שיתוף - לביקורת פאנפיק מרגל להשכרה| אלישמע

[מימיי]

אני לא שמעתי שום חריקה, לדעתי מצוין.

כנראה באמת עניין של טעם..

בכל מקרה, @מוז'יניקית
מחכה לפרק הבא!

 

[RU1]

בזה הרגע גמרתי לקרוא את הסיפור בנשימה אחת.
אני ממש אוהבת את הכיוון שלקחת את הסיפור.
כבר מהמשפט הראשון של "אני עוזב" כבר עבר בי זרם של התלהבות.
אבל, כמו שכבר ציינו קודם, לקחת דמות קיימת ואהובה ולבנות לה עתיד, סצנות וסיטואציות זה קל וכיף. בשביל להפוך את זה ליצירה את צריכה ליצוק לדמות קצת יותר מרצף של אירועים אחד אחרי השני.
אפיון, מחשבות, רגשות, מערכת יחסים עם המשפחה ולמה היא נהייתה ככה, מעבר לסתם "לא חוזר הביתה לשבת".
בקשר לעלילה, חשבתי שזה יכול להוסיף הרבה עניין אם אחרי שנים, אייל יקח את ההצעה של אורי וישמש דווקא עכשיו כראש אגף המבצעים בקיסריה יחד עם אלישמע בשירות.
יש לסיפור הרבה קסם ופוטנציאל, מחכה לפרק הבא!

 

[מוז'יניקית]

היי
יש לי פרק מוכן להעלאה
רק מישהו זוכר מה השם משפחה של דני?
בתודה

 

[מימיי]

היי
יש לי פרק מוכן להעלאה
רק מישהו זוכר מה השם משפחה של דני?
בתודה

יש לו שם משפחה בכלל?

 

[מוז'יניקית]

יש לו שם משפחה בכלל?

לכי תדעי...
@יונה ספיר - יש לו שם משפחה?
אוף
שאעלה פשוט בלי משפחה?

 

[מימיי]

לכי תדעי...

כנראה הוא ממש חסוי ומסווג.

אוף
שאעלה פשוט בלי משפחה?

אם לא פוגם בעלילה, אז לדעתי כן.

 

[חיה כל רגע מחדש]

אני כמעט בטוחה שלא מוזכר.

 

[מוז'יניקית]

אההם טוב אז אין לדני שם משפחה ותודה לכל מי שניסה לעזור.
מה אומרים, זה מפריע?


"איך היה?" בירר איתי במבט משמעותי שירין ואורי לא יכלו לפספס.
"בסדר" ענה אלישמע במבט יציב, פניו לא מביעות את המתחולל בליבו פנימה.
לעצמו סיכם שיש על מה לדבר. השיחה עם איתי והראיון שינו אצלו משהו בחשיבה ובגישה.
נהג הטויוטה השתקן הוריד אותם בבסיס בשעות הערב המוקדמות והם מיהרו למשימות שלהם.
"גלבוע, כנס אליי בסוף האימון" הרעים המפקד כשעבר לידו.
"נהיית יקיר המפקד, אלישמע" גיחך ירין בקול.
"שקולניק, שתוק" מירפק אותו אלישמע. כמה מחבריהם הציצו עליהם בתמיהה משועשעת.
כשפסעו חסרי כוחות לפנימיה זרק איתן משהו על זה ש'כמה חבר'ה מועמדים למוסד'.
ירין פלט צחקוק לא ברור, בעוד הוא איתי ואורי שלטו בעצמם היטב.
"אמרו גם מי?" שאל אורי בתמימות.
"מצחיק מאוד, טוביאס. היה לכם ראיונות היום" טרוניה שלטה בקולו של איתן. אלישמע יכול היה להבין אותו. אבא שלו כמו גם שני אחיו הגדולים פיארו את שורות המוסד, ואיתן שאף להצטרף אליהם.
"מה זה קשור אלינו, אני לא מבין" התגונן איתי. איכשהו הם התחלקו לשניים. מצד אחד ארבעת המועמדים למוסד, עוד חמש מחבריהם בצד השני.
"איך זה קשור אליכם? אפילו לא חשבתם לספר, משהו. סנובים" התיז מישהו.
"לא יודע מה אתם רוצים. לא התירו לנו להתחיל לספר לכולם" התרגז איתי.
"והנה לנו הודאה מושלמת. חשבנו שאנחנו חברים. אותה יחידה" העמיד נריה פני פגוע הגם שאלישמע ידע היטב שאין להם כל סיבה לכך. הם היו מנועים מלספר עד עכשיו, והחבורה שמולו יודעת את זה היטב.
"חבר'ה, יאללה, רדו ממנו, בקושי לנו אמרו שאנחנו בדרך למוסד. תאמינו לי שהייתי נשאר ביחידה עד מאה ועשרים או מתחלף עם כל אחד ממכם בכיף. זה המצב, ואין לאף אחד ממנו יכולת לשנות אותו. זזתי" אלישמע פנה לכיוון המשרד המוכר לו עד אימה, שמוט כתפיים.
"גלבוע, גם כן. פרוטקציות מאבא שלו.'הייתי מתחלף איתכם בכיף'. עאלק" לגלג מישהו מאחורה, אך הוא התעלם כליל.
נכנס למפקד ונמתח לדום עייף.
"סכם לי את הראיון"
"בארבע מילים- יש על מה לדבר" אלישמע חייך קלות.
"בשתי מילים?" החזיר לו חיוך.
"חושב שכן" שלף.
"ושתי מילים שלי- אתם בפנים" המפקד לחץ את ידו בחום.
"בטח שמעת על אגף קיסריה. אתה ואיתי תשובצו שם. ירין שקולניק באגף תבל ואורי טוביאס בכידון. אני בטוח שתעשו חיל"
"אגף קיסריה- בפיקודו של?" נדרך.
"תבל בפיקודו של בנצי שיין. כידון בפיקודו של דני וקיסריה- בפיקודו של אליאור הדר"
בום.

 

[חיה כל רגע מחדש]

איך בנצי שיין מפקד יחידה כשהוא עיוור?

 

[מימיי]

אההם טוב אז אין לדני שם משפחה ותודה לכל מי שניסה לעזור.
מה אומרים, זה מפריע?


"איך היה?" בירר איתי במבט משמעותי שירין ואורי לא יכלו לפספס.
"בסדר" ענה אלישמע במבט יציב, פניו לא מביעות את המתחולל בליבו פנימה.
לעצמו סיכם שיש על מה לדבר. השיחה עם איתי והראיון שינו אצלו משהו בחשיבה ובגישה.
נהג הטויוטה השתקן הוריד אותם בבסיס בשעות הערב המוקדמות והם מיהרו למשימות שלהם.
"גלבוע, כנס אליי בסוף האימון" הרעים המפקד כשעבר לידו.
"נהיית יקיר המפקד, אלישמע" גיחך ירין בקול.
"שקולניק, שתוק" מירפק אותו אלישמע. כמה מחבריהם הציצו עליהם בתמיהה משועשעת.
כשפסעו חסרי כוחות לפנימיה זרק איתן משהו על זה ש'כמה חבר'ה מועמדים למוסד'.
ירין פלט צחקוק לא ברור, בעוד הוא איתי ואורי שלטו בעצמם היטב.
"אמרו גם מי?" שאל אורי בתמימות.
"מצחיק מאוד, טוביאס. היה לכם ראיונות היום" טרוניה שלטה בקולו של איתן. אלישמע יכול היה להבין אותו. אבא שלו כמו גם שני אחיו הגדולים פיארו את שורות המוסד, ואיתן שאף להצטרף אליהם.
"מה זה קשור אלינו, אני לא מבין" התגונן איתי. איכשהו הם התחלקו לשניים. מצד אחד ארבעת המועמדים למוסד, עוד חמש מחבריהם בצד השני.
"איך זה קשור אליכם? אפילו לא חשבתם לספר, משהו. סנובים" התיז מישהו.
"לא יודע מה אתם רוצים. לא התירו לנו להתחיל לספר לכולם" התרגז איתי.
"והנה לנו הודאה מושלמת. חשבנו שאנחנו חברים. אותה יחידה" העמיד נריה פני פגוע הגם שאלישמע ידע היטב שאין להם כל סיבה לכך. הם היו מנועים מלספר עד עכשיו, והחבורה שמולו יודעת את זה היטב.
"חבר'ה, יאללה, רדו ממנו, בקושי לנו אמרו שאנחנו בדרך למוסד. תאמינו לי שהייתי נשאר ביחידה עד מאה ועשרים או מתחלף עם כל אחד ממכם בכיף. זה המצב, ואין לאף אחד ממנו יכולת לשנות אותו. זזתי" אלישמע פנה לכיוון המשרד המוכר לו עד אימה, שמוט כתפיים.
"גלבוע, גם כן. פרוטקציות מאבא שלו.'הייתי מתחלף איתכם בכיף'. עאלק" לגלג מישהו מאחורה, אך הוא התעלם כליל.
נכנס למפקד ונמתח לדום עייף.
"סכם לי את הראיון"
"בארבע מילים- יש על מה לדבר" אלישמע חייך קלות.
"בשתי מילים?" החזיר לו חיוך.
"חושב שכן" שלף.
"ושתי מילים שלי- אתם בפנים" המפקד לחץ את ידו בחום.
"בטח שמעת על אגף קיסריה. אתה ואיתי תשובצו שם. ירין שקולניק באגף תבל ואורי טוביאס בכידון. אני בטוח שתעשו חיל"
"אגף קיסריה- בפיקודו של?" נדרך.
"תבל בפיקודו של בנצי שיין. כידון בפיקודו של דני וקיסריה- בפיקודו של אליאור הדר"
בום.

אחלה פרק!
השם משפחה של דני לא מפריע מאוד.
אולי היית מוסיפה "כידון בפיקודו של דני אחד" וקריצה של המפקד.

איך בנצי שיין מפקד יחידה כשהוא עיוור?

הפריע לי גם.

 

[מוז'יניקית]

איך בנצי שיין מפקד יחידה כשהוא עיוור?

הפריע לי גם.

זהו, שהוא עבר כמה טיפולים וכו' שהחזירו לו את ראייתו חלקית
והוא מסוגל לפקד על 'תבל'- האגף שמופקד על הקשרים המודיעיניים והדיפלומטיים. האגף מקיים קשרי עבודה קבועים עם גופי מודיעין מקבילים של מדינות אחרות. שיתופי פעולה אלו כוללים בדרך כלל החלפת ידיעות ותיאום איסוף.

 

[מימיי]

זהו, שהוא עבר כמה טיפולים וכו' שהחזירו לו את ראייתו חלקית
והוא מסוגל לפקד על 'תבל'- האגף שמופקד על הקשרים המודיעיניים והדיפלומטיים. האגף מקיים קשרי עבודה קבועים עם גופי מודיעין מקבילים של מדינות אחרות. שיתופי פעולה אלו כוללים בדרך כלל החלפת ידיעות ותיאום איסוף.

תודה על ההסבר, עכשיו הרבה יותר מובן!

 

[מה שניחשת]

מה הבום בדיוק..
מחלו לבורה שקוראת פאנפיקים יפים בלי לקרוא את הסידרה המבוססת..

 

[חיה כל רגע מחדש]

מה הבום בדיוק..

אליאור הדר [מוכר יותר בשם אלי], הוא חברו הטוב ביותר של אייל גלבוע, אביו החורג של אלישמע גלבוע.

 

[רצתה]

כפי איך שידוע לי כידון זה חוליה בתוך אגף קיסריה:
"קיסריה – אגף המבצעים המיוחדים של המוסד. הוא כולל יחידות לוחמות, בהן יחידת החיסולים "כידון". (ויקפדיה)

אבל מה שבטוח שאם אלישמע הולך להיות תחת פיקודו של אלי אז הולך להיות אקשן!

 

[אחת כזאתי;)]

@מוז'יניקית יש המשך בקרוב? מחכים...

 

[מוז'יניקית]

אשמח לביקורת
הוא חזר לחדר אפוף מחשבות. אלי יהיה המפקד שלו. אולי לא ממש הישיר, אבל בסופו של דבר הוא יישב אתו לתדרוכים, יעבור אתו על מבצעים…

האם יחסו של אלי אליו יהיה שונה מלשאר הסוכנים?

והאם זה טוב שאלי המפקד שלו, זה לא יכול ליצור ניגוד עניינים?

הוא גיחך לעצמו. בסוף הוא הולך בדיוק בדרכו של אייל: אותו אגף במוסד…

באפיסת כוחות הוא צנח למיטתו, מספיק ללחוש לאיתי שהתקבלו סופית לפני שנרדם.

בחלומותיו כיכבו סוכני מוסד בפעולה וחבריו שבזים לו. בבוקר התעורר, מסויט.

"אנחנו עוזבים עוד שבועיים" בישר להם ירין בארוחת הבוקר, לא טורח להסות את קולו.

הם החליפו חיוכים מרוגשים אך המשיכו בשגרת יומם הרגילה והמפרכת.

_____

"אז באמת התקבלתם למוסד" פנה אליהם אהוביה ברגשות מעורבים כשישבו על החול החם בהפסקה הקצרה שהוקצבה להם.

"ראית מה זה?" ענה איתי בנעימות, מודע לכך שכל הקבוצה מאזינה להם.

"אפשר לשאול לפני כמה זמן הציעו לכם?"

"מה זה הציעו לנ…" התחיל אלישמע בבוז, חמתו מתחילה לבעור בו שוב.

"האמת ממש לפני כמה ימים. הריצו לנו את זה" קטע איתי.

"טוב, יפה. שיהיה לכם בהצלחה" איחל אהוביה בקולו העדין, הילדותי כמעט, שכל כך לא הולם את גופו החסון, ופנה לחבריו.

אלישמע הביט בטרוניה בחבר'ה שפטפטו ביניהם, מגובשים, וניסה להבין למה הוא מרגיש ככה, ומה מונע ממנו להצטרף לשיחה, בדיוק כמו איתי וירין. אורי היה שקוע בטלפון שלו, מנותק.

למה הוא בוער מכעס? מי עשה לו רע?

האם זה באמת צילו של אייל המעיק עליו כל כך או משהו אחר שאינו יודע להגדיר לעצמו?

יכול להיות שזה הביטחון העצמי הנמוך שלו. אף פעם לא היה כריזמטי כמו חוגלת, למרות שהשובבות הבלתי נלאית שלו חיפתה על זה. הוא עצמו לא היה מודע לכך עד שהתבגר מעט.

הוא בסדר. באמת רוצים אותו ב'קיסריה'. הוא בסדר גמור, עשה ועושה הכל כדי להפוך טוב יותר.

הוא הביט לשמיים שהחלו מחשיכים, כוכבים בודדים נצצו באור קלוש, מפיחים בו תקווה לעתיד מזהיר.
___

אחרי שבועיים הם ארזו את החפצים האישיים הבודדים שלהם ועלו שוב על הטויוטה הישנה, מרוגשים וחוששים.

לפני שיצאו לדרך נפרדו מחבריהם בטקס קצר וזריז ולחצו את ידי מפקדם, שאיחל להם כל טוב והצלחה רבה.

הם סקרו בעניין את הדרך שעברו דרך כניסתם מבעד שערי הברזל עד לחניון תת- קרקעי. אדם נעים סבר קיבל את פניהם והורה להם להשאיר את חפציהם ברכב ולהתלוות אליו. הם עברו סיור קצר בפנימיה בה הם עומדים לבלות את שעות השינה המועטות שלהם ואז נקראו לחדרי תדרוך שונים, לפי היחידות שלהם.

הוא, איתי ואורי פנו לכיוון אחד על פי הוראות מדויקות של האדם שליווה אותם עד עכשיו וירין נפרד מהם לכיוון אחר.

הם נקשו על הדלת ונכנסו כשהדלת נפתחה על ידי צעיר חביב.

היה זה חדר ישיבות בינוני בגודלו, עם שולחן מלבני במרכזו וכסאות פלסטיק פשוטים מסביב. כארבעה אנשים ישבו שם, שותים קפה לוהט או משקאות קלים מפחיות.

הצעיר שפתח את הדלת התיישב וסימן להם לעשות כמוהו.

אלישמע אטם את מבטו מול אלי שהכיר כל כך טוב, מתאפק שלא לחייך.

"ברוכים הבאים" פתח אלי בחיוך דק, מבטו שעבר על כל אחד מהם השתהה רגע אחד יותר על אלישמע.

"אני שמח לקבל את פניכם לאגף שלנו וליחידות המיוחדות הכלולות בו. אשמח שתציגו את עצמכם. מי אתם, מה השאיפות, המטרות והציפיות שלכם מהשירות שלכם ביחידה שלכם"

איתי התחיל. "איתי אופק, בן עשרים ואחת. השאיפה העיקרית שלי זה לשרת את הארץ שבה נולדתי עד טיפת דמי האחרונה, ולכן התאמצתי כל כך להגיע עד לכאן. העקרונות שלי נטועים עמוק במקומם,ושלובים היטב בהיסטוריה של הארץ שלנו" הכריז איתי בביטחון.

"אורי טוביאס. הגעתי לכאן במטרה למצות את הכשרונות שלי לטובת העם שלנו. אני מאושר מהזכות להיות כאן ואני מתכנן להוכיח את השהות שלי כאן" היה זה נאום ארוך למדי בשביל אורי השתקן, אך לא היה לו זמן להרהר בכך, כיוון שהגיע תורו להציג את עצמו.

"אלישמע גלבוע", הוא נשם עמוק. "האמת אין לי הרבה מה להוסיף על מה שאמרו איתַי ואורי, מזדהה עם כל מילה שלהם, ומוכן להקריב הכל כדי שהעם הזה יוכל לשבת בשלום בארץ הזאת." הוא הסתכל על הגברים שבחנו בתשומת לב כל תנועה שלו. "ואני…" החליט לתפוס תעוזה, והישיר מבט לאלי. "אני שדכן מנוסה".
_______
אולפן.

רק לא זה, שוב. קורס הערבית שעברו בשייטת היה מן המפרכים, והוא התקשה לסגל לעצמו מבטא ערבי אותנטי. אך כמו שאר הדברים שלמדו בשייטת, הוא עשה את זה בסוף, והמבטא שלו מסוגל להשתנות לפי האזור בארץ ובעולם בכלל.

"למי שחושב שבשייטת הוא למד ערבית, שיחשוב שוב" הכריז המרצה בדיבור חתוך מיד כשנכנס לכיתה, פונה אליו ואל שתי חבריו. שאר חבריהם לקורס היו בוגרי יחידות שונות אחרות, או כאלו שהועברו לתפקיד המצריך את ידיעת השפה הערבית על בוריה.

איתי נחר בבוז, משלב את ידיו על חזהו בעליונות. מבטים סקרנים הופנו אליהם, והמרצה חייך.

הם סירבו להאמין שמישהו יכשיל בצורה כלשהיא את הערבית המושלמת שלהם, אך גם בלי לבחון אותם, ההרצאה המרתקת שארכה כשלוש וחצי שעות הוכיחה להם שכמה שהם יודעים ערבית, הרמה אליה הם יכולים להגיע אינה כה קרובה.
_________________
"איך אתה מסכם את היום הראשון שלנו כאן?" השתרע איתַי על מיטתו באנחה, מתמתח בסיפוק.

"אחלה" חייך אורי.

"מטורף. הזוי" הגיב אלישמע, אוסף את חפציו למקלחת.

הם שתקו במשך כמה שניות, ואז פתח אורי בהיסוס "תגיד, אלישמע, מה זה היה ההצהרה המוזרה בבוקר, אמרת שאתה שדכן?"

הוא צחקק במבוכה. "עזוב, עניינים פנימיים".

"עניינים פנימיים? אתה מכיר את אחד מהחבר'ה שהיו שם?" איתַי היה בהלם.

"לא בדיוק. אחד מהם היה חבר של אבא שלי" התחמק מתשובה ברורה.

"אבא שלך", הסתכל עליו איתַי במבט לא ברור.

"כן. יאללה, התחפפתי למקלחת, אני מת מעייפות" הוא מיהר להיכנס לאמבטיה לפני שימשיכו לחפור לו.

ההתלחשויות שקלט מאחורי דלת האמבטיה גרמו לו לכאב מוחשי בליבו, והוא תהה עד מתי ועד כמה איתַי ימשיך להיות נאמן לו, באמת.

 

[מה שניחשת]

ואוו מהמםם

 

[אחת כזאתי;)]

הולך ומשתבח מפרק לפרק. אהבתי את הכיוון. נראה מבטיח!.

"ואני…" החליט לתפוס תעוזה, והישיר מבט לאלי. "אני שדכן מנוסה".

ניכנס לי בדיוק במקום!! (דווקא כי זה לא היה צפוי). חייכתי לי בהנאה.

מחכה להמשך. (ברחמים, שיהיה בקרוב...).

 

[מה שניחשת]

אבל סתום מצידו שהוא אמר את זה ליד החברים שלו..