הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ִ
הדמות על הספסל לכדה את עיני
וסירבה להרפות
גבר בודד
דומה לשלמה קרליבך
כשקרליבך היה צעיר, כמובן
משהו כמוס ומופלא קרן ממנו
זקן שחור משחור
פנים נעימות ומפוסלות
ועינים קרליבכיות כאלה
לא ממוקדות
ראיתם פעם גבר חרדי יושב על ספסל ולא עושה כלום?
אין דבר כזה!
זה סוכן שתול של השב"כ
אבל הוא לא היה סוכן
הוא ישב והגה במשהו
התקשיתי להתיק את המבט ממנו
היה אפשר לחוש את אנרגית המחשבות שלו מתפשטת בגלים סביב
וכל הרחוב עבר לרטוט בתדרים שהופקו ממצחו הגבוה והמרשים
אוירה תנכי"ת השתררה
באי רצון עקרתי את מבטי ממנו ונכנסתי אל חנות מוצרי החשמל
(הוי, מה לי ולטוסטרים עכשיו)
בזאת הסתיים המקרה במציאות.
אך הפנטסיה
הפנטסיה רק התחילה.
*
התיישבתי בהיסוס על הספסל לידו ושאלתי בפשטות "על מה אתה חושב?"
"על ההויה" הוא ענה מיד בקול צלול ללא רתיעה, כאילו אין דבר טבעי יותר שאיש זר ישאל למחשבותיו.
"ומה..." פיתלתי את צווארי כדי לתפוס את מבטו התלוי אי שם "מה ההויה... כלומר..."
"גיליתי את סודה" קטע אותי במעין נעימה מתנגנת המסתיימת בהד החוזר מכותלי הבניינים שסביב.
"את סודה.. דה דה... דה דה דה דה"
אגל זעה זחל על מצחי
"אראה לך אם תרצה" מבלי להסתכל בי הוא קם ונכנס לרכב שחנה מולו.
פתח את חלון הנהג וסימן לי להכנס בעקבותיו
"לא" לחשתי.
האוטו נסע כשלשים מטרים על הכביש בטרם החל להתרומם באוויר ולהיבלע אל תוך ענן לבן
ענן שהלך וגדל, הלך התפשט, עד שתפס את כל שדה הראיה מאופק לאופק.
"אני רוצה" צעקתי.
"אני רוצה! אני רוצה עכשיו" דמעות עלו בעיני כשהכיתי בענן ובאצבעות רועדות ניסיתי לקרוע בו חור.
"לאט אדון, לאט! תן לי להוציא את הקלקר לפני שאתה הורס את הטוסטר"...
שתי ידים מחוספסות הסירו את הענן הלבן מנגד עיני
"הנה, יופי. אתה רואה?! אין פה שום סודות. מה שיש בתצוגה זה בדיוק מה שיש בפנים"
"אין סודות הא?" מלמלתי מבולבל,
קול צחוק מרוחק נשמע.
כשיצאתי מהחנות עם הטוסטר, הוא עדיין ישב שם על הספסל,
אבל עכשיו הוא היה נראה סתמי כל כך,
יהודי על ספסל, פשוט ושגרתי.
(אולי בכל זאת מהשב"כ),
כשעברתי לידו לא יכולתי להתאפק ודרכתי לו על הנעל.
הוא ניתר בבהלה.
"סליחה" הפטרתי מבלי להסתובב,
והלכתי לחפש היכן היא תצוגת ההויה.
.
הדמות על הספסל לכדה את עיני
וסירבה להרפות
גבר בודד
דומה לשלמה קרליבך
כשקרליבך היה צעיר, כמובן
משהו כמוס ומופלא קרן ממנו
זקן שחור משחור
פנים נעימות ומפוסלות
ועינים קרליבכיות כאלה
לא ממוקדות
ראיתם פעם גבר חרדי יושב על ספסל ולא עושה כלום?
אין דבר כזה!
זה סוכן שתול של השב"כ
אבל הוא לא היה סוכן
הוא ישב והגה במשהו
התקשיתי להתיק את המבט ממנו
היה אפשר לחוש את אנרגית המחשבות שלו מתפשטת בגלים סביב
וכל הרחוב עבר לרטוט בתדרים שהופקו ממצחו הגבוה והמרשים
אוירה תנכי"ת השתררה
באי רצון עקרתי את מבטי ממנו ונכנסתי אל חנות מוצרי החשמל
(הוי, מה לי ולטוסטרים עכשיו)
בזאת הסתיים המקרה במציאות.
אך הפנטסיה
הפנטסיה רק התחילה.
*
התיישבתי בהיסוס על הספסל לידו ושאלתי בפשטות "על מה אתה חושב?"
"על ההויה" הוא ענה מיד בקול צלול ללא רתיעה, כאילו אין דבר טבעי יותר שאיש זר ישאל למחשבותיו.
"ומה..." פיתלתי את צווארי כדי לתפוס את מבטו התלוי אי שם "מה ההויה... כלומר..."
"גיליתי את סודה" קטע אותי במעין נעימה מתנגנת המסתיימת בהד החוזר מכותלי הבניינים שסביב.
"את סודה.. דה דה... דה דה דה דה"
אגל זעה זחל על מצחי
"אראה לך אם תרצה" מבלי להסתכל בי הוא קם ונכנס לרכב שחנה מולו.
פתח את חלון הנהג וסימן לי להכנס בעקבותיו
"לא" לחשתי.
האוטו נסע כשלשים מטרים על הכביש בטרם החל להתרומם באוויר ולהיבלע אל תוך ענן לבן
ענן שהלך וגדל, הלך התפשט, עד שתפס את כל שדה הראיה מאופק לאופק.
"אני רוצה" צעקתי.
"אני רוצה! אני רוצה עכשיו" דמעות עלו בעיני כשהכיתי בענן ובאצבעות רועדות ניסיתי לקרוע בו חור.
"לאט אדון, לאט! תן לי להוציא את הקלקר לפני שאתה הורס את הטוסטר"...
שתי ידים מחוספסות הסירו את הענן הלבן מנגד עיני
"הנה, יופי. אתה רואה?! אין פה שום סודות. מה שיש בתצוגה זה בדיוק מה שיש בפנים"
"אין סודות הא?" מלמלתי מבולבל,
קול צחוק מרוחק נשמע.
כשיצאתי מהחנות עם הטוסטר, הוא עדיין ישב שם על הספסל,
אבל עכשיו הוא היה נראה סתמי כל כך,
יהודי על ספסל, פשוט ושגרתי.
(אולי בכל זאת מהשב"כ),
כשעברתי לידו לא יכולתי להתאפק ודרכתי לו על הנעל.
הוא ניתר בבהלה.
"סליחה" הפטרתי מבלי להסתובב,
והלכתי לחפש היכן היא תצוגת ההויה.
.
