בהמשך לשרשור הביות, יש לי שאלה

[ayelet]

כשאי אפשר- זו לא נקראת הזנחה!!!

וגם חברה שלי היתה אחרי ניתוח קיסרי ולא הביאו לה את התינוק למרות ההתחננות שלה, ועד היום יש לה טראומה מזה.
למרות שהגיוני שהיא לא יכלה טפל בו, והוא קיבל טיפול נאות יותר בתינוקיה.

(ואגב, האחיות מתייחסות יפה יותר לתינוקות שהאמהות לא מסוגלות.
ככה ראיתי בשני מקרים).

את יודעת איזה עוד סיבות יש להן?
תשמחי שאת מרגישה טוב, אחרי לידה, ושוב אני אומרת לך הייתי כמוך ויותר גרוע, עד הלידה האחרונה.

 

[Ok - מירי טריטל]

אני לא חושבת שאני עושה להן עוול, אני חושבת שלי עשו עוול כשלא אמרו לי שהתינוק שלי צורח בתינוקיה. לא הביאו לי אותו להנקה. האכילו אותו תמ"ל בלי לשאול אותי. נכון עברתי לידה קשה ובכלל לא יכלתי לקום, אבל אז אמא שלי הגיעה וראתה ילד היסטרי בתינוקיה, התברר שהיה לו שבר בכתף כתוצאה מהלידה הטראומטית. רק 14 שעות אחרי הלידה זכיתי להחזיק את התינוק שלי על הידיים, וגם זה רק בהתעקשות של אמא שלי (לא יכולתי לעמוד או ללכת). אני חושבת שהיה נחסך לו ולי הרבה אם הייתי לידו בשעות הטראומטיות הללו שהוא היה לבד וצרח מכאבים.
וכן, גם לאמא לתינוק פג או צהוב יש זכות מלאה להיות לידו, וגם לאמא שלא יכולה לעמוד או סובלת או שאין לה כח. הבעיה שמכניסים לה לראש הפוך מזה. (ביננו רוב הנשים ששמות בתינוקיה לא נחות אלא יושבות בנחת ומפטפטות ומקבלות ביקורים - רואה את זה כל לידה מחדש).

וואי. נשמע נורא.
אבל תסכימי אתי שלא בכל בית חולים זה כך. וגם אם כן - זה לא אחראי לכתוב בכזו קיצוניות ברגע שיש כאלה שהבחירה לא בידן. חבל שאשה שאין לה אפשרות להיות צמודה לתינוק שלה, תתייסר עוד בגלל הדמיון מה קורה לו במקום הזוועתי שנקרא 'תינוקיה'.
ואני מתאפקת נורא לא לכתוב לך שאת קיצונית בגלל הטראומה שלך, כי תגידי שזה כשל לוגי.

 

[BATELCAP]

אני לא חושבת שאני עושה להן עוול, אני חושבת שלי עשו עוול כשלא אמרו לי שהתינוק שלי צורח בתינוקיה. לא הביאו לי אותו להנקה. האכילו אותו תמ"ל בלי לשאול אותי. נכון עברתי לידה קשה ובכלל לא יכלתי לקום, אבל אז אמא שלי הגיעה וראתה ילד היסטרי בתינוקיה, התברר שהיה לו שבר בכתף כתוצאה מהלידה הטראומטית. רק 14 שעות אחרי הלידה זכיתי להחזיק את התינוק שלי על הידיים, וגם זה רק בהתעקשות של אמא שלי (לא יכולתי לעמוד או ללכת). אני חושבת שהיה נחסך לו ולי הרבה אם הייתי לידו בשעות הטראומטיות הללו שהוא היה לבד וצרח מכאבים.
וכן, גם לאמא לתינוק פג או צהוב יש זכות מלאה להיות לידו, וגם לאמא שלא יכולה לעמוד או סובלת או שאין לה כח. הבעיה שמכניסים לה לראש הפוך מזה. (ביננו רוב הנשים ששמות בתינוקיה לא נחות אלא יושבות בנחת ומפטפטות ומקבלות ביקורים - רואה את זה כל לידה מחדש).

נשמע שעברת חויה קשה.
אבל צר לי,לא כולן מפטפטות ולא כולן מקבלות ביקורים.

 

[מלפפון]

את יודעת איזה עוד סיבות יש להן?
תשמחי שאת מרגישה טוב, אחרי לידה, ושוב אני אומרת לך הייתי כמוך ויותר גרוע, עד הלידה האחרונה.

אין אישה שמרגישה טוב אחרי לידה.
יש נשים שמרגישות גרוע יותר.

אישית, אני לא מבינה איך נשים יכולות לצעוד עד לתינוקיה!!
בעוד כל פסיעה מדודה אצלי, נספרת, ובלתי נסבלת!!!
אולי זה שהתינוק נמצא איתי, זה מתוך הנוחות הזו.

 

[אהבת עולם]

כשאי אפשר- זו לא נקראת הזנחה!!!

וגם חברה שלי היתה אחרי ניתוח קיסרי ולא הביאו לה את התינוק למרות ההתחננות שלה, ועד היום יש לה טראומה מזה.
למרות שהגיוני שהיא לא יכלה טפל בו, והוא קיבל טיפול נאות יותר בתינוקיה.

(ואגב, האחיות מתייחסות יפה יותר לתינוקות שהאמהות לא מסוגלות.
ככה ראיתי בשני מקרים).

אני לא חושבת שבסמכותינו ויכולתינו לקבוע מהי הזנחה ומהי לא
אני מבינה שהתכוונת בקטע טוב.. ולמרות זאת גם המשפט הזה מפריע לי.
כי אני לא מסכימה איתו על דרך השלילה.

בטוחה שכל אחת עושה את המקסימום בתנאים ובכוחות שהשם נתן לה.

 

[ayelet]

למה פחות הזנחה להשאיר תינוק בן שלושה חודשים, אצל מטפלת שאת בקושי מכירה?
לא צריך להיות קיצוניים, כל אחת משתדלת להיות אמא טובה, אבל לא יכולה הכל.

 

[אהבת עולם]

למה פחות הזנחה להשאיר תינוק בן שלושה חודשים, אצל מטפלת שאת בקושי מכירה?
לא צריך להיות קיצוניים, כל אחת משתדלת להיות אמא טובה, אבל לא יכולה הכל.

מאד מסכימה איתך.
אני לא חושבת שההזנחה היא נידון פה בכלל, ולא שבסמכותינו לדבר על זה.
אני כן חושבת שבעולם אידיאלי אף אחד מהדברים לא היה קורה ( לא מטפלת ולא תינוקיה)
בעולם הלא אידיאלי שלנו, אנחנו מנסים לתמרן בין הכוחות , הצרכים, המציאות והיכולת.
וכל אחת מתעדפת מה המחירים שלה שהיא לא תוותר עליהם , מה היא תעשה כשהיא תוכל ומה לעולם לא.
אבל כן כדאי וחשוב לדעת את כל הנתונים לפני התיעדוף הזה.
וגם - בעיני - הכי חשוב זה לא לשים אף אחד לפני , קודם כל לדאוג לצרכים ולכוחות שלי, ומשם להמשיך הלאה ולתת כמה שאפשר.

 

[מימי זו]

אפרופו בית החלמה, יש מצב לביות מלא בבית החלמה?
או שזה מרוקן את בית ההחלמה מכל תוכן?

מוסיף הרבה תוכן.
חדר פרטי, שקט. תינוק מהמם, ארוחות טובות וספרים.
מי צריך יותר מזה?

 

[שרית ו]

מה המטרה פה?
לעורר את המצפון?
כל אחת והגישה שלה, ובטוחה שכולן אוהבות את הילדים שלהן אותו דבר!

בלידה הראשונה היו התאומים, הייתי כ"כ חלשה שאפילו לא רציתי לראות אותם כשבעלי הביא אותם אלי,
לא כל אחת נדלקות לה לבבות בעיניים שניה אחרי הלידה,
אני אוהבת אותם כמו שרק אמא יכולה לאהוב,אבל אז לא יכולתי לטפל בהם.

בלידה השניה ב"ה היה מקסים,
בפועל הילד היה לידי מהבוקר עד הלילה וגם לבדיקת רופא הבאתי ברגע אחרי האחרון,
אבל לא רציתי להרגיש כבולה,
מה עושים עם מקלחת? שירותים?

ולמי ששאלה מה הקטע לקום באמצע הלילה?
כ"כ התגעגעתי אליו אז ברגע שהעירו אותי רצתי אליו בשמחה.
אם הוא היה לידי גם בלילה לא הייתי נרדמת ברוב לחץ מה יקרה אם הוא יבכה ואני לא אשמע!

 

[חויד]

לא מבינה מה ההתלהבות מביות...
המעבר לאמא בין לפני הלידה לאחריה שבבת אחת צריך לטפל בתינוק 24 שעות רצוף כמעט בלי מנוחה הוא קשה מאד. ובדיוק בשביל זה יש את בית החולים שעוזר בעניין.
אם לא יהיה לי את המרווח הזה שחלק מהיממה התינוק בתינוקייה אני יחזור מפורקת הביתה. גם ככה מיד אחרי זה צונחים לסדר יום ולילה לא פשוטים. אז היומיים - שלושה אחרי הלידה שיש תינוקייה הם מבחינתי הצלה. ומאפשרים להתאושש מהלידה ולקבל מינימום כוחות להמשך.
ואל תסתכלו עלי ככה, אני לא אחת שאתן לתינוק לצרוח... אני בודקת כל שעה בערך מה שלום התינוק בתינוקייה לוקחת להניק ולפעמים משאירה איתי כמה שעות... אבל את הלילה ועוד חלק מהיום, לישון יחסית ולאכול נורמלי, חייבת את זה לעצמי.
מהערנות והבדיקות שלי, לא ראיתי מה כ"כ נורא בתינוקייה, אם התינוק רגוע הוא בד"כ ישן כמה שעות טובות בין ארוחה לארוחה... ויש שם השגחה צמודה. אז מבחינתי עדיף לי, מאשר הלחץ הזה של להיות כל הזמן ובלי יכולת לזוז מהתינוק.
מה שכן, מסכימה עם זה שיש תינוקות צרחנים ואמהות אדישות... אם התינוק צרחן זאת באמת בעיה, ולא הייתי משאירה אותו חופשי בתינוקייה, אבל תינוק רגוע שרוב הזמן ישן, ממש לא רואה מה הבעיה.

עובדה שביות הוא יחסית אחוז קטן מכלל הנשים במחלקת היולדות, רוב היולדות משאירות בתינוקייה.
אז במחילה, אל תהפכו את הקול השפוי והסטנדרטי ללא נורמלי וחסר אחריות...
(ולגבי קבוצת אפס הפרדה, בטיפולים אחרי הלידה אולי יש דברים שבאמת לא נוחים לתינוק ויש אלטרנטיבות יותר טובות, אך עדיין יש דברים שהם סתם זועקים עליהם בלי שום סיבה... תינוק קטן מחלים ומרגיש הרבה פחות כאב ממבוגר בהרבה מקרים, ועובדה שאף תינוק לא נשאר עם טראומה...)

מאמינה שאני מעבירה כאן קול שפוי של המון אימהות...

 

[אהבת עולם]

ולמי ששאלה מה הקטע לקום באמצע הלילה?
כ"כ התגעגעתי אליו אז ברגע שהעירו אותי רצתי אליו בשמחה.
אם הוא היה לידי גם בלילה לא הייתי נרדמת ברוב לחץ מה יקרה אם הוא יבכה ואני לא אשמע!

מה עשית בבית ? איך נרדמת כשהוא ישן לידך?

עכשיו אני יכול להבין איך יצאתי כזה. סופסוף יש לי את מי להאשים.
מוזר לי שעשרת אחי ואחיותי וחמשת ילדי כן יצאו עם אימון מלא באנשים, וגם אפאטיים אי אפשר להגדיר אותם. שאלו את אשתי....

אפשר תמיד לצחוק, אבל אמון בעולם הוא לא דבר שמושפע מחוויה חד פעמית בלבד,
הוא דבר שנבנה במשך השעה הראשונה , ואי אפשר למדוד השפעה פרטית .
כהמשך לטענתך אני יכולה לטעון: כמה מוזר, אני מכירה ילדים שהשאירו אותם לבכות בלי יחס כמה שעות והם נחמדים ומקסימים ושמחים.
אגב המחקרים לא הוכיחו חוסר אמון בעולם, הם הוכיחו שבזמן שהיו בתינוקיה התינוקות היו אפאטיים (לשאלתך למה אתה לא אפאטי..) זה סוג של מנגנון הגנה לזמן עצמו.
השפעה לטווח ארוך, כאמור, זה דבר שקשה עד בלתי אפשרי לחקור.

 

[שרי קלוגר]

אני גם חושבת שיש חוסר מודעות לכמה שהימים והשעות הראשונים קריטיים לקשר בין האמא לתינוק. ימים קריטיים שאין להם תחליף ואי אפשר להשלים אותם כשחוזרים הביתה לעומס החיים הרגיל. גם אם יש המון עזרה בבית- זה כבר לא זה.

פעם קראתי איפשהו- באמת לא זוכרת איפה- משפט, שהוא זה שטלטל אותי וגרם לי בבת אחת להבין שאני רוצה ביות.
היה כתוב שם שכמו שהיום אנשים לא מסוגלים להבין את הרעיון של בתי הילדים שהיו בקיבוצים, כך יום אחד אנשים לא יבינו איך היה כזה דבר תינוקיה- שכל התקופה של לפני הלידה והלידה מסתיימת בהפרדת האם והתינוק.

זה משפט מאד חריף, לדעתי. והוא נכון. כי פתאום קלטתי באמת כמה זה נוגד את הטבע הכי אנושי והכי בסיסי.

אבל- יש מקרים שבאמת אין ברירה אלא להיפרד. אם זה באמת לטובת התינוק והיולדת ואין ברירה.

ומה שצריך להיות זה שהרגיל יהיה ביות והתינוקיה תהיה מיועדת לאלו שבאמת צריכות.
כך גם יהיה הרבה פחות עומס בתינוקיות והתינוקות שצריכים להיות שם - באמת יוכלו לקבל את מירב תשומת הלב והטיפול.

לא חושבת שאפשר לשפוט את מי שמעדיפה תינוקיה.
כן צריך לשים יותר דגש ולהעלות את המודעות לנושא.

 

[אהבת עולם]

תינוק קטן מחלים ומרגיש הרבה פחות כאב ממבוגר בהרבה מקרים, ועובדה שאף תינוק לא נשאר עם טראומה.

אפשר לשאול מאיפה העובדות שאת כותבת ? הן נחקרו מתישהו ?
עד כמה שאני יודעת אין אף דרך לחקור מה התינוקות מרגישים, ההשערות הפסיכולוגיות הן קצת הפוכות...

 

[שרית ו]

מה עשית בבית ? איך נרדמת כשהוא ישן לידך?

א. בעלי היה לידי
ב. הברזל עולה אחרי כמה ימים ואני פחות מותשת
ג. כשרגשתי אחרי 4 ימים ממש עייפה לכתי לאם וילד ל -2 לילות לאגור כוחות
אגב - גם באם וילד הילד היה איתי רוב היום מלבד בלילה.

מאז עברה שנה וחצי והוא פיתח שרירי גרון מדהימים בפרט כשהוא רואה אותי ישנה

 

[מימי זו]

לא מבינה מה ההתלהבות מביות...
המעבר לאמא בין לפני הלידה לאחריה שבבת אחת צריך לטפל בתינוק 24 שעות רצוף כמעט בלי מנוחה הוא קשה מאד. ובדיוק בשביל זה יש את בית החולים שעוזר בעניין.
אם לא יהיה לי את המרווח הזה שחלק מהיממה התינוק בתינוקייה אני יחזור מפורקת הביתה. גם ככה מיד אחרי זה צונחים לסדר יום ולילה לא פשוטים. אז היומיים - שלושה אחרי הלידה שיש תינוקייה הם מבחינתי הצלה. ומאפשרים להתאושש מהלידה ולקבל מינימום כוחות להמשך.
ואל תסתכלו עלי ככה, אני לא אחת שאתן לתינוק לצרוח... אני בודקת כל שעה בערך מה שלום התינוק בתינוקייה לוקחת להניק ולפעמים משאירה איתי כמה שעות... אבל את הלילה ועוד חלק מהיום, לישון יחסית ולאכול נורמלי, חייבת את זה לעצמי.
מהערנות והבדיקות שלי, לא ראיתי מה כ"כ נורא בתינוקייה, אם התינוק רגוע הוא בד"כ ישן כמה שעות טובות בין ארוחה לארוחה... ויש שם השגחה צמודה. אז מבחינתי עדיף לי, מאשר הלחץ הזה של להיות כל הזמן ובלי יכולת לזוז מהתינוק.
מה שכן, מסכימה עם זה שיש תינוקות צרחנים ואמהות אדישות... אם התינוק צרחן זאת באמת בעיה, ולא הייתי משאירה אותו חופשי בתינוקייה, אבל תינוק רגוע שרוב הזמן ישן, ממש לא רואה מה הבעיה.

עובדה שביות הוא יחסית אחוז קטן מכלל הנשים במחלקת היולדות, רוב היולדות משאירות בתינוקייה.
אז במחילה, אל תהפכו את הקול השפוי והסטנדרטי ללא נורמלי וחסר אחריות...
(ולגבי קבוצת אפס הפרדה, בטיפולים אחרי הלידה אולי יש דברים שבאמת לא נוחים לתינוק ויש אלטרנטיבות יותר טובות, אך עדיין יש דברים שהם סתם זועקים עליהם בלי שום סיבה... תינוק קטן מחלים ומרגיש הרבה פחות כאב ממבוגר בהרבה מקרים, ועובדה שאף תינוק לא נשאר עם טראומה...)

מאמינה שאני מעבירה כאן קול שפוי של המון אימהות...

יש סיכוי ששווה לך לנסות, דווקא כי את תשושה, להיות עם התינוק לידך בשלווה ולא לרוץ כל שעה לתינוקייה. זה די חוסך אנרגיות. אני לא ראיתי כמעט את המחלקה ובטח שלא רצתי כל שעה... התחפרתי בחדר להנאתי, ולארוחות לקחתי את התינוק איתי. היות ונקטתי באפס הפרדה אפילו לא הייתי צריכה להיות מעודכנת בזמני ביקור רופאים וחיסונים. הכול עד אלי. (לא ישנתי בלי קשר לזה. כי זו איכסה של מיטה בבית חולים והאדרנלין משתולל).
לגבי דעת הרוב - עניין של שמרנות, וחוסר מודעות לכך שבמקרים רבים ביות אינו מתיש. במעייני הישועה הייתי היחידההההה בכל המחלקה שבייתה. באיכילוב נצפו ביותים רבים מימיני ומשמאלי.
(אם כי ישנם עוד נתונים. כמו בעל צמוד ליולדות האיכילוביות, בחלק מהמקרים... אולם הנתון של: יש עוד ילדים בבית אז צריכים לנוח, לדעתי לא עומד במבחן המציאות אם את מניקה ממילא כל שלוש שעות.)

נקודה נוספת שלדעתי לא עלתה כאן:
הביטחון שמקנים יומיים או שלושה בחברת התינוק, הוא עצום. כך אצלי, לפחות. אני מרגישה שאני מכירה אותו וכישורי האימהות שלי שבים אלי במקום מנוטר כמו בית חולים... אין את החזרה המפחידה הזו הביתה, ו-אימאלה, מה אני עושה עכשיו עם הדבר הזה? יש סימביוזה טבעית ומתבקשת.
וכמובן, בלי להוריד מחשיבות התינוקייה למי שצריכה וכו', אבל מודעות היא חשובה.

 

[טרוצער]

אין אישה שמרגישה טוב אחרי לידה.
יש נשים שמרגישות גרוע יותר.

אישית, אני לא מבינה איך נשים יכולות לצעוד עד לתינוקיה!!
בעוד כל פסיעה מדודה אצלי, נספרת, ובלתי נסבלת!!!
אולי זה שהתינוק נמצא איתי, זה מתוך הנוחות הזו.

אין אישה שמרגישה טוב אחרי לידה???
אני מרגישה מצוין!!! (לא תמיד)
תלוי איזו לידה עברת ואיזו תמיכה קיבלת.

 

[חויד]

אפשר לשאול מאיפה העובדות שאת כותבת ? הן נחקרו מתישהו ?
עד כמה שאני יודעת אין אף דרך לחקור מה התינוקות מרגישים, ההשערות הפסיכולוגיות הן קצת הפוכות...

אין לי הוכחה מדעית, אבל זה ידוע.
כל סימן/פצע שיש לתינוק עובר הרבה יותר מהר לתינוק קטן מאשר למבוגר. העור שלהם רך ומחדש ומחלים את עצמו כל הזמן.
ברית לתינוק באיזה גיל עושים ? וגם לזה יש הסבר שבגיל הזה תינוק מסוגל לעמוד בזה ואחרי כמה דקות להירדם.. מבוגר שעובר כזה טיפול, מחלים בהרבה יותר זמן וקושי.

עוד דוגמה, למשל לשון קשורה לתינוק, גם אומרים לחתוך כמה שיותר מוקדם כי התינוק פחות ירגיש ויעביר את זה כמעט בלי הרגשה. ככל שעושים את זה בגיל גדול יותר הקושי הכאב וההחלמה יותר מורכבים.

מרגיש לי מטופש להסביר את זה. זה כלל ידוע מאד, שראיתי גם מניסיון אישי בשטח.

 

[חויד]

להיות עם התינוק לידך בשלווה ולא לרוץ כל שעה לתינוקייה. זה די חוסך אנרגיות. אני לא ראיתי כמעט את המחלקה ובטח שלא רצתי כל שעה...

לא מתיש אותי ללכת לתינוקייה, יותר יתיש וילחיץ אותי תינוק פיצי לידי...

במעייני הישועה הייתי היחידההההה בכל המחלקה שבייתה.

ביות יותר נפוץ במגזר הכללי, הרבה פחות בחרדי.
ובאמת כמו שאמרתי יש כאן קול כאילו הצד שפוי והנורמלי זה ביות, מה שבשטח זה בדיוק להפך!

(לא ישנתי בלי קשר לזה. כי זו איכסה של מיטה בבית חולים והאדרנלין משתולל).

לך, להרבה אחרות בדיוק להפך.

 

[אלישקף]

לא מבינה מה ההתלהבות מביות...
המעבר לאמא בין לפני הלידה לאחריה שבבת אחת צריך לטפל בתינוק 24 שעות רצוף כמעט בלי מנוחה הוא קשה מאד. ובדיוק בשביל זה יש את בית החולים שעוזר בעניין.
אם לא יהיה לי את המרווח הזה שחלק מהיממה התינוק בתינוקייה אני יחזור מפורקת הביתה. גם ככה מיד אחרי זה צונחים לסדר יום ולילה לא פשוטים. אז היומיים - שלושה אחרי הלידה שיש תינוקייה הם מבחינתי הצלה. ומאפשרים להתאושש מהלידה ולקבל מינימום כוחות להמשך.
מאמינה שאני מעבירה כאן קול שפוי של המון אימהות...

לזה התכוונו חוסר מודעות...
מניסיון של המון אמהות - בביות נחים יותר.
למה?
1. במקום לקום כל שעה ולצעוד לתינוקייה - תישני את כל ההפסקה בין ארוחה לארוחה ותהיי רגועה שהוא לידך... (אא"כ את היסטרית שכשתישני מישהו יחטוף אותו :O)
2. הרבה מהתינוקות (ובהם שלי ב"ה) לא רעבים כמעט ב-18-24 שעות הראשונות לחייהם, ומה שקרה אצלי הוא שהעירו אותי כל שלוש שעות להנקה וכמובן שלא הצלחתי להיניק תינוקת י-ש-נ-ה עמוק עמוק או שנרדמת אחרי מציצה אחת. בביות - את מתאימה את עצמך לילד ולא לשעת ההנקה של המחלקה.

לגבי הטיפול - לא יודעת מה הנוהל של כל בי"ח, אני הייתי במעייני הישועה, והתינוקת הייתה איתי כל הזמן מלבד שעה בבוקר - של מקלחת וכד' וכשביקשתי: כשהלכתי להתקלח, כשירדתי לקפיטריה עם אורחים מחוץ לשעת ביקור (מעט מאד), וכשהיה צריך להחליף טיטול (פעם אחת סה"כ במשך כל האשפוז)
וזה היה חלומי.
תינוקת פיצית, לא מלחיצה, לא מזיקה, לא מתישה, לא דורשת כלום והעונג לבהות/ ללטף/ לחבק/ לזמזם/ לדבר איתה כולו שלי.

 

[לבן]

אין לי הוכחה מדעית, אבל זה ידוע.
כל סימן/פצע שיש לתינוק עובר הרבה יותר מהר לתינוק קטן מאשר למבוגר. העור שלהם רך ומחדש ומחלים את עצמו כל הזמן.
ברית לתינוק באיזה גיל עושים ? וגם לזה יש הסבר שבגיל הזה תינוק מסוגל לעמוד בזה ואחרי כמה דקות להירדם.. מבוגר שעובר כזה טיפול, מחלים בהרבה יותר זמן וקושי.
מרגיש לי מטופש להסביר את זה. זה כלל ידוע מאד, שראיתי גם מניסיון אישי בשטח.

מבחינה מחקרית זה בדיוק הפוך. הוכח שתינוקות סובלים מאד מכאב אלא שהם לא יודעים להביע את עצמם. מאז השתנתה לגמרי כל הגישה לתינוקות רכים והיום נוקטים בפגיות בשיטה של אלחוש במידת האפשר והמנעות מבדיקות מכאיבות. נאלצתי לצערי לעבור רוטינה מאד מאד ארוכה של בדיקות ובתי חולים עם תינוק בשנתיים האחרונות ובאמת ניסו כל הזמן לאלחש ולהמנע מהכאבה אפילו בבדיקת דם פשוטה ועירוי מה שלא היה בעבר במודעות בכלל.
לגבי ברית זה נושא אחר לגמרי וזה פלא אלוקי, היום השמיני זה בדיוק היום שהגוף מוכן לברית וקרישת הדם בגוף משתנה... תקראי על זה קצת.