הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אחת המתנות בלהיות משווק עצמאי של הספרים שלך היא העמידה הישירה והבלתי אמצעית מול הקהל.
ובגלל שאני אמורה לשווק את הספרים שלי, התחלתי לגשת לספריות ולמכור להן ספרים.
וכך קיבלתי טלפון מספרנית אחת: "תקשיבי, מישהי קראה את הספר שמכרת לי וממש התרגזה", אמרה לי ישירות.
"למה?" רציתי להבין.
לא נבהלתי כי מדובר בספר מעולה.
הספרנית ניסתה להסביר, לא ממש הלך לה ההסבר. הבנתי אותה, כי רוגז זה משהו רגשי שעולה בלי שנבין מדוע.
"אני מוכנה לקחת את הספר בחזרה ולהחזיר את הכסף", אמרתי בנדיבות.
"לא מה פתאום, לא התכוונתי להחזיר", אמרה.
האמת שזה בסדר שלא אוהבים ספר. גם אני כיום לא אקרא כל ספר אלא אבחן שהוא מתאים לי. וקורה לי לא פעם שאחרי שני פרקים לא נתתי צ'אנס לספר.. לא היה לי חיבור עם הלך הרוח.
בניגוד לעבר, אז קראתי כמעט כל דבר, מלבד ספרים בודדים.
בכל זאת ניסיתי להבין למה אנשים יכולים להתרגז על הספר סדר הפוך, וקצת הבנתי אותם:
אני עברתי תהליך
מתוך קושי הגעתי לחירות תודעתית (עדיין בתהליך)
שברתי המון אמונות מתוך רצון לבנות משהו יציב ומחובר לבורא יתברך בלי אינטרסים של אגו.
אני מקפידה לשמור על קלה כבחמורה, יש לי השקפה חרדית ממש, אבל היום אני מבינה שכדי להגיע לעולם מתוקן צריך לבחון מה לשם שמים ומה סתם מסיט אותנו מהמטרה (המטרה היא שיהיה טוב בכל הרבדים: הפיזי, הנפשי, הרוחני, ולהיות שמחים!).
וקריאת התיגר הבלתי ישירה הזו לא כיפית וגם מרגיזה.
בתחילת הדרך, כשהתחלתי להבין לאט לאט את האמת, הרגשתי גם חוסר נחת, וחוסר שקט. התעצבנתי גם בשם כולם. חשבתי מה תהיה התגובה של אנשים אם הם יתחילו להבין כמה דברים...
במיוחד הפליא והכעיס אותי להיווכח שיש אנשים שמדברים רוחניות גבוהה ומדהימה והם מחוברים לעצמם ולבורא והם לא חרדים (ויש להם גם קצת שקר, מה לעשות). זה הפריע כי הבורא הרי של החרדים שמוסרים את ה'עולם הזה' לכבודו!
כעסתי גם על עצמי, הרגשתי שאני לא אמורה לכתוב חידושים כי זה רק של לומדי התורה. זה הביך אותי ממש. הם אנשי העמל האמתיים ולא אני!
היה לי קשה מאוד להבין דברים מסוימים. לא הסכמתי עם הרבה תובנות אמתיות כי הן נראו לי לא צודקות במבט ראשון.
אז הכל בסדר, מותר להתרגז, רק צריך לזכור שלא אנחנו או החשיבה שלנו היא המטרה.
וכן, הדרך לאמת האישית של כל אדם עוברת גם בהליכה על שברי זכוכיות של שקר. וזה מפריע ואפילו מרגיז מאוד לפעמים, חוסר הנוחות הזה משותף לכולם. גם לי לא תמיד נוח עם זה, אבל זו המציאות, וזו האמת, אי אפשר להתכחש לאמת לאורך זמן.
כיום אני מבינה שכולנו בעצם שליחים, ותו לא, להעברת מסרים מהבורא. לא משנה מה המראה של הכלי ומה הציבור ממנו בא. והכל תלוי בקהל. אם הקהל ראוי אז הצינורות, כביכול, משמיעים דברים טובים.
כמו בלעם שלא הצליח לומר דברי שטנה בגלל רמתו הרוחנית של העם.
כך שהחידושים וכו' הם פונקציה של המאזינים. ככל שיהיו יותר מתעניינים ויותר קהל שירצה לקבל מסרים בתורת הגאולה (והתרבות המשלבת מודעות עצמית היא כנראה חלק מתורת גאולה, כי גאולה היא בעצם גילוי, וחלק מהגילוי זה מודעות, גם עצמית וגם חברתית ולאומית), ככה היא תלך ותגבר ותגיע לעוד מימדים מדהימים.
אז הכל בסדר, אפשר להישאר חרדים ואפילו מאוד, ובד בבד להבין שהמטרה של הבורא היא שנמליך אותו, וכדי להמליך אותו צריך לדעת מי הוא. והבורא נמצא גם בעולם החרדי, אבל הוא מחיה גם את שאר חלקי הבריאה. ויש סיבה לכל דבר.
ואני ספציפית, או כל אדם אחד, או ספר כזה או אחר, לא חשובים ברמה שאמורה להרגיז אנשים אחרים חלילה, אלא צריך לבחון את הדברים ממבט גבוה.
לי עצמי ממש קשה לפעמים להבין כמה אני טועה. זה לא אומר שלא צריך לעמוד בכנות ולומר, טעיתי, בחרתי בתורה של עצמי ולא בתורה שלך, ריבונו של עולם.
והתורה של הבורא לא מתבטאת דווקא בספר "סדר הפוך" חלילה, היא נמצאת בתוכנו, מאחורי כל הקליפות של ה'מה יגידו' וה'מגיע לי' או 'לא מגיע לי כלום'... וה'אני בסדר' או 'אני לא בסדר'.
היא אמת ברורה וכיפית, קצת מאתגרת ודורשת משמעת וכשמוכנים להיכנע להבנה ולהבין שה' הוא טוב ומיטיב, ומידותיו י"ג מידות רחמים, הכל מסתדר.
כי לכל דבר יש אמירה, ויש תפקיד (והינה, מהטלפון של הספרנית יצא מאמר
)
ובעקבות התגובה שלה עיצבתי פרסומת לספר "סדר הפוך" אם תרצו אעלה את הפרסומת כאן.
ובגלל שאני אמורה לשווק את הספרים שלי, התחלתי לגשת לספריות ולמכור להן ספרים.
וכך קיבלתי טלפון מספרנית אחת: "תקשיבי, מישהי קראה את הספר שמכרת לי וממש התרגזה", אמרה לי ישירות.
"למה?" רציתי להבין.
לא נבהלתי כי מדובר בספר מעולה.
הספרנית ניסתה להסביר, לא ממש הלך לה ההסבר. הבנתי אותה, כי רוגז זה משהו רגשי שעולה בלי שנבין מדוע.
"אני מוכנה לקחת את הספר בחזרה ולהחזיר את הכסף", אמרתי בנדיבות.
"לא מה פתאום, לא התכוונתי להחזיר", אמרה.
האמת שזה בסדר שלא אוהבים ספר. גם אני כיום לא אקרא כל ספר אלא אבחן שהוא מתאים לי. וקורה לי לא פעם שאחרי שני פרקים לא נתתי צ'אנס לספר.. לא היה לי חיבור עם הלך הרוח.
בניגוד לעבר, אז קראתי כמעט כל דבר, מלבד ספרים בודדים.
בכל זאת ניסיתי להבין למה אנשים יכולים להתרגז על הספר סדר הפוך, וקצת הבנתי אותם:
אני עברתי תהליך
מתוך קושי הגעתי לחירות תודעתית (עדיין בתהליך)
שברתי המון אמונות מתוך רצון לבנות משהו יציב ומחובר לבורא יתברך בלי אינטרסים של אגו.
אני מקפידה לשמור על קלה כבחמורה, יש לי השקפה חרדית ממש, אבל היום אני מבינה שכדי להגיע לעולם מתוקן צריך לבחון מה לשם שמים ומה סתם מסיט אותנו מהמטרה (המטרה היא שיהיה טוב בכל הרבדים: הפיזי, הנפשי, הרוחני, ולהיות שמחים!).
וקריאת התיגר הבלתי ישירה הזו לא כיפית וגם מרגיזה.
בתחילת הדרך, כשהתחלתי להבין לאט לאט את האמת, הרגשתי גם חוסר נחת, וחוסר שקט. התעצבנתי גם בשם כולם. חשבתי מה תהיה התגובה של אנשים אם הם יתחילו להבין כמה דברים...
במיוחד הפליא והכעיס אותי להיווכח שיש אנשים שמדברים רוחניות גבוהה ומדהימה והם מחוברים לעצמם ולבורא והם לא חרדים (ויש להם גם קצת שקר, מה לעשות). זה הפריע כי הבורא הרי של החרדים שמוסרים את ה'עולם הזה' לכבודו!
כעסתי גם על עצמי, הרגשתי שאני לא אמורה לכתוב חידושים כי זה רק של לומדי התורה. זה הביך אותי ממש. הם אנשי העמל האמתיים ולא אני!
היה לי קשה מאוד להבין דברים מסוימים. לא הסכמתי עם הרבה תובנות אמתיות כי הן נראו לי לא צודקות במבט ראשון.
אז הכל בסדר, מותר להתרגז, רק צריך לזכור שלא אנחנו או החשיבה שלנו היא המטרה.
וכן, הדרך לאמת האישית של כל אדם עוברת גם בהליכה על שברי זכוכיות של שקר. וזה מפריע ואפילו מרגיז מאוד לפעמים, חוסר הנוחות הזה משותף לכולם. גם לי לא תמיד נוח עם זה, אבל זו המציאות, וזו האמת, אי אפשר להתכחש לאמת לאורך זמן.
כיום אני מבינה שכולנו בעצם שליחים, ותו לא, להעברת מסרים מהבורא. לא משנה מה המראה של הכלי ומה הציבור ממנו בא. והכל תלוי בקהל. אם הקהל ראוי אז הצינורות, כביכול, משמיעים דברים טובים.
כמו בלעם שלא הצליח לומר דברי שטנה בגלל רמתו הרוחנית של העם.
כך שהחידושים וכו' הם פונקציה של המאזינים. ככל שיהיו יותר מתעניינים ויותר קהל שירצה לקבל מסרים בתורת הגאולה (והתרבות המשלבת מודעות עצמית היא כנראה חלק מתורת גאולה, כי גאולה היא בעצם גילוי, וחלק מהגילוי זה מודעות, גם עצמית וגם חברתית ולאומית), ככה היא תלך ותגבר ותגיע לעוד מימדים מדהימים.
אז הכל בסדר, אפשר להישאר חרדים ואפילו מאוד, ובד בבד להבין שהמטרה של הבורא היא שנמליך אותו, וכדי להמליך אותו צריך לדעת מי הוא. והבורא נמצא גם בעולם החרדי, אבל הוא מחיה גם את שאר חלקי הבריאה. ויש סיבה לכל דבר.
ואני ספציפית, או כל אדם אחד, או ספר כזה או אחר, לא חשובים ברמה שאמורה להרגיז אנשים אחרים חלילה, אלא צריך לבחון את הדברים ממבט גבוה.
לי עצמי ממש קשה לפעמים להבין כמה אני טועה. זה לא אומר שלא צריך לעמוד בכנות ולומר, טעיתי, בחרתי בתורה של עצמי ולא בתורה שלך, ריבונו של עולם.
והתורה של הבורא לא מתבטאת דווקא בספר "סדר הפוך" חלילה, היא נמצאת בתוכנו, מאחורי כל הקליפות של ה'מה יגידו' וה'מגיע לי' או 'לא מגיע לי כלום'... וה'אני בסדר' או 'אני לא בסדר'.
היא אמת ברורה וכיפית, קצת מאתגרת ודורשת משמעת וכשמוכנים להיכנע להבנה ולהבין שה' הוא טוב ומיטיב, ומידותיו י"ג מידות רחמים, הכל מסתדר.
כי לכל דבר יש אמירה, ויש תפקיד (והינה, מהטלפון של הספרנית יצא מאמר
)ובעקבות התגובה שלה עיצבתי פרסומת לספר "סדר הפוך" אם תרצו אעלה את הפרסומת כאן.
