דרוש מידע "די כבר, כמה אפשר לסדר?"

[שיראז]

יש לי מלא בנים. כולם עוזרים המון.
הם מסדרים, מנקים, שוטפים כלים, מבשלים, מבריקים כלי כסף, עושים ספונג'ה.
אצלנו אין הבדל בין בנים לבנות חוץ מזה שהבת הגדולה אופה המון והם לא,
בזמנים של עומס (בין הזמנים, לפני פסח, או סתם יום שישי עמוס), אני עושה רשימת של משימות וכל ילד מקבל אחד או שניים לפי הצורך ולפי הגיל של הילד.
הם בד"כ עושים את זה בשמחה.
מדי פעם כשהבית ממש מבולגן הם מבקשים ממני שאני אעשה רשימה.

עוד טיפ: לפעמים בערב כשהבית הפוך ולאף אחד אין כח, אני מפעילה טיימר לחמש דקות וכולם מסדרים על הצפצוף.
בגלל שהם יודעים מראש שזה רק לחמש דקות, הם פחות נרתעים ובד"כ כולם משתתפים. אח"כ אני אומרת להם להסתכל כמה אפשר להספיק תוך זמן קצר כשכולם עובדים ביחד. הם מאוד נהנים מזה.

אבל איך הגעת לזה? זו השאלה....
כרגע הם יחסית קטנים וחושבים שאני המשרתת שלהם (קצת הקצנתי, אבל בגדול...)

 

[אם הבנים שמחה!]

אבל איך הגעת לזה? זו השאלה....
כרגע הם יחסית קטנים וחושבים שאני המשרתת שלהם (קצת הקצנתי, אבל בגדול...)

תפסיקי לשרת אותם. אחרי שהם משחקים במשהו, תשאלי אותם מי רוצה ללכת לגינה או מי רוצה לאכול ארוחת ערב או כל מה שתכננת לעשות בשעה הזאת, ואז תגידי להם בנעימות שהם רק צריכים לאסוף את הפליימוביל ומיד הולכים/אוכלים/ שומעים סיפור. הכל ברוגע ובלי לחץ.
אחרי שהם מתלבשים, תזכירי להם לשים את הבגדים המלוכלכים בסל הכביסה. עם הקטנים, לפעמים אני אומרת "בוא נראה אם תספיקו להכניס את זה לסל עד שאני אספור עד עשר." זה עובד.
אם הם עדיין קטנים, הציפיות לא מדי גבוהות (הם לא ישטפו כלים או יבשלו), אבל הם כן צריכים להתרגל לסדר את הבאלגן שהם בעצמם עשו.

 

[mg3]

אני נעמד באמצע המהפכה ומודיע: אני סופר עד 50 והחדר מסודר.
בסוף מחלק איזה ממתקון בגודל כזית של ימינו.
(כמובן גם אני במסדרים)
כדי לעשות את העסק שמח אני מודיע שאסור לעבוד אחרי חמישים ומי שיעבוד אחרי שהגעתי לחמישים יקבל עונש...
סופר גם באידיש או להבדיל בערבית.
לפעמים עושה הפסקה בחצי של הספירה ומחלק איזה ממתקון.

תוך כדי חלוקת מחמאות לאלו שעובדים.
כבר כמה שנים שכמעט כל מוצאי שבת אנחנו עושים זאת, וזה עדיין עובד, וגם סתם באמצע שבוע לפעמים.

אני כילד (והאמת שגם כמבוגר...) לא אהבתי לסדר, ולכן אני לא מצפה מילדי שיעשו זאת בעצמם ללא דחיפה מבחוץ...

ומה קורה אם אחרי 50 הבית עוד לא מסודר?
או שאתה כמו בעלי שכשהוא מגיע ל49 הוא מתחיל לספור
49 ורבע
49 וחצי
49 ושלושת רבעי..

 

[YRN]

במצבי בלגן רציני אני מודיעה על גיוס כללי וכל אחד מתבקש להרים למקום מספר מוגדר של פריטים בתוך כמה דקות. לדוגמא: סופרים עד 100 וכל אחד מחזיר למקום 30 חפצים. בדרך כלל הם נכנסים לשוונג ומרימים הרבה יותר... באים להתפאר בפני שהרימו כמות כפולה ממה שהיה צריך.

 

[א. שטיגליץ]

ומה קורה אם אחרי 50 הבית עוד לא מסודר?

אני בד"כ מתייעץ עם הילדים עד כמה לספור, אם המצב גרוע זה יהיה 80, וסופר בקצב שמתאים (אני גם מסדר תוך כדי מה שמעכב את הספירה...)
אם נתקענו אני אומר לילדים: אני רואה שצריך להוסיף עוד עשרים...

 

[אינגליש מייל]

מעניין מה היה קורה..
לו יצוייר שהיה ניתן לעשות ניסוי ופשוט לא לסדר שבוע שבועיים (לנסוע לשבת באמצע),
לדעתי התוצאות יהיו מרתקות,
אולי גם לצלם את הסיטואציה המתמשכת...

 

[מקצה הארץ-:)]

אמא שלי היתה עונה לנו בחיוך---
וואי כמה אפשר כבר להכין בשבילכם אוכל, לכבס בגדים... כבר ממש נמאס...
זה היה רמז טוב, אמא עושה לנו דברים מעבר, אז בלאגן שאנחנו בילגנו לא נסדר?
ודבר נוסף היה , התניית הוצאת משחקים בזה שמחזירים למקום.
מבצעים על סדר במיטה וכו

נכון.. גם לנו זאת היתה התשובה וכך כנראה טוב לנהוג!
- הרבה תשובות ותובנות מענינות היו כאן ויישר כח לכולם...

אפשר כמובן להמשיך........

 

[מקצה הארץ-:)]

מי מסכם את כל העצות?

מקווה שיהיה לי זמן לזה ואסכם בלא נדר. חשוב מאוווד!

 

[מקצה הארץ-:)]

ומה קורה אם אחרי 50 הבית עוד לא מסודר?
או שאתה כמו בעלי שכשהוא מגיע ל49 הוא מתחיל לספור
49 ורבע
49 וחצי
49 ושלושת רבעי..

מצוי מאוד, אך לא רצוי בעליל.. לא מרוצה מכל הסופרים למיניהם, לדעתי זה מראה על חולשה של הסופר.

 

[אם הבנים שמחה!]

מצוי מאוד, אך לא רצוי בעליל.. לא מרוצה מכל הסופרים למיניהם, לדעתי זה מראה על חולשה של הסופר.

מזכיר את בעלי. (אף אחד פה לא מכיר אותנו, נכון?) "אני סופר עד שלוש ואני רוצה לראות ש[לא משנה מה]. אחת....שתיים....אמרתי אחת! היי שמעתם, אמרתי אחת....שתיים....שתיים....אתם לא שומעים אותי?"

 

[nori]

קופצת על האשכול ושואלת-
הבית שלי, ברוך השם בית של בנים בלבד (מלבד האמא כמובן)
ואני מרגישה שהרבה יותר קשה לי לחנך אותם לסדר וניקיון מאשר איך שחינכו אותי (בית שרובו של בנות...)
אני מרגישה שאצל בנות זה יותר טבעי, ופחות נלחמים על העזרה ועל הקניית הרגלים טובים
אשמח לשמוע תובנות מאימהות לבנים בנושא

ההבדל הגדול בעיני הוא הזמן הפנוי של הבנים לעזרה לעומת בנות.
אז לפעמים קשה ולא שווה את המאמץ. (הבנים הגדולים שלי לא שוטפים כלים לדוג' ולבת בגילן לא הייתי מותרת אבל כשהם כבר נמצאים קצת בבית אני בקלות מוצאת להם משימה אחרת ולא רואה סיבה להתאמץ על זה אבל אם היתה לי בת שביום יום יכולה להקל בסעיף הזה ודאי שהייתי משדלת אותה לזה)
אבל יש דברים שקשה ולטובת הילד אין אנחנו בני חורין להפטר מהמלאכה.. ודווקא לא עזרה בבית אלא הרגלים אישיים של סדר ונקיון. וגם עזרה בבית אבל בסדר הזה.
בגדול אין ספק שזה שונה מאד אופן התפעול של בית של בנים ובית של בנות. מצד אחד אני עושה הרבה והרב לבד. מצד שני ביום יום אני עם פחות נפשות בבית כי בגיל מאד צעיר הם נוכחים פחות ורמת הבלגן והתפעול בהתאם.

 

[מקצה הארץ-:)]

מזכיר את בעלי. (אף אחד פה לא מכיר אותנו, נכון?) "אני סופר עד שלוש ואני רוצה לראות ש[לא משנה מה]. אחת....שתיים....אמרתי אחת! היי שמעתם, אמרתי אחת....שתיים....שתיים....אתם לא שומעים אותי?"

כמה שזה מצחיק!!!!!
כנראה שכמעט כוווולם באותה סירה.....

 

[יהודה גל]

קופצת על האשכול ושואלת-
הבית שלי, ברוך השם בית של בנים בלבד (מלבד האמא כמובן)
ואני מרגישה שהרבה יותר קשה לי לחנך אותם לסדר וניקיון מאשר איך שחינכו אותי (בית שרובו של בנות...)
אני מרגישה שאצל בנות זה יותר טבעי, ופחות נלחמים על העזרה ועל הקניית הרגלים טובים
אשמח לשמוע תובנות מאימהות לבנים בנושא

אצלנו כולן בנות (חוץ ממני כמובן), ואני לא חושב שהמצב מזהיר יותר....

 

[אם הבנים שמחה!]

אצלנו כולן בנות (חוץ ממני כמובן), ואני לא חושב שהמצב מזהיר יותר....

אני גדלתי בבית של בנות בלבד ובבית שלי היום כמעט כולם בנים.
אין ספק שהבנים שלי עוזרים הרבבבבה יותר ממה שאנחנו היינו עוזרות לאמא שלי.

 

[מקצה הארץ-:)]

אצלנו כולן בנות (חוץ ממני כמובן), ואני לא חושב שהמצב מזהיר יותר....

אני גדלתי בבית של בנות בלבד ובבית שלי היום כמעט כולם בנים.
אין ספק שהבנים שלי עוזרים הרבבבבה יותר ממה שאנחנו היינו עוזרות לאמא שלי.

כנראה זה תלוי בחינוך ובג'וקים שיש לכל ילד... ובעוד הרבה מסביב....

 

[אם הבנים שמחה!]

כנראה זה תלוי בחינוך ובג'וקים שיש לכל ילד... ובעוד הרבה מסביב....

בעיקר חינוך. אמא שלי לא ביקשה ממנו עזרה אז כמעט ולא עזרנו.
אנחנו הרגלנו את הילדים שלנו לעזור מגיל צעיר והם יודעים לעשות הכל.

 

[מריםמרים2]

ממחקר פרטי שערכתי בביתי התוצאות הם כך,
שאנחנו כהורים משדרים סוג של לחץ לעזור לסדר, עוצמת ההתנגדות עולה פלאים, והקושי של הילדיפ בביצוע המטלות מאוד קשה,
ואילו כשאנחנו מבקשים ברוגע ללא לחץ ההתנגדות קורסת, והרצון לעזור עולה שבעתיים,
מה שאומר שזה תלוי בגישה שלנו בצורת הבקשה,
זה לא תמיד קל אבל שווה מאמץ.

כמה הנכון!!!

 

[Tmj]

מהנסיון שלי
קודם כל, להיות עקבית שלא יהיה בלאגן גדול שקשה להשתלט עליו
ז"א שיחקתם- תאספו, מגיעים הביתה- ילקוטים למקום, מתלבשים- בגדים לכביסה וכו'
ככה הבית תמיד נראה איך שהוא במצב שפוי
אבל זה דורש ממך עקביות
וכן, למי ששאלה על בית של בנים , אז כאמא בבית של כמעט רק בנים, נראה לי שבאמת לבנים הסדר והניקיון פחות טבוע בדם... (תמיד כשהם רוצים להפתיע אותי אז זה לסדר כמו שאמא אוהבת.... הבדל שמים וארץ מהסדר הרגיל שלהם....)
ואצלי הם יותר אוהבים אקשן- לנקות עם מים, לסדר דברים גדולים, דברים כאלה
בהצלחה
הרבה נחת

 

[7שבע7]

להפוך את הסדר למשחק:
* "אתה מסדר את כל המשחקים שבצבע אדום ואת את כל המשחקים שבצבע כחול" וכו'.
* "בואו נראה מי מצליח לקלוע לסל את המשחקים!"
* "יש מלחמה! כל הפליימובילים צריכים לתפוס מחסה בתוך הקופסה שלהם!"
* "עכשיו כולם בונים את מגדל בבל מכל המגנטים!" (ואחר כך מחזירים אותם לקופסה...)

רעיונות נוספים:
* לקבוע מספר של חפצים שאותו צריך לאסוף (לא הכול יהיה מסודר, אבל זה מפחית).
* לצלם בווידאו את הילדים מסדרים, ואז בתוכנה מתאימה מאיצים את הסרט או הופכים אותו - הילדים נהנים לראות את זה אחר כך... (מתאים למי שיש את הכלים המתאימים בבית).
* להפעיל שירים משמחים. (אפשר גם כאן לעשות משחק - בכל פעם שנגמר שיר עוצרים את הסדר כמו ב'פריז', וממשיכים רק כשמתחיל השיר הבא).
* הכי עובד - להבטיח משהו אחרי הסדר... פרס קטן, ממתק, סיפור, יציאה מהבית...

וכמובן, קורה שאף אחד מהרעיונות לא עובד, ואבא ואמא נאלצים להיות "עבדים"... (במקרי חירום אני מאיימת שפשוט אזרוק את כל המשחקים שעל הרצפה. כמעט תמיד זה עובד...)

 

[Yahalom]

אני מכינה אותם מראש
ז"א עכשיו הם באמצע משחק (גם לנו לא הכי נחמד שצריך הרגע לעצור הכל) אז אני מודיעה שבשעה X כולם מסיימים את העניינים ועוזרים לסדר
ואז עושה חלוקה כשאני גם בשטח מסדרת
בנתיים עובד בסדר