מידע שימושי הסיפור האישי שלי מליל האסון במירון

[Reizily]

אולי לכי תדעי...
מרוב הלם לא יכלנו לזוז , גם לא כל כך היה לאן...
אני זוכרת אותנו נדחקות כל פעם שאלונקה עברה...

אני זוכרת שחיכינו לאוטובוסים ועלינו וירדנו את ההר (מי שהיה מבין)
היינו שם מלא בנות.
רובם היו נראות כאילו ראו יותר מדי והיו במצב הדחקה מזעזע.
צחקנו שם משטויות...
עד שכבר לא היינו מסוגלות לדבר.....

 

[efratesh]

אני זוכרת שחיכינו לאוטובוסים ועלינו וירדנו את ההר (מי שהיה מבין)
היינו שם מלא בנות.
רובם היו נראות כאילו ראו יותר מדי והיו במצב הדחקה מזעזע.
צחקנו שם משטויות...
עד שכבר לא היינו מסוגלות לדבר.....

אני גם זוכרת שהיה שם נשמות טובות שדאגו להראות לכולם הסרטות ללא צינזור מהארוע (בלייב)...

 

[Reizily]

אני גם זוכרת שהיה שם נשמות טובות שדאגו להראות לכולם הסרטות ללא צינזור מהארוע (בלייב)...

אז זה ברוך ה' נחסך ממני...
רק שמענו פעם ב- עדכונים מה קורה בשטח.
כשכמובן האנשים שהיו במירון התעדכנו מאנשים שהיו מחוץ למירון...

 

[.B.B]

בעלי היה שם, וכתב את זה למחרת:

ספוילר

עולים לשמוח, מוזיקה שמחה ברקע.
אין מעבר, הכל תקוע.
פצוע מובל באלונקה
מוזיקה גוועת ברגע
אחד טוען על עשרות הרוגים
הלב לא מאמין
אישה בוכה לבעל שלא עונה
בחור מספר על החייאה, ובוכה
ההר צבוע באורות אדומים
אלפים ברכבת, לבבות דוממים
הבוקר עולה, הקריין על עשרות הרוגים

עם כל זה- אני מאמין.

כאחת שהיתה "שם".
וראתה הכל.
החייאות, פציעות קשות-בינוניות-וקלות,
אנשים חסרי נעליים, משקפיים...
שברים מפחידים. דם.
אורות אדומים מהבהבים ברקע...
(טרמינל 1 האדום. שהוסיף נופך מפחיד לכל האירוע)
המסוקים... זה אומר שיש פצועים אנוש. השם.
והטלפונים שקרסו.
הפלאפון שלי עבד, היתה לו קליטה.
זה כמעט הביא אסון...
עשרות אנשים התנפלו עליו.
בחורות מבוהלות, ילדים בוכים, נשים היסטריות...
טירוף חושים.
נתקעתי שם, מאחורי מחסום ביחד עם אלפי אנשים,
כש"הכל" נפרש מול עינינו הנדהמות.
אחרי כמה שעות טובות, התחילו לכוון אותנו לאוטובוסים.
ירדנו לאט לאט, בפרצופים מוכי הלם-אובדן-ובהלה.
וזה עוד בלי שחלמנו מה הסדר גודל של האירוע...
בדרך, התחילו לעוף באוטובוס מספרים.
מישהו אמר 3, ענו לו "30".
ישבתי ליד חברה,
התגובה שלה הייתה "שטויות. אין מצב".
אמרנו פרק תהילים, ונרדמנו תשושות מכל מה שעברנו.
לא ידענו שזו רק ההתחלה...
הגעתי הביתה אחרי תפילת שחרית באוטובוס,
והלכתי לישון.
קמתי בשעה 3 אחה"צ, ערב שב"ק.
בעלי שוכב במיטתו, מכיוונו נשמעים פרצי בכי בלתי נשלטים.
ברוך דיין האמת.
הוא ממלמל שוב ושוב, ושוב ושוב.
ושוב.
אני, מתוך שינה- "מה קרה"?
הוא מסתכל עלי במבט מוזר. "45".
ומתמוטט למיטה.
בשלב הזה הזמנתי "הצלה".
הפנים שלו היו חיוורות, נשימות מהירות,
דופק מהיר כ"כ- שהיה נראה שעוד שניה ליבו יוצא.
"נפגע חרדה".
לא פינו אותו לבית חולים. אמרו לנו שיש להם עשרות כאלו.
ואין להם איך לעזור...
לקחתי ליד שקית,
דחפתי כמה בגדים לי ולקטנים
ונסענו להורים.
בעלי הלך להוריו לשבת.
- - -
ואז התחילו להישמע שמות.
אבא של חברה קרובה שלי. בד"ה.
השכן שלנו, מבניין ליד. בד"ה.
האברך הצדיק ההוא, נו, הזה שיושב בבית הכנסת בספסל השלישי... צנום כזה.
עם שיער שחור... ו-3 ילדים סביבו, כל שבת. בד"ה.
שני זוגות אחים... ה' ישמור. ילדים צעירים.
ועוד 38 יהודים טהורים,
שרק נסעו לספוג קדושה והתעלות
בציונו של רבי שמעון, ביום ההילולה.
וזכו לקרוא "שמע ישראל" דקות לפני מותם...
הלב קרוע. לא מסוגל להשתקם.
המראות חוזרים אלי בלילות...
היבבות, היללות. האמבולנסים, הזעקות.
המסוק בשמים...
הדמעות.
בעלי חזר לעצמו, לאט לאט.
הוא הלך לפסיכולוג, שעזר לו לשחרר את הטראומות.
(ותודה ל"עזר מציון" על הסיוע המיידי. מלאכים.)
חזרתי לישון.
לא רגועה, אבל כן ישנה.
התחזקנו מהאסון הזה.
קיבלנו ע"ע קבלות, כל המשפחה. כולל הילדים.
ומשתדלים בעז"ה לעמוד בהן.
שיהיה לע"נ מ"ה הקדושים.
שיקרבו את הגאולה---
ויאמר לצרותינו די.

 

[שועל ספרות.]

אנחנו פורצות בצחוק מטורף,
הצחוק הזה גרוע מכל בכי שהוא.

תיאור מחריד כל כך.
הזכיר לי שכשחיכיתי בהר למטה לאוטובוס חבר אחד שהיה איתי אומר לי פתאום צריך לשמוח ל"ג בעומר מתחיל לשיר ורוקד בקטנה כזה.
צעקתי עליו "אתה נורמלי? למעלה נהרגו עשרות ואתה רוקד ושר?" (זה היה כששמעתי בחדשות שכבר מודיעים על עשרות הרוגים)
אחר כך התברר לי שהוא היה בתוך האסון, וכנראה שהיה סוג של נפגע חרדה!

 

[TYPE:{programmer}]

בעלי היה שם, וכתב את זה למחרת:

עולים לשמוח, מוזיקה שמחה ברקע.
אין מעבר, הכל תקוע.
פצוע מובל באלונקה
מוזיקה גוועת ברגע
אחד טוען על עשרות הרוגים
הלב לא מאמין
אישה בוכה לבעל שלא עונה
בחור מספר על החייאה, ובוכה
ההר צבוע באורות אדומים
אלפים ברכבת, לבבות דוממים
הבוקר עולה, הקריין על עשרות הרוגים

עם כל זה- אני מאמין.

גם אני הייתי וחוויתי את האסון...
התיאור מדויק ומצמרר,
מחזק ומעודד.

@אילה מינה
יש מצב להדפיס לעצמי,
ולתלות על המקרר לחיזוק?

 

[אסתרטגיה]

תודה על השיתופים.. ועל כל החיזוקים..
גם אני הייתי שם..
היה מזעזע
כל שנה בל"ג בעומר הכל צף ועולה

כשהגעתי הביתה ממירון כמה שעות לפני שבת
התברר לי שדודתי הלכה לזהות את בנה הנפטר באבו כביר..
ואז הבנתי שבן דודי נפטר באסון

לפני שנתיים העליתי כאן קישור שיתרמו לכתיבת ספר תורה
והנה בעז"ה
מחר ל"ג בעומר הולך להיות הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו
(אליהו שמואל כהן ז"ל)


ה' יאמר לצרותינו די

 

[TYPE:{programmer}]

בן דודי נפטר באסון

לפני שנתיים העליתי כאן קישור שיתרמו לכתיבת ספר תורה
והנה בעז"ה
מחר ל"ג בעומר הולך להיות הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו
(אליהו שמואל כהן ז"ל)

היכן תתקיים ה"הכנסת ספר תורה"?
בביתר או במירון? או בכלל במקום אחר...?

 

[אסתרטגיה]

בנוה יעקב בירושלים התהלוכה תצא בשעה 18:30 רחוב פניג'ל 6
לבית כנסת "בית תפילה" רחוב צוקרמן 2

 

[אילה מינה]

@אילה מינה
יש מצב להדפיס לעצמי,
ולתלות על המקרר לחיזוק?

בעלי(שכתב את זה) אומר אפשר בשמחה

 

[1006michal]

וואו ממש תודה לכל אלו שכתבו ושיתפו.

אני אישית מרגישה צורך לקרוא, לשמוע ולדעת. מרגישה צורך לכאוב את כאבם של מאות המשפחות ולצערי מאות המקרים.

בתור אחת שהיתה רחוקה משם מאוד... לא שמעתי או ידעתי..חייתי...את חיי.

עצם הקריאה מחזקת אותי בהבנה של כמה הקב"ה גדול , כמה שום דבר , ממש כלום, לא מובן מעליו.
כמה שהעם שלנו קדוש כפשוטו. וכמה אנחנו לא מבינים שום דבר מלבד גדלותו של ה' יתברך.

 

[מוישי 02]

וואו נהנתי

 

[שועל ספרות.]

שיר על האסון שפרסמתי כמאמר

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל-שיר על קדושי אסון מירון

השיר על לחן שמע ישראל של יעקב שוואקי https://youtu.be/W9Eqg-oiS5A שיר לזכרם של קדושי מירון (על פי עדויות מצמררות של אנשים שהיו בזירה) הֵם הִגִּיעוּ לְכָאן הַיּוֹם הִרְגִּישׁוּ כְּאִלּוּ בְּתוֹךְ חֲלוֹם הַמַּעֲמָד הָיָה, נוֹרָא הוֹד...

www.prog.co.il

 

[לי@.ס]

וואו. אהבתי.
מותר לשאול למה לא פרסמת זה גם בקהילת כתיבה?..

יש אשכול מיוחד לסיפורים האלו?

כל כך הרבה סיפורים מחזקים מהאסון,
אני כבר מדמיינת ספר שלם אולי שניים,
שיצאו לאור בעתיד

 

[לרקוד על הירח]

יש אשכול מיוחד לסיפורים האלו?

לא, פשוט @רודיום ידוע בקטעיו (המשובחים!) שמתפרסמים בקהילה, אז תהיתי...

 

[HP מעצבת]

מזכיר לי את התחושה שלי אחרי אסון מירון, קצת דומה וקצת שונה.
שבוע בערך אחרי האסון התחיל מבצע שומר החומות ופשוט הרגשתי שנגמר לי המקום הרגשי להכיל גם את האסון וגם את המבצע שהציף לי המון טראומות ופחדים בתור דרומית. ואז פשוט אוטומטית משהו בלב שלי התעלם מכל האסון כי הייתי צריכה לחיות את הרגע ולקח לי המון זמן להירגע מכל המסה הזאת.

כנ"ל.