התייעצות איך להגיד לה בלי לפגוע

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #42
אם אגלה סיגריות - ארקוד משמחה
ככל שהיא מסתירה דברים יותר בעייתיים, כך הנזק שייגרם לה על ידי פריצה בכוח לגבולות שלה - יהיה גדול יותר.
ייתכן שאינך יודעת לאן נערות עלולות להגיע לאחר פגיעות כאלה, שיש בהם מרכיבים של חודרנות, שתלטנות, והשפלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
אם אגלה סיגריות - ארקוד משמחה
יתכן ואת בכורה ועל כן את מרגישה אחראית על כל הילדים שתחתייך? מוכר.

ואולי את סתם חרדתית ונסחפת לחשוב מה כבר יש לה..?!
אולי תנסו לבדוק את הסביבה שלה בחינת "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה".

במקביל וברוח טובה, אם כלו כל הקיצין, אפשר לשכור יחידות עיליות מובחרות יוצאי צבא ומומחים במעקבים והשתלת מכשירי ציתות ווידאו וככה תוכלו לדעת 😉
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
למה אתם חושבים שאין לה או לחברותיה גישה לפרוג
וכל האשכול הזה נטחן על ידה עד דק
זה מקום ציבורי לחלוטין שהמון צעירים מעבירים בו שעות כל יום

ולגבי השאלה: לכו לרב גדול שיש לו אחריות וכתפיים רחבות זה סיפור שצריך ליווי צמוד לאורך זמן וזה ממש לא משהו שכל החכמים כאן יתנו
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
כל אדם ובפרט נערה מתבגרת שחווה משברים אישיים - חייב שיהיה לו 'מקום' משלו. המקום הזה יכול להיות בית, חדר, או אפילו מקום בלב אצל אנשים שמאד אוהבים אותו ומקבלים אותו כמו שהוא.
יתכן מאד (ובפרט לאור ההודעה של אחותה) - שהיא לא מרגישה מספיק שיש לה מקום, ולכן שומרת פשוט בקנאות על המקום הקטן שלה.
אם תפרצי לה את זה - פרצת לה את הנפש!
זאת סכנת נפשות.
מי שלא היתה במצב הזה - אולי לעולם לא תבין את המשמעות של מקום קטן פרטי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
כל אדם ובפרט נערה מתבגרת שחווה משברים אישיים - חייב שיהיה לו 'מקום' משלו. המקום הזה יכול להיות בית, חדר, או אפילו מקום בלב אצל אנשים שמאד אוהבים אותו ומקבלים אותו כמו שהוא.
יתכן מאד (ובפרט לאור ההודעה של אחותה) - שהיא לא מרגישה מספיק שיש לה מקום, ולכן שומרת פשוט בקנאות על המקום הקטן שלה.
אם תפרצי לה את זה - פרצת לה את הנפש!
זאת סכנת נפשות.
מי שלא היתה במצב הזה - אולי לעולם לא תבין את המשמעות של מקום קטן פרטי.
ובסוף תמצאי שם בובת בבושקלה
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
ככל שהיא מסתירה דברים יותר בעייתיים, כך הנזק שייגרם לה על ידי פריצה בכוח לגבולות שלה - יהיה גדול יותר.
ייתכן שאינך יודעת לאן נערות עלולות להגיע לאחר פגיעות כאלה, שיש בהם מרכיבים של חודרנות, שתלטנות, והשפלה.
כל מילה!
כתבנו במקביל אותו דבר
אבל את כתבת יותר יפה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
  • הוסף לסימניות
  • #52
א. להתייעץ בדחיפות עם איש חינוך בעל נסיון בתחום.

ב. הרבה פעמים מה שעוצר נערים מדרדור, זה הבושה מהמשפחה והחברה
ואם הבושה נשברת כי 'תפסו' אותה, מפסידים את המעצור החשוב הזה.

ג. בכל מקרה קריטי לחזק את הקשר איתה.
קשר לשם קשר. לא לוחץ, לא מטיף, לא מרמז, ולא חופר.
בנינוחות באהבה ובמחשבות על הדברים החיוביים שלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
במטותא
אני חולק על זה
זה קשור אליה ועוד איך

נכון שאסור לה לפתוח את הארון
אבל גם אסור לה להתעלם

גם אם עד היום הם לא היו כ״כ בקשר
היא חייבת לחזק את הקשר

גם אם עד היום היא לא התעניינה בה מידי
או לא יצאה איתה לבד, או שיתפה אותה בחייה
היא חייבת לצאת איתה, לשוחח איתה, להתעניין בה
לשתף אותה במה שהיא עצמה עוברת
בקשיים שלה עצמה…

במשפט אחד
לאהוב באמת, בלי ביקורת או שיפוטיות

יכול להיות שהכל בסדר וזה יעבור
אבל אם ח״ו לא
שתגיד תודה לה׳ שנתן לה זמן לבנות קשר אוהב ומכיל לפני המבול

אני אומר את זה מידיעה
כל מחמאה, כל תשומת לב
יכולים להשפיע בשלב הזה פי כמה וכמה מההמשך

נכון, זה לא מחייב שהכל יהיה בסדר
יש כאלה שהרעיפו עליהם חום ואהבה, ועדיין…

אבל זה בהכרח ישפיע
על המינון, על התקופה, על השלב שאחרי

בהצלחה
צודק לגמרי.
אבל רק במקרה שהיא מסוגלת לעשות את כל הדברים הנהדרים הללו בכבוד ובידידות, ולא ממקום שיש בו שתלטנות.
לפעמים דווקא לקרובי משפחה, בגלל המעורבות הרגשית הטבעית שלהם, קשה יותר לתחזק קשר חם ומעשיר ומכבד.
אם מצליחים - זה דבר גדול, שיכול להביא בע"ה תועלת גדולה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
מומלץ ורצוי מאד לקרא את המאמר בעלון 'רגע להתבונן'.
מדבר מאד יפה על הנושא.
מחכים מאד
 

קבצים מצורפים

  • רגע להתבונן ויצא.pdf
    KB 196.8 · צפיות: 46
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #56
בתור אחד שכותב יותר מהצד השני, זה שלו היה 'ארון נעול' (כאלמנט) -
הכותרת של האשכול הזה זה 'איך להגיד לה'.
Don't Don't Don't
אל תגידי לה.
אם יפתחו את הארון ו'יתפסו אותה על חם' אחרי שיחת מוסר שלא תעשה כלום, היא תחזור בעקשנות גדולה יותר. בגיל הזה ה'לא תגידו לי מה לעשות' זה משהו מאוד חזק, בוודאי אם מדובר באחות גדולה.
עצה שלי: אל תעשי כלום בקשר לארון, פשוט תתנהגי בצורה ידידותית וכיפית יותר אליה [בלי לנסות לדובב אותה מה יש בארון!], אם היא תרצה היא תפנה אלייך, אם היא לא בקטע, או שהיחסים ביניכם לא מספיק טובים - הנזק שאת יכולה לעשות הוא גדול יותר מהתועלת.
ואוי ואבוי אם היא תגלה את האשכול הזה ותקשר. במחילה, פתיחת האשכול הזה הייתה צעד מעט... חסר מחשבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
רק לי כואב שאחת מבקשת להתייעץ כי היא דואגת לאחותה (וזה טבעי) והיא מקבלת התקפות מכל כיוון?
תירגעו, היא דואגת לאחותה יותר ממכן. נכון אפשר לעשות טעויות, אבל בדיוק בשביל זה היא מתייעצת.
וזה נכון שכדאי ללכת למישהו מומחה (בדגש...).
בנוסף, לגבי מה ששאלו מה היא תרוויח מלדעת מה יש שם.
היא תרוויח! יש הבדל אם מגיעים למומחה ואומרים שיש ארון נעול לבין אם יודעים מה יש שם.
למעשה, וודאי שלא לפתוח את הארון, מה כן? אולי מומחה יגיד.
אבל יש מקומות שהאחים יכולים להציל....
וודאי שלא בכל מקום תקף הכלל "את לא ההורים - אז אל תתערבי".
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
אני כותבת ממקום של מורה לנוער בסיכון.
א. אסור, אבל ממש אסור לפתוח לה בכוח את הארון. עלול להיות לזה השלכות חמורות הרבה יותר ממה שקורה איתה עכשיו.
ב. כמו שכתבו פה, לאהוב, ולאהוב, ולאהוב בלי תנאים, בלי ביקורת, שיפוטיות. להיות אחות גדולה, חמודה ונחמדה, לתת בה אמון.
ג. להפנות את ההורים להתייעץ עם איש מקצוע מהתחום. זה באמת סימפטום שמראה על משהו.
הגיל הזה, במיוחד בדור הזה, הוא גיל מבולבל, הוא גיל שכל דבר נחווה בו אחרת. התפקיד שלך כאחות הוא להיות שם בשבילה, ובמקביל לבדוק מה ההורים יכולים לעשות כדי שהיא תעבור את התקופה הזאת עם תחושה מחבקת ואוהבת, זה הדבר היחיד שיוכל לתת לה כוח להמשיך הלאה, ולצאת מכל המצבים האלו.
ד. זה צריך להיות הראשון והאחרון והאמצע - תפילה, ורק תפילה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

שכנה שלי, שהיא גם חברה קרובה. אישה חמה, מצחיקה, סופר-אכפתית מהילדים שלה. יש לה כמה בנות, כולן מתוקות, והיא תמיד עטופה בהן – חיבוקים, צחוקים, הקשבה. ממש מרגישים את החום שלה.

אבל אצל הבן הבכור שלה, בן 8 או 9 זה אחרת.
מתוך המפגשים בגינה, והשיחות, והתצפית מהצד – הלב שלי קצת מתכווץ. כי הוא קצת שונה מהן ובהתאם לזה גם היחס שלה כלפיו.
הוא מאוד תלותי בה, שואל אותה המון שאלות, כמעט לא משחק עם ילדים אחרים, תמיד יושב לידה, כמעט נצמד, די פחדן ולפעמים חסר טאקט. וכל פעם כשהוא מדבר איתה – היא מגיבה בקוצר רוח, בגלגול עיניים, לפעמים גם מתעצבנת מול האמהות האחרות ("הנה, עוד פעם עם השאלות הנודניקיות שלו" או "ראיתן עכשיו? יואו אין לי כח..").
אני אף פעם לא רואה חיבוק, ליטוף, או רגע של רוך ביניהם, כמו עם הבנות.

ויש בי תחושת בטן כזו – שאולי יש לילד הזה קושי כלשהו, רגשי או התפתחותי (אולי הוא אפילו על הרצף), ואולי גם לה קשה עם זה, והיא לא יודעת לזהות למה ומה. יכול להיות גם שאני טועה..

אני מתלבטת כבר הרבה זמן , אבל היום אחרי מקרה נוסף חריג שממש כאב לי לראות עוד יותר– איך אפשר לפתוח את זה מולה? האם בכלל נכון להגיד משהו?
ואם כן – איך עושים את זה בלי לבייש, בלי לפגוע, בלי לגרום לה לנתק איתי קשר?
אני באמת באה מהמקום הכי אוהב שיש – גם כלפיו, וגם כלפיה כאמא. אני יודעת שהיא אמא מדהימה – ואני מרגישה שדווקא בגלל זה, חבל לי לראות את הפער הזה ביניהם.

אשמח לשמוע מה אתם אומרים- האם ואיך לגשת? או שעדיף לא לגעת?..
שלחתי היום תלונה למשרד הבריאות עבור ביתי בת ה-3.8 השוהה במסגרת גן עירייה שיקומי, טשטשתי פרטים אישיים אבל באופן כללי מובן המסר העיקרי..
מה הייתם עושים במקומי במצב כזה?
זה לשון התלונה:
ילדה מיוחדת המאובחנת כ"ספינה ביפידה", הילדה מטופלת בבי"ח שיקומי אלי"ן בירושלים, תל השומר, וסורוקה במגוון מקצועות הנמצאים תחת התחום הנ"ל.
ע"פ הידוע לנו אצל ילדי ספינה ביפידה אין שליטה על סוגרים והם מצונטרים ע"י קטטר לסירוגין, אביגיל מצונטרת בערך כל 3 שעות (תלוי לפי המצב- לפעמים פחות מ-3 שעות כשצריך),
אנחנו יודעים שיש חוקים של משרד הבריאות:
1. אין להביא ילד עם חום לגן עד שעוברים 24 שעות מסיום החום.
2. ילד שנעדר 5 ימים רצופים מתבקש להמציא אישור רפואי שיכול לחזור לגן.
ע"פ בידוע לנו בעניין ספינה ביפידה- תמיד, תמיד, תמיד יש חיידק בשתן בגלל הצינטורים, ולכן לא בכל מצב נותנים אנטיביוטיקה, אלא רק מתי שיש חום שאינו מלווה בתסמינים אחרים ואין לו הסבר אחר.
במצבים שהשתן עכור, הפרשות, צבע לא תקין, ריח וכו- ע"פ פרופסור יובל בר יוסף וצוות מרפאת ספינה ביפידה באלי"ן, הפתרון הוא- שתיה מרובה וצינטורים צפופים יותר שזה שוטף את שלפוחית השתן ומטפל בבעיה הנ"ל.
הדברים כתובים בצורה ברורה במסמכים שנמצאים אצל צוות הגן- דף מספר 4 בהמלצות בסיכום הרפואי של אלי"ן.
כרגע נמצאת בגן אחות מ"מ, וגננת מ"מ, שביום ראשון שעבר 15/2 שלחו את הילדה לבית בגלל שתן עכור והפרשות- ללא חום! אמרנו להם איך לטפל בילדה ובכל זאת שלחו אותה,
אנחנו טיפלנו בילדה בבית ושטפנו לה את השלפוחית ע"פ מה שלימדו אותנו הצוות הרפואי באלי"ן, השארנו אותה בבית יום נוסף כדי ש"בטוח" הכל בסדר- יש לציין שלא ראינו ממצא חריג בשתן בבית.
למחרת ביום שלישי 17/2 שלחנו את הילדה בריאה ושלימה לגן עם שתן צלול לגמרי, הגננת לא הייתה בגן והייתה גננת מחליפה לא מוכרת, הגננת ביקשה אישור רפואי שהילדה יכולה לבוא לגן- אין באישור כזה שום צורך, לא התווכחנו, התקשרתי לגננת שלא הייתה והגעתי איתה להסדר שנשיג את האישור למרות שאין בו שום צורך בעיקר שהדברים כבר כתובים במסמכים של אלי"ן וגם לא היה לילדה חום בכלל,
בינתיים הזמן בגן עובר והילדה צריכה לעבור צינטור, האחות לא מסכימה לצנטר אותה בלי אישור רפואי- זה הזיה בפני עצמו כי אין צורך באישור לצנטר, ולהיפך זה לבד יוצר יותר נזק אצל הילדה,
התקשרתי לגננת בגן והיא דחפה לי את הטלפון לאחות, האחות אמרה משפט הזוי "אני לא אזרוק את התעודה שלי לפח כדי לטפל בילדה", "אסור לי לטפל בה"- הטיפול בינתיים התאחר בשעה!
בעלי הלך למרפאה בזמן הזה ולא היו רופאים במרפאה כדי להוציא אישור, והאחות התעקשה שאסור לה,
ומה שהכי הזוי זה שבשבוע לפני הילדה הייתה עם דלקת גרון וסיימה אנטיביוטיקה בסוף השבוע- סמוך לזמן הנ"ל.. וזאת אותה אניטביוטיקה שהיא מקבלת עבור דלקת בשתן...
הסברתי את זה לאחות, ובתוספת זה שבכלל לא היה לילדה חום והחזרנו אותה לגן רגילה לגמרי היא התעקשה שלא לטפל בילדה.
בעלי בא לקחת את הילדה מהגן עמ"נ לטפל בה.
זה לא הסוף אבל אני מציגה פה שאלה: אני צריכה ללדת כל רגע, מה היה קורה אם הייתי למשל בחדר לידה עם בעלי ולא היה מי שיוציא את הילדה? או סתם היינו מחוץ לעיר..
ביום שלמחרת הגננת עדיין לא הייתה ולא היה גם עם מי לדבר ומשום מה בשבוע הזה אין לנו רופאים במרפאה.. הילדה נשארה יום נוסף בבית, אני פניתי לצוות הרפואי של אלי"ן- פרופסור יובל בר יוסף וקרן פוקס אחות סוגרים- כשסיפרתי להם את הסיפור הזה הם היו בהלם טוטאלי ואמרו שאם יש משהו שיכול לזרוק לאחות הזאת את התעודה לפח זה דווקא זה שהיא לא הסכימה לצנטר את הילדה! זה יוצר לה נזק! וגם במצב שיש חום אין שום מניעה מלצנטר, ולהיפך חייב לצנטר! זה לא שנשאיר את השתן בפנים אם יש הפרשות או חום וכו.. (השיחות הנ"ל מוקלטות)
זה לא יוצר נזק אם מצנטרים אלא אם לא מצנטרים.
אין כל קשר לאישור הרפואי לצורך הצינטור..
אגב ברור שיש להם בגן אישור מרופא למתן צינטורים בגן ע"י אחות מתחילת השנה.
ביום חמישי הגננת חזרה לגן אחרי יומיים של היעדרות והתקשרה לשאול למה הילדה לא באה.. אמרתי לה שהצוות הרפואי של אלי"ן ביקשו שייצרו איתם קשר מהגן (נתתי מספר טלפון אישי של הצוות- ודווקא של מי שלא ירים צעקות על ההתנהלות בגן כדי לא לפגוע..) בשביל להסביר להם אחת ולתמיד את ההתנהלות הנכונה במצבים הנ"ל כדי למנוע את מה שהיה, הצוות בגן לא הסכים בטענה שזה "העברת מידע רפואי", וצריך אישור בכתב ושההורים ידאגו לאישור וזהו... אמרתי להם שכתוב בצורה מפורשת את הדברים כמו שהזכרתי לעיל והם לא צריכים יותר מזה, אני והגננת היינו על הקו ביחד וקראנו את הדברים מתוך הכתב ביחד, היא אמרה "נכון זה מפורש אבל זה כללי מידי, צריך שזה יהיה ממש מפורט ושזה יהיה אישור מיוחד לגן"..
למרות שהם לא צודקים ואין פה על מה להביא את האישור, ביקשתי מהצוות הרפואי של אלי"ן להנפיק להם אישור מפורט, האישור מתעכב בגלל בעיה בתיאום בין הצוותים של המקום שצריכים לחתום על האישור, אין לי עדיין רופא שמכיר את הילדה במרפאה, השירות אונליין של כללית סיבך אותי לגמרי,
הילדה בבית בפועל ובא לי רק לבכות, אני לא במצב של תפקוד בכלל, עם פיברומיאלגיה, תת פעילות של בלוטת הטריס, אנמיה, ושבוע 33 של הריון, הקצת שאני מבקשת זה המנוחה שאני יכולה להרשות לעצמי בבוקר... (לא קראתי לזה שמירת הריון כי אני לא עובדת, אבל זה בדיוק זה)
אמרתי לגננת בגן שגם אם היה יוצא נזק מהטיפול בילדה בגן הייתי מחפה על האחות, אני רואה שהאטימות גוברת ואין עם מי לדבר בעיקר שהם כ"כ בטוחים בעצמם אז אני פונה למקום שאולי יתן לי מענה..
לציין: במצב שאין צינטורים סדירים הילדה סובלת מכאבים עזים בשעת הצינטור ולאחריה שרק משכך כאבים עוזר.. ובמקרה זה הילדה סבלה יומיים!
גם אנחנו וגם הרופאים הבכירים שחתומים במכתבים המצורפים, כולנו הרגשנו שהמלחמה פה היא על עמדת כוח שבאה על חשבון הגב שלנו ושל הילדה.
מצורף הסיכום של אלי"ן משנה שעברה שהיה ברשות הגן+ מכתב מפורט שכתבו עבור נושא זה במיוחד+ סיכום ביקור בהתפתחות הילד בסורוקה במרפאה משותפת
שלום לכולן, הרבה זמן התלבטתי אם לפתוח את האשכול הזה, אבל הרגשתי שזה ממש 'מתבקש'.

רכישת תכשיט ובטח שמדובר ביהלומים היא בדרך כלל החלטה משמעותית, אבל גם כזו שמלווה בהרבה התלבטויות. בין אם זה עבור שמחה משפחתית קרובה, מתנה לחג או כהשקעה אישית – כולנו רוצות לדעת שהכסף שלנו הולך למקום הנכון ושאנחנו נקבל את התוצאה הכי טובה שאפשר להפיק.

אני מגיעה מבית שבו עולם היהלומים הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. גדלתי לתוך הידע הזה, ודרך המשפחה שלי שנמצאת עמוק בבורסה, למדתי לראות את הדברים "מבפנים" – לא רק את האבן כחומר גלם, אלא את כל התהליך שבו היא הופכת לתכשיט.

לאורך זמן ראיתי את הפער הגדול: אנחנו כציבור או כאדם פרטי משקיעים המון כסף בתכשיטים לשמחות, חגים וציוני דרך אבל לא תמיד יש לנו את הכלים לדעת מה באמת איכותי ואיפה המחיר מוצדק.

החלטתי לעשות קצת סדר בשיקולים החשובים באמת שכל אחת חייבת להכיר:

המודל והשיבוץ: שהוא הסוד למראה יוקרתי (וחסכוני)
יש נקודה אחת שחשוב לי להדגיש, כי היא לעיתים קרובות הופכת תכשיט מ'נחמד' ל'מרהיב': המודל והשיבוץ.


לפעמים משקיעים ביהלום, אבל המודל של התכשיט פשוט "בולע" אותו. מודל כבד עם המון זהב שסוגר את האבן, חוסם את כניסת האור וגורם ליהלום להיראות קטן וחבוי במקום לנצנץ.

הסוד הוא לבחור מודל אלגנטי שנותן ליהלום את הבמה. שיבוץ נכון ודק מרים את האבן ויוצר מראה אצילי הרבה יותר. וחוץ מהעניין האסתטי – היום כשמחירי הזהב כל כך גבוהים, מודל עדין וחכם פשוט חוסך לכן כסף על משקל זהב מיותר שכמו שאמרנו לא באמת תורם ליופי

איך לא לשלם על מה שהעין לא רואה?

אפשר למצוא יהלומים במחירים מעולים שנראים מיליון דולר. הסוד הגדול הוא שיש פגמים שקיימים באבן אבל הם בלתי נראים לעין ללא מיקרוסקופ ואז לא נשלם על דירוג גבוה.

תעודה גמולוגית – הביטוח שלכן!

לעולם אל תקנו יהלום בלי תעודה ממעבדה מוכרת. זה ה"תעודת זהות" של האבן והביטחון שלכן שמה ששילמתן עליו הוא אכן מה שקיבלתן.


אני פותחת כאן את האשכול לכל מי שמתלבטת לפני קנייה, רוצה להבין מושגים או פשוט מחפשת עצה טובה איך לבחור תכשיט שבאמת יחמיא לה.

מוזמנות לשאול הכל, ובנושאים הבאים, נדבר גם על ההבדלים שכולן שואלות עליהם בין יהלומי מעבדה לטבעי……
הנה לכם תיאור מקרה בשינוי ובטשטוש מגדרים, מגזרים, ושאר פרטים מזהים. הטלפון הסלולרי שלי (להלן: הפלאפון) שבק חיים לכל חי, ובשל העובדה שהתיקון שלו עולה בדמים מרובים וכן הוא שייך לדור 3 הגוסס, שמתי פעמי אל חנות פלאפונים בעירי הקטנה.

בבואי אל הקיטון הצנוע שבו שוכן החנות, התגלה בפני מוכרן נחמד וידידותי למשתמש, שהיה עסוק בלהבהיר ולהסביר לקונה כלשהו את החסרונות והמעלות של המכשיר הספציפי שאותו הוא ביקש לקנות. נעמדתי בצד ממתין בסבלנות לתורי. אך ההסבר התארך מאחר שהקונה החליט לנייד כמה מספרים לחברת סלולר אחרת על מנת לקבל הנחה על קניית הפלאפון, (גלוי נאות: אף אנוכי תכננתי לעשות זאת) המשכתי להמתין בסבלנות לתורי.

תוך כדי התרחשות הניוד התגלעו מספר תקלות שפתרונן נמשך משך כמה דקות ארוכות נוספות, עדיין המתנתי בסבלנות לתורי, ובינתיים אף נוספה אחרי לקוחה נוספת שהמתינה לקבל שירות כלשהו. לאחר פתרון כל התקלות, הפעלה מחדש של מסוף האשראי וחתימה על תעודת האחריות, נפנה הלוקח המאושר לצאת מן החנות ופלאפונו בידו.

והנה רק פונה אלי המוכרן לשאול לרצוני, נכנס אל החנות איש נכבד לבוש בחליפה מוקפדת פאותיו וזקנו עשויים מעשה חושב, וכל כולו אומר כבוד האדם, הוא פוסע פסיעה גסה ומעודנת אל עבר הדלפק ותיכף מתחיל להנחית את שאלותיו, מה ההבדל בין 4x4 ל־5x5 והאם זה נכון שחברת QLYX וחברת Escolls הם בעצם אותה החברה שיש לה שני מותגים ובעצם אין שום הבדל טכני בין Q22 ל־6x6.

אני לא יודע מה גרם לאיש הנחמד מאחורי הדלפק לענות לשאלותיו של הלה במקום לעזור לי. אבל ברגע שזה קרה, הסבלנות הנצחית שלי, שעזרה לי להמתין בתור במשך רבע שעה בלי לפלוט שום רמז לחוסר נחת או לשעמום גובר, אותה מידה מפוארת התאיידה ובמקומה הופיעו כעס ועלבון.

אך היות שאני אדם ביישן (יש שיקראו לזה: פראייר או נמושה), מסוג האנשים שישלמו קנס שהם קיבלו מהפקח שלא בצדק ולוּ כדי לא להרים טלפון כדי להסביר או להתחנן. מאלו שאם אתה גורם להרגיש שאתה מאכזב אותם הם ייקנו ממך מקרר בשלושת אלפים ₪ מאותם טיפוסים שנכנסים לחנות מודדים חליפה ותוך חמש דקות הם בחוץ, למרות שהם לא לגמרי בטוחים שהדוגמא מוצאת חן בעיניהם והשרוול נראה להם קצר מדי, רק בגלל שהזבן אמר שזה בסדר. בגלל כל זה – לא דפקתי על הדלפק, לא צווחתי ולא צעקתי, גם לא אמרתי את דברי באסרטיביות – פשוט הלכתי משם.

וזאת לא הפעם הראשונה, הסיטואציה הזאת חוזרת על עצמה בחיים שלי לא פעם, בכל מקום שבו נדרשים מרפקים כדי לקבל שירות אני פשוט הולך, ולכן יש חנויות שלעולם לא אכנס אליהם כמו אותה חנות שנמצאת ליד ביתי חנות מסוג "טמבור" (אין לי מושג מה המילה הזאת אומרת). וכשאני זקוק לכל מיני דברים שנמצאים בה, אני תמיד אצעד עשרים דקות כדי להגיע לחנות שנמצאת בצד השני של השכונה והיא יקרה יותר בעשרה אחוזים בממוצע רק כי אני יודע שאם אמתין בסבלנות, אני פשוט אקבל שרות.

אני לא יודע כמה אחוזים מאנשי העולם יש להם אישיות מזעזעת כמו שלי, אבל גם אם אלו רק חמישה אחוזים תדעו לכם שאלו הלקוחות הכי טובים שתוכלו לקבל לעסק שלכם, רק תנו להם שירות כמו שאתם נותנים לאנשים שיודעים להתעלם מהתור, והם לא יעזבו את החנות שלכם לעולם. רק אל תדחו אותם מפני אנשים "חשובים ועסוקים" והם ייקנו אצלכם וישובו כלקוחות חוזרים, ולא יתלוננו (כמעט) על שום דבר, לא יבקשו הנחות, לא ישגעו אתכם חצי שעה ובסוף יצאו בלי לקנות.

ולאותם אנשים שהם כמוני, שחוזרים הבייתה אחרי ביקור כזה ואין להם פלאפון עכשיו, כי הוא נשבר ולחנות היחידה בסביבה יש תודעת שירות של חדר אוכל בישיבה גדולה בליל שישי – נכון, אתם פגומים, אין לכם את כישורי החיים כדי להסתדר לבד בעולם הזה. אבל מי שמתעלם מכם, הוא לא רק פגום הוא גם טיפש.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה