הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אני בסוג של משבר זהות.
בימי הפורים תפסתי קליק עם ה'קליק', ומאז הלכו רמ"ח איבריי ושס"ה גידיי לאיבוד בין תרפ"א חפיסות שוקולד שבלעתי.
איני יודע עוד מי אני; איש המילה הכתובה, או שמא איש הקובייה החומה. המוח המסוכר בוודאי שלא עוזר לי להכריע בשאלה הקריטית הנוגעת בעצם קיומי.
נכון להיום כל 17 משטחי השוקולד שהצטברו במהלך החג במרכז הסלון, פורקו בחריצות ובסדר מופתי במדפי קיבתי. משטחי העץ השוממים נגררו אחר כבוד למאגר שילדי השכונה מכינים לל"ג בעומר.
הבוקר קמתי רעב לשוקולד. הפכתי את הבית ולא מצאתי ולו קובייה אחת לרפואה. גנבתי בחשאי מהשקיות הפרטיות של הילדים כמה יחידות כיף כף, אבל אין הקומץ משביע את הארי.
חיכיתי שהילדים ילכו לבית ספרם ורצתי עם אשתי לסופרמרקט השכונתי כדי לחדש מלאי.
עם פנים נפולות עמדתי מול במות המבצעים ששינו את אופיין לבלי הכר. העובדים החרוצים העלימו כל זכר לשוקולדים ולמתוקים. את מקומם תפסו חומרי ניקוי לרוב.
יעילות היתר של עובדי הסופר הרתיחה אותי. איפה אותה יעילות כשאני עומד נצח בתור?
כמעט התפרצתי על אחד מהם, אלמלא הדבר המוזר מאוד שקרה לי לפתע – האקונומיקה חייכה אליי. חשבתי שאני הוזה, אלא שהקריצה של הסנט-מוריץ לא הותירה מקום לספק. חומרי הניקוי מנסים להגיד לי משהו.
לא הבנתי מה הם רוצים, עד שספוג הפלא הביט בי במבט שאומר: "מספיק עם השוקולד. קדימה, תמלא את עגלתך איתנו. עבודה רבה לפניך".
בשלב הזה קרה מה שיכול לקרות רק משיקול דעת שוקולדי, התחלתי להתווכח עם ספוג הפלא בקולי קולות: "אני? מה אתם קשורים אליי? זו אשתי שמנקה לפסח".
לא הייתי מוכן לתגובתם: האקונומיקה נשפכה מצחוק והכתימה לי את החליפה לנצח. הסנט-מוריץ נחנק מצחוק גם הוא, כמו אלה שלא מסוגלים לצחוק בלי לפזר רסיסי רוק לכל החלל, אלא שבמקרה שלו הרוק צורב את העין. ספוג הפלא, המאופק שבחבורה, נטל שוב את זכות הדיבור ובמבט שחצני אמר: "תנקה, כמו גדול תנקה. אני ואתה נבלה הרבה ביחד בחודש הקרוב".
בצר לי רצתי לחפש את אשתי, כמו ילד אבוד ביער שרץ להתנחם בזרועותיו של ברדלס רעב שלא אכל זה שלושים יום.
סיפרתי בבכי מתייפח על הדיאלוג עם חומרי הניקוי, ושאלתי אותה: "נכון שאני לא צריך לנקות עם חומרי הניקוי לפסח?".
"ברור שלא", היא ענתה ברוך לא לה.
לשמחתי לא היה גבול למשמע התשובה המרגיעה. בחיוך של מנצחים רצתי בחזרה לחומרי הניקוי.
"רגע, רגע", אני שומע את אשתי קוראת לי לחזור.
"במחשבה נוספת", אמרה במצח חרוש תלמים, "התנור מלא בכתמים שומניים מאוד, וגם המקרר והארונות מטונפים כהוגן. יהיה לך קשה להסתדר רק עם מים, אז אולי כן כדאי שתקנה איזה משטח או שניים של חומרי ניקוי".
החוורתי כסיד.
האגו שלי לא הרשה לי לשוב לחומרי הניקוי הקונבנציונליים. אני לא מסוגל לעבור את ההשפלה הזו, ועוד ללא קוביות הרגעה שוקולדיות. אז העמסתי עגלה שלמה של קריסטל מנטה. נראה לי שהוא מנקה מצוין, אה והוא גם לא מתנשא.
בימי הפורים תפסתי קליק עם ה'קליק', ומאז הלכו רמ"ח איבריי ושס"ה גידיי לאיבוד בין תרפ"א חפיסות שוקולד שבלעתי.
איני יודע עוד מי אני; איש המילה הכתובה, או שמא איש הקובייה החומה. המוח המסוכר בוודאי שלא עוזר לי להכריע בשאלה הקריטית הנוגעת בעצם קיומי.
נכון להיום כל 17 משטחי השוקולד שהצטברו במהלך החג במרכז הסלון, פורקו בחריצות ובסדר מופתי במדפי קיבתי. משטחי העץ השוממים נגררו אחר כבוד למאגר שילדי השכונה מכינים לל"ג בעומר.
הבוקר קמתי רעב לשוקולד. הפכתי את הבית ולא מצאתי ולו קובייה אחת לרפואה. גנבתי בחשאי מהשקיות הפרטיות של הילדים כמה יחידות כיף כף, אבל אין הקומץ משביע את הארי.
חיכיתי שהילדים ילכו לבית ספרם ורצתי עם אשתי לסופרמרקט השכונתי כדי לחדש מלאי.
עם פנים נפולות עמדתי מול במות המבצעים ששינו את אופיין לבלי הכר. העובדים החרוצים העלימו כל זכר לשוקולדים ולמתוקים. את מקומם תפסו חומרי ניקוי לרוב.
יעילות היתר של עובדי הסופר הרתיחה אותי. איפה אותה יעילות כשאני עומד נצח בתור?
כמעט התפרצתי על אחד מהם, אלמלא הדבר המוזר מאוד שקרה לי לפתע – האקונומיקה חייכה אליי. חשבתי שאני הוזה, אלא שהקריצה של הסנט-מוריץ לא הותירה מקום לספק. חומרי הניקוי מנסים להגיד לי משהו.
לא הבנתי מה הם רוצים, עד שספוג הפלא הביט בי במבט שאומר: "מספיק עם השוקולד. קדימה, תמלא את עגלתך איתנו. עבודה רבה לפניך".
בשלב הזה קרה מה שיכול לקרות רק משיקול דעת שוקולדי, התחלתי להתווכח עם ספוג הפלא בקולי קולות: "אני? מה אתם קשורים אליי? זו אשתי שמנקה לפסח".
לא הייתי מוכן לתגובתם: האקונומיקה נשפכה מצחוק והכתימה לי את החליפה לנצח. הסנט-מוריץ נחנק מצחוק גם הוא, כמו אלה שלא מסוגלים לצחוק בלי לפזר רסיסי רוק לכל החלל, אלא שבמקרה שלו הרוק צורב את העין. ספוג הפלא, המאופק שבחבורה, נטל שוב את זכות הדיבור ובמבט שחצני אמר: "תנקה, כמו גדול תנקה. אני ואתה נבלה הרבה ביחד בחודש הקרוב".
בצר לי רצתי לחפש את אשתי, כמו ילד אבוד ביער שרץ להתנחם בזרועותיו של ברדלס רעב שלא אכל זה שלושים יום.
סיפרתי בבכי מתייפח על הדיאלוג עם חומרי הניקוי, ושאלתי אותה: "נכון שאני לא צריך לנקות עם חומרי הניקוי לפסח?".
"ברור שלא", היא ענתה ברוך לא לה.
לשמחתי לא היה גבול למשמע התשובה המרגיעה. בחיוך של מנצחים רצתי בחזרה לחומרי הניקוי.
"רגע, רגע", אני שומע את אשתי קוראת לי לחזור.
"במחשבה נוספת", אמרה במצח חרוש תלמים, "התנור מלא בכתמים שומניים מאוד, וגם המקרר והארונות מטונפים כהוגן. יהיה לך קשה להסתדר רק עם מים, אז אולי כן כדאי שתקנה איזה משטח או שניים של חומרי ניקוי".
החוורתי כסיד.
האגו שלי לא הרשה לי לשוב לחומרי הניקוי הקונבנציונליים. אני לא מסוגל לעבור את ההשפלה הזו, ועוד ללא קוביות הרגעה שוקולדיות. אז העמסתי עגלה שלמה של קריסטל מנטה. נראה לי שהוא מנקה מצוין, אה והוא גם לא מתנשא.
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //