No. 4 הרצחת וגם דרשת

  • הוסף לסימניות
  • #1
לציבור הקוראים היקר, מוגש לפניכם משהו נוסף. תקראו לזה שיר [אגב, השיר על "כל נדרי" באוצרות יהודיים של אברהם פריד זה פחות או יותר המקצב], בלדה, פואמה, הומורסקה, הומ-הורס-קה, פרוזה מחוזרת או מנת פרוזאק מופרזת.
מצטרף ל-שמור על הניקיון, הקרטטה והבטטה, וקורות דנה רוט. לכל אלו שעשו לייק- "ברוכים תהיו", "אין בעד מה", "העונג כולו שלי" וכו'.
מלבד זאת הפעם פרסמתי משהו נוסף מסגנון אחר לגמרי.

אזהרה, קצת ארוך הפעם, אבל יש לזה סיבה...

מוקדש לכל הדרשנים שמוכיחים ש"לפעמים הקושיא היא רק תירוץ"... [משפט שלא זכה להכנס לשיר, אבל אני בטוח שרוחו מלווה אותו...] :)

"הרצחת וגם דרשת"
או: בלדה לדורש


תנחום בן דודי היה בילדותו
שקט מופנם ובישן
אך בזכות מחמאות ופרגוני סרק
הוא הפך את עצמו לדרשן

וכך בכל אירוע ושמחה משפחתית
תנחום קם ודורש
הוא משוכנע שנאומיו הם הטובים בעולם
ושמצאו לצ'רצ'יל יורש

אני כשלעצמי נהנה מדרשות
אבל לא מדי ארוכות
כאלו שעוד אפשר לאחוז בהן ראש
וזה "גג" שבע דקות

אבל מה לעשות שאצלו כל דרשה
לא פחות מרבע שעה
ובפרט זה מרגיז כשזה באמצע האוכל
ומעכב את המנה הבאה

הבעיה רק גברה כשתנחום הלך
לקורס לאומנות הדיבור
כנראה הוא למד שם שיטות מיוחדות
איך להרדים ציבור

הוא דוחף הקדמה, משל וסיפור
וכמובן- פותחים בכבוד אכסניה
ולמשל יש נמשל, וגם עוד וורט חסידי
זה ממש כבר מביא לי ת'מניה

כשהוא מגיע לאמצע הוא תמיד אומר
"עוד רגע אני כבר מסיים"
אחרי עשר דקות כולם מבינים
שהוא רק התכון לאיים

בקיצור הבנאדם במקום לקיים
את הביטוי "דורש טוב לעמו"
הוא פשוט מתעלל בצבור השומעים
ונהנה לשמוע את עצמו
**
לפני כשנתים בשבע ברכות
של שמחת נישואי גיסי
הוא נתן דרשה נוראית במיוחד
וחשבתי שזה כבר השיא

הוא עמד, הסתדר, הביט לקהל,
חייך, וכחכח בגרונו
והתחיל לדבר בשבחו של חתן
אצטט לכם את לשונו

"יש הרבה מה לומר, ומאיפה נתחיל
כשמדובר באישיות כה שופעת
אך אם נאמר על החתן 'יד סולדת בו'
זו תהיה הגדרה קולעת

במילים אלו כללתי הכל
כי בקשו שלא אאריך
אבל אם זה לא ברור אז אשמח לדבר
ולתת הסברים אם צריך"

ההגדרה המשונה גרמה לשקט בקהל
הכונה כמובן לגברים
הציבור דרש שתנחום ימשיך
וינסה לתת הסברים

אז תנחום התחיל ואמר שהחתן
הוא שקדן ומתמיד ברמות
מהסוג ששוכח לאכול ולישון
ולומד רצוף יממות

הוא המשיך ואמר שהחתן שלנו
גדוש במידות טובות
אנו זוכים לדוגמא חיה מול העינים
איך מקיימים מסכת אבות

אחר כך הוא אמר שהוא ירא שמים
צדיק חסיד וקדוש
והכל בהצנע בענוה ובהסתר
אוי, כמה שזה נדוש

וכך הוא הוסיף עוד ועוד שבחים
קשה להאריך ולפרט
וכל מי שבהתחלה ביקש שידבר
כבר הספיק מזמן להתחרט

"יש הרבה מעלות, כבר הזכרנו 50"
הוא אמר כמונה מעות
"חמישים מעלות זה כבר 'יד סולדת בו'
כמעט לכל הדעות"

אחרי שנה בחתונה של אחי
הרעיון הלך והתפתח
כי הוא דרש ואמר ש"החתן שלנו
הוא ממש שמן רותח..."
**
"עברת כל גבול"- רציתי לומר לו
"הרצחת וגם דרשת?
אני בורח לחו"ל עד שתגמור ת'קרירה
אז תודיע לי כשפרשת"

אך לפתע ראיתי בעלון של שבת
משהו שגרם לי להלם
ציטוט של אחד מגדולי המוסר
כמדומני הסבא מקלם

הוא אמר שכדאי לעמוד שעות
ולדבר על ענין רוחני
אם אחד יתחזק אפילו זה שמדבר
גם אם רק באופן זמני

ואז נזכרתי שמדבריו של תנחום
למדתי דבר אחד או שנים
כמו סיפור מרגש על כוחה של תפלה
ועצות לשמירת העינים

ובינינו, גם מדרשה ארוכה
הרי לא באמת נינזק
ואם ננסה בכל זאת להקשיב
אולי נשמע משהו מחזק

אז תנחום יקר תמשיך לדרשֵן
רק עשה טובה לאנושות
את התוכן תשאיר, רק תלמד לתמצת
זה יותר תועלתי, פשוט

אז מכל קוראי השיר הנכבדים
אבקש סליחה שהארכתי
אבל אפשר לקרוא אותו תוך שש דקות
על פי בדיקה שערכתי

ואם בזכות השיר יהיה מישהו שיקשיב-
-לדרשות, קצת פחות עצבני
אז היה שווה לכתוב ואפילו אם רק
המישהו הזה הוא אני
** ** ** ** ** **
נ.ב
בענין "יד סולדת" אין לסמוך על השיר
לפסוק הלכה למעשה
ובמשנה ברורה "דִרשו" סימן שי"ח
יש מראה מקומות בנושא
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
זה טוב ונאה, וכמעט משובח.

ה"כמעט" בגלל כמה מילים במשלב קצת נמוך שהורס לטעמי האנין את התענוג.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
זה טוב ונאה, וכמעט משובח.

ה"כמעט" בגלל כמה מילים במשלב קצת נמוך שהורס לטעמי האנין את התענוג.
אני גם קראתי את זה עכשיו עוד פעם, ועיקמתי קצת את האף.
בכל זאת אם אפשר קצת לפרט, אולי אני אצליח לתקן בקלות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אני כשלעצמי נהנה מדרשות
אבל לא מדי ארוכות
כאלו שעוד אפשר לאחוז בהן ראש
וזה "גג" שבע דקות -במקרה הזה הביטוי העממי נראה דווקא חינני



הוא דוחף הקדמה, משל וסיפור
וכמובן- פותחים בכבוד אכסניה
ולמשל יש נמשל, וגם עוד וורט חסידי
זה ממש כבר מביא לי ת'מניה-




**
"עברת כל גבול"- רציתי לומר לו
"הרצחת וגם דרשת?
אני בורח לחו"ל עד שתגמור ת'קרירה -
אז תודיע לי כשפרשת"

בשורה התחתונה זה באמת מעט מאוד, אבל הציק לי די, וחבל, כי זה עצום.

נ.ב. אהבתי את ההערה ההלכתי בעניין "יד סולדת" בסוף...
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
יפה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
לציבור הקוראים היקר, מוגש לפניכם משהו נוסף. תקראו לזה שיר [אגב, השיר על "כל נדרי" באוצרות יהודיים של אברהם פריד זה פחות או יותר המקצב], בלדה, פואמה, הומורסקה, הומ-הורס-קה, פרוזה מחוזרת או מנת פרוזאק מופרזת.
מצטרף ל-שמור על הניקיון, הקרטטה והבטטה, וקורות דנה רוט. לכל אלו שעשו לייק- "ברוכים תהיו", "אין בעד מה", "העונג כולו שלי" וכו'.
מלבד זאת הפעם פרסמתי משהו נוסף מסגנון אחר לגמרי.

אזהרה, קצת ארוך הפעם, אבל יש לזה סיבה...

מוקדש לכל הדרשנים שמוכיחים ש"לפעמים הקושיא היא רק תירוץ"... [משפט שלא זכה להכנס לשיר, אבל אני בטוח שרוחו מלווה אותו...] :)

"הרצחת וגם דרשת"
או: בלדה לדורש


תנחום בן דודי היה בילדותו
שקט מופנם ובישן
אך בזכות מחמאות ופרגוני סרק
הוא הפך את עצמו לדרשן

וכך בכל אירוע ושמחה משפחתית
תנחום קם ודורש
הוא משוכנע שנאומיו הם הטובים בעולם
ושמצאו לצ'רצ'יל יורש

אני כשלעצמי נהנה מדרשות
אבל לא מדי ארוכות
כאלו שעוד אפשר לאחוז בהן ראש
וזה "גג" שבע דקות

אבל מה לעשות שאצלו כל דרשה
לא פחות מרבע שעה
ובפרט זה מרגיז כשזה באמצע האוכל
ומעכב את המנה הבאה

הבעיה רק גברה כשתנחום הלך
לקורס לאומנות הדיבור
כנראה הוא למד שם שיטות מיוחדות
איך להרדים ציבור

הוא דוחף הקדמה, משל וסיפור
וכמובן- פותחים בכבוד אכסניה
ולמשל יש נמשל, וגם עוד וורט חסידי
זה ממש כבר מביא לי ת'מניה

כשהוא מגיע לאמצע הוא תמיד אומר
"עוד רגע אני כבר מסיים"
אחרי עשר דקות כולם מבינים
שהוא רק התכון לאיים

בקיצור הבנאדם במקום לקיים
את הביטוי "דורש טוב לעמו"
הוא פשוט מתעלל בצבור השומעים
ונהנה לשמוע את עצמו
**
לפני כשנתים בשבע ברכות
של שמחת נישואי גיסי
הוא נתן דרשה נוראית במיוחד
וחשבתי שזה כבר השיא

הוא עמד, הסתדר, הביט לקהל,
חייך, וכחכח בגרונו
והתחיל לדבר בשבחו של חתן
אצטט לכם את לשונו

"יש הרבה מה לומר, ומאיפה נתחיל
כשמדובר באישיות כה שופעת
אך אם נאמר על החתן 'יד סולדת בו'
זו תהיה הגדרה קולעת

במילים אלו כללתי הכל
כי בקשו שלא אאריך
אבל אם זה לא ברור אז אשמח לדבר
ולתת הסברים אם צריך"

ההגדרה המשונה גרמה לשקט בקהל
הכונה כמובן לגברים
הציבור דרש שתנחום ימשיך
וינסה לתת הסברים

אז תנחום התחיל ואמר שהחתן
הוא שקדן ומתמיד ברמות
מהסוג ששוכח לאכול ולישון
ולומד רצוף יממות

הוא המשיך ואמר שהחתן שלנו
גדוש במידות טובות
אנו זוכים לדוגמא חיה מול העינים
איך מקיימים מסכת אבות

אחר כך הוא אמר שהוא ירא שמים
צדיק חסיד וקדוש
והכל בהצנע בענוה ובהסתר
אוי, כמה שזה נדוש

וכך הוא הוסיף עוד ועוד שבחים
קשה להאריך ולפרט
וכל מי שבהתחלה ביקש שידבר
כבר הספיק מזמן להתחרט

"יש הרבה מעלות, כבר הזכרנו 50"
הוא אמר כמונה מעות
"חמישים מעלות זה כבר 'יד סולדת בו'
כמעט לכל הדעות"

אחרי שנה בחתונה של אחי
הרעיון הלך והתפתח
כי הוא דרש ואמר ש"החתן שלנו
הוא ממש שמן רותח..."
**
"עברת כל גבול"- רציתי לומר לו
"הרצחת וגם דרשת?
אני בורח לחו"ל עד שתגמור ת'קרירה
אז תודיע לי כשפרשת"

אך לפתע ראיתי בעלון של שבת
משהו שגרם לי להלם
ציטוט של אחד מגדולי המוסר
כמדומני הסבא מקלם

הוא אמר שכדאי לעמוד שעות
ולדבר על ענין רוחני
אם אחד יתחזק אפילו זה שמדבר
גם אם רק באופן זמני

ואז נזכרתי שמדבריו של תנחום
למדתי דבר אחד או שנים
כמו סיפור מרגש על כוחה של תפלה
ועצות לשמירת העינים

ובינינו, גם מדרשה ארוכה
הרי לא באמת נינזק
ואם ננסה בכל זאת להקשיב
אולי נשמע משהו מחזק

אז תנחום יקר תמשיך לדרשֵן
רק עשה טובה לאנושות
את התוכן תשאיר, רק תלמד לתמצת
זה יותר תועלתי, פשוט

אז מכל קוראי השיר הנכבדים
אבקש סליחה שהארכתי
אבל אפשר לקרוא אותו תוך שש דקות
על פי בדיקה שערכתי

ואם בזכות השיר יהיה מישהו שיקשיב-
-לדרשות, קצת פחות עצבני
אז היה שווה לכתוב ואפילו אם רק
המישהו הזה הוא אני
** ** ** ** ** **
נ.ב
בענין "יד סולדת" אין לסמוך על השיר
לפסוק הלכה למעשה
ובמשנה ברורה "דִרשו" סימן שי"ח
יש מראה מקומות בנושא
טחינה גולמית. אני ממש מתחבר לחומרים שלך. אחד אחרי השני.
כולם מעולים, אהובים, מושקעים ורבי אנפין.
נ.ב. המקום ליד הכניסה שמור לי, בקביעות.
ברגע שהדרשן קם ומתחיל לכחכח- אני בחוץ.

(וההברקה של החמשים מעלות.. גדולה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
עשית לי חשק לטור על דרשן, דרכת פה על נושא כאוב (כאבי אוזניים, בעיקר)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #15
נ.ב. המקום ליד הכניסה שמור לי, בקביעות.
ברגע שהדרשן קם ומתחיל לכחכח- אני בחוץ.
עם קראת עד הסוף, אז אולי תתחיל לחדול ממנהגך? :)
אני מאוד אוהב דרשות כשהם מוצלחות וקצרות. ובעיקר כשהם מחזקות. אפילו אם בבלדה זה לא נראה ככה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
בזבזתי על הקריאה שש דקות וארבעים שניות.
אבל כל רגע היה שווה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
מטוווורף!!!!

קוולע.
בול.
מחזק.
זווורם
ענייני ושנון!!!

עלה והצלח!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
צודק בעיקרון. רק בעיקרון. על פי רוב כשמישהו מאכיל אותו במצקת אני מקיא בסופו של תהליך. דברו קצר קולע וקולח, ואת כל הרעיונות המחזקים תשחילו בפסק הזמן המדובר. דרשנים גדולים הם אלו שמצליחים לעניין אותך ולספק את החומר המבוקש בשבע דקות. דרשנים קטנים הם כאלו שלא יעשו את זה גם בשבע שעות, שבעים סיפורים, שבע מאות משלים, שבעת אלפים אגדות ושבעים אלף בדיחות. גם אם הדרשה היא הכי טובה, בנויה, מדהימה, משולבת ומבריקה, אם אין לך את זה- רד מהבמה. אתה מלאה, מטריח ומעצבן. שב בשקט תראה שלדבר אחד על אחד לא פחות טוב.
ובאחד על אחד יש כמובן סיכוי טוב בהרבה שמשהו יכנס למוחו של השומע ויגרום לו לשינוי פנימי עמוק בכל העניינים שתרצה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
מי שצריך לדבר באויפרוף או שבע ברכות יכול להשתמש בחצי הראשון של הבלדה. ולספר איך הוא היה בשבע ברכות ובא מישהו והתחיל לדבר, ואז לספר את הסיפור עם היד סולדת. ואז לסיים ש"לפי זה- אפשר לומר שהחתן שלנו הוא ממש שמן רותח".
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

היא יכלה להיות עבור תנחום העבודה האולטימטיבית.

היא אינה דורשת נוכחות מוחית מסיבית בקרקפת. היא מצריכה רק להיות. לנכוח. עם מוח טעון חלקית, או מרוקן עד תום, זה לא באמת משנה.

המשימה: ללוות את הילדים מביתם לבית ספרם וההפך.

לא משהו שמחייב מעורבות קוגניטיבית מפוארת.

זה התאים גם להנהלה. מדוע לשלם לאיש נבון משכורת טובה, כאשר אפשר להציב במקומו את תנחום במשכורת רזה?

הייתה רק משימה אחת. מעצבנת. משעממת. מעייפת. שכן נדרשה מתנחום: בדיקת נוכחות בכל נסיעה: "מי שאני קורא בשמו ירים את ידו", חזרה על עצמה הפקודה מידי נסיעה.

כולם הרימו ידם בתורם, חוץ מאשר בימים אחדים בהם ילד אחד או שניים נפקדו. האחרונים לא הרימו את ידם, מן הסתם. תנחום רשם את חיסורם ועדכן בכך את ההנהלה, להמשך טיפול.

עד שיום אחד הוא החליט להגדיל ראש. לכאורה משימה לא מורכבת למישהו בעל ראש זעיר, או אם תרצו, ראש בעל פוטנציאל הגדלה נואש למימוש. משימה לא מורכבת לכאורה. רק לכאורה.

"למה עלי להקריא את כל שמות הילדים שביומן, רק כדי לגלות שאולי חסר איזה ילד אחד?", רטן תנחום באוזניי עצמו, "מהיום אפעל אחרת", הבטיח למיתרי קולו הניחרים מרוב הקראות.

"שימו לב ילדים חמודים", השיק בפתוס את שינוי השיטה, "מהיום אני לא מקריא את כל השמות כדי לבדוק מי נוכח, אלא אני מכריז שרק מי שלא נמצא ירים את היד, ואכן רק מי שאיננו מרים את ידו. ברור?", הילדים חייכו מרוצים וכך גם תנחום הגאון.

השיטה החדשה הוכיחה את עצמה כמו קסם. לא רק שהעבודה צנחה ב- 99%, אלא שבאופן פלאי גם החיסורים ירדו לאפס. מאז חונכה השיטה החדשה אין יותר חיסורים. מדהים. בכל פעם שהוא קורא בקול, "מי שלא כאן ירים את ידו", כל הידיים נשארות שמוטות למטה.

כעבור שבועיים התחילו לשים לב בהנהלה שמשהו לא כשורה. אין התאמה בין רשימת הנוכחות בכיתות, לבין זו של ההסעות.

נציג ההנהלה הצטרף לאחת ההסעות והתחבא בספסל אחורי. כששמע את אופן ניהול הרישום נפל לו האסימון: לאוטובוס הזה אין מלווה! האיש המזוקן הוא כנראה ילד בן 6 מן המניין, עם הורמוני גדילה לא מווסתים.

הנציג כינס את צוות ההנהלה בצורה בהולה ועדכן אותם לגבי התגלית הנוראית.
ההחלטה הייתה נחרצת: פיטורים מיידיים!

תנחום זומן לחדר אספת ההנהלה. המזכיר המפולפל לקח את רשות הדיבור, "לפני כמחצית השעה חידשנו את תעסוקת הצוות בת"ת בשיטה חדשנית", תנחום הקשיב מרותק.

והמזכיר המשיך, "ביקשנו שרק מי שרוצה להמשיך בתפקידו ירים את ידו. ואתה תנחום, לא הרמת את ידך, ולכן לא תמשיך לעבוד איתנו", הטיל את הפצצה.

תנחום לא אהב את השיטה כלל, "אבל איך רציתם שארים את ידי אם לא נוכחתי בזמן שזה קרה?", טען בצדק.

"תקשיב", ענה המזכיר המשועשע, "לא אנחנו המצאנו את השיטה. היא גאונית ולמדנו אותה ממך".

"רגע", ניסה תנחום להציל את המצב, "ובשיטה החדשה הזאת שלי, אפשר להרים את היד עכשיו וזה יעזור למפרע?", שאל.

"אתה שואל אותנו? אתה אמור לדעת", ענה המזכיר בעוד הוא ושאר הנוכחים בחדר נחנקים מצחוק בלום.

"טוב, אז אנסה להרים את ידי עכשיו ונראה אם זה עובד", קבע.

לתנחום היה אמנם ראש קטן, אך הוא לא עמד בפרופורציה לשאר גופו ולטונוס שריריו האימתני. הוא הרים את ידו, מה שמזכיר יותר צלחת לוויינית אדירת ממדים. הוא כיוון אותה בזווית של 90 מעלות למרכז פניו של המנהל...

את מה שקרה באירוע שהתחיל בחדר ההנהלה, ונגמר בבית החולים הדסה, נחסוך ממכם.

רק כשראיתי למחרת את תנחום עובד רגיל בהסעות, הבנתי שלפי השיטה החדשה שהגה, להרים את היד, גם אם באיחור ניכר, לגמרי עובד.
היי, כולם!

אני באמת מתרגש להצטרף לקהילת הכתיבה המדהימה כאן! (צליל מזמין מחיאות כפיים) (מחיאות כפיים).
ובכן, החלטתי שהפוסט הראשון שלי כאן יהיה השיר הראשון שכתבתי.
חשוב לי להדגיש הערה חשובה - השיר כאן אינו השיר המקורי, הוא ערוך וחלקים ממנו הוסרו למען התאמה. זה בעיקר הערה לעצמי אז אין צורך להגיב על כך.
בכל אופן, הוא בוסרי למדי, וזה אמור להיות כך, אחרי הכל - שיר ראשון, אבל הוא עמוק ומגיע ממקום כל כך אמיתי (ועצוב), שאין סיכוי שאני לא מפרסם אותו.
הייתי ממשיך בהקדמות אבל נראה לי כבר אין לכם כוח.

---

השיר הראשון שלי

יושב אני
מול אינסוף נקי
של אורות נוצצים

האור מבליח מרחוק
מלא, יציב, אי אפשר למחוק
יושב בחושך, יושב באור

"אני אוהב את האור, לראות את הדרכים
אני אוהב את החושך, הוא מראה לי כוכבים"

יושב על סלע בדד
שוכב, מביט אל השמיים
אני לבד

אין מישהו איתי באותו הרגע
אין חבר, תקווה או מרגוע
יושב מול העיר, כותב שיר

מביט אל האורות
מכניס אותם לליבי
אני נשבע לעצמי

כשאשוב יום אחד
לאותו המקום, לאותה התצפית
לא אהיה לבד

איני יודע מה מתחיל
איני יודע איך אסיים
השראה שפרצה יש מאין
חייבה אותי לשיר ראשון

אך זאת אדע
את זאת - לא אשכח
לא יהיה זה שירי האחרון

אני כתבתי שיר זה
אין זה מובן מאליו בדור כזה
אשוב, לא לבד אשוב
כל השאר איננו חשוב


---

השיר הזה אכן נכתב במקום מדהים ומעורר השראה ביער מסוים שצופה על עיר מסוימת.
בלילה אפשר לראות את כל האורות המגיעים מהעיר המרוחקת ומכאן האווירה של השיר.
אף על פי שהשיר הזה ערוך, עדיין העדפתי להשאיר אותו עד כמה שאפשר בצורתו המקורית.
לכך, הצעות לשינויים בטקסט לא יתקבלו כלל בשיר הספציפי הזה, אשמח לשמוע על כך בשירים הבאים אם אפרסם אותם.
ביקורות על סגנון, רגש, אומנות, חריזה, חיוביות ובונות - יתקבלו באושר רב.
השיר הזה הוא שיר עצוב.
לצערי, הסוף הטוב שלו עדיין לא הגיע, לכשיגיע כנראה אכתוב על כך שיר נוסף.
השיר הזה הוא שיר אמיתי.
אם אתם מרגישים קצת עצובים אחרי זה - זה לגמרי בסדר.
השיר הזה אינו משקף את המצב של כותב השיר. השיר (המקורי) נכתב במצב תודעה מסוים שבו הדברים היו אמת מוחלטת, דברים השתנו מאז.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה