הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
פעם נצמד אליי ברחוב כלב גזעי מסוג רוטוויילר, ריקד סביבי כשושבין בחתונה, רץ מולי במהירות עצומה ומטווח אפס נעמד על שתי רגליו האחוריות וחיבק אותי חזק חזק עד שהתעלפתי מרוב פחד.
"ככה כלבים מפגינים אהבה", הסבירו לי בהתנשאות חבריי, אברכי כולל מן המניין שבזמנם הפנוי חשים את עצמם משום מה וטרינרים בכירים.
לא הייתי מטרחן אותכם עם הסיפור הזה, אלמלא מה שקרה לי בשבוע האחרון, כאשר רוטוויילר, הפעם מסוג אדם, 'מלמד זילברוביץ' שמו, העביר אותי חוויה זהה.
הוא עוד היה המלמד שלי בחיידר, יעידו על כך הסימנים הכחולים שחקוקים בזרועותיי. עכשיו הוא המלמד של בני בן ה-7, ישמרהו השם ויגן על זרועותיו. בימינו עם הפיקוח הנוקשה, הוא כבר לא יכול להרביץ, אך אופיו הבלתי סימפטי לא השתנה בכלל.
פניו כפני רוטוויילר. מבעו נרגן, נרגז, קודר ומפחיד. עד כמה אני מפחד ממנו? אם הייתי בנקאי והוא היה מתקרב לעמדתי, הייתי נותן לו את כל הכסף, עוד הרבה לפני שהיה מעביר לי פתק עם הכיתוב 'שוד'.
בכל בוקר כאשר אני מביא את בני לכיתה אני רואה אותו מציץ מהמלונה, סליחה, מהכיתה. אני נפרד מבני בחמלה עצומה רגע לפני שאני כופתו ומניחו לפני רוטוויילר, נזהר לא לפגוש את מבטו הדוקר של המלמד האימתני.
למדתי לחיות עם החרדה שלי ממנו. זה לא קל, אבל זה לא שיש לי ברירה.
אך שום דבר לא הכין אותי למה שקרה לפני שבוע וחצי. מפלס החרדה עלה בכמה רמות. מלמד זילברוביץ התחיל לחייך אליי את חיוכיו המלאכותיים. בכל בוקר כשבאתי לפתח הכיתה הוא קם מכיסאו כדי לרקוד סביבי כשושבין בחתונה, התקרב אלי עד לטווח היחנקות מאדי עששת פיו, ומסר מחמאות מחניקות ומתובלות בצחנת פה חריפה, על בני החמוד.
זה הלחיץ אותי נורא. למה הוא מתקרב אליי ככה? זה נורא מחשיד. האם הוא מנסה בנחמדותו המזויפת להסתיר או לטשטש משהו?
אולי בכלל יש לו חום גבוה? הרופא שבי מיהר לכתוב דיאגנוזה: כשבני אדם נדבקים בכלבת הם חשים ברע, כאשר כלבים נדבקים באנשת הם נעשים נחמדים/דביקים בצורה לא מווסתת.
מבטו המחויך של מלמד זילברוביץ רדף אותי בסיוטי הלילה. הוא הופיע בחלומותיי עם הסרגל הארוך שאתו החטיף לי בילדותי, בצירוף החיוך המוזר של הימים האחרונים, שילוב מבעית שטלטל את נפשי. התעוררתי באמצע הלילה בצרחות איומות, נוות ביתי המסורה שפכה את הדייסה של התינוק ומזגה לי בבקבוק 380 מ"ל רסקיו. שתיתי ונרדמתי עד לחלום המסויט הבא.
בבוקר פגשתי חבר שמלמד באותו חיידר של מלמד זילברוביץ. שיתפתי אותו במצוקתי והוא סיפק לי פרט מידע עסיסי מתוך חדר הצוות, שעשה לי סדר בתעלומה וסיפק לי פתרון מבריק להפסקת הנחמדות שמעיקה על חיי.
"מלמד שטרן שבנך למד אצלו בשנה החולפת אמר באוזניי המלמדים כולם שבפורים דאשתקד הענקת לו את המעטפה הכי יפה, מלמד זילברוביץ ממש התרגש כששמע את זה", אמר והציע הסבר מחכים לנחמדות הפתאומית והמתפרצת של זילברוביץ.
זה ממש נכון. אני אוהב להעריך מלמדים מסורים ואכפתיים, אני נוהג לתת להם מדי פורים מעטפה מלאת שטרות מגוהצות כמו החליפה של ביבי על בימת הקונגרס האמריקאי.
פתאום הבריק לי רעיון. פשוט אקדים את מתן המעטפה, והנחמדות הבלתי רצויה תתנדף כלעומת שבאה.
למחרת בבוקר הבאתי לו את המעטפה, "אני תמיד מעדיף להעניק את מעטפת דמי הפורים מראש, כדי שהמלמד יוכל ליהנות מהכסף כבר בתקופת ההוצאות של טרום פורים", נימקתי בטוב טעם.
הוא משך את המעטפה בעודו מחייך את חיוכו האחרון. כשבאתי לאסוף את בני בסוף היום החיוך כבר נעלם כלא היה. לשמחתי המבעים העצבניים שלו שבו ואף החמירו לאחר שפגש במעטפה מטבע עגול ושחוק של עשר אגורות.
"ככה כלבים מפגינים אהבה", הסבירו לי בהתנשאות חבריי, אברכי כולל מן המניין שבזמנם הפנוי חשים את עצמם משום מה וטרינרים בכירים.
לא הייתי מטרחן אותכם עם הסיפור הזה, אלמלא מה שקרה לי בשבוע האחרון, כאשר רוטוויילר, הפעם מסוג אדם, 'מלמד זילברוביץ' שמו, העביר אותי חוויה זהה.
הוא עוד היה המלמד שלי בחיידר, יעידו על כך הסימנים הכחולים שחקוקים בזרועותיי. עכשיו הוא המלמד של בני בן ה-7, ישמרהו השם ויגן על זרועותיו. בימינו עם הפיקוח הנוקשה, הוא כבר לא יכול להרביץ, אך אופיו הבלתי סימפטי לא השתנה בכלל.
פניו כפני רוטוויילר. מבעו נרגן, נרגז, קודר ומפחיד. עד כמה אני מפחד ממנו? אם הייתי בנקאי והוא היה מתקרב לעמדתי, הייתי נותן לו את כל הכסף, עוד הרבה לפני שהיה מעביר לי פתק עם הכיתוב 'שוד'.
בכל בוקר כאשר אני מביא את בני לכיתה אני רואה אותו מציץ מהמלונה, סליחה, מהכיתה. אני נפרד מבני בחמלה עצומה רגע לפני שאני כופתו ומניחו לפני רוטוויילר, נזהר לא לפגוש את מבטו הדוקר של המלמד האימתני.
למדתי לחיות עם החרדה שלי ממנו. זה לא קל, אבל זה לא שיש לי ברירה.
אך שום דבר לא הכין אותי למה שקרה לפני שבוע וחצי. מפלס החרדה עלה בכמה רמות. מלמד זילברוביץ התחיל לחייך אליי את חיוכיו המלאכותיים. בכל בוקר כשבאתי לפתח הכיתה הוא קם מכיסאו כדי לרקוד סביבי כשושבין בחתונה, התקרב אלי עד לטווח היחנקות מאדי עששת פיו, ומסר מחמאות מחניקות ומתובלות בצחנת פה חריפה, על בני החמוד.
זה הלחיץ אותי נורא. למה הוא מתקרב אליי ככה? זה נורא מחשיד. האם הוא מנסה בנחמדותו המזויפת להסתיר או לטשטש משהו?
אולי בכלל יש לו חום גבוה? הרופא שבי מיהר לכתוב דיאגנוזה: כשבני אדם נדבקים בכלבת הם חשים ברע, כאשר כלבים נדבקים באנשת הם נעשים נחמדים/דביקים בצורה לא מווסתת.
מבטו המחויך של מלמד זילברוביץ רדף אותי בסיוטי הלילה. הוא הופיע בחלומותיי עם הסרגל הארוך שאתו החטיף לי בילדותי, בצירוף החיוך המוזר של הימים האחרונים, שילוב מבעית שטלטל את נפשי. התעוררתי באמצע הלילה בצרחות איומות, נוות ביתי המסורה שפכה את הדייסה של התינוק ומזגה לי בבקבוק 380 מ"ל רסקיו. שתיתי ונרדמתי עד לחלום המסויט הבא.
בבוקר פגשתי חבר שמלמד באותו חיידר של מלמד זילברוביץ. שיתפתי אותו במצוקתי והוא סיפק לי פרט מידע עסיסי מתוך חדר הצוות, שעשה לי סדר בתעלומה וסיפק לי פתרון מבריק להפסקת הנחמדות שמעיקה על חיי.
"מלמד שטרן שבנך למד אצלו בשנה החולפת אמר באוזניי המלמדים כולם שבפורים דאשתקד הענקת לו את המעטפה הכי יפה, מלמד זילברוביץ ממש התרגש כששמע את זה", אמר והציע הסבר מחכים לנחמדות הפתאומית והמתפרצת של זילברוביץ.
זה ממש נכון. אני אוהב להעריך מלמדים מסורים ואכפתיים, אני נוהג לתת להם מדי פורים מעטפה מלאת שטרות מגוהצות כמו החליפה של ביבי על בימת הקונגרס האמריקאי.
פתאום הבריק לי רעיון. פשוט אקדים את מתן המעטפה, והנחמדות הבלתי רצויה תתנדף כלעומת שבאה.
למחרת בבוקר הבאתי לו את המעטפה, "אני תמיד מעדיף להעניק את מעטפת דמי הפורים מראש, כדי שהמלמד יוכל ליהנות מהכסף כבר בתקופת ההוצאות של טרום פורים", נימקתי בטוב טעם.
הוא משך את המעטפה בעודו מחייך את חיוכו האחרון. כשבאתי לאסוף את בני בסוף היום החיוך כבר נעלם כלא היה. לשמחתי המבעים העצבניים שלו שבו ואף החמירו לאחר שפגש במעטפה מטבע עגול ושחוק של עשר אגורות.
נערך לאחרונה ב:
