דיון משוררים חרדים האמנם?

  • הוסף לסימניות
  • #1
תוהה על איך רואים גברים חרדים שכותבים שירה
האם יש מקום לזה מנקודת מבט חרדית
האם יש פה ז'אנר שיש מה לקדם
ואיך, האם יהיה ניתן לעשות מזה גם כסף בעתיד
מענין לשמוע את זוית חכמת ההמונים
בברכה חרדי [זה בטוח] משורר [אינלימושג].
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
יש הרבה גברים בתחום.
לדעתי אין הרבה כסף מזה, יש אמנם שירים בעיתונות החרדית, אך לא ברמה שישלמו על זה הרבה.
באופן פרטי יש ביקוש יותר לשירה פחות מופשטת, יותר ממוקדת, גראמען, ברכות וכדומה.
ואתה בהחלט משורר [ישלימושג]...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ומזווית ראייתי המצומצמת:

אם נחזור בזמן לא מעט שנים
הטובים ביותר...
היו משוררים, ומשוררים נפלאים!
אין שום סיבה שגברים לא יתעסקו בתחום הזה
כוונון מחשבות ותחושות הוא דבר מבורך
חריטת הדברים במילים על גבי נייר מחזקות את המסר ותועלתו
וכשהדברים נעשים ביופי מחורז במשקל ומקצב
אין דבר יפה מזה.

כסף: פחות.
פרסום: הלוואי.
מה יותר גורם אושר לבן אדם שחושב שיש לו מה לתרום
שתינתן לו הפלטפורמה לעשות ולתת מנשמתו לכלל.

תקראו לי - מתיימר!
תקראו לי - משורר!
העיקר שתקראו

מה שאני כותב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אם נחזור בזמן לא מעט שנים
הטובים ביותר...
היו משוררים, ומשוררים נפלאים!
אין שום סיבה שגברים לא יתעסקו בתחום הזה
בדיוק.
כתיבת שירה היא לא משהו שנשים פיוטיות המציאו במדורי שירה במגזינים. היא מושג ערכי וישן הרבה יותר מזה. זמירות שבת, פיוטי תפילה, פרקי תהילים - לא נוצרו מאליהם, משוררים כתבו אותם.
בפועל, כמו שאמרו, אין הרבה כסף בתחום הזה (ומנחשת שמאז ומעולם המצב היה כך), לא רק בצד הגברי אלא גם בנשי. לא נראה לי חכם להיכנס לזה כמקצוע, אבל כתחביב צדדי - בוודאי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
שירה כותבים כי הלב משתוקק ודוחף לכתוב.
רק אחר כך יש מה לבדוק איך זה מתקבל בחברה והאם אפשר להתפרנס מזה.
(ולדעתי בימינו אי אפשר להתפרנס משירה. בקושי מכתיבת סיפורת אפשר. אבל לא בגלל זה נפסיק לכתוב...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
שירה כותבים כי הלב משתוקק ודוחף לכתוב.
רק אחר כך יש מה לבדוק איך זה מתקבל בחברה והאם אפשר להתפרנס מזה.
(ולדעתי בימינו אי אפשר להתפרנס משירה. בקושי מכתיבת סיפורת אפשר. אבל לא בגלל זה נפסיק לכתוב...)
היטבת דייק את
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
יש הרבה גברים בתחום.
לדעתי אין הרבה כסף מזה, יש אמנם שירים בעיתונות החרדית, אך לא ברמה שישלמו על זה הרבה.
באופן פרטי יש ביקוש יותר לשירה פחות מופשטת, יותר ממוקדת, גראמען, ברכות וכדומה.
ואתה בהחלט משורר [ישלימושג]...
מסכים עם המציאות הכללית במגזר, ואני שמח שאתה חושב.. ויש לך מושג.. תודהה
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
תוהה על איך רואים גברים חרדים שכותבים שירה
הם נתפסים כ'נשיים' קצת.
האם יש מקום לזה מנקודת מבט חרדית
שומר את זה לסוף. סבלנות.
האם יש פה ז'אנר שיש מה לקדם
ואיך,
יש מה לקדם כאן, ועושים את זה על ידי העלאת המודעות והנגשה לקהל רחב ככל היותר.
האם יהיה ניתן לעשות מזה גם כסף בעתיד
לא מסתבר.
ישנו פתגם סיני עתיק שאומר: כל מי שבחר לפרנסתו את הכתיבה, יסיים בתפרנות.
ואם לטקסטים פשוטים שמיועדים לאוכלוסיה הרחבה - כך,
'שירה' שמכוונת לתדר של אניני הטעם בלבד - על אחת כמה וכמה.

אמר מר:
האם יש מקום לזה מנקודת מבט חרדית
תיאולוגית - למה לא?! ואפילו כל התפילות והפיוטים וכו'. נכון.
אבל מבחינה חרדית זה... איך נאמר - פחות.
הסיבה שזה 'פחות' היא לא בגלל שהציבור החרדי לא צורך שירה דווקא, אלא כי הוא לא צורך בכלל כל מה שמכונה 'תרבות'.
כשיטה.
החרדי הקלאסי לא מחונך על מתן ערך ל'אמנות' לענפיה השונים - ציור, שירה, נגינה ועוד (נגינה יוצאת דופן בכך שקיבלה במה מכובדת במתודה החסידית כשפת הנשמה).
ה'תרבות' אותה אנו מחונכים לצרוך ולהעריך היא אחת - לימוד התורה.
במתן ערך ל'יופי' כמו שירה או ציור, כשרים ככל שיהיו - נדחק מקומו של הערך הנעלה הצידה כדי שעוד דבר 'חשוב מאד' יתפוס מקום לצדו במזרח.
ולכן, מתוך הכרה בבלעדיות של ערך לימוד התורה - הכל נדחה הצידה.
אז לא נותנים פוקוס לערכים אחרים!
זה מתבטא בהרבה תחומים חשובים שאין בהם שום פסול חלילה, אלא שעצם העיסוק והבאז סביבם יוצר בתודעה כביכול ישנו עוד ערך מלבד לימוד התורה.
דוגמה לדבר - חיים ירוקים, נקיון הרחובות (מה לעשות...), 'ונשמרתם' (זו מצוה! אך האם חונכנו לערכי שמירת הגוף כמו שחונכנו להערצת התורה ולומדיה?) ועוד.
בזהירות אפשר להרחיק ולומר שגם הפיוטים לא תפסו מקום 'לצד' התורה, אלא היוו מדיה מקובלת בסטנדרטים של אותן תקופות, ולכן כשרצו להעביר מסר או לכתוב תפילה - זה נעשה בצורה כזו.
אבל לא כנישה נפרדת מהערך המרכזי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
היסטורית, כתיבת שירה ופיוט הייתה קיימת תמיד בעם ישראל, וזה ממש נחשב חלק מעבודת ה'. כל הקינות, הפיוטים וזמירות השבת הם שירה.
היו אינספור רבנים שכתבו במהלך הדורות שכתבו שירה. החל מהפייטנים מתקופת הגאונים והראשונים, דרך רבי יהודה הלוי, רבי שלמה אבן גבירול והרמח"ל, ועד לרבי שלום שבזי ורבי אהרן מקרלין. בארצות המזרח וצפון אפריקה, עד הדור האחרון כמעט כל הרבנים כתבו שירה בלי סוף.
אלא שבאירופה ההשכלה 'השתלטה' ולקחה בעלות על ערוץ הביטוי הזה (אם כי היו גם כותבי שירה בישיבות ליטא והיו משוררים אגודאים). בהשפעת ההשכלה, תרבות ואמנות נהפכו למושגים חילוניים. אבל אין ספק ששירה זה ערוץ ביטוי הכי טבעי לבית המדרש, והוא היה בבית המדרש לאורך כל הדורות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נגינה יוצאת דופן בכך שקיבלה במה מכובדת במתודה החסידית כשפת הנשמה
זה לא נכון. הנגינה רק לאחרונה התחילה לתפוס תאוצה גם כאמנות, ולא רק כשירה שמתחברת ללב. גם ציורים יפים תמיד השתמשו בהם במחוזתינו, עיין ערך יוני גדי ביכמן הלר ודומיהים. גם באוכל לדוגמא, מתפתחת לאחורנה תרבות, של יוקרה, שפים, מושגים מהעולם וכדומה, בשונה מעד היום שנהנו מאוכל טוב וטעים. אבל לא כאמן הראוי ללמידה של סגנונו, והערצה על המקוריות, אלא כהנאה מהתוצר. שיר יפה שניתן לשיר אותו וליהנות ממנו, זה כמו אוכל טעים, וכמו ציור נעים.
בזהירות אפשר להרחיק ולומר שגם הפיוטים לא תפסו מקום 'לצד' התורה, אלא היוו מדיה מקובלת בסטנדרטים של אותן תקופות, ולכן כשרצו להעביר מסר או לכתוב תפילה - זה נעשה בצורה כזו.
אי אפשר לומר כך אף בזהירות על גדולי הראשונים שעסקו בפיוט. אמנם היום מי שיחבר פיוט זה לא יתקבל בעולם, כמו גם רב שיגזור גזירה חדשה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
זה לא נכון.
כמדומני שדברי לא הובנו. כדלהלן -
הנגינה רק לאחרונה התחילה לתפוס תאוצה גם כאמנות, ולא רק כשירה שמתחברת ללב.
לא עסקתי ב'חשיבות היוצר' אלא ב'מקומה של היצירה' בעולם הערכים היהודי-חרדי.
גם ציורים יפים תמיד השתמשו בהם במחוזתינו, עיין ערך יוני גדי ביכמן הלר ודומיהים.
כערך 'יהודי'???
לכל היותר כעזר בהבנת משניות.
'ציור' לא תפס מעולם מקום בערכים היהודיים.
גם באוכל לדוגמא, מתפתחת לאחורנה תרבות, של יוקרה, שפים, מושגים מהעולם וכדומה, בשונה מעד היום שנהנו מאוכל טוב וטעים.
o_O
גם בגדים ואופניים.
אבל מה הקשר לעולם הערכים?
להבדיל, 'עולם הנגינה' הוא ערך יהודי, ובהעצמה - במתודה החסידית.
אבל לא כאמן הראוי ללמידה של סגנונו, והערצה על המקוריות, אלא כהנאה מהתוצר.
כאמור, בכל אופן לא עסקתי באדם אלא במושג כערך בעל חשיבות או לא.
שיר יפה שניתן לשיר אותו וליהנות ממנו, זה כמו אוכל טעים, וכמו ציור נעים.
לא נכון.
גם בגישה הלא-חסידית זה לא נכון.
החל בעבודת הלווים, כנורו של דוד, רוח ה' אצל אלישע ועוד ועוד עד לאמרתו של הגר"א בעניין עולם הנגינה, ניגוני הקודש לאורך הדורות עד לניגוני הגרב"ב ליבוביץ' זיע"א.
אצל החסידים זה קיבל נופך ועיסוק פי כמה וכמה בהקף ובעומק.
אי אפשר לומר כך אף בזהירות על גדולי הראשונים שעסקו בפיוט.
כי?
לדבריך, בזמנם היו שני מקצועות ביהדות - התורה והפיוט.
והרי לא מצאנו פיוטי קודש שנשתמרו במחוזותינו שאין מקורם מאדירי התורה?!
הנחתי הנחה על פי:
א. העקרונות המוכרים כיום.
ב. העושר העצום של עיסוק רבותינו הראשונים בשירה ופיוט.
ההנחה הפשוטה היא שזו היתה עבודת קודש נפרדת מעצם לימוד התורה (כמו התבנית של נגינה בעולם החסידי, שניגון קודש לא מוכרח לבא דווקא ממקום של גדלות תורנית אלא מאדם בעל יראת שמים אף אם אינו גדול בתורה).
לעיל הצעתי בזהירות אלטרנטיבה לפיה בזמנם זו היתה המדיה המקובלת ולכן עשו בה שימוש רחב כ"כ.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #12
אלא שבאירופה ההשכלה 'השתלטה' ולקחה בעלות על ערוץ הביטוי הזה (אם כי היו גם כותבי שירה בישיבות ליטא והיו משוררים אגודאים). בהשפעת ההשכלה, תרבות ואמנות נהפכו למושגים חילוניים.
הרבה לפני ההשכלה נעלמה השירה מאירופה, והמעט שכן היה (כמו חיבוריו של הש"ך, שירי החת"ס ועוד) נשאר גם אחרי ההשכלה.
הנקודה היא שהקונספט הפך למינימלי ו'בשולי הגליון', ולא במרכז כמו בימי הראשונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
למול הצגת הדברים כערך אידאולוגי שנובע מכללי ה'חרדיות' של זמננו שלא משאירה הרבה מקום למשוררים ומתפייטים, אלא רק ל'למדנים' ו'למדנים',
כפי שאולי אפשר להבין מדבריו של דיונון@
יש להעלות השערה כי מדובר בסך הכול
ב - הזנחה!
ייתכן וישנם הסברים משכנעים למציאות המזניחה אך קשה לראות את האידאולוגיה שמאחורי הדברים
בעוד משקיעים הרבה מאמצים ומאפשרים ומעריכים ציבורית חיבורי ניגונים שמכילים בתוכנם בעיקר - ני ני ני ני ני

אם אפשר להתלמדס' בכוללים בלשונות ראשונים בחקירות האחרונים ובגדרי הראשי ישיבות,
אם אפשר לנסות יום ולילה לבטא בשפה חדשה מושגים למדניים
אין כל סיבה להמשיך את ההזנחה בתחום השירה
התעסקות בשירתם של ראשונים כמוה כעיסוק בספרי מוסר
מה רע בניסיון לבטא בשפה המוכרת לנו
כיסופים לבורא עולם
קשיים, התמודדויות, כאבים, רגשות,
וביקרות עצמית וציבורית.

אני כמובן מעריך כל מי שלא מזניח ובוחר לנצל כל כשרון שניתן לו לתועלת.

[במאמר המוסגר]
ישנו תחביב במחוזותינו
ליצוק תוכן אידאולוגי להנהגות שלא בדיוק נכונות, טובות, ורצויות.
לא חייבים, אפשר גם להשתנות לטובה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אני רואה לנכון להעתיק לכאן הודעה שכתבתי לפני כמה שנים, בנושא זה, וכדאי לעיין שם בכל האשכול ובהודעות נוספות שבהן חידדתי את דבריי:

אז למה 'חרדים' ו'שירה' לא הולך ביחד?

לתועלת הציבור, ובהוקרה לידידנו @אבימי היקר, הקדשתי מעט זמן לנושא החשוב הזה. ובכן, דומני שישנן כמה סיבות שכולן תורמות איכשהו לסיפור הזה:
  1. ראשית, כמו שהזכירו, קצת צפוף בחממה, זה לא שאין מקום בכלל, אבל אין הרבה מקום. כמו שכתבתי, גם כשמאפשרים ספרות, היא צריכה להיות אינפורמטיבית, משהו עם תוכן ומסר. אבל לא סתם ספרות לשמה. [לא אאריך בנושא ביטול תורה, בגדול ניתן לומר שגם כשהמשגיח זצ"ל היה מרשה "מיעוט שיחה", הוא רצה שזה יהיה ברובד הנמוך ביותר, כדי שלא ימשוך. המסגרת החינוכית תעדיף שיפטפטו נייעס שעתיים על פוליטיקה חרדית (=""השקפה"") מאשר שיתעסקו חצי שעה עם שירה או כל דבר רציני אחר, ושאני ___ דמשכא טפי, זה בערך כמו חזיר ולשון הרע, מה יותר חמור? ודוק]. אבל עדיין הרי יש שירה עם מסרים ועם תוכן עמוק -
  2. אצל החרדים בכלל יש דחייה מאמנות, אותו ראש שרואה בכל יצירת מכחול "קשקוש גרוע יותר ממה שהילד שלי בגן מקשקש", ובהכללה גסה, לא יכול גם לקבל שירה ששטה על כנפי הרוח. אין הערכה כלפי אמנות, במיוחד כאשר אין בה כל תוכן אינפורמטיבי.
  3. בנוסף, אין הרבה מקום לאינדיבידואליזם של השראה נפשית. יש מין 'פס יצור' אחיד לכולם. ואנחנו מגיבים מאוד בציניות כלפי כל מי שמרשה לברו להציג את התוכו בלי טרנספורמציה רצינית של נראות חברתית נאותה, ועדיף עם תוספת של פוזות... הכל בינרי וטכני. בשונה מסיפור, השירה אינה בהכרח מבטאת רצף של נתונים כמו בעלילה, אלא היא זורקת אוסף של אסוציאציות שאמור לחבר כל אדם מזווית הראייה שלו. מאחר והציבור שלנו הוא [משתדל להיות] ציבור של תכלס', אנחנו רוצים רצף מסודר וברור. מאחר ובכל זאת אנחנו אוהבים את הפרוזה, ומוטב גם שתכיל משחקי מלים או ניסוחים נוסטלגיים (כשאתה קורא עגנון או סבתו אתה פחות מתבאס על הביטול תיירה...), לכן החומרים הכתובים יכולים להיות מלווים במוטיבים אלו, אבל לא נוכל לקבל חומר שכל כולו באוויר בלי שנובל לחוף מבטחים עם סיכום מתמטי ברור בסוף - "מה היה לנו כאן".
  4. עוד נקודה, שירה מיועדת בחלקה הגדול למי שאוהב את החיים ומוכן לשיר אותם. אצלנו כמעט שאסור לאהוב את החיים כשלעצמם, כי הם רק היכי תמצא להגיע ל - - -. האמת היא שהקב"ה ברא את החיים עצמם ואת העולם כדי לחיות בו, והוא רוצה שגם נכיר בו ונתפעל ממנו. הבריאה כולה אומרת שירה, וגם אנחנו חלק מהבריאה, יש הרבה על מה לשורר. מי שלא אוהב את החיים או מגיע לתחושה שהעולם הזה הוא רע ודוחה אפילו לדבר עליו, הוא בבעיה לא פשוטה.
  5. נקודה אחרונה, טכנית יותר, שירה זקוקה ללמידה ותרגול. אדם לא יוצא מבטן אמו כמשורר וכסופר, הוא צריך ללמד את עצמו להיות כזה. מאחר וכאמור התרבות החרדית לא רואה בזה ערך, היא גם לא מלמדת שירה ולא יוצרת כר מספק להתמודדות על שירה. לך תתחיל ללמוד שירה בגיל עשרים או שלושים. [אגב, מטבע הדברים, ההיכרות שלנו העיקרית היא עם השירה של ימי הביניים, של הפייטנים הקדומים והראשונים, שלקחה מהאסלאם את המשקל והתנועה, ואנחנו כל הזמן יודעים למדוד שירה לפי השור והחמור של האב"ע או כמות משקלים ותנועות. למעשה, השירה המודרנית נטשה את הכללים האלו, וקשה לנו מאוד להתחבר אליה, ובוודאי לא ליצור בהתאם לכלליה.]
טרם יתעוררו הקנאים, אני רואה חובה להבהיר שאין בדבריי שום ביקורת עצמית על הציבור החרדי. הנתונים הנ"ל מותאמים מאוד למסגרת התורנית בה אנחנו רוצים להימצא, אנחנו צמודים לכללים ולחיובים רוחניים ולא מרשים לעצמנו להתקשקש ולשוטט. הצגתי רק את הצד האחר של מעלות אלו, והחכם יודע כיצד לשלב בלי לפגוע בעיקר ייעודנו בעולם.

המבינים אומרים שגם ספרות אין לנו, יש המון ספרים אבל לא ספרות. אני חושב שיש בזה משהו, אך בשנים האחרונות יש סופרים [בעצם בעיקר סופרות] שלמדו דבר או שניים על טכניקות ספרותיות והספרות החרדית מתחילה לפרוח. יש להניח שבאותה מידה תתפתח גם השירה. אנחנו כבר ציבור גדול מכדי לדלג על הז'אנר החשוב הזה.
בינתיים "משוגעים לשירה" יש רק בשולי הציבור. אנשים שמזוהים כ"חרדים חדשים" אפילו ארגנו ערב תרבות שנושאו היה שירה, אבל כדרכן של מהפכות, הן מחלחלות מלמטה למעלה, תוך זיקוק ושיפוץ על טהרת הקודש.
חשוב לי להבהיר, שההיכרות שלי עם שירה היא טכנית לגמרי ולא נפשית. ואני בטוח שהמבינים בשירה, יבואו אחר דבריי ויתקנו את הצריך תיקון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
מלבד זאת אני רוצה לעדכן שלאחרונה החל לצאת כתב-עת של שירה לגברים חרדים בשם 'מגו', מבחר בהחלט משובח של שירים שנכתבו על-ידי בני ובוגרי ישיבות. אישית אני מקווה שגליון זה יפרוץ דרך למשוררים רבים שכותבים ומחביאים שירים מתחת לכרית.

הנה תמונה של הגליון. מי שמעוניין לרכשו, יפנה בהודעה פרטית, ואמסור לו את פרטי המערכת.

1646781571978.png
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
מי שמעוניין לרכשו, יפנה בהודעה פרטית, ואמסור לו את פרטי המערכת.
בעלי היה מעוניין להצטרף לצוות הכותבים... (הוא כותב שירים הלכתיים בסגנון פיוטים). יש אפשרות?
אם כן, אשמח לפנייה בפרטי, כי לי אין אפשרות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה