סימו או סימאו

[מתגעגע]

איך כותבים סימו את עיניהם או סימאו?

 

[brachy 100]

סימאו

 

[מתגעגע]

בחז"ל כתוב הרבה פעמים "סימו", א"כ ב"כתיבה תורנית" זה כתיבה נכונה?

 

[פרפרזה]

בחז"ל כתוב הרבה פעמים "סימו", א"כ ב"כתיבה תורנית" זה כתיבה נכונה?

לא.
בחז"ל ישנן הרבה לשונות שלא על פי דקדוק.

 

[מתגעגע]

לא.
בחז"ל ישנן הרבה לשונות שלא על פי דקדוק.

רש"י ראש המדקדקים משתמש במילה הזאת

 

[חגי פאהן]

בחז"ל כתוב הרבה פעמים "סימו"

איפה למשל? בש"ס לא מצאתי, רק 'סימאו' (ב"ק צא א) ו'סימאה' (ב"ק כו ב וגם ברש"י שם). נכון, רש"י כותב פעם אחת 'סימו', לא יודע אם זה "חז"ל", מה שבטוח שזה לא "הרבה פעמים".

 

[מתגעגע]

איפה למשל? בש"ס לא מצאתי, רק 'סימאו' (ב"ק צא א) ו'סימאה' (ב"ק כו ב וגם ברש"י שם). נכון, רש"י כותב פעם אחת 'סימו',

אתה מתכוון לרש"י ביומא?

לא יודע אם זה "חז"ל", מה שבטוח שזה לא "הרבה פעמים".

אתה צודק,
אבל אני חושב שמספיק פעם אחת שרש"י כותב "סימו" כדי שזה יהיה כתיבה תקנית ב"כתיבה תורנית"

 

[מתגעגע]

איפה למשל? בש"ס לא מצאתי

תנחומא קדושים אות ח

נכון, רש"י כותב פעם אחת 'סימו'

וכן בפי' מהר"י קרא יחזקאל יב, יב

 

[חגי פאהן]

אבל אני חושב שמספיק פעם אחת שרש"י כותב "סימו" כדי שזה יהיה כתיבה תקנית ב"כתיבה תורנית"

אם בגמרא עצמה כתוב כמו שצריך, אז למה לנקוט דוקא בלשון משובשת? כשהקורא יראה את הא' הוא יבין מיד שהשורש הוא ס.מ.א וזה עשוי לעזור לו בהבנה בסוגיות אחרות ולהציל אותו מטעויות.

 

[אפכא מסתברא]

אם בגמרא עצמה כתוב כמו שצריך, אז למה לנקוט דוקא בלשון משובשת? כשהקורא יראה את הא' הוא יבין מיד שהשורש הוא ס.מ.א וזה עשוי לעזור לו בהבנה בסוגיות אחרות ולהציל אותו מטעויות.

כל מלה!

 

[מתגעגע]

אם בגמרא עצמה כתוב כמו שצריך, אז למה לנקוט דווקא בלשון משובשת? כשהקורא יראה את הא' הוא יבין מיד שהשורש הוא ס.מ.א וזה עשוי לעזור לו בהבנה בסוגיות אחרות ולהציל אותו מטעויות.

רש"י ומהר"י קרא לא כתבו "לשון משובשת", וכן הרבה גדולי עולם, ולא חששו לקורא שיטעה, כי לפי הענין מובן שמדובר בסימוי עיניים.​

 

[חגי פאהן]

רש"י ומהר"י קרא לא כתבו "לשון משובשת", וכן הרבה גדולי עולם, ולא חששו לקורא שיטעה, כי לפי הענין מובן שמדובר בסימוי עיניים.​

לפי אותו ענין שבו הם כתבו היה מובן (וזה לא הופך לשון זו ללא-משובשת). אך מי יודע באיזה ענין העורך התורני המתלמד מתכנן לכתוב, ובאיזו הטיה, והוא לא חושב שאולי מה שהוא כותב יישאר כתוב לדורי דורות, ושבשתא כיון דעל על, ואלו שיקראו את דבריו וילמדו ממנו.
ואחרי כל התשובות שלך עוד לא הסברת מה בוער לך לכתוב דוקא כך!

 

[מתגעגע]

לפי אותו ענין שבו הם כתבו היה מובן (וזה לא הופך לשון זו ללא-משובשת). אך מי יודע באיזה ענין העורך התורני המתלמד מתכנן לכתוב, ובאיזו הטיה, והוא לא חושב שאולי מה שהוא כותב יישאר כתוב לדורי דורות, ושבשתא כיון דעל על, ואלו שיקראו את דבריו וילמדו ממנו.
ואחרי כל התשובות שלך עוד לא הסברת מה בוער לך לכתוב דוקא כך!

לדעתי שתי הלשונות נכונים, אם במדרש תנחומא כתוב "סימו", ורש"י ומהר"י קרא וכן עוד גדולים כתבו "סימו" , זה הופך את המילה הזו ללא משובשת. זה פשוט תלוי בגישה שלנו איך מתייחסים למילה אחת של רש"י שנכתבה ברוח הקודש, אלא א"כ זה טעות דמוכח. ועל זה אמרו (תנחומא פנחס אות י, ירושלמי ברכות פ"ט ה"א, וכעי"ז ברכות נח.) "כשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהן שונות".​

 

[CO2]

לדעתי שתי הלשונות נכונים, אם במדרש תנחומא כתוב "סימו", ורש"י ומהר"י קרא וכן עוד גדולים כתבו "סימו" , זה הופך את המילה הזו ללא משובשת. זה פשוט תלוי בגישה שלנו איך מתייחסים למילה אחת של רש"י שנכתבה ברוח הקודש, אלא א"כ זה טעות דמוכח. ועל זה אמרו (תנחומא פנחס אות י, ירושלמי ברכות פ"ט ה"א, וכעי"ז ברכות נח.) "כשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהן שונות".​

ואם בחז"ל מחליפים זכר ונקבה גם בזה תעתיקו מהם?

 

[seven up]

לדעתי שתי הלשונות נכונים, אם במדרש תנחומא כתוב "סימו", ורש"י ומהר"י קרא וכן עוד גדולים כתבו "סימו" , זה הופך את המילה הזו ללא משובשת. זה פשוט תלוי בגישה שלנו איך מתייחסים למילה אחת של רש"י שנכתבה ברוח הקודש, אלא א"כ זה טעות דמוכח. ועל זה אמרו (תנחומא פנחס אות י, ירושלמי ברכות פ"ט ה"א, וכעי"ז ברכות נח.) "כשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהן שונות".​

יתכן שזה טעות כתיב של מי שהעתיק את הדברים של רש"י.

 

[דיונון]

לדעתי שתי הלשונות נכונים, אם במדרש תנחומא כתוב "סימו", ורש"י ומהר"י קרא וכן עוד גדולים כתבו "סימו" , זה הופך את המילה הזו ללא משובשת. זה פשוט תלוי בגישה שלנו איך מתייחסים למילה אחת של רש"י שנכתבה ברוח הקודש, אלא א"כ זה טעות דמוכח. ועל זה אמרו (תנחומא פנחס אות י, ירושלמי ברכות פ"ט ה"א, וכעי"ז ברכות נח.) "כשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהן שונות".​

א. 'שתי הלשונות נכונים' זו ודאי טעות.
ב. בהחלט נמצאו 'טעויות לשוניות' בדברי רבותינו הראשונים. אך אין זה אומר שדבריהם טעות אלא שהשתמשו במטבע לשון לא נכונה, כך שאין סתירה בכך לקבלתנו שדבריהם נכתבו ברוח הקודש. יתר על כן - כשבתורה כתוב באופן חד פעמי על נקבה בלשון זכר - האם זה מגדיר שימוש כזה כתיקני?! ולחילופין, האם זו טעות?! - חלילה, אלא הכל במידה ובמשורה. וכמו שבתורה הקדושה זה מכוון אך לא תקין - על אחת כמה וכמה בדברי הראשונים שאפשר לומר כן.
ג. אציע הצעה - שורש המילה סומא הוא מארמית. על כן לכאורה האות א' אינה שורשית כמו 'יומ-א'. לכן בארמית צ"ל 'סימו' בלי א' כמו 'קרו'. אך כשהתנאים השתמשו במילה זו בתוך לשון הקודש, כיון שהשתמשו בה במלואה כולל האות א' - על כן גם ביטאו את הא' כמקובל במילים דומות בלשון הקודש כמו קרא-קראו גמע-גמאו.

 

[חגי פאהן]

שורש המילה סומא הוא מארמית. על כן לכאורה האות א' אינה שורשית כמו 'יומ-א'. לכן בארמית צ"ל 'סימו' בלי א' כמו 'קרו'.

מנין חידוש מעניין זה?

זה פשוט תלוי בגישה שלנו איך מתייחסים למילה אחת של רש"י שנכתבה ברוח הקודש

כל דבריו של רש"י הקדוש נכתבו ברוח הקדש. ואין זה סותר שאפשר למצוא בדבריו דברים שלא נכונים מבחינת הדקדוק, וודאי וק"ו לצדיקים מתקופת האחרונים שכולם הסכימו עליהם שרוח הקדש שרתה עליהם, וכתביהם מלאים שיבושים דקדוקיים. הדקדוק הוא מקצוע בתורה, מקצוע חשוב, אך לא אחד מעיקרי הדת, ולא כל הגדולים התוודעו לו. לכן, רוח הקדש ממש אינו ענין לכאן.

 

[דיונון]

מנין חידוש מעניין זה?

איזה חלק - שהוא מארמית או שהא' אינה שורשית?

כל דבריו של רש"י הקדוש נכתבו ברוח הקדש. ואין זה סותר שאפשר למצוא בדבריו דברים שלא נכונים מבחינת הדקדוק, וודאי וק"ו לצדיקים מתקופת האחרונים שכולם הסכימו עליהם שרוח הקדש שרתה עליהם, וכתביהם מלאים שיבושים דקדוקיים. הדקדוק הוא מקצוע בתורה, מקצוע חשוב, אך לא אחד מעיקרי הדת, ולא כל הגדולים התוודעו לו. לכן, רוח הקדש ממש אינו ענין לכאן.

הזכרתני דבר נחמד, לחיבת הקודש אצטט לשונו -

'ומה שכתב לי אדוני ששגגתי באיזו מלות בדקדוק כאשר העלה מר על ספר. אומר אינני מכת המדברים בעלי הלשון כי כבד פה ולשון אנכי, כי אנכי נזהר בענין המכוון ולא במלות (שאינו מעלה ולא מוריד לענין דינא), ואני מודה ששותא דמר לא ידענא, אך אומר שזהו דקדוק עניות ושרי לי מרי. כי ידוע לכל מבין שכזה יקרה לכל גדול בישראל כאשר מחשבתו משוטטת באיזה ענין שיפול טעות בדבריו, כ"ש שלא יוכל ליזהר בחסרות ויתירות כאשר העלה מר שכתבתי משולם מלא, כי אין זה ספר תורה ליפסל בזה. ואף כי לפעמים דברתי בדרך נכח ונסתר בכוונה עשיתי זאת כי הוא נמצא במטבע הברכות ובמקראות והוא דרך כבוד בנגלה ונסתר. ומכל מקום איני מתפאר במה שאין בי כי מימי לא למדתי חכמת הדקדוק'. וכו'.

התדעו מי כתבו?

 

[מתגעגע]

א. 'שתי הלשונות נכונים' זו ודאי טעות.
ג. אציע הצעה - שורש המילה סומא הוא מארמית. על כן לכאורה האות א' אינה שורשית כמו 'יומ-א'. לכן בארמית צ"ל 'סימו' בלי א' כמו 'קרו'. אך כשהתנאים השתמשו במילה זו בתוך לשון הקודש, כיון שהשתמשו בה במלואה כולל האות א' - על כן גם ביטאו את הא' כמקובל במילים דומות בלשון הקודש כמו קרא-קראו גמע-גמאו.

אהבתי את הרעיון. ואם כנים אתם בזה, יוצא ששתי הלשונות נכונים? בארמית צ"ל "סימו" ובלשון הקודש "סימאו"?

 

[מתגעגע]

יתכן שזה טעות כתיב של מי שהעתיק את הדברים של רש"י.

אני מסכים, אם זה טעות דמוכח!