סיפור בהמשכים הפנקס

[פניני ריין]

ג' תשרי

את הפנקס הזה קיבלתי מאבות ובנים אחד במוצאי שבת. המון זמן השתמשתי בו כדי לכתוב מה החלק שלי ומה החלק של מאיר ב'שותף' בגוגואים, אבל מהיום הוא יהפוך לפנקס של חבורה סודית.

אוף, זה מעצבן לכתוב ככה לעצמי-נראה לי שמעכשיו אני כותב לפנקס כמו שמדברים. כאילו שהוא מאיר או טוביה. לפחות בינתיים עד שאני מספר להם הכל.

אז שלום פנקס. אני חיים כהן ואני לומד בחיידר 'תורת ה'' של הקהילה, שזה החיידר הכי טוב בשכונה, ומחר אני ומאיר וטוביה נקים חבורה כמו בכל הספרים.

למה לפתוח חבורה?

אה, הרבה זמן חשבתי להקים דבר כזה, אבל רק עכשיו בראש השנה מצאתי תעלומה!

תעלומה אמיתית פנקס, אני מבטיח.

אז נתחיל הכל מהתחלה, אני כותב כל פרט כי כל פרט חשוב. אפילו המספר של הרכב של החשוד והצבע של הכובע גרב או הכפייה שלו-אי אפשר לדעת מה יביא בסוף לפתרון התעלומה, מבין פנקס?

זהו.

אז הכל התחיל בראש השנה שיצאתי החוצה. הייתי לבד בחוץ, כי בעקדה כל הילדים נמצאים בפנים. למה הייתי בחוץ? כי אבא שלי התחיל פתאום לבכות נורא באמצע העקדה ולא יכולתי להיות שם אז יצאתי.

גם זה פרט שחשוב לכתוב-אבא שלי נורא צדיק, אולי הוא יודע שיש גזרה שמרחפת וכל זה ולכן הוא בוכה. אף פעם הוא לא בכה קודם אנ'חושב-גם לא בשנה שעברה.

בקיצור, הייתי לבד בחוץ ופתאום ראיתי ערבי. טוב, אני לא בטוח ממש שהוא ערבי-אבל מי עוד חוץ מגוי יכול לעמוד בחוץ בראש השנה עם מצלמה?!

והוא צילם!!!

מילא היה מצלם את החזן או את הרב, הייתי מבין. או אפילו את הבעל תוקע. באמת יש הרבה מה לצלם בתפילות ראש השנה, אבל לצלם את המזגנים בחוץ ואת הדלת?

או שהוא מג'נון לגמרי או שהוא מתכנן משהו רע. פיגוע למשל כמו מה שהיה בנווה יעקב או בהר-נוף.

בדרך חזור מהתפילה ניסיתי לספר לאבא, אבל הוא היה מאד עצוב ורק רצה לספר לדוד ולשאול (שהם אחים שלי הגדולים) שלרבי יהודה, הצדיק שכתב את הפיוט של העקדה, היה בן שהתאסלם ובגללו הוא כתב את הפיוט הזה שהוא מלא בכאב וגם הוא נפטר אחר כך מרוב צער. אני לא בטוח בכל הנקודות האלו, כי לא הקשבתי עד הסוף.

ניסיתי לספר לדוד אח שלי הגדול אבל הוא אמר שראש השנה זה לא זמן מתאים. נראה לי שגם הוא היה עצבני קצת. לא יודע מה קרה לו-הרב'ה אמר שאסור לכעוס בראש השנה.

בקיצור חיכיתי למוצאי החג ואז פתחתי אותך והתחלתי לכתוב בך. מחר אני מספר הכל לחברים. מה ראשי תיבות של חיים, מאיר וטוביה? חמט טחם מחט מטח-- אולי מטח. זה כמו מטח של טילים שיורים. וזה מתאים, כי החשוד היה ערבי. חטם זה כמו אף, טמח--- אוף אין שום שם נורמלי. אולי נעשה משהו משמות משפחה.

שנה טובה פנקס, שנזכה לפתור המון תעלומות וכמו שאבא שלי אומר "כלה שעיר וחותנו ועלו לציון מושיעים"- שכל הגויים הרשעים ימותו ויפסיקו להילחם בנו, ולנו יהיה את המלך המשיח ואליהו הנביא.

 

[פניני ריין]

שאלה: נראה לכם כבד מדי, או שזה זורם טוב?
חשוב לי בשביל הפרקים הבאים.

 

[פניני ריין]

ה' תשרי

אף אחד לא ראה את הערבי הזה עוד פעם אבל ילדים סיפרו בכיתה שתפסו את המנקה של הישיבה גונב משם כל מיני מסמכים, אז בטוח שיש תעלומה.

קבעתי להיפגש עם מאיר וטוביה מיד אחרי הלימודים. מאיר אמר משהו שהוא רוצה לחזור הביתה קודם אבל אמרתי לו שלא נספיק לפני המתמידים.

באמת, איזה מפונק הוא. חוזר הביתה שלו לאמא שאומרת לו 'שאלללווםםם מאיר! איך ה-יה בחיי-דר?!' וכל האחים יושבים ומדברים מסביב ושמח בבית-למה שלא ירצה לחזור?

אמא שלי עצובה כבר מאתמול, מאז שהיא התקשרה לאליהו והוא אמר שאין לו כוח לראות בית כנסת חרדי מבפנים בשבת תשובה שכולם באקסטזה של צדיקות וזה אז הוא לא יבוא. היא אמרה לו שיישאר בבית ולא ילך לבית כנסת, העיקר שיגיע! שכולם מאד מחכים לו (שזה שקר, כי אני לא מחכה) והוא אמר שעוד יותר גרוע להישאר בבית וביי אמא, אני חייב לנתק.

מאז היא עצובה והיא גם צעקה על דוד ששפך את האורז-בקיצור, לא משנה, כולם מעדיפים שלא להסתובב באזור המטבח, הבנות הלכו לחברות שלהם ללמוד למבחנים (כאילו שעושים מבחנים בעשרת ימי תשובה, באמת) ודוד בישיבה ושאול מילא חוזר מאוחר.

אני דווקא שמחתי כי אין לי כוח שאליהו בא. הוא מאד מצחיק ומדגדג אותנו ומעיף אותנו גבוה-לפחות את הקטנים, אלי הוא פחות מתייחס כי אני גדול כבר- אבל הוא יכול לכעוס ולקלל ולומר כל מיני מילים לא יפות וסלנגים. וגם ראיתי אותו עושה בשבת כל מיני-- לא משנה, זה מפחיד נורא. הוא גם לא חושב שאני גדול מספיק כדי לדבר אתו, כמו דוד ושאול. אני בכלל לא מעניין אותו.
וגם פעם קודמת שהוא בא ילד אחד מהכיתה שלי שלשון הרע מי זה ראה אותו. אחר כך הוא אמר שבהמון משפחות שילד אחד נשר בהם גם ילדים אחרים נושרים. ובסוף זה מה שיקרה גם לי.

אפילו לא צעקתי עליו- מי שלא צועק הכי מקשיבים לו, אני יודע כי אבא שלי הוא איש שלא צועק אף פעם, רק אומר בשקט, וכולם רוצים מאד לעשות מה שהוא מבקש. הוא מאד צדיק ולכן מכבדים אותו.

אז רק אמרתי שמי שרוצה לשחק כדור בחצר ג' שיבוא. והרבה ילדים באו כי אני לא רוצה להשוויץ אבל יש לי מלא חברים.

מאיר וטוביה אמרו שהוא סתם מקנא שאני חרוץ הכיתה וגם כולם אוהבים אותי ולכן הוא אמר ככה.

דוד ששאלתי אותו עיקם כזה את האף ואמר 'איזה ילד רשע החבר הזה מהכיתה שלך. הוא בעצמו לא מקיים מצוות'. הוא בכלל לא אמר שזה לא נכון ומאז אני מפחד.

אני לא רוצה להיות יום אחד כמו אליהו ושאמא תבכה בגללי ושאבא יהיה עוד בשקט ויבכה לתוך הטלית בעקדה בראש השנה. ולהיות חילוני עם כיפה שדוד מדבר עליו כל מיני דברים לא יפים עד שאבא מבקש ממנו להפסיק. ולצער את ה' בשמים.

אוף.

רק חסר לי שמאיר או טוביה ירצו לקרוא אותך פעם יא פנקס. אז אני סוגר.

 

[וריטסרום]

שאלה: נראה לכם כבד מדי, או שזה זורם טוב?
חשוב לי בשביל הפרקים הבאים.

לדעתי זה קליל וזורם.
אהבתי את התיאור מהמבט של חיים, מרגיש אותנטי.