גיל המרד ++

[אסנת]

יש לי ילדה בת כמעט שלוש מתוקה וחכמה במיוחד.

ואין לנו מילה בבית עליה - - -
אם אני לא שומעת בקולה הסירנות עד לב השמים . . .
אם היא התעוררה בבוקר לא משנה באיזה שעה, אנחנו חייבים לזנק מהמיטה כי היא אמרה לנו לקום ! "אבל אבא אמרתי לקום".
אם אני אומרת לה לעשות משהו שלא מוצא חן בעיניה יותר מפעם אחת, היא תתחיל לצעוק 'די' בטון של מורה, עד שאני לא שומעת את עצמי.
הבעיה שהיא מצליחה להתיש אותי, היא מסוגלת לחזור על משפט גם שעה (על השעון). . .

שאנחנו מענישים אותה היא בוכה ואומרת "אבל פמבאה אני לא יעשה"
התייעצתי עם כמה אמרו לי זה משהו שיש אחד ל...
יש לה פשוט אופי מולד של מפקחת \ ראש ממשלה.
מצד אחד אני רוצה לשמר את האופי החזק הנחוש לא להכניע אותה בכוח,
מצד שני נמאס לי לריב איתה.

אני מתוסכלת מזה שאני מרגישה שאני נלחמת עם מישהי בגובה שלי, אין לי שום סמכות עליה, ואני מאוד סמכותית בטבעי, היא דומה למישהו\י

אנקדוטה קטנה סידרתי לה ערב אחד כשישנה את החדר שהיה מפוצץ משחקים שאין להם מקום בבוקר מיד כשקמה אמרתי לה תראי איזה חדר מסודר ויפה אמא סידרה הכל כשישנת היא עשתה סיבוב לראות את כל החדר ואז אמרה :" אבל לא סידרת את זה" כשהיא מצביעה על המיטה שלה שלא מסודרת מהלילה. . .

מבצעים, עונשים, לדבר פעם אחת ולקיים, כלום לא עזר.

מה הייתם עושים?

 

[צלר]

יש לי ילדה בת כמעט שלוש מתוקה וחכמה במיוחד.

ואין לנו מילה בבית עליה - - -
אם אני לא שומעת בקולה הסירנות עד לב השמים . . .
אם היא התעוררה בבוקר לא משנה באיזה שעה, אנחנו חייבים לזנק מהמיטה כי היא אמרה לנו לקום ! "אבל אבא אמרתי לקום".
אם אני אומרת לה לעשות משהו שלא מוצא חן בעיניה יותר מפעם אחת, היא תתחיל לצעוק 'די' בטון של מורה, עד שאני לא שומעת את עצמי.
הבעיה שהיא מצליחה להתיש אותי, היא מסוגלת לחזור על משפט גם שעה (על השעון). . .

שאנחנו מענישים אותה היא בוכה ואומרת "אבל פמבאה אני לא יעשה"
התייעצתי עם כמה אמרו לי זה משהו שיש אחד ל...
יש לה פשוט אופי מולד של מפקחת \ ראש ממשלה.
מצד אחד אני רוצה לשמר את האופי החזק הנחוש לא להכניע אותה בכוח,
מצד שני נמאס לי לריב איתה.

אני מתוסכלת מזה שאני מרגישה שאני נלחמת עם מישהי בגובה שלי, אין לי שום סמכות עליה, ואני מאוד סמכותית בטבעי, היא דומה למישהו\י

אנקדוטה קטנה סידרתי לה ערב אחד כשישנה את החדר שהיה מפוצץ משחקים שאין להם מקום בבוקר מיד כשקמה אמרתי לה תראי איזה חדר מסודר ויפה אמא סידרה הכל כשישנת היא עשתה סיבוב לראות את כל החדר ואז אמרה :" אבל לא סידרת את זה" כשהיא מצביעה על המיטה שלה שלא מסודרת מהלילה. . .

מבצעים, עונשים, לדבר פעם אחת ולקיים, כלום לא עזר.

מה הייתם עושים?

וואו קשה
ברגע שהיא רבה אתך מה את מרגישה ?
ולדעתי לכי להנחיית הורים
כי חברות יגידו לך הצעות כמו אל תתיחסי תחבקי
אבל את רוצה לטפל בשורש הבעיה
לא להתיחס יעזור בדבר הספציפי הזה
את רוצה לשנות את הגישה שלך כלפיה לא?
תקני אותי אם אני טועה

 

[מרציפן]

דבר ראשון תשכנעי את עצמך שאת האמא, את השולטת, ואת זו שמחליטה מה לעשות וזה מה שיהיה.

לאחר מכן תהיי חזקה בהחלטה הזו - בלי צעקות ובלי כעסים, רק תקיפות - וגם כשהצעקות [של הילדה] יעלו עד לב השמים.

כשהילדה אומרת "אבל אני אמרתי לקום" - התשובה הטבעית: אבל אמא מחליטה לבד מתי לקום! - כך חד וחלק בלי הצטעצעויות. וכך על כל דבר כזה. זה לא יהרוס לילדה את האופי, אלא ינווט אותו בצורה נכונה.

ילדים אוהבים ששמים להם גבולות - זה טוב להם ומחזק את האישיות שלהם!!!

לא להתייאש! להמשיך ולהמשיך עד שתראי שינוי. רק חשוב מאוד שתהיי משוכנעת במה שאת עושה שזו הדרך הנכונה וזה מה שיהיה בבית שלנו. גבולות ברורים זה דבר בריא. ולהיפך - ההיפך.
וכן בלי צעקות וכעסים, רק תקיפות! וכמובן תמימות דעים בנושא בין שני בני הזוג.

בהצלחה!!!

 

[מלפפון]

היא נשמעת שרלטנית קטנה ומתוקה..
זה כזה מתוק עד שבא לאכול אותם במקום לגעור..

גם לי יש עקשנית קטנה.
אבל היא הבת של אמא שלה, וגם אני מתעקשת איתה.

אני חוזרת כל הזמן על המשפט: לאמא לא אומרים לא.
מה שאמא אומרת, עושים.
ומתעקשת איתה.

אבל-- מנסה לא להגיע ליותר מ3 התעקשויות ביום.
זה אומר שיש דברים שאני מחליטה מראש לוותר עליהם.
אבל על 3 עקרונות שחשובים לי, אני לא מוותרת.

בהקשר ללא לקום מוקדם בבוקר ולעשות רעש ולהעיר, אי אפשר לשלוט על זה.
צריך להתעקש על משהו אחר,
אבל כן חשוב לייצר לפחות כלל אחד שהאמא תעמוד עליו כדי לתת לילדה גבול, ושתדע שאמא היא המחליטה.
גם אןם היא תבכה ותייבב.
לומר: אסור. או 'לא', בתקיפות.

זה לא רק גיל המרי אלא גיל שמחפשים בו גבולות.
וילד שיש לו גבולות רגוע יותר ומקבל ביטחון.

 

[צלר]

היא נשמעת שרלטנית קטנה ומתוקה..
זה כזה מתוק עד שבא לאכול אותם במקום לגעור..

גם לי יש עקשנית קטנה.
אבל היא הבת של אמא שלה, וגם אני מתעקשת איתה.

אני חוזרת כל הזמן על המשפט: לאמא לא אומרים לא.
מה שאמא אומרת, עושים.
ומתעקשת איתה.

אבל-- מנסה לא להגיע ליותר מ3 התעקשויות ביום.
זה אומר שיש דברים שאני מחליטה מראש לוותר עליהם.
אבל על 3 עקרונות שחשובים לי, אני לא מוותרת.

בהקשר ללא לקום מוקדם בבוקר ולעשות רעש ולהעיר, אי אפשר לשלוט על זה.
צריך להתעקש על משהו אחר,
אבל כן חשוב לייצר לפחות כלל אחד שהאמא תעמוד עליו כדי לתת לילדה גבול, ושתדע שאמא היא המחליטה.
גם אןם היא תבכה ותייבב.
לומר: אסור. או 'לא', בתקיפות.

זה לא רק גיל המרי אלא גיל שמחפשים בו גבולות.
וילד שיש לו גבולות רגוע יותר ומקבל ביטחון.

מצד שני צריך גם להזהר לא לגיד מדי הרבה לא
והמילה מסוכן גם לא אידאלי
כי אז היא תנסה כן לעשות כדי להיות חזקה ושתלטנית

 

[bracha]

י
מצד אחד אני רוצה לשמר את האופי החזק הנחוש לא להכניע אותה בכוח,
מצד שני נמאס לי לריב איתה.

מכל מהשכתבת.
אני תפסתי את המשפט הזה.

אין צורך לפחד, אופי לא משתנה כ"כ מהר.
להיפך, ילדה צריכה גבולות, וזה מה שיבנה אותה.
מנהל הכי גדול, והכי מוכשר, לא יצליח אם הוא לא יהיה ב"א קודם כל.
וזה מה שחשוב.

צריך להבין שילד בלי גבולות, וילד שמרגיש שהוא המחליט בבית, והוא ה'מבוגר האחראי'. הוא בעצם ממש מסכן. כי מבחינתו, אין לו מי שיגן עליו. אם אני יותר חזק מאבא ואמא, מי ישמור עלי???????

אבל ילד שאבא ואמא יותר 'חזקים' ממנו, אז כשהוא יהיה מסכן / פגוע / עצוב הוא יודע שיש לו משהו גול וחזק להשען עליו.

לכן, לא צריך לפחד. וגם לא להכנס לויכוחים עם הילדה.
את רוצה קרטיב ואני לא מרשה ולא משנה מה הסיבה. זהו, את רגועה.
מעכשיו את יכולה לצרוח, לא יקרה כלום.
את יכולה להגיד לה בסבלנות וברוגע, זה בסדר שאת צורחת אבל זה לא יעזור, את לא תקבלי.

פעם פעמיים שלוש, והשפיות חוזרת הביתה.

 

[אסנת]

קודם כל תודה על התגובות שמבינות אותי

אני מאוד חזקה מולה אנחנו לגמרי לא שומעים בקולה, אנחנו דם מוותרים והמון אבל אם נכנסנו ל'עימות' אנחנו מקפידים לא לשמוע בקולה .
אני אומרת לה המון אני האמא בבית ואני מחליטה.

היום היא לא הסכימה להתלבש כשקראתי לה. נתתי לה שתי הזדמנויות ויצאתי מהבית עם אחותה
כשהיא בוכה כי החלטנו שלא יתכן יותר שאני אאחר לעבודה בגללה. . .

הבעיה שאני מקבלת פידבקים מהסביבה שאני קשה איתה מדי ואני טועה.
פה אני נופלת לכן חשוב לי לשמוע האם אני טועה? האם אני קשה כשאני לא מוותר על עקרונות שחשובים לנו לא משנה מה יקרה?
אני מוותר המון אני נותנת לה ים אהבה היא לא מסכנה אבל כשיש עוד אנשים בשטח הסצנות משלשות את עצמם. . .

אתמול היא צעקה משהו לבעלי ואני עניתי לה "אז היא אומרת לי לא דיברתי אליך דיברתי לאבא"
היא משתמשת בכל משפט שאני משתמשת מולה

 

[לקח טוב]

מדהים. האנקדוטה בסוף הסיפור מספרת את הסיפור כולו..

בעצם אם אנחנו רוצים לגרום לילד שלנו להעריך את מה שאנחנו עושים ואת החיים בכלל, אנחנו חייבים לעשות את מה שאת קוראת 'להכניע' אותו.

אני כמובן לא מדבר על 'הכנעה' במובן של רצון לשלוט, שזה פסול וברגע שהוא יהיה יותר חזק מאיתנו הוא ימרוד, אני כן מדבר על להעמיד לו גבולות ברורים ולא לתת לו להתיש אותנו.

התינוק שלי, בן שנה וחודשיים, התרגל בלילה לישון עם אמא, ברגע שהוא מוציא ציוץ, אמא קמה, מכינה לו מטרנה, ורק אם היא שמה אותו לידה הוא מוכן לאכול ולהפסיק לבכות.

באיזה שהוא שלב זה הפך להיות מעיק וקשה והחלטנו שאנחנו מעמידים לו גבול במקום הזה.
בלילה הראשון זה היה ממש סיוט, הוא בכה בלי הפסקה למשך רבע שעה ואח"כ התעורר כל שעתיים, היה ממש קשה ותחושה שעוד רגע נישבר ונרים אותו והכל ירד לטמיון.

ניגשתי אליו, דיברתי איתו, ליטפתי אותו תוך כדי הבכי, אבל דבר אחד לא עשיתי, לא הוצאתי אותו מהמיטה.
אחרי לילה אחד זה נגמר, זה פשוט היה מפתיע כמה זה קל ופשוט, אבל קשה....

אז אם את רוצה להעניק לילדה שלך חיים בריאים, פשוט תעמידי לה גבול ותחליטי, מומלץ בשיתוף עם הבעל, שמהגבול הזה לא זזים ויהי מה. זה יכול להיות על דבר קטן, אפילו מומלץ.

הקו המנחה הוא להפסיק לפחד, מדברייך ניכר שאת מפחדת מהילדה, שזה תהליך טבעי שקורה כמעט אצל כל הורה. עכשיו הגיע השלב להפסיק לפחד מהילדה, ולזכור שלהפך, ככל שתעמידי לה גבולות, היא תהיה סמכותית יותר, למרות הפרדוקס.

הגבולות חייבות לבוא ממקום רגוע, שליו ואוהב, ולא ממקום של שליטה וכעס, אחרת הם יפספסו את המטרה!
בהצלחה ענקית!!

 

[מרציפן]

מבין השיתין נראה שאת לא מספיק שלמה עם עצמך.
יסוד ההצלחה בדרך הזו היא כשתהיי משוכנעת בעצמך במה שאת עושה. רק ככה זה יוכל לחלחל באמת לילדה.

תהיי שלמה עם עצמך, תמשיכי לקבוע לה מה לעשות - מתוך תקיפות, ולא מתוך כעסים וצעקות [אולי לכן זה נותן הרגשה שאת מדי קשה איתה - וסליחה מראש אם לא].

מול משפט: "לא דיברתי אלייך, דיברתי לאבא" התשובה הטבעית צריכה להיות: אבל כאן בבית אבא ואמא זה אותו דבר. ולהמשיך לענות לה, ולא להתייחס למחאותיה וודאי לא להיעלב באופן אישי - שאז כל מה שתעשי כבר לא יהיה מהמקום הנכון והמועיל.

תזכרי תמיד שאת האמא והיא הילדה, היא בת שלש ואת בת... ואין מצב להיעלב ממנה!

 

[shak10]

היא מזכירה לי את הבת שלי בדיוק, גם כשאת מחליטה לא להגיב קשה לך לשמוע את הבכי והיא מרגישה את זה, מה שאני עשיתי זה: לקחתי שתי חתיכות של צמר גפן, הראיתי לה והסברתי לה שכל פעם שהיא בוכה סתם אני שמה את הצמר גפן באוזניים ולא שומעת אותה, היא יכולה לבכות בלי הגבלה, פעם פעמיים היא בכתה כשלא הסכמתי לה דברים, שמתי את הצמר גפן ואמרתי לה אני לא שומעת אותך, אחרי כמה דקות היא באה אלי: אמא, סימתי לבכות תוציאי את הצמר גפן מהאוזניים, (יום אחד התינוקת בכתה, היא באה אלי אמא, היא בוכה סתם שימי את הצמר גפן באוזניים...), כמובן שאם יש מה להסביר לה חובה להסביר, אבל אחרי הבכי כשהיא רגועה ויכולה לקבל, בסביבת אנשים זה יותר קשה כי היא יודעת שאז יותר קשה להתעלם והיא גם מצפה ליחס מהם, לזה עדין לא מצאתי פתרון ואני באמת אשמח לקבל גם

 

[פרג]

אסנת.
אני ממש מבינה אותך. זה קשה מאוד.
אין לי עיצות רק לספר לך, שאני גם מתמודדת עם ילד דומה,
אבל, בגיל שנה ושמונה. הקושי שלנו הוא בנוסף לכך הוא עדיין לא מדבר.
זה מתסכל ומבלבל ומיאש נורא.
בתפילה, שכשיגדלו ירוו אותנו נחת.

 

[מלפפון]

קודם כל תודה על התגובות שמבינות אותי

אני מאוד חזקה מולה אנחנו לגמרי לא שומעים בקולה, אנחנו דם מוותרים והמון אבל אם נכנסנו ל'עימות' אנחנו מקפידים לא לשמוע בקולה .
אני אומרת לה המון אני האמא בבית ואני מחליטה.

היום היא לא הסכימה להתלבש כשקראתי לה. נתתי לה שתי הזדמנויות ויצאתי מהבית עם אחותה
כשהיא בוכה כי החלטנו שלא יתכן יותר שאני אאחר לעבודה בגללה. . .

הבעיה שאני מקבלת פידבקים מהסביבה שאני קשה איתה מדי ואני טועה.
פה אני נופלת לכן חשוב לי לשמוע האם אני טועה? האם אני קשה כשאני לא מוותר על עקרונות שחשובים לנו לא משנה מה יקרה?
אני מוותר המון אני נותנת לה ים אהבה היא לא מסכנה אבל כשיש עוד אנשים בשטח הסצנות משלשות את עצמם. . .

אתמול היא צעקה משהו לבעלי ואני עניתי לה "אז היא אומרת לי לא דיברתי אליך דיברתי לאבא"
היא משתמשת בכל משפט שאני משתמשת מולה

היא נבונה יותר מאשר בנות גילה האחרות.
סתם שתדעי.
אהבתי לקרוא את התיאורים שלך.. מתוקה שהיא!!

לגבי מה שאת שואלת, היה לי ילד עקשן שכל דבר סדור אצלו על מקומו.
אתמול הוא הסביר לי איך עושים סופגניות, והתעקש איתנו שצריך לשים אותן בתנור 9 דקות בדיוק.
אז היום הוא גדול, אבל כשהיה קטן באמת נכנסתי איתו להרבה ויכוחים.
אחכ קלטתי שזה לא שהוא עקשן, אלא טיפוס מסודר.
דבר הדבור על אופניו.
מבחינתו ככה צריך לעשות, ואם עושים אחרת, זו אני שמפרה את הכללים, לא הוא..
אני זוכרת את התקוםה הזו כלא קלה.
כל דבר לווה בהתעקשויות, היתה לו דעה על כל דבר, וככה היה צריך לעשות כי זה ככה.
זה סוג של סגנון חשיבה סדור, וקשה מאד להתחיל להזיז אותם.

כשהיה לי זמן הייתי מתחילה להסביר לו את העניןם מסודר, ואז הוא היה מקבל כי היה מבין שאני הגיונית איכשהו.
כשזה היה בבוקר, ולא היה לי זמן, זה היה מתיש ביותר..

לא יודעת איך תפעלי, רק יכולה לבשר לך שהוא גדל וזה עבר..
הוא מספר מדף פרשת שבוע לפרטי פרטים, והדברים מאד מסודרים אצלו.
הבוקר הלך עם נעלי שבת כי לדעתו הנעל הרגילה היתה קצת מלוכלכת,
אבל זה לא מגיע למאבקים, והוא מאד קשוב ומבין ענין.
אם היה לי חשוב שילך עם הנעל, הייתי מסבירה לו והוא היה שומע בקולי.
הוא ילד ממושמע וקשוב, וחמוד..

או שתחכי בסבלנות שהתקופה הזו תעבור, או שתחליטי להתעקש על כמה דברים קלים,
ועל השאר כבר לא.
בכל מקרה, תהני מהפשושה שלך, היא נשמעת אחת שחייבים לכתוב כל חכמה שלה כדי להקריא לה בבגרותה..

 

[מילה בסלע]

קודמותי אמרו את הדברים הנבונים ביותר, וניקית "קריאת כיוון" תכף תיתן לך כיוון, אבל אני רוצה להוסיף עוד משהו.

גם בני הבכור "מנהל עבודה" והספורים על ביתך היו נראים "העתק הדבק" מהאופי שלו. היום הוא בן שש, ילד מקסים, מחונך, מקבל מרות, ועדיין מוצא בני אדם "לנהל" אותם... חברים. הוא מנהיג מלידה ועלי מוטל לכוון אותו להנהגה עצמית טובה. וכל זה אחרי שכמובן הלכתי להנחייה פרטנית.

הדבר שהכי מרשים את הילדים המתוקים הללו, זה הרוגע ושלוות הנפש שלנו כשאנחנו מדברים איתם.
את המשפט הכי מוחץ את אומרת בטון הכי רגוע - - - הכי שליו - - - באיטיות... בנחת!!

ו-איך אומר הפתגם? נחת באה בנחת.

 

[שירי :)]

היא נשמעת פשוט ילדה מתוקה
יש לי ילד בגיל הזה.
והוא דווקא עדין מדי
מושפע מכולם
מקווה שיעבור לו עם הזמן
אין לי ממש עצות חינוכיות לתת לך
אבל תדעי שגם ההפך לא פשוט...

 

[פוינט]

היא בטוח גם מאד מוכשרת ויוזמתית.

זה באמת מאתגר.
בנוסף לכל ההמלצות שמעלי, שמכוונות להרגיש נח עם המקום שלך כאמא, שה' נתן לך את הסמכויות והתפקיד, שהרי חשוב לשמור על המקום הזה גם ובעיקר בשביל הילד, וגם כי התגובה שלך תבוא ממקום בוגר ומכיל.

מנסיון, לילדים האלו יש הרבה עוצמה וכח, הם יוזמים ופעילים וגדלים ב"ה טוב גם בחברה.
את צודקת שאת רוצה לעבוד איתה נכון, באופן שלא ישבור אותה, ישמור על הכבוד שלה - ומנגד יעמיד אותה על מקומה.

ממליצה לנסות כיוון שונה,
לא להכנס לעימות אלא לעקוף אותו.

אני לא יודעת אם אצליח להסביר,
אבל אנסה:
במקום לכעוס עליה כשהיא צועקת 'דיייי' - להניף אותה באויר עם חיוך על הפנים ולצחוק עם שיר כמו 'די די די די עד בלי די', אפשר גם להתחיל לרקוד.

במקום לדבר בקול ולצעוק כנגדה - לדבר אליה בלחש, לקרב את הפנים אליה. להרים אותה אליך או לרדת לגובה שלה ולדבר רגוע ובשקט, או בקול מצחיק עם פנים מצחיקות (יש לנו עסק עם פיצופנת בת שלוש).

במקום לפקוד עליה לעשות משהו - לומר לעצמך או לבעלך "עוד מעט אני אראה/תראה איך מירי המתוקה שמה נעלים במקום". אפשר גם להמציא שיר "עוד רקע קט - ילדון קטקט - יראה איך הילדונת - הכי מתוקנת - תולה את התיק מהגן - ויותר כבר אין בלגן", עם מנגינה או בלי, עם חרוזים מוצלחים או כאלו שלו, והעיקר - להסיט עיניים, ולתת לה לפעול לבד במרחב.

וכן על זה הדרך...

התגובה השונה - מפתיעה
האמירה הלא ישירה - מעודדת לפעול.
והעימות 'ראש בראש' נמנע.

זה לא אומר שעכשיו עד סוף החיים מתנהגים כך
אבל לתקופה הראשונה זה מוריד את המתח ואת העוקץ, וזה המון...

 

[אנוכי]

הבעיה היא- כמות הפעמים שזה קורה ביום,
ובשעות הלחץ,
שהיא מחליטה שעכשיו היא הולכת לגן עם הבימבה וכבר מאוחר,
שהיא מחליטה שהיא עכשיו מציירת - וצריך להתלבש,
שהיא היא מציקה בפעם המי יודע כמה לאחותה, - ואת נוזפת בה- היא אומרת את משפט המחץ: "פם אחרת אני לא יעשה את זה "
מרגיש לי אסנת שהבת שלי תאומה לבת שלך...

 

[סטאזרית]

מזדהה מאד איתך, וגם עם מלפפון
רק רוצה לבשר - שאמנם, אופי לא משתנה - אבל בעזרת חינוך נכון וביטחון הורי ניתן לתעל את האופי רק לחיוב. תהיי בטוחה בעצמך, החלטית, אל תתני לה לנהל אותך ואת האחים האחרים, אבל מנגד - תני לה סמכויות שמקובלות עליך ושיתנו לה מקום לבטא את יכולותיה (אכן זה לא רק 'אופי' אלו יכולות)

הבת שלי היתה כך בדיוק עד גיל 3 והיום היא בת 4 (לא להאמין שרק תקופה קצרה עברה מאז) , ובעבודה (כמעט מאז שהיא נולדה) המצב ב"ה מעולה
היא אכן טיפוס מנהל (ויש לזה שורשים גנטיים מובהקים, לא ממני...)
אבל מתעלת את זה ממש לחיוב - היא מארגנת חבורה של בנידודים בנים גדולים ממנה בהרבה ומנהלת להם את מהלך המשחק (מובנה מאד, יש לציין), מאד מסודרת ומאורגנת (מפקססת לי את הבית), מספרת את דפי הקשר בצורה מובנית ומדויקת

השנה - עברה גן לשכונה מעט מרוחקת, ושם קצת קשה לה ללא המעמד שנרכש בשנה שעברה
יום אחד אמרה לילדות בגן: מי לא שמעה בקולי, בגן לאה כולן שמעו בקול *** (השם שלה)

בבית - היא יודעת כיום מה המעמד שלה ומה המעמד שלנו כהורים

 

[ציפופו 1]

גם הבת שלי עקשנית קטנה, ואיתה עובדת השיטה של הפוך על הפוך: לא רוצה להתלבש? אז לא, אל תלכי היום לגן וכו', אבל האמת שיש לי קלף מיקוח שהוא התאום שלה, מה שהיא לא רוצה אז לה אין ורק לו יהיה ואז היא מיד רצה שחס וחלילה לא יהיה לו יותר
דבר אחד צריך לזכור: אנחנו לא במלחמה ואין פה מנצח ומפסיד, יש פה עניין של חינוך לכל החיים!
ואסור להתרגש מהבכי, כשיש לה/לו התקפה של בכי אני משדרת לעצמי שאני לא שומעת כלום וגם להם אני אומרת שאני לא שומעת כשבוכים, רק כשמסבירים לי יפה מה רוצים.
שיהיה הרבה בהצלחה, ותזכרי: בסוף כולם גדלים....

 

[סטאזרית]

"עוד רקע קט - ילדון קטקט - יראה איך הילדונת - הכי מתוקנת - תולה את התיק מהגן - ויותר כבר אין בלגן", עם מנגינה או בלי, עם חרוזים מוצלחים או כאלו שלו
אבל לתקופה הראשונה זה מוריד את המתח ואת העוקץ, וזה המון...

אה, הזכרת לי
בשנה שעברה היתה לה גננת שהיא אישיות חינוכית ממש
וכנראה שהצרה - צרת רבים בגיל הזה...
הגננת המציאה כל מיני דקלומים שמתאימים לגיל כמו: "לא צועקים, רק מדברים יפה בפה!" עם מקצב קבוע
או "על הרצפה אני עומדת, אף פעם לא שוכבת, אני נסיכה פשוט מיוחדת!"

 

[MAGNET]

מענין מה היא תגיב הקטנטונת בת ה3 שהיא תקרא את הפורום הזה בעוד כמה שנים טובות
בטח היא תגיד לעצמה אם הייתי יודעת כמה אבא ואמא לוקחים אותי ברצינות הייתי מנצלת את זה יותר...!
רציני, הם כאלה קטנים ומסובבים אותנו על האצבע הקטנה.. אנחנו מתחרטים אלף פעמים על תגובה קיצונית וחושבים האם לצעוק או לוותר והאם לא ישארו להם חסכים, אנחנו מרגישות לפעמים כ"כ קטנות ולא בטוחות בעצמנו, חייבות הנחית הורים ולא מסוגלות להתמודד לבד מול ה...

אני חושבת שלכל אמא יש את הרגש הטבעי והאינטואיציה האישית שלה לגדל את הילדים שנתן לה ד' בדרכה שלה, בביטחון מלא ובעיקר בשלוה, הם קולטים מהר מאד אם אנחנו נלחצים מהם הם יודעים לבד מה הגבול ומתי הם עברו אותו הם חכמים ורגישים יותר מאיתנו.
אנחנו נתן להם אהבה טבעית, בית רגוע וגבולות והקב"ה יתן את השאר
החזו"א אמר ש5% זה ההשתדלות שלנו ו95% ס"ד