- הוסף לסימניות
- #1
"שלום, בוקר טוב מדברת עופרה מהחברה למימוש זכויות ביטוח סיעודי, האם אתה מכיר מישהו שזקוק לעזרה במימוש הביטוח?"
"בוקר טוב עופרה, תוכלי בבקשה להסביר לי מה זה ביטוח סיעודי? זה קשור להסעדה ולביטחון תזונתי למי שידו אינה משגת?"
"חחח לא לא, טוב ששאלת. אני מדברת על סיעוד במובן של תמיכה ועזרה לאנשים שחלילה לא יכולים למלא את משימות חייהם בכוחות עצמם"
"אהה, טוב שהתקשרת עופרה, לצערי אני מכיר אחד כזה וממש אשמח לעזרתכם"
"מושלם, כלומר אוווייי נורא מצער לשמוע, בדיוק בשביל זה אנחנו כאן. מתי אנחנו יכולים לשלוח אליך צוות מקצועי לצורך הבנת צרכיו של הלקוח ובניית תיק תביעה"
"מבחינתי מחר בבוקר"
"יופי, אז אני קובעת בשלישי הבא בעשר בבוקר?"
שלישי הבא עשר בבוקר:
שלושה גברים מעונבים ומבושמים עם תיקים הדורים בידם דופקים באלגנטיות על הדלת. אני נושם עמוק ופותח בחיוך אדיב כהרגלי.
"בוקר טוב" אמר הבכיר שבהם "אנחנו מהחברה למימוש זכויות ביטוח סיעודי, אפשר לראות את הפציינט?"
"בבקשה" עניתי כשאני מוביל אותם פנימה "אני הלקוח" הטלתי את הפצצה
הם היו בהלם "אתה? סיעודי? אתה נראה צעיר ומלא בכוח ומרץ"
"אני יודע שזה לא נראה, אבל אל תתנו למראה החיצוני לבלבל אותכם" התחננתי אליהם "אני ממש זקוק לסעד" אמרתי ומיהרתי לנמק
"עיניכם הרואות, שני הכיורים מפוצצים בכלים מעופשים במצב ריקבון מתקדם, הספה קבורה מתחת לערמת כביסה נואשת לקיפול, עוד מעט חוזרים הילדים מהלימודים ומישהו צריך לבשל להם, ותאמינו לי שמתחת לשכבת הלכלוך העבה שעל הרצפה יש בלטות יפהפיות שממש אשמח לגלות אותן מחדש"
שקט צווחני השתרר בבית, ואני ניצלתי אותו להמשך הנאום "ועוד לא דיברתי על קניות, כביסות, תיקונים וכולי. אני כורע תחת הנטל. אני עובד קשה רוב היום, ואשתי גם היא עסוקה מאוד בקריאת ספרים ושנ"צ. אם זה לא מקרה קלאסי לתביעת סעד בהולה, אז תגידו לי אתם מה כן"
מתוך השלושה רק אחד התעשת מההלם ושאל בזעם "תגיד, אתה משוגע או ליצן?"
"אני לא משוגע ולא ליצן" עניתי בנעימות אירופאית מעושה במצב טרום התפרצותי "אני פשוט בן אדם מאוד פרקטי וענייני, וחשבתי שאולי יהיה נכון להזמין אתכם אלי הביתה לפגישה כדי לבקש ממכם..."
וכאן הטונים השלווים שלי נסקו בחדות. הם שברו כל שיא דציבלי קודם של זאנוויל ווינברגר ועמית ליסטוונד זכרונו לצרחה גם יחד "אולי מספיק כבר עם ההטרדות הטלפוניות שלכם? אם אמרתי לכם לפני ארבעה וחצי חודשים, ושוב לפני שלושה חודשים, ולפני חודש וחצי, חודש ושבועיים, שאני לא מכיר אף אחד סיעודי, אז זה תקף גם להיום. פשוט תעיפו את המספר שלי מה - XL שלכם".
מאז השקט חזר לשרור בחיי.
"בוקר טוב עופרה, תוכלי בבקשה להסביר לי מה זה ביטוח סיעודי? זה קשור להסעדה ולביטחון תזונתי למי שידו אינה משגת?"
"חחח לא לא, טוב ששאלת. אני מדברת על סיעוד במובן של תמיכה ועזרה לאנשים שחלילה לא יכולים למלא את משימות חייהם בכוחות עצמם"
"אהה, טוב שהתקשרת עופרה, לצערי אני מכיר אחד כזה וממש אשמח לעזרתכם"
"מושלם, כלומר אוווייי נורא מצער לשמוע, בדיוק בשביל זה אנחנו כאן. מתי אנחנו יכולים לשלוח אליך צוות מקצועי לצורך הבנת צרכיו של הלקוח ובניית תיק תביעה"
"מבחינתי מחר בבוקר"
"יופי, אז אני קובעת בשלישי הבא בעשר בבוקר?"
שלישי הבא עשר בבוקר:
שלושה גברים מעונבים ומבושמים עם תיקים הדורים בידם דופקים באלגנטיות על הדלת. אני נושם עמוק ופותח בחיוך אדיב כהרגלי.
"בוקר טוב" אמר הבכיר שבהם "אנחנו מהחברה למימוש זכויות ביטוח סיעודי, אפשר לראות את הפציינט?"
"בבקשה" עניתי כשאני מוביל אותם פנימה "אני הלקוח" הטלתי את הפצצה
הם היו בהלם "אתה? סיעודי? אתה נראה צעיר ומלא בכוח ומרץ"
"אני יודע שזה לא נראה, אבל אל תתנו למראה החיצוני לבלבל אותכם" התחננתי אליהם "אני ממש זקוק לסעד" אמרתי ומיהרתי לנמק
"עיניכם הרואות, שני הכיורים מפוצצים בכלים מעופשים במצב ריקבון מתקדם, הספה קבורה מתחת לערמת כביסה נואשת לקיפול, עוד מעט חוזרים הילדים מהלימודים ומישהו צריך לבשל להם, ותאמינו לי שמתחת לשכבת הלכלוך העבה שעל הרצפה יש בלטות יפהפיות שממש אשמח לגלות אותן מחדש"
שקט צווחני השתרר בבית, ואני ניצלתי אותו להמשך הנאום "ועוד לא דיברתי על קניות, כביסות, תיקונים וכולי. אני כורע תחת הנטל. אני עובד קשה רוב היום, ואשתי גם היא עסוקה מאוד בקריאת ספרים ושנ"צ. אם זה לא מקרה קלאסי לתביעת סעד בהולה, אז תגידו לי אתם מה כן"
מתוך השלושה רק אחד התעשת מההלם ושאל בזעם "תגיד, אתה משוגע או ליצן?"
"אני לא משוגע ולא ליצן" עניתי בנעימות אירופאית מעושה במצב טרום התפרצותי "אני פשוט בן אדם מאוד פרקטי וענייני, וחשבתי שאולי יהיה נכון להזמין אתכם אלי הביתה לפגישה כדי לבקש ממכם..."
וכאן הטונים השלווים שלי נסקו בחדות. הם שברו כל שיא דציבלי קודם של זאנוויל ווינברגר ועמית ליסטוונד זכרונו לצרחה גם יחד "אולי מספיק כבר עם ההטרדות הטלפוניות שלכם? אם אמרתי לכם לפני ארבעה וחצי חודשים, ושוב לפני שלושה חודשים, ולפני חודש וחצי, חודש ושבועיים, שאני לא מכיר אף אחד סיעודי, אז זה תקף גם להיום. פשוט תעיפו את המספר שלי מה - XL שלכם".
מאז השקט חזר לשרור בחיי.
נערך לאחרונה ב:
הנושאים החמים



Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //