סיפור בהמשכים פרספקטיבה

  • הוסף לסימניות
  • #63
שלום קוראים יקרים, היום אשתף אתכם בתהליך הכתיבה של-
רק רגע, מישהי קוראת לי פה. מה? אה, בכיף, בואי תיכנסי. קחי כוס מהמגרה השניה, יש פה קנקן מים. אה גם אשירה איתך? בואו בואו, אני בדיוק כותבת את התהליך.
שינוי בתוכנית - יש פה מישהי שרוצה להגיד שלום...
היי! מה'ניינים? מיהי, לא קראנו ת'פרקים האחרונים, תביאי רגע את המחשב.
אה- אוקיי, אבל אולי תני לי לגמור קודם? אני בדיוק באמצע.
נוווו רק כמה דקות!! אשירה, בואי! הספה ממש נוחה!
אהובי, אני -
דיי אל תפריעי! הורסת מסיבות! מממ... בלה בלה, פרק אחד עשרה... אפילוג... מממ... רגע, מה?! השתגעת?
את רצינית?! לא באמת! אני נשארת במימד השני?! אין סיכוי!

תראו, זה רק בשביל הרעיון ש-
מה זה? איך יש לך את החוצפה בכלל להפריד בינינו עד שנהיה זקנות?!
אהובי, אולי היא צודקת... זה רק סיפור! אמנם עלינו, אבל אם זה משרת...
לא לא לא! אל תיכנעי כל כך מהר, אשירה! איפה השטיח שלנו? הבאת אותו?

אתן לא רציניות... השטיח?! אה - תקומי מהרצפה! מה קורה לך אהובי, שניה, תני לי לפחות לסגור את החלון! טוב, אשירה! תעזרי לי איתה - לא! את לא יושבת גם! נו באמת!
הלוואי שהסיפור ישתנה, הלוואי שבסוף אשירה כן תחזור, הלוואי הלוואי הלוואי!
הלוואי הלוואי וכו וכו וכו. נו מיהי, תני לה. כמה דקות והיא תחזור לעצמה.

רגע, למה יש רוח? תגידו לי שזה לא מה שאני חושבת שזה!
כן, כן, זה כן! טרילילייי! הלווואייייי!!!
אוי, לא שוב!!!!

חור שחור?! זה לא הגיוני! חשבתי שהמצאתן את זה! הי! המחשבי שלי החמודי!! והשטיח שלכן! לאא! זה לא קורה!!!!!
יוווהווווווו!!!
אההההה!!

אההההה!!!


...
צררר. צררר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
גדולה מהחיים. יש לך עוד באמתחת? בבקשה?
התכוונתי לכתוב פרק אפילוג 2, שבו אשירה בקפיטריה בוכה :rolleyes: ואומרת שהלוואי והיתה יכולה לחזור למשפחתה ולחיים האמיתיים שלה, אבל היא מפחדת להתפוצץ כמו אהובי. ואז הפרופסור היה אמור לצחוק ולהגיד שהיא לא תתפוצץ ובמקרה הגרוע תקבל כוויה (מוכר?), אז היא אומרת לאשירי - "הייתי נותנת לך חיבוק, אבל זה קצת מסוכן, אחותי" והיא עונה לה "אנחנו לא אחיות... אנחנו אותה אחת!" ואשירהאומרת "אז תחבקי את עצמך בשמי" והן מחליקות כיף ואהובי שבעולם הרגיל והוריה היקרים מופתעים ומרוגשים לראות את אשירה מופיעה לידם בהבזק מסמא והודף וTHE END 2 וסוף פסוק.
אבל זה כבר הרגיש לי טו מאצ'... נראה לי שהבנו את הפואנטה של הסיפור, לא?
בקרוב (תדמיינו פוסטר ענק) שיתוף תהליך! והפעם - בלי אהובי על הראש! (אשירה הבטיחה לי שהיא תיקח אותה לקניות)
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
בקרוב (תדמיינו פוסטר ענק) שיתוף תהליך! והפעם - בלי אהובי על הראש! (אשירה הבטיחה לי שהיא תיקח אותה לקניות)
אני אדאג להעסיק אותה שם...
רק תגלי לי לאיפה בדיוק הן הולכות ואיך הן נראות ;)
אם אפשר לצרף תמונה - אני אשמח:p
וסמכי עלי - יהיה לך שקט עד הערב..
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
שיתוף תהליך - פרספקטיבה: (תודה ל @yael305 על השקט ;) )

אז איך זה התחיל?
בסך הכל רציתי לשפשף את הכתיבה שלי. הרעיון היה לכתוב פרקים בלי יותר מדי עלילה, על זוג אחיות שמחפשות מקורות הכנסה כדי לממן חופשה, וזה כדי לכתוב הרבה ולקבל פידבק. מה שקרה שאחרי שתי פרקים התחלתי להשתעמם, כי כמה אפשר למשוך על משהו חסר פואנטה ועלילה?

ואז ישבתי לכתוב רעיון.
כתבתי לי במשפט מה דעתי עליהן, ומה הן צריכות ללמוד.
חשבתי איזו דרך תעשה את זה בצורה הכי טובה.
רציתי פנטזיה או אליגוריה - ואז הגיע הרעיון על המימדים.
לקחתי דף A4, ציירתי ציר זמן ואת נקודת הפיצול הבין-מימדית, ושרטטתי תרשים זרימה של העלילה.
ציירתי קצת את אהובי ואשירה.
אפיינתי אותן יותר חזק.
והתחלתי לכתוב.
ישירות על פרוג, בלי טיוטות.
כי זו רק התנסות.
היה כיף.

כמה דברים שלמדתי, קבלו כטיפים:
1. אל תכתבו בלי לתכנן, אפילו קצת. מרגישים את זה - גם אתם וגם הקוראים.
2. אם אתם מרגישים שאתם קצת 'נמרחים' בפרקים ולא מצליחים להגיע לדברים העיקריים, קחו פסק זמן, ותכתבו לעצמכם את העלילה העיקרית, החוט המרכזי שאמור לעבור מעכשיו ועד סוף הסיפור.
חלקו את מה שקיבלתם לפרקים, וכשאתם מתיישבים לכתוב את הפרק החדש תציצו לרגע ותגידו לעצמכם: "אוקיי, בפרק הזה עומד לקרות כך וכך". זה ממקד, מפקס ברמות, ומקצר מיד את כל הפסקאות המיותרות שנמרחות לנו לפעמים, אלו שהולכות סחור סחור. לי זה ממש עזר. ראו כדוגמה את ההודעה הקודמת שלי, זה בדיוק האופן בו אני עושה את זה.
3.אל תתיאשו. במהלך הסיפור היו לפחות שלוש פעמים שכמעט ויתרתי והתכוונתי לכתוב "סיפור זה ייקרא 'סיפו' מאחר ואין לו סוף". בסוף כן המשכתי, והיה שווה.
4. שבוע שבועיים אחרי שכתבתם, קראו פעם שניה ושלישית ובקרו את עצמכם. בלי רחמים.
5. שבוע שבועיים אחרי שכתבתם, קראו פעם שניה ושלישית והחמיאו לעצמכם. בלי בושה.
6. אל תפחדו לנסות דברים חדשים. גם סגנונות וצורות כתיבה שחשבתם ש'זה לא אתם'.

זהו! בנתיים לפחות...
מקווה שנהניתם!

אעריך מאד ואשמח יותר מתמיד לשמוע ביקורת כלשהי על הסיפור - מבנה, עלילה, אפיון דמויות, רמת בנאליות, נקודות לשיפור וכדו'.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #69
שיתוף תהליך - פרספקטיבה: (תודה ל @yael305 על השקט ;) )

אז איך זה התחיל?
בסך הכל רציתי לשפשף את הכתיבה שלי. הרעיון היה לכתוב פרקים בלי יותר מדי עלילה, על זוג אחיות שמחפשות מקורות הכנסה כדי לממן חופשה, וזה כדי לכתוב הרבה ולקבל פידבק. מה שקרה שאחרי שתי פרקים התחלתי להשתעמם, כי כמה אפשר למשוך על משהו חסר פואנטה ועלילה?

ואז ישבתי לכתוב רעיון.
כתבתי לי במשפט מה דעתי עליהן, ומה הן צריכות ללמוד.
חשבתי איזו דרך תעשה את זה בצורה הכי טובה.
רציתי פנטזיה או אליגוריה - ואז הגיע הרעיון על המימדים.
לקחתי דף A4, ציירתי ציר זמן ואת נקודת הפיצול הבין-מימדית, ושרטטתי תרשים זרימה של העלילה.
ציירתי קצת את אהובי ואשירה.
אפיינתי אותן יותר חזק.
והתחלתי לכתוב.
ישירות על פרוג, בלי טיוטות.
כי זו רק התנסות.
היה כיף.

כמה דברים שלמדתי, קבלו כטיפים:
1. אל תכתבו בלי לתכנן, אפילו קצת. מרגישים את זה - גם אתם וגם הקוראים.
2. אם אתם מרגישים שאתם קצת 'נמרחים' בפרקים ולא מצליחים להגיע לדברים העיקריים, קחו פסק זמן, ותכתבו לעצמכם את העלילה העיקרית, החוט המרכזי שאמור לעבור מעכשיו ועד סוף הסיפור.
חלקו את מה שקיבלתם לפרקים, וכשאתם מתיישבים לכתוב את הפרק החדש תציצו לרגע ותגידו לעצמכם: "אוקיי, בפרק הזה עומד לקרות כך וכך". זה ממקד, מפקס ברמות, ומקצר מיד את כל הפסקאות המיותרות שנמרחות לנו לפעמים, אלו שהולכות סחור סחור. לי זה ממש עזר. ראו כדוגמה את ההודעה הקודמת שלי, זה בדיוק האופן בו אני עושה את זה.
3.אל תתיאשו. במהלך הסיפור היו לפחות שלוש פעמים שכמעט ויתרתי והתכוונתי לכתוב "סיפור זה ייקרא 'סיפו' מאחר ואין לו סוף". בסוף כן המשכתי, והיה שווה.
4. שבוע שבועיים אחרי שכתבתם, קראו פעם שניה ושלישית ובקרו את עצמכם. בלי רחמים.
5. שבוע שבועיים אחרי שכתבתם, קראו פעם שניה ושלישית והחמיאו לעצמכם. בלי בושה.
6. אל תפחדו לנסות דברים חדשים. גם סגנונות וצורות כתיבה שחשבתם ש'זה לא אתם'.

זהו! בנתיים לפחות...
מקווה שנהניתם!

אעריך מאד ואשמח יותר מתמיד לשמוע ביקורת כלשהי על הסיפור - מבנה, עלילה, אפיון דמויות, רמת בנאליות, נקודות לשיפור וכדו'.

וואו.
תודה על זה. קצר ולעניין!
ואני באמת תקועה באמצע איזה סיפור ככה שאולי יועילו לי העצות פה.. אני אעדכן בלנ''ד אם כן..

(תודה ל @yael305 על השקט ;) )
בכיף:)
היה לי מזה כיף שם...
את לא מבינה כמה רכילות שמעתי עליך..ששש הבטחתי להן שאני לא אגלה..;)
רק עכשיו חזרתי הביתה, הן אמורות לבוא עוד כמה דקות.
תעדכני. שאני לא אדאג סתם..
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים זוג או פרט
פרולוג

משחק ה"ביג בוס" הסוער הסתיים בניצחונו של יוספי, היא היתה הסגנית. יוספי זרח, מיכלי ותולי קצת פחות.
אלו היו הכללים הבלתי כתובים במשחקים של יעל, חלוקת ניצחונות הוגנת על פני השבת. היא יישרה את הרגל: "שנעבור לשחק על השולחן?" נקישות על הדלת, מיכאל נכנס הביתה, יוספי רץ אליו נרגש כולו לבשר על הניצחון.
הזדקפה, נגשה למטבח וארגנה את הסלטים, שירה נכנסה בפיהוק קורע לב, "אין לי איך להודות לך, יעל".
ורק שכבו האורות, הרבה אחרי ששירה ומיכאל הזדחלו החוצה עם הצרורות, היא העזה לשאול את שירה, רק בלב, אם היא בטוחה שאין לה איך.
הבוקר של יום ראשון תפס אותה, כמו תמיד, עייפה וממהרת ורוטנת. זה הבהיל אותה, כי בשבועיים האחרונים היא רוטנת גם בימי שני ושלישי.
המצבר שלה הולך ומתרוקן והיא לא מצליחה למלא אותו.
שנים של תקוות שהתנפצו לא מרשות לה להמשיך לחלום ולשאוב כוח מהעתיד.
העתיד שהיא ציירה בדמיונה מגיל שבע, והמשיכה לצייר ביתר פירוט בגיל שבע עשרה ובגיל עשרים ושבע.
עכשיו, היא רוצה עכשיו. ממש כמו יעלי שרצתה אי אז יומולדת עכשיו. מי העזה לצחוק עליה?
יעל מתמלאת זעם על הפרה ההיא, מהקלטת של שרה קיסנר ולאה פריד. מה היא מבינה באנשים שנגמרה להם הסבלנות?
בתחילת הדרך היתה מלאת סבלנות, סיימה סמינר. נשמה עמוק, היא למדה ברצינות והשקיעה והרגישה שמגיע לה חופש אמיתי. הפגישה הראשונה שלה היתה רק בחנוכה, היה נחמד ונעים ולא מעבר. והאמת, היום היא חושבת שהיא לא באמת חיפשה את העול הזה. הכסף הלחיץ אותה, נוראות.
זמן שווה כסף, היום הכסף לא מלחיץ, והזמן נושף בעורפה.
בלילה מתקשרת מיטלמן, יש לה קול מרגיז והיא חיבת להבין למה היא הורידה את פוגל, אי שם, לפני ארבע שנים וכמה חודשים.
ואחרי שהשיחה הזו מסתימת, יעל יודעת שגם היא סיימה פרק בחייה. היא לא מוכנה יותר לשאת את זה.
היא מרימה ראש לתקרה, מדבקת כוכב נוצצת אליה, שירה הדביקה אותה אי פעם, בשחר ההיסטוריה.
הייאוש מכה בה.
והדבר הכי מפחיד שזה יאוש מסוג חדש, תהום שהיא לא מכירה.
וככה היא נרדמת.
ומתעוררת עם החלטה.
פרולוג
(חייבת את התגובות שלכם. אז פליזזזזז אל תהססו להקליד)


"לא"

"לא?"

רומי הניעה את ראשה מימין לשמאל.

"וירדן?" תחינה בקולה של גלי.

כל העצב שבעולם נשקף מעיניה. "גם לא"

"מי כן?"

"אף אחד לא באמת יודע"

"מה נשאר לנו?" עיני הפיסטוק של גלי התיזו ניצוצות כאב.

רומי לא ענתה. נעצה את מבטה בנקודה רחוקה.

"כלום" גלי השיבה במקומה.

"נשאר לך אותי" רומי הגתה חרישית את המילים, העבירה יד מלטפת על לחיה.

"ומה נשאר לך?" גלי התרוממה מהמיטה בלהט וניסתה לקרב את ידה אל בקבוק המים המונח על השידה.

"אותך" קולה של רומי רעד.

"אני לא שווה הרבה מדי" גלי הישירה מבט לרומי.

רומי גיחכה במרירות. העצב והיגון היו חשופים מדי, כואבים עד כדי נשיכת שפתיים.

"את שווה המון"

כעת היה תורה של גלי לגחך.

"אל תצחקי גלי, את שווה מלא"

"אני לא צוחקת, שום דבר בחלום המחריד הזה לא מצחיק, אם כבר אני בוכה"

גלי החלה להתייפח. תחילה בשקט. לאחר מכן גבר הבכי.

רומי הצטרפה לבכי. אוספת אליה את גלי לחיבוק אמיץ.

כך מצאה אותן פרופסור שוהם.

אחיות בגילאי העשרה שעולמן הבטוח נקרע לגזרים שהתעופפו בסערה האיומה.

***

בין אזעקה לאזעקה תפס אותה הצלצול.

תוך כדי קילוף הגזר היא לחצה על המקש הירוק, ענתה באגביות.

"אלישבע?" קול רועד בקע מן השפופרת, הרעיד את מיתרי ליבה.

"כן" הגיבה בתמיהה.

"זו רומי, ואני צריכה עזרה" קולה של הדוברת התייצב.

היא עזבה המקלף, נאחזה בשיש. "רומי!"

"אני יכולה לבוא אליך? עם גלי?" היא שידרה מצוקה. מצוקה אמיתית. ובצדק.

היא כל כך רצתה להגיד שכן, ייחלה שהשתיים תהיינה קרובות, תחת עיניה הפקוחות. אבל על הספה המרופטת בסלון ישבה ליידי אמריקאית עטוית תכשיטי יוקרה,

היא בעלת חברת הייטק ענקית.

ויש לה טעם אנין לגברת.

ואסור שהיא תברח, היא חייבת לשים גם עליה עין.

בעצם הרבה יותר מאחת.

***

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה