הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
לא היה צורך לנטרל את האזעקה.
לא הייתה שם אחת כזו.
סידור מהיר של כובע, גרב ובגדים שחורים, והגבוה סובב את המפתח בתנועות בטוחות, יודע בוודאות שהוא מתאים.
הוא נעל אחריהם את דלת הקומה וחייך אל שותפו בשביעות רצון.
השטח נקי.
אף אחד לא ייכנס לכאן בשעה הקרובה.
הם דאגו להסחת דעת מושלמת שתרכז את כולם בקומה מתחת, וממילא הם לא אמורים להתעכב בשטח זמן רב.
השליפה תהיה מהירה, יש להם מודיעין מדויק, שאספו מאנשים מבפנים, על המיקום של מה שהם מחפשים.
השניים התפצלו ופשטו על הקומה, משתדלים לערוך את החיפוש ביסודיות אך בלי להותיר עקבות.
הם לא גנבים שמשאירים אחריהם מהפכה.
לפתע, כשכמעט כל הסחורה כבר הייתה בתיקים השחורים שנשאו, משהו השתבש.
הגבוה נכנס לאחד החדרים ונעצר בהפתעה.
מישהו היה שם, שוחח בפלאפון בקול חרישי.
מה זה?! כולם אמורים להיות כעת בקומה הראשונה!
איך התוכנית השתבשה?!
הוא מישש בעצבנות את הבליטה בכיס מכנסיו, חוכך בדעתו מה לעשות.
"סליחה! מה אתה עושה פה?" הקול היה תקיף והעיניים יורות זיקים.
הכובע בער על ראשו.
"אני... אני..."
זהו, הוא אבוד. סוף גנב לתלייה.
"כן, בדיוק. אתה! מה אתה מחזיק שם?"
הוא האדים כגנב במחתרת. "זה... זה לא מה שזה נראה".
הלוואי שהיה יכול להעלים מידיו את החפץ השחור המרשיע.
"אה, כן? דווקא לא נראה לי שיש הסבר אחר למה שאני רואה פה מול העיניים". הקול היה קר.
"בבקשה, רחמים!" התחנן על נפשו, "עשיתי טעות, אבל זו פעם ראשונה, זה לא יקרה שוב..."
מילותיו נפלו על אוזניים אטומות.
החדר נחצה בפסיעות רחבות, והחפץ השחור שהחזיק עבר בעלות.
הר"מ הגבוה נאנח מלא קומתו ושלף סיגריה מהחבילה שבלטה מכיס מכנסיו.
הם תכננו מבצע החרמה שקט ונקי, כשכולם ספונים בבית המדרש ב'שיעור כללי', אבל לא נורא, הכל לטובה.
התלמיד הנתפס העניק לו עוד פלאפון מרשיע לתיק הראיות השחור שיביא לחדרו של הרושיבע'.
לא הייתה שם אחת כזו.
סידור מהיר של כובע, גרב ובגדים שחורים, והגבוה סובב את המפתח בתנועות בטוחות, יודע בוודאות שהוא מתאים.
הוא נעל אחריהם את דלת הקומה וחייך אל שותפו בשביעות רצון.
השטח נקי.
אף אחד לא ייכנס לכאן בשעה הקרובה.
הם דאגו להסחת דעת מושלמת שתרכז את כולם בקומה מתחת, וממילא הם לא אמורים להתעכב בשטח זמן רב.
השליפה תהיה מהירה, יש להם מודיעין מדויק, שאספו מאנשים מבפנים, על המיקום של מה שהם מחפשים.
השניים התפצלו ופשטו על הקומה, משתדלים לערוך את החיפוש ביסודיות אך בלי להותיר עקבות.
הם לא גנבים שמשאירים אחריהם מהפכה.
לפתע, כשכמעט כל הסחורה כבר הייתה בתיקים השחורים שנשאו, משהו השתבש.
הגבוה נכנס לאחד החדרים ונעצר בהפתעה.
מישהו היה שם, שוחח בפלאפון בקול חרישי.
מה זה?! כולם אמורים להיות כעת בקומה הראשונה!
איך התוכנית השתבשה?!
הוא מישש בעצבנות את הבליטה בכיס מכנסיו, חוכך בדעתו מה לעשות.
"סליחה! מה אתה עושה פה?" הקול היה תקיף והעיניים יורות זיקים.
הכובע בער על ראשו.
"אני... אני..."
זהו, הוא אבוד. סוף גנב לתלייה.
"כן, בדיוק. אתה! מה אתה מחזיק שם?"
הוא האדים כגנב במחתרת. "זה... זה לא מה שזה נראה".
הלוואי שהיה יכול להעלים מידיו את החפץ השחור המרשיע.
"אה, כן? דווקא לא נראה לי שיש הסבר אחר למה שאני רואה פה מול העיניים". הקול היה קר.
"בבקשה, רחמים!" התחנן על נפשו, "עשיתי טעות, אבל זו פעם ראשונה, זה לא יקרה שוב..."
מילותיו נפלו על אוזניים אטומות.
החדר נחצה בפסיעות רחבות, והחפץ השחור שהחזיק עבר בעלות.
הר"מ הגבוה נאנח מלא קומתו ושלף סיגריה מהחבילה שבלטה מכיס מכנסיו.
הם תכננו מבצע החרמה שקט ונקי, כשכולם ספונים בבית המדרש ב'שיעור כללי', אבל לא נורא, הכל לטובה.
התלמיד הנתפס העניק לו עוד פלאפון מרשיע לתיק הראיות השחור שיביא לחדרו של הרושיבע'.
