האם היתה לכן מורה אהובה?

[מילה בסלע]

דאייי אני בורחת מהאשכול הזה. איזה דברים מזעזעים!!!!!

אולי אעלה לכאן את חמותי שעד היום נעשית הסטרית כשהיא מתארת את המורה שלה להסטוריה. והיא כבר בת 67.

 

[קריאת כיוון]

מורה אהובה- המורה חנה ליינר [לבית צ'ולק]
שחנכה [ועדיין] בכיתות ז' ח'
אהבה אותנו אהבת נפש
כתבה לנו מכתבים, שוחחה איתנו ביחידות ונתנה לנו הרגשה חמה, אכפתית ומעצימה.
למרות שעברו יותר מחצי יובל שנים, עדיין הטעם נשאר.
ומורות לא אהובות
תיבות פנדורה לא פותחים אפילו בסיוע פרוג.
בהצלחה בחקר הסוציולוגי
מרתק

 

[חפציבה]

אהבתי את המורות הכי פשוטות, כנות ואמיתיות!!!
ואת אלו שעובדות מכל הלב ומחנכות לאמת, ומראות דוגמא אישית.
ולא את אלו שמעניין אותן רק האינטרסים והתקנונים של הסמינר...

כמובן שגם התחברתי יותר למורות שהשיעורים שלהן היו מעניינים
ושחיבבתי את המקצועות שהן לימדו...
ופחות התחברתי למורות שלימדו מקצועות שלא אהבתי.


ורק עוד הערה אחת קטנה, אבל הכי חשובה:
כל מורה היא קודם כל בן אדם
וגם אלו שפחות אהובות
ואלו שלא זכו לקסם אישי
ואפילו לא למידות טובות
- הן לא אשמות בכך!
וכל עוד הן לא עשו משהו רע בכוונה
לא מגיע להן פחות כבוד ויחס ממורות אחרות...
זו העבודה שלהן ואם הן לא נהנות בה הן עוד יותר מסכנות...

(גילוי נאות: אינני מורה ומעולם לא הייתי...
וקרובות משפחתי הן מורות אהובות מאד ברוך השם)

 

[אמא טובה]

מורה בכיתה י' שעשתה עלי רושם אדיר:

היה דיון בכיתה על חצאיות ארוכות והיא הסבירה למה זה לא מכובד ורחובי וכו'
המורה המדוברת היתה מתלבשת מאד מכובד סגנון חליפתי עם חצאית צרה ויתכן שהיתה לא כ"כ ארוכה... (אבל אני בטוחה שבסדר מבחינה הלכתית)
קמה בת ואמרה שלדעתה חצאית ארוכה עד הרצפה צנועה בהרבה ממה שהמורה לובשת מאחר שלא ניתן לראות את הרגל בשום מצב
המורה האצילית- במקום להעניש אמרה לה תודה על ההערה, אני מאד מעריכה
ולמחרת הגיע עם אותה חצאית עם מכפלת מורדת!
התרשמתי עמוקות!

 

[אסתי H]

מורה בכתה יא שהיתה גדולה מהחיים.
היא הודיע כמו כולן שהיא תיקח פתק שיעבור...בלה בלה בלה.
הפתק עבר והמורה אמר לבת למסור לה אותו. הבת לא הסכימה והמורה עמדה וחיכתה. נגמר השיעור,נגמרה ההפסקה-והמורה עדיין מחכה. בסוף הבת נשברה והביאה לה את הפתק, המ' לקחה אותו ובאה לצאת מהכיתה, ביציאה היה פח והיא זרקה את הפתק כמו שהוא. זה היה הלם. אני במקומה היתי פותחת ומקריאה או לפחות קוראת. אבל היא היתה בן אדם!

 

[יחשבאף]

אני זוכרת בעיקר מורות שהיוו דוגמה אישית.
למשל מורה שהיתה מתלבשת מאוד בשיק ובטעם אבל מאוד צנוע היה לי קל לקבל ממנה על צניעות מכיוון שהיתה תמיד נראית נעים בניגוד למורות אחרות שהטיפו לצניעות אבל היו נראות מאוד מוזנח.
מורה נוספת: אני הייתי גרה בשכונה מאוד מרוחקת מהסמינר והייתי נוסעת כל בוקר קרוב לשעה וחצי באוטובוסים וכמעט תמיד היינו מאחרות. המורות תמיד גרשו מאיתנו לצאת אוטובוס קודם ותמיד היינו אומרות שנראה אותה קמה ויוצאת מהבית כל כך מוקדם.
היתה מורה אחת שהיתה מגיעה לסמינר חצי שעה מוקדם כי היה אוטובוס מהשכונה שלה פעם בחצי שעה והיא היתה יוצאת אוטובוס אחד לפני כולם כדי להגיע בזמן וחלילה לא לאחר. והיא היתה אם למשפחה ואני בטוחה שהיה לה מאוד קשה לצאת ככה מוקדם. כשהמורה הזו דרשה מאיתנו לצאת מוקדם יותר אפילו לא הרגשתי את הכעס והמרמור כי הדוגמא האישית שלה היתה כל כך מוחשית. והסיפור הזה הוא רק אחד מתוך רבים...

 

[מגנום]

טובה: יודעת את החומר מעולה(לא משנה אם מקצועות קודש או חול) ויש לה ניצוץ בעיניים כשהיא מעבירה אותו.
שנואה: אני שונאת הסטוריה כי השיעור היה באופן שהמורה הקריאה את החומר בקול מונוטוני ב ק צ ב של ה כ ת ב ה במשך 45 ד'(!) והבנות היו צריכות לסכם (היו מביאים רובוט היה כבר יותר חסכוני). בסוף כמובן היה מבחן שהקיף את המלל במחברת העבה. הציונים היו ממש לא משהו.

 

[bracha]

ורק עוד הערה אחת קטנה, אבל הכי חשובה:
כל מורה היא קודם כל בן אדם
וגם אלו שפחות אהובות
ואלו שלא זכו לקסם אישי
ואפילו לא למידות טובות
- הן לא אשמות בכך!
וכל עוד הן לא עשו משהו רע בכוונה
לא מגיע להן פחות כבוד ויחס ממורות אחרות...
זו העבודה שלהן ואם הן לא נהנות בה הן עוד יותר מסכנות...

צר לי לסתור את דבריך.
אבל היתה לי מורה אחת שלא ראויה לתואר בן-אדם.
להשפיל תלמידה, ולהתעלל בה במשך שנה שלמה, את זה, לא יכול לעשות בן אדם.

היו לי הרבה מורות 'רעות'.
נכון, לא הייתי תלמידה 10 אבל גם לא 5.
הייתי תלמידה מחונכת! ילדה טובה, בחיים לא התחצפתי למורה, בחיים לא עשיתי דברים שלא ראויים לעשות.
אבל מה? לא יכולתי לשבת הרבה על הכסא. (על ריטלין לא שמעו אז עדין).
אז הייתי מציירת, מתנדנדת, לפעמים גם קמתי והסתובבתי באמצע השיעור, בלי לשים לב אפילו
נכון, זה לא קל. אבל מכאן, ועד להתעלל בילדה, התעללות ממש, אני לא רוצה לפתוח פה סיפורים.
אבל היא מבחינתי לא ראויה לתואר אדם נקודה!!!

מצד שני, בכיתה ד', היתה לי מורה מדהימה, שהבינה את הקושי שלי לשבת בכיתה, וגם גילתה את הכשרון שלי באומנות, באותה שנה, קישטתי את כל הפרוזדור בבית ספר.
ובשיעורים, כשהיא היתה רואה שאני מאבדת ריכוז ומתחילה לזוז, היא היתה שולחת אותי למזכירה להביא גיר/ שכפולים וכו'. וזה עזר הייתי חוזרת מתיישבת וממשיכה ללמוד.
אישה חכמה שמעניין אותה גם הילדות ולא רק להעביר שיעור וללכת.

 

[לארג'ית]

5. מנהלת כיתות י"ג י"ד שצעקה עלי שאני "חרדית מזוייפת ויראת השמים שלך זו סתם תחפושת עלובה". כל זה בגלל שעזרתי לרכזת החברתית על חשבון שעור דינים.

.

מזה הכי הזדעזעתי.........

ב"ה לי לא זכורה פגיעה גדולה,
אבל בהחלט יש הרבה מורות שלא אהבתי כלל או סתם לא התחברתי...
אולי כי הם לא היו בגובה העיניים שלנו... לא הבינו אותנו בכלל.

אבל היו לי שתי מורות שאותן אהבתי מאד!
אחת (כיתה יב) אכפתית כ"כ, נתנה לי את האפשרות לדבר על איזה נושא שבא לי,
לשאול כל שאלה שמציקה לי,
ואף פעם לא זילזלה, תמיד הבינה, הקשיבה, וגם ענתה בצורה כ"כ חכמה.
מורה עם הרבה חכמת חיים, (מורה שעברה הרבה בחייה....)
ומתוך הדברים שאמרתי תמיד היה משהו שמצאה להחמיא ולהעצים.

ועוד מורה מחנכת (כיתה יא) שהייתי קוראת לה מים שקטים חודרים עמוק,
היא רק היתה מעבירה מסרים לכיתה בצורה עדינה,
אף פעם לא הרימה קול,
מסרה שיעורים עם תוכן מרתק, בונה ומעצים.
תמיד כיבדה כל אחת.
מבחינתי היא היתה נחמדה אבל היה ברור לי שהיא לא מכירה אותי באמת..
עד שיום אחד היא דיברה איתי, והייתי בהלם,
היא שמה לב לכל דבר.
היא הבינה אותי בצורה הזויה,
הייתי בהלם,
חשבתי שכמה שהיא שקטה היא לא רואה שום דבר, והתבדיתי..
מאז הערצתי אותה.

לא לטובה:
מנהלת תיכון שהיתה מעירה בצורה מאד פוגעת, מזלזלת, ואפילו הייתי קוראת לזה מוחקת...
אז בזמנו הייתי נפגעת, ואפילו בוכה יום או יומיים,
אבל ב"ה תמיד הייתי שוכחת אח"כ
אני זוכרת שתמיד כשהיתה לי תקריות איתה, (והיו כאלה..)
הייתי חושבת לעצמי (תו"כ שהיא מדברת \ צועקת עלי) :
היא פשוט טועה בחינוך,
היא צריכה להגיב אחרת,
ואת המסקנות הייתי לוקחת לעצמי.
ב"ה היום אני לא מרגישה שיש לי עליה משהו, אולי כי ריחמתי עליה, ואולי כי ב"ה אני שוכחת מהר.....

 

[לארג'ית]

איזה נס שיש גם מורות שהן מחנכות אמיתיות עם לב אוהב ואכפתי
שמבינות לנפש התלמידות,
שיודעות שמלאכתן היא מלאכת קודש,
שמבינות שהתלמידות הן נשמות טובות ורגישות, ולא חומרים מלאכותיים.
שיודעות איך לגשת, מה לאמר ומה לא.
למה להתייחס ועל מה להעביר,
איך לענות, איך להאיר,
שלא שוכחות להחמיא, להבין, ובלי סוף להקשיב,
להאמין במחמאה, להאמין ביכולות, לתת צאנס, לתת תמיכה,
אף פעם לא להתנשא,
שמבינות את הקשיים הכי קטנים של התלמידות ולא מזלזלות חלילה בקושי (אפילו אם הוא באמת קטנטן ואולי נראה חסר חשיבות)
ששומרות תמיד על כבודה של כל אחת ואחת.
אשריהן.
(בד"כ הן מורות שככה מתייחסות לכל אדם באשר הוא...)
מורה שלא מבינה את זה אסור לה לחנך.
אני אישית פוחדת מאד, בתור עבודה עם הגיל הרך ולא הבוגר יותר
שגם זה לא פשוט וצריך להזהר מאד,
לדעת ולהפנים שאנחנו משפיעות מאד,
אבל אין מה לאמר לגיל הבוגר יותר, זה נראה לי הרבה יותר קשה,
ואני מעריכה ומעריצה מאד את אלו שעושות את עבודת הקודש הזו באמונה.

 

[אביגיל 24]

סבלנות
איפוק
קבלה של הזולת

אהבה - לכל ע"מי
עזרה - בלי גבול

 

[אביטל שורץ]

יש לי המון מצד התלמידה, אבל אני בוחרת לכתוב דוקא מתוך חדר המורות....
היתה איתי בצוות פעם מורה מיוחדת שהבנות אהבו אותה והעריצו אותה ממש.
היו לה המון מעלות מהנזכרות לעיל, אבל הבולטת, לדעתי, היתה ההפרדה המוחלטת שהיתה לה בין היותה מורה לבין שאר התפקידים.

אני זוכרת מקרה מיוחד שהיא סיפרה בחדר מורות (כמשיחה לפי תומה):
היא הגיעה לכיתה עצבנית אחרי בוקר מתיש עם הילדים, כשהבנות ישבו להתפלל היא נסתה להירגע, כי הרי לא מגיע להן מורה עצבנית כי הבן שלה שיגע אותה בבוקר, אז היא ישבה עם רשימת התלמידות, וליד כל שם כתבה תכונה טובה של אותה תלמידה, וככה היא התחילה את השיעור, עם הרבה אהבה והערכה לתלמידות.

הלואי שהיא היתה המורה של הבנות שלי

 

[ELISEVEN]

אני לא סבלתי את המורות האלה שאיך שהן נכנסו לכיתה ידעת את מי הן מסמפטות, ומי לא ממש.
תמיד לא האמנתי שזה יכול להיות, שיש תלמידות שלא סובלים אותם, אבל אח"כ שמעתי את חברה של אחת המורות האלה שהיא אומרת את זה כמעט ברשמי, (יו, אין לי כח לבת הזאת...)
ומורה אחת שדאגה להזכיר לנו בכל שיעור שאנחנו תינוקות,
ואני לא ישכח (אני לא אחת שזוכרת לאנשים דברים לשנות דור) שהמורה לחשבון בכיתה ג' שלחה אותי למנהלת בגלל הטיפקס שנשפך לי על החצאית, (בהפסקה!!!) (כמובן שלא העזתי להראות לאמא,).
המנהלת בביה"ס היתה אחת הנשים המדהימות שאני מכירה!!!
מורה שאהבתי: היתה רגישה מאוד, פעם אפילו בכתה שלא ידענו את החומר, היתה משתפת אותנו בחיים שלה, הילדים וכד'

 

[שרית ו]

מורה אהובה -
המחנכת של כיתה ח',
אישה מדהימה! אני זוכרת עד היום שיעורי יהדות שלה,
וכל שנה ביו"כ אני נזכרת בה מחדש איך הסבירה בצורה מופלאה פשוט את עבודת כהן גדול,
התייחסה אלינו כבוגרות ומבינות, אפילו בסמינר לא זוכרת כאלו באורי תפילה.

מורה שנואה-
מורה בט' שבכל נושא התשובה הקבועה שלה היתה "במופלא ממך אל תחקור"
לא משנה מה היתה השאלה!
במקום להבין שבגיל הכי רגיש עם כ"כ הרבה שאלות ותהיות צריך לענות תשובה לעניין,
ולסבר את אוזן התלמידה, השאירה שאלות פתוחות וגרמה לנו להרגיש כופרות ממש!

 

[פרספכתיבה]

מורות אהובות
היו כמה וכמה במשך השנים אבל אם אני מחפשת מכנה משותף:
מורות שהיו דוגמא אישית ל"לעולם יהא אדם-ירא שמים..." - קודם כל היו אנושיות והתייחסו אלינו כבני אדם, מורות שהיו דוגמא אישית בלבוש ובהתנהגות-לא ניסו להיות חברות שלנו אלא שמרו על מעמדן בכבוד והעלו ורוממו את הכיתה אליהן ולא להיפך.
חיו את החומר שלימדו ולימדו מתוך הלב ולא מתוך הדף...
ידעו לפרגן באמת לבנות - לכל אחת בנקודה הטובה הספציפית שלה.
העירו לנו כשהתנהגו לא כהוגן והעריכו כשעשינו מאמצים להשביע רצון.

מורות שנואות
מורות שפשוט לא התאימו לתפקידן. ללא כשורי משמעת בסיסיים, שניסו מדי להחניף לנו ולהתחבר אלינו כדי ש"נרחם" עליהן ונקשיב...
דקלמו חומרים יבשים וחיכו יותר מאיתנו לסוף השיעור...
תמיד מיהרו כשרצינו לדבר איתן באופן אישי
באו לסמן וי ולהעביר כרטיס והביתה...
והכי עצוב שהרבה מהן זכו בתפקיד בזכות קשרים ופרוטקציה...

 

[יהודית מן]

מחקתי
זה היה אכזרי מידי

 

[איה איה]

בקשר לכמה תגובות שנכתבו פה... אם נתמקד בנושא הצניעות:

זכורות לי לרעה מורות שחצבו להבות בנאומים על צניעות, בעוד הן עצמן היו לבושות בצורה דוחה- סליחה על הביטוי.
דוחה- לא כעניין של טעם או של אופנה, אלא מוזנח. מלוכלך. מקומט.
ריבונו של עולם, איך את מגיעה ללמד כיתה במשך שבועיים עם אותה חליפה מוכתמת בגבינה!!!
זה עורר בי הרגשה של- איכסה. אם זו צניעות, אז זה איכסה. (שה' ישמור...)
זכורות לי מאד מאד לטובה
מורות - בעיקר מהתיכון- שדיברו גם כן על צניעות... אבל ההופעה שלהן שידרה: אכפת לי מעצמי ומאיך שאני נראית.
אם אני מטיפה לך על צניעות, זה לי כי אני מופקעת מענייני העולם הזה, אלא כי אני יודעת כמה זה חשוב וכדאי.
אני מבינה את הנסיונות שלך, ומשם מדברת איתך.
ולא- הן לא היו אופנתיות במיוחד או החזיקו גרדרובה ענקית. גם לא יוצאות דופן לטובה בנתונים החיצוניים שלהן.
הן היו פשוט נקיות, ומטופחות בצורה סבירה.

אם יש מורות שקוראות את ההודעה הזו- אז תדענה לכן, שהופעה סבירה ונקיה שלכן עושה קידוש ה' מול הכיתה שלכן.

 

[יראת]

בסיום לימודי, לימדתי בביה"ס בו למדתי, ואח"כ גם בתיכון.
מוכרחה לאמר: לא המורות שהערצתי בתור תלמידה, אלו המורות שהערכתי בתור חברת צוות.
זה הדהים אותי.
הקושי הגדול של תלמידים (טובים) זה השיעמום! אז ברור שכל מורה שהצליחה להעביר שיעורים בלי שיעמום - את זה אהבתי.
בדר"כ - מדובר על קסם אישי שמרתק (יותר מכושר דיבור), תגובות שנונות ומפתיעות.
או, לחלופין: הרגשה שאני מועדפת על המורה מסיבה כל שהיא.

 

[אביגיל 24]

הקשבה

 

[שבולת]

אתם כותבות דברים חמורים! ממש התעללות! - לא ברור לי איך מורות כאלו עומדות עדיין על הקתדרה ומלמדות!

מבית הספר היסודי זכורה לי אך ורק מורה אחת לטובה - המ' למתמטיקה מכיתה ח' - מהסיבה הפשוטה שהיא היתה היחידה שהתייחסה אלי ילדה ולא כבת של...
אני לא אשכח איך בכל השני הייתי מקבלת תעודה חלקה ומחמאות על מחברות כמעט ריקות...
ואל תחשבו שהיה לי טוב עם זה...
עד שהגיע המ' למתמטיקה בכיתה ח' והעמידה אותי על שתי רגליים!
בסמינר שוב קבלתי ציונים טובים והפעם בצדק!