כל מי שמכיר אותי יודע שאני מלך ההפתעות.
כבר מגיל קטן חיפשתי כל הזדמנות להפתיע.
אני חייב לציין שלא תמיד ההפתעות שלי הצליחו להשיג את מטרתם, אבל נדמה לי שרובם כן.
לא אשכח, איך בשיחה סתמית עם אשתי הטריה, שבועיים לאחר החתונה, הצלחתי להוציא ממנה כבדרך אגב, שהריח שהיא הכי אוהבת זה 'לבנדר פצ'יולי'.
תאמינו לי שהפכתי את העולם, עד שמצאתי לה בושם בריח כזה. לא סתם בושם, בושם פרפיום!
דוקא הבאתי לה את זה כנראה ביום לא כל כך מוצלח, היא לא הרגישה טוב, היא הייתה נראית יותר כמו ריח לילך לבן, אבל אמרה יפה תודה, ושמה עמוק עמוק בארון. כנראה שומרת לימים מיוחדים.
לרגל חגיגת חצי שנה לחתונה, ניסיתי לגשש סביבה מה חסר לה. שמעתי אותה מספרת לחברה שהגרביונים קצת לוחצות לה.
קניתי לה חבילה בצבע מלון, שהיא כל כך אוהבת. אבל קבלו את הקץ', שדרגתי למלון ספרדי!
גם את זה היא כל כך אוהבת. שומרת עמוק לימים מיוחדים.
מה טבעי היה, שכשראיתי את הקטלוג למכירה הסינית של ארגון 'יעלה ויבוא', קניתי מייד חבילה של כרטיסים ל'פרס הפתעה'. ככה אני. איש של הפתעות!
אתם מכירים את הארגון הזה, לא? תחפשו ב'נגרים פלוס מינוס', תמצאו את זה מיד.
זה מדהים כמה חסד יכולים לעשות בארגון אחד, של איש אחד, ואשתו.
בהתחלה הם התעסקו בעיקר בהדרכה לגבאים איך לדפוק ב'יעלה ויבוא'. איזה סטנדר נותן את ההד העמוק ביותר, ומאיזה מרחק להניף את היד.
בהמשך, כשהם ראו כמה העולם צמא לחסד, הם התרחבו גם לחלוקת שאריות של 'יעלה', למשפחות שאוהבות רוגאלאכים ובורקסים, שאחרי שמחממים אותם במקרוגל הם ממש ראויים לאכילה למי שלא מפונק במיוחד.
בקמפיין הנוכחי הם פתחו, לצורך מימון המיזם חדש. 'יעלה ויבוא' - עידוד עליה למחוסרי קליטה.
מדובר בזכאי חוק השבות, שלא כל כך זוכרים שסבא שלהם נולד יהודי. הם שולחים להם אוזני המן בפורים, סופגניות בחנוכה, קרעפלך בהושענא רבה, וגבינה צהובה בשבועות ובתשעת הימים.
הם שלחו לי מעט מן התגובות החמות שהם מקבלים מהמקבלים.
הם הצהירו לי שהם לא השתמשו בגוגל טראנס. אני מאמין לצדיקים האלה!
Köszönöm - קוסאנאן. (הונגרית).
Thank you - טנק יו. (אנגלית)
Gracias - גרסיאס. ספרדית)
Дякую - דרקויו. (אוקאינית)
شكرا لك - שוקראן לאכה. (ערבית)
Спасибо - ספאסיבה. (רוסית)
תתרמו גם, תפתחו את הלב!
את האמת, אני לא זוכה הרבה בהגרלות. הפעם האחרונה שזכיתי, היה כשהרבה בחיידר אמר שהוא עשה גורל הגר"א, מי גנב את יומן הנוכחות. אוף. מאיפה הגר"א ידע?!
אבל כשקיבלתי את הטלפון מהנהלת הארגון, הוזלתי דמעה. אפילו יותר מדמעה, אבל אני מתבייש לספר.
אני?! זכיתי בפרס הההפתעה?! איזה מזל!! הרגשתי כמו ביום החתונה. כמעט. כי אז גם אשתי התרגשה, והיום היא לא כל כך אוהבת הפתעות, לא יודע למה...
'אז מה הפרס?' שאלתי את המזכירה, שהזכירה לי משום מה את קולה של בתו של מנהל הארגון.
'הפתעה', השיבה המזכירה בקול רשמי. 'רק רצינו לברר מה גודל החדר הכי גדול שלכם בבית?'
'רגע, תנו לי לפחות רמז!'
נשמעו כמה התלחששויות מעבר לקו. לבסוף המנכ"ל והסמנכלי"ת אישרו למזכירה, שמשום מה כינתה אותם אבא ואמא, וואו, איזה אוירה משפחתית יש שם... לתת לי רמז.
'זה קשור לקיץ. הקיץ הזה יהיה לכם כיף'.
לא רוצה להשוויץ, אבל אני ידוע כאיש חכם. ככה כל מי שטופח לי על השכם ברחוב אומר לי, ואם כולם אומרים מי אני שאתווכח?
הבנתי. סוף סוף נוכל לנשום קצת אויר בבית.
'החדר הגדול שלנו הוא 4/5 מטר רבוע'.
המזכירה לא כל כך הבינה מה אמרתי. לא כולם זכו במנה גדושה של חכמה, מה לעשות.
'התכוונת ל20 מטר רבוע?'
הייתי צריך לחזור שוב לאט יותר. '4/5 מטר רבוע!'
בסוף נגמרה השיחה, נרשמה הכתובת, והתחלתי לחכות.
בדיוק כשזה הגיע, הייתי בכנס העצמה של האמן האגדי 'שולם זילבשליין', עלה יקר, אבל שווה כל שקל!
ואז הגיעה השיחה מהבית. 'אבא? אפשר להתחיל להשתמש בפרס?'
'בודאי!' צעקתי. עד ששולם ושתי האנשים הנוספים שישבו שם ביקשו שאנמיך את הטון.
'במקסימום! אני מגיע תכף, רוצה להתקרר כמו שצריך!'
כשנכנסתי לבניין, החלקתי על שלולית קטנה של מים. אוף. דוקא ביום הכי טוב שלי! אחרי יום החתונה כמובן!
נשרטתי, חטפתי כמה מכות יבשות, אבל הכל שווה בשביל להגיע לבית ממוזג כמו שצריך. מגיע לי!
טיפסתי במעלה המדרגות, מטפטף זיעה, מטפטף מי שלולית. מחכה כבר לנשום מעט אויר צונן. המזגן באולם ההרצאות ידע ימים יפים יותר.
פתחתי את הדלת, ונבהלתי לגלות את מאירקה שלי רץ עם בגד ים וגלגל ים לכיוון הסלון.
'מה, המזגן לא עובד בסוף?'
הנושאים החמים
www.prog.co.il
