דרוש מידע ההורים שלכם מוציאים את הנשואים לחופשה בבין הזמנים?

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #61
יש שנים שכן
יש שנים שלא
יש שנים ששכרו בריכה פרטית ענקית נכנסו הבנים
ושהבנות נכנסו הבנים הכינו מטעמים על האש
ההורים שילמו
יש שנים שעשו שבת גיבוש
תלוי מה היה באותה שנה
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
יש גם משפחות שיותר קשה לגבש אותם, במיוחד משפחות גדולות...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #63
אין לי בעיה של כסף לעצמינו, פשוט אני לא ישלם על כולם..
טוב לא הבנתם אותי..

בקיצור דעתכם שלא לצאת משפחה ביחד אף פעם?
מה הנושא?
אתה מעוניין לצאת עם כל המשפחה נכון?
אין לך אפשרות ריאלית לשלם (בדיוק שכמו שלהם אין אפשרות ריאלית לשלם על כולם,נכון?)
ולכן אם הילדים אוהבים את ההורים מכובד מאוד שיומיים שלש יצאו כולם ביחד
וכל אחד ישלם על עצמו
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
גם במשפחות שההורים נותנים צריך לשים לב.
ששום דבר לא "מגיע".
כל דבר לומר תודה.
לי כל פעם שההורים מביאים [לי/לילדים שלי] יש חוסר נעימות אפי' שהם נותנים מכל הלב ובשמחה.
גם אחרי הרבה שנים שהם נותנים המון, אני מרגיש ששום דבר לא מגיע לי.
ואני מתפוצץ לראות את האחיינים מקבלים את המתנה ליום הולדת ב200 ש"ח עם פרצוף שזה לא שוה וכו'.
או שההורים צריכים לשמור בסוד שלזה שילמו את הבר מצוה ולזה את הנופש וכו' כדי שלא יקנאו.
הלו? אבא ואמא לא חייבים כלום. תגיד תודה על הכל. ואל תעורר פרובוקציות. הם לא צריכים להתחבא ולהסתיר דברים מחשש מה הילדים יגידו.
אתה צודק בכל מילה
אבל נקודתית לגבי: או שההורים צריכים לשמור בסוד שלזה שילמו את הבר מצווה ולזה את הנופש,
אז כן, אלו דברים שבאמת צריך לשמור בסוד!
כתוב שלעולם לא ישנה אדם בין ילדיו
גם ככה אחים זה מועד לפורענות בכל מה שקשור לקנאה, וכשילד מרגיש מופלה מאח אחר צריך עבודת המידות כדי להתגבר על זה, או לחילופין לפתח אדישות ולהתנתק רגשית שזה גם קשה.

אם ההורים נאלצים לשנות בין הילדים, כגון שאחד נצרך יותר, אז ראוי לשמור את זה בסוד ולא לעשות פרסומא ניסא.

מה שמקבלים מההורים זה לא רק התועלת הכלכלית גרידא אלא התחושה שאנחנו אהובים על ידם,
וכשיודעים שחלק מקבלים וחלק לא זה פוגע.
(אני זוכרת חברה מהעבודה סיפרה לי כל כך בצער על כך שחמותה יוצאת איתה לקניות של בגדי ילדים והיא משלמת על הילדים שלה, וחמותה קונה עבור נכדיה בני ביתה. החברה הזו מהעבודה הרוויחה יפה וגיסתה דלפונית, אבל זה לא העניין של הכסף, זה התחושה. ואני ראיתי שזה באמת ציער אותה ופגע בה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
לפעמים הרצון להתאחדות וגיבוש יוצר מבלי משים בדיוק את ההפך.
חילוקי דעות לגבי המיקום/ התאריך/ התשלום/ וואטאבר.
כנ"ל לגבי התארגנות עם בגד משותף לכל האחיות/ גיסות לחתונה.
לא ציפיתי לכאלה התקפות
אבל באמת לא ניסחתי נכון את השאלה
אז יהיה מצוין אם תתנסחו שוב כדי שיובן. כרגע זה מרגיש סוג של אמירה עמומה "דברי הוצאו מהקשרם".
הדברים שכתבתם עוררו אי נוחות עזה, ובצדק, בחלק ניכר מהמגיבים.
ההורים לא חיבים לנו כלום. אנחנו חיבים להם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
אתה צודק בכל מילה
אבל נקודתית לגבי: או שההורים צריכים לשמור בסוד שלזה שילמו את הבר מצווה ולזה את הנופש,
אז כן, אלו דברים שבאמת צריך לשמור בסוד!
כתוב שלעולם לא ישנה אדם בין ילדיו
גם ככה אחים זה מועד לפורענות בכל מה שקשור לקנאה, וכשילד מרגיש מופלה מאח אחר צריך עבודת המידות כדי להתגבר על זה, או לחילופין לפתח אדישות ולהתנתק רגשית שזה גם קשה.

אם ההורים נאלצים לשנות בין הילדים, כגון שאחד נצרך יותר, אז ראוי לשמור את זה בסוד ולא לעשות פרסומא ניסא.

מה שמקבלים מההורים זה לא רק התועלת הכלכלית גרידא אלא התחושה שאנחנו אהובים על ידם,
וכשיודעים שחלק מקבלים וחלק לא זה פוגע.
(אני זוכרת חברה מהעבודה סיפרה לי כל כך בצער על כך שחמותה יוצאת איתה לקניות של בגדי ילדים והיא משלמת על הילדים שלה, וחמותה קונה עבור נכדיה בני ביתה. החברה הזו מהעבודה הרוויחה יפה וגיסתה דלפונית, אבל זה לא העניין של הכסף, זה התחושה. ואני ראיתי שזה באמת ציער אותה ופגע בה)
בגדול זה נכון.
אבל מדובר בהורים שלא מפלים ונותנים לכולם על כל דבר שזז.
אין מישהו שפעם היה צריך ולא קיבל.
אני אישית מקבל המון בלי לבקש כלום.
מפריע לי הצורך שלהם לרצות את כולם ושח"ו לא יהיו טענות עליהם.
הילדים צריכים לדאוג להרגשה שלהם, ולא הפוך
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
אני צופה בעניין בכל שנה מחדש באחות אשתי ובעלה, שמגבשים את המשפחה של הבעל לנופש משותף.
כל שנה מחדש אני תמה איך יש להם חשק בכלל לנפוש ביחד אחרי כל המריבות והויכוחים והרכילויות שעפות שם עד בכלל נסגרים על משהו שמוצא חן בעיני כולם...
אז לא תמיד נופש משותף מגבש את המשפחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
אני צופה בעניין בכל שנה מחדש באחות אשתי ובעלה, שמגבשים את המשפחה של הבעל לנופש משותף.
כל שנה מחדש אני תמה איך יש להם חשק בכלל לנפוש ביחד אחרי כל המריבות והויכוחים והרכילויות שעפות שם
כנראה שזה בדיוק מה שהם אוהבים :D
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
אצלנו במשפחה, צד א' משפחה ענקית ומפוזרת, יש קופה משפחתית וכשמתכננים חופשה משפחתית (המון זמן מראש), כל אחד מוסיף על הסכום הקבוע שהוא מפריש כולל התחשבות באלו שיש להם פחות.
כך שכשמגיע זמן הנופש יש סכום ראשוני גדול מספיק וכל משפחה צריכה להוסיף עוד לא מידי הרבה.
ואילו צד ב', נפגשים בפארק או בבית אחת המשפחות וכולם מכינים משהו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
אצלנו יוצאים הרבה מטעם ההורים, משני הצדדים
אבל לגמריי לא כולם
לא חושבת שנכון לקרוס תחת הנטל כי כך מקובל או רוצים שיהיה מקובל...
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
אני אסביר אף פעם לא יצאנו כל המשפחה ביחד
לצאת יום אחד גם לא?

כמובן שאני ואשתי יוצאים לבד
בלת"ק יש משפחות שאין להם את זה
כי יותר כבדים/פחות מאוחדים/זורמים/קשה להם לצאת מאזור הנוחות וכו'

אני הגעתי ממשפחה שכל היום מטיילים
משפחה ספונטינית וזורמת וקלילה
וגם היום אין להורים שלי כסף מיותר בכלל!!
אז עושים אוהלים כל הנשואים עם הילדים והנכדים
וכך כל אחד מביא את חלקו
וכולם נהנים

ומהצד של בעלי בקושי מפגש בחנוכה יש...
זה סגנון של משפחות
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
אנחנו כל שנה יוצאים לנופש, ומשתדלים עד כמה שאפשר לחסוך,
בשנה ראשונה הזוג כן מגיע, ואחרי זה אם הוא רוצה הוא מקבל את התאריכים ואת המיקום שלקחנו,
ויכול למצוא לעצמו משהו בסביבה,

אבל לא מעבר לכך.
המשכנתא על ה800 אלף שקיבלו לא נגמרה :)
לא פשוט בימים אלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
יש הורים שנותנים אוכל מבושל.
יש הורים שמארחים הרבה לשבתות.
יש הורים שמשמרטפים הרבה.
יש הורים שמגיעים לעזור בבית.
יש הורים שמעודדים ומייעצים הרבה דרך הטלפון.
יש הורים ששילמו הרבה על דירה.
יש הורים שהילדים עושים אצלם קניות במקום בחנות.
יש הורים שמוציאים לנופש.
יש ויש ויש ויש....
הכלל הוא- שאף אחד לא חייב כלום.
מי שחייב זה הילדים בכיבוד הורים.
לא מדובר בילדים בני שנתיים שצריך לחתל אותם.
מדובר באנשים בוגרים שיכולים לעזור להורים.
כל דבר שההורים נותנים או עושים הם ראויים להערצה.
זו נקודת המוצא.

וגם ההורים עצמם לא חייבים לעשות כי כולם עושים.
הם ממש לא צריכים לקצר לעצמם את החיים ולקרוע את עצמם.
אם קל להם - בכיף ובשמחה.
ואם קשה יש מספיק דרכים איך לעזור בלי לגמור את עצמם.
מילים לענין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
ההורים שלי ושל בעלי לא מוציאים אותנו, וזה, כמובן בסדר גמור, כי אף אחד לא חייב לנו כלום. ברור.
ועדיין, זה לא מונע את תחושת הצביטה בלב.
גם אני וגם בעלי הצעירים במשפחה,
וההורים כבר עייפים, ולא מארחים.
ושוב, אין לנו תלונות בשום פנים ואופן, רק תחושת צביטה, שהלוואי וגם אותנו היו מוציאים.
כשאני רואה את המשפחות שיוצאות, מתארחות, ואפילו - מארחות, זה כואב כזה.
ההורים שלנו מותשים מהחיים ורק רוצים שקט...
מקווה שלנו יהיה כח לארח את הילדים שלנו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
ההורים שלי ושל בעלי לא מוציאים אותנו, וזה, כמובן בסדר גמור, כי אף אחד לא חייב לנו כלום. ברור.
ועדיין, זה לא מונע את תחושת הצביטה בלב.
גם אני וגם בעלי הצעירים במשפחה,
וההורים כבר עייפים, ולא מארחים.
ושוב, אין לנו תלונות בשום פנים ואופן, רק תחושת צביטה, שהלוואי וגם אותנו היו מוציאים.
כשאני רואה את המשפחות שיוצאות, מתארחות, ואפילו - מארחות, זה כואב כזה.
ההורים שלנו מותשים מהחיים ורק רוצים שקט...
מקווה שלנו יהיה כח לארח את הילדים שלנו...
כולנו צריכים לפעמים חופש, לצאת ולהתאוורר מהיום יום, וכשההורים כבר אינם מסוגלים לעשות זאת אחים/אחיות בוגרים גם הם יכולים להיות לפעמים אופציה להזמנה ולאירוח. רק ידעו אותם, אולי גם הם ישמחו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
כנראה כבר כתבו
לא הצלחתי להבין על מה ולמה העול ליציאות הללו מוטל על ההורים?
אצלנו הנשואים מתארגנים לנסיעה קלילה לפארק או משהו בסגנון, כיף נחמד וזוללל

כמובן, כשהמשפחות קטנות וההורים מבחינתם מעוניינים לארגן נופשון רציני יותר, אדרבא
מכאן ועד לחובה קדושה, הדרך ארוכה

ואגב, מכירה משפחות שנוסעות לנופש מתוכנן לכמה ימים, משולם ע"ח ההורים
וגם אז הטענות לא נגמרות...כן רוצים/ לא רוצים, מקום מוצלח/לא
בקיצור...
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
כמו שלהורים אין שום אחריות לשלם על נופש כזה, כך גם לא מוטלת עליהם החובה או הצורך לאחד את המשפחה.
זה חשוב עבורכם?
יאלה, תארגנו
לא מסכימה עם המשפט הזה.
ברור שכשיש הורים שזה חשוב להם - ההתגייסות הרבה יותר חמה ואנרגטית.
לא אומרת שהם חייבים לבצע את היציאה בפועל, אבל לפחות להנכיח את הרצון הזה. באמירה. לא בתשלום. בהתעניינות, במחשבה, בשותפות ובציפיה. זה גם מדרבן את כולם לעשות מאמץ להגיע למפגש, משום 'כיבוד הורים'.
ברוב מוחלט של המשפחות שזה לא מעניין את ההורים - אין היענות ויוזמתיות ליצירת מפגש. מה לעשות שזה דורש הרבה אנרגיות, תיאומים, ולפעמים לספוג את המילים הלא נחמדות של כל המי ומי?
כשזה רצון של ההורים, והם מביעים אותו - הכל נראה אחרת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
ההורים שלי ושל בעלי לא מוציאים אותנו, וזה, כמובן בסדר גמור, כי אף אחד לא חייב לנו כלום. ברור.
ועדיין, זה לא מונע את תחושת הצביטה בלב.
גם אני וגם בעלי הצעירים במשפחה,
וההורים כבר עייפים, ולא מארחים.
ושוב, אין לנו תלונות בשום פנים ואופן, רק תחושת צביטה, שהלוואי וגם אותנו היו מוציאים.
כשאני רואה את המשפחות שיוצאות, מתארחות, ואפילו - מארחות, זה כואב כזה.
ההורים שלנו מותשים מהחיים ורק רוצים שקט...
מקווה שלנו יהיה כח לארח את הילדים שלנו...
ומה עם אחים נשואים? לא יכולים לפעמים להתארח אצלכם/ אצלם? זה כל כך מאחד, וממש מהווה פיצוי
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

מחר מזג אוויר נוח יחסית. רק 47 מעלות בצל. נצא כולנו ליום כיף", קבעה המטאורולוגית הראשית של הבית.
"רגע, יש כאן כשל לוגי. אמרת 'לצאת' ו'כיף' באותו משפט. משהו פה לא מסתדר", ניסיתי להמתיק את הדין.

ביצה שתישבר בחום הזה בחוץ תהפוך תוך שנייה לחביתה, ואם תשתהה עוד שנייה תהיה לפחם. יש לי חבר שף שבימים כאלה מוותר על הבישול בגז ועובר לבישול בשמש. מצד אחד חסכוני, מצד שני מסוכן: לא פעם התבשילים נשרפים.

אבל כיף זה כיף, ומי אני שאהרוס אותו. מקסימום אהפוך לתבשיל צלי כיפי. אמי, שבהיותי זאטוט רצתה לאכול אותי, תוכל לממש את רצונה באיחור קל.

מחר נשכים קום, נאחר לקו 56, נעלה על הבא אחריו, שיגיע כעבור שעתיים. ממנו נרד בתחנת ביניים; משם נלך רגלית לתחנה שנמצאת בין מושב "אין תקווה אבל בכל זאת כיף", למושב "נתקענו בתחנה בבין הזמנים תש״א, אז הקמנו לנו יישוב". שם נחכה לקו 4569, שאמור להגיע בכל דקה, אלא שהנהג יצא ליום כיף עם משפחתו, אז היום הוא לא יגיע.

אבל לא נורא: יש כאן מגלשה ישנה ונדנדה מימי המנדט הבריטי, שעדיין מחוברת איכשהו בשרשרת אחת. אפשר לממש את הכיף ולהמשיך ליהנות עוד ועוד ועוד.

וככה כייפנו, השתוללנו ונמסתי אט-אט עד שנעשיתי שלולית.

הילדים, שעד לפני רגע קיפצו עליי בתור המתנפח הראשי של יום הכיף, קיפצו עכשיו בתוכי. לא ייאמן איך ילדים יודעים להוציא את המירב מהאבא בכל מצב צבירה, גם זה הנוזלי.

"לא הבטחת לנו יום כיף?", ניסיתי להרים ראש מהשלולית ולמחות.
"בשביל כיף מותר קצת לסבול", ענתה חסרת מצפון.

והנה סוף־סוף, קו 4569 הגיע. כל המשפחה העמיסה את עצמה עליו בחדווה. אף אחד לא חשב לגרוף גם אותי הביתה. עכשיו אני ביצה חסרת ערך. אני רק מקווה שעל אדמתי עוד יוקם יישוב שיישא את שמו: "בין הזמנים כיפי, נקנה בייסורים"

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה