תוכנות מה זה הכפתור הזה ואיך אני מתפטרת ממנו - add to ancore list

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
הוא מופיע לי כל הזמן על המסך
וממש ממש מפריע :(
לפעמים הוא לא מופיע ואני לא מבינה מה החוקיות בדבר
אשמח אם יש למישהו מענה
1735076038524.png
 

קבצים מצורפים

  • צילום מסך 2024-12-24 233148.png
    צילום מסך 2024-12-24 233148.png
    KB 1.1 · צפיות: 16
  • הוסף לסימניות
  • #2

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה
  • 2 3 4 5K
    • ע
    מידע שימושי זוגות צעירים בנופשון ערב פסח ?!?!?!
  • עו''ד ורו''ח //
    • הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
    ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
    אבל שימו לב
    בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
    כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
    ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
    כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות
    להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
    לכשר לפסח
    לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
    לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
    ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
    אז זו''צ יקר קצת שימת לב
    לפרגן לבוא לעזור חצי יום
    לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
    לתת מילה טובה או שוקולד
    והחשוב מכל
    מעשרות להורים
    הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך
    והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //
    63 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ברכה והצלחהה
    מעולה ממש להעלות למודעות ולכל אלו שקופציםם אפשר להספיק הכלל גם לנפוש ול הנות וגם קצת לעזור לא...
  • 14 15 16 9K
    • ע
    טור דעה הטור השבועי שלי והפעם: ההבדל בין נוכלות לכשלון
  • עו"ד נתן רוזנבלט //
    • בס"ד

    ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



    לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

    הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

    כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

    צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

    מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

    אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

    אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

    מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

    ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

    כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

    אז איפה הקצ'?

    שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

    זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

    אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

    ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

    כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

    אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

    שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

    זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

    אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

    המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

    כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

    עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

    ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

    לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

    זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

    מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

    אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

    חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

    ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



    גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: סמולטוק, פנסאית, חרש עץ ועוד 38 משתמשים41 //
    302 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ברוך פינחס
    יש כאן באשכול דיון ענייני ומעמיק האם צריך להדגיש את הנוכלות של הנוכל או לדון על העסקה ולא מעניין...
  • 3
    • צ
    עזרה זיהוי פונט
  • צביקה12345 //
    • 1001135100.jpg
    איזה פונט זה?
    1001135100.jpg
    0 תגובות
  • 412 413 414
    • יש פתרון!
    4M
    • ס
    חדשות בעולם שאגת הארי • עדכוני מלחמת איראן האחרונה
  • סטאר //
    • סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

    הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):
    המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


    הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
    • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
      יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

    • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

    • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

    המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
    הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


    הזווית הישראלית והאזורית:
    • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

    • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

    • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

    באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: טונקס, מוטי 200, נחמה ביתרית ועוד 63 משתמשים66 //
    8K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרוגמטי
    פרוגמטי
    הבית הלבן מצייץ ''בקרוב''
  • 79 80 81 129K
    • השקעות R הון
    מדריך אשכול כשרות בהשקעות בשוק ההון
  • השקעות R הון //
    • עודכן אדר תשפ"ד
    ראשית, גופי הכשרות
    ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
    למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
    אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

    יש 4 גופי כשרות
    • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
    • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
    • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
    • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

    היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
    בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
    אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

    רשימות קרנות כשרות:

    כשרות – השקעות Rהון

    rhon.co.il rhon.co.il
    אשכול כשרות בהשקעות בשוק ההון
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אסתריקה הלר, aria, פיני 10 ועוד 27 משתמשים30 //
    2K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מקור המיע האמין
    דוגמא - בעל תשובה טוען שהוא פטור מלשלם ריבית, לחברה שיש לו הת"ע. כי בזמן שהוא לוה הוא היה...
  • 441
    • מ
    דרוש מידע עיתון משפחה של השבוע
  • מתקרב לרבינו //
    • למה זה כל כך עבה?
    מה יש בתוכו?
    איזה מגזינים יש?
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שוקו מיונז
    הוכח תוכיח... רגש יהודי לדברים שבקדושה [מדובר בפורום חרדי]. אם היו פותחים אשכול האם סרט מסוים...
  • 2 3 1K
    • ב
    סוכרת הריון מה אוכלים בפסח? סכרת הריון גבולית
  • בהמתנה //
    • אני על גבול סכרת הריון. מה שאומר שהרופא אמר לי לשמור ונתן הנחיות כלליות אבל לא הפנה מעבר לזה לייעוץ נוסף.
    ואני תוהה מה אוכלים בפסח- בעיקר תחליף למצה ולתפו"א
    אני לא אוהבת כ"כ בשרי/ דגים. מדי פעם אוכלת קצת שניצל או קציצות עוף וזהו.
    ביום חול אני אוכלת הרבה קטניות- מרקים עם קטניות, מג'דרה, קינואה ,טופו
    חשבתי על פשטידות ירקות
    מה עוד יכול להשביע? במיוחד בארוחות בשריות מבושלות
    45 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דולר
    אני שבוע וחצי אחרי לידה שכל הריון הייתי עם סכרת והייתי עם סכרת עם אינסולין וליברה בהתחלה באמת...
  • 138 139 140 158K
    • ק
    דרוש מידע איזה משפט אמרו לך פעם ולא שכחת אותו עד היום?
  • קולי שמעת //
    • .
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אוראל סולטן, שמואלזון, טובבבבבבב ועוד 19 משתמשים22 //
    3K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    המשורר מציקלג
    לטעות. זה אנושי לתעות, זה דיסלקציה לטאות, זה כמו איגואנה אבל יותר קטן
    הצג עוד…

    אשכולות דומים

  • 42
    • ח
    טכניקות בצילום פלאש - ספיד־לייט , איך להשתמש בו נכון.
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    אחרי שהסתבכתי ונסיתי להבין בעזרת הצ'אט,
    משתפת לטובת מי שגם מנסה להבין,
    לכבוד חג ה"אור".
    יש לי פלאש גודוקס V1 עם מרכך אבל אני לא יודעת איך לכוון אותו נכון, אפשר הסבר טכני לגבי הכפתורים אני בלי משדר זה על המצלמה.

    בשמחה.
    אני אתן לך הסבר טכני וברור, שלב־שלב, רק למה שרלוונטי כש-ה-Godox V1 יושב על המצלמה בלי משדר.


    הכפתורים והחוגה – מה כל דבר עושה​

    🔘 כפתור ON / OFF​

    ברור 🙂
    הפלאש צריך כמה שניות לטעינה אחרי הדלקה.


    🔘 כפתור MODE​

    זה הכפתור הכי חשוב.
    כל לחיצה מחליפה מצב:
    • TTL – הפלאש מודד לבד כמה אור לתת
    • M – ידני, את קובעת בעצמך את העוצמה
    💡 טיפ למתחילות:
    להבנת הפלאש – עבדי ב-M, זה מלמד הרבה יותר.


    🔄 החוגה הגדולה​

    החוגה משמשת לשינוי ערכים:

    במצב M:​

    • מסובבים → עוצמת פלאש
    • הערכים:
      • 1/1 = עוצמה מלאה
      • 1/2 חצי
      • 1/4
      • 1/8
      • 1/16
      • 1/32
      • 1/64
      • 1/128 (חלש מאוד)
    📌 כלל אצבע עם מרכך:
    • התחילי ב־1/8 או 1/16


    🔘 כפתור ZOOM​

    שולט על פיזור האור.
    • 24–28mm → אור רחב ורך
    • 50–105mm → אור ממוקד וחזק
    עם מרכך:
    👉 שימי על 24–28mm
    אין סיבה למקד.


    🔘 כפתור H (HSS)​

    לא צריך כרגע.
    • מיועד למהירויות תריס מעל 1/200–1/250
    • גורם לפלאש לעבוד קשה ולהיחלש
    📌 בלי משדר ועל המצלמה – תשאירי כבוי.


    🔘 כפתור ⚡ TEST​

    בודק שהפלאש יורה.
    טוב לוודא שהכול עובד.


    כיוון הפלאש פיזית (קריטי!)​

    עם מרכך:
    • לא לירות ישר קדימה
    • הטיה קלה למעלה (כ-45°)
    • אם יש תקרה בהירה – מצוין
      אם אין:
    • עדיין הטיה למעלה נותנת אור פחות שטוח


    סט הגדרות התחלה מומלץ (צילום רגוע)​

    על המצלמה:
    • ISO: 100–400
    • צמצם: 4–5.6
    • תריס: 1/160–1/200
    על הפלאש:
    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16
    • ZOOM: 24mm
    • ראש: מוטה מעט למעלה
    מכאן:
    • כהה מדי? מעלים ל-1/8
    • חזק מדי? יורדים ל-1/32


    טעות נפוצה​

    ❌ לשנות כל הזמן מצלמה במקום פלאש
    ✔️ בפלאש – משחקים בעוצמה
    ✔️ במצלמה – קובעים אווירה


    אם תרצי, בשלב הבא אני יכולה:
    • לבנות לך “סט קבוע” לפורטרט רך
    • להסביר איך הפלאש והאור הטבעי עובדים יחד
    • או לעבור איתך על סצנה מסוימת שאת מצלמת
    תגידי מה הכי יעזור לך עכשיו.

    אני שואלת איך אני יודעת שערכים נכונים לפלאש ולא למשדר שלא באמת קיים?

    זו שאלה מצוינת – ואת נוגעת בדיוק בנקודה שמבלבלת הרבה צלמות, אז נעשה סדר טכני וחד.
    התשובה הקצרה:
    👉 כשאין משדר – הפלאש עצמו הוא המשדר.
    כל מה שאת רואה על המסך של ה-V1 הוא מה שקובע בפועל.
    ועכשיו בהסבר ברור:


    מה זה “משדר” ומה התפקיד שלו בעצם​

    משדר הוא רק שלט מרחוק.
    הוא לא יוצר אור, לא מחשב עוצמה, ולא מוסיף מידע קסום.
    כשפלאש יושב על המצלמה:
    • אין “חוליה חסרה”
    • אין ערכים חבויים
    • אין משהו שלא הוגדר
    📌 הערכים שעל מסך הפלאש = הערכים האמיתיים


    אז איך אני יודעת שהפלאש עובד לפי מה שהגדרתי?​

    יש 3 בדיקות פשוטות, חד־משמעיות:

    1️⃣ שינוי עוצמה → שינוי בתמונה​

    • שימי את הפלאש על M
    • צלמי ב-1/16
    • צלמי שוב ב-1/8
    אם התמונה השנייה בהירה יותר –
    ✔️ הפלאש מגיב לערכים
    ✔️ אין “משדר נסתר”


    2️⃣ שינוי ZOOM → שינוי פיזור אור​

    • ZOOM על 24mm → אור רך ורחב
    • ZOOM על 105mm → נקודה חזקה וממוקדת
    רואים שינוי?
    ✔️ ההגדרות פעילות


    3️⃣ כיבוי פלאש → חושך​

    • צלמי עם פלאש
    • כבי את הפלאש
    • צלמי שוב באותם ערכי מצלמה
    אם התמונה נופלת דרמטית:
    ✔️ האור הגיע מהפלאש
    ✔️ לא ממשהו אחר


    למה התחושה שיש “משהו שחסר”?​

    כי כשעובדים עם משדר:
    • רואים ערכים על המצלמה
    • מרגיש “יותר מקצועי”
    אבל טכנית:
    פלאש על המצלמה = פלאש + משדר + מקלט באותו גוף
    לחצ/י כדי להרחיב...


    מה כן משתנה כשיש משדר?​

    לא העוצמה.
    לא הדיוק.
    רק:
    • שליטה מרחוק
    • עבודה עם כמה פלאשים
    • נוחות


    כלל זהב שחשוב שתזכרי​

    אם האור בתמונה משתנה – הפלאש מציית.
    אין מצב ביניים.
    את לא “מדמיינת” הגדרות,
    ואין מערכת שלא קיימת.


    אם תרצי, אני יכולה:
    • ללמד אותך איך לקרוא תמונה ולהבין אם הפלאש חזק/חלש
    • לתת לך תרגיל קצר של 5 דקות שמקבע את הביטחון בזה
    • או להסביר איך תדעי מתי משדר באמת נחוץ ומתי לא
    רק תגידי.

    לא זה פשוט שיש כפתורים שמגדירים משדרים ואני לא יודעת אם נגעתי בהם אז יש כמה אופציות ואני לא יודעת למה זה מכוון.

    עכשיו אני מבינה אותך לגמרי.
    את לא שואלת עקרונית – את שואלת טכנית: “אולי נגעתי במשהו מיותר בפלאש עצמו”.
    אז הנה סדר ברור, בלי ניחושים.


    קודם כל – איפוס מהיר ובטוח (מומלץ)​

    כדי לדעת ב־100% שאין הגדרת משדר פעילה:
    1. כבי את הפלאש
    2. הדליקי אותו
    3. לחצי לחיצה ארוכה על כפתור MODE (כ־2–3 שניות)
    4. יופיע RESET / CLR
    5. אשרי
    👉 עכשיו הפלאש חזר לברירת מחדל של פלאש על מצלמה.


    עכשיו נבדוק מה לא צריך להיות פעיל​

    🔹 סמל אנטנה / גל רדיו​

    אם את רואה:
    • MASTER
    • SLAVE
    • Rx
    • Tx
    • CH / GR
    ❌ זה מצב אלחוטי
    ✔️ לצילום על המצלמה – אסור שזה יופיע
    כדי לבטל:
    • לחיצה קצרה על הכפתור עם סמל האנטנה
    • עד שאין שום ציון של רדיו על המסך
    המסך צריך להיראות “נקי”.


    איך צריך להיראות המסך כשאת בסדר​

    על המסך:
    • MODE: M או TTL
    • ערך עוצמה (למשל 1/16)
    • ZOOM (למשל 24mm)
    ❌ בלי:
    • ערוץ (CH)
    • קבוצה (GR)
    • Master / Slave
    • סמל רדיו


    הכפתור שמבלבל הכי הרבה​

    🔘 כפתור האנטנה (Wireless / 2.4G)
    הוא לא עושה כלום כשלא משתמשים בו,
    אבל אם נוגעים בו בטעות:
    • הפלאש עובר להמתנה לפקודות שלא יגיעו
    • ואז מרגיש “לא ברור” או לא מגיב


    בדיקה סופית פשוטה​

    אחרי האיפוס:
    1. MODE על M
    2. עוצמה 1/16
    3. צלמי
    אם יש אור –
    ✔️ את במצב הנכון
    ✔️ אין שום הגדרת משדר פעילה


    משפט חשוב להרגעה​

    אי אפשר “לקלקל” את הפלאש מהכפתורים האלה.
    מקסימום הוא מחכה לפקודה – וברגע שמבטלים רדיו / עושים RESET – הכל חוזר.
    אם את רוצה, את יכולה:
    • לכתוב לי בדיוק מה מופיע לך על המסך עכשיו
    • או לצלם את המסך ואני אגיד לך מיד: “תקין / לא תקין”
    את לגמרי בסדר – זו בלבול נפוץ מאוד.

    איפה אני מגדירה את הזום

    מצוין, זה ממש פשוט ברגע שיודעים איפה להסתכל.

    איפה מגדירים ZOOM ב-Godox V1​

    🔘 כפתור ZOOM
    הוא נמצא בצד שמאל של המסך (מתחת או ליד כפתור MODE, תלוי בדגם).

    איך משתמשים:​

    1. לחצי פעם אחת על ZOOM
    2. המספר שעל המסך (למשל 24 / 28 / 35 / 50 / 70 / 105) יתחיל להבהב
    3. סובבי את החוגה הגדולה כדי לשנות
    4. לחצי שוב על ZOOM או חכי שנייה – וזה נשמר


    מה את אמורה לראות על המסך​

    בשורה העליונה או בצד:
    • ZOOM 24mm
    • ZOOM 28mm
    • וכו'
    אם את רואה AUTO ליד הזום –
    זה אומר שהפלאש מתאים את עצמו לעדשה.
    👉 עם מרכך:
    ✔️ העבירי ל־ידני (לא AUTO)
    ✔️ בחרי 24mm או 28mm


    טיפ קטן אבל חשוב​

    אם את משנה עדשה וה-ZOOM על AUTO –
    הפלאש ישנה פיזור לבד.
    לכן בצילום אומנותי / רך:
    • עדיף ZOOM ידני
    • פחות הפתעות


    הגדרת ברירת מחדל מומלצת לך​

    • ZOOM: 24mm
    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16
    אם תרצי – אעשה לך “צ’ק ליסט” קצר לפני כל צילום, כדי שלא תתעסקי בזה כל פעם מחדש.

    המרכך מחליש את האור 1/16 זה מספיק?

    שאלה מצוינת – והתשובה היא: לפעמים כן, לפעמים לא, וזה תלוי בכמה גורמים ברורים. בואי נפרק את זה טכנית, בלי תחושות בטן.


    כן, מרכך מחליש אור​

    אבל חשוב לדעת כמה ובאילו תנאים.
    ברוב המרככים הקטנים ל-V1 (כיפה / דיפיוזר מגנטי):
    • איבוד אור ממוצע: כ־1 עד 2 סטופים
    כלומר:
    • אם בלי מרכך היית צריכה 1/32
    • עם מרכך → בערך 1/16 או 1/8


    אז האם 1/16 “מספיק”?​

    ברוב המצבים הביתיים – כן.​

    אם מתקיימים התנאים הבאים:
    • מרכך קטן רגיל
    • פלאש על המצלמה
    • מרחק 1–2 מטר מהמצולם
    • ISO 100–400
    • צמצם 4–5.6
    👉 1/16 הוא ערך פתיחה מצוין.


    מתי 1/16 לא יספיק​

    • חדר גדול / תקרה גבוהה
    • קירות כהים
    • מצולם רחוק (3 מטר ומעלה)
    • צמצם סגור (8 ומעלה)
    • ISO 100 בלבד
    אז תצטרכי:
    • 1/8
    • או להעלות ISO ל-400
    • או לפתוח צמצם
    (עדיף להעלות פלאש לפני ISO, כדי לשמור על איכות)


    סימן מיידי בתמונה​

    לא צריך לנחש:
    • הפנים אפורות / שטוחות → חלש מדי
    • אזורים לבנים “נשרפים” → חזק מדי
    היתרון בפלאש:
    👉 שינוי קטן (סטופ אחד) עושה הבדל גדול.


    כלל זהב שיקל עלייך​

    עם מרכך:
    • התחילי ב־1/16
    • אם חסר → 1/8
    • אם חזק → 1/32
    אל תקפצי בין ערכים –
    סטופ אחד כל פעם.


    טיפ חשוב מאוד​

    הרבה צלמות חושבות:
    “המרכך חלש – אז צריך פלאש חזק”
    אבל:
    מרכך לא נועד להאיר
    הוא נועד ליפות אור
    לחצ/י כדי להרחיב...
    ולכן:
    • לפעמים אור עדין ב-1/16 נראה הרבה יותר טוב מ-1/8 חזק וגס.


    אם תרצי, בפעם הבאה נוכל:
    • לבנות לך טבלת מצבים (מרחק / עוצמה)
    • או ללמוד איך לקרוא היסטוגרמה בשביל פלאש
    • או לעבוד על אור מחמיא לפנים בלי שריפה
    רק תגידי מה הכי עוזר לך.

    האם חשוב להשתמש בכרטיס לבן? זה משמעותי? יש לי אבל אני רוצה לצלם קל..

    כן — זה משמעותי, אבל לא תמיד הכרחי.
    אפשר בהחלט לצלם קל גם בלי כרטיס לבן, כל עוד מבינים מה הוא מוסיף ומתי הוא באמת שווה את ההתעסקות.


    מה הכרטיס הלבן עושה בפועל​

    הוא לא מחזק עוצמה, אלא:
    • ממלא צללים מתחת לעיניים
    • מחזיר אור לפנים
    • מונע מראה “מלמעלה” קשה כשפלאש מוטה
    בפלאש על המצלמה עם הטיה לתקרה:
    👉 האור העיקרי מגיע מהתקרה
    👉 הכרטיס מוסיף מגע קטן קדמי


    מתי זה באמת חשוב​

    ✔️ פורטרט מקרוב
    ✔️ פנים בהירות
    ✔️ תקרה גבוהה
    ✔️ כשיש צללים חזקים מתחת לעיניים
    ✔️ צילום יחסית רשמי / נקי
    שם ההבדל כן נראה לעין.


    מתי אפשר לוותר לגמרי​

    ✔️ צילום קליל
    ✔️ תנועה / ילדים
    ✔️ אור סביבתי טוב
    ✔️ מרכך רך
    ✔️ אווירה טבעית ולא “מלוטשת”
    במצבים כאלה:
    👉 המרכך + פלאש עדין מספיקים.


    פתרון ביניים (קליל באמת)​

    אם אין לך כוח לכרטיס:
    • השאירי את הפלאש מוטה למעלה
    • הנמיכי קצת את הזווית (לא 90°, אלא 60–70°)
    • עוצמה 1/16–1/8
    זה נותן ריכוך בלי התעסקות.


    כלל זהב שיחסוך לך מחשבה​

    כרטיס לבן = דיוק
    בלי כרטיס = חופש
    אין פה נכון / לא נכון — רק בחירה מודעת.


    טיפ קטן מניסיון​

    הרבה צלמות מצלמות בלי כרטיס,
    ואז בעיבוד:
    • מרימות מעט צללים
    • מוסיפות אור רך
    וזה נראה מצוין.


    אם תרצי, אני יכולה:
    • להראות לך בדיקה של 2 תמונות – עם ובלי כרטיס
    • לעזור לך לבחור סט קליל קבוע שלא דורש אביזרים
    • או להסביר איך לפצות בעיבוד כשאין כרטיס
    תגידי מה מתאים לך.

    אני מצלמת ארוע אם הרבה משתתפים מה לשים לב?

    מעולה. באירוע עם הרבה משתתפים המפתח הוא עקביות, מהירות, ואור בטוח — לא ניסויים. הנה צ’ק־ליסט ברור שיחזיק אותך רגועה לאורך כל האירוע.


    לפני האירוע – להכין את עצמך​

    ✔️ סוללה טעונה + ספייר
    ✔️ כרטיסי זיכרון ריקים
    ✔️ מרכך מחובר היטב
    ✔️ פלאש על M
    ✔️ בדיקה: צילום ניסיון אחד במקום


    הגדרות בטוחות לאירוע (פלאש על המצלמה)​

    מצלמה​

    • ISO: 400–800
    • צמצם: 4–5.6
    • תריס: 1/160–1/200

    פלאש​

    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16 (פתיחה)
    • ZOOM: 24mm
    • ראש: מוטה למעלה 60–75°
    • בלי רדיו / בלי HSS
    👉 מכאן את זזה רק בסטופ אחד לפי הצורך.


    מה לבדוק כל הזמן תוך כדי​

    🔹 מרחק מהמצולמים​

    • קרוב → הורידי ל-1/32
    • רחוק → העלי ל-1/8
    אל תנסי “לפצות” במצלמה תוך כדי ריצה.


    🔹 תקרה וקירות​

    • תקרה לבנה / בהירה → מצוין
    • תקרה כהה / גבוהה → תצטרכי יותר עוצמה
    • בלי תקרה בכלל → הטיה קלה קדימה + מרכך


    🔹 צבעי אור​

    אם יש תאורה צהובה / כתומה:
    • עדיף WB אוטומטי
    • אל תנסי לתקן בשטח


    מה לצלם באירוע גדול​

    ✔️ קבוצות קטנות (2–4)
    ✔️ רגעים באמצע שיחה
    ✔️ חיוכים טבעיים
    ✔️ לא רק “כולם מסתכלים למצלמה”
    טיפ חשוב:
    תמונה חיה עם אור טוב שווה יותר מתמונה “מסודרת” וקפואה.
    לחצ/י כדי להרחיב...


    טעויות נפוצות להימנע מהן​

    ❌ לקפוץ בין TTL ל-M
    ❌ לשחק עם ZOOM תוך כדי
    ❌ לירות ישר קדימה
    ❌ לצלם הכול מאותו גובה


    כלל זהב לאירוע​

    עדיף אור קצת חלש ורך מאור חזק ואלים.
    אירוע סולח על עדינות — לא על שריפה.


    הרגעה חשובה​

    אם את:
    • עקבית
    • לא מחפשת שלמות
    • ושומרת על אור מחמיא
    יצא לך אירוע טוב.


    אם תרצי, אני יכולה:
    • להכין לך כרטיס הגדרות קצר להדפסה
    • לעבור איתך על תרחישים בעייתיים (ריקודים / קבוצה גדולה / רחוק)
    • או לתת שגרה מנטלית לאירוע שלא מעייפת
    את בכיוון הנכון.

    למה לא להשאיר איזו 100 כשיש לי פיצוי אור?

    שאלה מצוינת, והיא לגמרי מקצועית.
    התשובה הקצרה: כי פיצוי אור לא מחליף ISO באירוע, והוא גם לא נותן לך את אותו מרווח ביטחון.
    עכשיו ההסבר המדויק:


    מה פיצוי אור עושה (ומה לא)​

    פיצוי אור:
    • עובד בעיקר ב־TTL
    • אומר לפלאש “תן קצת יותר / פחות ממה שאתה חושב”
    אבל:
    ❌ הוא לא משנה את האור הסביבתי
    ❌ הוא לא מקל על עבודת הפלאש
    ❌ והוא מגיב אחרת מכל פריים לפריים


    למה ISO 100 בעייתי באירוע​

    כש־ISO על 100:
    • הפלאש צריך לעבוד חזק יותר
    • זמן הטעינה מתארך
    • יש יותר סיכוי לפספוסים
    • קשה לצלם רצף
    גם אם יש פיצוי אור:
    👉 הפלאש פשוט מתאמץ יותר.


    למה ISO 400–800 חכם יותר​

    • הפלאש עובד ברוגע
    • טעינה מהירה
    • פחות חום
    • אור רך יותר
    • רצף יציב
    וזה קריטי באירוע עם הרבה אנשים.


    ההבדל המהותי​

    ISO 100 + פיצויISO 400 בלי פיצוי
    פלאש חזקפלאש עדין
    טעינה איטיתטעינה מהירה
    פחות יציבעקבי
    סיכון לשריפהטווח בטוח


    כלל זהב לאירועים​

    ISO מרים את החדר
    פלאש משלים את האנשים
    לחצ/י כדי להרחיב...
    כש־ISO נמוך מדי – הפלאש נאלץ “לעשות הכול לבד”.


    אז מתי כן ISO 100?​

    ✔️ צילום מבוקר
    ✔️ סטטי
    ✔️ זמן
    ✔️ לא אירוע


    משפט אחרון שחשוב שתזכרי​

    פיצוי אור הוא תיקון קטן — לא אסטרטגיה.
    באירוע עובדים עם מרווח ביטחון, לא על הקצה.
    אם תרצי, אני יכולה להראות לך:
    • איך “לפתוח חדר” בלי לפגוע באווירה
    • או איך לשלב ISO, פלאש ותריס בצורה קבועה שלא משתנה כל הזמן
    את שואלת בדיוק את השאלות הנכונות.

    איך הפלאש מתאמץ אם הגדרתי אותו על 1/16?

    שאלה מעולה — ופה יש נקודה טכנית עדינה אבל חשובה מאוד.

    בקיצור:​

    גם כשכתוב 1/16 – הפלאש יכול “להתאמץ יותר” בגלל המצלמה והסביבה.
    עכשיו נסביר למה זה לא סתירה.


    1️⃣ מה 1/16 אומר באמת​

    כשאת על M = Manual:
    • 1/16 אומר: כמות אנרגיה קבועה לכל הבזק
    • הפלאש לא מחליט, לא מחשב, לא משנה
    כלומר:
    ✔️ הוא יורה תמיד אותו הבזק


    2️⃣ אז איפה נכנס ה“מאמץ”?​

    המאמץ הוא לא בהחלטה — הוא בתוצאה.
    אם:
    • ISO נמוך מאוד (100)
    • חדר חשוך
    • תקרה גבוהה
    • מרכך שמחליש
    אז:
    • אותו 1/16 לא מספיק
    • את מעלה ל־1/8 או 1/4
    • עכשיו הפלאש באמת עובד קשה יותר
    לעומת זאת:
    • ISO 400–800
    • אותו 1/16 פתאום מספיק
    • והפלאש לא צריך לעלות


    3️⃣ טעינה וקצב ירי​

    “מאמץ” מתבטא ב־3 דברים:
    • ⏱️ זמן טעינה
    • 🔥 חימום
    • 📉 ירי לא עקבי
    ב־1/16:
    • אם ISO נמוך → תגיעי מהר לצורך להעלות עוצמה
    • אם ISO גבוה → תישארי ב־1/16 לאורך כל האירוע


    4️⃣ למה פיצוי אור לא פותר את זה​

    פיצוי אור:
    • לא מרים את החדר
    • לא משנה את הפיזיקה
    • רק מבקש “עוד קצת” מהפלאש
    אבל אם הבסיס נמוך מדי:
    👉 הפלאש נאלץ לעלות עוצמה בפועל.


    5️⃣ דוגמה פשוטה​

    אותו פלאש, אותו 1/16:
    מצב א’
    ISO 100 → כהה → עולים ל־1/8
    מצב ב’
    ISO 400 → נראה טוב → נשארים ב־1/16
    במצב ב’ הפלאש רגוע יותר לאורך זמן.


    משפט מפתח שיסדר לך את הראש​

    1/16 זה מספר.
    ISO זה מרחב עבודה.
    ככל שהמרחב גדול יותר —
    הפלאש פחות נדחף לפינה.


    אם תרצי, אני יכולה:
    • לתת לך נוסחה פשוטה “אם–אז” לאירוע
    • או להראות איך מזהים מראש שה־ISO נמוך מדי עוד לפני שמעלים עוצמה
    את ממש מדייקת.

    בלייב ויו המצלמה משקללת את נתוני הפלאש?

    בקיצור חד וברור:
    לא.
    בלייב־ויו המצלמה לא משקללת את אור הפלאש (כמעט בכל המצלמות).
    ועכשיו ההסבר המסודר, כדי שתדעי למה את רואה מה שאת רואה:


    למה בלייב ויו לא “רואה” פלאש​

    פלאש הוא:
    • הבזק קצר מאוד (אלפיות שנייה)
    • קורה רק בזמן הצילום
    הלייב־ויו הוא:
    • תצוגה רציפה
    • מבוססת על האור הקיים בלבד
    לכן:
    👉 המסך מראה רק אור סביבתי
    👉 הפלאש לא נכנס לחישוב


    יוצא מן הכלל (נדיר)​

    ב־TTL לפעמים יש:
    • פרה־פלאש חלש למדידה
      אבל:
    • הוא לא מוצג בלייב־ויו
    • הוא לא נותן תצוגה מקדימה אמיתית


    מה כן כן עובד בלייב ויו​

    • חשיפה סביבתית (ISO / תריס / צמצם)
    • WB
    • קומפוזיציה
    • פוקוס


    אז איך יודעים אם הפלאש נכון?​

    שלוש דרכים אמינות:

    1️⃣ צילום ניסיון​

    • צילום → בדיקה → התאמה
      הדרך הכי בטוחה.


    2️⃣ היסטוגרמה​

    • בדקי שאין שריפות בפנים
    • שיהיה נפח במיד־טונים


    3️⃣ ניסיון קטן בעוצמה​

    • 1/16 → 1/8
      אם רואים הבדל ברור – הפלאש עובד


    טיפ חשוב לאירועים​

    אל תיבהלי אם:
    • המסך נראה כהה
    • אבל התמונות יוצאות מצוין
    זה מצב תקין לגמרי בפלאש.


    משפט מפתח לזכור​

    לייב־ויו מראה את החדר.
    הפלאש מאיר את האנשים.
    שני דברים שונים.
    אם תרצי, אסביר לך:
    • איך לכוון לייב־ויו “שיראה הגיוני” בלי לפגוע בפלאש
    • או איך לעבוד עם פלאש בלי להסתכל כמעט על המסך
    את כבר שולטת בזה הרבה יותר ממה שנדמה לך.

    עדיף שהמסך יראה כהה לא?

    כן — וזה דווקא מעולה.
    המסך כהה בלייב־ויו לא אומר שהצילום יכשל, זה הפוך: זו תוצאה של פלאש שמאיר בדיוק בזמן הצילום.


    למה המסך כהה – וזה טוב​

    1. הלייב־ויו רואה רק אור סביבתי
      • פלאש הוא הבזק קצר (אלפיות שנייה)
      • לא נכנס לתצוגה
    2. חוסך בלבול
      • אם המסך היה “מנסה לנחש” אור פלאש, היית רואה תמונה מוארת יותר מהמציאות
      • ואז קשה להבין מה באמת יצא
    3. מסך כהה = יותר אמיתי לגבי הסביבה
      • אתה רואה את התאורה החיצונית
      • הפלאש הוא ההפתעה שבצילום


    איך לדעת שהפלאש עובד​

    • צלמי ניסיון 1–2 תמונות
    • בדקי שהפנים מוארים
    • אם עדיין כהה → העלי עוצמה 1/16 → 1/8


    טיפ נוסף​

    אל תנסי “להאיר” את המסך כדי לראות פלאש – זה מבלבל.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    הדרך לראות אמת היא:
    • תמונה אחרי צילום
    • היסטוגרמה
    • בדיקה בפוקוס / קומפוזיציה


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלה קצרה “מה רואים בלייב־ויו מול מה יצא בפועל” כדי שתדעי מראש למה לצפות.
    זה חוסך בלבול ענק באירועים.

    אני טעיתי בפעם הקודמת וצילמתי בהתחלה עם איזו אוטומטי כל התמונות יצאו שרופות.

    כן, זה בדיוק מה שקורה כשמצלמים בהתחלה עם Auto / TTL בלי לשלוט בעוצמה, במיוחד עם פלאש על המצלמה.
    אני אפרק לך בדיוק למה זה קרה ואיך להימנע מזה בעתיד:


    למה התמונות יצאו שרופות​

    1. TTL = פלאש מודד לבד את האור
      • מצלמה אומרת לפלאש “תן כמה שאתה חושב”
      • לפעמים הוא מפרש חדר בהיר או משתקפים כתוצאה מהמרכך / תקרה לבנה
      • התוצאה: יותר מדי אור
    2. מרכך מחליש אור, אבל TTL מנסה לפצות
      • במצב אוטומטי הפלאש “מגביר” את עצמו כדי לפצות על הצללים
      • אם החדר מואר מספיק – זה גורם לשריפה
    3. לייב־ויו ראה את האור הסביבתי בלבד
      • לא היה שום אינדיקציה שהפלאש יתרגש
      • התוצאה בפועל = פנים שרופות / היילייטים קשים


    איך להימנע מזה בעתיד​

    1️⃣ עברי ל־M (Manual)​

    • קובעים עוצמה ברורה: 1/16 – 1/8
    • אין הפתעות

    2️⃣ בדיקת לייב־ויו​

    • קחי את זה כהכוונה רק לסביבה
    • אל תנסי לנחש אור פלאש במסך

    3️⃣ צילום ניסיון קצר​

    • 1–2 פריימים
    • בדקי אור על הפנים / היילייטים
    • ואז צלמי רצף

    4️⃣ ZOOM + מרכך​

    • ZOOM על 24–28mm
    • מרכך מחובר
    • כך האור רך ומפוזר


    כלל זהב​

    Auto / TTL = נוח אך מסוכן באירועים עם הרבה אנשים / תאורה משתנה.
    M = עקבי, רך, בטוח.
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך “פרוטוקול התחלה מהירה לאירוע”:
    • הגדרות M
    • עוצמה מוצעת
    • ZOOM
    • מרחקים
      כך שלא יצטרכי לחשוש משריפות יותר.
    רוצה שאעשה את זה?

    לא. הפלאש היה M האיזו היה אוטומט.

    אהה, עכשיו ברור לגמרי. אז הבעיה לא הייתה הפלאש, אלא ה־ISO שהייתה על אוטומטי.
    נפרק את זה:


    למה התמונות יצאו שרופות עם פלאש ב־M אבל ISO אוטומטי​

    1. פלאש על M→ עוצמה קבועה (למשל 1/16)
      • הפלאש לא משנה את עצמו, הוא יורה את אותו הבזק כל פעם.
    2. ISO על Auto→ המצלמה מעלה את ה־ISO כדי לחשוף את התמונה
      • בחדר מואר יחסית, או כשמצלמים פנים קרובות לפלאש, המצלמה מעלה יתר על המידה את ISO
      • התוצאה: הרבה אור על הפנים → תמונות שרופות
    3. לייב־ויו לא מראה פלאש
      • לכן, המסך נראה נורמלי/כהה
      • בפועל התמונות יוצאות בהירות מדי


    איך להימנע בעתיד​

    1. קבעי ISO ידני
      • ISO 400–800 בדרך כלל לאירוע עם פלאש
      • כך המצלמה לא “תעלה יותר מדי” את החשיפה
    2. שימי פלאש על M עם עוצמה מתאימה
      • 1/16–1/8, בהתאם למרחק ותקרה
    3. צילום ניסיון קטן
      • בודקת אם יש שריפה
      • מעלה / מורידה עוצמה אם צריך


    כלל זהב​

    כשפלאש על M – ISO חייב להיות ידני, אחרת התמונות עלולות לצאת שרופות אפילו אם הפלאש עצמו מוגדר נכון.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת “הגדרות בטוחות לאירוע” עם ISO, עוצמה ו־ZOOM שמסדרת הכל מראש.
    זה יחסוך בלבול בלייב ויו וימנע שריפות.

    קיצר יש רק כפתור אחד לכוון והוא המוד, והגלגלת משנה את הנתונים, תנקס.

    בדיוק! בדיוק כך:
    • MODE = הכפתור הראשי → בוחרים M / TTL / AUTO וכו’
    • הגלגלת = משנה את הערכים בתוך המוד → עוצמה, ZOOM, כל דבר אחר
    זה כל מה שצריך לדעת בשביל שליטה מלאה על הפלאש בלי משדרים. ✅
    כל השאר רק “תוספות” או הגדרות למצב אלחוטי.

    אוקי חשבתי שטיטיאל זה המשדר.

    הבנתי אותך. כן, הרבה צלמות מתחילות לחשוב ככה, כי TTL נשמע “טכני” ומתקדם, וזה מבלבל.
    למעשה:
    • TTL = Through The Lens → הפלאש מודד את האור דרך העדשה ומחליט כמה להאיר
    • זה לא משדר, לא שולח שום פקודה לאף פלאש אחר
    • כל מה שקורה הוא בתוך הפלאש והמצלמה שלך
    אז אין לך משדר – זה פשוט אוטומציה חכמה של הפלאש עצמו.
    אם תרצי, אני יכולה להסביר בקצרה גם למה לפעמים TTL “מבלבל” עם מרכך או תקרה בהירה.

    למה לא להשתמש בטיטי אל אוטומטי זה נשמע די סבבה

    כן, זה נשמע סבבה, אבל בפועל TTL אוטומטי באירוע עם הרבה משתתפים הוא קצת מסוכן, ויש לזה כמה סיבות טכניות ברורות:


    למה TTL אוטומטי יכול להיכשל​

    1. חוסר עקביות
      • הפלאש מחליט לבד כמה אור לתת בכל צילום
      • אם מישהו קרוב או רחוק, הפנים עלולות לצאת כהות או שרופות
      • בתמונה קבוצתית, מי במרכז יכול להיות מושלם, ומי בקצה – אפל
    2. היסטוריה קצרה של הבזק
      • TTL עושה פרה־פלאש למדידה
      • כשהמרכך מחליש את האור, או התקרה בהירה, הוא יכול “להגזים” → תמונות שרופות
    3. רצף צילום מהיר
      • במצב TTL, הבזק משתנה בכל פריים
      • אין לך שליטה מלאה על אחידות האור לאורך כל האירוע


    מתי TTL אוטומטי מתאים​

    ✔️ פורטרט יחיד
    ✔️ סטודיו מבוקר
    ✔️ צילום קרוב, עם רקע לא משתנה


    למה M עדיף באירוע​

    • את בוחרת עוצמה קבועה (1/16–1/8)
    • אור עקבי על כולם
    • מרכך עובד בצורה צפויה
    • ISO ידני → אין הפתעות


    משפט מפתח​

    TTL נשמע נוח, אבל באירוע עם הרבה משתתפים הוא מגדיל סיכוי לשריפות או אור לא אחיד.
    M נותן לך שליטה מלאה, בלי הפתעות.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    אם תרצי, אני יכולה להכין טבלת הפלאש המושלמת לאירוע עם עוצמות, ZOOM ו־ISO – ככה שלא תצטרכי לחשוב בכלל בזמן הצילום.

    חשוב שציינת את הקרוב רחוק.

    בדיוק, חנה — זה אחד הדברים המרכזיים שמבלבלים ב־TTL.
    בפועל:
    • TTL מתייחס למרחק לכל פריים בנפרד → פנים קרובות יקבלו פחות אור, רחוקים יקבלו יותר
    • זה עובד יפה בצילום יחיד, אבל בקבוצה עם משתתפים במרחקים שונים → אי־אפשר לחזות איך הפלאש יחלק את האור
    • לכן ב־M, את קובעת עוצמה קבועה שמתאימה לטווח הכללי, ומקבלת אחידות
    זה גם מקל על רצף מהיר, בלי שתצטרכי לתקן את הפלאש בכל תמונה.
    אם את רוצה, אני יכולה להראות לך איך לבחור עוצמה מתאימה לטווח קרוב–רחוק בקבוצה – זה יחסוך ניסויים באירוע.

    ניסויים תמיד יהיו...

    נכון, חנה, ניסויים תמיד יהיו – זה בלתי נמנע, במיוחד כשיש אור משתנה, אנשים בתנועה ומרחקים שונים.
    הטוב הוא שאפשר להפחית אותם למינימום:
    • לקבוע M + עוצמה אחידה
    • ISO ידני
    • ZOOM קבוע
    • מרכך מחובר
    אז כל ניסוי קטן יהיה רק התאמה עדינה, ולא “לשחק כל פריים מחדש”.
    באירוע כזה, גם אם תמיד יהיה משהו קטן לשנות – את שולטת על האור העיקרי, וזה עושה את ההבדל הגדול.

    אם אני מצלמת זוג בלבד, אז מה הערכים?

    מעולה, חנה. זוג זה הרבה יותר פשוט ומדויק מאירוע עם הרבה משתתפים. הנה המלצה מעשית:


    הגדרות פלאש למצב זוגי (Indoor, מרכך מחובר)​

    מצלמה​

    • ISO: 400–800 (תלוי בתאורה החדר)
    • צמצם: 4–5.6 (עומק שדה נעים)
    • תריס: 1/160–1/200 (לצלם בלי טשטוש תנועה)

    פלאש​

    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16 → התחלה, אפשר לעלות ל־1/8 אם רחוקים מהקיר/תקרה
    • ZOOM: 24–28mm (לכיסוי הזוג בלי הרבה פיזור)
    • ראש מוטה מעט כלפי מעלה או קדימה (~60° אם התקרה נמוכה)
    • מרכך: מחובר


    טיפים קטנים​

    1. צלמי תמונה ניסיון אחת – בדקי אם ההיילייטים לא שרופים
    2. אם החדר מואר מדי (קירות לבנים) → יתכן שתצטרכי להוריד עוצמה ל־1/32
    3. המרחק של הזוג עד הפלאש = קריטי
      • 1–2 מטר → 1/16 בדרך כלל מספיק
      • מעל 3 מטר → 1/8


    כלל זהב לזוג​

    עדיף אור מעט חלש ורך (מרכך + M)
    מאשר TTL אוטומטי שמסמן יותר מדי אור ומשרוף פנים
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת זוג-Indoor:
    • מרחק / עוצמה / ZOOM
    • ערכי פתיחה קבועים
      כך שבכל זוג את פשוט מסתדרת בלי לחשוב.
    רוצה שאעשה את זה?

    זה אותם ערכים לא עדיף לרדת ל2.8 ליצור בוקה?

    כן, חנה, את צודקת – אם את רוצה בוקה יפה יותר, הצמצם משפיע יותר מהפלאש.


    מה קורה כשאת פותחת לצמצם 2.8​

    • עומק שדה קצר → הרקע מטושטש (בוקה)
    • הפנים נשארות חדות אם הפוקוס נכון
    • פחות אור נכנס מהחדר → לפעמים צריך להעלות פלאש קלות

    איך לשלב עם פלאש​

    • MODE: M
    • עוצמה: מתחילים ב־1/16
    • ZOOM: 24–28mm
    • מרכך מחובר
    אם אחרי צילום ניסיון נראה כהה → מעלה ל־1/8
    כך שפותחים צמצם בשביל בוקה, והפלאש רק משלים אור לפנים.


    כלל זהב​

    צמצם רחב = רקע מטושטש
    פלאש אחיד = פנים מוארים
    שילוב של שניהם = תמונה רכה, מקצועית
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך “מדריך קצר” לצילום זוג עם פלאש + בוקה – עם כל הערכים שהכי עובדים בפועל.
    רוצה שאעשה את זה?

    אם אני מצלמת בחוץ בחושך אם תאורת רחוב מה ההמלצה לגבי ערכי הפלאש?

    מעולה חנה, צילום זוג בחוץ בלילה עם תאורת רחוב – פה צריך לשלב בין אור סביבתי לבין פלאש עדין, כדי לא לקבל רק פנים מוארים ורקע שחור. הנה ההמלצה:


    הגדרות מצלמה​

    • ISO: 800–1600 (תלוי כמה רחוק/כהה התאורה)
    • צמצם: 2.8–4 (לשמור על בוקה ועדיין מספיק אור מהרחוב)
    • תריס: 1/125–1/160 (מספיק קצר כדי למנוע טשטוש מהתנועה)


    הגדרות פלאש​

    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16 או 1/8– התחלה
      • יותר קרוב = 1/16
      • יותר רחוק / חושך מוחלט = 1/8
    • ZOOM: 24–28mm
    • ראש מוטה מעט (או ישר אם אין תקרה)
    • מרכך: חובה → רך ולא שורף את הפנים


    טיפים חשובים​

    1. תאורת רחוב = רקע צבעוני ומעניין
      • אל תכבי את הפלאש לגמרי
      • תנסי “להתמזג” עם האור הקיים → תמונה טבעית
    2. צילום ניסיון אחד קודם
      • בודקת איזון בין פנים לרקע
      • אם הפנים נשרפות → הורידי פלאש / הגדירי ZOOM
      • אם הרקע שטוח מדי → הגדילי חשיפה סביבתית או צמצם פתוח יותר
    3. מרחק חשוב מאוד
      • 1–3 מטר מהזוג → עוצמה 1/16–1/8
      • מעל 4 מטר → ייתכן שתצטרכי 1/4, אבל זה כבר חזק יחסית


    כלל זהב​

    בלילה – תמיד תחפשי שילוב אור פלאש עדין + תאורה סביבתית
    כך הפנים מוארים, והרקע נשאר טבעי ולא שחור לגמרי.
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת “ערכי פלאש ללילה בחוץ” עם מרחקים, עוצמה ו־צמצם – כך שתוכלי להרים זוג בכל מצב בלי ניסוי ארוך.
    רוצה שאעשה את זה?

    זה רק להעלות איזו? למרות שאין לי שום תקרה או קיר?

    נכון, בדיוק — כשאין תקרה או קיר, העלאה של עוצמת פלאש היא מה שתשפר את החשיפה, כי אין שום משטח להחזיר אור.
    כמה נקודות מעשיות:


    למה לא מוטה למעלה / לצד​

    • אין תקרה → לא יוצא רפלקט → אור לא מתפזר
    • אין קיר → אין השתקפות לרקע
    • הפלאש “זורק” אור ישר → צריך עוצמה יותר חזקה


    מה לעשות​

    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16–1/8, לפי המרחק
    • מרכך: חובה → רך ולא שורף פנים
    • ZOOM: 24–28mm
    • פוקוס על הפנים
    אם זה זוג קרוב (1–2 מטר) → 1/16 בדרך כלל מספיק
    אם רחוקים יותר → מעלה ל־1/8
    לחצ/י כדי להרחיב...


    טיפים נוספים​

    1. בדקי צילום ניסיון אחד – עדיף לראות קודם אם השריפה קיימת
    2. אפשר להטות פלאש מעט קדימה / 30° למעלה כדי שהאור יתפזר קלות
    3. אל תנסי “לדחוף את התאורה הסביבתית” – עדיף פלאש מדויק


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת פלאש חוץ לחושך מוחלט עם מרחקים ועוצמות, כדי שלא תצטרכי לנחש כל זוג.
    רוצה שאעשה את זה?

    פוקוס הכוונה לכוון את הפלאש ישיקרות לפנים?

    לא בדיוק. בפלאש אין “פוקוס” במובן של למקד את האור לפנים כמו עם עדשה. מה שיש זה שני דברים נפרדים:


    1️⃣ פוקוס במצלמה​

    • מתייחס לחדות התמונה
    • את בוחרת איפה הפנים יהיו חדות (זוג / פרצוף יחיד)
    • זה לא משנה את אופן פיזור אור הפלאש


    2️⃣ ZOOM / פיזור אור הפלאש​

    • כאן את כן יכולה “לכוון” את האור:
      • ZOOM נמוך (24–28mm) → אור רחב → מכסה זוג או קבוצה
      • ZOOM גבוה (50–105mm) → אור צר ומרוכז → מתאים ליחיד רחוק
    • מרכך עוזר לרכך את האור בלי להכריח כיוון מדויק


    מילה אחרונה​

    “פוקוס” = חדות התמונה
    “כיוונון פלאש” = ZOOM + מרכך
    שילוב נכון = פנים חדות + אור רך ומחמיא
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך מדריך קטן: פוקוס מול ZOOM למצב זוג/אירוע/חוץ, עם ערכים מעשיים שתוכלי להשתמש בהם בלי לחשוב.
    רוצה שאעשה את זה?
    אחרי התנסות עבד לי 1/8 עם מרכך,
    בנוסף העליתי והורדתי איזו לפי הצורך.
    אשמח שתשתפו מנסיונכם.
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yossilang
    זה שכל ישר וידיעה של התאוריה והפרקטיקה שלה, וה AI פשוט טועה (אם אפשר ליחס לו כוונה...). אין כל...
  • 21
    • ח
    שיתוף - לביקורת גם זה יעבור
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    מונולוג.

    מפריע לי.
    עד כמה? אם נדרג מ-1 עד 10 – אז 20.
    נכון, זה מחוץ לטווח, אבל גם ההפרעה הזאת חסרת פרופורציות.
    כדי שתבינו עד כמה זה מפריע לי.

    ויש משהו נוסף שמפלח: החוסר התחשבות.
    האטימות, הפגיעה, ההתעלמות, כולן כלולות בחבילה אחת.
    ולחבילה הזאת יש עוד “מתנות”, כמו למשל:
    שגרמו לך נזק,
    ואחר כך עוד האשימו אותך.

    נניח לזה רגע, כי מה שמפריע באמת, מפריע.
    למשל, ממש עכשיו בזמן שאני מנסה לנסח את מילותיי הכואבות,

    פועל בבניין שלי חדר ג'ימבורי.
    ממש בקומת הקרקע, מתחת לחלון ביתי.
    אחד הילדים מסרב להירגע, אז המדריכה מנסה לשכנע אותו,
    ובינתיים הוא צורח בכי עצבני.

    אני כמובן לא יכולה לעשות דבר כדי להרגיע,
    רק לחכות שהמדריכה או הילד יחליטו להמשיך
    מה שיקרה בעוד כעשר דקות של בכי ממושך.

    אבל כנראה שהיום לא היה יום קל שם בג'ימבורי,
    כי גם הילד הבא שבא לצאת החוצה, בוכה נוראות.

    אני לא אספר לכם שיש שם קבוצות־קבוצות של ילדים,
    ושהפעילות נמשכת עד שעות הצהריים המאוחרות,
    אבל לקראת הסוף
    אז שהילדים יחכו כבר במדרגות. למה לא?

    ואני גם לא אספר לכם שתלינו, כמה מהשכנים בבנין,
    מודעה מנומסת שמבקשת יפה להתחשב בשכנים,
    ומישהו עלום תלש אותה בחוסר לב.

    ולמה אני לא אספר?
    כי כשאין התחשבות, אז ממילא אין לקיחת אחריות,
    אין כבוד, אין דרך ארץ.

    וכשהדברים הללו חסרים,
    אני לא רוצה לחשוב איזו חוויה הילדים עוברים בפנים.
    מה גם שאני יודעת על חינוך של ממש לפראות,
    וכמה שזה נשמע אולי תגובה מתלהמת,
    האמת מתלהמת הרבה יותר.

    אז אנשים מעלימים עין מעוול,
    וגורמים נזק,
    ולא לוקחים אחריות,
    ופוגעים בחזרה.

    ומה נשאר לעשות בכזה מצב?
    להילחם כמובן,
    או לא להילחם,
    או ללכת.

    כשמלחמה איננה אפשרות,
    ועזיבה איננה אופציה,
    נשארה רק הברירה לא להילחם.
    אבל ההפרעה בעינה עומדת.

    וכל פעם מחדש היא מציקה ומפריעה
    עד גבול של כמעט איבוד עשתונות.
    כי מילא תסתדרי עם הבלגן של עצמך, או שלא תסתדרי,
    אבל גם אז תהיה לך שליטה מסוימת על מה שקורה ומתי.

    אבל להסתדר עם צרחות שלא מקובלות על נפשך,
    בכל שעה משעות היממה?
    לנסות למנוע את הרעש הלא נעים,
    לסגור חלונות,
    ללכת לחדר הכי פנימי,
    ולסגור דלת,
    עד שתדמייני שאולי עכשיו כבר נרגע העסק.

    אז ברור שזה מפריע,
    ומפריע מאוד.
    ובפרט כשאת חלשה, לא מרגישה טוב,
    שאז בכלל אין לך טיפת סבלנות.
    ובהחלט מגיע לך מעט מנוחה.

    אבל שוב פעם,
    אף אחד לא חושב שהמרחב הפרטי שלך הפך למרחב ציבורי,
    למרות שהבניין הוא בניין פרטי,
    ולמרות שאפשר בהחלט להבין שיש דרך ארץ
    לא להרעיש במדרגות כדי להתחשב בשכנים.

    אבל נעזוב את הקודים החברתיים,
    נעזוב את ה"לבקש יפה".
    ולמה?
    כי זה פשוט לא קורה.

    אז כשאת לא לגיטימית,
    לא משנה כמה לגיטימית הבקשה שלך,
    היא כבר לא.

    וכל פעם מחדש המחשבה מנסה למצוא פתרונות לבעיה.
    וכשלנסות להגן על עצמך לא עוזר,
    וכשכבר נפלת כמה פעמים ונפגעת עוד כמה,
    ואז כשאת קמה, את שוב מנסה לחשב מסלול מחדש.

    והנה עוד מחשבה,
    שלא בדיוק פותרת את הבעיה,
    אבל מלמדת אותנו משהו על חיים.

    וזו המחשבה שעלתה בי בעקבות ההתמודדות הארוכה והלא נעימה אותה אני חווה:

    לפעמים היצר הרע מקבל כוח להפריע,
    והוא אכן מפריע.
    נכון שיש לו שליחים,
    אבל בפועל, הכוח מגיע מכוחו של היצר הרע.

    ועכשיו,
    היצר הרע ימשיך להפריע.
    הוא מגיע כדי לבחון אותנו.

    עכשיו אם אנחנו מגיבים להפרעה,
    זאת אומרת ממש מופרעים ממנה,
    מגיע היצר ואומר:
    "הנה, הצלחתי לשגע את הבן אדם".

    וככל שנתייחס יותר,
    כך היצר הרע ימשיך בהצלחתו.
    ולמה לא להמשיך?
    הוא מצא פינה להתגדר בה.
    הולך לו שם.
    וזה אכן תפקידו.

    אבל ברגע שאנחנו נקבל החלטה
    ש"שום דבר לא מפריע לנו",
    למרות שזה נורא מפריע,
    נקטין את ההפרעה.
    נתייחס אליה בשוליות.

    נמצא דרכים לעקוף אותה,
    למשל להדליק מוזיקה,
    או למשל לא לכעוס על האטימות,
    כי היא ממילא שם,
    והיא לא מתכוונת ללכת לשום מקום.

    או לצאת למקום אחר, אם יש אפשרות.
    וגם כשזה קורה,

    אפילו אם פתחו לך ג'ימבורי רועש מתחת לבית,
    והילדים קופצים וצועקים מהשעה שתיים עד שמונה,
    ובשמונה בדיוק מתחיל סבב נוסף

    עם מוזיקה רועשת וצעצועים מרעישים,
    ואת עם חלון סגור ואין לך אפשרות לצאת,
    והכול מלווה בצרחות בלתי פוסקות,
    אפילו אז,
    לנסות להעביר נושא בראש שלך,
    ולנסות לא להיות מופרעת מהעניין...

    נכון, לפעמים זה בלתי אפשרי.
    אבל בכל זאת,
    הרעיון הוא להקטין את רמת ההפרעה עד כמה שאת יכולה.

    וכשאת לא מופרעת,
    אז היצר הרע אומר לעצמו:
    "היי, בשביל מה אני עובד?
    חושב כל פעם מחדש איך לעצבן את הגברת,
    זה כבר לא ממש מדגדג לה".
    ואז הוא פשוט מעביר נושא.

    כי זו לא מלחמה ביני לבין האחראים על הג'ימבורי.
    זו לא תלונה על מוסד כזה או אחר.
    זה מאבק איתנים, ביני לבין היצר הרע.
    הוא משתמש באנשים, בסיטואציות, בצלילים, ברעשים.
    אבל המאבק האמיתי מתקיים בתוכי:
    האם אתן לו למשול בי,

    או שאחליט בעצמי מה יפריע לי ומה לא.

    וכך, בכל עניין ועניין,
    מדברים קלים יחסית ועד דברים כואבים ועמוקים,
    הוא שם. היצר הרע. מחפש פרצה.
    ובכלל, מי באמת יכול להעריך עד כמה משהו מציק לנו בלב?
    ועד כמה הוא חודר פנימה?

    ובדיוק שם, במיוחד שם,
    היכולת להרפות,
    היכולת לומר "קיבלתי החלטה ששום דבר לא יפריע לי",
    ולמצוא את הדרך לעמוד מאחורי ההחלטה הגורלית הזו,
    זו יכולת ששמורה ללוחמים החזקים באמת.

    והבשורה הטובה?
    שמהשלב הבלתי אפשרי הזה,
    אם עברנו אותו ,
    לא רק ששום דבר לא יפריע לנו,
    אלא שהדבר עצמו ,
    כבר לא יהיה שם.

    וזה כלל גדול לגבי כל דבר שמאוד מציק לנו:

    אם עשינו הכול בעניין,
    אם התפללנו וביקשנו,
    אולי הגיע הזמן להרפות.

    הרפיה שהיא הישענות על הבורא,

    מה שקרוי – אמונה.

    ואולי ההרפיה,
    היא כל מה שאנחנו צריכים כדי להתקדם לשלב אחר.
    שלב שלא יפריע לנו,
    כי לא תהיה אפשרות להפריע לנו.
    ובשלב הבא,
    ההפרעה פשוט תיעלם לה.

    זו מחשבה.
    והיא גם עובדת.
    זה בית ספר של החיים,
    אבל עם לימודים קשים מאוד.
    ואין שום הנחות.
    וצריך לשנן את הלימודים שוב ושוב.

    עד שיפסיק להפריע,
    עד שיפסיק להרע,
    ואני כבר הבנתי עם מי יש לי עסק
    וההד חוזר כמו שב ואומר:
    רע… רע… רע.

    אז גם אם בנו לכם דירה ממש קומה מעל הראש,
    וגם אם יש נזילה קבועה מהתקרה,
    וגם אם אתם עומדים בפני משפט לא פשוט,
    ואפילו אם מישהו פשוט לא דיבר אליכם יפה,
    על הכול תנסו להעביר.

    מה שנקרא:
    "המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו."

    עוד כמה תובנות על הדרך:
    • לעולם אל תבחרו להיות שליחים של כוח הרוע בעולם, אפילו לא לרגע, אפילו לא במעט.
    • תבדקו היטב אם לא גרמתם למישהו נזק. לפעמים מה שנראה לכם פעוט, הוא עול על לב של מישהו אחר.
    • אם מישהו מבקש מכם משהו, תכבדו. גם אם זה קטן, גם אם זה לא נוח, כי כבוד הדדי נמדד דווקא בפרטים האלה.
    • תעצרו רגע אחד ותחשבו: אולי גרמתם צער למישהו? אם כן, שירעד לכם הלב.
    • וכשאתם נותנים לעצמכם להיות מופרעים מהתנהגות רעה של מישהו אחר, אתם בעצם מאפשרים לו להצליח ברוע שלו.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, אביגלוש, אש קודש! ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 2 1K
    • ס
    דיון יקוואל מול אביי: מה הופך סוף לטוב
  • סיפור8 //
    • בעז"ה

    המוות של יקוואל.
    עברו שנים מאז הופיע מותו של יקוואל על דפי יוזבד, והוא עדיין אחד הנושאים החמים והטעונים ביותר בספרות החרדית. די בכמות התגובות, הדיונים והרגשות שעולים סביב המאורע העלילתי הזה - וכפי שהסופרת עצמה מעידה על שלל תגובות סוערות שהגיעו אליה - כדי להבין שיש בו משהו שטלטל קוראים רבים. שיחות שלמות התקיימו בין הקוראים לבין עצמם, אך לפני כשבועיים זכינו לנקודת מפנה: בזום מיוחד ומרתק שקיימה מיה קינן עם רותי פרידמן, הסבירה מיה מדוע בחרה לסיים את חייו של יקוואל דווקא כך.

    קודם כול, תודה למיה על מפגש מעמיק, על הנושאים המרתקים שעלו בו, ובעיקר על ההתייחסות הישירה לנושא המסקרן הזה. הפרגון שבקשר בלתי אמצעי עם הקוראים, והנדיבות שבשיתוף תובנות עמוקות מתוך חייה כסופרת, אינם מובנים מאליהם - והם מוערכים מאוד.

    מי שמעוניין להאזין להסבר - ואני בהחלט ממליצה - מוזמן לעשות זאת     כאן. ההסבר עוסק בעיקר בשיקול המוסרי שהוביל להחלטה, ובסיבות הנרטיביות שלדעת מיה גרמו לקוראים להגיע אל הסצנה בלתי מוכנים רגשית. אני, עם זאת, מבקשת להציע נקודת מבט שונה מעט, ולטעון שהבעיה העיקרית במותו של יקוואל הייתה נרטיבית, ולא רגשית או מוסרית. הבעיה הייתה טמונה בכך שמותו לא היה קשור לקונפליקט הפנימי שלו, ומשום כך- לא הצליח להשלים את המסע שלו.

    כי האמת היא, שכאשר הדבר נעשה באופן מדויק, גם מוות של דמות אהובה יכול להעניק תחושת סיפוק; ואילו כאשר המוות מנותק ממסע חייה של הדמות - הוא יחווה כמתסכל. לשם כך נשווה בין שני סופים של דמויות שאליהן נקשרנו עמוקות ואל מסען הפנימי: אביי ויקוואל. נוכל לראות מה התקיים באחד - ונעדר מהשני - ומדוע הדבר השפיע כל כך על האופן שבו אנחנו הקוראים חווינו אותם.

    אז, מוכנים להתחיל?

    לפני הכול, נניח הנחת יסוד ספרותית חשובה: הסוף של דמות הוא שיא המסע שלה. זוהי הנקודה שבה הדמות חייבת לבחור באופן מוחלט, והשאלות הפנימיות שלה זוכות למענה המלא ביותר. הבחירה הסופית היא זו שמצדיקה את המסע כולו; או במילים אחרות - רק בזכות הדרך שעברה, הדמות מסוגלת לבחור בסוף את הבחירה המשמעותית ביותר.

    (וזה נכון, אגב, גם במסע שלילי, שבו הדמות הולכת ומתרחקת מערכיה: הסוף יבטא את ההידרדרות של הדמות בכך שהבחירה האחרונה תדחוק אותה מעבר לקצה, ותחשוף את המחיר הכבד ששילמה.)

    אז מה קרה אצל יקוואל?

    יקוואל נשא קונפליקט פנימי מורכב ועמוק, שקוראים רבים הזדהו עמו: השאלה האם יש לו ערך עצמי שאינו תלוי בדבר. הסוף שלו אמור היה להביא אותו לשיא הבחירה ולתשובה הסופית - אך בפועל, זה לא קרה. הבחירה להסתכן עבור כוזר הייתה בחירה טובה ומעשית, אך היא לא נבעה ישירות מן המאבק הפנימי שהתחולל בו עד כה. כתוצאה מכך, גם המוות שבא בעקבותיה לא היווה השלמה לקונפליקט שלו.
    יותר מכך: לא רק שהמוות לא פתר את הקונפליקט של יקוואל - הוא אף קטע אותו. ניתן לומר שהכאב העמוק סביב מותו אינו נובע רק מן האובדן עצמו, אלא מן התחושה שהשאלה האנושית והיפה שנשא עמו נותרה ללא מענה.

    כדי להבין מה גורם לסוף להיות מדויק, חי ומספק, נעבור לדמות אהובה נוספת מממלכה במבחן: אביי.

    לאורך כל הדרך הכרנו את הקונפליקט המרכזי שלו - הקרע בין הרצון להיות אדם לעצמו לבין השאיפה להתמסר למשהו גדול ממנו. המתח הזה ליווה אותו מאז נעוריו, והעמיק לאחר יציאתו מן היער. בסוף מסע אישי עמוק הוא בחר בהתמסרות מוחלטת, ומסר עבור מהללאל ועבור תקוותה של כוזר את הדבר היקר ביותר: את חייו. כל הבחירות שקדמו לכך היו הכנה לשיא הזה. במובן העמוק, מותו הוא שהפך את דמותו לשלמה.

    אצל יקוואל, המוות היה מנותק מהמסע הפנימי שלו; אצל אביי, המוות נתן משמעות לכל המסע שלו. הקוראים ליוו את שני הדמויות בתקווה להגיע לפתרון הקונפליקט העמוק שלהם, ולכן כאשר לא קיבלו אותו במותו של יקוואל- הם חשו תסכול, ואילו מותו של אביי נתפס בעיניהם כראוי ומרגש.

    מתוך ההשוואה בין הסוף של יקוואל לזה של אביי, עולה תובנה ספרותית נוספת, יקרה מפז: כשאנחנו אומרים סוף 'טוב' או 'רע', אין הכוונה לסוף שמח או עצוב. סוף טוב- הוא סוף בו הדמות מגיעה להשלמת המעגל שלה, ובחירותיה הטובות הביאו לפתרון הקונפליקט הפנימי שלה; וסוף רע או שלילי, הוא סוף שבו הדמות משלמת מחיר או מגלה את המחיר על בחירותיה. בסיפור על אדם רע שהתעשר מעסקיו הנלוזים, אבל בסופו של דבר איבד בדרך ערכים כמו אהבה או אמון- אנחנו נראה זאת כסוף רע עבורו. בסיפור על אדם טוב שמסר את חייו עבור ערך נעלה שהיה חשוב עבורו - כמו אביי - הסוף יתפס בעינינו כטוב. סוף טוב הוא סוף בו הקונפליקט הפנימי נפתר, והדמות השלימה את המעגל שלה.

    בסופו של דבר, בחירת סוף נכון לדמות יכולה להיות מבלבלת. אנחנו יכולים לשמוע אמירות שונות מכותבים, כמו:
    “המוות של הדמות הזו יקדם את העלילה”,
    “נפגע בדמות כדי שהסוף לא יהיה קיטשי מדיי”,
    או אפילו: “אני לא אהרוג את הדמות כדי שהקוראים לא יכעסו” -
    אך שיקולי רגש, מוסר ואפילו עלילה - אינם השיקולים שאמורים להוביל אותנו בבחירת סיום לדמות משמעותית.
    במקום זאת, כדאי לשאול שאלות את עצמנו כמה שאלות שמכוונות למסע של הדמות עצמה:
    • מה הקונפליקט הפנימי של הדמות?
    • בין אילו ערכים היא נאבקת בתוכה?
    • איזה סוף יביא אותה לשיא הבחירה בין הערכים האלו, ולפתרון הקונפליקט הפנימי שלה?
    לסיכום, כאשר אנחנו מהדקים ישירות בין הבחירות של הדמות לסוף שלה, ומעניקים לה את היכולת להכריע את הקונפליקט הפנימי שלה- הסוף הופך להיות השיא וההשלמה של המסע כולו.

    אז בהצלחה רבה בכתיבה, ביצירת דמויות משמעותיות ובסופים שיתאימו למסעות שלהם. ונסיים באיחול- שנזכה להגיע לזמן שמוות יהיה רק דיון תאורטי, משהו שניתן למצוא רק בספרים ישנים… ושנזכה לחיים טובים ונצחיים, בסוף הטוב המובטח לנו, בקרוב ממש.







    -
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: נחשונית, עלות השחר, 7שבע7 ועוד 73 משתמשים76 //
    30 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רינוש גרפיש
    לא קראתי מילה במילה ... אפילו שהוא היה מרתק מלמעלה.
  • 783
    • Natan Galant
    שיתוף - לביקורת ואם הייתי בכלא, למה אתם לא שוכחים לי את זה?
  • Natan Galant //
    • בהתחלה, פשוט שמחתי שאני כבר מחוץ לבית הכלא, בן אדם חופשי, יכול לקום מאוחר, לא צריך לעמוד במסדר כל בוקר, אני אדון לעצמי: אף אחד לא יחלק לי הוראות, אני לא צריך לישון במיטה נמוכה, לקבל כל היום בדיחות מעליבות משישא, הבוס של התא.
    אני יכול להסתכל על השמיים כמה שבא לי, לא רק בשעת חצר היומית.
    הכיף הזה, אתם לא יכולים לדמיין, לעשות מקלחת במשך יותר משבע דקות, בלי לשמוע צרחות אימים של הסוהרים: "תצא! תצא!" ופתאום המים הופכים לקפואים ואני שומע צחוק מרושע.
    כיף להיות אדם חופשי. ככה חשבתי.
    אלא ש... לצערי, חוויית השחרור לא הייתה כפי שחשבתי, ולמעשה רחוקה מאוד מהחלומות הורודים אותן רקמתי בליבי בשנות כליאתי הארוכות.

    זמן קצר לאחר השחרור התחלתי בעבודה הראשונה שלי. שוטף כלים במסעדת הברון הרזה, בפאתי יפו הערבית. הייתי שומע ניגונים בווליום, מלהתענג על האפשרות ליהנות בפרטיות. בלי ששישא חצוף מתערב לי ומכבה ומדליק לי כמה שבא לו.
    אני שמח בכך שמצאתי עבודה ויש לי אפשרות לשלם על השכירות, ועל השתייה ומתענג על החופש.
    אלא שאז, בערך כשבועיים לאחר תחילת עבודתי, הגיע אליי קוסקוס הרזה, הבעלים של המסעדה. תפס אותי באמצע שטיפת הכלים. ניער לי את הצווארון אפילו יותר מפחיד ממה ששישא היה אוהב לעשות, וצעק עליי:
    מה נראה לך שאתה עושה פה? שמעתי שאתה אסיר משוחרר!

    הסתכלתי עליו בלי לדבר, הידיים שלי עדיין טבולות במים הסבוניים. הלב התחיל לדפוק לי כמו פטיש על סדן. כמו שישא על הכתף שלי אם הוא דמיין שהסתרתי לו את הנוף של הרצפה או משהו. "אני עובד כאן כבר שבועיים," גמגמתי. "לא עשיתי שום דבר רע."

    קוסקוס, מצידו, צחק צחוק קר: "לא עשית שום דבר רע? אתה לא עשית שום דבר רע גם כשישבת בכלא, נכון?" הוא התקרב אליי עוד יותר, והריח של הדיאודורנט הזול שהוא אהב להשתמש בו הכה באפי כמו שריקה: "תקשיב לי טוב, פשעון קטן. אני לא רוצה פה בעיות. לא רוצה משטרה, לא רוצה לקוחות שיברחו, ובטח לא רוצה שאיזה גנב יעבור לי על הקופה..."

    מה יכולתי להגיד? אוקיי, הייתי בכלא, אני אסיר משוחרר - הנה אמרתי את המילים האלו! - אבל... אבל... "אבל אני לא גנב!!" ניסיתי להגן על עצמי. נראה לכם שהוא התרשם? פחח.

    "כולם אומרים ככה," הוא ירק על רצפת המטבח שגם ככה לא הייתה שיא הנקיון. "שמע, יש לי משפחה לפרנס ועסק לנהל. אני לא יכול להרשות לעצמי להסתכן איתך. ביי"

    וזהו. הרגשתי איך הקרקע נמסה מתחת לרגליי. שוב הייתי הופך למישהו שאף אחד לא רוצה, מישהו שכולם פוחדים ממנו, מישהו שלא מגיע לו הזדמנות שנייה. א-ס-י-ר מ-ש-ו-ח-ר-ר. מילים צורבות כל כך.

    "בבקשה," לחשתי. "אני צריך את העבודה הזאת. אני לא אעשה בעיות, מבטיח לך. וגם... אני... אני... לא גנב...".
    מזל שלא יצא כלום מהעיניים, נס.

    אבל קוסקוס לא התרגש, פנה ללכת, גבו מדבר אליי: "תקח את השכר עד היום ותיעלם מפה. אל תחזור."

    *
    ועכשיו אני יושב כאן, בחדר השכור הזה שמריח כמו פחית בירה מעוכה בוואדי, כותב. בחוץ יורד גשם, והטיפות על החלון נשמעות כמו מחיאות כפיים איטיות, לעגניות.

    אכן, כבר חמישה חודשים עברו מאז קוסקוס זרק אותי. חמישה חודשים של דלתות שנטרקות בפנים, של מבטים חשדניים, של המילה "אסיר משוחרר" שהופכת אותי לאדם בלתי נראה. לא, זה לא נכון. אני נראה מאוד טוב. יותר מידי. אמהות רצות לשמור ילדותיהן לצידן, קשישים ממהרים להניח יד על ארנקם כשאני עובר. הקופאי השכונתי שמחייך לכולם מביט בי במבט קפוא.

    אתמול קיבלתי עוד תשובה שלילית לבקשת עבודה. הפעם מחברת ניקיון. אפילו לא רצו שאבוא לראיון. "בגלל הרקע הפלילי," הסבירה לי המזכירה בקול מנומנם, כאילו היא מספרת על מזג האוויר. "מצטער, ובהצלחה".

    הרקע הפלילי. זה מה שאני עכשיו. לא בן אדם, לא אדם שטעה ושילם על הטעות שלו. רק שתי מילים מעורפלות. רקע פלילי.

    אני חושב לפעמים על שישא מהכלא. איך הוא אמר לי יום אחד: "תראה, לוזר, בחוץ זה לא מחכה לך פיקניק. הם לא מחכים לך עם פרחים ונשיקות. הם מחכים לך עם פטיש, מסמר וסדן".

    צחקתי עליו אז. חשבתי שהוא שישא. עכשיו אני מבין שהוא אמר לי את האמת הכי כנה שמישהו אמר לי אי פעם.

    החופש שלי זה לא חופש. זה כלא אחר, גדול יותר, עם חומות בלתי נראות. הפרק שבין הסורגים לחוץ לא קיים. השחרור הוא אשליה. האמת היא שהחברה ממשיכה להעניש אותך גם אחרי שסיימת את הזמן שלך. היא מסמנת אותך בחותמת בלתי נמחקת ואומרת לכולם: "הנה, זה המסוכן. תיזהרו ממנו."

    מחר אני חוזר לביקור אצל הקצין מבחן. אגיד לו שהכל בסדר, שאני מחפש עבודה, שאני משתדל להשתלב. כמובן. כל מה שהוא צריך לשמוע ולרשום בטפסים הארורים שלו. לא אגיד לו שאתמול חשבתי לרגע אחד, רק לרגע קטן, שאולי שישא צדק כשאמר שכדאי לחזור פנימה. לפחות שם יודעים מי אתה. ואם אתה לא דורך בטעות על הבוהן הלא נכונה, אתה גם זוכה ביחס די סביר מהחברה סביבך. אתה לא שקוף, לפחות. גם משהו, לא?

    אז אני מבקש ממכם, ההגונים, שוחרי החופש. אם תיתקלו בי פעם, או באחד מחבריי למעמד הלא מכובד, תנו לנו צ'אנס, זה הכל.
    לא ויתורים, לא הטבות, לא יחס מועדף, לא שאלות מטופשות, רק צ'אנס.

    אהלן, ביי. תודה.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: הל בר, אנומה, שיוותי ה’ לנגדי תמיד ועוד 64 משתמשים67 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קראנצ' פיסטוק
    וואו תודה על הגילוי הנאות האמת שחשדתי בזה ועניין אותי אם צדקתי. הקטע היה מעולה והכתיבה יפה...
  • 763
    • א
    שיתוף - לביקורת אחי
  • איפה אתההה?? //
    • "אחי..." בחור בכובע וחליפה שסיכה בצורת דגל צהוב קטן מחוברת אליה, מתקרב אלי בחיוך רחב. בטח תכף הוא ימשיך "...הנחת תפילין היום?"
    אני נעמד בתנוחת התקפה, מסדר במוחי את המאמר הקבוע שלי על 'די להדתה!'
    "...אז מה עושים עכשיו, יש לך רעיון?"
    הופס, התפתחות בלתי צפויה מצד החבדניק. אפילו הוא מבין שאתה תקוע במעלית בשתיים עשרה ורבע בלילה בבניין ישן שאין בו אפילו כפתור אזעקה, יש דברים יותר קירטיים מתפילין.
    "גם לך אין קליטה?"
    אני שותק. מנענע בראשי לשלילה.
    "איי איי איי, הדבר המשוכלל הזה לא עוזר שצריך אותו. אה?" הבחור הופך בידו מלבן פלסטיק קטן, חשבתי שהפלאפונים האלו נכחדו כבר מזמן.
    אני חובט במלבן הגדול שלי, עיגול מתגלגל על המסך, אין אינטרנט. מרגיש שאני מתחיל להתחרפן.
    "טוב, אחי. שתינו תקועים פה ורוצים לצאת. בוא נשתף פעולה ונחשוב ביחד איזה 'השתדלות' אפשר לעשות".
    מה כבר מחכה לי בחוץ? קור, בדידות, מכות, שוטטות ברחובות בחיפוש אחרי חברים או משמעות. כאן לפחות לא קר, למה שאני ירצה לצאת.
    החבדניק בוהה בי בתמיהה.
    כנראה חשבתי את המשפט האחרון בקול.
    "טוב מה אתה בוהה בי ככה?" לא מגיע לו שאני יוציא עליו את העצבים שלי, אני יודע. אבל הוא לא רב היום עם אמא שלו בצרחות אחרי שאבא הרביץ לו ולה. אני כן. העולם הזה כל כך לא הוגן.
    אני בועט בדלת. המעלית מתנדנדת קצת ונודמת.
    "מה זה הרעש הזה?" לוחשת שכנה בחוץ, הבחור ואני מרימים ראש בבת אחת. יש לנו תקווה.
    אנחנו בועטים בדלת בחוזקה. יותר נכון אני משתולל וכמעט שובר את הדלת, הבחור הנמוך שלידי דופק עליה בעדינות.
    "זה בטח מלוי, כל היום אני שומעת משם קולות, צעקות, חבטות" מצקצקת השכנה שלידה "אל תתרגשי, זה כל הזמן ככה"
    "לא להתרגש? זה נורא ואיום!" השכנה הראשונה כבר לא לוחשת "במיוחד אם את אומרת שזה מלוי... אם הייתי יודעת, הייתי מזמן מזמינה להם רווחה. ראית את מאיר, הבחור שלהם? שומו שמיים!"
    "ה' ישמור" מסכימה איתה המצקצקת "ואני שמעתי שהוא מפגין בקלפן".
    "הדור של היום" הם נאנחות בצוותא, כאילו תיאמו ביניהן.
    ניסיתם פעם לשמוע שמרכלים עליכם בזמן שאתם תקועים במעלית, חסרי יכולת להגן על עצמכם, או לפחות לתת להן מבט שיגרום להן להתחרט על כך שהעזו לדבר רע עליכם או על המשפחה שלכם? כדאי לכם לנסות, זה סיטואציה ממש נחמדה.
    אוי, סליחה, מרוב תסכול שכחתי להציג את עצמי, אני מאיר לוי.
    החבדניק בוהה בי שוב, ברחמים וקצת במצוקה.
    "אתה לא מכאן?"
    הוא מאשר.
    "אז אתה לא מכיר את מאיר לוי" אני ספק שואל ספק קובע.
    "דווקא כן, שמעתי עליו. אתה מכיר אותו? זה יוכל לעזור לי מאד".
    "כן, מכיר אותו" אני בולע חיוך "מה אתה צריך ממנו?"
    "הר"מ שלי שלח אותי לומר לו משהו"
    "תגיד לי, אני אמסור לו"
    "לא... זה, הרב אמר לי להגיד את זה רק לו, אישית" הוא מסמיק, נבוך.
    "אני מאיר לוי" אני מגחך, מנסה לחפות על השקר הלא יוצלח שלי "מה הוא רוצה ממני?"
    הבחור שמולי אדום, מגמגם. משום מה חשבתי שחבדניקים הם חסרי בושה.
    "הוא... הוא אמר לי להגיד לו.. לך, שהוא ראה אותך בהפגנה ב... קפלן" הבחור משתנק. רק שלא ייחנק פה, אין לנו פה מים.
    "והרב רוצה למסור לך שהוא רואה בך הרבה עזות... עזות דקדושה. הוא אמר לי להגיד לך שהוא מעריך אותך מאד, איך שאתה נלחם על מה שאתה חושב שהוא האמת. והאמת," הוא כבר אדום, מאד. אני חושש שזה מתחיל להיות מסוכן "שגם אני מעריך אותך, שאתה פועל כל כך הרבה בשביל עם ישראל" הוא משתעל.
    חוץ מזה שאני נלחם ויש בי עזות, שום דבר ממה שהוא אמר לא נכון. אין בי קדושה, לא אמת וגם לא אכפתיות לעם ישראל. טוב, אולי קצת.
    אבל כל כך הרבה זמן לא שמעתי מאף אחד מילה טובה. והבחור הזה מוכן לצאת בלילה, בקור, לספוג בושות, להיתקע במעלית ולהשתעל רק בשבילי. והרב שלו ראה אותי הולך מכות בהפגנה וכנראה שהיה לו כל כך אכפת עד כדי לשלוח אלי בחור אדום ומשתעל שיגיד לי מילים טובות.
    הוא לא מפסיק להשתעל וזה מתחיל להפחיד אותי. אני בא להנחית עוד מכה לדלת בדיוק כשהמעלית מחליטה שהיא סיימה את השביתה. מתנדנדת קלות, יורדת ונפתחת. היישר לזרועותיהן של שתי השכנות ה'נחמדות'.
    "אוי, צילה. תראי איך הוא משתעל, רוצי תביאי לו מים!" פוקדת הגבוהה מביניהן.
    הן מבחינות בי באיחור, וכאילו בתיאום פולטות אנחה על ה'דור של היום'.
    אני הולך. ההפגנה בקפלן עוד מעט תיגמר וגם ככה נראה לי ששלושתם מעדיפים להסתדר בלעדי.
    הבחור המשתעל מנסה לסמן לי משהו, אולי לקרוא לי לחזור. אבל אין מצב שאני חוזר לעמוד ליד השכנות שחושבות שצריך להזמין למשפחה שלי רווחה. אני מגביר את קצב ההליכה, רץ.
    ***
    "כבוד הרב" שניאור משפיל עיניו בבושה "הכל הסתבך. נתקעתי עם מאיר ההוא במעלית וקיבלתי התקף אסתמה רציני"
    "אז לא הבאת לו את המעטפה שהכנתי לו?" הר"מ מביט בו בעיניים טובות.
    שניאור, מעודד מהמבט האוהב, מעז קצת להרים את עיניו "לא הבאתי לו, רק אמרתי לו מה שאמרת לי לומר לו" הוא לוחש "אני מצטער".
    "אין דבר" העיניים הטובות שלוות לחלוטין "העיקר שאמרת ליהודי כמה מילים טובות, נכון נערי?"
    "כן" מאשר שניאור. בשביל זה שווה גם לחטוף התקף אסתמה, חושב בליבו.
    ***
    אחח.. השוטר מפיל אותי על הרצפה, מעקם לי את הרגל תוך כדי. חבורת חרדים צועקים "גוואלד!" מהצד ואני לא מפספס את החיוך הקטן שהם מגניבים מתחת לשפם.
    "אתה בסדר?" בחור עם כיפה גדולה, פיאות שחורות פרועות וחולצה לבנה מכופתרת, מושיט לי יד.
    ברגע הראשון אני נרתע. ברגע השני מבין שאין לי כל כך ברירה, אלא אם אני רוצה להירמס על ידי המון המפגינים הזועם, בהיסוס אני תופס ביד המושטת, וקם.
    עכשיו, בשעה שהציפורים מתחילות לצייץ והשמש מחליטה שהגיע הזמן להאיר את ארץ ישראל, אנחנו יושבים אזוקים על ספסל ברזל, אחד ליד השני. בטח עצרו אותי רק כי דיברתי איתו, משטרה ארורה. למה הם לא מבינים שאני לא כמוהו, אני חילוני, שמאלני.
    "דוד" הכיפה הגדולה מחייך אלי, הקול שלו עבה וצרוד.
    "מאיר" אני מסנן, בחיים לא שנאתי את השם שלי יותר ממפגש עם דוסים, לפעמים זה גורם להם לחשוב שאני אחד משלהם ש'התקלקל'.
    "הייתי נותן לך חיבוק אחי, אבל..." הוא משפיל מבט אל האזיקים על היד.
    "תגיד, למה באת להפגנה הזאת בכלל?" בגללך עצרו אותי, אני מתאפק לא להוסיף.
    "אהמ... בעיקרון רק רציתי לראות את ההפגנה מהצד, לדבר עם האנשים, להתדיין, להכיר".
    "אבל היית במרכז ההפגנה. בטוח שלא רצית להפגין נגד ביבי או משהו?"
    "יש לי דברים יותר חשובים להפגין עליהם מאשר על יהודי כזה או אחר" הוא מגחך, אבל העיניים שלו, שמסתכלות עלי, מלאות בכאב. "אבל ראיתי איך שהשוטר הזה הפיל אותך"
    "כן" אני מסכים.
    "הוא יהודי" אז מה? "אבל לא יכולתי לתת לך להישאר שמה על הרצפה" הוא ממשיך, מאד טקטי מצידו.
    "אז בגלל שראית אותי נכנסת לתוך ההפגנה ובעצם, בגללי עצרו אותך" האסימון נופל בתוכי באיחור.
    "לא בגללך, זה מהשם" הוא מחייך שוב "כל מה שה' עושה, הכל לטובה"
    "בטח לטובה" אני חוזר אחריו בציניות "מה יותר לטובה מאשר להיות עם אזיקים כל הלילה?"
    "ברור שלטובה, אחרת איך הייתי פוגש צדיק כמוך?"
    מה יש לכולם עם תארי הצדיקות והקדושה שמנחיתים עלי לאחרונה.
    "אמיתי" הוא קולט את הפרצוף המזלזל שלי "נכון שאני לא מסכים עם הדעות שלך, אבל באמת שאני מעריך את העזות שלך ואיך שאתה מוכן להילחם ולקבל מכות בשביל עם ישראל"
    שוב עזות, מה זה אומר בכלל? "ועוד איזה מכות!" ספגתי מכות, אני מסכים איתו, אבל עשיתי את זה בעיקר בשביל האקשן, לא ממש בשביל עם ישראל.
    "אחד כמוך אנחנו צריכים בהפגנות אצלנו. אתה, יש לך עזות"
    טוב מאיר, אני אומר לעצמי. תתגבר על הפדיחות. את הבחור הזה אתה כנראה לא תפגוש יותר לעולם, אבל אתה בטח תישרט במשך שבועות מה זה ה'עזות' הזו.
    "תגיד, דוד, מה זה עז..."
    "עמיחי דוד" שוטר במדים מצוחצחים מדי לטעמי קוטע את השיחה בדיוק כשאני מחליט להתגבר על הבושות "כנס, הגיע מישהו לשחרר אותך בערבות"
    דוד קם "אתה בא?"
    "מה?"
    "נו, מאיר, אתה רוצה להישאר פה לנצח?" הוא מושך לי בקצה החולצה, כמה שמאפשרות לו ידיו האזוקות.
    "לא לריב פה, ילדים" צועק השוטר, שגדול ממני בשנה או שנתיים "אתם עדיין עצורים, למקרה ששכחתם".

    אליהו, הבחור ששחרר אותנו בערבות, עם כיפה ענקית, פיאות חומות מתולתלות שמגיעות עד למותניו וחולצה לבנה מכופתרת. יש להם סטייל מוזר לחרדים, כולם עם אותה חולצת צווארון מכופתרת בצבע לבן. אולי זה תלבושת אחידה של ישיבות, אני לא יודע.
    "תגיד, אליהו, למה שחררת אותי?" אני שואל אותו "זה עלה לך כמויות כסף".
    "מה פירוש" הוא לא מבין "אתה אח שלי, אתה יהודי. מה רצית, שאני אשחרר רק את דוד?"
    "טוב, תודה. באמת, תודה" אני מחליט להרפות מהנושא, רק שלא יתחרט פתאום ויחזיר אותי למעצר. "אם לא אתה, אולי הייתי נשאר שם עוד יומיים".
    "נו, באמת. בטוח מישהו היה משחרר אותך" לא בטוח, כמעט בטוח שלא. מי היה משחרר אותי, אבא ואמא שבאמצע לריב, או אולי החברים שאוהבים אותי רק כשיש לי כסף לתת להם? אולי המשתעל המוזר ההוא מאתמול.. "אבל ברוך ה' שהייתה לי את הזכות לשחרר צדיק כמוך". הוא מחייך.
    "טוב, אליהו ומאיר, איפה הבית כנסת הקרוב? תכף עובר זמן קריאת שמע" דוד מתפרץ לשיחה.
    "יש בית כנסת קטן ברחוב הסמוך, התפללתי שם לפני שבאתי אליכם" אומר אליהו.
    "איזה יופי" דוד מאושר "אבל אין לי תפילין, מה נעשה?"
    "הו, הבאתי לך את התפילין שלך, דוד וגם התפילין שלי נשארו אצלי, אבל אני כבר התפללתי. רגע, מאיר. אתה רוצה את התפילין שלי?"
    תפילין? אני? מה הקשר?
    אני בא לנענע בראשי לשלילה, אבל מבשר כבר מגיש לי את תיק התפילין בחיוך רחב ואוהב "תפילין אחי, עוד לא הנחת היום".
    ומול חיוך כזה, איך אפשר לסרב?
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: s is me, eli7123, אספרגוס ועוד 47 משתמשים50 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איפה אתההה??
    פרק 4 "החבדניק המשתעל" ההבנה נופלת לראשו באחת. שניאור קופץ בבהלה, מישהו נמצא איתו בחוף הנידח...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה