סיפור בהמשכים המלכה זו אני

[תהילולי]

סיפור בהמשכים שאני כותבת אשמחר להערות בע' והארות בא'

המלכה זו אני
פרולוג
כולם מכירים אותי בתור המלכה החזקה והרצינית
שכל מילה שלי יכולה לחרוץ עולמות לטוב או למוטב אשתו של המלך זו שלפיה ישק דבר
חזות חזקה ואיתנה יוקרתית ושווה.
וכך גם אתה בני האהוב מכיר ותכיר אותי כאמך המלכה ,אתה הנסיך בן תפנוקים של אביך המלך.
אך את עברי היקר מפז שהשתנה והפך למשחק גדול וכאוב שלא מרצוני נגררתי אליו ועד עכשיו, אני מתחרטת למה שגרם אליו אילו יכולתי להחזיר את הזמן לאחור, אילו יכולתי הייתי משלמת כל סכום שבעולם על מנת לחזור לעברי הטוב והנעים ושם הייתי כה שמחה לגדלך לעברי העשיר והמלא בכל טוב,
לא כמו ההווה והעתיד המלאים אך לפי דעתי ריקים וחלולים ללא מטרה ללא דרך.
לכן אני מגוללת את סיפור חיי שילווה אותך כשתגדל.
תלמד ממנו מהי הדרך הנכונה ואיך גם במקום מלא פיתויים כביתך הנוכחי אפשר ,כן ,אפשר לעמוד בעקרונות יקרים מפז ונופת צופים על פני הפתיונות החומריים והרעים.
סיפור חיי גם ילמדך בני מאיזה בית אני אמך אוהבתך מגיעה. בית ועד לחכמים בית של סופרים שאני מקווה שתמשיך בדרכיו.

שלך
אמך אוהבתך

 

[תמרוז]

נשמע מעניין.
כתיבה ממש זורמת.
מחכה להמשך.

 

[פניני ריין]

כתיבה מדהימה...

תני לי ניחוש: מדובר ביהודייה? [ואולי אפילו באסתר המלכה ובנה דרווייש?... טוב, עפתי מדי...]
או משהו פחות דרמטי, מישהי ממשפחת ת"ח בבית מלכות פושר יותר...?
אולי כדאי לשפר קצת את הפיסוק
אבל לא נורא, זה יגיע בהמשך הסיפור

 

[תהילולי]

פרק א':

מאז שאני זוכרת את עצמי קראו לי: "היתומה ,המסכנה ,מזל עשה עמה דודה שאמצה אילולי הוא הייתה היא מסתובבת לה ברחובות ללא תכלית."

ועוד מזלי הוא שדודי הוא גדול הדור, אמנם אין לי לא כסף ולא ייחוס ותמיד שעברו לידי ברחוב הסתכלו עלי שכנותי במבטי רחמים גלויים ואף שמעתי אותן לפעמים אומרות: "כן, אסתי המסכנה נס שדודה מגדל אותה ומחנכה לתורה ולמצוות אילולי הוא מי יודע מה היה יוצא ממנה ברחובות."
וכל הסיפור המעניין התחיל בכלל אך לאחרונה: מעיר קטנה וזניחה הפכה עירי להיות עיר בירה הכל בגלל המלך הטיפש שלנו, שרצה לבנות לו את הכסא הכי מיוחד ,אבל מה שקרה לבסוף היה שהיה לו כסא רק פה. כלומר ללא יכולת להעבירו לתעודתו. אז מה שהמלך עשה היה כמאמר הפתגם: "אם הכסא לא יבוא אל המלך המלך יבוא אל הכסא" ואכן הוא בנה את עיר הבירה סביב אותו כסא, מה שנהפך מכפרנו הקטן והשלו לכרך הומה אדם וסואן.

אז הכל החל מיום אחד שבו יצאתי לכבס את בגדי ובגדי דודי המועטים בנהר, שהרי אין לנו כסף לכבס את בגדינו אצל כובסת. מפה לשם על גדות הנהר עדכנה אותי חברתי רבקה בחדשות:" המלך עורך מסיבה מפוארת ויוקרתית לרגל 120 שנות מלכותו
אף מלכתו לא טמנה את ידה בצלחת המוזהבת שלה והכריזה אף היא על משתה דומה ולא פחות מפואר כהגדרתה לנשים בלבד ושניהם אף הוסיפו שחלקם של היהודים, כלומר אנחנו לא ייגרע עקב עקרונותינו והאוכל והשתיה המוגשים יהיו לפי מיטב הכשרויות המוחמרות. למהדרין מן המהדרין, כלשונם" ואני כך הוסיפה היא בביטחון מוחלט "אכן אלך למסיבה, אומרים שיהיו שם דברים שלא נראו מעולם וגם שאנו תושבי עיר הבירה נזכה לבוא למשך כשבעה ימים, את קולטת, שבעה ימים בתענוגות הכי גדולים, אני חושבת לבוא ,מה את אומרת ניפגש ביחד?".

נפרדתי ממנה והלכתי לבית הדל והקטן שלי ושל דודי ושם סיפרתי לו על החדשות ועל המסיבה המפואר ומיד אמר הוא לי "שהוא די מודאג מן המסיבה"
שאלתיו "למה הרי הכל כשר למהדרין מן המהדרין אז למה לדאוג?"
אמר הוא לי "שזה לא העניין של האוכל אלא האוירה החמה והנעימה ושלל הפיתויים והעושר שעלולים לסנוור את עיני אחי היהודים ,לכך שאין כל בעיה לשבת ולדבר עם גויים וללמוד ממנהגיהם שהרי הם ממש כמונו אוהבים את אותם מאכלים בגבולות הכשרות ואף בעלי מידות כמונו, לפיכך מדוע שנסתייג מהם?"

מיד הסכמתי עימו ואף הוספתי שאאיר את עיניהן של חברותי לעניין והלכתי לבדק בית אצל כל חברותי לשכונה להביע את דעתי בנושא המסיבה וכך יצאתי לי לשכונה בביתה של חברתי חנה אמרה היא לי "למה את לא באה? אפילו רחל הרבנית הצדיקה והצנועה ביותר בשכונה הולכת ואם היא הולכת מה לך שאת פחות ממנה להעלם ממנו?".
עניתי לה: "שכל מה שדודי קבע מידיעת תורתו ואם הוא אמר סימן שזה מה שה' רוצה ממני" והלכתי ממנה.

משם עברתי לבית חברתי האהובה עלי לאה, ואמרתי לה את דעתי בעניין המסיבה ואז היא אמרה לי "מה ואת תפסידי את השירים הכי שווים והכי טובים ולא רק את האוכל מבשלים טובי השפים בעיר ובעולם ורק את תפסידי. מספרים שכבר מעכשיו הם כבר מכינים את אחד התפריטים השווים ביותר והעושר אומרים שעל העצים יועמדו יהלומים לטובת המוזמנים שיוכלו לקטוף ולהתעשר מהם ואת תפסידי כל זאת?"
"כן עניתי לה כל עקרונות לא מתפשרים גם עם אאלץ לשם כך להפסיד" והסבתי את גבי משם.

והלכתי ברוב הבתים שמעתי את אותן תגובות. למעט שניים או שלוש מחברותי שטענו שהם יחשבו על זה.

ביום חמישי יצאתי לשוק לערוך קניות לקראת שבת שם פגשתי את חברתי דינה ראיתי אותה ליד דוכן הבדים ושם היא שאלה אותי: "תגידי איזה בד לבחור לשמלה למסיבה זהב או כסף ולהוסיף מלמלה או לא?"
עניתי לה: "שאני לא אעזור לה להגיע לדבר עבירה שזה המסיבה וגם הסברתי לה על דעתי". ענתה היא לי בהתנשאות: "אין לך מושג מה את מפסידה, טוב ,אבל אם כך כנראה את לא בחורה ברמה שהרי כל מי שהיא ברמה הולכת למסיבה".

וכעבור חודש שהלכתי לכבס את בגדי בנהר, ראיתי את כל חברותי מכבסות ומתווכחות להנאתן: "מלמלה,פנינים, זה הכי הולך, אתם באמת לא מבינות כלום, כסף זה מה שהולך עכשיו".
שאלתי אותן: "על מה אתן מתווכחות?"
הן ענו לי "את ,אסתי, את לא תביני שהרי את לא באה למסיבה. את תישארי לך בבית ואנו נתפור שמלות למסיבה, שירשימו שם את כל הגברות מהחברה הגבוהה וכך הם יראו שהבנות היהודיות אינן מבינות פחות באופנה מהגויות."

האמת קצת התאכזבתי כי גם אני רציתי ללכת למסיבה, להנות עם כולן וללכת אתן ביחד אך חזקה עלי בקשתו של דודי הצדיק ובטח הוא יודע מה שהוא אומר ולכן אני כה שמחה לשמוח על דעת גדולים, כי במה שהם אומרים הם על בטוח לא טועים.

 

[תהילולי]

פרק ב'

האמת עד המסיבה היה לי די קשה לשמוע את כל סביבתי וחברותיי מדברות על המסיבה "מה ילבשו בה ומה יאכלו בה ומה ירקדו בה ומה ישירו בה ואיך שאני מפסידה ושאני סתם צדיקה מדי ויתומה ועצובה מידי ובטח אני לא ברמה כמו כל החברה הגבוהה שהולכת למסיבה."

אפילו כמה מהן אמרו לי "לא נורא נביא לך ממה שנוכל כדי שלא תתאכזבי", (בסוגריים רק אגיד שלמרות שקשה לי עם החלטתו של דודי החכם והצדיק כי גם אני רציתי ללכת ויום אחד להיות כמו כולם בלי שיסמנו אותי בתור "היתומה המסכנה שלא באה כי ...., וכן עושה כך כי ....")

בזמן המסיבה היה די שקט בשכונה שכן רובן של חברותי העדיפו לישון בארמון על כסיות מלמלה ותחרים מאשר בביתם הצר והדל.
רק לאחר שחזרו הן ממנה, הבנתי את כוונתו של דודי שראה למרחוק את הצפוי לקרות. על מי שילך למשתה פתאום חברותי החלו לשיר שירים מסויימים שאינם כדרכנו שירים שמעודדים לעשות את כל הרע שבעולם, ללבוש בגדים מסוימים שבלשון עדינה אינם מכסים מספיק ולהתחבר עם חברות מסוימות הגבול בינינו לבין שכנינו החל להיסדק ופתאום כבר לא היה חריג למצוא גויים בחברת יהודים וגויות בחברת יהודיות, באחווה ושלום מיותר לציין מי משפיע על מי.

כשניסיתי להגיד לחברותי: "תשמעו מה לכן ולהן אנו בנותיו של מלך מלכי המלכים והן דלת העם מה לכן להתחבר איתן וללמוד מהן?"
ענו הן לי: "במסיבה ראינו שאין הבדל כ"כ גדול בינינו לביניהן אנו אוהבות שירים, גם הן אוהבות שירים אנו אוהבות בגדים, הן גם אוהבות בגדים אנו מרגישות רגשות מסוימים והן גם מרגישות אותן נו אז מה ההבדל ביניהן לבינינו?"

אז ענתה אחת הבנות בשכונה :" כן ישנו הבדל אחד אנחנו מיושנות ושמרניות יותר מהן, זה בטוח."
ניסיתי לענות להן: "דרך החיים של יהודי ושל גוי היא לא אותו דבר הגוי לובש בגדים ואוכל מאכלים למען עצמו, למען כבודו ואילו היהודי עושה זאת על מנת לחזק ולכבד את גופו למען יהא ראוי לעשות את רצונו של מלכו, הלא הוא הקב"ה שהוא מלך מלכי המלכים." אך לא עניתי להן כך, כי ידעתי שדברי יפלו על אוזניים ערלות.

אה, שכחתי לספר על החדשות הנוראיות לי ולחברותי מהמסיבה:
המלך תלה את המלכה, רק כי לא התחשק לה לבוא לפניו.

לפני כן הוא ניסה לשאול את דודי הצדיק ובית דינו אך הם ידעו שאם יפסקו להורגה יאשים אותם המלך בהריגתה ואילו יפסיקו להחיותה יאשים הוא אותם בביזוי כבודו אז ענו הם לו: "שאין הם יודעים מהי הדעה הנכונה בעניין מאחר ואנחנו בגלותנו."
אז הוא שאל את שריו ואז קפץ לו איזה שר אחד ואמר: "להרוג את המלכה כי היא מבזה את כבודו של המלך" ולא פלא שהיא נהרגה זה אכן הגיע לה, בשכונה הסתובבו עשרות סיפורים מזעזעים מפי משרתותיה בעבר ובהווה על רשעותה הרבה והתאכזרותה בעיקר באחיותי היהודיות, שהייתה מעבידה דווקא בשבת כדי להעבירם על דתן, אז טוב שהלכה מהעולם רשעית שכזו.

אז לאחר שהמלך ה"גאון והחכם" שלנו החליט להורגה, יום אחר כך הוא חזר בו והחליט שהוא רוצה אותה שוב בחזרה, אך דע עקא שהיא לצערו ולשמחתנו זיכרונה לקללה, כלשוננו. אז הוא החליט שהוא רוצה לקבל מלכה חדשה כנועה יותר מאשתו המתה ולהביא אליו לארמון את כל הנשים והבחורות בעולם והוא יחליט מי מהם ראויה להיות אשתו.

מה אני יאמר חתיכת פרוייקט בחר לו המלך המשוגע הזה. מה גם שהוא בנוסף הוציא צו שכל אישה צריכה לכבד את בעלה כתשובת המשקל למעשיה של המלכה הסוררת. מה שגרם לכולם לצחוק על טיפשותו של זה שהדבר המובן מאליו אצל כל בית נורמלי שהאשה מכבדת את בעלה, פתאום נזכר הוד גאוניותו המלך לציין כצו חשוב במיוחד. קצת מצחיק, לא.

בקשר לצוו הראשון של המלך אז כבר עירי מתחילה להתמלא בבחורות סיניות, כושיות ,סוריות ,מצריות ועוד. ככל היד נטויה, מכל העולם. בכל יום עת אני יוצאת מביתו של דודי אני רואה אינסוף כירכרות בדרכם לארמון. אומרים שאף ביתו של המן הלכה לשם וכמה מבזה, האחראי על המועמדות שלח אותה בבושת פנים לביתה עקב ריח בלתי נסבל שיצא ממנה, חברותי אומרות שהצעקות והבכיות מביתה לא נפסקו עד עתה.

אומרים שהבנות שבאות שהות שבעה חודשים בשמן המור, כלומר בשמן סיכה שבא להפוך את עורן לענוג ומתאים ואם לא די בכך לאחר מכן הן שוהות שבעה חודשים בבשמים, למען יהא ריחן נעים בעיני המלך, כנראה ביתו של המן היתה עם ריח עמיד יותר מכך וגם מלבושיהן ותכשיטיהן ניתנים להן כרצונם מבית המלכות.

לאחר כל הסינונים הללו מועברות המועמדות לפני המלך למבחן: אם רצה בה לקחה, ואם לאו שתישאר בבית הנשים עד אשר ימות המלך, מפני כבוד המלכות. הוי איזה מלך אכזר, לכל מועמדת בעצם יש שתי ברירות או למצוא חן בעיני המלך או להוותר כאבן שאין לה הופכין בבית הנשים עד למותו של המלך.

הכי גרוע שגם חברותי לפתע החלו לזמר זמירות אחרות כמו: "מה רע להתחתן עם המלך זה כולל כבוד ועושר רב, מי היא הטיפשה שתתנגד לכך להיות אחת מנשים המשפיעות בעולם?" "ממילא הגויים האלה לא כ"כ גרועים. עובדה גם הם כמונו ואף ראינו אותם בפועל במסיבה וגם הם עם אותם בעיות כמונו. אז מה זה משנה בדיוק להתחתן עם גוי ועוד עם המלך?" ,"מה גם שאם אני", כך אמרה לי אחת מחברותי: "אבקש ממנו לשמור שבת ולקיים מצוות, הוא על בטוח יסכים לי שהרי אני אשתו"
"ולך אסתי " הוסיפה עוד אחת מחברותיי בביטחון" ישנם סיכויים רבים לזכות בכבוד הזה שהרי עוד מהיותך קטנה יופייך מפורסם בשכונה."
אני מאמינה שיש עוד בנות שבסתר ליבן חושבות כך, אך עקב פחדיהן מהוריהן ,שומרות זאת בינן לבין עצמן, לבל יבולע להן ממשפחתן ,עקב רצונן הנ"ל.
אף חלק מחברותי בעיקר הפתוחות שבהן הלכו כבר לבית המועמדות, על מנת להתקבל כמועמדת ובעזרת השם כרצונן ולא עלינו כלשוני להינשא למלך. שבעיני אין גרוע מכך שהרי אני בתור בת יהודיה עלולה ללמוד ממעשיו וממנו, מה גם שהוא לא הגוי הכי טוב בעולם. לדעתי ישנם יותר טובים ממנו ומה לי להתחתן עם מלך שיכור וטיפש שלא בטוח שיקים את בקשותי עיין ערך המלכה לשעבר, ברור שעדיף לי להתחתן עם בחור תלמיד חכם בן תורה אמיתי ושלם שיחנך את ילדי בדרך הנכונה הראויה ולא להיפך עם המלך.

 

[תהילולי]

פרק ג'

עבר הרבה זמן מאז שהמלך חיפש לו מלכה והוא עדיין לא מצא, הוא גם שם לב לעצם כך שישנם בנות שאינן באות לבית המועמדות. אז הוא החליט שלא משנה מה ומי כל בחורה ללא יוצא מן הכלל צריכה לבוא לפניו מרצון או מכורח אין להעדר.

כמובן שאני לא רוצה להיות מועמדת למשרת מלכה ,לכן התחבאתי בביתי לבל יקחוני לארמון שהרי יופיי ידוע ומפורסם ברחובות היהודים בעירי ,אני ודודי פחדנו שמא ידעו זאת השומרים המופקדים על לקיחת המועמדות ואז יקחוני בכוח מביתי אך לצערי הרב באחת הפעמים לא היתה לי ברירה והוצרכתי לצאת ממחבואי ומיד כמובן תפסוני חיילי המלך ולקחוני לבית המועמדות, למרות איך נאמר זאת בעדינות חוסר רצוני ללכת לשם.

לפני שלקחו אותי לשם הם נתנו לי לדבר כמה מילות פרידה עם דודי אמרתי לו שאני לא רוצה ללכת לשם, (מהסיבות שמניתי לפניכן בפרק הקודם) אך אם ה' החליט כך זה סימן שזה לטובתי ואם הוא יכול לתת לי כמה עצות חכם אשמח לשמוע, אז דודי אמר לי שתמיד אזכור שאני יהודייה ושלא אגלה מאיזה עם אני ומי אני בכלל כי ככה נראה לו שנכון לעשות וגם לגבי הכשרות הורה הוא לי לאכול רק זרעונים כי כל מה שיוגש לארמון הרי הוא בישולי ופת עכו"ם וממי שלמד דודי הלכה זו הינה מחכמינו הקדמונים.

כך הגעתי לי לבית המועמדות, לצערי שם האחראי מהרגע שראני שם עלי את עינו ושאל אותי לשמי ולמוצאי
עניתי לו ש"שמי הוא אסתי ותו לא".
אז הפקיד שתחתיו לקחני לחדרי שבו אשהה עד היקראי לפני המלך ,עודני בדרך פתאום בא האחראי וצעק עליו: "מה אתה מביא לה כזה חדר פשוט! תן לה את החדר הכי יפה והכי איכותי" ,אז הוא לקח אותי לחדר כזה מפואר שבחיים לא ראו עיני: מפלים מלאכותיים, מיטת אפיריון, רצפה מזהב ועוד כהנה וכהנה, שנשימתי פשוט נעתקה מפי ואז האחראי אמר לי שעוד מעט ישלחו לי ארוחה ואם יש עוד משהו שאני צריכה שאפנה אליו. לאחר מכן אני שומעתמאחורי הדלת אני שומעת אותו אומר לפקיד שתחתיו: "טיפש יש לי תחושה שדווקא הבחורה הפשוטה הזו תהיה למלכה"
הפקיד ענה לו: "לא נראה לי אתה סתם אומר מה היא יותר טובה מהבת של המן, אין סיכוי" "אה ככה" ענה לו האחראי: "אין בעיה בא נתערב אם היא נבחרת אתה משלם לי 10,000 כיכר כסף ואם לאו אני אשלם לך. אני אומר'ך אני ינצח"
מי ייתן ודברי האחראי יהיו דברי שאו והבל שכן אין ברצוני כלל להינשא למלך גוי.

יום למחרת העירו אותי די מוקדם בטענה שאני צריכה להתכונן למרחץ הבוקר בשמן המור. אמרתי להם: "רגע אני צריכה כמה דקות לעכל את סדר היום החדש שלי ,בסדר."

כמובן הם ענו לי: "כל מה שתבקשי"

כך יכולתי להתפלל תפילת שחרית בזמן ממחר אני חשבתי אקום מוקדם יותר ממש עם זריחת השמש, כך אוכל להתפלל בלא שיחשדו בי.

אך לא בכך די לאחר מכן האחראי על הלבשת המועמדות ניסה לדחוף לי כל מיני שמלות משונות וחסרות טעם כמו שמלה סרת טעם בצבע אדום לוהט עם שסע ענק, או שמלה בצבע זהב עם פתח צוואר ענק מאוד ושמלה בצבע כתום זורח ללא שרוולים, שממש אינן עונות על גדרי הצניעות ועל רצונו של מלך מלכי המלכים שהרי הוא רואני אף כאן בבית המועמדות, אז למרות שכאן הכי היה לי קל לבחור בשמלות הללו, כי אין מי שיראה אותי ויסתכל עלי ויצקצק בלשונו.

עניתי לאחראי על ההלבשה: "זה לא הסגנון שלי אין לכם משהו אחר".
ואז ראיתי איזה שמלה עדינה משובצת בצבע ורוד פסטל וחום עדינה וצנועה אורו עיני.
אמרתי: "את זאת אני רוצה את זאת"

מיד עיקם האחראי את אפו הענוג: "זו שמלה ממש שאינה ראויה לאחת שמתעתדת להיות המלכה, אבל אם זה מה שאת רוצה, אז בסדר ,קיבלת, אבל שלא תחשבי שבפעם הבאה אני אהיה כזה נחמד, בסוף את תלבשי את מה שאני אומר לך, מילה שלי"
טוב, אמרתי ה' יעזור לי לגבור עליו גם מחר.

לסיום כמובן איך אפשר בלא בעית הכשרות, אז טענתי בפני האחראי על המטבח על דיאטה מיוחדת, שבה אני יכולה לאכול רק זירעונים ואם לאו אני עלולה למות מיד, כהוכחה לכך צבע פני הירוקות, הוא נבהל וסיפק לי זירעונים למשך כל שהותי בבית המועמדות.

למזלי מדי יום בא דודי הצדיק לבקרני על חשבון לימוד התורה שלו על מנת לבדוק את שלומי ולראות שלא נחליתי מצער.

לפתרון בעיית ההלבשה פשוט התלוננתי לאחראי הכללי של בית המועמדות והוא הורה לאחראי על ההלבשה לקחתני לחייטים של המועמדות על מנת להתאים קולקציה מיוחדת לפי רצוני וטעמי, לדעתי אותו אחראי שם עלי את עינו, שכן הוא דואג שלא אחסר מכל טיפול יופי אפשרי ונותן לי יותר שעות במרחצאות השמן והבשמים ואף מביא לי תכשיטים, שאני כלל לא נוגעת בהם עקב עצבוני הרב, עד כדי כך שהוא כמעט מכריח אותי לעונדם, למרות אי רצוני הגלוי

ככה חייתי במשך שנה עם סדר יום כזה בערך עם סטיות לפה ולשם:
קמתי לפני כולם עוד בנץ על מנת להתפלל, לאחר מכן הייתי צריכה להתלבש לפי כל כללי הטכס, לאכול זרעונים, לשהות עד חצות היום בשמן המור, לאכול שוב פעם זרעונים ואז שיעור נימוסים ,בשעת המנחה לקחתי פסק זמן לעצמי באופן קבוע לשם תפילת מנחה ולאחר מכן אמבטיה מלאה בבשמים ותמרוקים ,אז לאכול שוב זירעונים, להחליף לפיגמה לפי כל כללי הטקס וללכת לישון.

בשבת שכנעתי אותם שעקב מצבי הבריאותי, אני חייבת פעם בשבוע לנוח ואכן כן לשמחתי הרבה הסכימו לי.

ככל שחלף הזמן מצבי הנפשי הורע, עקב נסיונותי לשמור על מצבי הרוחני וגם על שמירת מוצאי. כפי שביקש ממני דודי ,אך פגישותי עם דודי היוו לי כקרן אור בחשכה ובזכותן, רק בזכותן לא התפרקתי.

 

[הספרן]

יפה מאוד!

ספוילר

כללי הטכס

הטקס

 

[Avigail Amram]

כתוב ממש מעניין!
למרות שלכאורה העלילה ידועה מראש, כיף לקרוא.
כתיבה מסקרנת.

 

[תהילולי]

פרק ד'
כעבור שנה:

היום הודיע לי האחראי עלי, שמחר עלי לעמוד לפני המלך ולכן עלי לקום מוקדם יותר וצוות של מארגנים יכנס לחדרי, על מנת לסדר אותי לקראת המאורע העיקרי שלשמו הגעתי הנה.
ועלי לעשות כל שיאמרו לי אם ברצוני להיות אולי מלכה לעתיד, ולא לעשות שטויות כמו שעשיתי עד עכשיו עם דעותי המטופשות כלשונם.

אז למחרת קמתי יותר מוקדם מהרגיל על מנת להתפלל, למזלי, איך שסיימתי את תפילתי נכנסו לחדרי צוות של מלבישים, והראו לי מגוון סוגי בגדים מרהיבים ולא צנועים, אך למזלי, ראיתי שם שמלה אחת בודדת פשוטה, ולא מדי מפוארת בצבע כחול ומיד אורו עיני כפשוטו ובחרתי בה המלבישים הסתכלו בי בתמהון ונאנחו לעצמם: "אין מה לעשות ככה היא הבחורה הזו עקשנית וצנועה אך מילא לפחות היא יפה"

כל הבחורות שבחרו בגדים לידי ג"כ השתוממו: "מה לך ולשמלה הפשוטה והסולידית הזו, את יכולה לבחור שמלות יותר יפות ואלגנטיות משמלה פשוטה זו? "
כך גם היה עם ה:תסרוקת, האיפור והתכשיטים.
אך למרות כל השכנועים והאיומים לא נפלתי בי מעקרונותי.

כשהגעתי לפני המלך הוא התפעל מיופיי ומייד שאלני: "מעניין מאיזה עם את אסתי שגידל בחורה כזו יפיפיה?"

עניתי לו: "שאיני יודעת מיהו עמי שכן נמצאתי בשוק וגודלתי ע"י אנשים טובים שמצאוני"

" ובכל זאת מאיזה עם את יפיפיה"

הפעם עניתי לו "אדוני המלך אל נא תכריחני לגלות את עמי כי באמת אינני יודעת "

"טוב ענה הוא: אבל אל תדאגי את עוד לא מכירה את השיטות שלי, לבסוף אני אכן אגלה מאיזה עם את. חכי ותראי מלכתי לעתיד"

עניתי למלך: "תודה רבה שבחר בי להיות מלכתו" שהרי אין מסרבים למלך, וגם אוכזבתי מכך כי קיוויתי לחזור לביתי ולעמי, וכעת עלי לחיות בכרח ובצער ,במקום שאינו תואם את דרכי הרוחנית, ולדעתי לשמור פה על עקרונותי יהיה קשה מאוד. אך אין לי ספק בכך שה' יעזור לי לשמור על עצמי.

חגיגות הנישאין החלו כבר שבוע לאחר מכן: בחתונה מפוארת ורבת משתתפים מאצולת העולם, מלאת מתנות, פאר, כסף וזהב. אך אני לא נהניתי מכל זאת, שכן כל הזמן הזה היה לי די קשה לשמור על עקרונותי, ובכל זאת הצלחתי בהם.
באחד מימות המשתה האחרונים, אמר לי המלך: "אני רוצה לעשות משתה מיוחד לאחד העמים מה את אומרת לאיזה עם ניתן את הכבוד לבוא למשתה"
עניתי לו "תזמין נציגים מכל העמים במקום להזמין עם אחד כך אף עם לא יקנא בעם השני"

ענה לי המלך "טוב אעשה כעצתך אך חבל שאת לא מבכרת את עמך על פני נציגים רבים
של הרבה עמים"

הוא אף ניסה טקטיקה נוספת לברר את עמי והוא שאלני: "מה את אומרת מלכתי אני רוצה לעשות הנחה במס לאיזה עם לתת הנחה?"

ושוב אמרתי לו בפוליטיקאיות: "תתן לכל העמים"
ואז שוב הוא אמר לי: "ובכל זאת איזה עם את מעדיפה?" עניתי לו שוב: "את כולם"
הסתכל הוא עלי בעניים מצומצמות: "טוב אעשה כדבריך"
המלך הזה כלל וכלל לא התייאש כמו שהוא אמר
"את עוד לא מכירה את השיטות שלי". אז הוא קיבץ שוב את כל הנערות מכל העולם, על מנת לגרום לי להלחץ למעמדי, כך אפלוט לו אולי בטעות, מאיזה עם אני וכמובן שגם זאת לא עזר לו, כי פי חתום לבקשת דודי, ועד אשר הוא לא יורה לי אחרת לא אשנה את דעתי.

וכך החלו להם חיי בארמון ,שכמו בבית המועמדות. הקפדתי לסגל לעצמי את כמעט אותו רעיון של שמירה על התורה ועל המצוות. אך כעת ממעמד של גבירה היה לי קל יותר בכך. לדוגמה: ממתי שנכנסתי לארמון דאגתי שבנות לוויתי היהודיות לא יעבדו בשבת, וכן הרגלתי את הגויות שכן מתפקדות בשבת לעזור לי לשמור על השבת, באופן שיקשרו הם זאת לעקרונות שחשובים לי כמלכה, בשונה מהמלכה הקודמת.

יום אחד יצאתי לי לפוש מעט בגני הארמון. כשעברתי ליד השער שמעתי את דודי קורא לי. ניגשתי אליו וכדי להסוות את הקשר בנינו שאלתי: "מה אתה רוצה אדוני?"

ענה לי:" צריך להזהיר את המלך משני משרתיו, שזוממים הם היום בערב להטמין לו רעל בכוס המשקה שלו ,מהרי והזהירי אותו שכן עלול הוא לשתות את הרעל ולמות".

שאלתיו: "מנין אתה יודע?"

ענה הוא לי:" הקשבתי לשיחתם בשער הארמון והם דיברו בשפה די נדירה, שאין כמעט אדם שיודע אותה אך אני למזלי, כחכם הסנהדרין הבנתי את דבריהם ובאתי כעת להזהיר אותך שתזהירי את המלך "

מיד הזהרתי את המלך: "אמרתי לו שאיזה חכם אחד שקוראים לו מרדכי: אמר לי ששניים ממשרתיו (של המלך) רוצים להרעילו היום בערב בכוס היין שלו" אמר לי המלך "נבדוק זאת".

בערב הכריח הוא את משרתיו הסוררים, לשפוך את היין על הקרקע והביא את כלב החצר שישתה מן היין. הכלב שתה מן היין ומת במקום.
מייד ציווה המלך לתלותם, וגם כתב מאורע זה בספר התזכורות שלו למען יזכור להשיב לו כגמולו מתי שהוא, וכך נגמר לו המאורע.

 

[תהילולי]

פרק ה'
כעבור שלוש שנים:

לאחר נסיון ההרעלה של המלך, החיים חזרו פחות או יותר למסלולם.
ישנם הסוברים כי להיות מלכה זהו תפקיד חשוב ואף משמעותי, אך האמת היא שמדובר רק בתפקיד של כבוד ותו לא.
למשל: רק פעם בחודש אני רואה את פני המלך ואם הנכן חושבות ששם הוא מעדכן אותי בנעשה בממלכה, אתן טועות שכן מדובר רק במפגש לשם שיחה על הנעשה בגבולות הארמון .

באחד הימים מגיע אלי אחד ממשרתי אומר לי: "דודך עומד בשער הכניסה לארמון בלבוש מביש של שק ואפר."
מסערת המידע נזדעזתי כולי ומיד שלחתי עם משרתי בסתר בגדים לדודי ,כי מי שמסתובב בשער הארמון בלבוש כזה אחת דתו למות.

לאחר מספר דקות משרתי חזר עם הודעה:" כי דודי אינו מעוניין להחליף את בגדיו, מאחר וגזרת שמד מרחפת מעליו מעלי ועל כל עמנו ואף אמר שביכולתי לשנות זאת ,אילו רק אגש לבעלי קרי המלך ואבקש ממנו לבטל את הגזרה מעל עמנו"

שלחתי את משרתי עם תשובה בחזרה: "שהמלך לא קרא לי כבר חודש והנני חוששת להכנס לפני המלך שמא יהרגני. שהרי לאשתו הקודמת המלך קרא והיא לא באה ואם כך היה אצלה, ק"ו אצלי שהרי אני יכולה למות מכך, וגם טענה נוספת יש לי שכבר הרבה זמן המלך לא קרא לי, וככל הנראה שהוא יקרא לי בקרוב אז מה הדחיפות שדווקא אני יעשה זאת."

דודי ענה לי: "שאם אני לא יעשה זאת, ה' יגלגל שביטול הגזרה יעשה עד ידי אדם אחר ואני וצאצאי נמות עקב סירובי זה ,שכן אני מקורבת לצלחת ויש לי סיכויים רבים להצליח לשם שינוי ממישהו אחר."

לבסוף לאור בקשתו של דודי הסכמתי ,אך התניתי זאת רק בתנאי שכולם יצומו להצלחתי שלושה ימים, על מנת לכפר על עוון המסיבה, וכן על מנת שאצליח ,שכן אני אאלץ לשבור את הצום ביומו השני על מנת ללכת למלך כשאני במיטבי.

דודי ענה לי בחיוב ,ואף אסף את כל היהודים בעיר לצום ולתפילה בחג הפסח.

 

[המלמד מבני ברק]

טעויות שמאוד צרמו לי:

לרגל 120 שנות מלכותו

לרגל שלוש שנות מלכותו

שבעה חודשים בשמן המור

ששה חודשים

שבעה חודשים בבשמים

כנ"ל

יופיי ידוע ומפורסם ברחובות היהודים בעירי

אסתר הייתה ירקרוקת, אבל בעמדה לפני אחשוורוש נמשך עליה חוט של חסד
אבל בכל מקרה הכתיבה מאוד יפה וזורמת.
תודה

 

[הספרן]

סיפור בהמשכים - המלכה זו אני

סיפור בהמשכים שאני כותבת אשמחר להערות בע' והארות בא' המלכה זו אני פרולוג כולם מכירים אותי בתור המלכה החזקה והרצינית שכל מילה שלי יכולה לחרוץ עולמות לטוב או למוטב אשתו של המלך זו שלפיה ישק דבר חזות חזקה ואיתנה יוקרתית ושווה. וכך גם אתה בני האהוב מכיר ותכיר אותי כאמך המלכה ,אתה הנסיך בן תפנוקים...

www.prog.co.il

הקטע המקוש"ב חסום בנטפרי
אפשר לעלות אותו בקובץ

 

[תהילולי]

פרק ז'

לאחר הביקור המוזר הלא מוזמן אצל המלך
פניתי לאגף שלי בארמון ,על מנת לתכנן את המשתה, בשביל המלך והמן הרשעים האלו שלא אכפת להם להרוג את העם שלי.

תוך כדי השגחה על הכנת התבשילים ,הבאת היין וסידור השולחן עלי ידי משרתותי. שפתי דובבו תפילה: "למען תועיל סעודה זו ובה אוכל כבר להסיר את החרב המונפת מעל ראשי ,וראש עמי ושה' יעזור לי למען אצליח להפר את הגזרה, ולהפוך את ליבו של המלך לטובתנו ולמען, כך שלא ימחה את עמנו הנבחר מהעולם."

כך הגיעו להם המלך והמן מדושני עונג למשתה. ואף המן היה מאושר וגאה עקב הכבוד שנפל בחלקו לסעוד בחברתי, ובחברת המלך מה שלא כל שר זוכה בו. אני לשם שינוי מהם הייתי די לחוצה וחלשה מהצום וממאמץ ההכנה של הסעודה.

לקראת סוף הסעודה , לאחר שהמן והמלך השתכרו כדבעי,
שאל אותי המלך:" תכלס אסתר למה קראת לי למשתה הזה ,אני אתן לך כל מה שאת רוצה ,מלבד בניין בית המקדש של היהודים?"
עניתי לו:" אדוני המלך כרגע אני לחוצה וחלשה ודעתי אינה פנויה כעת, לכן אבקש מהמלך ומהשר הנכבד לבוא מחר שוב, לסעודה שאעשה שם אבקש את בקשתי האמיתית, ואף אפרט בפניך המלך את סודי הכמוס"

"טוב, ענה המלך ,אבוא מחר בשמחה, מעניין לשמוע מה יש לך לספר לי."

"בכיף, ענה המן ,עוד סעודה עם המלכה באמת לא תחסר לי."

כך נפרדתי מהמלך והמן ופניתי להתחנן ולבקש מבורא העולם: שיעזור לי מחר במשתה לדבר בצורה נכונה לפני המלך, ולהפיל את השר התככן ביותר בארמון בפח ,ולגרום לכך שגזרתו וגזרת המלך שאף הוא די שש לעניין הגזרה, להפיל את האהבה ששררה בין המלך להמן ולהופכה לשנאה ,וכל אותו הלילה עסקתי בהכנת המשתה ובתפילה גדולה להצלחתי.

לפנות בוקר שמעתי את משרתותי מדברות בשקט :"המלך הזה מזה הפכפך, אתמול שמח לסעוד עם המן בסעודה והיום הוא עומד להיות משרת פשוט של איזה מישהו פשוט מהעם, שנקרא מרדכי היהודי"

ואחת המשרתות שאלה:" איזה יהודי זה שיושב בשער המלך?"

מיד שאלתי אותן:" על מה אתן מדברות?"

"מה לא שמעת, הן ענו לי, המלך שלח את המן לארגן את מרדכי בבגדי מלכות, ולהרכיבו ברחבי העיר, ואף לקרוא: ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו "

הגבתי: "אה, מעניין ביותר"

לאחר מכן פקדתי: לסגור את כל המרחצאות ואת כל המספרות בעיר, כדי שהמן יבוא עוד יותר מושפל ומבוזה, למשתה למען אוכל להביסו.

פרשתי לתפילת שחרית ארוכה ורצינית, למען יתן לי ה' כח, להתפלל ולבקש על עמי בפני המלך, ואז באמצע קריאת שמע הופרעתי פתאום לשמע הקריאה:" ככה יעשה ..." ואז ראיתי מהחלון את דודי רכוב על הסוס, ואת המן מרכיב אותו כשהוא מבוזה ומושפל עד אימה, ואז ידעתי שמחשבתי לסגור את המספרות והמרחצאות בעיר, היתה נכונה ואף הגשימה את עצמה.

אז סיימתי לערוך את הפינישים האחרונים. כאשר המלך הגיע ושאלני:" מה שלומי?"

עניתי לו :"שבסדר"

הוא ענה לי ש:"אני מחכה לשמוע מה יש לך
לאמר לי?"

שאלתי אותו:" איפה המן ,מה הוא לא איתך?"

"לא ,ענה לי המלך, ואז סיפר לי את מה שידעתי כבר על הסוס, ועל המסע המביש של השר הבכיר ברחבי העיר."

ואז אמרתי לו:" נו ,תשלח לקרוא לו,חבל שהוא יפסיד הוא אוהב יין"

ומיד המלך שלח לקרוא להמן, שאכן הגיע וביחד איתו הגיע עוד אורח בלתי קרוא הלא הוא הסרחון שיצא ממנו. המלך עיקם את אפו הענוג למראהו של שרו המושפל ושאלו לסיבת הריח.

ענה לו השר :"באמצע העיר תוך כדי שהכרזתי את מה שציווית עלי, נשפכו עלי מים מלוכלכים מזה כעסתי על החוצפן הזה, שלבסוף הסתבר שזו היתה ביתי החצופה, שקרניתא שלאחר מכן נפלה ומתה בגלל בושתה ממני."

"איזה צער, איזה אובדן" .הגיב לו המלך.

"טוב, וכעת תאכלו" הכרזתי אני.והמלך והמן ישבו ואכלו.

לפתע, באמצע הסעודה נזכר המלך:" רגע אסתר, למה קראת לנו, ומהו הסוד שלך ?מעניין אותי לשמוע!"

אז קמתי ואמרתי ,כשתחינה ופחד סוערים בליבי ותפילה במחשבתי לבורא העולם :"שאני המלכה הנחשבת והחשובה, יהודייה מצאצאי שאול המלך, כן ,ואתה (ואז רציתי להצביע על המלך ואז כח עליון שאינני יודעת מנין הוא בא ,הסיט את ידי לכיוונו של המן) המן רציתי להפטר מהעם הזה. אבל רק שתדע שגם אני בתוכו, ואם כך תאלץ להרוג גם אותי."

המלך נדהם וכעוס מדברי הפנה את פניו לעבר המן, ומיד נצבעו הם באדום עז כעגבנייה, ואמר:" אני לא יכול לעמוד פה, אני חייב להתאוורר מכעסי."

המן בא אלי וביקש ממני:" שאסלח לו, ואעביר את חרפת המלך ממנו"
והמן אף נפל עלי. פתאום, המלך נכנס, וצעק עליו:" עכשיו אתה רוצה גם להרוג את המלכה שלי ,לפני זמן הגזרה ,זה כבר ממש לא יעבור לך בשתיקה, שר מתוחבל שכמוך."

אז נכנס אחד השרים מחבריו של המן ואמר:" הנה יש פה גם עץ ,שהמן הכין כדי לתלות עליו את מרדכי ,שהציל את המלך ממוות בהרעלה, וכך המן רצה לגמול לו. בתלייה!"

המלך מרוב חרונו, צעק: "תתלו את המן, מייד ועכשיו ללא שהות. אני רוצה לראות אותו עוד עכשיו נתלה על העץ שלו ,על ידי מי שזמם לתלותו עליו, כלומר מרדכי היהודי"

ואז אמרתי למלך כבר באותה הזדמנות, שמרדכי הוא דודי והוא גידלני עוד מהיותי פעוטה והביאני למה שאני היום, ולכן מן הראוי שנכיר לו טובה על כך, ואז המלך הציע לתת את בית המן לדודי.
ואף ביטל את גזרתו הנוראית של המן ,בטענתו:" שהרי לא בא לי שיהרגו אותך, מלכתי היפיפיה. וכדי שבניו של המן, או גויים אחרים לא יהרגוך כנקמה על מותו של המן, אני כרגע גוזר שהיהודים רשאים להרוג את השונאים להם ,בדיוק באותו תאריך שהמן תכנן" ואף חתם על הצו

אכן כמו שציווה המלך כך היה ,והוא אף נתן לנו עוד יום להרוג בשונאינו אך רק בשושן משום שבה היה הכמות המרובה ביותר של שונאינו.