מדריך מקצועי מחולל ההשראות

  • הוסף לסימניות
  • #1
השראה, מי את ומי צריך אותך?
השראה היא מילה שמבוססת היטב בעולם התוכן של הילת היוצרים, אבל בניגוד לצליל המכובד, היא עושה עבודה מאוד שחורה כשלמעשה היא מתפקדת כשמן מנועים. שמן המנועים של היצירתיות.

המנועים קיימים אצל כולנו ולרוב פועלים במלוא הקיטור, אבל רק לרוב, אנחנו כאן כדי לדאוג למיעוט הנרמס.
לא על כל חריקה או תקלה פונים למוסך או לבדיקת סיטי-מוח, בדרך כלל אפשר להתגבר ולהמשיך לעבוד בעזרת מה שאנו מכנים השראה חיצונית. לפעמים דרוש שימון לחלק שהתייבש, לפעמים מספיקה דחיפה קלה כדי להניע, זה וגם זה מוגדרים בפי העם במילה מעוררת ההשראה - השראה.

בענפים אומנותיים אחרים יש הקבלה מובהקת בין הענף למקורות ההשראה המזוהים אתו. כך לפני עיצוב לוגו ליין בוטיק, שואבים השראה מסמלילים קיימים בסקטור. אותו דבר בטיפוגרפיה ובעיצוב פנים לחדר אמבטיה. מעצבים יכולים למצוא מגוון מקורות השראה בפינטרס, פריפיק ואתרים דומים. לנו הכותבים אין את כל הטוב הזמין הזה, אנחנו כמו תמיד צריכים להזיע כדי לייצר פיסות השראה יקרות מקולגייט.
או לפתוח את המחולל, מומלץ בכל זאת לעבוד אתו במרחב ממוזג.
1659551117225.png

השראה טיפוגרפית. פינטרסט

מי נגע לי בהשראה?
לפני שניגש למחולל ולהוראות ההפעלה המורכבות שלו, כדאי שנכיר חסמים מרכזיים שמפריעים למנועי היצירתיות שלנו לנוע בחופשיות.
עניות לשונית
הכתיבה לא זורמת כסדרה, המילון היפה והעשיר שלנו מסתגר בכספת, והמקלדת המרושעת מתעללת בנו עם ניסוחים ברמת מתחילים. בשלב הזה מחשבות אובדניות מציעות לנו קורסים להעשרת שפה של עולים חדשים.
מצוקה רעיונית
הכול משעמם, בנאלי, לעוס, מעורר פיהוקים, בתוך קופסה. איפה הניצוץ הזה שיש בנו ואין באחרים? איפה דף מסרים שמחלחל עמוק? איפה הימים של פעם שהיו אומרים לנו 'מוסף נושא סוכות - הבל הבלים' ותוך ארבע שעות הייתה גירסה ראשונית מוכנה? אוי, מה השעה?
חסימה חיצונית
אוי העייפות. והרעש של שיפוצי השכנים. והמכתב המאיים של העו"ד. וחסר מסמך לדרגה במעון. והקיר מולי צריך צביעה דחוף. ונגמרה האבקת כביסה. ובצ'אט המשפחתי חגיגה. וצריכה מופרעת של תן-צ'אפ עושה לא נעים בגרון. ולמה כל הריצפה נעליים. הליאות והעצלות עשו יד אחת.

מחולל ההשראות
זה הזמן להשיק את הפלא הטכנולוגי שאסף עבורכם את מיטב מקורות ההשראה החיצוניים לאגודה אחת. הקישו להנאתכם על מקשי ה'ספוילר' כדי להפעיל את המחוללים השונים. אין משמעות לסדר הפעלת המחוללים. לא חובה לנצל את כל המלאי, אמצו לכן שניים-שלושה מחוללים כלבבכם ועבדו איתם בשיגרה.
1. פעילות גופנית
הרביצה הממושכת לא עושה טוב למערכת, בטח שלא בהייה במסך. אין ברירה, יש לקום מהכיסא. פעילות הגוף לא תפסח על המוח וגם הוא יכנס לתנועה. יש כבר חברות הייטק שמשלבות מכשירי ריצה וספורט בתוך חללי העבודה. אתם לא צריכים מיכשור, רק כמה דקות של ריקוד דביקות או קפיצות שיקפיצו את תפוקת המוח שלכם לקידמת הבמה.


תוכלו סתם להשתולל כמה דקות בפעילות אירובי, או להשתמש בהדרכה המצולמת של הבחור הבא:
2. רעש לבן
כשמקור ההפרעה הוא רעש מטריד, עונדים אוזניות תקינות ומפעילים את הקישור הבא על פול ווליום. רעש לבן לא רק מטשטש רעשים אחרים, אלא גם יכול להיטיב עם התפקוד הקוגניטיבי. קראו בויקיפדיה על תהודה אקראית.
או להוריד מפה.

את המונח 'רעש לבן' אפשר לאמץ לא רק בהקשר של מפגע רעש, גם מסיחי דעת אחרים צריכים להיתקל בחומת רעש אסרטיבית, לסגור את המייל בטריקה שקטה, לומר אאוט לאאוטלוק, ובאופן כללי לנתק את המחשב מרשת האינטרנט בזמן הכתיבה.
כמובן - מיד אחרי הניתוק תצוץ השאלה איך אומרים פיקנטי בעברית, יחד עם עוד שאלות וספקות שפתרונותיהם נחבאים בין חוטי הרשת. בהתעלמות אבירית תוכלו להעלות על הכתב את כל הטעון בירור, ולבדוק מאוחר יותר. וטוב לעולם לא ממאוחר.
3. סיבוב ציר הזמן
סיפור יכול להיות משעמם ושחוק באופן מוגזם כשהוא קרה אתמול, אבל מרתק להפליא כשהוא לפני 60 שנה, או 180, או 512, או 4100. או בכיוון ההפוך: במקום להיות סיפור מן המניין היום, אפשר לספר על עוד שנה, או 5 וכנ"ל וד"ל ואכמ"ל.

באותה מידה אפשר 'לגייר' סיפורים ישנים ולהמיר את התקופה לכל תקופה אחרת. עשיתי את זה פעם, לדעתי יצא מעניין יותר מהמקור.
4. רולטת ציר המיקום
קשה לייצר סיפור על החופש הגדול ולחדש בו משהו שעוד לא נאמר בתולדות הספרות, אבל אחרי ה'פליק' הכואב שאני מטיח בגלובוס המונח תדיר על שולחני, האיזור והאקלים משתנים ואיתם גם הסיפורים, אוף, הוא נעצר לי באלסקה המשעממת, בלית ברירה אערב את הגורם האנושי, הנה! בסיבוב זעיר היגרתי עד לדימונה האהובה, עיר שהיא סיפור.
5. עמוד אקראי
כידוע ליודעים סוד הצמצום הוא שמתוכו פורץ השפע. לכן כגודל האתגר גודל המאגר.
השיטה הבאה היא לייצר סיפור שיכלול ארבעה נושאים מדף אקראי בהיסטוריית פרוג. מומלץ להפליג לעבר הרחוק של אא"ר או לעבר הקרוב ב'פוסטים חדשים', כי עם השנים הפורומים הממוקדים פגעו במגוון שאא"ר מציע. לשם הדוגמה בחרתי את עמוד 4111.
טיפ למתקדמים: אל תתעלמו משמות המשתמשים, שלבו אותם ביצירה.
1659420385232.png

השיטה נולדה בהשראת אתגר שעלה כאן בפורום לפני שנים.
עיון ברשימת אתגרים ותיקים יוכל לספק גם לכם השראות. חפשו את המילה אתגר בשורת החיפוש, הגבילו את החיפוש לפורום זה ולכותרות בלבד. תראו ישועות בקרוב. הבא בתור בבקשה.
6. המערבולת
ברוכים הבאים לחדר הכושר של הדמיון.
שימו לב: האימון עלול לגרום לסחרחורת קלה או לשיכרון אך לא לכאב (למעט דקירה קצרה). אם נתקלתם בתגובה קלינית אחרת, עצרו את התהליך ופנו לרופא המטפל שלכם.

רשימת המצרכים שלנו תורכב מתחושות, דפוסי חשיבה, תכונות, סיטואציות והתנהגויות בעיקר קיצוניות.
מומלץ להתאמן בעיניים עצומות כדי לתת לדמיון חופש תנועה.

בשלב הראשון נשמח. יש משהו שאנחנו מאוד רוצים והוא קורה, החלמה מהירה לחולה מוכר, התעשרות פתאומית, שידוך קרוב מפתיע וכל בשורה שתכליתה הוא אושר צרוף. תנו לאושר להשתלט על כל פינה במוח, עד שתגיעו לכלל חיוך.
השלב הבא במעבר חד, ל"ע זה רק בדמיון, הנורא מכל הגיע, זה לא יתכן, אבל זו המציאות הכואבת, דמעה בקצה העין? נקסט, למחוק ולקפוץ שלב.
ישבתם פעם על הספה העמוקה בתבל? שבו, אתם מוזמנים לאכול תוך כדי את המיטב של פורום הפסקת אוכל, החלטנו לפנק, בכל זאת מגיע לכם. הפסיקו ללעוס ותעברו לעמדת חיסונים לנעיצת מחט, תרגישו כאב חד. יש איזה אנטישמי שהתנכל אליכם אישית רק בגלל שאתם יהודים והנה פקדו אותו צרה אחר צרה, חושו את טעמה המתקתק של הנקמה.
כנסו בבקשה למגפיו המבוישים של גנב שנלכד. אימה. זחיחות. תור בסופר שישי אחה"צ. כוחנות. רפיסות. תהיו רגע שכנה רכלנית שמחכה בדלת. שנאה. חמלה. התנשפות של סוף ריצת אמוק אחרי אוטובוס בורח. יהירות. נחיתיות. תעצרו להפסקת צחוק משוגע. קמצנות. קשיש משועמם מחיפה על החוף. פזרנות. ניסיתם פעם להיות טיפשים מאוד? זה הזמן. היסטריה. הפלגה בזכרונות מתוקים. צדקות מפליגה. פה גדול. זהירות מוגזמת. עכשיו קחו טעימות ממנעד ריחות, מהדוחה עד הממכר. קנאה אוכלת. חרטה. בעלת חסד עצומה. רעב של סוף דיאטה. תלמיד מוערך. תלמיד מזולזל. מנהל אהוב. סתם מנהל. שלום קר. גוי מחשמוי. שניה לפני דפיקה על סף ריאיון עבודה. הססנות. סקרנות. איטיות. קול מעצבן. מוכרת נעליים אחרי שעת סגירה מול אם פלוס 3 שמתווכחת עם הדלת. וכך הלאה.
תהיו שם בכל אחד מהמקומות זמן קצר אבל עם כל הלב, ועברו במהירות בין השלבים, עד לקבלת תערובת סמיכה ונוחה לעבודה. כשהמוח מתחיל לבעבע אות הוא שההשראה בפעולה.

אפשר לומר שהמצאנו מחדש את המושג 'פיגוע השראה'?
7. השראה ספרותית
לנו אין אתרים ייעודיים אבל יש לנו ספרים.
ב"ה יש מבחר ספרים המצטיינים בעושר ומגוון לשוני, הם לא צריכים להיות אהבת חייכם, הם כן צריכים להתאים לז'אנר הכתיבה המבוקש להשראה - הומור להומור; דרמה לדרמה; רגש לרגש; תחכום לתחכום, וכן הלאה.
הכלל, ספרים כתובים בשפה עשירה הם קוד סודי נפוץ לפתיחת המנעול שיושב על המוח.
אני אישית משתמש בספרי משה גוטמן, עקרונית 'תן לישון געציל' גם מתאים, אבל הוא כל הזמן מושאל לאחרים. ליבי קליין למשל לא מתאים (לי), לא מוצאים שם שפע מילולי הטרוגני. אבל זו חוות הדעת הענייה שלי, הבחירה היא כמובן שלכם.
8. שיטת 10 הדקות
למעט הצוות האישי המצומצם וכמה מקורבים איש לא שיער בבוקר ה-27 בנובמבר 2019 שביום חורפי סטנדרטי לחלוטין, יפרסם @הדוויג את הפוסט הבא בתוך אשכול שכל כולו פנתיאון.
1000 השראות לא יחוללו תוצאה כתובה טוב יותר מהמקור המעולה.
אז היום נדבר על אחד הנושאים האקוטיים לכל כותב: מחסום כתיבה.
מהו אותו 'מחסום כתיבה' שעליו מדברים כל הסופרים והמשוררים? איך מתמודדים איתו? והאם אפשר להכריח את ההשראה להגיע?

ובכן, בניגוד לסופרי סת"ם, רואי חשבון, ונהגי אוטובוס - העבודה שלנו דורשת יצירתיות. לא משנה אם אתם צריכים לכתוב סיפור, טור דעה, כתבה או טקסט שיווקי, אתם צריכים את היצירתיות שלכם בפעולה.
יש ימים שאתם קמים בבוקר, הרעיונות שופעים, העט מלהטטת על הדף, התיאורים נשפכים והכל טוב. (כן, יש ימים כאלה. זכור לי בפירוש אחד כזה בשנת תשס"ח).

לעומת זאת יש ימים שצריך לשבור את הראש, לצאת כל רגע להפסקת התרעננות, לנסות לגרד השראה מכל מיני מקורות שונים ומשונים, כדי להוציא איזשהו טקסט ראוי לשמו.
לזה קוראים הסופרים בשם המכובס: מחסום כתיבה.

אז מה עושים?
אני הולך לגלות לכם את פטנט המאה, אל תמכרו אותו בזול...

אבל לפני שאגלה לכם את הפטנט, אספר לכם על הסלון המבולגן שלי, והשיטה שהמצאתי כדי לסדר אותו.
אל תדאגו, אני לא מנסה להעביר נושא בסוף אגיע גם למחסומי כתיבה.

ובכן, לפעמים אני מגיע הביתה, ורואה שכל הבית בלגן אחד גדול. השולחן הפך למשטח אחסון רב תכליתי, הרצפה נראית כמו הירושימה ונגסקי בתקופות הפחות מוצלחות שלהן. הספה הפכה למתקן כביסה אלטרנטיבי. בקיצור - בוקה ומבולקה. תוהו ובוהו. סדום ועמורה.
צריך לסדר. אבל... איך? מאיפה מתחילים? זה לא ייגמר לעולם.
תשמעו שיטה. לוקחים שעון עצר. סטופר בלע"ז. מכוונים אותו על עשר דקות. נושמים עמוק עמוק, מדליקים את הסטופר ומסתערים על הסלון. טק טק טק טק טק. עברו עשר דקות. הסטופר מצפצף - די. עוצרים. מתיישבים על הספה ומתבוננים סביב - לא ייאמן. הסלון חזר למראה אנושי לחלוטין.

מה הקונץ? פשוט. 'לסדר את הסלון' זו משימה גדולה ולא מוגדרת. היא מרתיעה אותנו. לעומת זאת 'לסדר במשך עשר דקות' זו משימה פשוטה וברורה. אנחנו לא נרתעים ממנה. אנחנו יודעים בכל רגע היכן אנחנו אוחזים. (ועוד לא מצאתי סלון מספיק מבולגן כדי שעשר דקות לא יספיקו לנרמל אותו).

אוקיי. עד כאן 'שיטת העשר דקות' שלי. (שם מקורי, אה?)
מה הקשר למחסומי כתיבה?
תתפלאו, אבל זה אותו דבר בדיוק. לכתוב 'פרק שלם', או לכתוב 'טור שלם' או 'כתבה שלמה' - זו משימה מפחידה ומרתיעה. אין לי רעיונות, ואין לי כוח להתחיל ואולי אחר כך, ואחרי האוכל, ורק נבדוק אם יש משהו חדש בפורום, וכל התירוצים המוכרים.
מה שאני עושה זה להגדיר לי מסגרת זמן מסוימת ולומר לעצמי: עכשיו במשך השעה הקרובה אני מתעסק רק בזה. סוגר את הפלאפון. מנתק את האינטרנט. שעה - אני רק יושב מול קובץ הוורד. גם אם אין לי שמץ של רעיון. גם אם אין לי מושג מה אני הולך לכתוב.
המטרה שלי היא לא לכתוב 'סיפור' או 'כתבה'. המטרה שלי היא 'לעסוק בכתיבת הסיפור במשך שעה' (או חצי שעה, או שעתיים. תלוי במינון של הריטלין....)

אולי זה נשמע רעיון קצת מוזר. אם כרגע אין לי רעיונות, ואין לי השראה, מה יעזור לי לשבת מול המחשב כמו גולם?
אבל זה פשוט עובד.
כשהמוח עסוק רק בדבר אחד, הוא נאלץ להביא רעיונות. והוא עושה את זה כמו גדול.
תנסו ותראו - אפשר להכריח את ההשראה להגיע! אפשר לנצח את מחסום הכתיבה האימתני!
9. השראה מסורתית
קרה פעם שנתקלתי ביובש כתיבתי קיצוני, תחושה פנימית עמוקה סיפרה לי שנוף מושלג מעבר לחלון הוא הדבר המומלץ בעת הזאת, בחוץ חייכה השמש אבל בבלארוס השכנה התעופף הלבן הנכסף. הבעיה שסוכן הנסיעות החרוץ שלי לא איתר נסיעת לואו קוסט עד לדדליין.
מצאתי את עצמי מתמכר לתמונות נופים מושלגים, לאדריכלות איגלואים ולאסקימוסיה, והגעתי למסקנה המטלטלת שלא נס ליחה של ההשראה המסורתית הבורגנית משהו. נופים קסומים, צלילים ענוגים, פתגמים רוחניים עמומים, שריקות התפעלות ושוקולדים ממותגים, גם להם יש סיכוי טוב להשפיע על מצב הכתיבה שלכם.
האם אלו רק החן והיופי המרחיבים דעתו שלא אדם? לא, לטענת המיתוס: כל חוויה שנוגעת בנשמה נושאת עימה את רוח ההשראה. קצת מפחיד אותי המגע בנשמות, אבל אומרים שתמונה חריגה, זווית חדשה, איור מפתיע או זיכרון רחוק יעשו את זה בטוח (גם תיעוד של אוכל משובח טוב). עכשיו התור שלנו לשוטט בפינטרסט.
4c826ca620db9b12b732f6edbfa98bc5.jpg

841091dde213f6948a3b5f521bd2c68f.jpg

f20d8c4162a9ee0d2370766686ec6a26.jpg

כולם מהאתר האמור.

בעניין זה חשוב לצטט את @סיפור8
אני חושבת ששני דברים שנותנים השראה זה-
א. יצירות טובות של אחרים (לא רק כתיבות- גם ציורים, שירים וכו').
ב. כמו שכתבת, תמונות וקטעים מהחיים, אבל תמונות לא שגרתיות- חייל שעוזר לזקן שנפל, הומלס עם בגדים צבעוניים וכו'. השבירה והניגודיות יוצרת לנו עניין ויכולה לרקום לנו התחלה של סיפור.
10. מה השאלה?
בשעה שצוותות הפיתוח שלנו עמלו על הגדרות המחולל העלתה @תמר לבין מדריך השראה משלה, אין לי אלא לצטט.
כל אדם מקבל השראה בדרך שונה, ולפי התאוריה המקובלת, יש שלושה סוגים של קבלת השראה.
• סוג ראשון: ראיית פעולה עממית
• סוג שני: הקשבה לשיחה של אחרים
• סוג שלישי: שימת לב לתוצאה.
נדבר קודם על הסוג הראשון. אם אתם כאלה, כשתראו אוניה שטה בים, איש הולך ברחוב או ילד שבוכה בגינה, הראש שלכם יתחיל להיפתח. נסו לדמיין את זה. סימני השאלה יצוצו למולכם באותו רגע. לאיפה שטה הספינה? מי משיט אותה ולאיזו מטרה? מה היא צפויה לעבור בדרך ומה יקרה לאנשים שבתוכה? וכן הלאה.

נעבור לסוג השני. הקשבה לשיחות. כן, קצת מביך לדבר על זה, אבל מסתבר שהסופרים הגדולים בהיסטוריה התחילו את הקריירה שלהם מהקשבה חטטנית לאחרים בבית הקפה. אם גם אתם שייכים לסוג השני, כשתשמעו ילדה שמבקשת מאימא שלה ממתק, זוג שמדבר על תשלומי החשמל, או שתי שכנות שנאנחות על מכנסי הילדים שנקרעות כל הזמן, תקבלו השראה, וישר תשאלו את עצמכם: למה השכנות נאנחות על הקרעים? האם הילדים שלהם היפראקטיביים? האם הנשים האלו הן עקרות בית עייפות מהחיים או נשים שקשות יום שחיות על השקל? וכו'.
הסוג השלישי הוא סוג שמקבל השראה מראיית התוצאה. אם אתם מאלה, כשתראו חתונה, ברית או בחור מחכה עם מזוודה לאוטובוס, ישר תתחילו לחשוב: מה היה לפני שהתמונה 'צולמה'. האם החתן והכלה היו רווקים לפני כן הרבה זמן? האם השמלה של הכלה נשכרה מגמ"ח או שולמה בחמישה ספרות? וכו'.

אז אחרי שזיהיתם את סוג ההשראה שלכם, תתחילו לחפש אותה בכל מקום סביבכם. וכשהיא תבוא, כל מה שאתם צריכים לעשות זה פשוט להתמסר אליה. תענו לעצמכם על כל השאלות, ותענו אליהן בצורה הכי מופרעת שאתם יכולים. למה האוניה שטה? כי יש מלחמה איומה בעולם, והיא מובילה חיילים שבויים. לאיפה היא שטה? אולי גם אנשי הצוות באוניה לא יודעים. תמשיכו עם הדמין שלכם בלי לסנן. אולי הגיבור הוא הילד של רב החובל שחלה ונטה למות? כמובן שתעשו את זה בכל סוג השראה שיש לכם. ורק אחרי שתקבלו המון תשובות מעניינות תתחילו לסנן ולבנות סיפור.
תגובות על חלק זה של המאמר מומלץ להגיב באשכול הייעודי שפתחה הכותבת, הוא עדיין טרי.

אוסיף אני ואומר: מול המחשב בחדר שינה הצפוף אני לא רואה תמונה של אוניה שטה, אני רואה עטיפה ריקה של צ'יפס, סל כביסה, חלון עם נוף אורבני של אוטובוס חולף ופקעת כבלים. אבל גם מאחוריהם יש סיפור, גרפיקאי שעיצב עטיפות לעילית, חנות כלי בית קטנה שהמכירות השכונתיות מסיגות את גבולה, ישישה שלא מסתדרת עם הטכנולוגיה, ועל השכן ממול אני מעדיף לא לדבר.
יש לכל אלה סיפורי חיים שקרו, שיכלו לקרות ושבטח יקרו יום אחד, כל חלון מתנפץ בסוף, השאלה איפה ומתי.
תשאלו שאלות - תשמעו שקרים.
11. השראה? השראת שכינה
גם כאן מיותר יהיה להוסיף על הציטוט @נ. גל
באופן מעניין, ההשראה שלי מגיעה בעיקר מ:
1. שיעורי תורה. וכמה שיותר עמוקים יותר טוב.
יש משהו בלימוד תורה שפותח בלומד דברים שהוא לא ידע שקיימים. רעיונות שעד אתמול בכלל לא היו הכיוון שלך, מסקנות שלא חלמת שמישהו כבר חשב עליהם. ופתאום זה מעורר דחף עמוק לכתוב את כל זה, לסדר לעצמך את הגילויים החדשים או להעביר אותם לעולם.
עכשיו הבנתם למה הכתרתי את מחולל 11 בשם כזה?
12. קנוניית ההשראות הגדולה
לפני כמה שנים נחה על @אשר לב רוח, והוא פרסם במשך תקופה בחינם סדרת מאמרים שזכתה לשם ההולם 'פוסטיפים', אם עוד לא טעמתם ממנה כדאי שתעזבו את המחולל והחליל ותעברו אל הדבר האמתי.
אחד המאמרים עסק בהשראה כשהוא ממליץ לא פחות מלעבוד בלעדיה. קראו ותחי השראתכם.
על מגש של כבוד והוקרה, מוגשת בזאת התובנה השנייה בסדרת הטיפים 'איך עושים כסף מכתיבה'.
התובנה נכתבת מתוך ניסיון רב בשטח.
אשמח לכל תגובה!



בואו ננפץ וננתץ את המיתוס:
כתיבה לא דורשת השראה!!!
כוסות הקפה לא הביאו בלגימותיהן את רוח היצירה המיוחלת. שנ"צ של שחרית התבררה גם היא כחסרת מעוף. אתה עומד טרוט עיניים ומודיע לכל מי שמוכן לשמוע:

אני מוכרח לקחת פסק זמן. אולי חופש של יומיים בנירוונה. בכינר. בכינרת. בגלי צאנז. בעפולה עילית. אני מוכרח לקבל קצת השראה!

מה זאת אומרת 'מה יום מיומיים'? לפני שש שעות, בבוקר אחרי שחרית, התקשר אלי אחד וביקש ממני שאכתוב לו פרוספקט לארגון החסד שלו. ארגון נחמד. ככה זה נשמע. אבל לא יותר מידיי ייחודי. משהו כזה אנמי. בנאלי. עממי. רגיל. נדוש. טחון. לעוס. יבש. תפל.

הוא הסכים לשלם אלף חמש מאות שקל, לא לפני שהוא התריע בפניי כי הוא מוכרח לצאת עם הפרוספקט הזה בסופ"ש הקרוב. היום יום שלישי. מחר, ברביעי, זה חייב להיות מוכן. סגור. חתום. נעול. אחרי הגהות וליטושים של השנייה האחרונה.

עכשיו מפרידה ביני לבין האלף חמש מאות ש"ח רק השראה אחת, רוחנית, רחוקה, עלומה, עמומה, נסתרת, בלתי מושגת. אם רק אמצאנה - הכסף בידינו.

* * *​
ככותבים אנחנו יודעים שלפעמים הכתיבה זורמת וקולחת והמילים בורחות מהשרוול ישר אל האצבעות הנוקשות על המקלדת. קובץ ה'וורד' הפתוח מתמלא ביצירות אמנות מרהיבות עין ומשובבות נפש. לנו נותר רק לגלגל את גלגלת העכבר לאחור ולפלוט לחלל המשרד קריאת 'וואו' מתפעלת.

את זה כולנו מכירים.

זוהי ה'תזה' שדוחקת בנו לחפש השראה ומעניקה לנו 'היתר' מצפוני להתבטל בימים שהיא נעלמת ואיננה כי לקח אותה האלוקים.

זוהי התפיסה השגויה שאומרת לנו שכותב לא יכול להקדיש יותר משעות אחדות מידי יום לכתיבת תוכן מקצועי.

זהו הגורם הראשון לדחיינות הבלתי נסבלת שעולם הכתיבה מתאפיין בה. כל מזמיני הכתיבה יודעים ומכירים את התירוצים השחוקים של הכותבים שמורחים את הזמן ולא מספקים את הסחורה, בטענה הנדושה והממוחזרת הזו ש'מה אעשה? חכה עוד יום יומיים. אין לי, פשוט אין לי השראה'.

אם היה לי זמן הייתי מרחיב על כך. כותבים מאבדים המון פרוייקטים של כתיבה ולו בגלל חוסר הזמינות שלהם. כלומר, חוסר היכולת להנפיק חומרים טובים בקצב מתקבל על הדעת.

אבל האמת היא שכתיבה לא בהכרח דורשת השראה. ככותבים אנו מוכרחים להתרגל להושיב את עצמינו מול הקובץ הריק ופשוט להתחיל לדלות מתוכנו את המילים.

לכתוב בצורה לא מסודרת את הרעיונות אותם אנו אמורים לכתוב ולהתחיל לערוך אותם. לשפץ אותם. ללטש אותם. לעשות מהם תוכן מקצועי ראוי לשמו.

אולי מרבית הכותבים אינם מודעים לעובדה כי יכולת הכתיבה מוטבעת בתוכם ויש גם יש ביכולתם לעשות בה שימוש בכל זמן ועידן.

ההשראה היא פיקציה. אחיזת עיניים. צריך ללמוד להתעלם ממנה. לעבוד בלעדיה. לא להיבהל כשהיא איננה.

להנפיק מתוכנו חומרים גם כאשר אנחנו יבשים. וללמוד להעביר את החומר תהליך של הרטבה, של השבחה, של הוספה ועריכה ושיפוץ וליטוש. בלי השראה.

ואז יקרה אחד משלושת האופציות הבאות: או שההשראה תגיע, או שניקח לעצמנו פסק זמן ונקרא שוב את החומר, או שנשלח את החומר ונקבל עליו קצת הגהות ותיקונים.

זה הכול.

הכתיבה היא אולי למעלה משמונים אחוז יכולת נרכשת. הבנה מושכלת כיצד אמור להיראות משפט נכון. בחירה נכונה של מילים בעלי משמעות נכונה. תחביר, פיסוק, דקדוק. התמקדות ברעיון אותו אנו מבקשים להעביר ומציאת הדרך הנכונה להעברתו.

אלו הם דברים שיש ביכולתנו לעשות אותם גם ברגעים של יבשושיות גמורה. בדיוק כמו גיטריסט המוזמן לנגן באירוע. או כמו צייר הנדרש לצייר קריקטורה.

אז במחילה מכבודה, שההשראה תחפש את החברים שלה ותניח לנו להתפרנס בכבוד!
13. מלחמת ששת המילים
כעת בשלה השעה להפנות אתכם לאשכול שפרסמתי דווקא אני הדל.

לא כל שמן מנוע מתאים לכל תקלה, אבל לכל תקלה אפשר להתאים שמן משלה. אם זה לא עובד אולי תקבעו תור לבדיקות מקיפות, כדאי לבחון אפשרות להחליף מקצוע, או... או שאתם פשוט צריכים ללכת לישון.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
שאפו על הרעיון והקיבוץ והעריכה והעימוד. אם לא לנעיצה אז ישר לבוקמרק בברואזר.

רשימת המצרכים שלנו תורכב מתחושות, דפוסי חשיבה, תכונות, סיטואציות והתנהגויות בעיקר קיצוניות.
מומלץ להתאמן בעיניים עצומות כדי לתת לדמיון חופש תנועה.
זה נראה מעניין, אבל לא הצלחתי להבין איך עושים את זה. פרט נמק והסבר למואטי מחשבה?

הכלל, ספרים כתובים בשפה עשירה הם קוד סודי נפוץ לפתיחת המנעול שיושב על המוח
דווקא? ספרים שעושים לי השראה הם בדיוק הספרים מהסוג שאני אוהבת. ולא משנה כמה יאשימו אותו ואותי בחוסר רמה/אינטליגנציה/שפה/מוסר. עצם זה שאני עושה משהו שאני אוהבת ממריץ כנראה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
וואו! מדריך מושלם. יש סיכוי שאעזר בו בעתיד..

@מ. י. פרצמן , ממליץ להצמיד ללינקייה.

הייתי מוסיף:
מי נגע לי בהשראה?
לפני שניגש למחולל ולהוראות ההפעלה המורכבות שלו, כדאי שנכיר חסמים מרכזיים שמפריעים למנועי היצירתיות שלנו לנוע בחופשיות.
עניות לשונית
הכתיבה לא זורמת כסדרה, המילון היפה והעשיר שלנו מסתגר בכספת, והמקלדת המרושעת מתעללת בנו עם ניסוחים ברמת מתחילים. בשלב הזה מחשבות אובדניות מציעות לנו קורסים להעשרת שפה של עולים חדשים.
מצוקה רעיונית
הכול משעמם, בנאלי, לעוס, מעורר פיהוקים, בתוך קופסה. איפה הניצוץ הזה שיש בנו ואין באחרים? איפה דף מסרים שמחלחל עמוק? איפה הימים של פעם שהיו אומרים לנו 'מוסף נושא סוכות - הבל הבלים' ותוך ארבע שעות הייתה גירסה ראשונית מוכנה? אוי, מה השעה?
חסימה חיצונית
אוי העייפות. והרעש של שיפוצי השכנים. והמכתב המאיים של העו"ד. וחסר מסמך לדרגה במעון. והקיר מולי צריך צביעה דחוף. ונגמרה האבקת כביסה. ובצ'אט המשפחתי חגיגה. וצריכה מופרעת של תן-צ'אפ עושה לא נעים בגרון. ולמה כל הריצפה נעליים. הליאות והעצלות עשו יד אחת.
חוסר בביטחון עצמי
מי אמר שהרעיון שלי טוב? אולי זה רק העתקה מהרעיון של - - ? אולי הרעיון מוכר ונדוש? אולי זה לא יצליח לי בכלל? וכד'..
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
זה נראה מעניין, אבל לא הצלחתי להבין איך עושים את זה. פרט נמק והסבר למואטי מחשבה?
דמיון מודרך. לדמיין שאת עייפה עכשיו כפי שלא היית מעודך והדבר שאת הכי זקוקה לו זה שינת עומק, גם כשבפועל את עירנית יותר מתמיד.
צריך קצת מאמץ כדי להתרכז היטב ולהכניס את עצמנו לתוך הסיטואציה, אבל זה מאמץ משתלם ולו בשביל החוויה המטלטלת.
דווקא? ספרים שעושים לי השראה הם בדיוק הספרים מהסוג שאני אוהבת. ולא משנה כמה יאשימו אותו ואותי בחוסר רמה/אינטליגנציה/שפה/מוסר. עצם זה שאני עושה משהו שאני אוהבת ממריץ כנראה.
זה שייך למחולל של ההשראה המסורתית, יחד עם התמונות היפות וצלילי מפוחית.
חוסר בביטחון עצמי
מי אמר שהרעיון שלי טוב? אולי זה רק העתקה מהרעיון של - - ? אולי הרעיון מוכר ונדוש? אולי זה לא יצליח לי בכלל? וכד'..
חשבתי על זה. לא רשמתי כי לא היו לי פתרונות השראה לחסם הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
חוסר בביטחון עצמי
מי אמר שהרעיון שלי טוב? אולי זה רק העתקה מהרעיון של - - ? אולי הרעיון מוכר ונדוש? אולי זה לא יצליח לי בכלל? וכד'..
אני מחליפה מהלך מחשבה: מה אני הייתי רוצה לראות כאן? ממה אני הייתי נהנית? זה גם עוזר לעקוף פחדים כמו "מה יגידו עלי והאם יחרימו אותי".
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אני מחליפה מהלך מחשבה: מה אני הייתי רוצה לראות כאן? ממה אני הייתי נהנית? זה גם עוזר לעקוף פחדים כמו "מה יגידו עלי והאם יחרימו אותי".
נכון, אבל אם לחשוב בגדול - אני לא מוציא לאור ספר רק בגלל שאני אוהב אותו (אולי קוראי בטא זה הפתרון, או דבר שיכול להכווין, אגב, (אין לי כח לפתוח אשכול,) מה דעתכם על קוראי בטא, הם נחוצים לסופר, או שאפשר לוותר עליהם?).
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
תודה על המדריך.
מחולל השראה!


נכון, אבל אם לחשוב בגדול - אני לא מוציא לאור ספר רק בגלל שאני אוהב אותו (אולי קוראי בטא זה הפתרון, או דבר שיכול להכווין, אגב, (אין לי כח לפתוח אשכול,) מה דעתכם על קוראי בטא, הם נחוצים לסופר, או שאפשר לוותר עליהם?).
זה כבר חסם של שלב שני - האם לפרסם או לא.
כדי שזה לא יחסום עוד בכתיבה עצמה, אפשר פשוט לדחות את זה. קודם אפשר לכתוב מה שרוצים העיקר שנהנים מזה וזה מתאים לי. אחר כך נחליט אם ועד כמה צריך עריכה או שינוי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
דמיון מודרך. לדמיין שאת עייפה עכשיו כפי שלא היית מעודך והדבר שאת הכי זקוקה לו זה שינת עומק, גם כשבפועל את עירנית יותר מתמיד.
צריך קצת מאמץ כדי להתרכז היטב ולהכניס את עצמנו לתוך הסיטואציה, אבל זה מאמץ משתלם ולו בשביל החוויה המטלטלת.
קשה להאמין שזה אמין.
מה שמדמיינים שנעשה במקרה כזה או אחר, לפעמים משתנה במציאות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
קשה להאמין שזה אמין.
מה שמדמיינים שנעשה במקרה כזה או אחר, לפעמים משתנה במציאות.
ברור, המטרה היא לא כדי לכתוב על הסיטואציה המדומיינת עצמה, אלא לנענע את הדמיון עד שהוא יחזור לפעילות אקטיבית (השראה בלע"ז).
לכן אין חשיבות בכלל להתכתבות עם המציאות, רק ללחיצה פרועה על כל המתגים של החושים, בדמיון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
כון, אבל אם לחשוב בגדול - אני לא מוציא לאור ספר רק בגלל שאני אוהב אותו
טוב ויפה. אבל אם כבר יש התחלת, בהנחה שהיתה לך סיבה טובה להתחיל - וכעת הפסקת בגלל מניעים רגשיים חסרי בסיס - אז צריך להסיט את המחשבה מהמניעים האלה כדי שההשראה לא תתייבש.
ברור, המטרה היא לא כדי לכתוב על הסיטואציה המדומיינת עצמה, אלא לנענע את הדמיון עד שהוא יחזור לפעילות אקטיבית (השראה בלע"ז).
אני עדיין לא הבנתי את הפיתרון הזה. לחלוטין לא. מה הכוונה, מה עושים? צעד- צעד. לא הבנתי בכלל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אני עדיין לא הבנתי את הפיתרון הזה. לחלוטין לא. מה הכוונה, מה עושים? צעד- צעד. לא הבנתי בכלל.
מה שאני הבנתי: לדמיין רגשות/חוויות.

אני יכולה להציע ולהוסיף משהו אחר. לא בסביבה הביתית, לא על המקום ולא קל, אבל שווה בהרבה - לחוות ממש, על אמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אני עדיין לא הבנתי את הפיתרון הזה. לחלוטין לא. מה הכוונה, מה עושים? צעד- צעד. לא הבנתי בכלל.
ההשראה הזו נולדה עבור מי שיושב מול המחשב ומרגיש שהמוח היוצר שלו בהקפאה, לא זז, לא מניב תשואה.
כדי לצאת ממצב הביש הזה, צריך פעולה מאסיבית שתגרום למוח להמשיך לעבוד גם אחריה, כמו גוף עייף שמקבל זריקת מרץ מפעילות אירובי.

ההצעה שלי משתמשת בדמיון מודרך, מתוך תפיסה שבסיום ההדרכה, ימשיך הדמיון לתפקד באופן עצמוני ללא ההדרכה, כי הדמיון המודרך עצמו לא יכול לפתח עלילה.
בזמן הפעלת הדמיון נעזוב לנפשם את גיבורי הסיפור, דפי המסרים ומצב העלילה, נדמיין את עצמנו חווים את הסיטואציה וניכנס לנעליים של סגנונות חיים והתנהגות שונים.

את ההדרכה לדמיון לא אני כותב בגלל שתי סיבות עיקריות, 1. כי זה יהיה ארוך מאוד והקוראים יברחו, 2. כי היא אינדיבידואלית, כשאני רוצה לדמיין קור עז אני מדמיין מקלחת קרה ביום חורפי, אחרים יגיעו לזה דרך דמיון על משחקי שלג, ואחרים דרך זיכרון ממזגן מקפיא בכיתה. יש חשיבות להדרכה העצמאית כי היא תיטיב להשיג תחושה אוטנטית, אבל אם צריך אפשר לבקש עזרה ממישהו בסביבה.
בחלק מהמקרים כן נתתי דוגמא מפורטת יותר להליך הביצוע, כדי להמחיש. כמובן שאפשר לבחור בכל דרך אחרת לחוש את טעם הפינוק או האושר.
נכון, יש משימות קשות יותר לביצוע, כמו נחיתיות. אבל השיטה היא אותה שיטה, לחשוב כמה אני לא מוערך, לקחת הצלחה שגרמה לי לגאווה סמויה ולמזער אותה עד שתהיה בעיני ככישלון מבייש.

אקח לדוגמה את המדריך הזה, הוא כתוב קצת משעשע ולכן תכננתי לפרסם אותו רק אחרי תשעה באב. אבל הייתי כה מרוצה מהתוצאה, לא התאפקתי ופרסמתי. טרקתי את המחשב בתחושת סיפוק מהתוצאה. עכשיו אגמד את ההישג. חוסר האיפוק האמור הוא כבר כשילון מהדהד, מה אני מתלהב מכל שרבוט שלי כאילו היה יצירה חד-דורית? החלטתי כבר לא לפרסם ולא עמדתי בהחלטה. בזבזתי כמה שעות עבודה וחשיבה בשביל מה? בשביל קומץ לייקים מטופשים? יקראו את זה כמה גולשים שאני לא מכיר וישכחו אחרי יום. עוד אשכול עם שם יומרני שיבלע באבק ההיסטוריה. הכי מתסכל זה הזמן שחיפשתי תמונות בפינטרסט, כמה התלבטתי באיזה דוגמא לבחור להשראה של מעצבים, חיכיתי כמו משועמם שנטפרי ישחררו שם כמה תמונות. ואיזה עבודת נמלים היה להגדיר את הספוילרים, זה נראה עכשיו כה מיותר.
עכשיו האשכול הזה כבר לא מושא גאווה בעיני, כנראה אני סתם נחיתי.

בדמיון הכול אפשרי, בטח כל פריט מהרשימה הארוכה שהובאה בהודעה הפותחת. עבור הססנות נחשוב על רעיון להצעת שידוך לא צפויה, האם להציע או שהם יפגעו? לאיזה צדי נציע קודם? כמו שאמרתי אני לא מתכוון לתת הדרכה מפורטת לכל הרשימה, אבל זה הכיוון.
אגב: הרשימה היא ארוכה, לא צריך ליישם את כולה אבל כמה שיותר - יותר טוב.

מקווה שעכשיו זה מובן יותר.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #14
נדמיין את עצמנו חווים את הסיטואציה
הכוונה שנכניס את עצמינו לאותה סיטואציה של הגיבור?

בהתחלה חשבתי שהכוונה להמציא רשימה הזויה של מגוון סיטואציות אקראיות. אבל כל הסיבה שאני באשכול הזה, יש להניח, הוא שאני מתקשה להמציא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
הכוונה שנכניס את עצמינו לאותה סיטואציה של הגיבור?

בהתחלה חשבתי שהכוונה להמציא רשימה הזויה של מגוון סיטואציות אקראיות. אבל כל הסיבה שאני באשכול הזה, יש להניח, הוא שאני מתקשה להמציא.
בזמן הפעלת הדמיון נעזוב לנפשם את גיבורי הסיפור, דפי המסרים ומצב העלילה, נדמיין את עצמנו חווים את הסיטואציה וניכנס לנעליים של סגנונות חיים והתנהגות שונים.
לכן אספתי רשימת דוגמאות לתועלת הציבור, לא צריך להמציא רק להשתמש נכון, לשקוע בסיטואציה, לאמץ רגע סגנון חשיבה אחר, להיות פתאום אולי עולה חדש מבולבל ונרגש למרגלות המטוס, אשה חסידית בבית בסעודה שלישית, מרצה דגולה בשיא הצלחתה, או סתם מישהו שיש לו קול מהאף והוא מכיר בזה. פחות חשובה הבחירה הספציפית, יותר חשוב שהביצוע יהיה עסיסי ויפעיל את הדמיון הרדום.

לא כל מקור השראה אמור להתאים לכל אחד ואחת. איך שזה נשמע את פחות בקטע של דמיון מודרך, יש עוד רשימת מחוללי השראה אחרים שאפשר לנצל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
תודה תודה תודה!
מקצועי ויעיל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
הופה, יש לי מתחרים!...
מדריך מושלם, @דוכסוסטוס . רוצה לעבוד בשיתוף פעולה? (חפש עלי בפרוג: "המדריך השיתופי הגדול")
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
הופה, יש לי מתחרים!...
מדריך מושלם, @דוכסוסטוס . רוצה לעבוד בשיתוף פעולה? (חפש עלי בפרוג: "המדריך השיתופי הגדול")
המדריך כמובן צוטט.
10. מה השאלה?
בשעה שצוותות הפיתוח שלנו עמלו על הגדרות המחולל העלתה @תמר לבין מדריך השראה משלה, אין לי אלא לצטט.
תגובות על חלק זה של המאמר מומלץ להגיב באשכול הייעודי שפתחה הכותבת, הוא עדיין טרי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אופס, ברחה לי השורה ):
ואם כך, אין לי אלה לצטט את השורה השניה, כי הצעתי בעינה עומדת. (- אני באמת רצינית. אם אתה רוצה לדון על זה בפרטי, רק תבקש ותקבל את המייל שלי. אבל תצטרך להיות בעניינים כי אני אבקש למחוק את ההודעה אחר כך;))
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
מדריך מעולה! קראתי עכשיו ברתק. אין מה להגיד, עצות זהב, אחת-אחת.
אהבתי ביותר את טיפ #5, לבחור עמוד אקראי בפרוג. זאת המצאה גאונית, צריך למכור אותה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

גילוי נאות: תוכן וניסוח הטקסט להלן נכתב ע"י כותבת השורות בלבד, ועבר פיסוק ומיקוף עפ"י כללי האקדמיה ללשון עברית באמצעות בינה מלאכותית.


מאיפה מתחילים לכתוב ביקורת נורמלית על ספר שעוסק כולו באב-נורמליות, אנשים נורמליים שמנסים להיות נורמליים ולהבין את הלא-נורמלים ואיך הגיעו לאן שהגיעו, כלומר ללהיות לא-נורמלים??

כנראה שבהתחלה ממש.
הספר שלנו מתחיל במפגש בין עולמות הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. יותר נכון, כרחוק פפואה גינאה החדשה מרחוב מלכי ישראל, כרחוק רווק חרדי מבוגר ומאותגר ממרכזה של החברה החסידית, או כרחוק אשת שאלים קטנה אחת מהמיינסטרים הנשי החרדי הענוד סברובסקי ועטוי זארה.

הוא מפגיש באומנות יצירתית שלרגע לא מרגישה מלאכותית את איציק, הרווק הירושלמי המבוגר, עם ג'ו וברנדין, יוצאי כפר ילידי קטן ושכוח־אל בפפואה גינאה החדשה; את פייגי, אחותו של איציק, עם שרה'לה אשת שאלים גרושה; את צדוק ואשתו מרים המסורה עם ירושלים המעטירה.

הוא מפגיש אותנו, הקוראים החרדים, עם צביעותנו המכוערת שלנו. נשים עם צניעות, גברים עם גזענות, כולנו עם שיפוטיות. הוא ספר ששוחט פרות קדושות – אבל באלגנטיות של סכין מנתחים, עם חצי חיוך, ויכוחים משפחתיים עד לב השמים וסרקזם חד, אבל לא יותר מדי.


כל אחת מהדמויות הולכת לה לכיוון הנורמליות – או הכי רחוק ממנה – רק כדי לגלות שאין אמת אחת.
איציק מאס בלהיות נורמלי – הוא לא מצא שידוך בזמן, השעון מתקתק, השדכנים כבר פחות, ואחותו פייגי פטרונית ועולה לו על העצבים. אה, וגם מדינת הכיבוש והחרדים שהם אוטומטית ימניים. ומימין תיפתח הרעה.
אז הוא מתרחק מהנורמליות כמטחווי קשת. הוא משכיר דירה לג'ו וברנדין שחורי העור מהמזרח הרחוק בטבורה של שכונה חרדית ומצפצף על השכנים שמרססים גרפיטי נגד ה"כושים" (סוף־סוף מישהו מתייחס לתופעה הזו בציבור החרדי), מצפצף על השדכנים שחושבים שהוא בררן מנותק, מצפצף על פייגי אחותו ובעלה ונוהג בהם בגסות רוח מרשימה, מטפח דעות שמאלניות ועוכרות ישראל למגינת לבה של משפחתו הימנית (הא?) ומצפצף חזק בצופר האוטו שלו מדגם סמארט שונא־אדם For-two – כן, כן. עם שני מקומות בלבד, ועדיף במושב הסמוך איילה ענוגה ולא את האישה שכנראה לעולם לא תגיע.


ג'ו מאס בלהיות נורמלי בצד השני של הגלובוס. הוא מתרחק הכי רחוק שאפשר מכפר מכורתו, ממדורת השבט ומהריקודים האליליים. הוא בורח ממזרח למערב תרתי משמע – הרחק מהפגאניות ועבודת האלילים – רק כדי לקדש לו אלילים אחרים: המערב והקדמה. ועל הדרך מקווה להציל את כל הכפר שלו מבורותם הכפרית העלובה ורדופת רוח התנין.

ברנדין מאסה ביעודה להפוך לכלתו של צעיר פפואי שכוחו ביכולות ציד הציפורים שלו, ובחרה להיעזר בנחישותו של ג'ו כדי לקנות לה עתיד משלה בלימודי אחיות במערב. אבל גופה במערב וליבה במזרח. המערב אינו קונה אותה, והיא לא מסתנוורת מאורות הלפטופ ושלטי החוצות המתחלפים. מדורת השבט עדיין מחממת את ליבה. היא זהירה, חשדנית, טועמת את המערב בזהירות, ובאופן כללי – הדמות הכי חכמה ושקולה בספר הזה.

שרהל'ה מורחקת מהחברה הנורמלית ע"י מוסכמות חברתיות מכוערות בנוסח "התגרשת מבעל ? קבלי צו גירוש גם מהמיינסטרים". כתגובה להרחקתה היא חוזרת לישן, למוכר, ולנורמלי – שיעורי הצניעות מהסמינר, אבל על ספידים. משם הדרך קצרה, עד להצטרפותה לכת. הקבוצה הקיצונית אליה מצטרפת שרהל'ה אמנם מתפקדת ככת לכל דבר, אולם יש מחוסר הגינות בחוסר ההבהרה בספר על כך שיש נשים שנוהגות ללבוש שאל, אינן שייכות לשום כת, וגם לא טוענות ששמור להן מקום בשורה הראשונה שתקבל פני משיח.

פייגי, אחותו העיתונאית של איציק, כותבת כתבה על נשות השאלים, וכך מכירה את שרהל'ה – ובאמצעותה גם את חברתה מרים ואת בעלה צדוק, שלאורך כל העלילה לא ברור האם הוא נביא שקר או אמת, המספק בלבול מהסוג המענג יחד עם רחמים מהסוג המענה. צדוק אמנם מציג עוד צד של התֵמה המובילה את הספר, כפי שיפורט בהמשך, ובאופן מכוון מאוד – לא מספק סגירה ברורה על מהותו.

השפה כאן פשטנית, ישירה, לא מנסה לרגע להתחכם. מה שיש – זה מה שמקבלים. וכמה שהיא פשוטה – כך היא צוללת לעומקים, על אף שאין בה קישוטים, כפל משמעות ולשון או השראות ומובאות ממקורות אחרים.
ואם כבר השראות –
ספריה של הכותבת מצטיינים בנקודה הזו. מקורות ההשראה שלה, ומן הסתם הם רבים, מוסווים היטב. הם לא מותזים לאורך הדפים כמו אצל סופרים אחרים, וממילא הם מעובדים ומקבלים צורה וצבע משלהם בדרך החשיבה שלה.


והחשיבה – ניכרת פה לכל אורך הספר. כי בדומה לספריה האחרים של קפלר, גם הוא מציג חשיבה מהפכנית, על גבול האנרכיסטית, שלוקחת את המובן מאליו, הופכת אותו על פיו, מבלגנת ומסדרת מחדש בתהליכים לוגיים סדורים.
הוא לא ספר שדומה למשהו במיוחד, הוא לא שואב השראה ממקור מסוים באופן בולט. הוא עומד בפני עצמו.
בדיוק כמו איציק שעומד על היותו שמאלן וליברל על סף המטורלל מול משפחה מיואשת ומעוצבנת; כמו ג'ו שעומד עם לווין בימינו ואיזמל מנתחים בשמאלו מול מחנה של ילידים שמעדיפים לרקד סביב המדורה ולצלות שורשים בבור – ועזבו אותם מנפלאות הרשת האלחוטית; כמו שרהל'ה שעומדת מול העוילם וזועקת באלם קול: "תנו לי להיות משהו, לא משנה מה – רק שאני אחליט מה זה יהיה".

הכתיבה היא בגוף ראשון מצידה של שרהל'ה ומכניסה אותנו עמוק לראשה של חברה בכת, ובגוף שני אצל הדמויות האחרות.
שרהל'ה היא דמות שחייב לכתוב בגוף ראשון. עבור הקורא החרדי הסטנדרטי אמור להיות קשה לקרוא אותה. בפועל זה בכלל לא קשה.

היא מביאה קול כנה, ישר, נטול יומרות וצביעות — היישר ממוחה הקודח ורגשותיה המבולבלים ועד המונולוגים האסוציאטיביים שלה.
לא קשה להבין למה התגרשה, לא קשה להבין איך לכל הרוחות והסירים היא מצאה את עצמה כבולה לכת.
כשנכנסים לראש שלה ומאמצים את נקודת מבטה, הכל נראה אחרת והכל ברור מאוד.
להיכנס לראש שלה — הכי קל בעולם. וזו אחת מנקודות החוזק המשמעותיות של הספר הזה.

וכשמחליקים לתוך תודעתה של שרה'לה, פתאום מבינים מה מספקת לה הרבנית חנה:
טעם — לאחר שאיבדה את דרכה ואת שני בניה בגירושין מכוערים,
משמעות רוחנית נעלה לסבל שלה — לאחר שקיבלה חינוך דוגמטי קיצוני, וזו השפה היחידה בה היא מדברת,
ופנטזיה — שהכוח על חייה הוא בידיים שלה, מקצה הגרב שהיא גורבת ועד השורה הראשונה בביאת משיח.
לפחות עד פתיחת הרכבת ונפץ הירי.


דמותו של איציק, לעומת זאת, אינה נכתבת בגוף ראשון.
אנחנו לומדים עליו לא רק דרך תיאור ישיר אלא בעיקר דרך יחסיו עם הדמויות סביבו.
הוא הדמות הכי פחות רחוקה — חרדי, ישראלי, לא זקוק לכתוביות בעברית — ובכל זאת, בחוויית הקריאה, הוא נותר הכי רחוק רגשית.
הוא נכתב כאילו מבחוץ, לא מתוך הזדהות וקִרבה, אלא ממבט רציונלי, קר, חוקר, לא מחויב ואפילו מסויג.
זה מאפשר להוציא אמירות ותובנות מורכבות ולא חד־צדדיות, אבל גם יוצר ריחוק מול דמות הגיבור — ולא בגלל שהוא מיזנתרופ (את זה לא אני אמרתי).

קל להבין למה איציק ממורמר — כי הוא “אלטער”, כי הוא מרגיש שלא מקבלים אותו.
קל להבין למה הוא מתעקש להיות שונה — כי המיינסטרים דוחה אותו, תרתי משמע.
אבל קשה להבין אותו באמת.
אולי דווקא משום שהוא ניצב לאורך הקריאה כמו מראה שעומדים צמוד אליה. ישנה, מוכרת, בדופן הפנימית של דלת הארון שלנו.
אבל כדי להזדהות ולהיכנס אליה — צריך לנפץ אותה. ולהיפצע על הדרך.

לשם ההשוואה — אל ג'ו, על אף זרותו והיותו גוי מארץ רחוקה — קל להתחבר.
קל להבין את מאבקיו ושנאתו לכפר מכורתו.
ג'ו, על אף צבעו, שפתו ומולדתו הרחוקה, מזכיר לקורא את שלב ההתבגרות — בו חשבנו שהמבוגרים סביבנו טיפשים, צרי אופקים, או פשוט לא רוצים להבין אותנו.
עם איציק — למרות שההתמודדויות שלו הרבה יותר מוכרות לקרוא מאשר אלו של ג'ו וברנדין — זה פשוט לא עובד.


הספר לכאורה מעביר את הרעיון הפוסט־מודרני המקדש את המורכבות.
לאורך כל הספר, כל קווי העלילה של הגיבורים השונים מחזיקים תֵמה אחת רציפה — אין אמת אחת.
ומשכך, את השאלה החתרנית: אם אין אמת אחת — אז מהו בכלל נורמלי?

הוא גם מטפל יפה, בסבלנות ובמסירות, אבל לא יותר מדי ולא־בכפית־עד־הפה, בתוצאות של ההקצנה בתשובה לשאלה הזו:
התרחקות ממקום הולדתך, ומה קורה כאשר מקצינים נורא וזורקים את כל הישן והמוכר מאחור.

כל זה חשוב וטוב ויפה —
אבל בעיניי, הספר הזה, יותר מכל, מדבר על היכולת (או חוסר היכולת, אם אתה אחד משכניו צרי המוחין של איציק) להיכנס לראש של אדם אחר, שונה ממך בתכלית.
לנסות לחשוב כמוהו, מתוך חוסר שיפוטיות אמיתי וכנה, ובעיקר — מתוך כבוד עמוק אל המקום שממנו בא.
לא משנה כמה הוא חשוך, פרימיטיבי או מטורף בעיניך.

המסר והעיקרון עובדים נהדר עם שרהל'ה, עם צדוק, עם ברנדין ועם ג'ו.
ואיכשהו, כשזה מגיע לאיציק — הפרוטגוניסט — קורה ההיפך.

קל להבין מבחוץ למה איציק הוא מי שהוא.
קל להבין למה הוא מרגיש — וגם רוצה — להיות כל כך שונה.
למה נראה שהוא מתאמץ לעצבן את הסביבה הקרובה שלו.
אפשר להזדהות עם המשיכה והסקרנות שלו מול תרבויות אחרות ורחוקות, לימוד האנגלית, השכרת דירה לגויים בתוך שכונה חרדית, ואימוץ נלהב של דעות שמאלניות קיצוניות.
אבל לנעליים שלו — קשה להיכנס.

התהליך שעובר הקורא עם איציק הוא התהליך שגם מציג את הצד הפחות יפה של הנאורות והליברליזם חסר המודעות העצמית — ולכן גם הצבוע.
הוא כל כך נאור להכיר את האחר והרחוק — עד שהוא לא שם לב שהוא בז למי שבאמת מגלה כלפיו אכפתיות.
הוא כל כך סקרן ומשכיל — עד שהוא לוקח לו מושאי מחקר אקזוטיים ומוכן להיות חבר שלהם, אבל הם נותרים תת־כותרת, מקור אקדמי, מקום לשאול בו שאלות אנתרופולוגיות מסקרנות — ותו לא.
הם לא באמת חברים שלו.

והוא עוד קורא לעצמו נאור, משכיל, ומכבד את הבריות.
הוא נאור כי הוא לא חושב כמו כל הדוסים האלו בשטיבלך — אבל הוא בעצם חשוך מספיק כדי לחשוב שכל הדוסים כולם זהים זה לזה.
הוא משכיל כי הוא למד אנגלית וכי אכפת לו מאיכות הסביבה — אבל הוא מאמץ דעות שמאלניות שהורתן בשנאה עצמית, והציטוטים שלהן מפיו מעידים בעיקר על בורות עמוקה וחלקיקי ידע.
הוא כל כך לא צר מוחין — עד שהוא מוצא לו מושאי מחקר מהמזרח הרחוק, אבל לרגע לא חשב להיכנס לנעליים של אחד מקרוביו מהמזרח התיכון.


תבוא שרהל'ה קטנה וטהורת לב אחת ותיישר אותו? אולי. ואולי לא.
ייתכן שחלק מהסתירות הללו באישיותו ובהזדהות הקורא איתו — מכוונות. וייתכן שלא.
כך או אחרת — גם הן מתיישרות בדיוק עם המסר השזור לכל אורך הספר.


מה שבטוח — זה שכיף לחתור יחד עם הספר, תחת יסודות הנורמליות.
זה פשוט לא כיף לעשות את זה עם איציק.
אם כבר — עם שרהל'ה יש הרבה יותר צחוקים.


לסיכום, ספר מרתק, חדשני, מעורר מחשבה. מהסוג שתענוג לחזור אליו שוב, רק כדי לחשוב עוד קצת.


כיצד לשפר את האקוסטיקה בבית הכנסת - מדריך מקצועי​


כחלק מתכנון או שיפוץ בית כנסת, אחד ההיבטים המרכזיים שלעיתים מתעלמים ממנו הוא האקוסטיקה. בית כנסת עם אקוסטיקה לוקה בחסר יכול להפוך את חווית התפילה לבלתי נסבלת - מתפללים לא שומעים את החזן, קריאת התורה נשמעת מעורפלת, והנשים בעזרה מרגישות מנותקות מהתפילה. במאמר זה נבחן מקרה ספציפי ונראה כיצד תכנון אקוסטי נכון יכול לשנות את כל החוויה.

המקרה שלנו: בית כנסת טיפוסי​


נדבר על בית כנסת בגודל בינוני: אורך 15 מטר, רוחב 13 מטר וגובה 8 מטר, עם עזרת נשים בקומה השנייה. בנוסף, יש צורך לאפשר קיום שתי פעילויות במקביל - למשל מניין ראשי בחלל המרכזי ושיעור או מניין נוסף בחלק אחר של המבנה.

האתגרים האקוסטיים העיקריים​


1. זמן הדהוד ארוך מדי
בחלל בגודל הזה (כ-1,560 מ"ק), ללא טיפול אקוסטי, זמן הדהוד יכול להגיע ל-3-7 שניות. המשמעות? כל מילה שהחזן אומר "מתערבבת" עם המילה הקודמת, ונוצר רעש מטושטש במקום דיבור ברור.

2. הבעיה של העזרת נשים
עזרה בקומה שנייה סובלת מכמה בעיות: המרחק הפיזי מהחזן גדול יותר, לעיתים יש מחיצה שבולעת קול, והצליל צריך "לטפס" למעלה תוך שהוא מתפזר ומאבד מעוצמתו.


3. איפשור שתי פעילויות במקביל
כדי שמניין בחלק אחד של בית הכנסת לא יפריע לשיעור בחלק אחר, נדרשת בידוד אקוסטי נכון - אחרת תהיה ערבוביית קולות בלתי נסבלת.

הפתרון המקצועי - עקרונות בסיסיים​


טיפול בזמן הדהו
ד
זמן דהוד אופטימלי לדיבור הוא בין 0.8 ל-1.2 שניות. כדי להשיג זאת צריך להוסיף חומרים בולעי קול. הפתרון הנפוץ ביותר הוא התקנת פאנלים אקוסטיים בתקרה ובקירות האחוריים והצדדיים. חשוב להבין שלא מדובר בספוגים פשוטים אלא בחומרים מעוצבים שמשלבים בליעת קול עם אסתטיקה מכובדת המתאימה לבית כנסת.


פתרון לעזרת הנשים
כאן יש כמה מסלולים אפשריים. המסלול העיקרי הוא שיפור האקוסטיקה הטבעית באמצעות משטחים מחזירי קול (רפלקטורים) שמכוונים את הצליל מהבימה כלפי העזרה.
ושם לדאוג לספיגה מוגברת באמצעות טיפולים ממוקדים בתקרה, ובמפגש קיר\תקרה.


הפרדה בין פעילויות
כדי לאפשר מניין ושיעור במקביל, צריך להקים מחיצה אקוסטית (לא בהכרח פיזית) בעזרת וילונות כבדים מיוחדים או קירות נייחים.
בנוסף, צריך לטפל בתקרה כי הצליל "מדלג" מעל המחיצות הרגילות. פתרון חכם הוא שימוש במחיצות הזזה אקוסטיות שמאפשרות גמישות - שבתות וחגים בית הכנסת פתוח לגמרי, ובימי חול אפשר לחלק את החלל.

למה לא לעשות זאת בעצמכם?​


רבים מתפתים לנסות לפתור בעיות אקוסטיות בעצמם - לקנות ספוגים באינטרנט, להוסיף שטיחים, ועוד כמה שפיכות דמים...הבעיה היא שללא מדידות מדויקות ותכנון מקצועי, אתם עלולים:

  • להוסיף חומרים בולעים במקומות הלא נכונים ולהחמיר את המצב.
  • לבזבז כסף על פתרונות שלא עובדים
  • ליצור אקוסטיקה "מתה" מדי שהורגת את התחושה החיה של התפילה

מה כולל הכוונה אקוסטית מקצועית?​


יועץ אקוסטי מגיע לבית הכנסת ומבצע:

  1. מדידות זמן הדהוד - מכשור מיוחד מודד בדיוק את מאפייני החלל
  2. ניתוח התפשטות הקול - איפה יש נקודות חלשות, איפה יש הדים מפריעים
  3. תכנון מותאם אישית - כל בית כנסת שונה, וצריך פתרון שמתחשב בארכיטקטורה, בתקציב, ובצרכים הספציפיים
  4. מפרט טכני מדויק - בדיוק אילו חומרים, באיזו עובי, היכן להתקין
  5. ליווי ביצוע - וידוא שהקבלן מבצע את העבודה נכון.

סיכום - החוויה שאתם רוצים​


דמיינו בית כנסת שבו כל מילה של החזן נשמעת ברור ונקי, הנשים בעזרה משתתפות באותה הרמה כמו הגברים למטה, ובימי חול אפשר לקיים שיעור בצד אחד ומניין מנחה בצד השני בלי שאחד יפריע לשני. זו לא פנטזיה - זו תוצאה של תכנון אקוסטי נכון.


השקעה באקוסטיקה של בית הכנסת היא השקעה בחוויית התפילה של כל המתפללים, ובמיוחד של אלו שיושבים רחוק מהבימה או בעזרת הנשים. זה ההבדל בין בית כנסת שאנשים נמנעים לבוא אליו לבין בית כנסת שמזמין ומשתף את כולם בתפילה.


אם אתם מתכננים שיפוץ, בונים בית כנסת חדש, או פשוט סובלים מבעיות שמיעה קיימות - אני זמין להכוונה מקצועית. צרו קשר והבה נעשה את בית הכנסת שלכם למקום שבו כולם שומעים, כולם משתתפים, וכולם מרגישים חלק מהתפילה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה