הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
גם בית דין בהרכב מורחב של אגרונומים לא יעזור – הדשא שלי ירוק בהרבה משל השכן!
אני יודע שהרבה אנשים ממש היו רוצים להגיד את המשפט הזה על עצמם, ועוד בביטחון כזה, אבל מה לעשות? הדשא שלהם דהוי וחיוור משמעותית ביחס לזה של השכן, ושלי לא.
אל תתפסו אותי כגאוותן זחוח, אני בסך הכול מודע למצבי, מציג נתונים אובייקטיביים יבשים; שוטח את המציאות הטהורה כמו שהיא, ללא התערבות פרשנות אנוש.
הדשא שלי תענוג לעיניים. גווניו עזים, עמוקים ומונוכרומטיים. אי אפשר להתעלם מיופיו. העמידה של כל עשב ועשב זקופה וייצוגית. הם לא נשברים ונכנעים לרוח סוערת, אלא ההפך, עשביי מגלים תבונה ועמידות איתנה. לא מתעמתים עם הרוח, אלא משתלבים בקצב העליז שלה בטבעיות, נעים באצילות מפעימה ומלאה בשלוות נפש, כמו גלים ירוקים שפותחים בכוריאוגרפיה מהפנטת לשירת הים.
אח, הדשא שלי, כמה שהוא יפה, ירוק ומלא אופי.
השכן ליבוביץ' היזם הממולח והעשיר, היה רוצה מאוד דשא ירוק כמו שלי. זה לא שהוא לא ניסה. מיטב אנשי המקצוע גויסו לעזור לו לטפח דשא כמו שלי, אך לשווא; העשבים האפורים שלו מתביישים ליישר מבט אל הירוקים המרהיבים שלי, הם משפילים קומה כל אימת שהם מתראים.
פעם תפסתי אותו על חם מרסס ספריי ירוק על הדשא חסר הצבע שלו. ניסה לגשר באמצעים מלאכותיים על פערי טבע עקשניים; לרמות, לגנוב תהילה לא לו. על בהונותיי צעדתי מאחוריו, הצמדתי את פי לאוזנו ונבחתי בעוז. הוא זינק בבהלה, ריסס את עצמו בירוק עמוק מכף רגל ועד ראש, ואילו הדשא שלו? באפרוריותו הנצחית עודנו עומד, נבול ועצוב.
לא לחינם זכיתי לדשא ירוק ובוהק כל כך. אין הוקוס פוקוס. זו תוצאה של עבודה קשה ועקבית; טיפוח תמידי, השקיה מלאת רגש, ומעקב פרטני ואמפתי אחר כל עשב ועשב. הזורע בדמעה, בדין הוא שיקצור ברינה. הכורע להתפלש בבוץ טובעני, אין ראוי ממנו להתפרס על מרבד ירוק ומנחם.
אבל היום, בעודי יושב מול הדשא המלבלב שלי, בוהה בירוק המרהיב, הבנתי פתאום שדשא ירוק זה לא הכול בחיים.
חשבתי על השכן ליבוביץ'. פססס, איזה חיים מושלמים יש לו: כסף כמו נוצות סינטטיות במפעל של שמיכות פוך, משפחה לתפארת ולשם, שידוכים מושלמים, מעמד חברתי רם, תהילת עולמים, מצב רוח מרומם תמיד ורק התחלנו את הרשימה.
באקט של שכנות טובה ומפרגנת, החלטתי להעלות את המחשבות האלה על הכתב ולהראות את הטקסט לשכן ליבוביץ'. למה לא לפרגן? שיראה איך החיים שלו מהווים השראה לרבים.
הבוקר זה קרה, פגשתי אותו מחוץ לבניין רגע לפני שהוא נכנס למרצדס המהודר שלו. הצגתי לו בדיוק את הטקסט שקראתם כאן. הוא שקע בקריאה מהופנטת, גמע בשקיקה את הכתוב. ואני מהצד עמדתי מסופק, נהנה שזכיתי לגרום ליהודי להרגיש טוב.
המתנתי בסבלנות שיסיים לקרוא. זה לקח זמן, הוא מצץ כל מילה כמו סוכרייה בקוטר של כדורגל. אפילו זיהיתי דמעות בזוויות עיניו. לאחר דקות ארוכות, הוא השיב לי ביד אחת את הדף, וביד השנייה החטיף לי סטירה מצלצלת שהדביקה אותי אל הקיר: "הדשא שלי פחות ירוק משלך אה?".
אני יודע שהרבה אנשים ממש היו רוצים להגיד את המשפט הזה על עצמם, ועוד בביטחון כזה, אבל מה לעשות? הדשא שלהם דהוי וחיוור משמעותית ביחס לזה של השכן, ושלי לא.
אל תתפסו אותי כגאוותן זחוח, אני בסך הכול מודע למצבי, מציג נתונים אובייקטיביים יבשים; שוטח את המציאות הטהורה כמו שהיא, ללא התערבות פרשנות אנוש.
הדשא שלי תענוג לעיניים. גווניו עזים, עמוקים ומונוכרומטיים. אי אפשר להתעלם מיופיו. העמידה של כל עשב ועשב זקופה וייצוגית. הם לא נשברים ונכנעים לרוח סוערת, אלא ההפך, עשביי מגלים תבונה ועמידות איתנה. לא מתעמתים עם הרוח, אלא משתלבים בקצב העליז שלה בטבעיות, נעים באצילות מפעימה ומלאה בשלוות נפש, כמו גלים ירוקים שפותחים בכוריאוגרפיה מהפנטת לשירת הים.
אח, הדשא שלי, כמה שהוא יפה, ירוק ומלא אופי.
השכן ליבוביץ' היזם הממולח והעשיר, היה רוצה מאוד דשא ירוק כמו שלי. זה לא שהוא לא ניסה. מיטב אנשי המקצוע גויסו לעזור לו לטפח דשא כמו שלי, אך לשווא; העשבים האפורים שלו מתביישים ליישר מבט אל הירוקים המרהיבים שלי, הם משפילים קומה כל אימת שהם מתראים.
פעם תפסתי אותו על חם מרסס ספריי ירוק על הדשא חסר הצבע שלו. ניסה לגשר באמצעים מלאכותיים על פערי טבע עקשניים; לרמות, לגנוב תהילה לא לו. על בהונותיי צעדתי מאחוריו, הצמדתי את פי לאוזנו ונבחתי בעוז. הוא זינק בבהלה, ריסס את עצמו בירוק עמוק מכף רגל ועד ראש, ואילו הדשא שלו? באפרוריותו הנצחית עודנו עומד, נבול ועצוב.
לא לחינם זכיתי לדשא ירוק ובוהק כל כך. אין הוקוס פוקוס. זו תוצאה של עבודה קשה ועקבית; טיפוח תמידי, השקיה מלאת רגש, ומעקב פרטני ואמפתי אחר כל עשב ועשב. הזורע בדמעה, בדין הוא שיקצור ברינה. הכורע להתפלש בבוץ טובעני, אין ראוי ממנו להתפרס על מרבד ירוק ומנחם.
אבל היום, בעודי יושב מול הדשא המלבלב שלי, בוהה בירוק המרהיב, הבנתי פתאום שדשא ירוק זה לא הכול בחיים.
חשבתי על השכן ליבוביץ'. פססס, איזה חיים מושלמים יש לו: כסף כמו נוצות סינטטיות במפעל של שמיכות פוך, משפחה לתפארת ולשם, שידוכים מושלמים, מעמד חברתי רם, תהילת עולמים, מצב רוח מרומם תמיד ורק התחלנו את הרשימה.
באקט של שכנות טובה ומפרגנת, החלטתי להעלות את המחשבות האלה על הכתב ולהראות את הטקסט לשכן ליבוביץ'. למה לא לפרגן? שיראה איך החיים שלו מהווים השראה לרבים.
הבוקר זה קרה, פגשתי אותו מחוץ לבניין רגע לפני שהוא נכנס למרצדס המהודר שלו. הצגתי לו בדיוק את הטקסט שקראתם כאן. הוא שקע בקריאה מהופנטת, גמע בשקיקה את הכתוב. ואני מהצד עמדתי מסופק, נהנה שזכיתי לגרום ליהודי להרגיש טוב.
המתנתי בסבלנות שיסיים לקרוא. זה לקח זמן, הוא מצץ כל מילה כמו סוכרייה בקוטר של כדורגל. אפילו זיהיתי דמעות בזוויות עיניו. לאחר דקות ארוכות, הוא השיב לי ביד אחת את הדף, וביד השנייה החטיף לי סטירה מצלצלת שהדביקה אותי אל הקיר: "הדשא שלי פחות ירוק משלך אה?".
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //