הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הבקרים החורפיים האפרוריים והגשומים הם שלו. משהו באור המדוכא והעמום ובשמש הנבלמת על ידי ביצורי עננים, גורם לו לפרוח. עם כוס קפה לוהטת הוא מדלג במורד המדרגות ומתניע את האוטו בדרך לעיסוקי יומו.
המוזיקה הקצבית מתמזגת היטב עם תיפופי הגשמים על גג הרכב ועם ניחוחות הממטר המרעננים. האווירה המרוממת ממלאת את כל חלל האוטו, כמו שערפילי העננים ממלאים את המרחב שמבחוץ. ברגעים הקסומים האלה הופכת הנקודה הילדותית שבו, לחלק הדומיננטי באישיותו. הרמיזה הילדותית שבדרך כלל מתכווצת בבושה ובהתנצלות בספסלים האחוריים של הנפש, נותנת לעצמה דרור ופורצת כמו לבה רותחת אל תוך מציאות קפואה.
ככל שההתרגשות גואה, מהירות הנסיעה צוברת תאוצה. חובב החורף המושבע בוחר את המסלול הארוך ביותר שיש לוויז להציע בדרך ליעד. מבחינתו הוא יתבצר ברכב כל עוד מזג האוויר הסוער ימשיך, או עד שהדלק יגמר – הראשון מבניהם.
הוא מרגיש כמו בבועה קסומה, חמימה ונעימה, במרכזה של סערה גדולה. בחוץ המחזות משעשעים למדי. אנשים עטופים בכמות דו ספרתית של שכבות לבוש, רצים אחרי מטריות סוררות. ילדים סחוטים עד לשד עצמותיהם נאבקים בילקוט כבד וחסר התחשבות, ומבוגרים חסרי ישע מציצים מתחנות האוטובוס, מנסים לפענח מבעד למשקפיים מטושטשים, מספר קו שמופיע על צג כתמתם.
כל הטוב הזה נגמר באבחת חריקה צורמנית. רק לחיצה אלימה במיוחד על הברקס מצליחה למנוע את המשך התדרדרות הרכב. תקלה חמורה בברקס. אסור להמשיך לנסוע. הוא עומד שם ומחכה לגרר. רק חולצה דקה לגופו. בליבו מוטלת גופת ילד אנרגטי ומלא שמחת חיי חורף, שמת בשיא פריחתו.
עכשיו כאשר הפך בעצמו למחזה משעשע, הוא רואה את הנשמות התואמות שלו בתוך הרכבים החמימים. נהגים מחויכים שועטים לעבר יעדם לקול צלילי מוזיקה קצבית ותיפופי ממטרים.
כמו כדי להבטיח שהוא ישים לב אליהם, מאיצים הנהגים בדיוק לפני שלולית אכזרית, שוטפים את גופו הקופא, ונבלעים אל תוך האופק המעורפל. הוא נותר שם סחוט, רועד מקור ואפוף מחשבות על אין ספור אנשים שגם הוא שטף והותיר אותם לקפוא לגורלם, במהלך נסיעות החורף האנרגטיות שלו.
המוזיקה הקצבית מתמזגת היטב עם תיפופי הגשמים על גג הרכב ועם ניחוחות הממטר המרעננים. האווירה המרוממת ממלאת את כל חלל האוטו, כמו שערפילי העננים ממלאים את המרחב שמבחוץ. ברגעים הקסומים האלה הופכת הנקודה הילדותית שבו, לחלק הדומיננטי באישיותו. הרמיזה הילדותית שבדרך כלל מתכווצת בבושה ובהתנצלות בספסלים האחוריים של הנפש, נותנת לעצמה דרור ופורצת כמו לבה רותחת אל תוך מציאות קפואה.
ככל שההתרגשות גואה, מהירות הנסיעה צוברת תאוצה. חובב החורף המושבע בוחר את המסלול הארוך ביותר שיש לוויז להציע בדרך ליעד. מבחינתו הוא יתבצר ברכב כל עוד מזג האוויר הסוער ימשיך, או עד שהדלק יגמר – הראשון מבניהם.
הוא מרגיש כמו בבועה קסומה, חמימה ונעימה, במרכזה של סערה גדולה. בחוץ המחזות משעשעים למדי. אנשים עטופים בכמות דו ספרתית של שכבות לבוש, רצים אחרי מטריות סוררות. ילדים סחוטים עד לשד עצמותיהם נאבקים בילקוט כבד וחסר התחשבות, ומבוגרים חסרי ישע מציצים מתחנות האוטובוס, מנסים לפענח מבעד למשקפיים מטושטשים, מספר קו שמופיע על צג כתמתם.
כל הטוב הזה נגמר באבחת חריקה צורמנית. רק לחיצה אלימה במיוחד על הברקס מצליחה למנוע את המשך התדרדרות הרכב. תקלה חמורה בברקס. אסור להמשיך לנסוע. הוא עומד שם ומחכה לגרר. רק חולצה דקה לגופו. בליבו מוטלת גופת ילד אנרגטי ומלא שמחת חיי חורף, שמת בשיא פריחתו.
עכשיו כאשר הפך בעצמו למחזה משעשע, הוא רואה את הנשמות התואמות שלו בתוך הרכבים החמימים. נהגים מחויכים שועטים לעבר יעדם לקול צלילי מוזיקה קצבית ותיפופי ממטרים.
כמו כדי להבטיח שהוא ישים לב אליהם, מאיצים הנהגים בדיוק לפני שלולית אכזרית, שוטפים את גופו הקופא, ונבלעים אל תוך האופק המעורפל. הוא נותר שם סחוט, רועד מקור ואפוף מחשבות על אין ספור אנשים שגם הוא שטף והותיר אותם לקפוא לגורלם, במהלך נסיעות החורף האנרגטיות שלו.
נערך לאחרונה ב:
