דרוש מידע השוק האפור החרדי

[פנרס]

אוקיי אבל זה חייב להתבסס על פתרונות אמיתיים.
איך זוג יכול לקנות דירה בלי להיעזר בהורים? אפילו בפריפריה.

הלוואות עומדות לשנים ארוכות עד שיתבססו

 

[רפ]

הלוואות עומדות לשנים ארוכות עד שיתבססו

אפשר הסבר איך זה יעבוד בפועל? זה מעשי בכלל?
אם זה כל כך פשוט למה מתמקים כל הזמן בקניית דירות באזורים זולים (שגם זה חשוב כמובן) ולא מסבירים בנוסף איך לוקחים כזאת הלוואה?

 

[פנרס]

אפשר הסבר איך זה יעבוד בפועל? זה מעשי בכלל?
אם זה כל כך פשוט למה מתמקים כל הזמן בקניית דירות באזורים זולים (שגם זה חשוב כמובן) ולא מסבירים בנוסף איך לוקחים כזאת הלוואה?

ברור שהרבה יותר טוב לקנות בזול זה מקל על כולם
הרעיון של ההלוואה אומר שבעצם ההורים יתנו את אותו הסכום כמו היום רק יקבלו אותו בחזרה

 

[shira bira]

אפשר הסבר איך זה יעבוד בפועל? זה מעשי בכלל?
אם זה כל כך פשוט למה מתמקים כל הזמן בקניית דירות באזורים זולים (שגם זה חשוב כמובן) ולא מסבירים בנוסף איך לוקחים כזאת הלוואה?

יש אפשרות אחרת שראיתי הורים רבים שנקטו בה
נתנו סכום כפי יכלתם לסיוע לדירה ונכנסו כלווים נוספים- בתנאים מקלים שלא משולם מהחשבון שלהם וכו'.
עד שהזוג מתייצב ומוציא אותם בהליך מול הבנק.
יש בנקים שמאפשרים זאת.

 

[רפ]

הרעיון של ההלוואה אומר שבעצם ההורים יתנו את אותו הסכום כמו היום רק יקבלו אותו בחזרה

אנחנו מדברים על הורים שאין להם, לא?

 

[צ'וק]

מה שהיה עם ר' דוד זריצקי, איש יקר עם לב חם וטהור, היה באמת סיפור עצוב מאוד.

ועוד כמה עשורים לפני הולדתי נכתב בעניין על ידי זריצקי.

מותר לצטט את דברי ר' דוד זריציקי?

ציטוט דברי ר' דוד זריצקי בנושא התחייבות לדירה:

שורות אלה נכתבו על ידי אדם הרואה עצמו כאינו ראוי לכך, לפנות אל גדולי ישראל, רועי עדרי ישראל די בכל אתר, זוהי תעוזה מיוחדת, וזה עידן ועידנים שאני מצפה למישהו יותר גדול וחשוב ממני שיפנה את קריאתו אל ראשי הישיבות בישראל, אבל הרהורי הלב נשארו בכאבם, לא נמצא אף אחד שיואיל למלא שליחות קדושה זו, אמרתי אני לעצמי: מוטב להיתפס על כגון דא מאשר על דברים של מה-בכך, והיום הרי דברים של מה בכך עומדים בראש הכותרות בעיתונות.
אני מרשה לעצמי לפנות אל ראשי הישיבות הקדושות בארץ, בעניין הדירות.
ראשי הישיבות שבעצמם, בהיותם בחורי ישיבה, לא חלמו ולא חשבו על דירה של מיליון או שלושת רבעי מיליון שתתנשא לכל לראש, שיהיו בה כל האביזרים הדרושים לחיי רווחה, מכיר אני ברוב רובם של ראשי הישיבות דהיום והנה הם התגוררו בדירות עלובות של ממש, היו כאלה, והם הגדולים כיום, שהתגוררו במשך שנים הרחק מביתם, בחדר עלוב שבו לא היו מטה, כסא ושולחן שבקושי החזיק את עצמו.
אבל למרבה הצער והפליאה, מאות התלמידים כיום אינם כאלה, תלמיד אינו נכנס לחופה אלא אם כן הובטח לו "סידור מלא", היינו דירה מרווחת עם כל האביזרים החשמליים הנדרשים, כמו שנדרש להבדיל, ש"ס מפואר וטבעת עם יהלום.
תאמרו: וכי למה לא יזכו בני ישיבה לתורה וגדולה במקום אחד, ואם כיום זכינו למה שלא זכו בתקופה של חז"ל, שכל בן ישיבה מבקש לזכות לשני שולחנות, הרי זו זכות גדולה לנו.
דא עקא! רבותי, דא עקא!
כי את השולחן הראשון, שולחן התורה, נותנים ראשי הישיבה, המכינים לכל אחד ואחד את שולחנו לפי אמת מידותיו ולפי כישוריו, אולם את השולחן השני, והוא כיום למרבית הצער, החשוב מכולם, שולחן הגדולה, חייבים לתת ההורים, ובמקרים רבים רק הורי הבחורה, הלומדת כעת כדי ללמד, והמלמדת במשך כל חייה כדי שהיא ובעלה יוכלו לשבת ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו של הקב"ה.
מנין צמח מצב זה, איך הגענו ל"חינוך" כזה? האם אפשר בדרך זו לחנך דור של תלמידי-חכמים אשר בעצמם יעמדו בעתיד בראש ישיבות או יהיו בתפקידים רבניים, כלום כך יוכלו להיות סמל לאדם ברחוב, בשיטה כזו של אי-התחשבות בזולת, במצב, בחיי אדם. מה רב ההבדל! ראשי הישיבות עצמם, כפי שאמרנו לעיל, התחנכו בכיוון הפוך ממש, גדלו בתורה בחיי צניעות וקימוץ, כידוע, לכל אחד שלמד בישיבות בזמנים ההם. ואיך זה שתלמידים דהיום נסחפו, שלא מרצונם, עם קטע זה של החיים, של נהירה אחר המותרות ? הרי אווירת הרחוב ב"ה אינה מגיעה לישיבות, הלא עושים כל מאמץ כדי להבדיל בינינו לבין הרחוב בכל הסייגים והמחיצות.

זהו מעשה שטן, המשתולל בתקופה האחרונה ברחוב היהודי ומבקש לחבל בחלקה הטובה היחידה שנשארה לנו ברחמיו ית', הישיבות, כי, מורי ורבותי, עפר אני תחת כפות רגליכם, אבל כמה זמן יוכל להימשך מצב כזה כאשר הורים יצטרכו להרוס את עצמם כדי להשיג שלושת רבעי מיליון לירות כדי לקנות דירה בקומה השישית בשיכון אונסדורף בירושלים, או בסביבות רחוב רשב"ם בבני-ברק, כאשר הורים נופלים וקמים, נופלים וקמים בריצתם אחרי הלוואות, משכנתאות, גמחי"ם של מאות אלפי לירות, שעליהם לבקש אריכות ימים פי שניים מאשר מאה ועשרים כדי לשלם את כל החובות שנטלו על עצמם, או לצאת למרחקים, ובלבד להכניס את בתם תחת החופה.
ומרשה אני לעצמי לשאול לפני הדר"ג שליט"א:
מהו ההכרח הזה, שמקום משכנם של אברכים חרדיים הוא רק בני ברק או ירושלים? ולמה מותר לשם השגת מטרה זו, להעביר, אנשים על דעתם, מותר להתעלל בהורים אומללים ? למה אסור להשתקע באשקלון, בבאר-שבע, קדימה, בנתניה בצפת, בטברי, בחצור הגלילית, בראשון לציון, בנס ציונה.
הרי שנים רבות הם מתחנכים במחיצת הדר"ג שליט"א, ומכם קיבלו את אורח החיים שלהם, מכם קיבלו את רוב תורתם, השקפת עולמם ודרך החיים שלהם לעתיד ? האם לא נאמרה אף מילה אחת, כי ראוי לגור אפילו בכפר עלוב בירכתי תבל, מאשר להרוס חייהם של בני משפחה שרוצים להכניס לביתם בן ישיבה?
כאשר הגיע מרן הגר"י כהנמן זצוק"ל לבני ברק היא היתה עיר כמעט שוממה ובכל זאת הוקמה בני ברק כפי שהוקמה, ומה הקושי להתנחל בקוממיות או ביסודות ובעוד שורה של ישובים, שם נמצאים אנשים אמונים עלי תורה ומצוות, ועושים פרנסתם ברווח ובכבוד, והם מתחננים להצטרף אליהם כדי להגדיל את הישוב, שם אפשר להשיג דירה במאה וחמישים עד מאתיים אלף לירות לכל היותר ואולי מה פחות מזה, ולמה אסור לשכון כבוד בקדימה, שם יש כולל ודירות מוכנות העומדות הכן לקבל אברכים ולארגן שם חיים של תורה ויראת שמים ולהפוך את המקום למרכז של תורה ? כיצד נראתה באר שבע לפני זמן מה, מדבר שממה רוחני ממש, כיום יש בה כוללים וישיבה קטנה וגדולה, וחינוך תורתי מכל הסוגים, מי עשו כל אלה.
האם אלה האברכים המקבלים דירות בחצי מיליון לירות בירושלים ובבני ברק או אברכים שאינם ירודים מהם שהבינו כי אפשר לעלות על הסולם כשהחווקים הם בני אדם וד"ל, והם יצאו לבאר שבע והקימו מה שהקימו, וכן עשו ברחובות, וכן עשו באשקלון וכן עשה אדם יחיד בנתיבות, אדם יחיד בלבד.
אבל הבחורים כיום אינם רוצים ללכת לא לנתיבות ולא ליסודות, לא לקוממיות ולא לצפת או לטבריא, אף ששם החיים קלים בהרבה, והפרנסה מצויה הן מבחינת הסכומים שמשלמים הכוללים והן מבחינת מקומות עבודה בשביל האשה, הן מבחינת הוצאות על החינוך וכל שאר ההוצאות, אולם העיקר, מבחינת ההסתמכות על ההורים ההורגים עצמם ממש, ללא כל הגזמה, כדי לקנות דירה ראויה לזוג הצעיר רק בבני ברק או בירושלים.
ואני מרשה לעצמי לשאול לפני הדר"ג שליט"א, אחרי בקשת הסליחה כבקשת תלמיד אצל רבו, האם לא הגיעה השעה להרהר הרהור שני בכל הקשור בענינים אלה ? האם טרם הגיעה זעקת ההורים אל הדר"ג שליט"א בכל הישיבות ? האם טרם עלה בדעת מישהו, כי המצב הגיע לשיא כזה שעלול, חלילה להתמוטט כליל ? ואז מי יודע מה יהיה ? הרי אי אפשר בשום אופן להמשיך במצב זה, הרי אי אפשר להעמיד את ההורים בפני הברירה או מיליון או שלושת רבעי מיליון לירות, או שלא להכניס את הילדים לחופה?

האם טרם ידוע כי המצב כיום הוא כזה?
האם טרם ידוע, כי גם כיום, ששווי הלירה יורד פלאים מיום ליום, בכל זאת הדבר הוא למעלה מיכולתו של אדם משלנו לאסוף סכום גדול כזה, ולהוי ידוע כי היום נהרסות משפחות שלימות למשך שנים בגלל הדירה שהם חייבים לרכוש בבני ברק או בירושלים.
והצעקה עולה עד לשמים, האומנם לא ניתן לעשות מאומה בעניין זה שחיי אלפי אנשים תלויים בו?
האם אי אפשר לצאת בכרוז לכל בני הישיבות לצאת לערים הקטנות, להתיישב ביסודות, בקוממיות, בקדימה, בחצור, וצפת, לעזור להם בעניין זה, לעשות קשיים לאלה המבקשים דווקא דירה של שלושה חדרים בבני-ברק וירושלים, כגון: לא להשתתף לא באירוסין ולא בחתונה, לא להתערב בשידוך כזה כשהבחור מעמיד תנאים כאלה, להתאסף ולמצוא דרכים כיצד להגביר את התיישבותם של בחורי ואברכי הישיבות במקומות אחרים, בהם הדירות עולות שליש או רבע מהסכום שמשלמים כיום בבני ברק או ירושלים.
עד כמה שמסרו לי מוכן משרד השיכון לעשות בשביל אברכי הישיבות בהקמת שיכונים מיוחדים; באופן שבני הישיבה יוכלו לדור ביחד, בחבורה ובצוותא חדא, כפי שנמסר לי מוכן ראש המועצה בקדימה אף לדאוג ל"חינוך מיוחד" עבור ילדי האברכים (היינו בית ספר של החינוך העצמאי); אין לי כל ספק כי גם הנהלת החינוך העצמאי תיתן ידה ותתמוך כיד ה' הטובה עליה להקמת בתי ספר או תלמודי תורה בהנהלתה ובפיקוחה ותתמוך בהם תמיכה מליאה כפי שהיא עושה זאת לגבי בתי חינוך בישובי ספר, אף אם מספר הילדים לא יגיע למינימום הדרוש.
אין לי גם ספק כי הנהלות הכוללים יקבלו ברצון את ההצעה להעביר את כולליהם למקומות הנ"ל או אחרים, שם האוירה יותר שקטה ונוחה, והתחבורה נשארת באותו מצב, כי הרי גם כעת מסיעים את האברכים למקום לימודם, ובתומכים בכוללים הן מקרונות ממשלתיות או ציבוריות או פרטיות, ישמחו להעלות את התמיכה, כי דבר ידוע הוא כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, והאם ניתן לשער כמה אור יוכנס לכל עיירה או כפר, כאשר ישתכנו בהם עשרות משפחות חרדיות?
אני מרשה לעצמי להציע, כי יוחל מיד בפעולה הסברתית בעיקר על ידי ראשי הישיבות הגדולות בין בחורי הישיבה שלהם, לדרבנם לצאת למקומות הנ"ל, ולא יהיה קשה כיום, כאשר כבר מלאה סאת היסורים ואפילו האברכים כבר התחילו להבין כי המצב לא יוכל להימשך הלאה, ואין לי ספק כי הדבר יביא ברכה לישיבות ורווחה להורים ואורה זו תורה לעשרות ישובים הצמאים לדבר ה' ומחכים בקוצר רוח שמישהו יבוא אליהם וירעיף עליהם מטל התורה.
את העובדה שניתן ואפשר לעשות משהו או לפחות להוכיח רצון טוב, השפעה, לחץ, הוכיח האדמו"ר מגור שליט"א, במיוחד בזמן האחרון. אולי לא ידוע לחוגים הרחבים על פעילותו הנמרצת בשטח של דיור לזוגות צעירים, אולם מעטים יודעים, כי האדמו"ר שליט"א, מקדיש מזמנו, מהשפעתו הכבירה, מקשריו עם גורמים שונים, כדי למצוא פתרון כלשהו למצוקה הנוראה של תקופה זו שאין עוזר לה.
כמובן שלא כל אחד מסוגל לעשות זאת, כיוון שלא לכל אחד הכוח הרוחני, הכוח ההשפעתי, ולא כל אחד יש לו הכוח לצוות ושישמעו לו. וכבר הוכיח האדמו"ר שליט"א בעניינים אחרים של מותרות ושל חתונות וכדומה, ואין לדרוש מכל רב בישראל שיצליח, אבל לפחות להוכיח את הרצון, להוכיח לתלמידים, לשומעי לקחו, לעושי דברו, לחנך את התלמידים בכיוון של הצטנעות, של דרישות מינימליות.
הרי ידוע כי "חצור הגלילית" לא היתה קיימת ללא השראתו הישירה של אדמו"ר זצוק"ל, וגם כיום – האדמו"ר שליט"א מגור מחפש כל דרך אפשרית כדי להקים שיכונים, וידועה פעילותו בקשר לדירות להשכרה, אלא שדברים אלו אינם מתפרסמים כמובן.
והאם אין בכך כדי לחייב אחרים ? האם אין לבוא לרבנים וראשי הישיבה ברחבי הארץ, אלה המחנכים דור שלם לתורה ולתעודה ולדרוש מהם שכל אחד יעשה כמיטב יכולתו, בחוג שלו, לפי אפשרויותיו המוגבלות או הרחבות, וכל אחד מכיר את אפשרויותיו ואת מגבלותיו, וכל אחד, במיוחד גדולי ראשי הישיבות, מכירים עד היכן כוחם מגיע.
האם הם עשו ככל שיוכלו? האם כעת, כאשר הגיעו מים עד נפש ממש, הם עושים משהן, או אולי עושים הרבה ורק מעט ידוע, כפי שעושה ומעשה האדמו"ר מגור שליט"א?

קרדיט פורום לתורה

 

[מרחבית]

האם מותר לאברך להיות אברך על חשבון דמו של חמיו - זה השאלה שצריכה להישאל...

האם חמיו לקח אברך בכוח? הלא חמיו ובתו הם הם שרצו ורוצים דווקא אברך בתור חתן ובעל. יש בחורים גם כיום, שמסיבות שונות רוצים לצאת לעבוד. חמיו לא בחר בהם, שאז היה משלם הרבה פחות. הוא חיפש אברך עבור בתו. אין כל חילוקי דעות ברצון של כולם - שהחתן ישב וילמד.
יש מצוקה גדולה מאוד בעניין הכספי, איך לחלק את עול החובות בין שני זוגות ההורים והזוג הצעיר, איפה לגור, כמה משכנתא לקחת וכו'.
אין חילוקי דעות בדרך כלל אם האברך ימשיך להיות אברך או לא! כולם רוצים בזה.
(אם כבר אז יש שאלה אחרת: האם מותר לו לא להיות אברך אחרי שחמיו עשה כאלו מאמצים בשבילו רק כי הוא אברך? - ואני לא אומרת כן או לא. זה דיון שלם, שכאן לא המקום).

 

[פנרס]

אנחנו מדברים על הורים שאין להם, לא?

נכון, ולכן כתבתי שזה לא הפתרון המועדף,
ועדיין, להשיג הלוואות זה החלק הקל יחסית להורים, הבעיה היא להחזיר, וכשיש בעיה להחזיר גם ההלוואות הבאות כבר יותר מסובכות
אבל אם תכנית ההחזרים מסודרת, זה הרבה יותר טוב

 

[ברבור1]

הלוואי תמצאו פיתרון לבעיה הזו,

ולתמחור הבחורות (נוראי !)

אבל לא נראה לי ש:

יש אפשרות אחרת שראיתי הורים רבים שנקטו בה
נתנו סכום כפי יכלתם לסיוע לדירה ונכנסו כלווים נוספים- בתנאים מקלים שלא משולם מהחשבון שלהם וכו'.
עד שהזוג מתייצב ומוציא אותם בהליך מול הבנק.
יש בנקים שמאפשרים זאת.

לא יחזיק מעמד במשפחות ברוכות ילדים,

נגיד ההורים נותנים סכום בסיסי (במחירים של היום200-250K ) לילד בהלוואה,

בילד הראשון - מקסים,

בילד השני הבנק עושה פרצוף, וממשיך לתת.

בילד השלישי הפקיד בנק קורא למנהל שלו, והוא לא נותן (או שנותן בסכום של 50-100 K)

כ לזוג המדובר יש גם משכנתא על הדירה שלו, וכמה הו איכול עוד ועוד לשעבד אותה??

(וזה לא מופקע בציבור שלנו לחתן שלוש ילדים בתווך של פחות מנשתיים...)


ושלא לדבר אח"כ כשלזוג כשיש לו נגיד 400-500K מתי בצדדים ויש לו משכנתא ענקית לשלם על דירתו , הוא צריך להחזיר גם את הכסף שקיבל הוריו.. תוך זמן קצוב של שנים - כדי שיספיק להמשך השירה....(ומה יעשו הילדם האמצעים שהם לא הגדולים ולא הקטנים במשפחה? מדוע יגרע חלקם?)


ובאשר לדרישות הבחורים - אכן בהחלט צריך לשנות את השיח..

אבל ני לא חושבת שהבחורים יצרו אותו יצרו אותו, אנשים גדולים (זריצקי כבר ידע להפנות אצבע מאשימה)

+ שדכנים,

בעבר גם היו דרישות לכסף,

ועדיין השיח על הכסף התנהל בין 2 זוגות ההורים ,

(השדכן גם אז לא היה טיפש.. אבל הוא לא ידע לנקוב בסכומים...)

היום כל בחורה שמוצעת בשידוך מקבלת יחס של פחות מעגבניה בשלה בירקן (וסליחה על התאור - אני כותב ת מהצד העצוב שלו...)

כמה הוריה נותנים עליה, ומהיא יכולת ההשתכרות שלה..

מילא אם זה עוד היה נלחש אחרי כמה פגישות בין זוגות של הורים מבוגרים,

שמבינים את הערך של הכסף...(לא שזה בסדר אבל יותר מכובד..)

היום כשכל בחור יודע איזה בחורה מציעים לחברים שלו (שרשור נפרד - וגם קיים כבר שרות בשנים)

וכמו שהבחור יודע איך קוראים לבחורה הוא יודע כמה ההורים שלה "נותנים" עליה, ומה הולך בתלוש משכורת שלה...

זה בעיה עמוקה ושורשית.........



אבל הפתרון לא נראה באופק ...

 

[shira bira]

לא יחזיק מעמד במשפחות ברוכות ילדים,

נגיד ההורים נותנים סכום בסיסי (במחירים של היום200-250K ) לילד בהלוואה,

בילד הראשון - מקסים,

בילד השני הבנק עושה פרצוף, וממשיך לתת.

בילד השלישי הפקיד בנק קורא למנהל שלו, והוא לא נותן (או שנותן בסכום של 50-100 K)

כ לזוג המדובר יש גם משכנתא על הדירה שלו, וכמה הו איכול עוד ועוד לשעבד אותה??

(וזה לא מופקע בציבור שלנו לחתן שלוש ילדים בתווך של פחות מנשתיים...)

א. לא דיברתי על הלוואה אלא על סכום שההורים נותנים לדירה כסיוע והוא הרבה פחות מהסכומים בהם נקבת (200-250). גם מחיר הדירה קטן יותר. זו לא דירה ברוממה ואפילו לא בקרית מנחם.
ב. לווים נוספים זה לא משכנתא נוספת . זה הליך קל יותר
ג. עם כל זאת זה לא פתרון לכולם. זו היתה הצעה שמסבירה איך נניח ספרדים בפריפריה קונים דירה.
אין פתרון שמתאים לכולם. פשוט צריכים לפתוח את הראש.

 

[ILSK]

אחרי שהאשכול הלך למבוי סתום ו\או לטמיון בויכוח האין סופי כמה המגזר הליטאי יתן או נותן או נתן.
אני יכתוב את הדעה שלי בנושא ואז ממילא ימחקו את האשכול אז אפשר לסקול אותי בנתיים עם תגובות ופרצופיות של....

ההלך רוח במגזר הליטאי (כמי שמתסכל מבחוץ) פשוט הלך לכיון שאין לו כיון
לפני 70 שנה החליטו כולם שהם הולכים לכולל
ומה יחיו האשה תלך לעבוד.
ואז האשה הלכה לעבוד קצת והקצת הזה היה מספיק
ומה יהיה עם דירה יתנו להם דירה ב18 אלף דולר (כן זה היה הסכום ואולי פחות)
עם הזמן הגיע הדור השני שהם קיבלו את הדירות וחינכו את הבנות ללכת לעבוד ולגברים שכולם ילמדו
אבל הדור השני היו צריכים לתת פי עשר כי הדירה עלתה כבר 80 אלף דולר
אז הלכו ולקחו משכנתאות על הדירות שלהם בים וב"ב וכך תפח העסק.
והדור השלישי כעת ממשיכים לחנך לבנות שילכו לעבוד אבל לא סתם לעבוד להתמקצע בהייטק וכו'
כי היום לפרנס משפחה שצריך 25 אלף לחודש
ואז מי יתן את הדירה לחתן גם אותו שווער אבל כעת הוא כבר צריך לתת 600 או 800 אלף שח
והדור הבא כבר יצטרכו לתת לא יודע כמה מליון.

ומה קרה בציבור החסידי עליו אני נמנה
הדור הראשון הגיע מהשואה הדור השני קיבלו קצת אבל עדיין המחירים ביוקר המחיה עלה ואז הם הלכו לעבוד ומה שיכלו נתנו.
והדור השלישי כבר התחנך לגמרי לעבוד או בחלקית והם יתנו כמה שהם יכולים וחוזר חלילה.
והבנות מקבלות חינוך שמה הבעל יעשה זה טוב העיקר לכבד את הבעל מה שיותר ואם הוא עובד קשה ובלילה הוא קובע עיתים צריך לכבד אותו ואז הבנות לא צריכות ללמוד מקצועות מפוקפקות וגם לא לצאת לשוק החופשי וכל הבעיות שעם זה... (חס ושלום אני לא פוגע בשום אחד שיוצא לעבוד כדי לעזור לבעל שלומד חס ושלום אבל אלו שיצאו לעבוד הם יסכימו לתיאור המצב)

במאזן הכוחות לשני המגזרים יש דירות לשני המגזרים יש חובות לשני המגזרים יש ת"ח ודיינים שוחטים ובודקים וקובעי עיתים לתורה.

כל אחד ימשיך להחזיק שהוא שומר הגחלת והמסורה.

עכשיו לתגובות ולפרצופים...

 

[ברבור1]

א. לא דיברתי על הלוואה אלא על סכום שההורים נותנים לדירה כסיוע והוא הרבה פחות מהסכומים בהם נקבת (200-250). גם מחיר הדירה קטן יותר. זו לא דירה ברוממה ואפילו לא בקרית מנחם.
ב. לווים נוספים זה לא משכנתא נוספת . זה הליך קל יותר
ג. עם כל זאת זה לא פתרון לכולם. זו היתה הצעה שמסבירה איך נניח ספרדים בפריפריה קונים דירה.
אין פתרון שמתאים לכולם. פשוט צריכים לפתוח את הראש.

הבנתי,

את מדברת על דירות בפריפריות היותר מרוחקות....

דירות שעולו נגיד בין 600-800.

ואז כשיש סיוע של 100K מכל צד,

איכשהוא אפשר לעמוד בהן,

אבל כעת יש לזוג החביב 800 שקל חובות,

כשעל רוב החוב יש לו גם ריבית כבדה (משכנתא)

אבל , בשביל להחזיר סכום כזה,

אי אפשר לתקוע את הזוג "חור" אמתי שהאשה שם תוכל להיות מקסימום מורה או מטפלת...

צריך הרבה יותר מזה...

ולהקרב למטרופולין כלשהוא ..(לא חייב תל אביב אבל ליד חיפה, או משהו כזה... גם מצוין..)

(ודשן בכך כבר רבות, אבל צריך גם מקום שיאפשר עבודה מכניסה ברמה מסוימת...)

 

[קוה אל ה']

דווקא בדרום? למיטב ידיעתי הבעיה בעיקר בשטחי יו"ש.

מה ההבדל בין 'הסדרה' ל'תביעת בעלות'?


מה ההבדל בין 'הסדרה' ל'תביעת בעלות'?
כדי להבין את סוגיית הבדואים בנגב, יש להתייחס לשני המושגים שעולים שוב ושוב בנושא זה – 'הסדרה' ו'תביעות בעלות'.

שבטים של בדואים נדדו במרחב הים-תיכוני במשך מאות שנים, והדגש הוא על המילה 'נדדו'. בזמן שאדם ממוצע מפרש נוודות כמצב שבו אין מקום קבע, מתברר שלחוק הבדואי יש הגדרות שלו. החוק הבדואי קובע כי עצם השוטטות בשטח מסוים במשך שלושה דורות מייצרת בעלות על הקרקע. כלומר, אם סב, אב ובן הסתובבו באזור מסוים כל אחד בתקופתו, הדבר מייצר אוטומטית חזקת בעלות על הקרקע. בשם החוק הבדואי הגישו בדואים עתירות לבעלות על קרקע גם בזמן התורכים וכן בזמן המנדט הבריטי. אלו וגם אלו דחו על הסף את התביעות בטענה כי שבטים נודדים לא יכולים לטעון לבעלות על שטח. לאחר קום המדינה גם ממשלת ישראל דחתה את התביעות הללו מתוקף שימור החוק העותומני והבריטי.

מצב זה השתנה בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, כשהמדינה אפשרה לראשונה לבדואים להגיש תביעות בעלות על שטחים בנגב במסגרת חלון זמן שהוקצה לכך. התוצאה הייתה תביעות בעלות על יותר ממיליון דונם בנגב, שטח שגדול פי 11 מהעיר תל אביב. מאחר שבית המשפט דחה את רוב התביעות, ניסתה מדינת ישראל לפתור את הבעיה בצורה שונה של 'הסדרה'. במסגרת זו הוקמו שבע עיירות לבדואים, דוגמת רהט, חורה, כסייפה, שגב שלום ותל שבע. בפועל רק חצי מאוכלוסיית הבדואים בנגב נכנסה לעיירות. החצי האחר המשיך לנדוד במרחב וזכה עם השנים לשם 'הפזורה'.

אברהם בנימין מעמותת 'רגבים' טוען כי המצב הנוכחי הוא גלגול של מה שהוא מכנה 'החטא הקדמון של המדינה', שהסכימה לקבל תביעות בעלות מצד הבדואים בנגב, דבר שגם הבריטים וגם התורכים לא חלמו עליו.

"אפשר להמשיך ולהתווכח מה הפתרון הנכון, אבל יש עובדה אחת שאי אפשר להתווכח עליה והיא שהחברה הבדואית מכפילה את עצמה כל חמש־עשרה שנה", הוא אומר. "אנחנו מדברים על הקבוצה עם הריבוי הטבעי הגבוה ביותר בעולם, בין היתר בזכות 'המתנה' שמדינת ישראל נתנה לבדואים כשהכשירה עבורם בחוק פוליגמיה (ריבוי נשים). הבדואים בנגב היא החברה הפוליגמית ביותר בעולם. זה לא קיים בהיקף כזה בשום מדינה ערבית ובכלל זה ערביי ישראל. מדינת ישראל מממנת את זה בקצבאות ביטוח לאומי והבטחת הכנסה, כך שכל גבר בדואי יכול להרשות לעצמו לקחת עוד אישה ועוד אישה. ומכיוון שגם אין הסדרה, אפשר לבנות בתים בלי הגבלה לכל אחת מהנשים הללו. טומנים את הראש בחול ובינתיים הם קובעים מציאות בשטח".

אפשר בכלל להגיע לפתרון בנושא תביעות הבעלות של הבדואים?

"ברור שכן, השאלה באיזה מחיר. יש היום 25 אלף תובעי בעלות בחברה הבדואית, שהיקף הקרקעות שהם תובעים עומד על 550 אלף דונם. זהו שטח ששווה לכל השטחים בבעלות יהודית בכל מדינת ישראל. זה הזוי. המדינה כבר הציעה בעבר כמה וכמה פעמים לתובעי הבעלות אופציה של כניסה ליישובי קבע, קבלה של מגרשים בחינם כולל פיתוח פלוס פיצוי כספי בגובה של רבע מיליון שקל לכל גבר מעל גיל 18. תובעי הבעלות לא מעוניינים להגיע להסדר עם המדינה כי מבחינתם מדובר בוויתור, וכל עוד נושא הבעלות לא נפתר, שום בדואי לא יעז להיכנס ליישוב קבע שעומד על שטח שיש עליו תביעת בעלות של בדואי אחר. לכן אין דרך אחרת אלא לפעול בכיוון של הסדרה גם אם אין הכרה בתביעות הבעלות. אי אפשר שכל תביעה ספציפית תסנדל את כל מהלך ההסדרה. המדינה בעבר פעלה בצורה של תביעות נוגדות. בחלק מהמקומות שיש עליהם תביעת בעלות מצד בדואים, המדינה הגישה תביעה מקבילה עם הוכחות משפטיות שמדובר באדמות מדינה. המדינה רשמה כך על שמה למעלה מ-50 אלף דונם. היו מקרים שבהם נחתמו פשרות של פיצויים שאפשרו רישום של עוד 200 אלף דונם כאדמות מדינה. תמיד אפשר לחזור לכיוונים הללו.



כדור השלג שבנגב
העיתונאי אלישיב רייכנר (מקור ראשון), תושב ירוחם, מסקר כבר למעלה משני עשורים את המצב בנגב ובכלל זה את סוגיית הקרקעות של הבדואים. גם הוא חושב שהפתרון היחידי הוא קידום נושא ההסדרה ותביעות הבעלות, ואולם הוא טוען כי אמירות מכלילות הקושרות בין הבדואים למאבק הפלסטיני רק מזיקות.

"בוא נדבר על שלוש דוגמאות שיכלו להיפתר מזמן, אבל ממשלות ישראל ממסמסות אותן בלי שום היגיון", הוא מדגים. "המשרד להגנת סביבה קבע כבר לפני שנים כי יש להרחיק את פזורת ואדי אל נעם מאזור רמת חובב שבו הם התיישבו לטובת הבדואים עצמם, משום שאזור זה נמצא תחת סיכון בריאותי בשל הימצאות חומרים מסוכנים באתרים נאות חובב ורמת בקע. בפועל לא פינו אותם עד היום, ואני שואל – למה?".

"דוגמה שנייה היא היישוב ביר הדאג' שעומד על אדמות מדינה שאין עליהן תביעת בעלות ויש אפילו תוכניות מוכנות לתב"ע והכשרת היישוב. בפועל לא עשו עם זה כלום, אף שהתושבים עצמם מעוניינים בכך. זו המדינה שחטפה רגליים קרות. דוגמה שלישית היא היישוב רחמה, ליד ירוחם. מתגוררים שם כיום 1500 תושבים שכבר לפני שבע שנים הסכימו לפנות 2000 דונם במקומות אחרים בנגב בתמורה להכרה. 90% מהתושבים ברחמה חתמו, ואז ברגע האחרון המדינה נסוגה מחשש של יצירת תקדים. במהלך השנים שחלפו האוכלוסייה שם הכפילה את עצמה. היום, כשבאים אל התושבים ברחמה ומציעים ליישם את ההסכם, הם כבר לא מאמינים לאף אחד. אם מדברים על פתרון, בעיניי זו דוגמה להחמצה איומה. המדינה לא רוצה לקבל החלטות קשות. עד היום אין למדינה שום מפה שמפרטת איפה יקומו יישובים ואיפה לא, וזה בעצם כל הסיפור".

וכל זה מצדיק אלימות?

"ודאי שלא. על אלימות צריך להגיב בצורה תקיפה וביד קשה, אבל מי שחושב שכוח הווא הפתרון לבעיה שוגה בדמיונות".

אבל זו לא רק אלימות סביב נושא הקרקעות. היום יש גם רכיב לאומני בסיפור.

"אני ממש לא מקבל את זה. צריך לומר אחת ולתמיד שבנושא הקרקעות והבדואים יש הכללה מזיקה. ברור לי שיש אנשים וגופים שיש להם עניין לעשות גזרה שווה בין מה שקורה בנגב ומה שקורה ביו"ש ולקבוע שהבדואים והפלסטינים חד הם. הכי קל לצבוע הכול בצבע אחד, אבל זה פשוט לא נכון וזה ממש לא חכם. אני לא מתכחש להתחזקות מסוימת של הרכיב הלאומני בפזורה. אין ספק שצריך להילחם בתופעה בכל הכוח, אבל מדובר במיעוט. יש היום בנגב 280 אלף בדואים. הם אזרחי מדינת ישראל בעלי תעודה כחולה. רובם גרים בערים ועיירות מוסדרות. הם קמים בבוקר לעמל יומם ורוצים לחיות חיים שקטים".

פרשיית הנטיעות לא הייתה שקטה כל כך.

"נטיעות הן דרך של מדינת ישראל לשמור על אדמות מדינה מהשתלטות. זו פעולה לגיטימית ונכונה, אבל במהות כולם מבינים שלא נלחמים בהשתלטות עם נטיעות אלא עם משטרה ומג"ב. נטיעות הן פלסטר, עוד פתרון עקיף שנועד לחפות על העבודה שלמדינה אין כוח או אומץ לאכוף. במקום לדבר על אכיפה אנחנו מתווכחים בשאלה בעד או נגד נטיעות. מה שבטוח הוא שנטיעות הן לא פתרון לטווח הארוך".

מה כן?

"קודם כול להפסיק למרוח את הסיפור. גם בימין וגם בשמאל מורחים את סוגיית ההסדרה של הבדואים, והזמן עובד לרעת כולם – לרעת הנגב, לרעת הבדואים ולרעת האוכלוסייה היהודית. גם הימין וגם השמאל מטרפדים במשך שנים כל תוכנית הסדרה. השר אורי אריאל קידם לפני שנתיים וחצי תוכנית ענק להסדרה ויישוב מחדש של 128 אלף איש בתוך שלוש שנים. מי שטרפד את התוכנית היה חברו לסיעה בצלאל סמוטריץ'. התוצאה: זמן יקר שהלך לאיבוד והתחזקות חוסר האמון בקרב הבדואים".

אל מול רייכנר וגישתו שיש שיראו בה נאיבית, פיני בדש מציג ייאוש. הוא מכיר את הסוגיה לפני ולפנים, אבל חושב שלא רק הבדואים מאבדים אמון אלא גם תושבי הנגב.

"לבדואים יש היום 19 יישובים מוכרים, שבע עיירות שהמדינה הקימה, ויש תוכניות להקמה של שלושה יישובים נוספים. 22 יישובים לאוכלוסייה שמונה פחות מ-300 אלף איש, זו איכות חיים מטורפת. אני בעד שייתנו לכל אחד מגרש, פיתוח ופיצוי כספי, אם ברור לכולם שבזה הסוגייה הזאת נסגרת לתמיד. מי שלא יתפנה, הממשלה תפנה אותו בכוח, בדיוק כפי שהיא ידעה לפנות בנחישות את תושבי גוש קטיף. זה הפתרון היחידי. לממשלה הזאת ולקודמותיה אין אומץ להיות נחרצת, ולכן אני מיואש. אני חי היום כמו בשטחים. רעולי פנים עוצרים היום נהגים בכבישי הדרום ובאיומי נשק לוקחים מהם את המכונית. אני רואה דגלי חמאס בכפרים. אני קורא את האיומים ברשתות החברתיות ואני מאמין להם. הפקירו אותנו. הפקירו את הנגב".

נטיעות קק"ל: "מנסור עבאס מנהל את העסק. הוא רוצה להעביר את הנגב לפלסטינים"

התפרעויות הבדואים בנגב בעקבות נטיעות קק"ל המחישו את פצצת הזמן המתקתקת שמהווה הסוגיה הבדואית עבור ישר...

www.hidabroot.org

 

[ברבור1]

אחרי שהאשכול הלך למבוי סתום ו\או לטמיון בויכוח האין סופי כמה המגזר הליטאי יתן או נותן או נתן.
אני יכתוב את הדעה שלי בנושא ואז ממילא ימחקו את האשכול אז אפשר לסקול אותי בנתיים עם תגובות ופרצופיות של....

ההלך רוח במגזר הליטאי (כמי שמתסכל מבחוץ) פשוט הלך לכיון שאין לו כיון
לפני 70 שנה החליטו כולם שהם הולכים לכולל
ומה יחיו האשה תלך לעבוד.
ואז האשה הלכה לעבוד קצת והקצת הזה היה מספיק
ומה יהיה עם דירה יתנו להם דירה ב18 אלף דולר (כן זה היה הסכום ואולי פחות)
עם הזמן הגיע הדור השני שהם קיבלו את הדירות וחינכו את הבנות ללכת לעבוד ולגברים שכולם ילמדו
אבל הדור השני היו צריכים לתת פי עשר כי הדירה עלתה כבר 80 אלף דולר
אז הלכו ולקחו משכנתאות על הדירות שלהם בים וב"ב וכך תפח העסק.
והדור השלישי כעת ממשיכים לחנך לבנות שילכו לעבוד אבל לא סתם לעבוד להתמקצע בהייטק וכו'
כי היום לפרנס משפחה שצריך 25 אלף לחודש
ואז מי יתן את הדירה לחתן גם אותו שווער אבל כעת הוא כבר צריך לתת 600 או 800 אלף שח
והדור הבא כבר יצטרכו לתת לא יודע כמה מליון.

ומה קרה בציבור החסידי עליו אני נמנה
הדור הראשון הגיע מהשואה הדור השני קיבלו קצת אבל עדיין המחירים ביוקר המחיה עלה ואז הם הלכו לעבוד ומה שיכלו נתנו.
והדור השלישי כבר התחנך לגמרי לעבוד או בחלקית והם יתנו כמה שהם יכולים וחוזר חלילה.
והבנות מקבלות חינוך שמה הבעל יעשה זה טוב העיקר לכבד את הבעל מה שיותר ואם הוא עובד קשה ובלילה הוא קובע עיתים צריך לכבד אותו ואז הבנות לא צריכות ללמוד מקצועות מפוקפקות וגם לא לצאת לשוק החופשי וכל הבעיות שעם זה... (חס ושלום אני לא פוגע בשום אחד שיוצא לעבוד כדי לעזור לבעל שלומד חס ושלום אבל אלו שיצאו לעבוד הם יסכימו לתיאור המצב)

במאזן הכוחות לשני המגזרים יש דירות לשני המגזרים יש חובות לשני המגזרים יש ת"ח ודיינים שוחטים ובודקים וקובעי עיתים לתורה.

כל אחד ימשיך להחזיק שהוא שומר הגחלת והמסורה.

עכשיו לתגובות ולפרצופים...

הכל נכון חוץ מזה:

הן במגזר החסידי (אני לא מדברת על ירושלמים) והן במגזר הליטאי,

90% מבני ב60+ קיבלו את הדירה שהם חיים בה על כפית של כסף (או זהב...)

בדור זה אצל החסידים כמעט כולם יצאו לעבוד, אצל הליטאים רובם נשארו ללמוד,

אבל היה אחוז מסוים שיצא לעבוד...

(החסידים שיצאו לעבוד חשבו שזה יעזור להם לממן גם את ילדיהם, אבל המציאות בשוק טפחה על פניהם.. והם לא מעניקים לילדיהם את מה שהם קיבלו - על אף שיצאו לעבוד,

האח הליטאי שלהם שנשאר באברכיותו ידע שבדרך הטבע לא יוכל לחתן את ילדיו, אז בגיל צעיר התחיל לשבור את הראש מה יעשה ביום פקודה.. - לפעמים המחשבה הזו עזרה לו לחתן לפחות את תחילת השירה...)

בדור הבא הליטאי 90% נשארו ללמוד,

וגם עלה במעט , בצד החסידי הכמות של האברכים שנשארים ללמוד (רוב רובם קיבלו תמיכה כמו אחיהם הליטאים...)





ועוד דבר:

והבנות מקבלות חינוך שמה הבעל יעשה זה טוב העיקר לכבד את הבעל מה שיותר ואם הוא עובד קשה ובלילה הוא קובע עיתים צריך לכבד אותו ואז הבנות לא צריכות ללמוד מקצועות מפוקפקות וגם לא לצאת לשוק החופשי וכל הבעיות שעם זה... (חס ושלום אני לא פוגע בשום אחד שיוצא לעבוד כדי לעזור לבעל שלומד חס ושלום אבל אלו שיצאו לעבוד הם יסכימו לתיאור המצב)

במאזן הכוחות לשני המגזרים יש דירות לשני המגזרים יש חובות לשני המגזרים יש ת"ח ודיינים שוחטים ובודקים וקובעי עיתים לתורה.

כל אחד ימשיך להחזיק שהוא שומר הגחלת והמסורה.

עכשיו לתגובות ולפרצופים...

גם במגזר החסידי אלו שיצאו לעבוד,

בדור הקודם לפני 30 שנה בערך,

לא נתקלו אפילו במעט שבמעט הניסיונות שעומדים בפני בחור חסידי שמור (ואין כמו השמירה של החסידים על הבחורים שלהם) כשהא שנתיים אחרי החתונה מתחיל לחפש עבודה.....

בכל צד יש יתרונות וחסרונות,

אף צד ל א משולם.....

 

[שימיגם]

בדור הבא הליטאי 99% ישארו ללמוד,

 

[ברבור1]

צודק טעות מקלדת:

90% נשארו ללמוד...

עורכת..

(יתכן גם ש85% אני מתכוונת הרוב הגדול...)

ברור שלא 99 אחוז....

 

[shira bira]

צודק טעות מקלדת:

90% נשארו ללמוד...

עורכת..

(יתכן גם ש85% אני מתכוונת הרוב הגדול...)

ברור שלא 99 אחוז....

את כנראה כוללת באחוזים הנ"ל את מי שעובדים כמורים, ר"מים ושאר נושאי משרות תורניות (וגם זה עדיין לא סביר).
אחרת אין למספר היתכנות וביסוס במציאות.

 

[ILSK]

הן במגזר החסידי (אני לא מדברת על ירושלמים) והן במגזר הליטאי,

90% מבני ב60+ קיבלו את הדירה שהם חיים בה על כפית של כסף (או זהב...)

בדור זה אצל החסידים כמעט כולם יצאו לעבוד, אצל הליטאים רובם נשארו ללמוד,

אבל היה אחוז מסוים שיצא לעבוד...

(החסידים שיצאו לעבוד חשבו שזה יעזור להם לממן גם את ילדיהם, אבל המציאות בשוק טפחה על פניהם.. והם לא מעניקים לילדיהם את מה שהם קיבלו - על אף שיצאו לעבוד,

האח הליטאי שלהם שנשאר באברכיותו ידע שבדרך הטבע לא יוכל לחתן את ילדיו, אז בגיל צעיר התחיל לשבור את הראש מה יעשה ביום פקודה.. - לפעמים המחשבה הזו עזרה לו לחתן לפחות את תחילת השירה...)

בדור הבא הליטאי 99% ישארו ללמוד,

אני לא אתווכח
רק יכתוב עובדות
הדור הקודם קיבלו גם אני כתבתי כי עלה 18 אלף דולר
הדור הזה בחסידים כמוני יצאו לעבוד כי האשה לא מפרנסת לא כי חשבו איך לחתן...
חצי מהחסידים כן הולכים לכולל לפחות בסביבה שלי או לחצי יום בכולל כי האשה גם מפרנסת אבל לא בהייטק ושאר המקומות
הדור הליטאי הבא יהיה 99
כבר עכשיו הוא לא 80
איך הגעתם ל99 אחוז

 

[shira bira]

מותר לצטט את דברי ר' דוד זריציקי?

ציטוט דברי ר' דוד זריצקי בנושא התחייבות לדירה:

שורות אלה נכתבו על ידי אדם הרואה עצמו כאינו ראוי לכך, לפנות אל גדולי ישראל, רועי עדרי ישראל די בכל אתר, זוהי תעוזה מיוחדת, וזה עידן ועידנים שאני מצפה למישהו יותר גדול וחשוב ממני שיפנה את קריאתו אל ראשי הישיבות בישראל, אבל הרהורי הלב נשארו בכאבם, לא נמצא אף אחד שיואיל למלא שליחות קדושה זו, אמרתי אני לעצמי: מוטב להיתפס על כגון דא מאשר על דברים של מה-בכך, והיום הרי דברים של מה בכך עומדים בראש הכותרות בעיתונות.
אני מרשה לעצמי לפנות אל ראשי הישיבות הקדושות בארץ, בעניין הדירות.
ראשי הישיבות שבעצמם, בהיותם בחורי ישיבה, לא חלמו ולא חשבו על דירה של מיליון או שלושת רבעי מיליון שתתנשא לכל לראש, שיהיו בה כל האביזרים הדרושים לחיי רווחה, מכיר אני ברוב רובם של ראשי הישיבות דהיום והנה הם התגוררו בדירות עלובות של ממש, היו כאלה, והם הגדולים כיום, שהתגוררו במשך שנים הרחק מביתם, בחדר עלוב שבו לא היו מטה, כסא ושולחן שבקושי החזיק את עצמו.
אבל למרבה הצער והפליאה, מאות התלמידים כיום אינם כאלה, תלמיד אינו נכנס לחופה אלא אם כן הובטח לו "סידור מלא", היינו דירה מרווחת עם כל האביזרים החשמליים הנדרשים, כמו שנדרש להבדיל, ש"ס מפואר וטבעת עם יהלום.
תאמרו: וכי למה לא יזכו בני ישיבה לתורה וגדולה במקום אחד, ואם כיום זכינו למה שלא זכו בתקופה של חז"ל, שכל בן ישיבה מבקש לזכות לשני שולחנות, הרי זו זכות גדולה לנו.
דא עקא! רבותי, דא עקא!
כי את השולחן הראשון, שולחן התורה, נותנים ראשי הישיבה, המכינים לכל אחד ואחד את שולחנו לפי אמת מידותיו ולפי כישוריו, אולם את השולחן השני, והוא כיום למרבית הצער, החשוב מכולם, שולחן הגדולה, חייבים לתת ההורים, ובמקרים רבים רק הורי הבחורה, הלומדת כעת כדי ללמד, והמלמדת במשך כל חייה כדי שהיא ובעלה יוכלו לשבת ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו של הקב"ה.
מנין צמח מצב זה, איך הגענו ל"חינוך" כזה? האם אפשר בדרך זו לחנך דור של תלמידי-חכמים אשר בעצמם יעמדו בעתיד בראש ישיבות או יהיו בתפקידים רבניים, כלום כך יוכלו להיות סמל לאדם ברחוב, בשיטה כזו של אי-התחשבות בזולת, במצב, בחיי אדם. מה רב ההבדל! ראשי הישיבות עצמם, כפי שאמרנו לעיל, התחנכו בכיוון הפוך ממש, גדלו בתורה בחיי צניעות וקימוץ, כידוע, לכל אחד שלמד בישיבות בזמנים ההם. ואיך זה שתלמידים דהיום נסחפו, שלא מרצונם, עם קטע זה של החיים, של נהירה אחר המותרות ? הרי אווירת הרחוב ב"ה אינה מגיעה לישיבות, הלא עושים כל מאמץ כדי להבדיל בינינו לבין הרחוב בכל הסייגים והמחיצות.

זהו מעשה שטן, המשתולל בתקופה האחרונה ברחוב היהודי ומבקש לחבל בחלקה הטובה היחידה שנשארה לנו ברחמיו ית', הישיבות, כי, מורי ורבותי, עפר אני תחת כפות רגליכם, אבל כמה זמן יוכל להימשך מצב כזה כאשר הורים יצטרכו להרוס את עצמם כדי להשיג שלושת רבעי מיליון לירות כדי לקנות דירה בקומה השישית בשיכון אונסדורף בירושלים, או בסביבות רחוב רשב"ם בבני-ברק, כאשר הורים נופלים וקמים, נופלים וקמים בריצתם אחרי הלוואות, משכנתאות, גמחי"ם של מאות אלפי לירות, שעליהם לבקש אריכות ימים פי שניים מאשר מאה ועשרים כדי לשלם את כל החובות שנטלו על עצמם, או לצאת למרחקים, ובלבד להכניס את בתם תחת החופה.
ומרשה אני לעצמי לשאול לפני הדר"ג שליט"א:
מהו ההכרח הזה, שמקום משכנם של אברכים חרדיים הוא רק בני ברק או ירושלים? ולמה מותר לשם השגת מטרה זו, להעביר, אנשים על דעתם, מותר להתעלל בהורים אומללים ? למה אסור להשתקע באשקלון, בבאר-שבע, קדימה, בנתניה בצפת, בטברי, בחצור הגלילית, בראשון לציון, בנס ציונה.
הרי שנים רבות הם מתחנכים במחיצת הדר"ג שליט"א, ומכם קיבלו את אורח החיים שלהם, מכם קיבלו את רוב תורתם, השקפת עולמם ודרך החיים שלהם לעתיד ? האם לא נאמרה אף מילה אחת, כי ראוי לגור אפילו בכפר עלוב בירכתי תבל, מאשר להרוס חייהם של בני משפחה שרוצים להכניס לביתם בן ישיבה?
כאשר הגיע מרן הגר"י כהנמן זצוק"ל לבני ברק היא היתה עיר כמעט שוממה ובכל זאת הוקמה בני ברק כפי שהוקמה, ומה הקושי להתנחל בקוממיות או ביסודות ובעוד שורה של ישובים, שם נמצאים אנשים אמונים עלי תורה ומצוות, ועושים פרנסתם ברווח ובכבוד, והם מתחננים להצטרף אליהם כדי להגדיל את הישוב, שם אפשר להשיג דירה במאה וחמישים עד מאתיים אלף לירות לכל היותר ואולי מה פחות מזה, ולמה אסור לשכון כבוד בקדימה, שם יש כולל ודירות מוכנות העומדות הכן לקבל אברכים ולארגן שם חיים של תורה ויראת שמים ולהפוך את המקום למרכז של תורה ? כיצד נראתה באר שבע לפני זמן מה, מדבר שממה רוחני ממש, כיום יש בה כוללים וישיבה קטנה וגדולה, וחינוך תורתי מכל הסוגים, מי עשו כל אלה.
האם אלה האברכים המקבלים דירות בחצי מיליון לירות בירושלים ובבני ברק או אברכים שאינם ירודים מהם שהבינו כי אפשר לעלות על הסולם כשהחווקים הם בני אדם וד"ל, והם יצאו לבאר שבע והקימו מה שהקימו, וכן עשו ברחובות, וכן עשו באשקלון וכן עשה אדם יחיד בנתיבות, אדם יחיד בלבד.
אבל הבחורים כיום אינם רוצים ללכת לא לנתיבות ולא ליסודות, לא לקוממיות ולא לצפת או לטבריא, אף ששם החיים קלים בהרבה, והפרנסה מצויה הן מבחינת הסכומים שמשלמים הכוללים והן מבחינת מקומות עבודה בשביל האשה, הן מבחינת הוצאות על החינוך וכל שאר ההוצאות, אולם העיקר, מבחינת ההסתמכות על ההורים ההורגים עצמם ממש, ללא כל הגזמה, כדי לקנות דירה ראויה לזוג הצעיר רק בבני ברק או בירושלים.
ואני מרשה לעצמי לשאול לפני הדר"ג שליט"א, אחרי בקשת הסליחה כבקשת תלמיד אצל רבו, האם לא הגיעה השעה להרהר הרהור שני בכל הקשור בענינים אלה ? האם טרם הגיעה זעקת ההורים אל הדר"ג שליט"א בכל הישיבות ? האם טרם עלה בדעת מישהו, כי המצב הגיע לשיא כזה שעלול, חלילה להתמוטט כליל ? ואז מי יודע מה יהיה ? הרי אי אפשר בשום אופן להמשיך במצב זה, הרי אי אפשר להעמיד את ההורים בפני הברירה או מיליון או שלושת רבעי מיליון לירות, או שלא להכניס את הילדים לחופה?

האם טרם ידוע כי המצב כיום הוא כזה?
האם טרם ידוע, כי גם כיום, ששווי הלירה יורד פלאים מיום ליום, בכל זאת הדבר הוא למעלה מיכולתו של אדם משלנו לאסוף סכום גדול כזה, ולהוי ידוע כי היום נהרסות משפחות שלימות למשך שנים בגלל הדירה שהם חייבים לרכוש בבני ברק או בירושלים.
והצעקה עולה עד לשמים, האומנם לא ניתן לעשות מאומה בעניין זה שחיי אלפי אנשים תלויים בו?
האם אי אפשר לצאת בכרוז לכל בני הישיבות לצאת לערים הקטנות, להתיישב ביסודות, בקוממיות, בקדימה, בחצור, וצפת, לעזור להם בעניין זה, לעשות קשיים לאלה המבקשים דווקא דירה של שלושה חדרים בבני-ברק וירושלים, כגון: לא להשתתף לא באירוסין ולא בחתונה, לא להתערב בשידוך כזה כשהבחור מעמיד תנאים כאלה, להתאסף ולמצוא דרכים כיצד להגביר את התיישבותם של בחורי ואברכי הישיבות במקומות אחרים, בהם הדירות עולות שליש או רבע מהסכום שמשלמים כיום בבני ברק או ירושלים.
עד כמה שמסרו לי מוכן משרד השיכון לעשות בשביל אברכי הישיבות בהקמת שיכונים מיוחדים; באופן שבני הישיבה יוכלו לדור ביחד, בחבורה ובצוותא חדא, כפי שנמסר לי מוכן ראש המועצה בקדימה אף לדאוג ל"חינוך מיוחד" עבור ילדי האברכים (היינו בית ספר של החינוך העצמאי); אין לי כל ספק כי גם הנהלת החינוך העצמאי תיתן ידה ותתמוך כיד ה' הטובה עליה להקמת בתי ספר או תלמודי תורה בהנהלתה ובפיקוחה ותתמוך בהם תמיכה מליאה כפי שהיא עושה זאת לגבי בתי חינוך בישובי ספר, אף אם מספר הילדים לא יגיע למינימום הדרוש.
אין לי גם ספק כי הנהלות הכוללים יקבלו ברצון את ההצעה להעביר את כולליהם למקומות הנ"ל או אחרים, שם האוירה יותר שקטה ונוחה, והתחבורה נשארת באותו מצב, כי הרי גם כעת מסיעים את האברכים למקום לימודם, ובתומכים בכוללים הן מקרונות ממשלתיות או ציבוריות או פרטיות, ישמחו להעלות את התמיכה, כי דבר ידוע הוא כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, והאם ניתן לשער כמה אור יוכנס לכל עיירה או כפר, כאשר ישתכנו בהם עשרות משפחות חרדיות?
אני מרשה לעצמי להציע, כי יוחל מיד בפעולה הסברתית בעיקר על ידי ראשי הישיבות הגדולות בין בחורי הישיבה שלהם, לדרבנם לצאת למקומות הנ"ל, ולא יהיה קשה כיום, כאשר כבר מלאה סאת היסורים ואפילו האברכים כבר התחילו להבין כי המצב לא יוכל להימשך הלאה, ואין לי ספק כי הדבר יביא ברכה לישיבות ורווחה להורים ואורה זו תורה לעשרות ישובים הצמאים לדבר ה' ומחכים בקוצר רוח שמישהו יבוא אליהם וירעיף עליהם מטל התורה.
את העובדה שניתן ואפשר לעשות משהו או לפחות להוכיח רצון טוב, השפעה, לחץ, הוכיח האדמו"ר מגור שליט"א, במיוחד בזמן האחרון. אולי לא ידוע לחוגים הרחבים על פעילותו הנמרצת בשטח של דיור לזוגות צעירים, אולם מעטים יודעים, כי האדמו"ר שליט"א, מקדיש מזמנו, מהשפעתו הכבירה, מקשריו עם גורמים שונים, כדי למצוא פתרון כלשהו למצוקה הנוראה של תקופה זו שאין עוזר לה.
כמובן שלא כל אחד מסוגל לעשות זאת, כיוון שלא לכל אחד הכוח הרוחני, הכוח ההשפעתי, ולא כל אחד יש לו הכוח לצוות ושישמעו לו. וכבר הוכיח האדמו"ר שליט"א בעניינים אחרים של מותרות ושל חתונות וכדומה, ואין לדרוש מכל רב בישראל שיצליח, אבל לפחות להוכיח את הרצון, להוכיח לתלמידים, לשומעי לקחו, לעושי דברו, לחנך את התלמידים בכיוון של הצטנעות, של דרישות מינימליות.
הרי ידוע כי "חצור הגלילית" לא היתה קיימת ללא השראתו הישירה של אדמו"ר זצוק"ל, וגם כיום – האדמו"ר שליט"א מגור מחפש כל דרך אפשרית כדי להקים שיכונים, וידועה פעילותו בקשר לדירות להשכרה, אלא שדברים אלו אינם מתפרסמים כמובן.
והאם אין בכך כדי לחייב אחרים ? האם אין לבוא לרבנים וראשי הישיבה ברחבי הארץ, אלה המחנכים דור שלם לתורה ולתעודה ולדרוש מהם שכל אחד יעשה כמיטב יכולתו, בחוג שלו, לפי אפשרויותיו המוגבלות או הרחבות, וכל אחד מכיר את אפשרויותיו ואת מגבלותיו, וכל אחד, במיוחד גדולי ראשי הישיבות, מכירים עד היכן כוחם מגיע.
האם הם עשו ככל שיוכלו? האם כעת, כאשר הגיעו מים עד נפש ממש, הם עושים משהן, או אולי עושים הרבה ורק מעט ידוע, כפי שעושה ומעשה האדמו"ר מגור שליט"א?

קרדיט פורום לתורה

תודה
רק בניגוד למה שכתבו פה. זריצקי היה לא רק בעל לב חם אלא תלמיד חכם.

 

[ILSK]

לא נתקלו אפילו במעט שבמעט הניסיונות שעומדים בפני בחור חסידי שמור (ואין כמו השמירה של החסידים על הבחורים שלהם) כשהא שנתיים אחרי החתונה מתחיל לחפש עבודה.....

אני לא יודע על איזה נסיונות מדברים
החרדים העובדים (כן רובם מהליטאים) הם הולכים למקומות של אקדמיה ועוד דברים מפוקפקים
כל הציבור שאני מכיר ירושלמים וחסידים מתפרנסים מדברים קדושים ושמורים

כגון: סופר סתם, מעמד, עורך, זמר, מלצרים, מפיקי אירועים, גיוס המונים מציניג'ים, רואי חשבון מאולתר, רמים מגישי"ם אורגניסים רמקולים, קייטרינג, מאפיות בתיות ומאפיות של חלות, וכו' כוו', מוכרים בחניות כלי בית וכו', נגריות, שיפוצים קלים, מתקני מזגנים, קבלנים, משגיחי כשרות, גנרטור שכונתי גרפיקאי, סוחר סת"ם, יינן, הובלות, צבעי, חברה לנקיון דירות חדשות, תחזוק דירות על ביסוס שבועי, ניהול ועדי בתים, מערכות גבייה לועדי בית, מתווך דפוס, מתווכים, נהגי נסיעות ומשלוחנים
ייצור תפילין, וכו' וכו'


לא מכיר כמעט אף אחד בסביבה שלי שעובד כמעט במקום חילוני....