דיון קטעים לא אמינים בספרים

  • הוסף לסימניות
  • #41
בחיים לא שמעתי צייר שהאשים חוקר או עורך בתוצאות העקומות שלו.
ציירים אמנם לא, אבל פגשתי מהנדסים ובנאים שהאשימו את האדריכל בשרטוט גרוע, כדי להסביר למה הם בנו קיר עקום.
לדעתי האישית, יש סיבה שבתהליך הו"ל משתתפים 5-6 אנשים, ולא רק סופר. לעומת ציור שבו משתתף רק יוצר אחד בדרך כלל. ציור הוא רק על אחריות הצייר, לעומת ספר שבו יש אחריות משותפת לכל חברי היצירה. אז נכון, עיקר האחריות היא על הכותב, והוא צריך באמת לדאוג לכך שהיצירה תענה על דרישות הקהל (כולל מבחן האינטלגנציה והאמינות).
אין שום כסף בעולם שיוכל לפתור כתיבה גרועה. בואו כבר נשכור סופרי צללים וגמרנו... אם יש דרושים כישורים כדי ליצור משהו, אז יאלה לעבודה.
במחשבה שנייה - אולי כן. אולי הכסף כן יענה את הכל.
באשכול אחר העירו שקשה לצפות מסופרים להשקיע בכתיבה שלהם, כשזו עבודה לא מכניסה. יתכן שברמת התיאוריה, אם ספר היה עבודה משתלמת - אנשים היו יכולים לשפר את הכתיבה שלהם בנחת. כשכתיבה משמשת רק כתחביב או עבודה שנייה - אי אפשר לצפות שהיא תהיה מקצועית באמת, מושלמת ועונה על כל הציפיות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
אני לא סובלת שדמויות לא עושות כהוגן את התפקיד שלהם.

אם הוא עורך דין מנוסה, למה הוא מופתע מממצאים שמביאים למשפט? אם הוא שוטר, למה הוא לא לקח את הפרטים של כל העדים שהיו באירוע? אם הוא נבל למה הוא לא בדק מתחת לכל הספות? מה זה הקטע הזה שדמויות לא מסיימות עבודה כמו שצריך.

אם הם לא עושים את העבודה שלהם, למה הם לא מפוטרים?
זהו, שגם בחיים האמיתיים יש המון אנשים שאינם עושים את העבודה, ולמרות זאת אינם מפוטרים. אחרי הכל, אנשים הם אנשים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
-שימוש בביטויים קלישאתיים ולא כנים. (לדוגמא חיוך ממזרי. אתה ראית פעם ממזר? והוא חייך???;))
נכון שבספרות החרדית לא משתמשים בדרך כלל בביטוי הזה, אבל בהחלט יש לו הסבר.
מויקימילון ערך ממזר:
  1. [סלנג] [כינוי גנאי] בהשאלה מן (1): אדם שאינו נוהג כשורה; אדם שזומם לטובתו האישית.
  2. [סלנג] מי שעושה מעשה מחוכם או שהצלחתו מעוררת קנאה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
אם כבר כותבים דברים מורכבים, תנו להם את היופי של דברים מורכבים. תנו הסברים נורמלים איך אנשים עוברים לעבר. ולא, חור תולעת הוא לא ההסבר, כי עד היום אף אחד לא הצליח לעבור דרכו. מצידי תמציאו, אבל למען השם עם אינטליגנציה. תבנו עולם שלם שמסביר איך הדבר אפשרי, אבל על תבנו על זה שזה פשוט הגיוני, כשזה לא. הקורא לא טיפש.
לא הבנתי מה יעזור כל הסבר שנמציא, אם בסופו של דבר הוא ייקטל בטענה המנצחת ש'עד היום אף אחד לא הצליח לעבור דרכו'.
זהו מדע בדיוני, וזוהי דרכו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
שאלת אמינות שאשמח שתענו לי עליה-
זו תהיה שגיאה גדולה מדי לכתוב נהר במקום נחל בסיפור? (נחל מדויק יותר אבל מפריע לחריזה)
אין לי מושג אם זה באמת מהווה בעיה,
אבל לי למשל, זה היה מפריע. (כלומר הייתי שמה לב)

יש בבית שמש שמות רחובות בשגיאות כאלו, כמו 'נהר הדן' ו'נהר הירקון' - שהם נחלים (גדולים), ואינם נהרות.
והחליפו להם את התואר כדי שיתאימו לסביבה ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
מסכימה לגמרי עם הנקודות הלא הגיוניות.
ולשאלה מה אפשר לעשות:
אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה חוץ מלהגביר את המודעות אצלנו ולהשתדל לכתוב דברים עם כמה שיותר הגיון או ליצור את ההגיון.
כמובן לא כל דבר צריך להסביר אבל ברגע שהדמויות פועלות באופן אנושי וגם להן ברור מה הגיוני ומה לא לדעתי לפחות זה בסדר.
במובן מסוים, אנשים אוהבים (רובם ככולם) שבספר הבלתי אפשרי (/הגיוני) הוא כן אפשרי (הגיוני).
קורא שיתקל בספר פנטזיה, יתחיל לקרוא, יסגור בחבטה את הכריכה, יטיח את הספר ברצפה באופן שכל דיירי הבניין יבינו שהשכן מדירה 5 מתעצבן מעוד ספר, ויצעק בקול רם ש'זה לא הגיוני שלאנשים יהיו כוחות על'.. שמעתי את הדעה הנ"ל ממקור מוסמך שאינני זוכר היכן ומי הוא.
אני כן מסכים שגם בפנטזיה, לצורך העניין, ישנם חוקים 'הגיוניים' ליקום שלהם - ואם גם הם יופרו, אני לא חושב שאני אמשיך לקרוא את הספר..
(למשל אם המפתח הראשון שהדמות מוצאת הוא הנכון אפשר להוסיף מחשבה של 'יופי, הפעם זה הלך מהר' או אם יש דמות שיכולה לעקוץ...)
אני מסכים עם זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
אני לא מזלזלת באינלגנציה של ילדים.
אני רק חושבת שלילדים פחות מפריע שלאחד מילדי החבורה יקראו תנחום אם בזכות זה הוא לא צריך לשבור את השיניים בכל פעם שהוא יבקש את הספר של "חבורת מאג"ע".
אולי בקשר לנקודות האחרות שהועלו צריך באמת לתת להם קצת יותר להיכשל או למצוא צרות שמתאימות לגילם ועם זאת יגרמו לסיפור לעניין את הקוראים.
אני בכל אופן פחות שמעתי ילדים שמתלוננים על כך (אולי ילדים בגיל יותר גדול שהספר לא מיועד מלכתחילה אליהם).
ילדים זה מגזר שלכאורה זה נראה טרף קל. זה כאילו אפשר לעשות בו הכל אבל למעשה הם לקוחות קשים מאד.
לא יודעת מתי השלב הזה שאיבדת אותו, האם כשהוא גודל וגילה שעבדת עליו או גם כשהוא קטן ממש הוא מרגיש שמשהו לא מסתדר לו.

אבל מצד שני ילד מקבל הכל כך שלא בהכרח ירגיש שמשהו לא תקין ולא הגיוני במה שהצבנו לו. ומצד שלישי ההגיון שלו בריא מאד ובסתר ליבו יצרום לו כשנראה לו משהו לא הגיוני ותקין.
אז תנחום הוא יקבל אבל נתונים ועובדות זה דבר שכדאי וצריך להיזהר עם זה.
אני אוהבת להגדיר את זה בתור דבר שאפשר לטעות 'פעם אחת'- כמובן כמשהו מטאפורי - כי הפעם האחת ששברת את האמון שלו זה יכול להיסלח אבל אם זה דבר שעבר את הפעם הזו זה יכול להיות שבירת אמון בצורה כזו שקשה מאד לשקם אותו.
והפעם האחת יכול להתפרס לכמה פעימות אבל גם להן יש איזה קו גבול שעד אז זה נקרא האחד ולא שתיים. אמון של ילד שנשבר זה דבר שקשה מאד מאד לשקם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
ילדים זה מגזר שלכאורה זה נראה טרף קל. זה כאילו אפשר לעשות בו הכל אבל למעשה הם לקוחות קשים מאד.
לא יודעת מתי השלב הזה שאיבדת אותו, האם כשהוא גודל וגילה שעבדת עליו או גם כשהוא קטן ממש הוא מרגיש שמשהו לא מסתדר לו.
מסכימה. קל להאכיל קוראים חדשים בתוכן בעל איכות ירודה. הבעיה העיקרית בזה, היא החינוך שהקוראים האלה מקבלים לגבי ספרים בעתיד. אם כל הספרים עבדו עליהם, לא תהיה להם תמריץ להמשיך לקרוא כשהם יגדלו. אני מאמינה שזו סיבה עיקרית שקשה למצוא קוראים היום שמעבר לגיל שש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
זהו, שגם בחיים האמיתיים יש המון אנשים שאינם עושים את העבודה, ולמרות זאת אינם מפוטרים. אחרי הכל, אנשים הם אנשים...
אנסח בצורה אחרת: אם אומרים שהדמות נושאת בתפקיד מסוים, אי אפשר להסתפק בזה. צריך להציג אותה מבצעת את תפקידה.

אני נהנית כאשר נוצרים בעיות יצירתיות למרות שהיא עשתה את תפקידה. אני לא אוהבת שהופכים את הדמות ללא-יוצלחית כדי ליצור בעיות יש מאין. זה נותן לי תחושה שהאפיון שלה מיותר. אם היא לא יודעת לבלוש - שלא תהיה בלש, אלא סתם צופה אקראי.

פתרון אחר: להציג בתוך הסיפור את הגורם לכך שהיא בלתי מוצלחת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
אין לי מושג אם זה באמת מהווה בעיה,
אבל לי למשל, זה היה מפריע. (כלומר הייתי שמה לב)

יש בבית שמש שמות רחובות בשגיאות כאלו, כמו 'נהר הדן' ו'נהר הירקון' - שהם נחלים (גדולים), ואינם נהרות.
והחליפו להם את התואר כדי שיתאימו לסביבה ;)
את צודקת כשמשתמשים בשם של נחלים מוכרים ומצמידים להם את המילה נהר. אבל אצלי זה לא מובהק כ"כ. זה סתמי יותר. בשביל שזה יצרום צריך קצת לחקור בשביל לדעת אם יש או אין נהר בסביבה. אני יודעת כי בדקתי אבל זה לא משהו שבולט בקריאה ראשונה.
מסכימה. קל להאכיל קוראים חדשים בתוכן בעל איכות ירודה. הבעיה העיקרית בזה, היא החינוך שהקוראים האלה מקבלים לגבי ספרים בעתיד. אם כל הספרים עבדו עליהם, לא תהיה להם תמריץ להמשיך לקרוא כשהם יגדלו. אני מאמינה שזו סיבה עיקרית שקשה למצוא קוראים היום שמעבר לגיל שש
לדעתי הסיבה העיקרית היום היא בעיות הקשב והקומיקסים. ואם כבר קומיקסים- גם אלה שסובלים מבעיית אמינות לא גורמים לילדים להפסיק לקרוא אותם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
מסכימה. קל להאכיל קוראים חדשים בתוכן בעל איכות ירודה. הבעיה העיקרית בזה, היא החינוך שהקוראים האלה מקבלים לגבי ספרים בעתיד. אם כל הספרים עבדו עליהם, לא תהיה להם תמריץ להמשיך לקרוא כשהם יגדלו. אני מאמינה שזו סיבה עיקרית שקשה למצוא קוראים היום שמעבר לגיל שש.
זאת הבעיה בעצם בחוסר המשיכה לקרוא שלא היתה להם ספרות מספיק טובה מושכת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
לדעתי הסיבה העיקרית היום היא בעיות הקשב והקומיקסים. ואם כבר קומיקסים- גם אלה שסובלים מבעיית אמינות לא גורמים לילדים להפסיק לקרוא אותם.
אם נצביע על הבעיה המרכזית זה הקומיקסים דווקא ולא בעיות קשב וריכוז כי דווקא בעלי קש"רים יודעים להתרכז מעולה במשהו אחד כמו ספר מושך מאד אבל זה הבעיה שבכדי שיעשו זאת צריך שיהיה ספר כזה ...
קומיקסים ממש הורסים את הנאת הקריאה והופכים את הצרכים לקריאה זולה וקלה. קומיקס זה כמו סרט כתוב שהכל נכנס בשלוף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
אם נצביע על הבעיה המרכזית זה הקומיקסים דווקא ולא בעיות קשב וריכוז כי דווקא בעלי קש"רים יודעים להתרכז מעולה במשהו אחד כמו ספר מושך מאד אבל זה הבעיה שבכדי שיעשו זאת צריך שיהיה ספר כזה ...
קומיקסים ממש הורסים את הנאת הקריאה והופכים את הצרכים לקריאה זולה וקלה. קומיקס זה כמו סרט כתוב שהכל נכנס בשלוף.
ב"ה

על הנקודה הזו כבר נשתברו פה מקלדות בפורומנו המפואר, באשכולות סוערים בעד ונגד.
הבעיה היא לא במדיום כשלעצמו,
אלא ברדידות ושטחיות של חלק מסיפורי הקומיקס, המדמים שניתן לפצות על כך בציורים מרהיבי עין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
קומיקסים ממש הורסים את הנאת הקריאה והופכים את הצרכים לקריאה זולה וקלה. קומיקס זה כמו סרט כתוב שהכל נכנס בשלוף.
זה כמו שתגידי שילדים לא קוראים בגלל משחק חמש אבנים שהורס את חווית הקריאה.
אלה שתי חוויות שונות שלא קשורות אחד לשני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
ב"ה

על הנקודה הזו כבר נשתברו פה מקלדות בפורומנו המפואר, באשכולות סוערים בעד ונגד.
הבעיה היא לא במדיום כשלעצמו,
אלא ברדידות ושטחיות של חלק מסיפורי הקומיקס, המדמה שניתן לפצות על כך בציורים מרהיבי עין.
לא כל הקומיקסים סובלים מרדידות ממש לא. אלי גולד הם ספרים בעלי תוכן יפה מאד.

הבעיה היא במדיום דווקא, עצם קריאה שיש איתה ציורים תומכים חוסמת את המח להתאמץ בקריאה ולאפשר ציור לעצמו של הסיטואציה.
זה היופי של הקריאה שהדמיון עובד ומופעל תוכדי וקומיקסים מלאים שאין צורך בכך מונגש ליד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
זה כמו שתגידי שילדים לא קוראים בגלל משחק חמש אבנים שהורס את חווית הקריאה.
אלה שתי חוויות שונות שלא קשורות אחד לשני.
איזה דמיון מופעל בחווית חמש אבנים? זה משחק תחרותי ומאד משימתי
ולא הייתי מפרידה בצורה כזו חדה חוויה של קריאה הקומיקס לעומת קריאה בספר ספורים זה בא מאותה משפחה ממש. שניהם קריאה. אמנם שונה ודווקא בגלל זה בא על חשבון אחד על השני.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #57
קומיקסים ממש הורסים את הנאת הקריאה והופכים את הצרכים לקריאה זולה וקלה. קומיקס זה כמו סרט כתוב שהכל נכנס בשלוף.
צריך לזכור שסיפור אינו מטלה או לימוד, אלא הנאה. קומיקס מסוגל לפתח את כל אותם כישורים של סיפור אחר: אינטליגנציה, אוצר מילים, אמפטיה ושאר כישורי תודעה. ולפעמים אפילו ביותר יעילות מאשר טקסט (הלב נע בעקבות העיניים...). אולי יש הרבה קומיקס שלא - אבל המדיום יכול לעשות את כל זה. זה תלוי בכתיבה :sneaky: (ראו כאן)

אבל! הדבר היחיד שקומיקס לא יכול לעשות - וטקסט כן - זה לפתח כישורים של ריכוז לאורך זמן. לכן חשוב לצרוך גם וגם.

זאת הבעיה בעצם בחוסר המשיכה לקרוא שלא היתה להם ספרות מספיק טובה מושכת?
טובה יש. מושכת פחות. קורא צעיר נמשך לסיפורים בגלל שזה מעורר את הדמיון שלו. סיפור אמין, מעורר פליאה, והתרגשות הוא מה שעונה על הצורך של הקורא. ככל שהוא צעיר יותר, כך הצורך הזה יותר חיוני יותר עבורו. המטרה הראשית בכתיבה סיפורים עבור ילדים צריכה להיות: לתקשר עם הדמיון שלו. (ראו בנין נפש האדם)

עכשיו, בספרי טקסט יש השתדלות גדולה ללמד מוסריות, חינוכיות, ידע וערכים - על זה שמים את הדגש, במקום על הסיפור, במקום על הדמיון. ודווקא אצל קהל צעיר מקפידים על זה יותר! ספרות ילדים קורסת בפני הדרישות האלה. הוא אינו אמין, מעורר שיעמום, ויבש.

לעומת זאת, קומיקס חופשי להתפתח בטבעיות. אין כמעט ניסיון "לשדרג" קומיקס כי עדת קהל המבוגרים האחראיים - מעדיפים לבטל את המדיום הזה לחלוטין. גם אם קוראים צעירים לא מזהים את הבעיה בפרוזה, הצורך שלהם לא מגיע לסיפוקו. אז לשם מה להמשיך? ואם קומיקס מספק להם קורטוב של הנאה - הרי להם מניע רציני להמשיך.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #58
אלא ברדידות ושטחיות של חלק מסיפורי הקומיקס, המדמים שניתן לפצות על כך בציורים מרהיבי עין
בדיוק. זכורים לי המון קומיקסים (ולא דווקא מדע בדיוני) שקראתי בילדות ואת חלקם קניתי בכספי החסכונות שנאספו ביגיעה פרוטה לפרוטה:cry: שפשוט התבאסתי. ספר שלם עלילה על- לדוגמה- הנסיונות של הילד הקנטוניסט ואיך מכים אותו וכולי--- והסוף המרגש? המפקדים מודיעים להם שמכיוון שהם סרבו להתנצר אין לצבא צורך בהם והם "מסולקים" הביתה, לפגישה המרגשת עם ההורים.
אפילו ראש של ילד יבין את חוסר ההגיון שבסיפור.
שלא נדבר על כל ספרי השואה שבהם מוצגים הילדים כגיבורי על שמתעתעים בנאצים האומללים... לפחות תכניסו טיפה סבל. טיפה אובדן. השואה לא הייתה משחק ילדים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
איזה דמיון מופעל בחווית חמש אבנים? זה משחק תחרותי ומאד משימתי
ולא הייתי מפרידה כזו חדה חוויה של קריאה הקומיקס לעומת קריאה בספר ספורים זה בא מאותה משפחה ממש. שניהם קריאה. אמנם שונה ודווקא בגלל זה בא על חשבון אחד על השני.
אני לא רואה בקומיקס קריאה, כמו שאני לא רואה קריאה בדפדוף באלבום + קריאת הפרטים והתיאור שנכתבו מאחורי התמונות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
אני לא רואה בקומיקס קריאה, כמו שאני לא רואה קריאה בדפדוף באלבום + קריאת הפרטים והתיאור שנכתבו מאחורי התמונות.
תלוי למי.
לילד שעכשיו לומד לקרוא, זה הקריאה שלו.
אחר כך הוא יעבור לספרים אחרים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה