דרוש מידע ההורים שלכם מוציאים את הנשואים לחופשה בבין הזמנים?

[אחותה]

יש שנים שכן
יש שנים שלא
יש שנים ששכרו בריכה פרטית ענקית נכנסו הבנים
ושהבנות נכנסו הבנים הכינו מטעמים על האש
ההורים שילמו
יש שנים שעשו שבת גיבוש
תלוי מה היה באותה שנה

 

[גונן]

יש גם משפחות שיותר קשה לגבש אותם, במיוחד משפחות גדולות...

 

[shimשימי]

אין לי בעיה של כסף לעצמינו, פשוט אני לא ישלם על כולם..
טוב לא הבנתם אותי..

בקיצור דעתכם שלא לצאת משפחה ביחד אף פעם?

מה הנושא?
אתה מעוניין לצאת עם כל המשפחה נכון?
אין לך אפשרות ריאלית לשלם (בדיוק שכמו שלהם אין אפשרות ריאלית לשלם על כולם,נכון?)
ולכן אם הילדים אוהבים את ההורים מכובד מאוד שיומיים שלש יצאו כולם ביחד
וכל אחד ישלם על עצמו

 

[דיני]

גם במשפחות שההורים נותנים צריך לשים לב.
ששום דבר לא "מגיע".
כל דבר לומר תודה.
לי כל פעם שההורים מביאים [לי/לילדים שלי] יש חוסר נעימות אפי' שהם נותנים מכל הלב ובשמחה.
גם אחרי הרבה שנים שהם נותנים המון, אני מרגיש ששום דבר לא מגיע לי.
ואני מתפוצץ לראות את האחיינים מקבלים את המתנה ליום הולדת ב200 ש"ח עם פרצוף שזה לא שוה וכו'.
או שההורים צריכים לשמור בסוד שלזה שילמו את הבר מצוה ולזה את הנופש וכו' כדי שלא יקנאו.
הלו? אבא ואמא לא חייבים כלום. תגיד תודה על הכל. ואל תעורר פרובוקציות. הם לא צריכים להתחבא ולהסתיר דברים מחשש מה הילדים יגידו.

אתה צודק בכל מילה
אבל נקודתית לגבי: או שההורים צריכים לשמור בסוד שלזה שילמו את הבר מצווה ולזה את הנופש,
אז כן, אלו דברים שבאמת צריך לשמור בסוד!
כתוב שלעולם לא ישנה אדם בין ילדיו
גם ככה אחים זה מועד לפורענות בכל מה שקשור לקנאה, וכשילד מרגיש מופלה מאח אחר צריך עבודת המידות כדי להתגבר על זה, או לחילופין לפתח אדישות ולהתנתק רגשית שזה גם קשה.

אם ההורים נאלצים לשנות בין הילדים, כגון שאחד נצרך יותר, אז ראוי לשמור את זה בסוד ולא לעשות פרסומא ניסא.

מה שמקבלים מההורים זה לא רק התועלת הכלכלית גרידא אלא התחושה שאנחנו אהובים על ידם,
וכשיודעים שחלק מקבלים וחלק לא זה פוגע.
(אני זוכרת חברה מהעבודה סיפרה לי כל כך בצער על כך שחמותה יוצאת איתה לקניות של בגדי ילדים והיא משלמת על הילדים שלה, וחמותה קונה עבור נכדיה בני ביתה. החברה הזו מהעבודה הרוויחה יפה וגיסתה דלפונית, אבל זה לא העניין של הכסף, זה התחושה. ואני ראיתי שזה באמת ציער אותה ופגע בה)

 

[אסתי3311]

לפעמים הרצון להתאחדות וגיבוש יוצר מבלי משים בדיוק את ההפך.
חילוקי דעות לגבי המיקום/ התאריך/ התשלום/ וואטאבר.
כנ"ל לגבי התארגנות עם בגד משותף לכל האחיות/ גיסות לחתונה.

לא ציפיתי לכאלה התקפות
אבל באמת לא ניסחתי נכון את השאלה

אז יהיה מצוין אם תתנסחו שוב כדי שיובן. כרגע זה מרגיש סוג של אמירה עמומה "דברי הוצאו מהקשרם".
הדברים שכתבתם עוררו אי נוחות עזה, ובצדק, בחלק ניכר מהמגיבים.
ההורים לא חיבים לנו כלום. אנחנו חיבים להם.

 

[כתר מלוכה]

אתה צודק בכל מילה
אבל נקודתית לגבי: או שההורים צריכים לשמור בסוד שלזה שילמו את הבר מצווה ולזה את הנופש,
אז כן, אלו דברים שבאמת צריך לשמור בסוד!
כתוב שלעולם לא ישנה אדם בין ילדיו
גם ככה אחים זה מועד לפורענות בכל מה שקשור לקנאה, וכשילד מרגיש מופלה מאח אחר צריך עבודת המידות כדי להתגבר על זה, או לחילופין לפתח אדישות ולהתנתק רגשית שזה גם קשה.

אם ההורים נאלצים לשנות בין הילדים, כגון שאחד נצרך יותר, אז ראוי לשמור את זה בסוד ולא לעשות פרסומא ניסא.

מה שמקבלים מההורים זה לא רק התועלת הכלכלית גרידא אלא התחושה שאנחנו אהובים על ידם,
וכשיודעים שחלק מקבלים וחלק לא זה פוגע.
(אני זוכרת חברה מהעבודה סיפרה לי כל כך בצער על כך שחמותה יוצאת איתה לקניות של בגדי ילדים והיא משלמת על הילדים שלה, וחמותה קונה עבור נכדיה בני ביתה. החברה הזו מהעבודה הרוויחה יפה וגיסתה דלפונית, אבל זה לא העניין של הכסף, זה התחושה. ואני ראיתי שזה באמת ציער אותה ופגע בה)

בגדול זה נכון.
אבל מדובר בהורים שלא מפלים ונותנים לכולם על כל דבר שזז.
אין מישהו שפעם היה צריך ולא קיבל.
אני אישית מקבל המון בלי לבקש כלום.
מפריע לי הצורך שלהם לרצות את כולם ושח"ו לא יהיו טענות עליהם.
הילדים צריכים לדאוג להרגשה שלהם, ולא הפוך

 

[רחשי הלב]

אני צופה בעניין בכל שנה מחדש באחות אשתי ובעלה, שמגבשים את המשפחה של הבעל לנופש משותף.
כל שנה מחדש אני תמה איך יש להם חשק בכלל לנפוש ביחד אחרי כל המריבות והויכוחים והרכילויות שעפות שם עד בכלל נסגרים על משהו שמוצא חן בעיני כולם...
אז לא תמיד נופש משותף מגבש את המשפחה.

 

[דיני]

אני צופה בעניין בכל שנה מחדש באחות אשתי ובעלה, שמגבשים את המשפחה של הבעל לנופש משותף.
כל שנה מחדש אני תמה איך יש להם חשק בכלל לנפוש ביחד אחרי כל המריבות והויכוחים והרכילויות שעפות שם

כנראה שזה בדיוק מה שהם אוהבים

 

[צ]

אצלנו במשפחה, צד א' משפחה ענקית ומפוזרת, יש קופה משפחתית וכשמתכננים חופשה משפחתית (המון זמן מראש), כל אחד מוסיף על הסכום הקבוע שהוא מפריש כולל התחשבות באלו שיש להם פחות.
כך שכשמגיע זמן הנופש יש סכום ראשוני גדול מספיק וכל משפחה צריכה להוסיף עוד לא מידי הרבה.
ואילו צד ב', נפגשים בפארק או בבית אחת המשפחות וכולם מכינים משהו.

 

[REBEKA997]

אצלנו יוצאים הרבה מטעם ההורים, משני הצדדים
אבל לגמריי לא כולם
לא חושבת שנכון לקרוס תחת הנטל כי כך מקובל או רוצים שיהיה מקובל...

 

[שאפומדיה]

אני אסביר אף פעם לא יצאנו כל המשפחה ביחד
לצאת יום אחד גם לא?

כמובן שאני ואשתי יוצאים לבד

בלת"ק יש משפחות שאין להם את זה
כי יותר כבדים/פחות מאוחדים/זורמים/קשה להם לצאת מאזור הנוחות וכו'

אני הגעתי ממשפחה שכל היום מטיילים
משפחה ספונטינית וזורמת וקלילה
וגם היום אין להורים שלי כסף מיותר בכלל!!
אז עושים אוהלים כל הנשואים עם הילדים והנכדים
וכך כל אחד מביא את חלקו
וכולם נהנים

ומהצד של בעלי בקושי מפגש בחנוכה יש...
זה סגנון של משפחות

 

[פיר]

אנחנו כל שנה יוצאים לנופש, ומשתדלים עד כמה שאפשר לחסוך,
בשנה ראשונה הזוג כן מגיע, ואחרי זה אם הוא רוצה הוא מקבל את התאריכים ואת המיקום שלקחנו,
ויכול למצוא לעצמו משהו בסביבה,

אבל לא מעבר לכך.
המשכנתא על ה800 אלף שקיבלו לא נגמרה

לא פשוט בימים אלו.

 

[פיר]

יש הורים שנותנים אוכל מבושל.
יש הורים שמארחים הרבה לשבתות.
יש הורים שמשמרטפים הרבה.
יש הורים שמגיעים לעזור בבית.
יש הורים שמעודדים ומייעצים הרבה דרך הטלפון.
יש הורים ששילמו הרבה על דירה.
יש הורים שהילדים עושים אצלם קניות במקום בחנות.
יש הורים שמוציאים לנופש.
יש ויש ויש ויש....
הכלל הוא- שאף אחד לא חייב כלום.
מי שחייב זה הילדים בכיבוד הורים.
לא מדובר בילדים בני שנתיים שצריך לחתל אותם.
מדובר באנשים בוגרים שיכולים לעזור להורים.
כל דבר שההורים נותנים או עושים הם ראויים להערצה.
זו נקודת המוצא.

וגם ההורים עצמם לא חייבים לעשות כי כולם עושים.
הם ממש לא צריכים לקצר לעצמם את החיים ולקרוע את עצמם.
אם קל להם - בכיף ובשמחה.
ואם קשה יש מספיק דרכים איך לעזור בלי לגמור את עצמם.

מילים לענין.

 

[פפרר]

מה מטרת האשכול ?
"זה מעשה שלי , וזה מעשה שלו
ומה לנו לדבר מאחרים"

 

[יעל גימל]

ההורים שלי ושל בעלי לא מוציאים אותנו, וזה, כמובן בסדר גמור, כי אף אחד לא חייב לנו כלום. ברור.
ועדיין, זה לא מונע את תחושת הצביטה בלב.
גם אני וגם בעלי הצעירים במשפחה,
וההורים כבר עייפים, ולא מארחים.
ושוב, אין לנו תלונות בשום פנים ואופן, רק תחושת צביטה, שהלוואי וגם אותנו היו מוציאים.
כשאני רואה את המשפחות שיוצאות, מתארחות, ואפילו - מארחות, זה כואב כזה.
ההורים שלנו מותשים מהחיים ורק רוצים שקט...
מקווה שלנו יהיה כח לארח את הילדים שלנו...

 

[צ]

ההורים שלי ושל בעלי לא מוציאים אותנו, וזה, כמובן בסדר גמור, כי אף אחד לא חייב לנו כלום. ברור.
ועדיין, זה לא מונע את תחושת הצביטה בלב.
גם אני וגם בעלי הצעירים במשפחה,
וההורים כבר עייפים, ולא מארחים.
ושוב, אין לנו תלונות בשום פנים ואופן, רק תחושת צביטה, שהלוואי וגם אותנו היו מוציאים.
כשאני רואה את המשפחות שיוצאות, מתארחות, ואפילו - מארחות, זה כואב כזה.
ההורים שלנו מותשים מהחיים ורק רוצים שקט...
מקווה שלנו יהיה כח לארח את הילדים שלנו...

כולנו צריכים לפעמים חופש, לצאת ולהתאוורר מהיום יום, וכשההורים כבר אינם מסוגלים לעשות זאת אחים/אחיות בוגרים גם הם יכולים להיות לפעמים אופציה להזמנה ולאירוח. רק ידעו אותם, אולי גם הם ישמחו.

 

[צמה]

כנראה כבר כתבו
לא הצלחתי להבין על מה ולמה העול ליציאות הללו מוטל על ההורים?
אצלנו הנשואים מתארגנים לנסיעה קלילה לפארק או משהו בסגנון, כיף נחמד וזוללל

כמובן, כשהמשפחות קטנות וההורים מבחינתם מעוניינים לארגן נופשון רציני יותר, אדרבא
מכאן ועד לחובה קדושה, הדרך ארוכה

ואגב, מכירה משפחות שנוסעות לנופש מתוכנן לכמה ימים, משולם ע"ח ההורים
וגם אז הטענות לא נגמרות...כן רוצים/ לא רוצים, מקום מוצלח/לא
בקיצור...

 

[המעוצב]

הבנו..
הנושא הוא לא הכסף אלא החשיבות לאחד את המשפחה

חובה חובה חובה
לאחד לחבר וכמובן שיהיה ברוח טובה ונעימה .
בהצלחה באירגון .!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[תמי אחת]

כמו שלהורים אין שום אחריות לשלם על נופש כזה, כך גם לא מוטלת עליהם החובה או הצורך לאחד את המשפחה.
זה חשוב עבורכם?
יאלה, תארגנו

לא מסכימה עם המשפט הזה.
ברור שכשיש הורים שזה חשוב להם - ההתגייסות הרבה יותר חמה ואנרגטית.
לא אומרת שהם חייבים לבצע את היציאה בפועל, אבל לפחות להנכיח את הרצון הזה. באמירה. לא בתשלום. בהתעניינות, במחשבה, בשותפות ובציפיה. זה גם מדרבן את כולם לעשות מאמץ להגיע למפגש, משום 'כיבוד הורים'.
ברוב מוחלט של המשפחות שזה לא מעניין את ההורים - אין היענות ויוזמתיות ליצירת מפגש. מה לעשות שזה דורש הרבה אנרגיות, תיאומים, ולפעמים לספוג את המילים הלא נחמדות של כל המי ומי?
כשזה רצון של ההורים, והם מביעים אותו - הכל נראה אחרת!

 

[תמי אחת]

ההורים שלי ושל בעלי לא מוציאים אותנו, וזה, כמובן בסדר גמור, כי אף אחד לא חייב לנו כלום. ברור.
ועדיין, זה לא מונע את תחושת הצביטה בלב.
גם אני וגם בעלי הצעירים במשפחה,
וההורים כבר עייפים, ולא מארחים.
ושוב, אין לנו תלונות בשום פנים ואופן, רק תחושת צביטה, שהלוואי וגם אותנו היו מוציאים.
כשאני רואה את המשפחות שיוצאות, מתארחות, ואפילו - מארחות, זה כואב כזה.
ההורים שלנו מותשים מהחיים ורק רוצים שקט...
מקווה שלנו יהיה כח לארח את הילדים שלנו...

ומה עם אחים נשואים? לא יכולים לפעמים להתארח אצלכם/ אצלם? זה כל כך מאחד, וממש מהווה פיצוי