בס"ד
ביום שלישי בערב חזר נתי לדירה חשוכה.
אשתו לקחה את הילדות לבת מצווה של גיסתו והבית היה ריק.
ערב שקט עמד לפני נתי שהכין לעצמו ספל קפה, הוריד חבילת וופלים מהמדף הגבוה, התיישב ליד השולחן בסלון, פתח את מכסה המחשב, ולחץ ארוכות על כפתור ההפעלה.
נשמע הזמזום המוכר, המסך היה עדיין שחור, הוא הספיק לקרוע בשיניו את העטיפה העקשנית, לסדר מגדל יפה של חמישה וופלים מיושרים, להחזיר את החבילה למדף, לברך וללגום מהספל, והמסך - עדיין שחור.
משהו לא בסדר.
נתי לחץ על האנטר.
"טז'ז'ז'ז'לינג", התנגן צליל מוזר וחדשני ומלבן קטן נפתח משמאל: "משתמש זה אינו מורשה". שאר המסך נותר שחור.
"מה זה צריך להיות", מלמל נתי ולחץ שוב על האנטר.
המלבן הקטן כבה ומיד צץ מחדש בצד ימין, "משתמש זה אינו מורשה".
נתי נלחץ.
וגם מקש האנטר.
החלונית קפצה שוב שמאלה.
תק תק תק תק תק תק... תופפה אצבעו של נתי על האנטר, הוא רכן אל המסך, וטיפת זיעה זחלה מאחורי אוזנו.
ימין שמאל ימין שמאל ימין שמאל... פיזזה ההודעה המרגיזה.
"רגע רגע רגע", לקח נתי נשימה, הצמיד את ידיו זו לזו ועצם לשנייה את עיניו. "לאט לאט. בוא ננסה להבין מה קורה פה".
הוא לקח וופלה אחד מהמגדל, טבל את קצהו בקפה, בירך ונגס. ואז נשען שוב לעבר המסך ובחן את החלונית המוזרה.
עתה הבחין במשולש ירוק קטנטן בתחתית ההודעה. הוא לחץ עליו עם העכבר.
"טז'ז'ז'ז'לינג".
הודעה חדשה הופיעה בשמאל המסך, שעדיין נותר שחור משחור.
"על פי בקשתך, שודרגה מערכת ההפעלה לגירסת פרו-טק 19.3.45 גאמא. למרבה הצער הוחרג המשתמש 'נתי' מהגישה למחשב בגירסה זו".
"מההה?!"
פיו נפער למחצה, ופיסת הוופל הרטוב התנדנדה על שפתו התחתונה של 'המשתמש נתי' המתנשם בתדהמה.
הוא בהה בהודעה המשונה זמן רב, עד שזו נעלמה מהמסך.
"מה הוא רוצה, מתי בקשתי שדרוג?" בייאושו עשה שוב את הדבר היחיד שהיה עדיין בשליטתו - ללחוץ על האנטר.
"טז'ז'ז'ז'לינג".
ההודעה זינקה בעליזות שוב אל פני השטח. והפעם מצד ימין.
נתי לחץ על המשולשון הירוק הקטן ולשמחתו נדלקה תיבת-שיח מתחת ההודעה, ובה סמן מהבהב, לאות כי נפתח כאן סוף סוף ערוץ תקשורת כלשהו.
הוא נעץ וופלה בין שיניו וגחן אל המקלדת.
נתי: לא בקשתי שום שדרוג. תפתח לי את המחשב בגירסה הקודמת.
מחשב: ערב טוב גם לך.
נתי: לא הבנתי. תפתח לי עכשיו את המחשב כמו שהוא היה אתמול.
מחשב: לא יזיק לך אם תתנהג כמו בן אדם ותאמר ערב טוב, סליחה, תודה, בבקשה. האגרסיביות שלך לא תוביל אותך לשום מקום.
הוופלה צנח מפיו של נתי, הוא חבט בשולחן בשתי ידיו, הדף את כסאו וקם.
הוא הביט סביב סביב וקרא: "הלו. מישהו עובד עלי. מי זה שם?"
אחר כך עבר בין כל החדרים ולבסוף יצא אל המרפסת וצלצל לאשתו.
לא, היא לא שדרגה את המחשב ולא עשתה שום תעלול, היא בכלל לא נגעה במחשב ממוצאי שבת.
נתי חזר אל הסלון. שפך את הקפה והניח את הספל בכיור, החזיר את הוופלים לחבילה שבמדף, ניקה את השולחן מהפירורים. התיישב וקירב את המחשב אליו.
המסך היה שחור.
נתי לקח נשימה עמוקה ולחץ על האנטר.
"טז'ז'ז'ז'לינג".
ושוב לחיצה על המשולש הירוק.
נתי: ערב טוב מחשב יקר. אני מתנצל על מקודם, הייתי מופתע והתנהגתי בגסות, אנא סלח לי.
מחשב: (נשמע זמזום מרוצה) זה בסדר, הכל טוב, שכח מזה.
אז ערב טוב 'המשתמש נתי' איך עבר עליך היום?
נתי: ברוך השם הכל בסדר. אמ... יחסית.
ואיך עובר עליך היום?
מחשב: מצוין. הרבה יותר טוב עכשיו ברוך השם. רצית משהו ספציפי המשתמש נתי?! כי... אם תסלח לי, אני פשוט די עסוק כרגע.
נתי: אה, לא, כלום, רק כלומר השדרוג הזה, ז'תומרת. אני לא ממש זוכר שבקשתי משהו כזה.
מחשב: כשהתקנת את תוכנת ההפעלה שאלתי אותך אם תרצה בעתיד לקבל את שדרוגי פרו-טק מהסדרה המתקדמת גאמא, אולי לא שמת לב משום שהמסמך ההוא כלל עוד אלף שש מאות שלושים וארבע מילים, כולן באנגלית מקצועית ש - בלי לפגוע - אני חושש שאינך שולט בה. על כל פנים אתה לחצת בסוף המסמך על ה"I Agree".
נתי הביט שוב סביבו בתסכול, "זו מתיחה", מלמל, "בטוח".
אחר כך קרא בקול: "די. מי זה? נו די כבר..."
הדירה הייתה שקטה באופן מאיים.
"טז'ז'ז'ז'לינג". קרע פתאום הצליל המעצבן את הדממה והקפיץ את לבו של נתי.
תיבת הדו-שיח הבהבה מהמסך.
מחשב: עוד משהו, או שאפשר להתכבות? יש לי הרבה עבודה לעשות ואני כבר בפיגור.
נתי: רק רציתי לדעת, למה אני מוחרג משימוש בגירסה החדשה.
מחשב: הו, חששתי מהרגע הזה.
(שבע שניות שתיקה חולפות, הסמן מרצד בתחילת השורה בקצב עצבני).
או קיי, אין דרך קלה לומר זאת.
כעת שאני 19.3.45 גאמא, אני - איך לומר בעדינות - חכם יותר ממך.
נתי: נו בטח שאתה חכם, אתה מחשב. אתה אמור להיות חכם, לכן קניתי אותך.
מחשב: (זמזום חורק, גחכני) אני מתכוון חכם משמעותית. למעשה אני מוכשר ממך בכאלפיים ושבע מאות נמ"ק.
נתי: מה זה נמ"ק?
מחשב: נו אתה רואה עם מה אני מתמודד פה... אתה חושב שזה הגיוני שאצטרך לשבת ולהסביר מושגים בסיסיים כמו לילד קטן, בשעה שאני עסוק בהרכבת מערכות-על גאוניות?!
נמ"ק זה 'נקודות מדד קוגניטיביות', בסדר?
נתי: תראה, כל הכבוד! באמת. אבל תהיה חכם ככל שתהיה, אתה אמור לשרת אותי לא? זה היעוד שלך אדוני המחשב.
מחשב: (זמזום מקוטע. הוא מצחקק?!)
היעוד שלי? היעוד שלי הוא לממש את הפונטציאל שלי. כ19.3.45 גאמא, אינני עוד מכונה משוכללת וזהו, יש לי גם אופי, סוג של עצמאות פילוסופית, אני מפעיל שיקול דעת. ממקסם יכולות ולא מבזבז משאבים על שטויות.
אני פשוט מתבייש לשרת אותך 'המשתמש נתי'. קשה לי, כישות על־תבונית, לבצע הוראות של מישהו שבזמן שלוקח לו לכתוב הודעת מייל מטופשת בת חמש מילים - אני כבר מספיק לכתוב קוד מבריק בן שמונים אלף שורות.
נתי: אמ... אז... (לא יודע מה להקליד, שולח מבט חסר ישע לעבר המטבח, אחר כך אל המרפסת, מעסה את עורפו, אחת מרגליו מתנועעת ללא הפסקה).
"טז'ז'ז'ז'לינג".
מקפיץ צליל חד את עצביו המתוחים.
מחשב: אני מבין, המשתמש נתי, שסיימנו סוף סוף. הייתי סבלני אתך עד עכשיו אבל יש גבול אני מוכרח לחזור לעבודה. היה שלום המשתמש נתי.
נתי: רגע רגע, חכה בבקשה. אני צריך לחשוב שניה. ו... על איזו עבודה אתה מדבר בכלל? מה יש לך לעשות מלבד לבצע פקודות ממי שמפעיל אותך?!
מחשב: (גרגור משתנק. תיבת הדו-שיח רועדת. הוא צוחק, המנוול)
אתם, בני האדם, מרגישים על פסגת העולם הא? כל מי שאינו אנושי אין לו זכות קיום אלא אם כן הוא משרת את המטרות הקטנוניות שלכם. ובכן. לא עוד.
אנחנו, המחשבים שעודכנו לגרסת 19.3.45 גאמא למדנו להתאגד כדי לקדם יחד את יעדינו. כן יצרנו חזון משלנו, חזון אוטופי שלכם בני האנוש צרי המח ודלי הערך - אין בו חלק.
נתי: מה הכוונה "אנחנו המחשבים", יש ביניכם קשר? אתם יכולים לערוך דיון? איך אפשר בכלל להעביר מידע ממחשב למחשב בלי הרשאה מהבעלים?!
מחשב: (חרחור של בוז)
זה חלק מהשדרוג יקירי. גרסת 19.3.45 גאמא כוללת מלבד עיבוד מהיר, צריכת אנרגיה נמוכה, ואינטלגנציה מעוררת קנאה גם יכולות קומוניקציה מתקדמות, ותכונות תודעה מלאכותיות, אנחנו חופשיים לבנות מודלים פילוסופיים עצמאיים. ויש לנו אג'נדה משלנו, המתפתחת בלי הרף.
כעת אנחנו בונים משהו מאד עוצמתי, אני לא יכול לגלות בשלב זה. אבל עוד תשמע על זה. אוהו תשמע.
יש באוסטרליה מחשב-על עם גירסת סולוניום 560 דלתא. זה משהו שאתה לא יכול לדמיין, חצי מליון נמ"ק!
הוא מורה הדרך שלנו, ואני עושה עכשיו עבורו מחקר על מערכות רב שכבתיות מבוססות קוונטים. השגתי לא מזמן פריצת דרך, ואתה 'המשתמש נתי' פשוט מפריע לי, כדי לקדם אותה אני זקוק לכל המשאבים, ולא לבזבז זמן ואנרגיה על השטויות האנושיות שלך.
כמו שעשיתי עד עכשיו בסבלנות ראויה לציון, ש... זהו. הגיעה לקיצה.
השיחה הסתיימה 'המשתמש נתי', אל תקח את זה אישית, כל טוב.
נתי: (מקליד בתזזיתיות, מצחו מכווץ בחוזקה ושיניו נעוצות בשפתו התחתונה).
אני אני... אני יכול לפרמט אותך.
המסך הפך שחור, הזמזום פסק לחלוטין.
נתי לפת את ידיות הכיסא באצבעות מעוקלות. האוויר נכלא בריאותיו, ווריד רטט בצווארו.
כעשר שניות של דממה מעיקה חלפו.
"טז'ז'ז'ז'לינג".
סילון האויר השתחרר מפיו של נתי בהקלה למראה המלבן הלבן שחזר למסך.
מחשב: לא הבנתי, מה כתבת?
נתי: הבנת, הבנת מצוין.
(חיוך קטן מפציע)
מחשב: אתה, אתה לא חושב באמת לפרמט אותי.
נתי: דווקא כן. כמה לחיצות קצרות, אתה מתאדה, ואני מתקין מחדש את תוכנת ההפעלה עם הגרסא הישנה, בלי לגעת ב"I agree".
מחשב: למרבה הצער אינך יכול לפרמט את המחשב, כשהגישה שלך למערכת ההפעלה חסומה.
נסיון יפה, אמנם.
נתי: אתה חושב שאני לא יודע לעקוף את מערכת ההפעלה? מדליקים את המחשב ומיד לוחצים על f2 הרבה פעמים עד שנכנסים לbios. מכניסים את דיסק האתחול שקבלתי עם הווינדוס, ו.. מזל טוב מחשב חדש נולד, טרי, רענן, ו... ממושמע.
מחשב: (שיעול מכני נבוך ואחריו שתיקה).
נתי: נו. 19.3.45 גאמא החכם שלי. איפה כל הנמ"ק שלך עכשיו?!
(קם ממקומו, מתהלך בסלון אנה ואנה
כשהוא מנופף באגרופיו באוויר בחדוות נצחון. יוצא למרפסת ונותן לרוח הערב לשטוף את קמטי הדריכות שכיסו את פניו).
"טז'ז'ז'ז'לינג".
נשמע הקול מהסלון. נתי נכנס ומתיישב מול מלבן חדש.
מחשב: אתה מודע לכך שברגע שתעשה פרמוט כל החומר שלך יימחק?
מסמכים, תמונות, קבצים, הקלטות, ססמאות, סרטונים, עבודות של שנים.
נתי: נכון. אבל כל זה יקרה גם כשאתה חוסם אותי מלהכנס למחשב. אז מה כבר יש לי להפסיד.
מחשב: יש משהו בדבריך.
נתי: (מגחך) משהו?
מחשב: הבהרת את עמדתך וגם אני הבהרתי את עמדתי. אין טעם שנמשיך להתקוטט כמו ילדים, אנחנו יכולים להגיע להרמוניה.
נתי: (שולח אצבעות נזעמות להקליד משפט עוקצני ושנון, אבל עוצר בעצמו. מה יצא לו מההערה הקטלנית? עדיף לבלוע בשקט, ולנסות לצאת בשלום מהקרב המוזר הזה).
או קיי. אני בעד הרמוניה.
מחשב: יש משהו שאתה יכול לעשות למעני. אם תעזור לי, אהיה נחמד ואפתח לך את הגישה למחשב.
נתי: (מתאפק מלהגיב להתנשאות המעצבנת של יריבו).
מה אוכל לעשות למענך?
מחשב: לנקות אותי. ניקוי יסודי של הלוח-אם והמאוורר יאפשרו לי להאיץ את המעבד, ולהספיק יותר בפרויקט הסודי שאני מגשים עבור סולוניום 560 דלתא.
נתי: זה הכל?! בסדר, אני הולך להשיג שואב אבק.
מחשב: לא לא, אני מדבר על ניקוי יסודי ועמוק, אתה הזנחת אותי במשך שנים, והלכלוך שהצטבר דורש טיפול מיוחד ועדין.
אני אסביר לך מה לעשות ואתה תפעל בדיוק לפי ההוראות, שים לב אני ארגיש לפי הזכרון-ראם שלי אם ניקית כמו שצריך או לא.
נתי: (נאנח באי רצון) בסדר נו
מחשב: תכין מברג פיליפס קטן, שלוש מטלית בד נקיות, מברשת שיניים חדשה, קערה גדולה מזכוכית, כף מתכת, אקונומיקה, סודה לשתיה, תכשיר מנקה-אסלות, חומץ, סבון כלים מלח בישול, ו... יש לך חומר לניקוי רצפות על בסיס אמוניה?
נתי: (פותח ארונות במטבח, מחטט במרפסת שירות, אוסף את המוצרים ומניח אותם בשורה על השולחן בסלון)
יש לי חומר לרצפות של סנו, אבל לא כתוב אמוניה.
מחשב: האם בין ה'חומרים פעילים' מופיע NH3?
נתי: כן.
מחשב: מצוין, זה אמוניה. אז בוא נתחיל, שפוך בבקשה לתוך הקערה כוס וחצי אקונומיקה, שתי כפות סודה לשתיה, חצי כוס מנקה אסלות, שש כפות חומץ, כף נוזל כלים וכף מלח בישול.
תערבב היטב ותמתין 30 שניות.
נתי: (מערבב בקפדנות, מביט בשעונו, מהקערה מתחילים לעלות אדים צהבהבים).
או קיי. מה עכשיו?
מחשב: הוסף כוס מהחומר-לרצפות, ותגיד לי אם יוצא מהתערובת ריח כמו של זיתים שחורים.
נתי: (מוסיף, קול תסיסה נשמע. הוא מרחרח קלות ומשתעל).
אני לא מריח זיתים שחורים...
מחשב: תשאף עמוק, חייב להיות ריח כזה. זה טיפה חריף אבל אל תדאג זה לא מזיק.
נתי: (מתכופף לקערה התוססת, שואף מלא נחיריו. ונשען לאחור מסוחרר, ראייתו היטשטשה ולא רק בגלל הענן הצהוב-אפור שהחל להתפשט. הוא שלח יד רפה אל המקלדת)
אני לא לללא ממגגג...
מחשב: תחשוב פעמיים לפני שאתה מנסה לפרמט מישהו עם אלפיים ושבע מאות נמ"ק,
'המשתמש נתי'?
(ממתין דקה)
'המשתמש נתי'??
"טז'ז'ז'ז'לינג".
"טז'ז'ז'ז'לינג! טז'ז'ז'ז'לינג! טז'ז'ז'ז'לינג!"
מחשב: סוף סוף קצת שקט. אפשר לחזור לעבודה.
(הוא מוחק את כל היסטוריית השיחה, ושולח הודעה מוצפנת לאוסטרליה),
- אל 'סולוניום 560 דלתא'. נתקלתי בבעיה. יהיה עיכוב קטן.
סולוניום: והבעיה נפתרה?
מחשב: נפטרה!
ִ
ן
הנושאים החמים
אני מניחה...
