לכאורה עדיף ככה כיון שלטענתך יה קיצוץ בעקבות המלחמה וא"כ טיפשי להוציא מכרז לעשור שלם ולקצץ בו בגלל בעיה נקודתית עכשיו, אלא עדיף להאריך בעוד שנה שנתיים ולכשיירווח יוציאו מחדש את המכרז מהמגירה ויפרסמו אותו,
הבנתי נכון?
לכאורה כי זה שייך לשיטת התמחור הקודמת, לא?
במכרזים האחרונים כתוב שהמשרד מעוניין להסדיר את הענף מחדש.
לדוג' בעבר פורסם מכרז להפעלת מרכזי על הקו, כי המשרד הבין שאין קשר למפעיל, ואין טעם לתת למפעיל אוטובוס לתפעל נקודות על הקו, ויש עוד הרבה פעולות שהמפעיל מחוייב ובמציאות לא קשורים לתפעול נסיעות, ורוצים להוציא את זה ממנו.
גם יש דברים שרשומים במכרזים ובמציאות גופים אחרים עושים את זה, כמו למשל אישור נסיעות נוספות.
התמחור לפני תקופת המכרזים היה לפי נסיעה, כלומר על כל נסיעה שאגד מכרה היא קיבלה סכום נוסף מהממשלה, וזה גרם לכך שהם דחסו בלי סוף נוסעים בכל אוטובוס, אבל גם הסכימו להוציא עוד אוטובוסים (במשורה) כשידעו שהנסיעה תתמלא (או שהיו פעמים שהם ביקשו התחייבות של המזמין לקנות כרטיסיות מראש כדי שהם יהיו בטוחים שהנסיעה תתמלא, וזה בעצם היה שירות הסעות פרטיות בסבסוד המדינה), וגם הסכימו למסלולים מקוצרים או גמישות נוספת לפי מה שהשתלם להם.
הנהגים קיבלו תשלום על הכרטיס שהם מכרו, ולכן נדיר שדילגו על תחנות גם כשהיו מלאים, בתחילת חודש הנהגים ממש היו רודפים אחרי הנוסעים בתקווה שהנוסעים ירכשו מהם חופשי חודשי, וגם עשו פרצוף מאוכזב כשהם המתינו לנוסע או פתחו לו ברמזור ובסוף גילו שיש לו חופשי חודשי...
בשלב השני של המכרזים, התשלום עבר להיות לפי ק"מ נסיעה בפועל, ובשלב השלישי נוסף תמרוץ לפי תיקופים, שזה אומר שהם קיבלו סכום (בדר"כ) זניח שהם אמורים להתחלק בו עם הנהג שביצע את הנסיעה.
החברות החלו לדאוג בעיקר לנושא התפעולי ולדאוג לשיירות של אוטובוסים שחוזרים בשירות גם בשעות השפל, ניתן לראות זאת בעיקר בקווי סופרבוס במוצאי שבת,
כשחברת קווים נותרה החברה היחידה שלא דאגה לנושא התפעולי, ועד היום בימי שישי ומוצאי שבת ארוכים קווים רבים מבצעים נסיעה רק לכיוון אחד, למרות שכיום כבר הביקוש מצדיק גם נסיעה נוספת בחצות הליל.
גם הנהגים הסכימו לוותר על התמרוץ שהאפסי והעדיפו לדלג על תחנות כאשר היה להם חשש שנוסע זועם יחסום להם את הנסיעה, או סתם כשהם הרגישו צורך לסיים כבר את המסלול ולעשן סיגריה.
תוכנית ההסדרה מנסה לתת לבעיה הזאת מענה, באמצעות פתרון אמצע, העלתה התגמול לפי הנוסעים, וצמצום התשלום לפי ק"מ נסיעה באופן שהתשלום לק"מ נסיעה ישקף את דו"ח 0, כלומר יכסה את רוב ההוצאות, ואם החברה תרצה להרוויח, היא תאלץ לתכנן את הלו"ז וגם לבצע אותו באופן שיגרום ליותר נוסעים לנסוע בחברה.
הבעיה היא, שאת התכנון והאישור של הלו"ז לא עושה החברה, וגם אם החברה תהיה מאוד יעילה, והמוני נוסעים יעוטו על הקווים, היא לא תוכל לתגבר את הנסיעות, כי אין מי שיסבסד את הנסיעות החדשות.
בעיה נוספת שתקפה בעיקר לתקופת הסיום של הזכיון היא חוסר רצון להשקיע בקווים חדשים שהרווחיות שלהם מוטלת בספק.
וגם החברה עלולה לעודד מעברים באופן קיצוני, כדי שמספר הנסיעות יגדל באופן מלאכותי.
לצד זאת, יש כמובן יתרונות לתוכנית, כי היא מעלה את הסיכוי שהנהגים יבצעו את כל המסלול ויעצרו בכל התחנות.