קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
שום סיכוי שאתם מפספסים את הפרק הראשון שלוימע וחויבת ההשתדלעס'!



שלוימע והגברת חוזרים מהוריו לביתם בשעת מוצ"ש מאוחרת.

היא מאחור עם הילדים והוא כבר ליד הדלת.

אולי הוא יספיק לפני שהם חוזרים לשים הצצה בחדשות פרוג...

שאלת השאלות נשאלת.

איפה המפתח?

'אוקיי, בטח בכיס הזה! זכור לי ששמתי את זה שם.

לא?

בטח בכיס השני...

גם לא??

אה, בטח! חוק מרפי! זה היה בראשון, בדיוק בזווית שלא בדקתי. כנראה...

לא?? אז איפה זה כן?

פסיכי שכמוני! הכיס של החולצה!

אני לא מאמין! זה לא פה! זהו, לחזור להורים, לקחת את המפתח, אוףףף אין לי כח לזה!

רגע, אני עם חליפה!

הכיס הזה... לא, זה לא כאן.

אוקיי, אז זה בכיס הזה, לא יאומן איך שמרפי הזה תמיד יצדק...

אויש, לא! אווווףףף...'

"אני לא מבינה!" צצה האישה מאחורי גבו. "איך חשבת לפתוח את הדלת אם נתת לי את המפתח לפני שתי דקות?"
עוד כנס, עצרת או זום,

ו- תקראו פרקי תהילים,

זו קריאת חרום!

אז קוראים, ואומרים, וממלמלים,

עד שיבשות השפתיים,

אה, וגם צמים- ולא שותים מים,

ומשם לפה, ומפה לשם,

מכינים אוכל, וקוראים בקול רם,

את י"ג מידות רחמים,

ושמות הצדיקים,

ואני מאמין,

ותיקון הכללי,

וספר דברים,

ובל נשכח-

שלושת אלפים טריליון ספרי תהילים!
---
ובין כל הבלגן הזה,

שחשוב בלי ספק,

ומועיל, ותורם,

וגורם קידוש השם,

נראלי שכדאי לעצור.

את אמוק- המלמול,

את הדחקת הבלבול,

את ה 'לקום באשמורת'

(ושכחנו להוסיף גם את פיטום הקטורת,)

פשוט לעצור ולנשום.

ולחשוב.

ולדבר עם אלוקים,

ולהתבונן בטוב,

שקיים,

ולהתאחד, ולאהוב את כולם.

ואחר כך יהיה אפשר להמשיך,

בשגרת ההתחזקות, הכנסים, וההרצאות,

ויחד עם זאת, חשוב לעצור,

ולהרפות.

לדבר איתו סתם,

באהבה,

בפשטות.

ולזכור את הנקודה הזו,

של התמימות.

ולא צריך יותר.

ומרגיש לי שככה,

יהיה יותר מואר, פחות בוער.



הבהרה:

אני יודעת שחלק מכם מרגישים עכשיו 'איזו חצופה, איך היא מעזה לזלזל בקריאת תהילים, ובכל ההתחזקויות, שעמ"י לוקח על עצמו'
אז הדגשה חשובה מאוד.
אני לגמרי לגמרי לא באה לזלזל או להפחית בחשיבות של כל אחד מן הדברים הטובים והחשובים שהזכרתי פה בקטע, הוא פשוט נכתב מתוך מקום שקצת מרגיש שהוא מחפש משהו אחר, מתוך כל האופציות הרגילות. מקווה שתבינו. (וגם אם לא, זה בסדר... ;))

בכל אופן, אשמח לביקורת, (על צורת הכתיבה) ולחוות דעתכם (על התוכן.(יש הבדל, כן?..))
 תגובה אחרונה 
ב"ה

תמיד צריך לחשוב מחוץ לקופסה, בפרט כשהקופסא לא מציעה שום כלי כדי לטפל בבעיות.

ישנם בעיות כה רבות במלחמה שמתחילות בתפיסה שגויה שמובילה ליחס שגוי.

לאחר שתיקנו את התפיסה, זאת אומרת, ההבנה מי עומד מולנו, ההבנה כי לא נשכח את הזוועות, ההבנה כי הטיפול בבעיה הוא טיפול של מיגור טוטאלי.

עדיין אין לנו הרבה מאוד אפשרויות.

השבויים שלנו עדיין בשבי, ואנחנו נאלצים שוב ושוב להתקפל ולתת לאויבים שלנו, סיוע הומניטרי, מים, ועוד מעט גם דלק, וזאת למרות הידיעה שאנחנו מסייעים בכך לאויב.

כשנקרא לבעיה בשמה נוכל גם למצוא פתרונות מחוץ לקופסא.

והשאלה היא איך אנחנו יכולים ליצור מצור, למנוע סיוע הומניטרי, מים ודלק ולמרות זאת אנחנו לא נחשב כלפי העולם כעם שמילא את חובתו ההומניטרית?

איך אנחנו יכולים להרוס לחלוטין את תשתיות החמאס, את ארגון החמאס, את תומכי החמאס בלי שיתקעו לנו מקלות בגלגלים?

איך אנחנו יכולים לעשות את מה שעשה פוטין למשל, או הרודן הדרום קוראני, ללא הצדקה, ואנו שיש לנו את כל ההצדקה שבעולם נשארים כבולים?

לכן חשוב לנסח מה אנחנו צריכים לעשות, מה אנחנו רוצים לעשות, והשאלה שתישאר תהיה איך אכן נעשה זאת?

וכמו כן חשוב לוודא מה אנחנו לא רוצים לעשות, כמו למשל חלילה לנו מלסכן את חיילנו.

ישנם אמירות שהן רכרוכיות מטבען וחובה עלינו להפסיק ולהשתמש במנוחים הללו, ברגע שאנחנו לא מענישים בחומרה "זורק אבנים" הרי שאנחנו נותנים לגיטימציה לפעולת טרור, ויהא זה תחילה טרור אבנים וסופו מי יישורנו.

ההגבלה על הגנה עצמית זהו עוד כלי שאנחנו נותנים לאויבים שלנו.

ההפרדה בין סוגי אוכלוסייה זהו עוד שקר שאנחנו עלולים לתת לו יד.

האמירות של השמאל שהתבררו כטעות טראגית, חייבות לפוס מן העולם.

ישנם אנשי שמאל הגונים שכבר אומרים בפה מלא טעינו.

וישנם אנשים שמתחילים שוב ושוב לחזור על טיעונים שיש בהם יכולת לתת כוח לאויבנו.

בדמוקרטיה יש מקום לזהות אויב, יש מקום לפרק אותו, הדמוקרטיה היא אנטי תזה לטרור.

הגיע הזמן שארגוני זכויות האדם יפנימו שמילים יפות לא יוכלו להילחם בטרור, מילים הן כלי נשק מסוכן מעין כמוהו, נתינת לגיטימציה לפעולת טרור קטנה, ככל שתהיה, או מחווה קטנה לאויב היא תקיעת סכין בלב של עצמך.

אם יהיה צורך אנחנו נאלץ להסתיר חלק מהכוונות שלנו כדי לפעול, לפעמים הצגה טובה משרתת את האינטרס, וכדאי שגם נתחיל לשמור על שיח שמאפשר פעולה.
ששש
עֵת נֶחְלַשׁ צַוָּארְךָ
וְרֹאשְׁךָ אָז נוֹפֵל
וּבִשְׁבִילִי דִּמְיוֹנְךָ
תֵּצֵא לְטַיֵּל
אַל תֵּלֵךְ אָחִי לְבַדְּךָ אֶל אַרְצוֹת הַחֹשֶׁךְ

מָבוֹי אָפֵל יַעֲנִיק מִסְתּוֹר לִפְחָדֶיךָ
בְּיַעַר שָׁחֹר יֻחְבְּאוּ אַכְזָבוֹתֶיךָ
מָה שֶׁלֹּא רוֹאִים אוּלַי לֹא קַיָּם
בַּקָּשׁוֹת וּדְרִישׁוֹת שֶׁנִּכְבּוּ וְאֵינָם
לֹא אַל תֵּלֵךְ, אָחִי, אֶל אַרְצוֹת הַחֹשֶׁךְ

בִּסְבַךְ הַיֵּאוּשׁ תִּתְעֶה כְּעִוֵּר
בִּשְׁבִיל לְלֹא יַעַד סוּסְךָ דּוֹהֵר
וְרוּחַ נֶעְלָמָה מֵעוֹלָמְךָ הַסּוֹעֵר
תִּנְשֹׁף לְכַבּוֹת לְךָ נֵר אַחֲרֵי נֵר
לֹא אָחִי, לֹא, אַל תַּרְחִיק לְאַרְצוֹת הַחֹשֶׁךְ

חַזֵּק צַוָּארְךָ
הָרֵם אֶת רֹאשְׁךָ
וּפְקַח עֵינַיִם
אֶל הָאוֹר שֶׁמּוּלְךָ

יִהְיוּ הַשֵּׁדִים שֶׁלְּךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ
עֲצִימַת הָעֵינַיִם לֹא תַּעֲזֹר
מֵעֶצֶם טִבְעָם הֵם לֹא יִתְנַדְּפוּ
עַד לָרֶגַע שֶׁבּוֹ יֵחָשְׂפוּ לָאוֹר

ששששש
משיח היה עייף וכאוב.

ממקומו, ליד דוכן הממתקים של רומי, הביטו עיניו על העוברים ושבים, מחפשות ישועה.

הוא רוצה לגאול את העם, רק העם לא רוצה אותו.

בהתחלה, כשהיה צעיר יותר ותמים יותר, סח להם לפי תומו שהוא המשיח.

"לך לאברבנאל" אמר לו אחד בקול חביב והמשיך הלאה.

"אני יכול לגאול את העולם", רצה להשיב, אך שתק.

הוא ראה איך כולם זועקים שיבוא,

הוא שמע צעקות "משיח" בכל פינה, בכל עיר.

אבל איך הוא יבוא אם כולם מתעלמים ממנו?

"תעזור לי, אלוקים", ביקש, "מה בצע בחיי ובשליחותי אם אף אחד לא מקשיב לי?"

ענה לו אלוקים: "דע לך שהתפקיד שלך גלוי לפני תמיד".

"אני רוצה לגאול, הם רוצים להגאל, מה מונע מזה להתממש?" שאל.

והתשובה היתה: "אשלח לכותבים רעיון לכתוב לקוראים שיתייחסו לכל אדם, ולא משנה מי הוא, כמו משיח, כך העם יתייחס גם אליך ותינתן לך הזדמנות לגאול את העם".

*

זה דווקא רעיון מעולה להתייחס לכל אדם כאילו שהוא הגואל (ואני מוסיפה – שכל אדם צריך לזכור להתייחס גם לעצמו כאילו שהוא מלך, כי כמה שאנחנו מחויבים לתת לזולת כבוד, זה צריך לבוא מתוך מקום שאנחנו מכירים בכבוד של עצמנו).

וכך משיח יתגלה ונגאל.




נ.ב.

כשעלה לי הרעיון והתחלתי לכתוב התלבטתי.

"אין אדם כותב אלא מהרהורי ליבו, בטח הקוראים יחשבו שאני "המשיח" בסיפור", אמרתי לעצמי.

ולא ידעתי אם כדאי לפרסם.

אז הבהרה קטנה:

בשנים האחרונות אני עוסקת הרבה בענייני גאולה ומשיח, כמו רבים אחרים, ולא פעם עלתה לי מחשבה בראש: אוקי, נניח השעה כבר הגיעה, ומשיח רוצה לגאול אותנו – מי יקבל אותו?

המחשבה הזו הובילה אותי לרעיונות למאמרים בנושא. (לא כתבתי אותם, כי יש לי כבוד לנושא 'משיח וגאולה', ולא ברור לי עד כמה ניתן לכתוב על כך).

בכל זאת – יש הבטחה שהגאולה תבוא, משיח רוצה לגאול אותנו, רק מה חסר בנו? למה זה לא קורה?

יש סיכוי שאנחנו צריכים להיות כאיש אחד בלב אחד, ולתת לעצמנו בלב, וגם באופן מעשי, לכל אחד, לכל אחד! כבוד והזדמנות כמו משיח.

*

כתבתי את הדברים מתוך רצון שתבוא הגאולה, אך בהחלט קטונתי לתאר את דמותו הענקית של משיח, או לתת כיוון איך הגאולה תבוא ומה יזרז אותה.

כך שאם הקטע פחות מתאים, אתכם הסליחה.
משה הוא מהאנשים האלו שאזעקה לא מיועדת בשבילם.

מה זה לא מיועדת? מיועדת! אבל בעוד שלכולם היא מורה להיכנס למקלטים, אצלם היא מורה לצאת אל המרפסת ולהסתכל על התוצאות המרהיבות.

גם הפעם מיד בשומעו את האזעקה העולה ויורדת, רץ לו משה היישר אל המרפסת.

בום אימתני נשמע.

"זהירות משה!" הוא שמע את קול שכנו יעקב.

הוא חשב שעוד שניה הוא מתפוצץ. חצוף היעקב הזה! אני אראה לו מה זה.

"יעקב, לא מספיק שאתה מניח את השקית זבל ליד הבית וגם כשאתה מואיל בטובך לצעוד אל עבר הפח לזרוק אותה, אתה מקפיד לעשות חור בשביל המיץ המגעיל הזה שיזל על כל המדרגות..."

"תגיד לי..."

"שתוק רגע! לא מספיק שהילדים שלך עושים רעש שמתחרה עם קולות ההפצצה הכי כבדה בעזה, ושהמואזין לוחש למול קולות הזוועה שהם מייצרים..."

"מה הסי..."

"שקט! לא מספיק כל זה, עכשיו כשאתה בעצמך בחוץ אתה צועק לי זהירות?? אני צריך להיזהר?? מה אתה חסין??"

"אוי, רחמים עליך! חחח מי הזהיר אותך? כולה סיפרתי לך שזה, פסיק, יירוט ולא נפילה..."

"אבל... ו... לא משנה! אשתי קוראת לי..."

"מצוין! בוא אליה! היא בממ"ד של הבית שלי עם אשתי, להכין לך קפה?"
  • 571
  • 0 תגובות
  • 561
  • "אני יספר לך איך הגעתי לכאן" אמרתי לחבר ששהה איתי במקום מעת החטיפה...

    "זה קרה ביום שישי סגרירי ומעונן חלקית, יצאתי לטיול יחד עם כמה מחברי ובני משפחתי, פתאום שמענו רעשים אדירים והרגשתי שמים מותזים על גופי, אני ואחי ניסינו להתרחק מהמקום אך לצערי לא הצלחנו, במרחק מה ראיתי את אבי ואימי בתוך מערבולת של מים אדירים ללא יכולת יציאה, חלק מחברי הצליחו לברוח, אך חלקם לא הספיק ונשאר באזור.

    ואז הם פשוט הוציאו אותנו באלימות, חטפו אותנו, עטפו אותנו, וזרקו אותנו ללא רחמים לחדר גדול בספינתם, החבטה הייתה קשה והכאב התפשט בכל גופי, הרגשנו רע מאד, חלק מאיתנו מת כבר באמצע החטיפה מהחבטה הקשה של הנפילה, אך רובנו המשיך לחיות.

    אבי ואימי שהו עימי יחד, אך את אחי ואחותי לא ראיתי, כך שלא ידעתי מה עלה בגורלם, האם הצליחו לברוח? או שהם כלואים במקום אחר?

    היינו כלואים בתוך החדר מס' ימים, קיבלנו מעט מזון, מידי יום ארוחה אחת קטנה שלא הספיקה להאכיל את כולנו, אבי ואימי היו מבוהלים מאד, ואני ניסיתי להרגיעם, טיפלתי בהם וסעדתי אותם בצורה הטובה ביותר.

    לאחר כשבוע מעת החטיפה, הוציאו אותי ועוד כמה מחבריי, לקחו אותנו לחדר אחר שבו היה קר מאד, הרגשנו רע, חלקנו הצטנן נורא, ומשם הועברנו לאקווריום הזה.

    אני מקווה שיבוא יום שבו נשוחרר ונחזור למקום גידולינו הטבעי."
    וכדרכו של עולם...
    בבית דין של מעלה השורות היו צפופות
    טורים טורים של נשמות הצדיקים, ראשונים ואחרונים, תנאים ואמוראים
    ציפו לנשמת הגאון האדיר, שטייגעניסט הדור!
    ראש הישיבה ר' ברוך מרדכי אזרחי זצוק"ל
    שקט השתרר ובת קול יצאה והכריזה:

    בוא בשלום ברוך מרדכי!

    ויעמדו כל מליצי יושר וזכות, אדירי התורה, גדולי הדורות ויאמרו:

    בוא בשלום מלאך אלוקים!
    הזוכה לידיעת התורה

    בוא בשלום שרף!
    השורף נשמות תועים באש התורה ואהבת ה'

    בוא בשלום בן תורה!
    אשר לא הניח מקרא משנה גמרא וסברא

    בוא בשלום נפש נקי וצדיק!
    בעל מידות ודרך ישרה

    בוא בשלום איש אלוקים!
    שדמות אדם לו אך אינו בן תמותה

    בוא בשלום זקן וחכם!
    שקנה לו חכמה, והחכים את דורו

    בוא בשלום סיני ועוקר הרים!
    עמקן אדיר וישר סברא

    בוא בשלום גודר גדרים!
    המנחיל לעדרים את תורתו

    בוא בשלום ראש ישיבה!
    שתלמידיו הרבים פזורים בארבע קצוות ומעמידים גם הם תלמידים לרבבות

    בוא בשלום רבי ברוך מרדכי!

    וקול אדיר מכריז ואומר -
    ברוך מרדכי, ימינה!

    הכותב בלב מלא הערצה לאדם שהפך למלאך
    דמות עצומה של חיבור לתורה מתוך שמחה
    שחיזק את רוח בני התורה
    ובכללם אנוכי
    י.מ.י.
    ב"ה

    "הומניטריות", "לחץ אמריקאי", "ביקורת מכתבי Cnn".

    באו נפרק את המושגים לגורמים כדי להבין מה אתם באמת אומרים לנו.

    אחרי הטבח הנורא בשמחת תורה הבינו רבים בשדרות העם שהמלחמה של חמאס היא לא מלחמה על הכיבוש, היא גם לא מלחמה על גבולות, המלחמה היא על עצם הקיום של עם ישראל.

    השיח בנושא הוא קריטי, דעת הקהל העולמית משמעותית ביותר, ומדוע, בגלל שגם אם עם ישראל משוכנע בצדקת הדרך אם הוא לא יקבל לגיטימציה ממדינות העולם, הוא לא יוכל לפעול.

    מה אומרות מדינות העולם?

    כמובן שיש כמה דעות, דעת העולם המערבי, המתורבת, הוא שאכן חמאס הוא ארגון טרור ויש להשמידו, אבל חובה לדאוג לעם הפלשתינאי, דעת העולם שהם חפים מפשע.

    ולעומת זאת, דעת העולם הדיקטטורי, המכונה גם ציר הרשע, המדינות בהם גוברת האנטישמיות, וגם מדינות נוספות שמתנדנדות בין נאורות ותפיסה של אהבת ישראל לבין תקשורת שמנסה לחזור ולהסית כנגד פשעי מלחמה, בשפתם, ולשנות את תפיסת המציאות.

    להפוך את היוצרות זהו דבר קל מאין כמוהו, מספיק שתדגיש את העוול שנעשה, לכאורה, לאלו שפגעו בך, וכבר תהפוך אותם לנרדפים, אבל כשאפשר פשוט לשקר, אין קל מזה, ולכן חשוב מאוד לשמוע מה התקשורת הזרה אומרת.

    כי האמירה של התקשורת זו הדעה של המדינה אותה התקשורת מדבררת.

    שאלות נוקבות ככל שיהיו, כשהשאלה מצדדת בצד אחד, שהוא אינו הצד שלנו, עם ישראל, יש בהם טעם לפגם גדול.

    יש מי שמאמין שמספיק להראות לעולם את הזוועות והעולם יתעשת, אבל אמונה זו איננה מהווה פתרון, המראות הללו יכולים לסייע רק למי שמלכתחילה יש לו דעה ישרה וברורה, אבל מי שהוא מוטה לשנאת ישראל, לא יועילו לו הסברים.

    לכן חשוב לעקור את אי ההבנה של ההסברה מהשורש, הטיעונים שלנו אף שהם נכונים ברורים נכוחים וצודקים, יישארו בגדר טיעונים בלבד, בדיוק כמו של עם שנדרס למוות, מי שאוהב את עם ישראל מכיר בייחודיותו ומעריך את קיומו, הוא ידיד, ומי שמגיע ושואל שאלות הוא אויב.

    חשוב לנו לדעת באיזה צד מן הצדדים אנחנו, וחשוב לנו לדעת מי בצד שלנו, מי קצת בצד שלנו ומי בצד השני.

    קודם לכל עלינו להיות בצד של עצמנו, הצד שאומר אנחנו עם אחד מיוחד, ומחובר לבורא עולמים.

    וכשיבואו לטעון כנגדנו, עלינו לדעת בידיעה ברורה שהטענה עצמה היא לא טענה על הבחירה איך להגיב במצב הנתון, אלא השורש שלה עמוק הרבה יותר, השורש שלה הוא ערעור יסוד קיומנו, והתגובה שלנו איננה יכולה להיות תשובה על עצם הדברים כי תשובה נקודתית ברורה ונכוחה צודקת ומוכחת ככל שתהיה עדיין לא תענה על יסוד קיומנו.

    לכן עליו להכיר בכך קודם לכל כלפי עצמנו, להכיר בייחודיות שלנו, להכיר בכוחות שלנו, להכיר בקדושה שלנו, להכיר בחיבור שלנו לאלוקים.

    צדיקי אומות העולם יהיו לצדנו, ואילו רשעי אומות העולם ידברו בגנותנו ובחובתנו.

    הבירור הולך ונעשה, הולך ומתקדם, עד שיבורר בעיקר לנו, ולאחר מכן לכל באי עולם.

    תבחרו תמיד להיות בצד של בורא עולם, בצד של בניו, תדעו כי גם אם יגיע צד שהוא כאילו בצד שלכם אבל לא לחלוטין, זוהי זכותו וחובתו להיות לצדנו.

    כשנכיר בערך של עם ישראל, בגדולתם ובקדושתן הרי שניצחנו במלחמה.

    המלחמה על קיום העם היהודי.

    כשנבין זאת, השיח שלנו ישתנה, אנחנו נדבר מתוך הכרה ברורה ביסוד ושורש קיומנו, וזאת לבד תשפיע ותכה גלים תחדור ללבבות אלו שאכן עומדים לצדנו.

    לעמוד לימין העם היהודי זאת זכות, ויש מי שמכיר בכך בזמנים קשים.

    עשו את הצעד שלכם לקראת העם שלנו, עוד רגע "The game is over".
  • 890
  • השעה 19:55 המהדורה אוטוטו מתחילה

    שמונת הפרשנים המעונבים ישבו סביב השולחן העגול בפנים חמורות סבר
    מחכים שתפנה אליהם המגישה
    חלקם עסוקים בקריאת החומר הרב ששוטף את מסך הטלפון שבידם
    חלקם מתכתבים עם מקורות שונים, ומקווים להיות מדוייקים כמה שיותר, בעדכונים, ובתחזיות להמשך
    שניים מהם ניהלו וויכוח מקצועי האם נכון להשתמש במונחים שואתיים בתקופה הנוכחית, או שמא השימוש בדימויים דעא"שיים הגיוני יותר
    האסון הנורא תפס גם אותם לא מוכנים, אך כעיתונאים ופרשנים מקצוענים הם התייצבו במהירות למול המצלמות, מוכנים להריק מתוכם דעות נחרצות וברורות שיתווכו נכונה לקהל השבוי שדבוקים למסך בבתים
    בקול סדוק ובטון נמוך סיימה המגישה לקרוא את עיקרי החדשות ופנתה אל חברי הפאנל


    - אין ספק שיש כאן מחדל רציני, קשה להצביע על אשם מרכזי אך ברור לכולנו שאם ישנו אשם במחדל הנורא הזה שמו מתחיל באות 'ב'.

    - אני לא מבין למה אתה חושש לומר שזה ראש הממשלה בנימין נתניהו, הרי הוא זה שחיזק את החמאס כל השנים האחרונות, והחליש את ההרתעה הישראלית.

    - חברים אני לא חושב שאפשר לפטור את ראשי מערכת הביטחון שהיו אחראיים מבחינה מעשית לכשל, ונתפסו כשהם ישנים על האף, וזה כולל את הרמטכ"ל, ראש אמ"ן ואלוף פיקוד הדרום.

    - תראו לא נעים אבל אני יכול להגיד שאמרתי לכם, אני שנים אומר באולפן הזה שאם לא ישנו את התפיסה בנוגע לחמאס, אנחנו ניגרר לאסון, חוסר ההבנה של האוייב זה המתכון הכי טוב לכישלון מולו, אמרתי בזמנו ועצוב שצדקתי, את האחראים כולנו מכירים, והם כל אלו ששכנעו אותנו במהלך השנים האחרונות שיש עם מי לדבר שם ברצועה.

    - חברים אתם מתעלמים מהאחריות של התקשורת ואפשר להבין מדוע, אבל חלק גדול מאתנו עודד בכל הסבבים להימנע מלהיכנס לרצועה, בגלל התייפייפות מיותרת, ונהייה עיוורת אחרי פנטזיות שלום, שהיה נוח לנו לדברר

    - אם נחזור אחורה בזמן לסיבות שהובילו לשביעי באוקטובר, נקודת הזמן הנכונה צריכה להיות ההחלטה שלמפרע מתגלית כהזויה ולא פחות מסוכנת, ואני מדבר על תכנית ההתנתקות, אולי אנחנו התנתקנו אבל הם חזרו אלינו לבתים ושחטו 1400ישראלים, וכל מי שתמך בהתנתקות שותף לתוצאה האיומה שלפנינו

    - אני אומר את זה בזהירות אבל יכול להיות מאוד וצריך לקחת את זה בחשבון כשיקימו ועדת חקירה לאחר המלחמה, שהכשל הוא לאו דווקא בדרגות הגבוהות אלא דווקא כשל מקומי, גדול מאוד, אבל בדרגים הנמוכים יותר שבשטח שלא ביצעו את תפקידם בצורה המיטבית

    - אני מוכרח להוריד מסדר היום כמה פייקים וקונספירציות שרצות ברשת כאילו היו משתפי"ם מבפנים, אז לא, לא היו משתפי"ם מבפנים, הופתענו, ואני לא חושב שנכון לעסוק כעת בשאלה מי אחראי לכך, מה שצריך לעשות זה להתעסק בכאן ועכשיו, ואיך מתקדמים מכאן בצורה הנכונה ביותר עד לניצחון.

    במקביל
    לאחר תפילת ערבית באחד מבתי המדרש הגדולים התעדכנו כמה תלמידי חכמים במצב הקשה בדרום –
    שמונה מהם התרכזו חמורי סבר ליד שער הכניסה לבית המדרש, כשהם לבושים בחליפות
    נו מה אומרים, איך קרה דבר כזה?

    -
    תראו, בתקשורת החילונית בטח עכשיו אומרים למה זה קרה ואיך זה קרה, אבל אנחנו יודעים הרי שזה לא הצבא ולא הממשלה
    אנחנו אלה שיכולים לדעת למה ואיך זה קרה, לנו יש את התשובות

    - לדעתי זה שזה קרה בשמחת תורה זה בגלל שלא הסכימו לעשות הקפות שניות ברחובות תל אביב

    - אומרים שבגלל שלא תקעו בשופר בראש השנה כי זה חל בשבת אז אולי זה בגלל זה, וגם כל שמונים שנה בערך יש איזה אסון והשואה הייתה בערך לפני שמונים שנה, אז זה היה צפוי...

    - אני שמעתי מאיזה רב שזה מידה כנגד מידה בגלל שהורידו גדר הפרדה בתפילת יום כיפור בדיזנגוף, ה' הראה להם אתם לא רוצים הפרדה אז גם לא יהיה גדר הפרדה בעזה

    - ומה אתם אומרים על זה שהיה שם מסיבה עם עבודה זרה, פשוט שזה בגלל זה, אם לא הייתה המסיבה הזאת לא היה קורה כלום!

    - גם בלי העבודה זרה, שבת זה לא מספיק? אומרים שיש יישובים של שומרי שבת שלא נפגעו, זה הוכחה ברורה שזה בגלל החילולי שבת שהיו שם, ה' ישמור

    - רבויתי אתם בורחים מהנקודה המרכזית הכל זה בגלל האינטרנט, זה עונש על הסמארטפונים והנגנים עם הרדיו

    - אתם בורחים מעוד נקודה שלא נעים לדבר עליה אצלנו אבל הפאות, זה בגלל הפאות, אפילו יש מודעות ברחוב שהאסון הזה קרה בגלל הפאות

    - חברים, לא נעים לי לקרר את ההתלהבות שלכם בפרשנויות למה זה קרה, זה קרה כי ככה ה' רצה, זה לא הזמן הנכון למציאת אשמים, מה שצריך עכשיו זה להתעסק בכאן ועכשיו, במה שצריך לעשות מכאן ולהבא, להתחזק כל אחד במה שהוא יכול כדי לנצח את המלחמה הזאת.
    יושב מכווץ בלי אוויר על רצפה, ידיים אזוקות
    רוצה לצאת
    לראות אור
    להמשיך לקטוף בננות במטעים
    להתכתב עם צ’וקו על הקשיש העשיר שלו
    לעדכן את אשתו שהמעטפה השמנה בדרך עם ג’וקו
    ושתבדוק שהוא לא הוריד לעצמו כמה שטרות.
    הוא פצוע, כואב לו והדם קרוש.
    רעב, צמא, ההפצצות מסביב עושות לו הרגשה של סוף.
    לא מבין מה רוצים ממנו האכזריים האלו שחדרו לחייו.
    שמע סביבו שמע ישראל והשם ייקום דמם
    שמע שזכו למות, להיפצע, להתרסק, להישרף כיהודים
    והוא, מה אשם?
    לא הכיר יהודים לפני שבא לעבוד כאן
    נפצע סתם נשבה סתםם סובל לחינםם.
    "הי, בוא"
    חמאסניק נכנס לחדר גורר אותו החוצה.
    ****
    ראש הממשלה נעמד לפני המצלמות, הכתבים תוקעים מקרופונים
    ואווירה חגיגית עומדת בקהל.
    משפחות החטופים עומדות נרגשות, מקוות שאהוביהן בין חמישים ושתיים החטופים שמשתחררים היום.
    המדינה וויתרה כל כך הרבה למען הרגע הזה, וויתורים שהקהל הישראלי היה מתקומם אילו ידע.
    ראש הממשלה מברבר משהו על ההתרגשות הגדולה והמאמצים הכבירים ותרומתו הגדולה, לא שוכח לתת קרדיטים לכל חבריו וידידיו מנהיגי העולם.

    הרגע הגדול מגיע
    חבורת השבויים מתקדמת מרחוק באיטיות.
    המתח בשיאו
    המשפחות מתחילות להבין מה קורה ופורצות בבכי ובליל של דיבורים
    רק העיתונאים נשארים ללא מילים.
    הלך על הראיונות
    הם לא יודעים לראיין בתיילאנדית
    עבד עברי חופשי.

    הוא מתעורר בבהלה לקול קריאה "עברי מאוחר – לעבודה". פותח עיניו , מנער קורי שינה מביט

    לפינה לחור שבתקרה. ושוב החושך משיב לו מבט - בחמלה. משתדל להזדרז לובש חיוך ורגע לפני

    שיוצא מן החדר – עוצר שולח מבט לעבר... נושא קולו בדממה "אדוני תודה על מיטה, אוכל טוב

    ועבודה , תודה על ברון שדואג מחסורי ועל שחסך אתמול מלהכות בי."

    יוצא את החדר , מתחיל בעבודה מבצע פקודה אחר פקודה, ושוב נהנה מתגמול על עבודה טובה –

    פת טרייה וחמאה למריחה. וכך הוא חי כולו תודה על הטוב שמוקף, שזכה.. משוכר ממציאות -מרה.

    כשגדל ובגר גופו כבר חושל , גם אותו לא עקף הצו ומצא עצמו – מגויס.

    פגשתי אותו, את עברי מעבר לגדרות התיל של בסיס האימונים , בשעת ליל שהכל סביב היה צללים.

    עקבתי אחריו מרחוק ראיתי את אסירותו המשכרת , נושא עינו אל על ומודה על צו, על פקודה, על

    ארוחה שמסופקת בדיוק בזמנה, על מדליה שזכה – מודה למלך יושב על כיסא .

    עברו שנים בהם התקדם בסולם , שמו נודע כאלוף . ושם פגשתי בו - עת נסחף לטרוף.

    עברי סיים חובתו לממלכה ונקרא לטקס הערכה , פרישה בהשתתפות אדון הממלכה.

    הייתי שם, נוטל חלק. ציפתי לשמוע קולו, לשמוח בשחרורו ולזכות פעם ראשונה לחזות בהוד רוממותו, להמליכו.

    הכל הגיעו עוד טרם העת , הכינו עצמם – ימים , עמלו לכרטיס – שנים .

    הכל רצו לתפוס מקום –ראשונים , לשמוע את נאום שחרורו – שחרורם מעולו. ביקשו להניף דגל הודיה,

    לצעוק "יחי" ללא הפסקה.

    ההמון היה נרגש, ונסחף... ניסה לגבור על ההמולה, הרים קול ורדף אחרי כל פיסת מידע , חידוש ,

    והבל שרץ שם בלי הפסקה..

    והנה הגיע זמן נאום – עת יקום חותם , והעם ,ההמון מרעימים בקולם , שקועים בבועת קלונם,

    טבעו בתהום הצפייה.

    ויקרא קול – ואיש לא שמע . והוא שב וזעק אך ההמון ענה לו - בדממה. ומשכך, נאלץ להסיר משי

    כפפה , לנענע אדמה, לזרוע הלם – להשתיק לב המולה , ויהי זה רעש – דממה דקה.

    ולאחריו , נשמעה קול תקיעה – ולעיני העם מראה מרכבה, מלכות נגלתה – להעניק לעברי – חנינה,

    גאולה!

    הגיע זמנו של עברי , מלך והמון מחכים לדברו . נשא הוא נאום – דממה.

    ונשמעה דממתו – צעקת עמלו , שווא אמונתו.

    ובהגיע נחמה לא מצא לו – נחמה.

    - - -

    תכף אקרא אף אני – עברי – אל הבמה.

    ונאומי---

    נחמתי????




    שנזכה בקרוב וישמע נאום חוצב פסל גלויות...
    וינחם עם מנוחמים...
    בית משפט כלשהו.

    שופט: "סיכום הדיונים תיק מספר 11705 בעניינו של מר רינאווי אשאל להלן הנאשם. הוכח מעל לכל ספק כי הנאשם פרץ לתוך חדר הקירור במפעל עופות 'מעוף לעוף' בו עבד וגנב משם ארבעים ארגזי עופות. גזר הדין. בית המשפט מחייב את הנאשם בתשלום עבור השווי של כל העופות והוצאות בית המשפט".

    לפתע נשמעת קריאה של אדם מהקהל: "אבל זה לא הוגן! אסור לנו לשכוח שרינאווי היה רעב באותו יום!"

    השופט בגיחוך: "הדיון ננעל. הנידון הבא בבקשה!"

    לאחר כמה שעות:

    שופט: "סיכום הדיונים תיק מס' 11652 בעניינו של מר יוסוף גנאיים להלן הנאשם. הנאשם הודה בכך כי הוא היכה עד מוות את שכנו אחמד לטיף בעקבות קטטה. ועל כן בית המשפט גוזר על הנאשם מאסר של שתיים עשרה שנה ובקנס שיועבר למשפחת ההרוג בסך מאתיים אלף שקלים".

    קריאה רועמת מכיוון הקהל: "מה זה? בית המשפט לא מתחשב בכך שהילדים של אחמד הפריעו לו לישון יום לפני כן? מה זה הגזר דין הפוגעני הזה? למה המשפחה של הנאשם חייבת לסבול?

    שופט: "שוב אתה מהדיון הקודם?? מה אלו כל הטענות המגוחכות הללו? מה הסיפור שלך?? מי אתה בכלל??"

    ההוא: "מה זאת אומרת? אני מזכ"ל האו"ם!"
    מאז היותו ילד קטן, נהנה קובי להתעלל באנשים. אהב לראות את צבע עורם הולך ומחוויר בכל פעם שהגיח מפינה נידחת וצעק "וואהה" אהב לשמוע את המצוקה בקולם בכל זמן שהתקשר בשעות המנוחה ואמר "מדברים מהמשטרה".


    בבוקר שגרתי ומשעמם למדי, בוקר בו השמש הפציעה בדיוק באותו הכיוון שזרחה בו אמש והציפורים צפצפו בקול דק ומעצבן בדיוק כשם שצרחו ביום האתמול, ישב מיודענו על המחשב, כסס את ציפורניו וטפח על מצחו בניסיון לחפש את מעשה הקונדס הבא. הוא חיפש משהו אחר, חדשני. משהו שיגיע למאות אנשים ואולי אפילו לאלפים, ויעורר בליבם דאגה ופחד. רק אז יצליח לחוש את תחושת הסיפוק המוכרת והאהובה שתזרים לגופו אדרנלין ומרץ.

    בתום חצי שעה ארוכה שבה אף רעיון יבש לא הצליח להפתיע את מוחו, ניצת בראשו רעיון גאוני. הוא פתח את קובץ הוורד בחיוך מסתורי. אצבעותיו החלו לנוע במהירות על המקלדת.

    "הרב המקובל יעקוב יוסף שמעוני זצ"ל זכותו תהיה מגן וצינה בעדנו, התגלה אלי בחלום ואמר לי שמחר המשיח עתיד להתגלות. אך יש כמה דברים שמעכבים אותו. ולכן כל מי שרואה את ההודעה הזאת צריך ללכת לקצה העיר ולומר שם שלוש פעמים בקול רם ובכוונה גדולה את התיקון הכללי. לאחר מכן יש ליסוע מאה קילומטר ולעצור ברחוב שיש בו ממ"ד. יש להיכנס למרחב המוגן ולומר שם "נשמת כל חי", רצוי על רגל אחת. לאחר מכן יש לטבול במקווה ולשתות מים פושרים. יש להיזהר שהמים לא יהיו חמים מדי ולא קרים מדי כי אחרת יש קטרוג גדול בשמים ואז צריך לחזור על כל התהליך מההתחלה. דבר נוסף שאמר לי הרב המקובל הוא, שיש להעביר את ההודעה הזאת לפחות ל20 אנשים. ומי שלא יעביר את המייל רע ומר יהיה גורלו. ואין לתאר את הצער שיגרם לו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. בנוסף, הרב המקובל טוען שמי שישמע לדבריו ויעביר את ההודעה, יזכה לעושר ואושר עד סוף ימיו. לעומת זאת, מי שלא יעביר הלאה את הדברים יקום למחרת בבוקר עם זנב ארוך ושלוש נוצות על כף רגלו הימנית. ראו הוזהרתם!!"

    כשחיוך קונדסי חוצה את פניו, לחץ קובי על סאנט ושלח את ההודעה לכל אנשי הקשר שנחו בתיבת הדואר שלו.

    * * *

    רחלי לא הצליחה להירדם כל הלילה. אחת לכמה דקות הייתה בודקת שאף זנב לא משתרך אחריה. ואפילו שאמא הבטיחה לה שמדובר בהודעה שיקרית, ואפילו שלא הצליחה להבין איזה רב מקובל יאמר דברים כאלו - היא פחדה. פחדה שמשהו רע יקרה לה. למשפחה שלה.


    גם יונתן קיבל את ההודעה רגע לאחר שנכנס לבדוק מייל שהיה אמור לקבל מהרב שלו. גם הוא פחד נורא. וכמה שניסה לשכנע את אביו שיסעו ביחד לקצה העיר ויכנסו לממ"ד - אביו סירב בתוקף. בלילה הוא ישן רק שעתיים. את השעון מעורר הוא כיוון לשעה חמש לפנות בוקר. הוא חייב שיהיה לו מספיק זמן לטפל בזנב. אחרת, כל החיידר ילעג לו.

    רק קובי ישן שנת ישרים. לא התהפך מצד לצד, לא פקח את עינו אחת לכמה דקות בכדי לבדוק את מצב הזנב.


    ובבוקר, בבוקר קמו הילדים. גילו שאבא ואמא צודקים. אף זנב לא השתרך מאחוריהם. בחוץ הייתה רק שמש צוחקת ושמיים מלאים בעננים.

    * * *

    רק בשעה שתיים עשרה בצהרים התעורר קובי משנתו הדשנה.

    וכשחלף ליד המראה המובילה אל המקלחת, מברשת שיניים בידו ושיירי שינה דבוקים לעפעפיו, הוא גילה שמשהו הולך אחריו: ארוך. צבעוני. מוזר. הוא הסתובב אל הדמות שהשתקפה אליו, מרח את שתי כפות ידו על פניו וצרח: "אמאלההההה... זה... זה ... זנבבבב"

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה