מחוסר ההבנה שלנו

    אצל אבא אין רע
    אין כוונות רעות
    על אבא אין שאלות!
    אם יש שאלות
    זה על עצמנו...

    בא לך דקה במנהרת הזמן?

    בבקשה...

    השנה היא 2048 לבריאת העולם
    ה' פונה לאברהם
    'קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת
    את יצחק
    ו...
    העלהו לי לעולה'

    אברהם לא שואל
    אברהם לא מקשה איך ולמה?
    הוא משכים בבוקר והולך...
    בלי שאלות

    רק אחרי שהמלאך אומר לו –
    'אל תשלח ידך אל הנער'
    ואברהם מתחיל בחיפושים אחר איל מזדמן
    הוא פונה לה'
    עם בומבה של שאלה...
    אתה אמרת 'כי ביצחק יקרא לך זרע...'
    ואתה אמרת 'העלהו לי לעולה'...'

    אברהם אבינו!
    לא הבנתי
    עכשיו הזמן לשאול?
    כשזה לא רלוונטי?
    ואם אסור לשאול ולכן לא שאלת אתמול
    למה עכשיו אתה שואל?

    יודע מה ההבדל בין לפני לאחרי
    אם אברהם היה שואל לפני
    השאלה הייתה על ה'
    ועל אבא לא שואלים שאלות...
    רק עכשיו
    כשעל ה' כבר אין שאלות
    אברהם נשאר עם שאלה
    ואת מי הוא ישאל אם לא את ה'?

    זהו!
    אפשר לחזור בזמן
    לזמן ולמקום בו אנחנו נמצאים
    ומוצאים שאלות
    שאלות קשות
    שאלות כואבות
    אנחנו רואים מהלכים לא מובנים
    אולי אפילו סותרים
    ואנחנו שואלים – רוצים
    תשובות
    שיישבו לנו את הלב

    אז רק שתהיו מעודכנים
    אנחנו לא נבין
    עד שלא נבין
    שאת התשובה...
    אנחנו צריכים לעשות
    אנחנו צריכים לחזור בתשובה
    ואז...
    לא ישאלו עלינו שאלות...

    יש שאלות???

    ​
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: :)CHANI, אהרן 1, בתיה רחל ועוד 7 משתמשים10 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שימנלה
    וואו מטורף מדויק המסר באמת עמוק ומונגש
  • 740
    • ה
    שיתוף - לביקורת חזיון
  • הווה פשוט //
    • ִ


    הדמות על הספסל לכדה את עיני
    וסירבה להרפות


    גבר בודד
    דומה לשלמה קרליבך
    כשקרליבך היה צעיר, כמובן

    משהו כמוס ומופלא קרן ממנו
    זקן שחור משחור
    פנים נעימות ומפוסלות

    ועינים קרליבכיות כאלה

    לא ממוקדות



    ראיתם פעם גבר חרדי יושב על ספסל ולא עושה כלום?
    אין דבר כזה!
    זה סוכן שתול של השב"כ

    אבל הוא לא היה סוכן
    הוא ישב והגה במשהו

    התקשיתי להתיק את המבט ממנו
    היה אפשר לחוש את אנרגית המחשבות שלו מתפשטת בגלים סביב
    וכל הרחוב עבר לרטוט בתדרים שהופקו ממצחו הגבוה והמרשים

    אוירה תנכי"ת השתררה

    באי רצון עקרתי את מבטי ממנו ונכנסתי אל חנות מוצרי החשמל
    (הוי, מה לי ולטוסטרים עכשיו)

    בזאת הסתיים המקרה במציאות.
    אך הפנטסיה

    הפנטסיה רק התחילה.



    *



    התיישבתי בהיסוס על הספסל לידו ושאלתי בפשטות "על מה אתה חושב?"

    "על ההויה" הוא ענה מיד בקול צלול ללא רתיעה, כאילו אין דבר טבעי יותר שאיש זר ישאל למחשבותיו.

    "ומה..." פיתלתי את צווארי כדי לתפוס את מבטו התלוי אי שם "מה ההויה... כלומר..."

    "גיליתי את סודה" קטע אותי במעין נעימה מתנגנת המסתיימת בהד החוזר מכותלי הבניינים שסביב.

    "את סודה.. דה דה... דה דה דה דה"


    אגל זעה זחל על מצחי
    "אראה לך אם תרצה" מבלי להסתכל בי הוא קם ונכנס לרכב שחנה מולו.
    פתח את חלון הנהג וסימן לי להכנס בעקבותיו

    "לא" לחשתי.

    האוטו נסע כשלשים מטרים על הכביש בטרם החל להתרומם באוויר ולהיבלע אל תוך ענן לבן
    ענן שהלך וגדל, הלך התפשט, עד שתפס את כל שדה הראיה מאופק לאופק.

    "אני רוצה" צעקתי.
    "אני רוצה! אני רוצה עכשיו" דמעות עלו בעיני כשהכיתי בענן ובאצבעות רועדות ניסיתי לקרוע בו חור.

    "לאט אדון, לאט! תן לי להוציא את הקלקר לפני שאתה הורס את הטוסטר"...
    שתי ידים מחוספסות הסירו את הענן הלבן מנגד עיני
    "הנה, יופי. אתה רואה?! אין פה שום סודות. מה שיש בתצוגה זה בדיוק מה שיש בפנים"

    "אין סודות הא?" מלמלתי מבולבל,

    קול צחוק מרוחק נשמע.



    כשיצאתי מהחנות עם הטוסטר, הוא עדיין ישב שם על הספסל,
    אבל עכשיו הוא היה נראה סתמי כל כך,
    יהודי על ספסל, פשוט ושגרתי.
    (אולי בכל זאת מהשב"כ),

    כשעברתי לידו לא יכולתי להתאפק ודרכתי לו על הנעל.
    הוא ניתר בבהלה.
    "סליחה" הפטרתי מבלי להסתובב,

    והלכתי לחפש היכן היא תצוגת ההויה.

    .

    ‏
    • וואו!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: עץ הדעת טוב ורע, מנצפך, אתיס ועוד 14 משתמשים17 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שולמית רוז
    אח, כתיבה מענגת. מזכיר לי את סגנון הכתיבה של א. מרגלית ב"איש בא מן העבר"
  • 531
    • מ
    שיתוף - לביקורת הנסיון הזה
  • מלכי פריד //
    • הקטע שאיתו נכנסתי לקהילת הכתיבה...:)
    אשמח לביקורת ולהערות...


    העולם נראה אחרת מהמרפסת הענקית שעל גג בית החולים. השמיים יותר קרובים, האנשים המעטים שעוברים בשעה הזאת של הלילה, יותר קטנים, עצי הברוש שעומדים זקוף ונראה כי אין דבר שיפיל אותם מטה, נעים קצת ממשב הרוח הקל שחלף.
    אז למה אני, לאורך כל המטר שמונים ושמונה שלי נופל פעם אחר פעם לרצפה כאילו הייתי תינוק בן שנה? למה אני לא יכול להישאר זקוף, איתן ותמיר כמו שבמראה חיצוני אני לפחות נראה?
    זה מה שכולם חושבים, זה באמת מטעה, הבחור הנאה והגבוה שלא קם, שלא נופל.
    ואם הייתי נמוך כזה, כחוש, צנום הייתי נראה אחד שכל רגע מט לנפול?
    לא, אני כבר עברתי את הגיל של הבכיות לאמא ש"אני הכי בסוף" -במסיבת חומש.
    אבל כשכולם חושבים שאתה משהו אחד, אבל באמת אתה משהו אחר, זה כבר משהו אחר.
    אני בן אדם שיודע לדבר, לשכנע, לשכנע את הסובבים אותך שכל מה שאתה אומר, נכון, שריר וקיים. כל כך משכנע עד כדי שלא מצליח לשכנע את עצמו בדברים שהוא משכנע אחרים.
    היום שוב עברתי בכל המחלקה שלי, של חולי הסרטן, כמו בשבוע שעבר.
    דוקטור ימפולסקי אהב את הרעיון שאני מסתובב בין כולם, בצד המבין, מעודד, מחזק, מפיח תקווה. הוא טוען שאני נותן להם חיים, שזה בריא, שזה מאריך את הימים הגם ככה קצרים שלהם. לפעמים הוא שוכח מול מי הוא עומד, אחרי הכל גם אני כמותם, אבל הוא מדבר 'עליהם', כאילו אני לא. לא יודע איך הקרחת הבוהקת שלי לא מזכירה לו את זה.
    נאנח, חוזר לחדר שלי, מחייך למול הציור שתלוי על הדלת, שצייר לי נתי הקטן, אני עומד והוא לידי, מתחת לדבר הזה, שהוא הסביר לי שזה חופה.
    יש עוד הרבה זמן עד אז. אבל אני מנסה שוב, לקום בחזרה, מחשבות שליליות הן נפילה כואבת. אבל הקימה שאח"כ, יותר חזקה, נופחת בי תקווה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: הווה פשוט, מאה מם, רוב ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מלכי פריד
    ממש תודה! נותן כח להמשיך! בעקרון כתבתי את זה בוורד ושם יותר חילקתי לפסקאות, וכשהעתקתי זה העתיק...
  • 538
    • ש
    שיתוף - לביקורת יונתן
  • שולמית רוז //
    • כד קטן,

    כד קטן

    שמונה ימים

    שם יונתן.

    שמונה ימים

    שיונתן

    כבר לא הולך

    אל הגן,

    הוא תקוע

    בכד הידוע.

    אז איך יטפס

    על העץ

    אפרוחים לחפש?

    אה, זו הפואנטה,

    זו אמו של השובב

    שהגתה רעיון גאוני

    איך לא יהיה

    חור במכנסיו.
    • חחח
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: yael305, .B.B, Avigail Amram ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 1K
    • R
    שיתוף - לביקורת רוח אוקטובר
  • RPO //
    • ️
    לפעמים גם רוחות בוכות
    ככה הבנתי הלילה
    לפעמים גם רוחות שותקות
    ככה הרגשתי הלילה.

    רוח מריחה מלחמה
    אולי לא רוצה לשאת בכנפיה
    עשן דם ובשורה.
    מביטה ברוח מקפלת כנפיים
    מרכינה ראש לחושך.
    לא שורקת לא מייללת.
    לא נותנת יד למוות.

    רוח אוקטובר
    תמיד לשלכת
    תמיד לחורפים וגשם.
    רוח אוקטובר הפכה לה
    אחרת
    אולי לכן היא
    שותקת.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: כבשה ורודה, מאה מם, History ועוד 16 משתמשים19 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    ב"ה אני לא משתמשת בד''כ בתאריכים לועזיים בשום צורך. כאן אחד מכינוי המלחמה הוא 7.10 ובחרתי לקרוא...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה