התייעצות שליטה אינו חינוך - מחפשת מקורות

אני אקח את אחותו.
והאמת שזה לא כל כך קורה שאני באה להפריד ועד כדי כך הילד להוט דווקא להמשיך.

@KATZEFET אני קוראת תגובות שלך ומרגישה שחוזרת אחורה...
והאמת שמה שהיכ עזר לי זה פשוט לשאול אנשים מה הם עושים.
לכן אני פחות מאמינה בזה:

זאת תורה גדולה, ויש הרבה מה ללמוד בה.
ברור שלב של הורים זה משו שא''א ואין טעם גם להתווכח איתו
אבל היכולת לחנך- ממש לא באה לבד. הכי לא.

ובהתחלה הייתה מחטיפה הרבה מידי, וגם אני אמרתי שזה רק מכונת על היד וכו.
אבל האמת שכשהייתי מספיק כנה עם עצמי לראות את עצמי באמת
הבנתי שזו לא "רק מכונת קטנה" וזה גם לא במקום צעקות, ממש לא, וזה לא משליטה זה פשוט מעצבים.
וגם ראיתי שזה לא באמת עובד, זה מקומי, עוצר אותו אבל לא עובד לטווח הרחוק. כי לא היה פה שום תהליך שרציתי ללמד אותו. סתם פרקתי והשתקתי אותו מקומית.
ושאלתי המון נשים מסביבי, איך את מתנהלת, מה את עושה כשילד פשוט לא שומע, ושמעתי כמה פעמים את ההרצאות של הרב יעקובזון, ולאט לאט בניתי לי את הדרך שלי.

אז חלק מהמסקנות שלי:
1. חינוך זה קודם כל שליטה עצמית של ההורה מול עצמו. להכיל את הילד, לדעת להפריד.
2. לרוב כשאני מרגישה כעס משו ערער אותי שם והעבודה תהיה מול עצמי בלבד. אם אני כועסת- זה שלי. זה אומר שמשו לא שלם, אני מרגישה נניח שיש פה מאבק כוחות ואני צריכה להכניע, או מרגישה חוסר אונים, ופחד מחוסר שליטה וכדו. כל הדברים האלה כל כך לא שייכים לילדון החמוד שעומד מולי ופשוט- וזאת המסקנה הבאה-
3. בוחן גבולות.
4. לא כל דבר צריך לראות. יש דברים וזמנים שאני פשוט עוורת...
5. לא כל דבר צריך מילים, לפעמים במקום לאמר אלף פעם- לא לגעת באיקס, פשוט תבואי, תטלי את איקס בשקט, ותניחי במקום גבוה. זה נחרט לילד יותר מדיבורים שעוברים ליד האוזן שלו.
6. כשילד לא מקשיב או פועל שלא כשורה, אני לפעמים כן נאלצת להגיב אבל זה צריך להיות תגובה שקשורה. למשל- אני רואה שמאד קשה לך להישאר רגוע כאן איתנו בסלון, אז בוא תיכנס לשלוש דק' לחדר להירגע. (יש לנו טיימר ואני מפעילה לפי הזמן שנראלי מתאים)
7. לפעמים כשאני ממש עייפה ואין לי כח לחנך (כי צריך הרבה כח לחנך, כי זה עבודה פנימית) אז אני פשוט אומרת להם בכנות, ילדים אני ממש עייפה, אני תיכף צועקת וחבל. ממש לא מתחשק לי לצעוק עליכם. וזה עובד לרוב.

טוב זה לא יגמר... אבל הכיוון ברור נראלי.
חינוך זה עבודה.
וואי תודה!
דבר ראשון כל הכבוד לך! ניכר שאת אמא משקיעה מאד!!
את צודקת, ברור שחינוך זה הרבה עבודה עצמית של ההורים
ואנחנו הולכים ומשתפרים עם הזמן...
אני קוראת את מה שכתבת ומוצאת את עצמי מזדהה עם כל מילה,
ובאמת הדבר שבד"כ הכי עוזר זה לאמר להם בתקיפות ובטון רגוע..
בקיצור.. נראה לי בגדול אנחנו די מסכימות על צורת החינוך
ההבדל הוא רק שאני אישית מאמינה שמכה קטנה(!) פעם ב שלא מדרדרת ליותר מזה,
היא לא דבר נורא ואסור...
יכול להיות שיגיע יום שאני אהיה כ"כ סבלנית ומכילה שאני גם פעם ב לא אצטרך את זה...
בינתיים מצדיעה לכל האמהות הסבלניות והמכילות והרגועות :love:
 
זהו
אז תהיי כנה עם עצמך
שהמכה לא בטוח עוזרת לפעם הבאה אלא משתיק קול...
לא ניסיתי לטעון אחרת
וגם לא אמרתי שזה צורת החינוך האידיאלית והטובה,
אבל גם לא נראה לי שזה ההיפך..
מה קרה אם פעם ב, אני עושה משהו שפותר את הבעיה רק באופן מיידי ולא לטווח ארוך?
נכון שזה לא הכי אידיאלי, אבל אני רחוקה מהמקום שכל המעשים שלי מושלמים
ולכן כל עוד זה לא פגיעה בילד, אני לא רואה בזה שום בעיה...
 
למי שכן נותן מכות קטנות לעיתים (לא צריך להבהל)
תנסו את השיטה הזו:
רגע לפני המכה, לעצור ולשאת תפילה שאכן זה יהיה לטובה, ולכוון למצוות חינוך.
כדאי גם להסביר לילד: אני אוהבת אותך, לא מעוניינת לעשות זאת, אבל התנהגת לא יפה ולכן אני נאלצת לעשות זאת בצער גדול.
הרגע הזה יעצור מלתת מכה שנובעת מאי שליטה של ההורה.
המכה תגיע ממקום שולט ומודע וכך יש יותר סיכוי שהיא תהיה תועלתית.
כך סביר להניח שהמכה לא תצרב אצל הילד כטראומה.

בגדול, לא תמיד מומלץ לתת עונשים בסמוך למעשה.
לעיתים עדיף לתת לילד להתבשל בחשש מה יהיה גזר דינו. זה כשלעצמו עושה את העבודה.
נתינת עונש במרחק זמן (לא גדול כמובן) מביאה למצב של עונש מושכל.

אני לא בעד לחלק כאפות חלילה. אבל כשאין ברירה- שיהיו מושכלות ומתוך שליטה.
 
למי שכן נותן מכות קטנות לעיתים (לא צריך להבהל)
תנסו את השיטה הזו:
רגע לפני המכה, לעצור ולשאת תפילה שאכן זה יהיה לטובה, ולכוון למצוות חינוך.
כדאי גם להסביר לילד: אני אוהבת אותך, לא מעוניינת לעשות זאת, אבל התנהגת לא יפה ולכן אני נאלצת לעשות זאת בצער גדול.
הרגע הזה יעצור מלתת מכה שנובעת מאי שליטה של ההורה.
המכה תגיע ממקום שולט ומודע וכך יש יותר סיכוי שהיא תהיה תועלתית.
כך סביר להניח שהמכה לא תצרב אצל הילד כטראומה.

בגדול, לא תמיד מומלץ לתת עונשים בסמוך למעשה.
לעיתים עדיף לתת לילד להתבשל בחשש מה יהיה גזר דינו. זה כשלעצמו עושה את העבודה.
נתינת עונש במרחק זמן (לא גדול כמובן) מביאה למצב של עונש מושכל.

אני לא בעד לחלק כאפות חלילה. אבל כשאין ברירה- שיהיו מושכלות ומתוך שליטה.
כל מילה!
אבל לגבי לתת לילד להתבשל, צריך להזהר! מאד שלא יהיה מוגזם
ילד שמסתובב כמה ימים בפחד מה יהיה העונש... נשמע קצת מפחיד...
 
כל מילה!
אבל לגבי לתת לילד להתבשל, צריך להזהר! מאד שלא יהיה מוגזם
ילד שמסתובב כמה ימים בפחד מה יהיה העונש... נשמע קצת מפחיד...
הוא אשר כתבתי:
נתינת עונש במרחק זמן (לא גדול כמובן) מביאה למצב של עונש מושכל.
כמובן שהזמן אמור להיות לפי גיל הילד, בגרותו וחומרת המעשה.
גם שעה זה משהו. בטח בשביל שההורה ירגע.
 
לעיתים עדיף לתת לילד להתבשל בחשש מה יהיה גזר דינו. זה כשלעצמו עושה את העבודה.
האמת שזה נראה לי יותר גרוע ממכה קטנה על היד
אני לא חושבת שזה נכון לתת עונשים באימפולסיביות אבל להיזהר לא לתת לילד להתבשל עם עצמו בחשש.
גם שעה זה משהו.
באיזה גיל 'שעה'
נראה לך לא מידי טראומתי לילד?

וKATZEFET חשבתי על זה אתמול, יכול להיות שבאמת בגלל שאני לא נותנת אף פעם מכה קטנה זה נשמע לי איום ונורא ואם אני אתן לילד מכה קטנה זה יהיה מבחינתו בערך סוף העולם ולכן אני גם חושבת שצעד כזה צריך לשמור למקרה הנדיר שבאמת מצריך לזעזע את אמות הסיפין אבל לילד שכן קיבל פה ושם מכות קטנות (לטיפה בתנופה) זה נחווה אחרת והוא תופס את זה אחרת (בעיניי זה גם סימן לזה שזה הוריד את היעילות).
אני באמת לא יודעת.
ואני בטוחה שאת אמא אוהבת וטובה לילדים, זה בעיניי לא דיון שיפוטי על טיב האימהות אלא דיון על האם זה נכון מידי פעם להשתמש בכלי כזה או אחר לחינוך הילדים.
 
איך יכול להיות שזה כלי נכון להשתמש במכה
הרי אם זה נעשה עם תפילה לפני ועם סבלנות אז לא עדיף כבר לוותר על זה ולדבר ולהשתמש בהמון שיטות ודרכים...
אלא שמכה כמעט תמיד אם תהיי כנה עם עצמך זה ברגע של עייפות חוסר שליטה מסוים ועצבים....
שזה חמור מאוד ומשפיל מאוד!!! אין הבדל בינך לבין ילד קטן
אז תדמייני שכשאט עושה טעות וזקוקה להכונה וכולנו זקוקים
את מקבלת ממשהו סטירה וכדומה אין הבדל ...
 
באיזה גיל 'שעה'
נראה לך לא מידי טראומתי לילד?
התבססתי על סיפור על איזה רב (לא זוכרת את שמו)
שתלמיד (בחור ישיבה) שיקר לו לגבי היכן היה ב'סדר' ונתפס בשקר כיוון שאמר דברים סותרים.
הרב לא אמר לו מילה. רק גרם לו בדרך חכמה להתפס בשקר ושיהיה ברור לו שהרב יודע שהוא משקר.
במשך כמה ימים הבחור הסתובב בחיל ורעדה מה צפוי לו.
אחרי כמה ימים הרב קרא לו, הבחור היה בחרדות, ואז הרב ביקש ממנו איזה משהו רגיל ולא הזכיר בכלל את אותו ענין.
אותו בחור לא יעז לחזור על השטות הזאת.
והרב השיג את המטרה בשקט ובתבונה.

הרעיון של להשהות את התגובה הוא חלק מהעונש וחלק מהשגת המטרה (תלמדו מהאירנים שלפני כל תגובה 'מרחו' אותנו ופעמים אפילו לא הגיבו בסוף, אבל את הציבור הישראלי זה חירפן)
וזה באמת מתאים לילדים גדולים/ בני נוער
ולפעמים אפשר בסוף לוותר על העונש אפ המטרה כבר הושגה.
 
איך יכול להיות שזה כלי נכון להשתמש במכה
הרי אם זה נעשה עם תפילה לפני ועם סבלנות אז לא עדיף כבר לוותר על זה ולדבר ולהשתמש בהמון שיטות ודרכים...
אלא שמכה כמעט תמיד אם תהיי כנה עם עצמך זה ברגע של עייפות חוסר שליטה מסוים ועצבים....
שזה חמור מאוד ומשפיל מאוד!!! אין הבדל בינך לבין ילד קטן
אז תדמייני שכשאט עושה טעות וזקוקה להכונה וכולנו זקוקים
את מקבלת ממשהו סטירה וכדומה אין הבדל ...
זאת הסיבה שהשיטה הזאת נחוצה.
היא מפחיתה את המכות הללו בכ 90%. כי כמו שכתבת- הם נובעות לעיתים קרובות מעייפות וחוסר שליטה.
כי אם את מתחייבת לעצמך שאת לא נותנת מכה לילד לפני שאת עוצרת שניה וכו', ברב המקרים את פשוט לא תנחיתי את המכה.
יש את הסיפור על אותו רב (לא טובה בשמות) שהיה לו בגד מיוחד שאיתו הוא היה מעניש, ועד שהיה לובש אותו הכעס היה נרגע וזה היה נעשה באופן שקול ומדוד אם בכלל היה נעשה.
 
וזה באמת מתאים לילדים גדולים/ בני נוער
יכול להיות שזה באמת מתאים לגדולים למרות שבעיניי זה רק מרחיק, אבל מסיפרוים מאוד קשה לי ללמוד כי א' מספיק שהושמט פרט אחד וכבר התמונה שונה, ב' יכול להיות שלטווח קצר משהו עבד אבל את הנזק ראו רק אחרי זמן וכבר לא סיפרו עליו.
לקטנים בעיניי זה אסון. אפילו שעה. (לילד בן 5-6)
לומר לילד אני כועסת ואני לא רוצה להעניש כשאני כועסת אז אני שותה כוס מים ונכנסת לחדר לכמה דק' להרגע ואז נדבר, בעיניי נכון יותר גם כי הילד לומד כלי לשליטה עצמית וגם כי הוא יודע שאני כועסת אבל לא לוקחת את הזמן כדי לחשוב איך להעניש הכי חזק והכי מכאיב והוא לא נמצא בפחד עד 'גזר הדין'
 
לקטנים בעיניי זה אסון. אפילו שעה. (לילד בן 5-6)
כנראה שאת צודקת. אין להם אומדן נכון של זמן וזה יכול להרגיש להם נצח של עינוי.
לומר לילד אני כועסת ואני לא רוצה להעניש כשאני כועסת אז אני שותה כוס מים ונכנסת לחדר לכמה דק' להרגע ואז נדבר, בעיניי נכון יותר גם כי הילד לומד כלי לשליטה עצמית וגם כי הוא יודע שאני כועסת אבל לא לוקחת את הזמן כדי לחשוב איך להעניש הכי חזק והכי מכאיב והוא לא נמצא בפחד עד 'גזר הדין'
רעיון יפה. משיג את אותה מטרה שכתבתי.
שוקלת לאמץ.
אבל גם כאן יש לו כמה רגעים/ דקות של השהיה בין המעשה לבין העונש.
 
אבל גם כאן יש לו כמה רגעים/ דקות של השהיה בין המעשה לבין העונש.
נכון שיש כמה דק' אבל הוא מבין את הסיבה לכמה דק' ויודע שזה בשביל להרגע ולא להעניש אותו סתם יותר מידי
וגם הוא יודע שזה לא הולך להיות עכשיו מתי שהוא אלא עוד כמה דק' שאמא תרגע ותצא מהחדר/תסיים לשתות
 
כל מילה!
אבל לגבי לתת לילד להתבשל, צריך להזהר! מאד שלא יהיה מוגזם
ילד שמסתובב כמה ימים בפחד מה יהיה העונש... נשמע קצת מפחיד...
קראתי בספר של הרב יעקובזון והוא כותב שם שלילד אין מושג של זמן (לפחות עד גיל 6-7)
והוא טוען שדוקא לתת עונשים מיד! ולא לומר לילד נחכה שאבא יבוא. כי מבחינתו עבר כבר המון זמןןןןןןן
הוא לא בחויה ורוב הפעמים הוא כמעט לא זוכר על מה העונש. מבחינתו עבר כמה ימים מאז שהוא לא שמע בקול אמא
 
לומר לילד אני כועסת ואני לא רוצה להעניש כשאני כועסת אז אני שותה כוס מים ונכנסת לחדר לכמה דק' להרגע ואז נדבר, בעיניי נכון יותר גם כי הילד לומד כלי לשליטה עצמית וגם כי הוא יודע שאני כועסת אבל לא לוקחת את הזמן כדי לחשוב איך להעניש הכי חזק והכי מכאיב והוא לא נמצא בפחד עד 'גזר הדין'
כל הכבוד! באמת מדהימה!

סתם מעניין אותי איזה סוג עונשים נותנים לילד?
כי בתכל'ס כמעט אף פעם אני לא מוצאת רעיון
שיתאים להתנהגות, ולא יהיה מוגזם
וגם לא משהו מדי עתידי שאז הם יאבדו את ההקשר...
 
המשחקים/וואט אבר ואני עושה בנתיים משהו אחר ונראה מי גומר ראשון) יכול להיות שאני אחשוב על משחק כמו לאסוף דברים שמתחילים באות א'/ד/ל' או דברים בצבע מסוים או דברים במרקם מסוים, יכול להיות נעשה משחק כאילו אני הדודה מהונללו- כל פעם מבטא אחר ואני מביאה לו מתנות (דברים שצריך לסדר או בגדים להתלבש) וכן הלאה.
איזה רעיונות יפים! תודה!
זהו
אז תהיי כנה עם עצמך
שהמכה לא בטוח עוזרת לפעם הבאה אלא משתיק קול...
לפעמים כל מה שצריך זה משתיק קול.
פתרון עכשווי ומיידי.
לא תמיד בדיוק עכשיו זה הזמן הנכון לתהליכים דורשי אנרגיה זמן וסבלנות
 
איזה רעיונות יפים! תודה!

לפעמים כל מה שצריך זה משתיק קול.
פתרון עכשווי ומיידי.
לא תמיד בדיוק עכשיו זה הזמן הנכון לתהליכים דורשי אנרגיה זמן וסבלנות
אם בעלך/ בוסית היתה נותנת לך מכה שתעשי את רצונה היית אומרת אותו דבר?
רק לילדים אפשר
 
אם בעלך/ בוסית היתה נותנת לך מכה שתעשי את רצונה היית אומרת אותו דבר?
רק לילדים אפשר
קיבלתי בחיי הבוגרים תגובות הרבה יותר פוגעניות מאשר מכה קטנה. הלוואי הייתי יכולה להחליף במכה
(אצלינו מקובל במקרים חמורים לקחת את כף יד הילד ולנקוש עליו באצבע מורה שלוש פעמים עם פרצוף חמור
 
קיבלתי בחיי הבוגרים תגובות הרבה יותר פוגעניות מאשר מכה קטנה. הלוואי הייתי יכולה להחליף במכה
(אצלינו מקובל במקרים חמורים לקחת את כף יד הילד ולנקוש עליו באצבע מורה שלוש פעמים עם פרצוף חמור
זה היה רק דוגמא כמובן , ברור שהבוסית לא תרביץ...
מה אז לחנך את הילד שאפשר לפגוע בשביל להשתיק קול?
 
אם בעלך/ בוסית היתה נותנת לך מכה שתעשי את רצונה היית אומרת אותו דבר?
רק לילדים אפשר
לא נראה לי נכון להשוות בין ילדים לאדם בוגר
גם לא היית רוצה שבעלך/הבוסית יכריחו אותך ללכת לישון
או יענישו אותך על משהו...
וכשמחנכים ילדים, זה חלק מהתהליך
 
לא קראתי את כל האשכול, אבל מרפרוף בתחילתו נראה שפותחת האשכול מכוונת למשהו שונה, אולי בתת מודע.
אז אם קלטתי נכון את הסיטואציה, את קיבלת חינוך מסוים בילדותך. כיום מרגיש לך שצריך לחנך בדרך אחרת, את מאד מעריכה את ההורים שלך ומרגיש לך שאם תחנכי באופן שונה מהם אז את מכריזה כי הם טעו.
אז זהו- שלא!
מותר וצריך לבנות את אצמך ואת החיים שלך לפי הקריטריונים שרלוונטים עבורך ואין בזה שום קריאת תיגר על ההורים.
ומה אם בן הזוג גדל שונה לחלוטין וכל אחד רוצה להנחיל את שיטת החינוך של הוריו באופן מדויק? יוצא שמישהו חייב לקרוא תיגר על ההורים.
תבררי, תחקרי, תטעי (זה חלק מהתהליך), תתייעצי, והעיקר- ותתפללי המון שלא תצא תקלה תחת ידך.
בהצלחה רבה ורוב נחת!

(האמור נכתב על פי אבחנה אישית שלי. יתכן כמובן ואני טועה)
זהו בדיוק...
דברים מחכימים מאוד, תודה!!

הנושא הוא לא מכות כן או לא.
מדובר על משפחה שבה ההורים חינכו באופן נוקשה, סמכותי, לא כיבדו את הילדים הבוגרים וכפו עליהם את דעתם ועמדתם גם כשזה לא התאים להם. הילדים יצאו מהבית מצולקים וכואבים עם תהיות מה בדיוק קרה להם שם והאם "חינוך" שפוגע בילד לכל החיים הוא הדרך הנכונה לגדל ילדים.
האם העובדה שכל הילדים המשיכו בדרך מצדיקה את צורת החינוך\ כפיה הזו

אז
1. האם כל הילדים כבר גדלו והקימו משפחות? לפעמים יש הפתעות
2. האם העובדה שכולם ממשיכים בדרך מחוסר ברירה או פחד או אילוף מספיקה כדי להצדיק כפיה? מה עם הנפש? בריאות הנפש?


בעיני, חינוך חייב לבוא מתוך מקום שרואה את הילד כסובייקט. עולם שלם בפני עצמו. ממקום שמכבד את הילד, רצונו, אישיותו. כפיה היא לא חינוך ולא מגדלת לחיים ילד בריא בנפשו, יציב, עם רגשות ברורים ומפותחים ויכולת להחזיק קשרים ולגדל ילדים בריאים בנפשם.

לפי השאלה של פותחת השרשור, מומלץ מאד על תהליך טיפולי כדי להבין מה בדיוק היה שם בבית, ולהיות מודעים לכאב ולפגיעה שנגרמה. אחרי התחלה של ריפוי ומודעות למה שבאמת קרה, אפשר לדון איך נכון לחנך. אבל כשהטראומה עדיין לא נפתחה, הסיכון לטעות בחינוך הילדים גדול יותר.
זה בדיוק איך אני מרגישה!!
הבלבול נורא...

לכן אני מחפשת מקורות לכך.
כי הורים שלי הכחישו נוקשות שהדור הזה לא יודע לחנך ושצריך לחנך כמו פעם, לכן מסתכלים בספרים ומקורות... והיו רבנים שאמרו וואו, תראו איזה ילדים נפלאים ומחונכים יצאו לכם!
הם באמת גדלו בדור אחר ואולי זה לא אשמתם, אבל למעשה אני נשארת עם השאלות.

יש לי 2 שאלות בוארות: (אולי אני צריכה לפתוח אשכול חדש בשבילם?)
1) בריאות הנפש - בבקשה תתנו לי מקורות! הייתה לי שיחה עם מישהו שטען שהעיקר זה לגדל ילדים לתורה ומצוות, אז איפה באה בריאות הנפש? (אני יודעת שזה חשוב, אבל בבקשה תתנו לי מקורות! ולא רק מהדור הזה...)
2) האם מותר שיהיו טענות נגד הוריי? בעקרון הדור שלנו ידוע כדור הפוך. שמעתי בכמה הרצאות שפעם לא היה מושג כזה שיש טענות נגד הורים. (היום לצערינו יש "חוק חובת דיווח" - אפילו מעודדים ילדים לספר נגד הורים, ללכת לטיפול שבסופו מאשימים את ההורים וכו', אבל זה נושא אחר בכלל). השבטים הקדושים אפילו לא פעם חשבו נגד אביהם יעקב אפילו שטעה בחינוך בזה שהראה עדיפות ליוסף הצדיק וזה גרם לקנאה... או עוד דוג' זה שר' חיים קנייבסקי זצ"ל כשאביו הסטייפלר שמע שכואב ל"חיים" הגב חשב במדובר בבנו וציווה לו ללכת לשכב ור' חיים למרות שלא הבין, לא הרהר והלך לעשות כרצון אביו - כלומר בלי טענות.

לכן השאלה בוארת בי, אם אכן זה מותר..
אולי הגברים ידעו לענות ולתת מקורות, כי מבחינה אינטואטיבית אני יודעת בדיוק מה אני חושבת שנכון ולא נכון, אבל מבחינה שכלית אני חייבת להרגיע את עצמי שאני לא עושה עבירה בזה שאני מאשימה את הוריי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה